ארנסט רהם
אֵרְנְסְט רֶהְם (בגרמנית: Ernst Röhm; 28 בנובמבר 1887 במינכן – 1 ביולי 1934) היה מייסד ומנהיג האס אה בגרמניה. הוצא להורג יחד עם פעילים נוספים לאחר שנכלא במהלך ליל הסכינים הארוכות.
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1887 מינכן, בוואריה, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
1 ביולי 1934 (בגיל 46) כלא שטדלהיים (אנ'), בוואריה, גרמניה הנאצית |
| שם לידה |
Ernst Julius Günther Röhm |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
 ושטפריידהוף (אנ'), מינכן, בוואריה |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית, German Völkisch Freedom Party, מפלגת הפועלים הגרמנית, תנועת החרות הנאציונל-סוציאליסטית |
| פרסים והוקרה | |
| |
| חתימה |
 |
  | |
תולדות חייו
עריכהראשית חייו
עריכהנלחם במלחמת העולם הראשונה וקיבל מספר עיטורי גבורה. ב-1919 נפגש עם אדולף היטלר - מפגש אשר שינה את חייו. רהם היה אז קצין במטה הצבא במינכן. מינכן של אותם הימים נעה בין שלטון השמאל הקיצוני, לבין שלטון הימין הקיצוני. לאחר תבוסת גרמניה במלחמה הכריז הסוציאליסט היהודי קורט אייזנר על רפובליקה. לאחר רציחתו של אייזנר בידי פעיל ימין קיצוני, השתלטו הפועלים על בוואריה, והכריזו על "רפובליקה סובייטית". זו פוזרה בכוח הזרוע במהומות שבהן נרצחו מאות פועלים על ידי ארגון ה"פרייקור" הצבאי למחצה. מינכן הייתה חסרת יציבות, ותוססת. ארגונים ומפלגות קמו והתפרקו תוך שהם זוממים לתפוס את השלטון.
כאשר נפגש רהם עם היטלר, היה היטלר חייל משוחרר, שהתפרנס מכך שהיה מלשין בשכר עבור הצבא על ארגונים פוליטיים. רהם שלח את היטלר לבדוק את הארגון "מפלגת הפועלים הגרמנית". הארגון מצא חן בעיני היטלר, וזה הצטרף לארגון, שהיווה את הבסיס למפלגה הנאצית. רהם החל לסייע לארגון, בו ראה כוח עזר כנגד השמאל הקיצוני בבוואריה, תוך שהוא מספק לו כוח אדם, ציוד ונשק, הגנה מפני השלטונות, ותמיכה בפעולות קיצוניות. רהם סייע להיטלר בהקמת מיליציה צבאית מאורגנת, היא האס אה.
האס אה
עריכה
ערך מורחב – אס אה
בשנותיו הראשונות של האס אה עמדו בראש הארגון אנשים שונים כגון הבריון אמיל מוריס, ולתקופה מסוימת אף הרמן גרינג. רהם, אשר היה קצין צבא מקצועי, לא יכול היה לעמוד בראש מיליציה, אך בפועל סיפק למיליציה את כל הדרוש לה לפעולתה, והיה בין הפעילים בהקמתה ובארגונה.
רהם השתתף בארגון הפוטש במרתף הבירה ב-1923. לאחר כישלון הפוטש, ניתק רהם את קשריו עם היטלר ועם המפלגה, ויצא להצטרף לצבאה של בוליביה, בדרגת קולונל. עם חידוש פעולת האס אה בשנת 1925 הועמד בראשו קצין בשם פפפר פון סלומון.
בשנת 1930 נקרא רהם מחדש לפקד על האס אה, שכן הארגון יצא משליטה, ולמעשה היה לרועץ להיטלר בדרכו אל הכוח, דרך שכללה בהכרח מרכיב של "מהוגנות" ובריתות עם גורמים פוליטיים, שפעולות האס אה הרצחניות והבריוניות יכלו לפגוע בהן. רהם קיבל דרגת רייכסלייטר במפלגה.
רהם היה הומוסקסואל בגלוי.[1] מקורביו של אדולף היטלר, שחששו לתדמיתה של המפלגה, דחקו בפיהרר להתנער מרהם בשל נטיותיו המיניות. היטלר מצידו סירב.
האס אה הורכב מבריונים ומפושעים, שניתנה להם דרך אחרת "להשתלב" בחברה הגרמנית. הפלוגה עברה אימונים צבאיים מרובים, דרכי פעולותיה היו שילוב גס בין התפרעויות ברחובות ואלימות לבין הגנה על היטלר והמפלגה.
התערערות יחסיו עם היטלר
עריכה
לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, ב-30 בינואר 1933, החלו היחסים בין היטלר לרהם להתערער, בשאלת הדרך בה נוהג האס אה ובשאלה מיהו מנהיגו האמיתי. רהם רצה שהאס אה יהיה נפרד מפוליטיקת המפלגה, אולם היטלר רצה שליטה מלאה על כל מנגנוניה. היטלר היה מודאג מהקיצוניות שבדרכו של רהם, הוא סבר כי תדמית המפלגה נפגעת בשל כוחניות האס אה, וכי פעולותיה יהיו לו לרועץ בדרכו לשלטון המוחלט אותו רצה.
רהם המשיך במדיניותו המיליטנטית: הוא סיפח מיליציות שונות בגרמניה אל האס אה, והשתלט על מתקנים צבאיים לאימון חייליו. בו בזמן המשיך להגן על חברי המפלגה והראה נאמנות להיטלר, אך רצונו היה בכוח צבאי גדול שיהווה את צבא גרמניה העתידי. צבא גרמניה אשר נשען זה שנים על האצולה התורשתית, וגייס את קציניו רק מקרב שכבת האוכלוסייה האריסטוקרטית, ראה בחרדה את המיליציות של אספסוף האגרופנים המנסות להשתלט עליו. היה ברור כי אם תוגשם תוכניתו של רהם, יבלע ההמון את הצבא (המוגבל בגדלו בשל הסכם ורסאי), והצבא יאבד את ייחודו. היטלר, אשר חזה בעיניו את מכונת המלחמה המקצועית, המשוכללת והמודרנית, אשר הצבא יהפוך בסופו של דבר להיות, לא יכול היה לתת להתפתחות זו לקרות.
האס אה מנה כשני מיליון חברים, רובם מהמעמד הבינוני ומובטלים רבים, אשר ייחסו רצינות יתרה למרכיב הסוציאליזם שב"נציונל-סוציאליזם". על אף שבלעדיהם לא היה מגיע היטלר למעמדו, היו לו מספר סיבות להיפטר מהאס אה:
- רהם וחבריו רצו במהפכה סוציאליסטית שנייה.
- האס אה לא היה פופולרי בקרב המעמד העסקי והעשירון העליון.
- הצבא ראה בו יריב, והיטלר רצה בתמיכת הצבא במקרה שפאול פון הינדנבורג ימות ומשרת הנשיא תתפנה.
- רהם, כמו גם סגנו אדמונד היינץ, היו הומוסקסואלים מוצהרים, מה שאמנם היה כנראה רגיל באותם זמנים, אך עדיין עורר מחלוקת בקרב אוכלוסיות שונות. בנוסף, קרבתו של היטלר לרהם, והיות היטלר רווק בשנות הארבעים לחייו, העלו חשדות שאף הוא הומוסקסואל.
- כמו כן, רהם היה אחד המנהיגים היחידים שיכלו להוות איום על שליטתו של היטלר במפלגה. דוגמה לכך היא שרהם היה המנהיג היחיד במפלגה שקרא להיטלר בשמו הפרטי ״אדולף״ או לפעמים אף בכינוי ״אדי״, במקום ״מיין פיהרר״ (״המנהיג שלי״ בתרגום חופשי) כמו השאר.
היטלר הורה על רציחת מנהיגי האס אה ובהם רהם משום שקראו תיגר על תוכניתו להעמיד חזות מהוגנת למשטרו אותה קיווה להשיג באמצעות בריתו עם השמרנים שייצגו את בעלי ההון, התעשיינים והצבא. לעומת השמרנים שבסיס כוחם היה בקרב המעמדות הגבוהים של גרמניה הרי מיליציות האס אה שאבו כוחן מן השוליים של שדרות העם הגרמני.
בקיץ הורע מצבו של הינדנבורג. היטלר ביקש שאנשי האס אה ייקחו חופשה קצרה. רהם אמר לאנשיו שיאזרו כוח, כי בחוזרם מהחופשה יגדל כוחם והם יהוו את עתיד גרמניה. הוא האמין כי עם הסתלקותו של הינדנבורג יתגלה כוחה הפוליטי של המיליציה, וחזון "מדינת האס אה" יתגשם.
מותו
עריכהבליל 30 ביוני 1934, "ליל הסכינים הארוכות", פרצו כוחות אס-אס למלון הנזלבאואר (כיום "לדרר") שבעיירה באד-ויסזה, שם נערך כנס של מנהיגי האס אה. היטלר, שהגיע זמן קצר לאחר מכן, העיר את ארנסט רהם משנתו (אחרי שהלך לישון לילה שם בעקבות השתתפותו), ובישר לו כי הוא וחבריו עצורים בעוון חתירה תחת מנהיגותו. האס אס כיתר את ברלין, מצא את בתיהם של חברי האס אה והחל להוציאם להורג. מפקד משטרת ברלין לא הפריע למתרחש, ואף אמר ליורים כי "יכוונו היטב למטרה".[2]
רהם עצמו נורה בכלא על ידי קצין האס אס תאודור אייקה, לאחר שסירב לחתום על "מכתב התאבדות" בכפייה ולאחר מכן ולהתאבד בעצמו, בדרשו ש"אדולף" (היטלר) עצמו יירה בו.[3]
לאחר ליל הסכינים הארוכות מינו הנאצים את ויקטור לוצה לראש האס אה. הארגון איבד את כוחו והפך לארגון שולי בגרמניה הנאצית. חיסולו של רהם הרחיק מן הזירה הפוליטית יריב בעל סמכות והשפעה וחיזק את מעמדו הבלעדי של היטלר בשלטון.
בתרבות פופולרית
עריכהדמותו של רהם מוצגת בסרט התיעודי "אלדורדו: כל מה שהנאצים שונאים" משנת 2023.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ארנסט רהם, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ארנסט רהם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ארנסט רהם, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית עתליה זילבר; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 236.
- ^ הפטמה השמאלית
- ^ מלותיו האחרונות, לאחר שנורה, היו: "מיין פיהרר, מיין פיהרר". המקור: ערוץ ההיסטוריה. גם כשגסס ארנסט רהם, הוא סירב להאמין כי ה"פיהרר" הוא מי שפקד לחסלו.