אנדרלכט (כדורגל)

אנדרלכט
RSC Anderlecht
מידע כללי
שם מלא	רויאל ספורטינג קלוב אנדרלכט
כינוי	"סגולים לבנים", "ספורטינג"
תאריך ייסוד	27 במאי 1908
אצטדיון	אצטדיון לוטו פארק ; (תכולה: 22,500)
בעלים	Wouter Vandenhaute
יו"ר	רוג'ר ונדן סטוק
מנכ"ל	מארק קוקה
מאמן	בריאן רימר
ליגה	ליגת העל הבלגית
	www.rsca.be
תלבושת

רויאל ספורטינג קלוב אנדרלכט (Royal Sporting Club Anderlecht או בקיצור RSC Anderlecht) הידוע גם בקיצור כאנדרלכט הוא מועדון כדורגל בלגי ששייך רשמית לבירת בלגיה, בריסל שם הוא ממוקם בפרוור אנדרלכט, שעל שמו הוא קרוי. המועדון משחק בליגת העל הבלגית, והוא המועדון המצליח ביותר בבלגיה כאשר הוא מחזיק בשיא האליפויות בבלגיה (34), בשיא של 5 אליפויות ברצף בין השנים 1963–1968, וגם במספר רב של גביעים מקומיים אחרים.

הוא הוקם בשנת 1908, והאצטדיון הראשון בו שיחקה הקבוצה נקרא "סטאד אמיל ורסה" שהוקם בשנת 1917. בעונת 1921/1922 שיחק לראשונה בליגה הבכירה בבלגיה, ובעונת 1946/1947 זכתה באליפות הראשונה שלה. כמו כן לאנדרלכט עבר עשיר בהופעות באירופה כאשר זכתה בגביע אירופה למחזיקות גביע פעמיים בשנים 1976 ו-1978, בגביע אופ"א לעונת 1982/1983, ובגביע הסופר קאפ האירופי בשנים 1976, 1978.

בשנת 1983 נבנה אצטדיונה מחדש. תכולת האצטדיון, 22,500 מקומות ישיבה. המועדון משחק בצבעים סגול ולבן.

למועדון יריבות היסטורית מקומית עם המועדונים הבלגים קלאב ברוז' וסטנדרד לייז'.

היסטוריה

הקבוצה הוקמה בשם "Sporting Club Anderlechtois" ב-27 במאי 1908 על ידי קבוצת אוהדי כדורגל בבית-קפה בפרבר, "קפה קונקורדיה", הממוקם ברחוב מרכזי בפרבר אנדרלכט בבריסל. במשחקה הראשון ניצחה הקבוצה את קבוצת אינסטיטוט סיינט ג'ורג' 8–11. היא הצטרפה לראשונה לליגה הרשמית תחת ההתאחדות הבלגית בעונת 1909/1910, והתחילה בליגה הנמוכה ביותר, הליגה השלישית המחוזית בבלגיה. בסיום עונת 1912/1913 עלתה לליגה השנייה. בעונה הבאה הליגה הוקפאה עקב מלחמת העולם הראשונה, וחזרה לפעילות רק בעונת 1919/1920. פופולריות הקבוצה עלתה בשנים אלו ובשנת 1917 היא עברה לאצטדיון חדש בפארק אסטריד, שנקרא סטאד אמיל ורסה, על שם מנהל הקבוצה הראשון, התעשיין אמיל ורסה. בסיום עונת 1920/1921 אנדרלכט עלתה לליגה הבלגית הבכירה, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה. ב-14 העונות הבאות התנדנדה אנדרלכט בין הליגה הראשונה לשנייה, כאשר ירדה ארבע פעמים (ב-1923, 1926, 1928 ו-1931), ועלתה ארבע פעמים (ב-1924, 1927, 1929, 1935), ובפי יריבותיה רויאל אוניון סן-ז'ילואז ודרינג קלאב בריסל כונתה בכינוי המלגלג "מועדון עלייה" ("Lift Club"). ב-1933 שינה המועדון את שמו לשמו הנוכחי "Royal Sporting Club Anderlechtois". מאז עלייתה בשנת 1935 ועד היום, נשארה אנדרלכט בליגה הבכירה. עם החתמת ג'ף מרמאנס החלוץ מטובנטיה ב-1942 תמורת סכום שיא לאותה תקופה של 125 אלף פרנקים בלגים, הפכה לאט אנדרלכט לקבוצה המתמודדת בחלק העליון של הטבלה, ובעונת 1946/1947 זכתה באליפות הראשונה שלה (מאז ועד עונת 2019/2020 לא סיימה אנדרלכט מחוץ לשישייה הראשונה בליגה הבכירה). הצלחתה בליגה המשיכה בשנות ה-50 עם זכייה של בשישה תארים (מתוכם שלושה ברצף) בין העונות 1949/1950 ועד 1955/195, וב-2 נוספות בעונות 1958/1959 ו-1961/1962. בשנות ה-60 המאוחרות יותר תחת הדרכתם של פייר סינבאלדי ואנדראס ברס זכה המועדון ב-5 אליפויות רצופות (מ-1963/1964 ועד 1967/1968), מה שנשאר עד היום לשיא אליפויות רצופות בבלגיה. כוכב הקבוצה בשנים אלו היה פול ואן הימסט, שסיים כמלך השערים בשנים 1965, 1967 ו-1969, וזכה בנעל הזהב הבלגית ב-1960, 1961, 1965 ו-1974. בין העונות 1975/1976 ועד 1977/1978 הגיעה הקבוצה שלוש פעמים לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע ולקחה את התואר פעמיים בניצחונות על וסטהאם יונייטד ואוסטריה וינה, אך הפסידה את התואר פעם אחת להמבורג.

בעונת 1982/1983 מונה כוכב העבר של הקבוצה ואן הימסט למאמן, והיא זכתה בגביע אופ"א לעונה זו אחרי שניצחה את בנפיקה ליסבון הפורטוגלית 1–2 בסיכום שני משחקים, כמו כן שופץ אצטדיונה הישן ושמו שונה ל"אצטדיון קונסטנט ונדן סטוק" על שם יושב ראש המועדון. בליגה סיימה הקבוצה רק במקום השני, אחרי סטנדרט ליאז'. בעונת 1983/1984 הגיע לגמר גביע אופ"א פעם נוספת אך הפעם הפסידה לטוטנהאם הוטספר בגמר. במהלך שלבי הנוקאאוט ניצחה את נוטינגהאם פורסט, כשהמשחק הסתיים בתוצאה 2–3 אחרי הארכה, אחרי שהקבוצה קיבלה פנדל מפוקפק מהשופט, שהתברר לאחר מכן כמעשה שוחד של הקבוצה ששילמה לו 27 אלף פאונד על מנת שיעזור לה לעבור לשלב הגמר.

אחרי 3 עונות ברציפות שסיימה כסגנית, הסגולים-לבנים זכו באליפות ה-18 שלה בעונת 1984/1985, 11 נקודות מעל הסגנית קלאב ברוז'. בעונת 1985/1986 זכתה הקבוצה פעם נוספת באליפות, אך הפעם רק לאחר פלייאוף אליפות שכלל צמד משחקים נגד ברוז'. בהמשך זכתה הקבוצה באליפות ה-20 שלה במחזור האחרון של עונת 1986/1987, לאחריה איבדה שחקנים משמעותיים כמו פרנקי ורקוטרן, אנזו שיפו, וחואן לוצאנו. קבוצה מוחלשת זו סיימה רק במקום הרביעי בעונת 1987/1988 בהדרכת המאמן ריימונד גואתאלס, אך כן הצליחה לזכות בגביע הבלגי בפעם השישית, אחרי ניצחון 0–2 בגמר על סטנדרט ליאז'. כמו כן זכתה בגביע עונה אחת לאחר מכן עם ניצחון זהה של 0–2 על סטנדרט פעם נוספת, אך סיימה רק במקום השני בליגה ולא הצליחה לזכות שוב באליפות.

בשנות ה-90, הגיעה אנדרלכט לגמר אירופי נוסף של גביע אירופה למחזיקות גביע, אך הפסידה לסמפדוריה 2-0 אחרי הארכה. בהמשך לא הצליחה לשחזר את הצלחתה האירופית והגיעה רק עד לרבע גמר גביע אופ"א בעונות 1990/1991 ו-1996/1997. בעשור זה זכתה הקבוצה ב-4 אליפויות נוספות, ובגביע אחד.

בשנות ה-2000 זכתה אנדרלכט ב-5 אליפויות נוספות, והגיעה למניין של 29 אליפויות ב-2007, ובנוסף זכתה בגביע מקומי אחד ב-2008.

בתחילת שנות ה-2010, בעונת 2009/2010 זכתה אנדרלכט באליפות ה-30 שלה, ובעונת 2011/2012, עשתה הענקית הבלגית שיא בכך שסיימה בפעם הראשונה בהיסטוריה בתור קבוצה בלגית וגם הקבוצה היחידה עד כה בליגה האירופית שסיימה עם מקסימום הנקודות בבית אירופי כשניצחה את כל המשחקים שלה נגד היריבות לוקומוטיב מוסקבה, שטורם גראץ וא.א.ק. אתונה. באותה עונה זכתה אנדרלכט באליפות ה-31 שלה, וב-2012 הוסיפה עוד גביע סופר קאפ הבלגי, העשירים בהיסטוריה שלה. בשתי העונות הבאות שחזרה את הצלחתה המקומית וזכתה באליפות ה-32 וה-33 שלה ובגביעי הסופר קאפ ה-11 וה-12 שלה. בעונת 2016/2017 זכתה אנדרלכט פעם נוספת באליפות ה-34 שלה והגדילה את השיא, והוסיפה תואר סופר קאפ מקומי עם הזכייה ה-13 בתואר.

בעונות 2017/2018 ו-2018/2019 לא הצליחה לשחזר את הצלחתה וסיימה במקום השני והרביעי בליגה ונכשלה במפעל הגביע המקומי. בשנת 2019 שונה שם המגרש הביתי שלה ל"אצטדיון לוטו פארק" מטעמים מסחריים. עונת 2019/2020 סומנה כעונה הרעה ביותר של אנדרלכט מאז זכייתה באליפות הראשונה, כאשר סיימה במקום השמיני בליגה ולא הצליחה להשיג אפילו כרטיס למפעלים האירופיים, והוא הנמוך ביותר שלה מאז 1947 (לראשונה סיימה מחוץ לשישייה הראשונה בליגה הבכירה).

סגל הקבוצה

נכון ל-3 באוגוסט 2023

מס'		עמדה	שם
1	צרפת	בלם	מקסים דופ
3	בלגיה	בלם	האנס דלקרואה
5	סנגל	בלם	מוסא אנדיאייה
7	בלגיה	קשר	פרנסיס אמוזו
9	בלגיה	קיצוני	בניטו ראמאן
10	בלגיה	קשר	יארי ורשארן
12	דנמרק	חלוץ	קספר דולברג
14	בלגיה	בלם	יאן ורטונגן
17	בלגיה	קשר	תיאו לאוני
18	גאנה	קשר	מג'יד אשימרו
19	הולנד	קשר	יוסטין לונווייק
20	ארגנטינה	חלוץ	לואיס ואסקס
21	גינאה	קשר	אמאדו דיאוורה
22	בלגיה	בלם	לואיס פטריס

מס'		עמדה	שם
24	ניגריה	קשר	אישק עבדולראזק
26	בלגיה	שוער	קוליס קוסמנס
29	בלגיה	קשר	מריו סטרויקנס
32	אקוודור	חלוץ	נילסון אנחולו
36	דנמרק	קשר	אנדרס דרייר
47	בלגיה	הגנה	לוקאס ליסנס
55	בלגיה	מגן	מרקו קאנה
56	בלגיה	מגן	זינו דבסט
61	נורווגיה	קשר	כריסטיאן ארנסטד
62	פנמה	מגן	מיכאל מוריו
63	בלגיה	שוער	טימון ואנהאוטה
77	אנגליה	קשר	טיודור מנדל-אידווו
	צרפת	קשר	אלכסיס פיליפ