העד

שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים [ מפיץ, עורך, מפיק, שם מקורי, במאי, צלם, אולפן, קישור, תסריטאי, שם הסרט, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ הכנסות באתר מוג'ו ]

העד
Witness

בימוי	פיטר ויר
הופק בידי	אדוארד פלדמן
תסריט	ארל וו. ואלאס, ויליאם קלי
עריכה	תום נובל
שחקנים ראשיים	הריסון פורד, קלי מקגיליס, דני גלובר
מוזיקה	מוריס ז'אר
צילום	ג'ון סיל
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פרמאונט
חברה מפיצה	פרמאונט, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 בפברואר 1985
משך הקרנה	113 דקות
שפת הסרט	אנגלית, גרמנית
סוגה	סרט דרמה, סרט פשע, סרט מתח
הכנסות	68,706,993$ (22 באוגוסט 2009)
הכנסות באתר מוג'ו	Witness
פרסים	פרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב (1986) פרס האוסקר לעריכה (1986) פרס באפט"א למוזיקה המקורית הטובה ביותר (1986)
דף הסרט ב־IMDb

העד (Witness) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1985, שביים פיטר ויר, בכיכובם של הריסון פורד וקלי מקגיליס. זוהי גם הופעתו הראשונה בתפקיד משמעותי של ויגו מורטנסן. הסרט הוא מותחן שתסריטו מתמקד בבלש המגן על ילד מכת האמיש שהיה עד לרצח בפילדלפיה. כאשר מסתבר שהרוצחים הם שוטרים מושחתים, נאלץ הבלש להסתתר אצל בני הכת, ולהתחזות לאחד משלהם. על אף שהסרט הוא מותחן, עלילת המתח משולבת במבט אל הסתירה בין חייהם השלווים של בני הכת, המתפרנסים מחקלאות ונמנעים משימוש בטכנולוגיה של המאה ה-20, ובין חייו האלימים של השוטר, המייצג את הזרם העיקרי בתרבות האמריקאית של המאה ה-20, על הטוב והרע שבה.

הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר בשנת 1986 וזכה בשניים - פרס האוסקר על העריכה, שהוענק לתום נובל, ופרס האוסקר על התסריט המקורי הטוב ביותר שהוענק לפאמלה ואלאס, ארל וו. ואלאס וויליאם קלי. המוסיקה של מוריס ז'אר זכתה בפרס באפט"א.

עלילת הסרט

מספר ימים לאחר הלוויית בעלה, יוצאת האלמנה הצעירה מכת האמיש, רייצ'ל לאפ (קלי מקגיליס) ביחד עם בנה הצעיר סמואל (לוקאס האס) לבולטימור, לשהות אצל אחותה. בתחנת הרכבת בפילדלפיה נכנס הילד לבדו לשירותי הגברים, ושם הוא צופה ברצח אכזרי של קצין המשטרה זנוביץ' (טימות'י קארהארט). הילד נחקר על ידי שוטר בשם ג'ון בוק (הריסון פורד), ומספר לו כי הרצח בוצע על ידי שנים, אך ביכולתו לזהות רק אחד מהם, שהוא אפרו-אמריקני מוצק.

בוק ושותפו אלדן קרטר לוקחים את סמואל אל תחנת המשטרה על מנת לזהות חשודים אפשריים, ולהפתעתם הוא מזהה את הרוצח בתמונה המוצבת בתחנה של לייטננט ג'יימס מקפי (דני גלובר). בוק חושד במקפי, וזוכר כי בעבר היה זה מעורב בפשיטה שכשלה על סוחרי סמים, שלאחריה הועלה חשד כי מישהו התריע מראש על הפשיטה. בוק נפגש עם מפקדו, פול שייפר (ג'וזף סומר) ומספר לו על חשדותיו, אך אינו יודע כי שייפר הוא שהורה למקפי לבצע את הרצח, וכי הוא ומקפי שותפים לפשע. מייד לאחר מכן מתעמתים מקפי ובוק, ובוק נורה במתניו.

בוק הפצוע מבין כי שרשרת הפיקוד שמעליו מושחתת, וכי עליו להעלם. הוא יוצר קשר עם קרטר, ומבקש ממנו להשמיד את תיק החקירה על מנת שלא לחשוף את מיקום ביתו של סמואל. הוא מסיע את סמואל ורייצ'ל אל ביתם בחווה במחוז לנקסטר הכפרי בפנסילבניה, בו מתגוררת קהילת האמיש. כאשר רייצ'ל וסמואל הגיעו לביתם, מתעלף שם בוק מאובדן דם. חמה של רייצ'ל, איליי (יאן רובס) מסכים בחוסר רצון לשכן בביתו את "האנגלי" (הכינוי בו משתמשים האמיש, דוברי הגרמנית, לגבי מי שאינו בקהילתם), עד שזה יחלים מפצעיו, ודואג לטפל בו בשיטות המסורתיות המקובלות על בני הקהילה, הדוחים את הטכנולוגיה של המאה ה-20.

בוק מחלים מפצעיו בקהילת האמיש, וזאת תוך שהוא לובש את מלבושיהם, ומתערה בחברתם, על מנת להסתתר מרודפיו. בינתיים מתפתח בינו ובין רייצ'ל רומן. תוך שהוא מתקן את מכוניתו ושומע רדיו, מנגן הרדיו שיר אהבה ישן של סם קוק "What a wonderful world". רייצ'ל, שההאזנה לרדיו ולמוזיקת רוק'נרול אסורה עליה, מגיעה למקום ונשבית בקסמו של השיר, ובוק יוצא עמה בריקוד. אך שניהם מבינים כי המדובר באהבה אסורה, שאין לה עתיד. איליי מזהיר את רייצ'ל כי אם תמשיך ביחסיה עם הזר, תנודה על ידי הקהילה. בוק, מצידו, נגר חובב (וזהו גם מקצועו של הריסון פורד במציאות), משתלב בחיי הקהילה, יוצר לסמואל צעצועים מעץ, ומשתתף בהקמת אסם. הוא יוצר מעין יריבות עם גבר מקומי, דניאל הוכלייטנר (אלכסנדר גודונוב) החפץ בחברתה של רייצ'ל, אך חש במשיכתה לבוק.

בינתיים, בפילדלפיה, נרצח שותפו של בוק, קרטר, על ידי השוטרים המושחתים. בוק שומע על כך, יוצר קשר עם שייפר, ומזהיר אותו כי הוא יבוא עמו חשבון.

כאשר יוצא בוק לעיירה הסמוכה, בחברת כמה מבני האמיש, הוא נקלע לתקרית בה מציקים כמה מבני העיירה לבני האמיש ולועגים ללבושם ולמנהגיהם. האמיש, הדוגלים בפציפיזם מנועים מלהגיב, ומקבלים את הלעג ואת ההטרדות באופן פאסיבי. אך בוק אינו יכול לעמוד מן הצד, והוא מכה במטרידים מכות נמרצות. אירוע זה נצפה על ידי אזרח, המדווח למשטרה שמי שהכה את הצעירים היה גבר מכת האמיש שהיה בחברת איליי לאפ. בוק מבין שהוא נחשף, ומכין עצמו לעזוב את החווה. כאשר הוא מדבר על כך עם רייצ'ל השניים חולקים רגע של חיבוק אינטימי, נואש.

בטרם יספיק בוק לעזוב את החווה, יוצאים בעקבותיו שלושת הרוצחים, שייפר, מקפי, ופרגי, שהיה האדם הנוסף שביצע את הרצח בתחנת הרכבת. בוק שאינו חמוש, מצליח להרוג את פרגי בכך שהוא מטביע אותו בתירס אותו הוא שופך עליו מסילו, ולאחר מכן מצליח להרוג את מקפי ברובהו של פרגי. שייפר מצליח להכניע את בוק, אך סמואל מזעיק את כל בני הקהילה, באמצעות פעמון החווה, ומשהם מגיעים, מבין שייפר כי לא יוכל לצאת בשלום ממעשה רצח נוסף, ונכנע.

לאחר מכן, כאשר יוצא בוק את החווה בפעם האחרונה, הוא חולק רגע של שקט עם סמואל, ולאחר מכן מבט אוהב עם רייצ'ל. כאשר הוא נוסע הרחק מחוות לאפ, הוא רואה את הוכלייטנר הולך לאורך הדרך, להמשיך בחיזור אחר רייצ'ל.

נושאים וביקורות

העד הוא מותחן אך הוא גם מבט אנתרופולוגי כמעט אל חייהם של בני כת האמיש, מבעד לעיניו של ג'ון בוק, האמריקאי הנורמטיבי. חייהם השלווים של בני הכת מתוארים באופן אוהד, כאנשים שעבורם הזמן קפא מלכת, ואשר כניסתו של השוטר, איש העיר הגדולה, הגורר אחריו את האלימות ממנה נמנעים בני הכת, מפרה את שגרת חייהם, ומעמתת אותם עם האידיאלים הבסיסיים בהם הם מאמינים. תהליך דומה עובר גם על השוטר, הבוחן מחדש את החברה בה הוא פועל, אל מול החברה בה מצא עצמו, ולבסוף מחליט לחזור למקומו, ולהשאיר מאחוריו את רייצ'ל, אהובתו. הסרט מעמת את ערכי שתי החברות, את הטכנולוגיה החדישה, מול טכנולוגיית המאה ה-17 של האמיש (עימות הניכר בסצינת תיקון המכונית, וההאזנה למוזיקה, אל מול סצינת הקמת האסם), את האלימות הקיצונית, האורבנית, של החברה האמריקאית, אל מול הפציפיזם המוצהר של בני האמיש, ואת החברה הסגורה וההיררכית של האמיש, אל מול האידיאל האינדיבידואליסטי האמריקני.

קובי ניב, הרואה בסרט דוגמה לתסריט הוליוודי בעל מבנה קלאסי, כותב: "העלילה הראשית של הסרט, עלילת הרצח המשטרתית... בנאלית להפליא... אבל עלילת המשנה, סיפור האהבה היפה והבלתי אפשרי בין האישה מקהילת האיימיש לבין הגבר החילוני מהעיר המודרנית, הסיפור הזה הוא חדש ורענן, והוא שעושה את "העד" לסרט מיוחד, וזה גם מה שהצופים אוצרים בזכרונם מהסרט הזה" ‏‏

הביקורות אהדו בדרך כלל את הסרט. כך, למשל, כתב רוג'ר אברט, מבקר הקולנוע הידוע של השיקאגו סאן-טיימס, שהעניק לסרט ארבעה כוכבים, כי: "ראשית, יש כאן סיפור אהבה מחשמל ומסעיר. רק לאחר מכן נראה כי זהו סרט על הבחירות שאנו עושים בחיים, והבחירות שאחרים עושים עבורנו. ורק לאחר מכן זהו מותחן שאלפרד היצ'קוק היה מתגאה ליצור" ‏‏.