אושא

אושא
	חפירות ארכאולוגיות באושא, יוני 2019
היסטוריה
תקופות	התקופה הרומית בארץ ישראל
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°47′58″N 35°08′48″E / 32.7994°N 35.1467°E
	(למפת הגליל המערבי רגילה) אושא

ערך זה עוסק בעיר יהודית בתקופת המשנה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אושא (פירושונים).

אושא הייתה עיר יהודית חשובה שהגיעה לשיאה בתקופת המשנה ותחילת תקופת התלמוד, בין המאה ה-1 לבין המאה ה-4 לספירה. העיר שכנה באזור הגליל התחתון, באזור שבין קריית אתא לשפרעם, סמוך לכביש 70 של היום. היא שימשה כמקום מושבה של הסנהדרין במשך כ-10 שנים. שם היישוב נשמר בשמו של הכפר הערבי הושה ששכן במקום עד מלחמת העצמאות. קיבוץ אושה, שהוקם בשנת 1937 ושוכן מעט מערבית לאושא העתיקה, מנציח את שם היישוב העתיק.

האתר הארכאולוגי נכלל במסלול שביל הסנהדרין. באתר הונחו מספר אבנים לציון השביל עם ציטוטים מתאימים מהמשנה והגמרא.

היסטוריה

אבן ציון של שביל הסנהדרין בחורבת אושה עם ציטוט מהמשנה

אושא מוזכרת לראשונה במנסרת סנחריב. חותמת עברית עתיקה שנמצאה במקום ועליה הכיתוב: ”אלזכר בן יהוחיל מעבר מזה, ושבי בן אלזכר מעבר זה”, רומזת על קיום יישוב במקום בתקופת המקרא^[1].

אושא תפסה מקום חשוב בתקופת המשנה והתלמוד, והיא מוזכרת כאחד המקומות שאליהם גלתה הסנהדרין לאחר המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני. הסנהדרין ישבה באושא שתי תקופות במהלך השנים 140–150, ובראשה עמד רבן שמעון בן גמליאל, ככתוב:

גלתה סנהדרין... מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי, ומציפורי לטבריא.

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"א

אושא מוזכרת גם בסיפור מותו של רבי יהודה בן בבא, אחד מעשרת הרוגי מלכות, שנהרג לאחר שסמך לרבנות את תלמידיו בין העיירות אושא ושפרעם, בזמן גזירות אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא:

שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך - יהרג, וכל הנסמך - יהרג, ועיר שסומכין בה - תיחרב, ותחומין שסומכין בהן - יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד, עמוד א'

קבר המיוחס לרבי יהודה בן בבא נמצא מעט מזרחית לאושא, בכניסה הדרומית לשפרעם.

בור איגום אשר שימש חלק מהגת התעשייתית אשר נחשפה במקום

בהלכה, ישנה קבוצת הלכות המכונות "תקנות אושא", שתוקנו על ידי הסנהדרין בישיבתה באושא. תקנות אלה נועדו לחזק את העם בענייני משפחה, נישואים, כלכלה ובענייני טומאה וטהרה.^[2]

בסוף תקופת גזירות אדריאנוס ("תקופת השמד"), התכנסו חכמי ישראל באושא, על מנת לייסד מרכז תורני חדש במקום מרכזי התורה שחרבו במרד, כפי שכתוב:

בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן: רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי מאיר ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי אליעזר בן יעקב. שלחו אצל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא למד יבוא וילמד, וכל מי שאינו למד יבוא וילמוד. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון.

— שיר השירים רבה ב, ה

בהמשך מדרש זה מובא שרבי יהודה היה בן העיר אושא. בתלמוד הבבלי אף נזכר האמורא מהדור השני רבי יאשיה דמן אושא, מורו של רבה בר בר חנה, אשר מסר הלכות בשמו^[3]. בנו של רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה הנשיא, התגורר אף הוא במקום.

תושבי אושא התפרנסו בעיקר מחקלאות (עדות לכך הן הגתות המרובות שנמצאו במקום) ומיצירת מחצלות מצמחי הסוף^[4]:

סתם מחצלות אושא טמאות עד שיעשם אוהלים. סתם מחצלות טיברייא טהורות עד שיעשם לשכיבה.

— תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק א', הלכה י"ב

היישוב באושא המשיך להתקיים בתקופה הביזנטית, אך לא היו בו יהודים. הדבר מתבטא בסממנים נוצריים שנמצאו במקום וכן בסתימת מקוואות הטהרה שבאתר. בתקופה המוסלמית הקדומה נכבש המקום ונשרף בחלקו, והתקיים בו יישוב עד רעש שביעית. במחצית המאה ה-19 התיישבו בקרבת היישוב הקדום פליטים אלג'יראים בעידוד השלטונות העות'מאניים. הפליטים הגיעו לאזור בעקבות כישלון המרד של עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי נגד הכובשים הצרפתיים באלג'יריה, ויישובם מחדש היה במסגרת המאמץ של השלטון העות'מאני לשיקום הפליטים במקומות שונים בגליל. הפליטים הקימו יישוב חדש בשם הושה (בערבית: هوشة, תעתיק: Hawsha), שמשמר את שם היישוב היהודי הקדום.

חפירות ארכאולוגיות וגן לאומי חורבת אושה

אבן תחום שבת של אושא

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נערך סקר בכפר הושה, שבמהלכו אותרו גתות, בית קברות, מקאם, מבני כפר הרוסים, בית בד ומקווה.

חפירות ארכאולוגיות לימודיות במקום החלו בשנת 2005 והן נערכות, עד היום, על ידי רשות העתיקות, בשיתוף עם בית הספר "ניצני זבולון", ובמימון המועצה האזורית זבולון. החפירות העלו שלל ממצאים. בהם מבנים ציבוריים (כולל, ככל הנראה, שרידי בית כנסת) ומבנים פרטיים רבים הכוללים גת כפולה, בית בד, מקווה, ובורות מים. ממזרח לאתר אותר בית הקברות של היישוב, ומצפון לו אבן תחום שבת^[5].

משנת 2009 חורבת אושא היא חלק מ"גן לאומי אושה העתיקה", המשתרע על שטח של 263 דונם, ונמצא בתחומו של יער קריית אתא^[6]. באתר, פרט לשרידים מהיישוב העתיק, ניתן להבחין בשרידי הכפר הערבי הושה וכן במקאם המוקדש לנבי הושאן^[5].

בעבר תוכננה במקום הקמת יישוב בשם "חרוב הגליל", יוזמה שהובילה המועצה האזורית זבולון וזכתה לתמיכת הממשלה. עם זאת, התוכנית הוסרה מסדר היום, לאחר התנגדויות מצד גורמים שונים, שבראשן התארגנות של תושבים מיישובי האזור, שאליהם חברו הארגונים הירוקים.

בשנת 2020 התגלה במקום פמוט עתיק בן 2,000 שנה^[7].