דרמטוגליפיקה – הבדלי גרסאות

ה'''דרמטוגליפיקה''' (נקראת גם "תורת כתב העור") היא מדעמחקר העוסק בצורה מדעית בחקר רכסי [[עור]] ב[[אצבעות]] האדם, ומלמד[[טביעת אצבע|טביעות אצבעות]], קווים, בליטות עלוצורות התכונותשל ה[[פיזיולוגיהיד|פיזיולוגיותידיים]], והאישיותיותלהבדיל דרךמה[[פסאודו-מדע|פסאדו-מדע]] של [[טביעתקריאה אצבע|טביעתבכף האצבעותהיד]] שלו.

דרמטוגליפיקה היא מדע צעיר יחסית, שפותח בשנת [[1892]], כאשר אחד הביולוגים המבטיחים ביותר בתקופתו ואחיינו של [[צ'ארלס דרווין]], סר פרנסיס גלטון, הוציא לאור את מחקרו (שנחשב למחקר קלסי בתחום) בנושא טביעות האצבעות. אומנם כבר בתחילת [[המאה ה-17]] מופיעים תיאורים של ציורי טביעת אצבעות בכתבי עת אנטומיים ידועים, ובראשית [[המאה ה-19]] כתב החוקר ה[[צ'כיה|צ'כי]] [[יאן אוונגליסטה פורקינייה]] את החיבור "תורת הסיווג הפונדמנטלי של טביעות האצבע" ([[1823]]). הן סר גלטון והן המדענים ה[[ארצות הברית|אמריקאים]] קאמינס ומידלאו, הנחשבים לאבי שיטת הסיווג המקובלת כיום, עשו שימוש בתורת הסיווג הבסיסי של פורקינייה. ב-[[1901]] פיתח סר אדוארד ריצ'רד הנרי (Henry) את "סיווג הנרי", שיטה לסיווג ולמיון טביעות אצבעות, הנמצאת בשימוש רשויות החוק (בשינויים קלים) עד ימינו אנו. שיטת הסיווג של הנרי מעמיקה ומורחבת יותר מן הקודמות לה, והיא גרמה לפיתוח תחום מדעי נוסף, ה[[דרמטוגרפיה]] (ניתוח טביעות האצבעות), הנמצא בשימוש בעיקר לצורכי כוחות הביטחון. לטביעות האצבעות צורות רבות ושונות. טביעות האצבעות אינן מושפעות מגורמים סביבתיים ואינן משתנות עם הזמן.