אנרגיית קשר כימית
אנרגיית קשר כימית (bond energy) (סימול: E), או חוזק הקשר הקוולנטי, היא סוג של אנרגיית קשר (binding energy). אנרגיית קשר כימית מייצגת את חוזק הקשר של קשר כימי. זו היא האנרגיה שיש להשקיע על מנת לפרק מולקולה לאטומים בודדים. היא נמדדת ביחידות של J·mol−1, המבטאות את מספר הג'אולים שיש להשקיע כדי לפרק את הקשרים במול של מולקולות. לדוגמה, אנרגיית הקשר הממוצעת של C-H במתאן, העומדת על 414 KJ·mol−1, מייצגת את שינוי האנתלפיה המעורב בפירוק מולקולת מתאן לאטום פחמן וארבעה רדיקלי מימן. לחילופין, נהוג לייצג את אנרגיית הקשר הכימית במונחים של אלקטרונוולט למולקולה. לדוגמה, אנרגיית הקשר הממוצעת של C-H במתאן היא 4.29 אלקטרונוולט למולקולה.
התאמה בין אנרגיית קשר לאורך קשר
ישנו קשר בין חוזק/אנרגיית הקשר לאורך הקשר. לכן, ניתן להשתמש ברדיוס המתכתי, הרדיוס היוני והרדיוס הקוולנטי של כל אטום במולקולה על מנת להעריך את חוזק/אנרגיית הקשר. לדוגמה, הרדיוס הקוולנטי של האטום בור מוערך ב-83 פיקומטר, אבל אורך הקשר B-B במולקולת B2Cl4 הוא 175 פיקומטר, ערך גדול בהרבה. מתוך הנתונים הללו ניתן להסיק שהקשר בין שני אטומי בור הוא קשר יחיד חלש. לעומת זאת, הרדיוס המתכתי של רניום הוא 137.5 פיקומטר, כאשר במולקולת Re2Cl8 אורך הקשר Re-Re הוא 224 פיקומטר. מהנתונים הללו ניתן להסיק שהקשר האמור נחשב חזק. קשר זה מכונה קשר מרובע.
גורמים המשפיעים על אנרגיית הקשר
ישנם מספר גורמים מרכזיים המשפיעים על אנרגיית הקשר.
הגורם הראשון הוא סדר הקשר – קשר קוולנטי משולש חזק מקשר קוולנטי כפול, אשר חזק מקשר קוולנטי (יחיד). ככל שהמטען גדול יותר, המשיכה החשמלית חזקה יותר, לפי חוק קולון.
הגורם השני הוא המרחק בין האטומים. ככל שאטומים קטנים יותר, הם קרובים יותר זה לזה והמשיכה ביניהם חזקה יותר.
הגורם השלישי הוא הפרש האלקטרושליליות בין האטומים המשתתפים בקשר.