אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד (16 בפברואר 1932, ט' באדר ה'תרצ"ב – 4 בינואר 2018, י"ז בטבת ה'תשע"ח) היה סופר עברי, משורר ומחזאי ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשמ"ג. אפלפלד היה ניצול שואה מבוקובינה ומחנות וגטאות טרנסניסטריה. הוא זכה בפרסים ספרותיים חשובים בישראל ובאירופה וכיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.

אהרן אפלפלד

צילום משנת 2014
לידה	16 בפברואר 1932 ט' באדר ה'תרצ"ב ז'אדובה, בוקובינה, רומניה
פטירה	4 בינואר 2018 (בגיל 85) י"ז בטבת ה'תשע"ח פתח תקווה, ישראל
שם לידה	ארווין אפלפלד
מדינה	ממלכת רומניה, ברית המועצות, ישראל
לאום	ישראלי
מקום קבורה	הר המנוחות
מקום מגורים	מבשרת ציון
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1950–2018 (כ־68 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג, 1983) פרס ברנר לספרות (1975) פרס מילוא לספרות פרס אוסישקין (1967) פרס מדיסיס לסופר זר (2004) פרס נלי זק"ש (2005) פרס גרינצנה קאבור (פרס מיוחד, 2008) אות לגיון הכבוד (2016) תוארי דוקטור לשם כבוד

קורות חיים

אהרן אפלפלד נולד בז'אדובה (כיום סטארה ז'אדובה), בצפון בוקובינה, עיירה ששכנה 38 ק"מ מדרום-מערב לצ'רנוביץ, והקהילה היהודית בה מנתה לפני מלחמת העולם השנייה כ-500 נפש, האזור היה בתקופת הולדתו חלק מממלכת רומניה וכיום הוא חלק מאוקראינה. הוא היה בן יחיד להוריו ושמו בלידה היה ארווין (אהרן) אפלפלד. אביו, מיכאל אפלפלד, היה תעשיין מצליח, ושם אמו היה בוניה (בתיה) לבית שטרנברג. שפת אמו הייתה גרמנית, שפתם של יהודי האזור מהתקופה שבה היה בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בית הוריו היה "בית מתבולל שלא היה בו שום ריח של אמונה דתית". עם זאת, כאשר ביקר בבית סבו וסבתו (הורי אמו) ששמרו בכפרם את מסורת חסידות סדיגורה, הוא רכש מהם את שפת היידיש וליווה את סבו לבית הכנסת.

בזכרונותיו תיאר את החמרת מצבה של משפחתו: "1938 הייתה שנה רעה. שמועות רחשו בכל פינה וברור היה: אנו לכודים. אבא ניסה לשווא להשיג אישור כניסה לאמריקה, שיגר מברקים לקרובים ולידידים באורוגוואי ובצ'ילה. שום דבר לא הלך עוד למישרין. אנשים שהיו אך אתמול בני בית, שותפים לעסקים שבטחת בהם, ידידים מנוער, שינו את פניהם, התנכרו או הפכו לאויבים." אחרי סיפוח צפון בוקובינה לברית המועצות ביוני 1940 למד אפלפלד בבית ספר סובייטי. שבועות ספורים לאחר פלישת גרמניה הנאצית, יחד עם רומניה ובעלות ברית אחרות, לברית המועצות, הושלם האיחוד מחדש של האזור לרומניה. השלטונות הרומניים בשיתוף פעולה עם כוחות גרמניים התחילו פעולות טיהור אתני נגד היהודים, כולל מעשי טבח המוניים. אמו של אפלפלד נרצחה ברחוב, סמוך לבית הוריה, ואפלפלד ואביו גורשו אל גטו צ'רנוביץ ולאחר מכן נלקחו במסע רגלי ארוך למחנה עבודה בטרנסניסטריה, ואביו נשאו על כתפיו כשהיה רק בן 8. לאחר זמן קצר הופרד מאביו, ולאחר מכן ברח מהמחנה. שנתיים נדד ביערות, והגיע במגע עם קבוצה של עבריינים וזונות אוקראינים שהסתתרו שם והעניקו לו את חסותם. מאוחר יותר מצא לזמן מה מחסה בביתה של אישה כפרית אוקראינית. על תקופה זו בחייו כתב:

בימי נדודי בשדות וביערות למדתי להעדיף את היער על פני השדה הפתוח, את האורווה על פני הבית, את בעלי המום על פני הבריאים, את מוחרמי הכפר על פני בעלי בתים מהוגנים לכאורה. לפרקים הייתה המציאות טופחת על פני, אך לרוב הוכיחו חשדותי עצמם כנכונים. במרוצת הימים למדתי כי הדוממים ובעלי החיים הם ידידי אמת. ביער הייתי מוקף עצים, שיחים, ציפורים ובעלי חיים קטנים. לא פחדתי מהם. בטוח הייתי כי הם לא יגעו בי לרעה. לימים התוודעתי אל הפרות ואל הסוסים, והם העניקו לי את החום השמור עמי עד עצם היום הזה. לפעמים נדמה לי שלא בני אדם הצילו אותי אלא בעלי החיים שנקרו לי בדרכי.

— אהרן אפלפלד, סיפור חיים, כתר הוצאה לאור, 1999, עמ' 94

בשנת 1944 נלווה אל חיילי הצבא האדום שהתקדם לרומניה ולבולגריה. מבולגריה נדד עם ילדים נוספים ליוגוסלביה ומשם לאיטליה. באיטליה פגשו נזיר שהכניס אותם למנזר.

ביוני 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. בשנים 1946–1948 למד בבית הספר החקלאי עין כרם ובבית הספר החקלאי בנהלל. בשנים 1950–1952 שירת בצה"ל. בשנת 1952 החל בלימודי ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון ושני. על לימודיו סיפר:

החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית היה בית הספר הראשון שלי, מכיוון שלא למדתי בבית ספר עממי ולא בבית ספר תיכון. המורים שלי היו אנשים שנולדו באירופה ובאו ארצה. רובם ממזרח אירופה, אבל היו גם הרבה ייקים. ופתאום התחברתי אליהם. מפני שהם באו ארצה לבנות יהדות, לבנות את עצמם כיהודים. ... למזלי פגשתי אז אנשים כמו שולם, כמו סדן, כמו מרטין בובר, שהיו מורים שלי, וגם במידה מסוימת חברים ומדריכים. הם הציצו בכתבי היד הראשונים שלי".

— ריאיון לדרור משעני, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2006

בשנת 1957 הלך לחפש את אביו לאחר שראה את שמו ברשימת העולים של הסוכנות. הוא פגש את אביו בעת שעבד בקטיף במעברת באר טוביה. על הפגישה סיפר אפלפלד:

אני רואה סולם, ועל העץ עומד יהודי זקן מאוד. ... אני פונה אליו בגרמנית ואומר לו: 'הר אפלפלד?' והוא יורד מן הסולם, מסתכל עלי ולא יכול להגיד מלה אחת, ורק דמעות שוטפות אותו. ובמשך יום שלם הוא לא יכול להוציא הגה מפיו, רק איזה בכי איום. הוא לא אומר לי שהוא האבא שלי, אני לא אומר לו שאני הבן שלו. עד היום אני לא יכול לעשות מזה שום דבר. זה מביא אותי לדמעות, זה לא דבר שאני יכול לגעת בו. לא יכול. עדיין לא. אולי בעוד עשרים שנה אוכל לגעת באש הזאת.

— מיכאל גלוזמן, ‏״עד עכשיו כתבתי את השליש הראשון״ : ריאיון עם אהרן אפלפלד, מכאן א', מאי 2000, עמ' 150–165

עוד כנער כתב שירה, ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות בשנים 1955–1956. ב-1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". ספרו הראשון הוא קובץ הסיפורים "עשן", שיצא לאור בשנת 1962.

אפלפלד נהג לכתוב במשך שנים בבתי קפה בירושלים. בספרו האוטוביוגרפי "עוד היום גדול" הוא מתאר את בתי הקפה שונים שבהם ישב, ובהם בראש ובראשונה קפה פטר, וכן קפה פת, קפה עטרה, קפה חרמון וקפה רחביה (בבית מולכו). כמו כן הוא כותב על הקהל בבתי הקפה, ובו לקוחות שהתיידד עימהם, ועל בעלי בתי הקפה.

אפלפלד הוא חתן פרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג-1983) ופרס מדיסיס לסופר זר (2004, על ספרו "סיפור חיים" שתורגם לצרפתית). ספריו תורגמו לאנגלית, אוקראינית, איטלקית, אסטונית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגרית, יפנית, נורווגית, סינית, ספרדית, סרבית, פולנית, פורטוגזית, צ'כית, צרפתית, רומנית, רוסית ושוודית.

כיהן כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 1979 עד פרישתו לגמלאות בשנת 2000. ביוני 2003 העביר את כתביו ועבודותיו לארכיון מיוחד שהוקם למענו בספריית ארן שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 2007 הועברו כל פריטי הארכיון למתחם הארכיונים הספרותיים, ב"מכון הקשרים לחקר הספרות העברית החדשה" בבניין דילר, גם כן באוניברסיטת בן-גוריון.

אפלפלד היה חבר האקדמיה ללשון העברית. בשנת 1997 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. בשנת 2013 היה מועמד לפרס מאן בוקר הבינלאומי.

התגורר במבשרת ציון ואחר כך בירושלים.

אהרן אפלפלד נפטר ב-4 בינואר 2018, בגיל 85. הותיר אחריו אישה, יהודית, ושלושה ילדים.

יצירתו

צילום דיוקן של הסופר משנות ה-1990-1980, יצירת הצלם ברנרד גוטפריד

סיפוריו של אפלפלד מתרחשים חלקם במזרח אירופה וחלקם בארץ ישראל, וכן יש בהם המתרחשים באיטליה. רבות מיצירותיו משקפות את חוויותיו כנער בשואה או כצעיר ניצול השואה בישראל הצעירה. אם כי רבים מספריו אינם עוסקים בתיאור מאורעות השואה עצמם, אלא יותר בתיאור ההתרחשויות שקדמו לשואה. בעיקר בכל הנוגע למצבו של היהודי באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, הקרוע בין מסורת אבות שהוא קשור אליה ואיננו יכול להימלט ממנה מחד, ומאידך העולם הגויי, היצרי, החופשי, המושך אותו אליו. ברבים מספריו קיימות דמויות מיסטיות המזכירות את צדיקי החסידות, ואלו משמשות כתובת לפנייתו של היהודי המתלבט הקרוע בין העולמות. רבים מספריו מתרחשים באזור הרי הקרפטים שבו גדל הבעש"ט, מייסד החסידות, ואפשר להעריך שהוא שימש השראה לחלק מהדמויות המיסטיות בספריו. לעומת דמויות הצדיקים מופיעות לא אחת בספרים דמויות נשיות, לא יהודיות, המסמלות את החיוניות הפשוטה, את החופש ואת העולם שאליו מנסה היהודי להגיע, אולם ללא הצלחה שלמה.

בין השנים 1999-1988 הוסיף אפלפלד נדבכים למפעלו הספרותי הגדול, כאשר פרסם שבעה רומנים קצרים המשרטטים את קורותיהם של יהודים במרכז אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה. המשותף לדמויותיו הוא ניסיונן לברוח מזהותן, אשר לא מרפה מהן, עד כדי שנגזרת עליהן כליה רוחנית שהקדימה את בוא הצורר הנאצי. בין הרומנים הללו, "רצפת אש" (1988) מתאר חבורת נופשים יהודים שנלכדים בפנסיון בעיירת נופש, ושרשרת אותות רעים מבשרת את הצפוי להם. "מסילת ברזל" (1991) מגולל בגוף ראשון את קורותיו של יהודי לאחר מלחמת העולם השנייה, המנהל את חייו בנסיעות ברכבות ובחניות קצרות ביניהן, במטרה ללכוד ולנקום בקצין גרמני שרצח את הוריו במחנה עבודה. "קאטרינה" (1992) מסופר מפי גויה קשישה שעבדה בבתי יהודים וילדה בן לגבר יהודי. לאחר שבנה נרצח בידי גוי אנטישמי, היא רוצחת את הרוצח, ומקדישה את שארית ימי חייה לזיכרון יקיריה ולזיכרון העם היהודי בכלל. "כל אשר אהבתי" (1999) הוא רומן המסופר מזווית ראייה של ילד בן תשע אשר גדל בבית יתומים. ביצירות אלה ובאחרות, העמיד אפלפלד חטיבה חשובה בסיפורת הישראלית, שנעשתה מקור השראה לסופרים צעירים.

אפלפלד העיד על יצירתו: "כתבתי 40 ספרים וכולם שייכים לסאגה של חיי. כל ספריי קשורים זה בזה, כל אחד עוסק בפינה אחרת מחיי".

פעמים אחדות ציין אפלפלד שלא נותרו לו זכרונות רבים מתקופת השואה - אף שעבר במקומות רבים, כולם נמחקו מזכרונו. עם זאת, ביצירתו הוא מנסה לשחזר תקופה זו. על כך כתב יגאל שוורץ:

את העולם הרגשי והתודעתי העולה מ"מכוות האור" - כמו גם מכל סיפוריו האחרים של אפלפלד (כולל אלה שעלילתם מתרחשת לפני השואה) - חוצים, איפוא, שני כוחות סותרים: כוח אחד שעיקרו ההכרח הלא-רצוני והרצון למחוק כל פירור של זיכרון, וכוח שני שעיקרו הניסיון לשמר את פירורי הזיכרון המעטים. שני כוחות אלה מתגלים במין תנועת מטוטלת. לעיתים גובר ההכרח או הרצון לשכוח ולעיתים גובר ההכרח או הרצון לזכור. כך או כך - המלחמה בין הכוחות ה"אימפריאליסטיים" הללו מתרחשת על כברת ארץ זיכרונית קטנה מאוד.

— יגאל שוורץ, קינת היחיד ונצח השבט : אהרן אפלפלד - תמונת עולם, הוצאת כתר, 1996, עמ' 19

היבט ייחודי בכתיבתו של אפלפלד מצוי דווקא בכך שסיפוריו המתייחסים לאימת השואה אינם כתובים בסגנון ריאליסטי. על כך כתבה גיטה אבינור:

בתיאוריו האלגוריים מטשטש אפלפלד את הפרטים כדי ליצור השקפה כלל-עולמית. השואה, בסיפוריו של אפלפלד, אינה מקרית, פרי תכנונם של כמה פושעים לקויים בשכלם, אלא תוצאה הכרחית של עולם דואלי, שבו קיימים רק רודפים ונרדפים. ראיית השואה לא כפרשה היסטורית מותחמת אלא כפרינציפ כלל-עולמי היא הנותנת לסיפורי אהרון אפלפלד את טעמם המיוחד. הריחוק האמנותי אינו ניתן לכיבוש על נקלה, ומה גם כשמדובר בנושא כאוב כנושא השואה. נקודת ההשקפה האלגורית מאפשרת יצירת חוויה אמנותית מפרשת אימים אפוקליפטית שהיא כמעט מעבר לתחום שלטונה של השפה הריאליסטית.

— גיטה אבינור, "סופרים ישראלים בצל השואה", השקף אחורה בעצב: מאמרים בביקורת הספרות העברית, 1974, עמ' 21

פרסים ואותות הוקרה

• 1966 - פרס עליית הנוער לספרות
• 1966 פרס מועדון 'מלוא' לספרות [על המשמר, 4.2.1955]
• 1967 - פרס אוסישקין לספרות - על ספרו "כפור על הארץ"
• 1975 - פרס ברנר לספרות
• 1979 - פרס ביאליק (יחד עם אבות ישורון)
• 1983 - פרס ישראל לספרות יפה
• פרס מילוט לספרות
• 1997: חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
• 1999: הפרס הלאומי לספרים יהודיים (National Jewish Book Award, ארצות הברית)
• 2004: פרס מדיסיס לסופר זר (צרפת) על הספר "סיפור חיים" שתורגם לצרפתית
• 2005: פרס נלי זק"ש מטעם העיר דורטמונד (גרמניה)
• 2008: פרס גרינזאנה קאבור, פרס מיוחד (איטליה)
• 2012: פרס אינדפנדנט לספרות זרה (בריטניה)
• 2016: פרס סידני טיילור לספרים (ארצות הברית)
• תוארי דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (2000), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר-אילן, בית המדרש לרבנים באמריקה, ישיבה יוניברסיטי והיברו יוניון קולג'.

ספריו

• עשן, עכשיו, 1962 (כולל הסיפור סיפור אהבה).
• בגיא הפורה, שוקן, 1963.
• כפור על הארץ, אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1965.
• בקומת הקרקע, ספרי דגה, 1968.
• אדני הנהר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971.
• העור והכותונת, עם עובד, 1971.
• כאישון העין, הקיבוץ המאוחד, 1972.
• שנים ושעות, הקיבוץ המאוחד, 1975.
• כמאה עדים, הקיבוץ המאוחד, 1975.
• תור הפלאות, הקיבוץ המאוחד, 1978. הוצאה חדשה כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
• מסות בגוף ראשון, הספרייה הציונית, 1979.
• באדנהיים עיר נופש, הקיבוץ המאוחד, 1979.
• מכוַות האור, הקיבוץ המאוחד, 1980.
• הכתונת והפסים, הקיבוץ המאוחד, 1983. עובד לסרט הקולנוע "צילי", (2015)
• בעת ובעונה אחת, כתר, הקיבוץ המאוחד, 1985.
• רצפת אש, כתר, 1988.
• קאטרינה, כתר, 1989. (הוצאה מחודשת: ידיעות ספרים, 2010).
• מסילת ברזל, כתר, 1991
• טמיון, כתר, 1993.
• ליש, כתר, 1994.
• עד שיעלה עמוד השחר, כתר, 1995.
• מכרה הקרח, כתר, 1997.
• סיפור חיים, כתר, 1999. ספר אוטוביוגרפי, המכיל פרקי זכרונות מחייו של אפלפלד, החל מילדותו בשנות ה-30 וכלה בשנות ה-80.
• כל אשר אהבתי, כתר, 1999.
• מסע אל החורף, כתר, 2000.
• עוד היום גדול: ירושלים: הזיכרון והאור, כתר ויד יצחק בן-צבי, 2001, איורים: מאיר אפלפלד (בנו).
• לילה ועוד לילה, כתר, 2001. עובד לסרט קולנוע "פנסיון פראכט" בכתיבתה ובבימויה של תמר ירום.
• פתאום אהבה, כתר, 2003.
• פריחה פראית, כתר, 2004.
• פרחי האפלה, כתר, 2005.
• פולין ארץ ירוקה, כתר, 2005.
• חיים שלמים, כתר, 2007.
• והזעם עוד לא נדם, כנרת זמורה ביתן, 2008.
• אל ארץ הגומא, כנרת זמורה ביתן, 2009.
• האיש שלא פסק לישון, כנרת זמורה ביתן, 2010.
• מים אדירים, כנרת זמורה-ביתן, תשע"א 2011.
• עד חוד הצער, כנרת זמורה-ביתן, תשע"ב 2012.
• אבי ואמי, כנרת זמורה-ביתן, תשע"ג 2013.
• ילדה שלא מן העולם הזה, כנרת זמורה-ביתן. 2013. לילדים ונוער.
• ימים של בהירות מדהימה, כנרת זמורה-ביתן. 2014.
• לילות קיץ ארוכים, כנרת זמורה-ביתן. 2015.
• כתר הברזל, כנרת זמורה-ביתן. 2016.(הספר בקטלוג ULI)
• תימהון, כנרת, זמורה־ביתן, דביר(הספר בקטלוג ULI)
• הפסגה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018.(הספר בקטלוג ULI)

מחזהו שהוצג בישראל

• בדנהיים 1939, בימוי מיכה לבינסון ועמרי ניצן, תפאורה רות דר, מוזיקה גיל שוחט, הוצג בקאמרי בחודש אוקטובר 2006.

סרטים תיעודיים

אפלפלד בסרט "השולחן של אפלפלד" של עדי יפת פוקס, 2004

• עדי יפת פוקס, השולחן של אפלפלד (2004, 48 דקות).

לקריאה נוספת

• דרור בורשטיין, אהרן אפלפלד פוגש את אביו, אתר מתחת לשולחן, 5 בינואר 2018.
• יוחאי אופנהיימר וקציעה עלון, אמנות הסימפטום - קריאות ביצירתו של אהרון אפלפלד, הוצאת גמא, 2014.
• שמואל שניידר, הקיום והזיכרון ביצירת אהרן אפלפלד, יוסף חיים ברנר ובכתבים אחרים, הוצאת כרמל, תש"ע 2010.
• יגאל שוורץ, אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, דביר, 2014.
• יגאל שוורץ, מאמין בלי כנסייה: ארבע מסות על אהרן אפלפלד, דביר, 2009.
• יגאל שוורץ, קינת היחיד ונצח השבט : אהרן אפלפלד - תמונת עולם, הוצאת כתר, 1996.
• יגאל שוורץ, "התימה בסיפורת של אהרון אפלפלד", מחקרי ירושלים בספרות עברית ט, תשמ"ו (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• לילי רתוק, בית על בלימה : אמנות הסיפור של א’ אפלפלד, חקר, 1989.
• אדיר כהן, סופרים עבריים בני זמננו, הוצאת ספרים מ. מזרחי, תל אביב
• אבידב ליפסקר ואבי שגיא (עורכים), עשרים וארבע קריאות בכתבי אהרן אפלפלד, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ומכון שלום הרטמן, תשע"א
• נורית גוברין, "הפרדוקס והניסיון להיחלץ ממנו: על הקשר בין מסותיו של אפלפלד לסיפוריו", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 324–334.

• Gila Ramras-Rauch, Aharon Appelfeld : the Holocaust and beyond, Indiana University Press, 1994.
• Shai Rudin, "'Much Delusion that is in Good Will': Aharon Appelfeld's Ambivalent Position on Zionism – in his Non-Fiction and in his Fiction". Hebrew Studies, Vol. 50, December 2009, pp. 305-338.

קישורים חיצוניים

• ארכיון אהרן אפלפלד
• אהרן אפלפלד(הקישור אינו פעיל, 3 בינואר 2023), באתר של כנרת, זמורה-ביתן, דביר

• אהרן אפלפלד, ברשת החברתית Goodreads
• אהרן אפלפלד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• אהרן אפלפלד, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• אהרן אפלפלד, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• אהרן אפלפלד באתר האקדמיה ללשון העברית
• אהרן אפלפלד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• רשימת הפרסומים של אהרן אפלפלד, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של אהרן אפלפלד, באתר "סימניה"
• כתבות ומאמרים על אהרן אפלפלד, מתוך בלוג "הספרנים", הספרייה הלאומית
• מראות ילדות - סיפורי רדיו
• ריאיון עם אהרן אפלפלד באתר יד ושם
• על יצירתו של אפלפלד, באתר יד ושם
• חוה רזילי, מספרים על עצמם, דבר, 8 באפריל 1963
• יפעת נבו, חיים רגילים, סיפורים רגילים ..., דבר, 11 ביולי 1969
• דב סדן, מספר וייעודו - דברים על אהרן אפלפלד, דבר, 4 במאי 1979
• ארי שביט, לא טוב ליהודים, באתר הארץ, 9 בפברואר 2004
• דרור משעני, בין רחביה למאה שערים, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2006
• שי רודין, ‏האמנם לא חזר מן הכפור? לסוגיית ישראליותו של אהרן אפלפלד, באתר הערוץ האקדמי, 3 במרץ 2008
• פיליפ רות, הייתי קורבן, באתר ynet, 23 באפריל 2008
• בועז כהן, ‏"אני לא מכיר ספרי ילדות", באתר גלובס, 18 באוגוסט 2008
• צור ארליך, גורל יהודי: עם אהרן אפלפלד על אמונה, על אנטישמיות ועל מוזיקה, ראיון שהופיע במקור ראשון, 1 במאי 2009
• ורד לי, לחזור לילד שבך, ריאיון עם אהרן אפלפלד, באתר הארץ, 11 במאי 2009
• ליטל קפלן, ‏"אנחנו בקושי יכולים לקלוט מותו של ילד אחד. איך נקלוט מותם של מיליונים?", באתר ‏מאקו‏, 11 באפריל 2010
• מיה סלע, אהרן אפלפלד לא חוזר לשואה, ולא היה משנה דבר, באתר הארץ, 18 באפריל 2011
• שרי מקובר-בליקוב, הרוח החיה: הסופר אהרון אפלפלד מודאג מתמיד, באתר nrg‏, 16 ביוני 2012
• חן זורע, "חי בתוך העבר": בגובה העיניים עם אהרון אפלפלד, באתר nrg‏, 4 בספטמבר 2012
• שרי שביט, אפלפלד: "החיים הם כאוס, והסופר עושה סדר", באתר ynet, 22 ביוני 2013
• נטע הלפרין, מתוך השאלה מה הטעם בחיים - נוצרת הנתינה, באתר ישראל היום, 25 באפריל 2014
• גילי איזיקוביץ, אהרן אפלפלד: הצעירים שמהגרים לחו"ל סובלים מבלבול נפש גדול, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2015
• אהרן ברנע מראיין את אהרן אפלפלד בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏13 באפריל 2016
• נעמה לנסקי, "נפשי טמונה בכל אות", באתר ישראל היום, 15 באוקטובר 2016
• הודיה כריש-חזוני, ריאיון עם אהרן אפלפלד, "היהודי הממוצע איבד עניין ביהדות", באתר מקור ראשון, 19 בנובמבר 2017
• דייויד סמואלס, "אני לא מדבר או חושב במונחים אידיאולוגיים": הראיון האחרון עם אהרן אפלפלד, באתר הארץ, 6 בפברואר 2018
• הסופר אהרן אפלפלד הלך לעולמו בגיל 85, באתר וואלה, 4 בינואר 2018
• רן בוקר, הסופר אהרן אפלפלד הלך לעולמו, באתר ynet, 4 בינואר 2018
• יגאל שוורץ, פרידה מאהרן אפלפלד: הסופר שראה את העולם כילד בורח ביער, באתר הארץ, 4 בינואר 2018
• אריאל הורוביץ ונטעאל בנדל, "אני חושב שכל סופר אמיתי חייב לאהוב בני אדם": ריאיון גנוז עם אהרון אפלפלד, בעיתון מקור ראשון, 4 בינואר 2018
• יובל מלחי, פרק 239: 'אני קם בלילה רעב מאוד' – זכרונות ילדות מהשואה – לזכרו של אהרון אפלפלד, באתר "קטעים בהיסטוריה", 4 בינואר 2018
• דבריו של אפלפד עם קבלת פרס האקדמיה ללשון, תשע"ב, באתר האקדמיה
• נילי בן ארי והרב שמואל ריינר, לשתוק עם אלוהים: שיחה עם אהרן אפלפלד, אתר ישיבת מעלה גלבוע
• אהרן אפלפלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מכּתביו:

• הביתה, דבר, 27 באוקטובר 1961
• בכבלי הכפור, דבר, 20 בדצמבר 1963
• שלשה, דבר, 22 בדצמבר 1961, המשך
• פגישה, דבר, 21 באוגוסט 1964, המשך
• האימה, דבר, 20 באוגוסט 1965
• הגירושין, דבר, 24 במרץ 1967, המשך
• הדיין הכפרי, דבר, 28 באפריל 1967, המשך
• לפתח ביתו של דוקטור טרוכונסקי, דבר, 18 באוקטובר 1967
• צפרים זרות, דבר, 12 באפריל 1968, המשך
• אהרון אפלפלד, לילה ועוד לילה, באתר ynet, 5 בפברואר 2002
• גדם פועם, באתר ynet, 10 באפריל 2008

על יצירתו:

• רשימת מאמרים על אהרן אפלפלד באתר רמב"י
• מכאן כרך ה: עולמו של אהרן אפלפלד : מבחר מאמרים על יצירתו, ינואר 2005
• גבריאל מוקד, סיפורי אפלפלד, דבר, 30 באוגוסט 1968
• דקלה גולומב, נובלות של א. אפלפלד, דבר, 4 במאי 1962
• גיטה אבינור, "ערפילים אלגוריים", השקף אחורה בעצב: מאמרים בביקורת הספרות העברית, 1974
• קציעה עלון, "אדם בלי צלקת הוא אדם בלי סבר", באתר הארץ, 15 באפריל 2008
• קציעה עלון, מסילות ונפש, באתר הארץ, 19 במאי 2009
• מיכל גולדויכט, הנער חולם, באתר הארץ, 31 במרץ 2010
• צבי צמרת, המלים הפשוטות הן המלים הנכונות, על ספרו של אהרון אפלפלד "עוד היום גדול", ארץ אחרת 6
• אבי שגיא, אפלפלד: מהקונקרטי אל המיתי, מקור ראשון, מוסף "שבת", 18 במאי 2012
• אריק גלסנר, על "תור הפלאות", פורסם במוסף לספרות של "מעריב" בפברואר 2011
• אריק גלסנר, ביקורת על "והזעם עוד לא נדם", "מעריב", 3 במאי 2008
• עינת יקיר, גן העדן האבוד של אהרן אפלפלד, באתר הארץ, 9 באפריל 2013 - על "אבי ואמי"
• שולמית קינל, אגדה על ילדים שנדדו ביערות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 12 ביולי 2013 - על "ילדה שלא מן העולם הזה"
• שרון גבע, השואה כפי שאהרן אפלפלד מספר לילדים, באתר הארץ, 16 ביולי 2013 - על "ילדה שלא מן העולם הזה"
• קרן דותן, כיצד הסופר המובהק של השואה מדלג עליה בעקביות, באתר הארץ, 5 ביוני 2014 - על "ימים של בהירות מדהימה "
• נמרוד עופרן‏, הכל אנשים: "לילות קיץ ארוכים" מגולל סיפור אנושי קטן ומרגש בתוך תקופה אפלה, באתר וואלה, 21 בספטמבר 2015
• נמרוד עופרן‏, קצין וג'נטלמן: "כתר הברזל" הוא סיפור רגיש על הנושאים החשוכים של הקיום האנושי, באתר וואלה, 25 באוקטובר 2016
• רן יגיל, "תימהון": אהרן אפלפלד שוב מפגין רגש מאופק, אך זה לא מספיק, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2017
• אבידב ליפסקר, מחשבת הגוף של אהרון אפלפלד:מ"מכוות האור" עד ל"הזעם עוד לא נדם", ראשית, 1 בינואר 2010
• מאשה יצחקי, אהרן אפלפלד הקדים בכמה עשורים את הדיון, שהיה לאגרסיבי יותר ויותר, על המתח העדתי, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2021
• מאשה יצחקי, על 'סיפור חיים' לאהרן אפלפלד, דימוי 28, קיץ תשס"ו, עמ' 80–83

הערות שוליים

הקודם: אבא קובנר

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אבות ישורון 1979

הבא: דב סדן