גשר הדוברות

גשר הדוברות היה גשר נייד אשר שימש את צה"ל לחציית תעלת סואץ במהלך מלחמת יום הכיפורים. הגשר הורכב ממצופי "יוניפלוט" אשר חוברו יחד וגישרו על התעלה.

הגשר הושק ב-17 באוקטובר והיה הגשר הקבוע הראשון שהושק למים במהלך המלחמה. להשקת הגשר נודעה חשיבות קריטית בהצלחת מבצע הצליחה (מבצע אבירי לב) והרחבת ראש הגשר במערב תעלת סואץ. עם השקתו העביר צה"ל טנקים וכלים נוספים בצורה מהירה לתוך מצרים.

מצופי היוניפלוט

לאחר מלחמת ששת הימים החזיק צה"ל בגדה המזרחית של תעלת סואץ. צה"ל נערך לאפשרות שכוחותיו יצטרכו לצלוח את התעלה במהלך מלחמה, ומשנת 1967 החל צה"ל לחפש אמצעי גישור וצליחה מתאימים. מדינות המערב סירבו לספק לישראל ציוד צליחה שנחשב לציוד התקפי, ולכן נאלץ צה"ל לרכוש ממפעל אזרחי בבריטניה מצופי "יוניפלוט".

12 מצופי יוניפלוט שחוברו זה לזה (9 מצופים ו-3 מצופי כבש) יצרו דוברה באורך 18 מטרים וברוחב 10 מטרים, שיכלה לשאת טנק בודד. בכל דוברה הותקנו שני מנועים לתנועה במים. כל דוברה שקלה כמה עשרות טונות.^[1] חיבורן של 8 דוברות זו לזו יצר גשר באורך של כ-180 מטרים, כרוחבה של תעלת סואץ.

הדוברות נועדו להיגרר באמצעות טנקים, באמצעות גרורים מיוחדים שיוצרו עבורן על ידי חיל החימוש.

בתחילת 1968 החל חיל ההנדסה להכשיר את הצוותים שיתפעלו את הדוברות, וכן לפתח תורת לחימה עבורן. ברשות חיל ההנדסה היו 24 דוברות שאותן הפעילו שני גדודים:

גדוד 605 - גדוד גישור סדיר שדוברותיו אוחסנו ברומני ובבלוזה.
גדוד 630 - גדוד גישור במילואים שדוברותיו אוחסנו ברפידים.

במקביל, פותח בחיל ההנדסה גשר נוסף ממצופי היוניפלוט שנותרו לאחר בניית הדוברות. המצופים חוברו ליחידות גשר שהיו קטנות יותר מהדוברות ונוחות יותר לגרירה, ואלה חוברו לכדי גשר באורך 70 מטרים שכונה גשר הצנע ואוחסן בזיקים.^[2]^[3]

במלחמת יום הכיפורים

טנק מגח גורר דוברת יוניפלוט במהלך המלחמה

גרירת הדוברות

ב-13 באוקטובר, במהלך ההכנות לקראת צליחה אפשרית של צה"ל, נשלחה פלוגת טנקי מגח מגדוד 599 של חטיבה 421 לגרור את הדוברות שאוחסנו ברפידים. הכוח גרר 9 דוברות מערבה ונכנס לחניון לילה כ-30 קילומטרים מדרום מזרח לטסה, כשהטנקים רתומים לדוברות. בבוקר 14 באוקטובר פתחו המצרים בהתקפת שריון גדולה לכל אורך החזית. הטנקים הגוררים נקראו להשתתף בקרב והתנתקו מהדוברות. בינתיים הצליחו כוחות ההנדסה מגדוד 630 להביא לחניון את שלוש הדוברות שנותרו ברפידים.

במסגרת מבצע אבירי לב הוטלה על גדוד 264 מחטיבה 421 המשימה להביא את התמסחים ודוברות היוניפלוט לתעלה. גשר הדוברות, בדומה לשאר אמצעי הצליחה, היה מתוכנן להיבנות לרוחב התעלה במהלך הלילה שבין 15–16 באוקטובר.

12 טנקים מגדוד 264 נשלח בצהרי 15 באוקטובר למקום בו הושארו הדוברות להמשך הגרירה, ואחר הצהריים נרתמו 11 דוברות לטנקים. הדוברות נגררו צפון-מערבה בכיוון טסה. שני דחפורי יעה התלוו לכוח ועקרו תמרורים מצידי הדרך, כדי שלא יפגעו במדחפי הדוברות. כ-6 קילומטרים מדרום מזרח לצומת טסה היה הציר מלא בטנקים, כלי רכב ומשאיות שהיו בדרך לתעלה, והגרירה התעכבה בשל עומס כלי הרכב על הציר. בחלק מהמקרים נאלצו הטנקים הגוררים לרדת לדיונות בשולי הדרך, וחלקם התחפרו בחול והתקשו להתקדם. לפנות ערב הגיעו הטנקים הגוררים לצומת טסה ופנו לציר "עכביש", המוליך מערבה לאזור הצליחה. אחת הדוברות נתקעה בצומת ומאמצי החילוץ עכבו את התקדמות הדוברות.

במקביל, ב-15 באוקטובר נגררו על ידי טנקים הדוברות שאוחסנו בגזרה הצפונית, ברומני ובבלוזה, לטסה. גם דוברות אלו נתקלו בפקקי תנועה מצפון לטסה, וחלקם הורדו מהציר ונתקעו בחולות. לבסוף הגיעו לטסה 3 דוברות, שצורפו לדוברות של גדוד 630.

במהלך הערב המשיכו הדוברות בתנועה מערבה. סמוך ל-23:00 בלילה קיבלו הטנקים הגוררים הוראה להתנתק מהדוברות כדי לסייע בלחימה בחווה הסינית. הטנקים החלו להתנתק מהדוברות, אך לאחר שעה בוטלה ההוראה. בלילה המשיכו הדוברות להתקדם על ציר "עכביש" ובבוקר 16 באוקטובר הגיעו 13 דוברות ל"עכביש 53", כ-10 קילומטרים ממזרח לתעלה. השיירה נעצרה בנקודה למשך היום משום שהמשך הציר מערבה, העובר בחווה הסינית, טרם טוהר מכוחות מצרים ולא היה בטוח לתנועה.

ב-17 באוקטובר בשעה 2:30 המשיכה שיירת הדוברות את התנועה מערבה, לאחר שהציר נפתח לתנועה. לפני הדוברות נעו דחפורים שפינו את הציר מכלי רכב פגועים וסתמו בורות בכביש. לאחר כשלוש שעות הגיעה השיירה למעוז "לקקן" ומשם המשיכה צפונה עד לחצר הצליחה, בין שני מעוזי "מצמד". בסביבות 6 בבוקר הגיעו הדוברות לחצר "מצמד".

טנק שוט גורר דוברה לתעלת סואץ
מפת אזור הצליחה והצירים המובילים לתעלה
חצר מצמד. גשר הדוברות מסומן במפה כמספר '2'. גשר הצנע מסומן כמספר '3'

הקמת הגשר

עם הגעת הדוברות לחצר "מצמד" החלה הפגזה ארטילרית על האזור ושתי דוברות נפגעו. 11 הדוברות הנותרות הושקו למים וחיילי ההנדסה החלו בחיבור הדוברות ובניית הגשר. העבודה נמשכה במשך שעות והתבצעה תחת אש ארטילרית כבדה והתקפות של מטוסים מצרים. ב-17 באוקטובר בשעה 16:30 הושלמה בניית הגשר והוא היה מוכן למעבר רק"ם.

במהלך הלילה החלו כוחות אוגדה 162 לחצות את התעלה על גשר הדוברות. כבר בראשית הלילה נקרע הגשר לאחר שמספר טנקים נסעו על הגשר במהירות גבוהה ובמרווחים קטנים מדי.^[4] הגשר תוקן באמצעות גשר שהניח טנק גישור במקום השבר, ומעבר הכוחות נמשך.

גשר הדוברות היה הגשר הישראלי הראשון שהושק על תעלת סואץ, וככזה הייתה לו חשיבות רבה במאמץ הצליחה. גם לאחר שהושק גשר הגלילים על התעלה ב-19 באוקטובר, המשיך גשר הדוברות לשמש את כוחות צה"ל עד סיום המלחמה.

לאחר השקתו נקרא הגשר "גשר יהודה", ע"ש רס"ן יהודה חודדה, שעסק בהקמת הגשר ועוטר בעיטור העוז. חודדה נהרג ב-22 באוקטובר בהפגזה ארטילרית שניתכה על הגשר.^[5]

5 דוברות שנותרו באזור חוברו ב-20 באוקטובר לגשר הצנע שאורכו היה 70 מטרים, ויחד עם הדוברות הגיע לאורך הנחוץ.^[6]