העד – הבדלי גרסאות

|במאיעריכה=[[פיטרתום וירנובל]]

|צלםצילום=[[ג'ון סיל]]

הסרט היה מועמד לשמונה [[פרס אוסקר|פרסי אוסקר]] בשנת [[1986]] וזכה בשניים - פרס אוסקר על העריכה, שהוענק ל[[תום נובל]], ו[[פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר]] שהוענק ל[[פאמלה ואלאס]], [[ארל וו. ואלאס]] ו[[ויליאם קלי]]. [[הריסוןהאריסון פורד]] קיבל על תפקידו בסרט זה את מועמדותו היחידה לאוסקר בקטגוריית השחקן הראשי. המוזיקה של [[מוריס ז'אר]] זכתה ב[[פרס באפט"א לקולנוע|פרס באפט"א]].

מספר ימים לאחר הלוויית בעלה, יוצאת האלמנה הצעירה מכתמקהילת ה[[אמיש]], רייצ'ל לאפ ([[קלי מקגיליס]]) ביחד עם בנה הצעיר סמואל ([[לוקאס האס]]) ל[[בולטימור]], לשהות אצל אחותה. בתחנת הרכבת ב[[פילדלפיה]] נכנס הילד לבדו לשירותי הגברים, ושם הוא צופה ברצח אכזרי של קצין המשטרה זנוביץ' ([[טימות'י קארהארט]]). הילד נחקר על ידי שוטר בשם ג'ון בוק ([[הריסוןהאריסון פורד]]), ומספר לו כי הרצח בוצע על ידי שניים, אך ביכולתו לזהות רק אחד מהם, שהוא אפרו-אמריקני מוצק.

בוק ושותפו אלדן קרטר לוקחים את סמואל אל תחנת המשטרה על מנת לזהות חשודים אפשריים, ולהפתעתם הוא מזהה את הרוצח בתמונה המוצבת בתחנה של לייטננט ג'יימס מקפי ([[דני גלובר]]). בוק חושד במקפי, וזוכר כי בעבר היה זה מעורב בפשיטה שכשלה על סוחרי סמים, שלאחריה הועלה חשד כי מישהו התריע מראש על הפשיטה. בוק חושד כי בפשיטה נתפשו כימיקלים לייצור סמים אך הם נעלמו וכי מקפי מכר אותם לסוחרי הסמים. קצין המשטרה זנוביץ' נרצח על ידי מקפי מכיוון שחקר את היעלמות הכימיקלים. בוק נפגש עם מפקדו, פול שייפר ([[ג'וזף סומר]]) ומספר לו על חשדותיו, אך אינו יודע כי שייפר הוא שהורה למקפי לבצע את הרצח, וכי הוא ומקפי שותפים לפשע. מיד לאחר מכן מתעמתים מקפי ובוק, ובוק נורה במתניו.

בוק הפצוע מבין כי שרשרת הפיקוד שמעליו מושחתת, וכי עליו להעלםלהיעלם. הוא יוצר קשר עם קרטר, ומבקש ממנו להשמיד את תיק החקירה על מנת שלא לחשוף את מיקום ביתו של סמואל. הוא מסיע את סמואל ורייצ'ל אל ביתם בחווה במחוז לנקסטר הכפרי ב[[פנסילבניה]], בו מתגוררת קהילת האמיש. כאשר רייצ'ל וסמואל הגיעו לביתם, מתעלף שם בוק מאובדן דם. חמה של רייצ'ל, איליי (יאן רובס) מסכים בחוסר רצון לשכן בביתו את "האנגלי" (הכינוי בו משתמשים האמיש, דוברי הגרמנית, לגבי מי שאינו בקהילתם), עד שזה יחלים מפצעיו, ודואג לטפל בו בשיטות המסורתיות המקובלות על בני הקהילה, הדוחים את הטכנולוגיה של המאה ה-20.

בוק מחלים מפצעיו בקהילת האמיש, וזאת תוך שהוא לובש את מלבושיהם, ומתערה בחברתם, על מנת להסתתר מרודפיו. בינתיים מתפתח בינו ובין רייצ'ל רומן. תוך שהוא מתקן את מכוניתו ושומע רדיו, מנגן הרדיו שיר אהבה ישן של [[סם קוק]] "[[What a Wonderful World]]". רייצ'ל, שההאזנה לרדיו ולמוזיקת [[רוק'נרול]] אסורה עליה, מגיעה למקום ונשבית בקסמו של השיר, ובוק יוצא עמה בריקוד. אך שניהם מבינים כי המדובר באהבה אסורה, שאין לה עתיד. איליי מזהיר את רייצ'ל כי אם תמשיך ביחסיה עם הזר, תנודה על ידי הקהילה. בוק, מצידו, נגר חובב (וזהו גם מקצועו של הריסוןהאריסון פורד במציאות), משתלב בחיי הקהילה, יוצר לסמואל צעצועים מעץ, ומשתתף בהקמת אסם. הוא יוצר מעין יריבות עם גבר מקומי, דניאל הוכלייטנר ([[אלכסנדר גודונוב]]) החפץ בחברתה של רייצ'ל, אך חש במשיכתה לבוק.

בינתיים, בפילדלפיה, נרצח שותפו של בוק, קרטר, על ידי השוטרים המושחתים. בוק שומע על כך, יוצר קשר עם שייפר, ומזהיר אותו כי הוא יבוא עמו חשבון.

כאשר יוצא בוק לעיירה הסמוכה, בחברת כמה מבני האמיש, הוא נקלע לתקרית בה מציקים כמה מבני העיירה לבני האמיש ולועגים ללבושם ולמנהגיהם. האמיש, הדוגלים ב[[פציפיזם]] מנועים מלהגיב, ומקבלים את הלעג ואת ההטרדות באופן פאסיבי. אך בוק אינו יכול לעמוד מן הצד, והוא מכה במטרידים מכות נמרצות. אירוע זה נצפה על ידי אזרח, המדווח למשטרה שמי שהכה את הצעירים היה גבר מכתמקהילת האמיש שהיה בחברת איליי לאפ. בוק מבין שהוא נחשף, ומכין עצמו לעזוב את החווה. כאשר הוא מדבר על כך עם רייצ'ל השניים חולקים רגע של חיבוק אינטימי, נואש.

בטרם יספיק בוק לעזוב את החווה, יוצאים בעקבותיו שלושת הרוצחים, שייפר, מקפי, ופרגי, שהיה האדם הנוסף שביצע את הרצח בתחנת הרכבת. בוק שאינו חמוש, מצליח להרוג את פרגי בכך שהוא [[כליאה בדגן|מטביע]] אותו ב[[תירס]] אותו הוא שופך עליו מ[[סילו]], ולאחר מכן מצליח להרוג את מקפי ברובהו של פרגי. שייפר מצליח להכניע את בוק, אך סמואל מזעיק את כל בני הקהילה, באמצעות [[פעמון]] החווה, ומשהם מגיעים, מבין שייפר כי לא יוכל לצאת בשלום ממעשה רצח נוסף, ונכנע.

לאחר מכן, כאשר יוצא בוק את החווה בפעם האחרונה, הוא חולק רגע של שקט עם סמואל, ולאחר מכן מבט אוהב עם רייצ'ל. כאשר הוא נוסע הרחק מחוות לאפ, הוא רואה את הוכלייטנר הולךממול לאורך הדרך, את הוכלייטנר, חפשי כעת להמשיך בחיזורבחיזורו אחר רייצ'ל.

הסרט הופק ביזמתו של המפיק [[אדוארד ס. פלדמן]], שקיבל לידיו את התסריט והתלהב. פלדמן פנה אל הבמאי [[פיטר ויר]] שזכה למוניטין ב[[אוסטרליה]] עם סרטים כ[[גליפולי (סרט)|גליפולי]] ו[[שנה בצל הסכנה]] אך טרם הפיק סרט בארצות הברית. ויר קיבל על עצמו את הבימוי, ועבודת הצילום החלה ב[[פילדלפיה]] ובעיירות האמיש של מחוז לנקסטר ב[[פנסילבניה]] - אינטרקורס, לנקסטר, סטרסבורג ופרקסבורג.

הסרט הוצג מחוץ לתחרות הרשמית ב[[פסטיבל קאן]] בשנת [[1985]]. הסרט היה מועמד לשמונה [[פרס אוסקר|פרסי אוסקר]], וזכה בשניים, על העריכה ועל ה[[פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר|תסריט המקורי]]. כן היה הסרט מועמד לשבעה [[פרס באפט"א לקולנוע|פרסי באפט"א]], וזכה בפרסב[[פרס באפט"א למוזיקה הטובה ביותר בסרט|פרס על המוזיקה המקורית]]. הסרט היה מועמד לשישה פרסי [[פרס גלובוס הזהב|פרסי גלובוס הזהב]], אך לא זכה בהם.

בשבוע הראשון להקרנתו הוצג הסרט ב-876 אולמות בארצות הברית, וגרף 4,539,990 דולר. בסופו של דבר הכניס הסרט בארצות הברית 68,706,993 דולר ‏‏{{הערה|1=‏[http://www.boxofficemojo.com/movies/?id=witness.htm העד] בוקסאופיס מוג'ו‏ו}}.

==השפעת הסרט על בני כתקהילת האמיש==

הסרט הפך את מחוז לנקסטר בפנסילבניה לאחד מיעדי תיירות הפנים האהובים בארצות הברית. בשנת [[2007]] ביקרו במקום 11 מיליון תיירים, שהוציאו בו 1.8 מיליארד דולר. למעלה מ-40,000 מתוך 470,000 תושבי המחוז עוסקים בתיירות באופן ישיר או עקיף. ‏‏{{הערה|1=‏[http://www.padutchcountry.com/press_room/faqs_and_figures/statistics.asp סטטיסטיקה על תיירות] האתר הרשמי של מחוז לנקסטר‏לנקסטר}} יש הסבורים כי ההצלחה המסחרית שהביאה עמה התיירות שינתה את פניה של קהילת האמיש, וכי הקהילה "התמסחרה", וערכיה השתנו.‏‏{{הערה|1=‏גיוראגיורא יהלום, [http://www.padutchcountry.com/press_room/faqs_and_figures/statistics.asp איימיש: מלח הארץ] אתר [[מסע אחר]]‏}}

העד הוא [[מותחן (קולנוע)|מותחן]] אך הוא גם מבט [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]] כמעט אל חייהם של בני כתקהילת האמיש, מבעד לעיניו של ג'ון בוק, האמריקאי הנורמטיבי. חייהם השלווים של בני הכתהקהילה מתוארים באופן אוהד, כאנשים שעבורם הזמן קפא מלכת, ואשר כניסתו של השוטר, איש העיר הגדולה, הגורר אחריו את האלימות ממנה נמנעים בני הכתהקהילה, מפרה את שגרת חייהם, ומעמתת אותם עם האידאליםהאידיאלים הבסיסיים בהם הם מאמינים. תהליך דומה עובר גם על השוטר, הבוחן מחדש את החברה בה הוא פועל, אל מול החברה בה מצא עצמו, ולבסוף מחליט לחזור למקומו, ולהשאיר מאחוריו את רייצ'ל, אהובתו. הסרט מעמת את ערכי שתי החברות, את הטכנולוגיה החדישה, מול טכנולוגיית המאה ה-17 של האמיש (עימות הניכר בסצנת תיקון המכונית, וההאזנה למוזיקה, אל מול סצנת הקמת האסם), את האלימות הקיצונית, האורבנית, של החברה האמריקאית, אל מול הפציפיזם המוצהר של בני האמיש, ואת החברה הסגורה וההיררכית של האמיש, אל מול האידאלהאידיאל האינדיבידואליסטי האמריקני.

[[קובי ניב]], הרואה בסרט דוגמה לתסריט הוליוודי בעל מבנה קלאסי, כותב: "העלילה הראשית של הסרט, עלילת הרצח המשטרתית... בנאליתבנלית להפליא... אבל עלילת המשנה, סיפור האהבה היפה והבלתי אפשרי בין האישה מקהילת האיימיש לבין הגבר החילוני מהעיר המודרנית, הסיפור הזה הוא חדש ורענן, והוא שעושה את "העד" לסרט מיוחד, וזה גם מה שהצופים אוצרים בזכרונם מהסרט הזה".‏‏{{הערה|1=‏קוביקובי ניב, "איך לכתוב תסריט", הוצאת דביר, 1994, עמ' 51‏51}}

הביקורות אהדו בדרך כלל את הסרט. כך, למשל, כתב [[רוג'ר אברטאיברט]], מבקר הקולנוע הידוע של ה[[שיקגו סאן-טיימס]], שהעניק לסרט ארבעה כוכבים, כי: "ראשית, יש כאן סיפור אהבה מחשמל ומסעיר. רק לאחר מכן נראה כי זהו סרט על הבחירות שאנו עושים בחיים, והבחירות שאחרים עושים עבורנו. ורק לאחר מכן זהו מותחן ש[[אלפרד היצ'קוק]] היה מתגאה ליצור"‏.{{הערה|1=‏[http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/19850208/REVIEWS/502080301/1023 העד] באתר רוג'ר אברט‏איברט}}