אסון התצוגה האווירית ברמשטיין
אסון התצוגה האווירית ברמשטיין הוא אחד מאסונות האירובטיקה הגדולים בכל הזמנים. התאונה האווירית התרחשה ב-28 באוגוסט 1988, 300,000 איש התאספו לצפות במופע הראווה (Flugtag '88) של מטוסים בבסיס חיל האוויר האמריקני רמשטיין במערב גרמניה. שלושה מטוסי סילון המשמשים לתצוגות אירובטיקות מסוג אארמקי MB-339 המשרתים בחיל האוויר האיטלקי התנגשו זה בזה בעת פעלול ראווה מסוכן, ואחד מהם התרסק אל תוך הקהל. שלושת הטייסים ו-67 מהצופים נהרגו באסון, ועוד מאות רבות נפצעו כתוצאה מהתפוצצות.
| תאריך | 28 באוגוסט 1988 |
|---|---|
| מיקום | בסיס רמשטיין, גרמניה |
| גורם | טעות אנוש |
| קואורדינטות | 49°26′18″N 7°36′13″E / 49.438333333333°N 7.6036111111111°E |
| הרוגים | 70 |
| פצועים | 450 |
| ניצולים |
0  |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | אארמקי MB-339 |
| מפעיל | חיל האוויר האיטלקי |
  | |
רקע
עריכהעשרה מטוסי חיל האוויר האיטלקי מסוג אארמקי MB-339 של קבוצת התצוגה Frecce Tricolori של חיל האוויר האיטלקי ביצעו את תרגיל 'הלב המחורר' (איטלקית: Cardioid, גרמנית: Durchstoßenes herz) שלהם. בתרגיל זה שתי קבוצות של מטוסים יוצרים צורה של לב מול הקהל, אשר עמד לאורך המסלול. בסיום פינתו הנמוכה של הלב, שתי קבוצות המטוסים חולפות אחת ליד השנייה במקביל למסלול ההמראה. בשלב זה הלב נחדר על ידי מטוס בודד בכיוונו של הקהל.
ההתנגשות
עריכההתאונה אירעה כאשר שתי קבוצות אשר יצרו יחד צורת לב חלפו זו לצד זו, ומטוס אשר היה אמור לחדור את הלב התנגש בהם. המטוס החודר התרסק על מסלול ההמראה והתפוצץ תוך שהוא פוגע ברכב קירור שחילק גלידה חינם לקהל רב שהתגודד סביבו ביום הקיץ החם. באותו זמן, אחד המטוסים יוצרי-הלב שנפגע התרסק לתוך מסוק UH-60 בלק הוק שנועד לפינוי נפגעים. כתוצאה מההתנגשות נהרג הטייס, והמכונאי המוטס נפצע קשה ומת מפצעיו מאוחר יותר.
טייס המטוס שפגע במסוק הפינוי היה היחיד שפלט, אך גם הוא נהרג לאחר שהמצנח שלו לא נפתח. לאחר ההתנגשות נחתו המטוסים שלא נפגעו בבסיס האווירי Sembach.
מתוך 31 האנשים שנהרגו במקום, 28 נפגעו מרסיסים. 16 מן ההרוגים נפטרו ימים ושבועות לאחר האירוע, עקב כוויות קשות. האחרון שנהרג היה המכונאי המוטס של מסוק פינוי הפצועים. מעל 500 איש פונו לטיפול רפואי בעקבות האירוע.
התגובה לאירוע
עריכההתגובה לאירוע הייתה כושלת. היא לא הייתה מתוכננת כראוי, משום שכל יחידת פינוי התאמנה רק עם עצמה, ולא היה כל תיאום בין צוותי ההצלה. מרכז ההצלה בקייזרסלאוטרן לא היה מודע לגודל האירוע עד כשעה לאחר שהתרחש, וזאת, אף על פי שהפצועים כבר הגיעו ואושפזו בבית החולים.
מסוקים ואמבולנסים אמריקנים היוו את התגובה המהירה והגדולה ביותר לפינוי פצועי הכוויות הקשים, אך לא יכלו לטפל בהם עקב מחסור באמצעים. כשעתיים לאחר האירוע הגיעו פרמדיקים גרמנים לבית החולים הצבאי האמריקאי לנדשטול ומצאו מספר רב של פצועי כוויות קשות שכלל לא טופלו. אוטובוס אחד הגיע לבית חולים בעיר לודוויקשאפן במרחק של כ-80 קילומטרים, כשלוש שעות לאחר האירוע, וזאת משום שהנהג לא ידע את הדרך ולא דיבר גרמנית. הפרמדיקים הגרמנים השתמשו בקטטרים שלא היו מתאימים לסטנדרטים האמריקניים, והדבר גרם לבלבול ברגעים הקשים ביותר של האירוע.
חקירת האסון
עריכהכמות גדולה של חומר מצולם ומתועד הגיע מן האסון. היה ברור שהמטוס שחדר אל הקבוצה לקבוצה נפגע בצידו הימני על ידי המטוס העליון בקבוצה. חלקי המטוסים שהתרסקו פגעו והרסו מטוס נוסף באותה קבוצה. התאונה נגרמה על ידי טעות של הטייס, שכן המטוס החודר הגיע במהירות גבוהה מדי ובגובה נמוך מדי, דבר שגרם לו להתנגש באחד המטוסים, אשר סיימו באותו רגע ליצור את צורת הלב, בגובה הנמוך מ-150 מטר. נחשד כי טייס המטוס החודר ניסה להאט את מטוסו על ידי הנמכת כני הנסע שלו. עקב גובהו הנמוך של המטוס הוא היה עלול להתנגש במגדל הפיקוח.
תיאום וארגון טוב יותר של כוחות ההצלה כנראה היה מונע חלק ממקרי המוות. הרשויות הגרמניות החליטו למנוע כישלונות דומים בעתיד על ידי תרגולים בקנה-מידה גדול של אסונות אשר יכללו את כל כוחות ההצלה.
בעקבות האסון הכבד, הוקמה ועדת חקירה, שמסקנותיה פורסמו כעבור 3 שנים.
תוצאות החקירה
עריכהההשלכות הטראומתיות של התאונה הורגשו שנים רבות לאחר האירוע. לרבים מהצופים, מהנפגעים ומצוותי ההצלה נגרמה הפרעת דחק פוסט-טראומטית שאצל חלק מהם הגיעה עד לניסיונות התאבדות. תמיכה פסיכולוגית מועטה ביותר סופקה לנפגעים לאחר האירוע, אולם כיום, תמיכה פסיכולוגית מהווה חלק בלתי נפרד מעבודתם של כוחות ההצלה בגרמניה. בנוסף, הופקו הלקחים הבאים:
- גובה טיסה מינימלי של 400 מטר בין הצופים ובין המטוסים, וכן כוחות כיבוי והצלה שישהו בסמוך למופעים.
- ללא תמרונים מסוכנים בכיוון הצופים.
- כל התמרונים והפעלולים באישור ובאימון מוקדם, ולא על דעת הטייסים בלבד.
בסיס חיל האוויר האמריקני ברמשטיין לא החזיק עוד צוות אירובטי לאחר האסון.
התייחסות של התרבות הפופולרית לאסון
עריכהב-1994 הוקמה הלהקה הגרמנית רמשטיין, ששמה נקרא על שם מקום האסון. כמו כן כתבה הלהקה את השיר "שיר החותמת" להנצחת האסון.
