בנג'מין וסט
בנג'מין וסט (באנגלית: Benjamin West; 10 באוקטובר 1738 – 11 במרץ 1820) היה אמן יליד אמריקה, שצייר סצנות היסטוריות מפורסמות כמו מותו של נלסון, מותו של הגנרל וולף ובנג'מין פרנקלין.
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1738 ספרינגפילד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 1820 (בגיל 81) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
קתדרלת סנט פול בלונדון |
| לאום |
אמריקאים לבנים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל |
| תחום יצירה |
ציור היסטורי |
| זרם באמנות |
נאו-קלאסיציזם, הרומנטיקה |
| יצירות ידועות |
Erasistratus the Physician Discovers the Love of Antiochus for Stratonice, The Death of General Wolfe |
| פרסים והוקרה |
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
| בן או בת זוג |
Elizabeth Shewell West |
| צאצאים |
Raphael Lamar West, Benjamin West, Jr. |
  | |
וסט זכה במהרה לפטרונים חשובים, וסייר באירופה ובסופו של דבר התיישב בלונדון. הוא הרשים את ג'ורג' השלישי והיה אחראי במידה רבה להקמת האקדמיה המלכותית, והפך לנשיא השני שלה (אחרי סר ג'ושוע ריינולדס). הוא מונה לצייר היסטורי של חצר המלוכה. וסט צייר גם נושאים דתיים.[1]
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהוסט נולד בספרינגפילד, פנסילבניה, בבית שנמצא בקמפוס מכללת סווארמור,[2] כילד העשירי במשפחתו. המשפחה עברה מאוחר יותר לכיכר ניוטאון, פנסילבניה, שם אביו היה הבעלים של הטברנה בכיכר. בנג'מין וסט היה אוטודידקט; בעודו מצטיין באמנויות, "הייתה לו השכלה רשמית מועטה, ואפילו כנשיא האקדמיה המלכותית בלונדון, הוא בקושי הצליח לאיית". יום אחד אמו השאירה אותו לבד עם אחותו הקטנה סאלי. בנג'מין גילה כמה בקבוקי דיו והחל לצייר את דיוקנה של סאלי. כשאמו חזרה הביתה, היא הבחינה בציור, הרימה אותו ונישקה אותו. מאוחר יותר הוא ציין, "הנשיקה של אמי הפכה אותי לצייר."[3]
_-_Benjamin_Franklin_Drawing_Electricity_from_the_Sky_-_Google_Art_Project.jpg)
בשנים 1746–1759 עבד וסט בפנסילבניה, לרוב כצייר דיוקנאות. בעוד וסט בלנקסטר בשנת 1756, פטרונו, ספק נשק בשם ויליאם הנרי, עודד אותו לצייר את המוות של סוקרטס על סמך חריטה בספר היסטוריה של צ'ארלס רולין. הקומפוזיציה שהתקבלה, השונה משמעותית מהמקור, כונתה "הציור השאפתני והמעניין ביותר שהופק באמריקה הקולוניאלית".
ד"ר ויליאם סמית', אז הנשיא של מכללת פילדלפיה, ראה את הציור בביתו של הנרי והחליט להפוך לפטרון של וסט, והציע לו חינוך, וחשוב מכך, קשרים עם פנסילבנים עשירים ומחוברים פוליטית.
במהלך תקופה זו פגש וסט את ג'ון וולסטון, צייר מפורסם שהיגר מלונדון. וסט למד את הטכניקותיו של וולסטון לצביעת נצנוץ המשי והסאטן, ואימץ גם כמה מ"הגינונים שלו, שהבולט שבהם היה לתת לכל מצויריו עיניים גדולות בצורת שקד, שלקוחותיו חשבו כיפה ומחמיא לדמותם".
וסט היה חבר קרוב של בנג'מין פרנקלין, שאת דיוקנו צייר. פרנקלין היה הסנדק של בנו השני של וסט, בג'ימין.
אנגליה
עריכהבאוגוסט 1763 הגיע וסט לאנגליה למה שהתכוון בתחילה לביקור קצר. למעשה, הוא מעולם לא שב לאמריקה. הוא שהה במשך חודש עם ויליאם אלן, שהיה גם הוא במדינה, וביקר את אחיו למחצה תומאס וסט ברידינג בדחיפתו של אביו. בלונדון התוודע לריצ'רד וילסון ולתלמידו ג'ושוע ריינולדס. הוא עבר לבית ברחוב בדפורד, קובנט גרדן.
בשנת 1765 התחתן עם אליזבת שוול, אמריקאית שאיתה התארס בפילדלפיה, בסנט מרטין און דה פילד.[4]
ד"ר מרקהאם, אז מנהל בית הספר וסטמינסטר, הציג את וסט בפני סמואל ג'ונסון, אדמונד בורק, תומאס ניוטון, בישוף בריסטול, ג'יימס ג'ונסון, הבישוף מווסטר, ורוברט היי דרומונד, הארכיבישוף של יורק. כל שלושת הבישופים הזמינו ממנו עבודה. בשנת 1766 הציע וסט תוכנית לקישוט הקתדרלה של סנט פול בציורים. זה נדחה על ידי הבישוף של לונדון, אך הרעיון שלו לצייר בסנט סטיבן וואלברוק התקבל. בסביבות תקופה זו הוא זכה לשבחים גם על ציור נושאיו הקלאסיים.[5]
בנימין וסט נודע באנגליה כ"רפאל האמריקאי". ציורו הרפאלסטי של המלאך מיכאל והשטן נמצא באוסף מכללת טריניטי בקיימברידג'. [6]
חסות מלכותית
עריכה
דרומונד ניסה לגייס מנויים למימון קצבה לווסט, כדי שיוכל לוותר על דיוקנאות ולהתמסר לחלוטין לקומפוזיציות שאפתניות יותר. לאחר שנכשל בכך הוא ניסה - בהצלחה רבה יותר - לשכנע את המלך ג'ורג' השלישי לשכור את וסט. וסט התחבר במהרה עם המלך, ושניהם ניהלו דיונים ארוכים על מצב האמנות באנגליה, כולל הרעיון להקמת אקדמיה מלכותית. האקדמיה קמה בשנת 1768, כאשר וסט היה אחד המנהיגים העיקריים של קבוצת אופוזיציה שהוקמה מתוך החברה הקיימת לאמנים של בריטניה. ג'ושוע ריינולדס היה נשיאה הראשון.
בשנת 1772 מינה אותו המלך ג'ורג' לצייר היסטורי לחצר המלכות בשכר שנתי של 1,000 ליש"ט. הוא צייר סדרה של שמונה בדים גדולים המציגים את חיי אדוארד השלישי לאולם סנט ג'ורג' בטירת וינדזור, והציע מחזור של 36 יצירות בנושא "התקדמות הדת" לקפלה בטירה. מתוכם 28 הוצאו לפועל בסופו של דבר. הוא גם צייר תשעה דיוקנאות של בני משפחת המלוכה, כולל שניים של המלך עצמו. הוא היה יועץ אמנותי של המלך משנת 1791 ועד מותו.
מותו של הגנרל וולף
עריכהוסט צייר את ציורו המפורסם ביותר, ואולי גם המשפיע ביותר, "מותו של הגנרל וולף", בשנת 1770 והוא הוצג באקדמיה המלכותית בשנת 1771. הציור הפך לאחת התמונות ששוחזרו לעיתים קרובות ביותר בתקופה. הנושא חזר לציור של גנרל ג'ונסון שהציל קצין צרפתי פצוע מטומהוק של אינדיאני בצפון אמריקה משנת 1768.
וסט התפרסם בזכות ציורי ההיסטוריה שלו בקנה מידה גדול, המציגים דמויות אקספרסיביות, צבעים ותוכניות קומפוזיציה כדי לעזור לצופה להזדהות עם הסצנה המיוצגת. וסט כינה זאת "ייצוג אפי". יצירתו מ-1778 "קרב הבוין" הציג את ניצחונו של ויליאם מאורנג' בקרב בוין בשנת 1690, והשפיעה מאוד על תמונותיו של ויליאם לאחר מכן. בשנת 1806 ייצר את התמונה מותו של נלסון, להנצחת מותו בקרב על טרפלגר.
הוא נבחר לחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1791.
ציור דתי
עריכהוסט ידוע גם בזכות עבודותיו הענקיות בקפלה של סנט פיטר וסנט פול, עכשיו חלק ממכללת הצי המלכותי בגריניץ', לונדון. וסט סיפק גם את העיצובים לציורים האחרים שביצע ביאג'י רבקה בקפלה.[7]
לאחר אובדן החסות המלכותית בראשית המאה ה-19, החל וסט בסדרת יצירות דתיות רחבות היקף. הראשונה, כריסטוס מרפא את החולה, נועד במקור כמתנה לבית החולים פנסילבניה בפילדלפיה; במקום זאת מכר אותו למוסד הבריטי תמורת 3,000 ליש"ט, אשר בתורו הציג אותו לגלריה הלאומית. וסט עשה אז עותק שנשלח לפילדלפיה. הצלחת התמונה הובילה אותו לצייר סדרה של יצירות גדולות עוד יותר, כולל מותו על הסוס החיוור, שהוצגה בשנת 1817.
האקדמיה המלכותית
עריכהאף כי תחילה נידחה על ידי סר ג'ושוע ריינולדס, מייסד נשיא האקדמיה המלכותית, ועל ידי כמה אקדמאים אחרים שחשו שהוא שאפתני מדי, וסט נבחר לנשיא האקדמיה המלכותית לאחר מותו של ריינולדס בשנת 1792. הוא התפטר בשנת 1805, והוחלף על ידי יריב עז, האדריכל ג'יימס ווייאט. עם זאת, וסט שוב נבחר לנשיא בשנה שלאחר מכן, וכיהן עד מותו.
תלמידים
עריכהאמנים אמריקאים רבים למדו אצלו בלונדון, ובהם ראלף ארל ובהמשך בנו, ראלף אליאסר וויטסייד ארל, סמואל מורס, רוברט פולטון, צ'ארלס וילסון פיל, רמברנדט פיל, מתיו פראט, גילברט סטיוארט, ג'ון טרומבול, וושינגטון אלסטון, תומאס סולי,[8] ג'ון גרין ואברהם דלנוי.
מוות
עריכהוסט נפטר בביתו ברחוב ניומן, לונדון, ב-11 במרץ 1820, ונקבר בקתדרלת סנט פול.[9]
קישורים חיצוניים
עריכה
- בנג'מין וסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בנג'מין וסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Introducing Benjamin West", www.racollection.org.uk
- ^ Benjamin West, explorepahistory.com
- ^ John Galt, The life and studies of Benjamin West ... prior to his arrival in England;, Philadelphia : M. Thomas, 1816
- ^ John Galt, The Life, Studies, and Works of Benjamin West, Esq., President of the Royal Academy of London, Printed for T. Cadell and W. Davies, 1820. (באנגלית)
- ^ Benjamin West drawings 3149, www2.hsp.org
- ^ "Trinity College, University of Cambridge", archive.vn, 2014-05-11
- ^ St. Paul's Church, web.archive.org, 2012-11-15
- ^ Benjamin West Collection 394, findingaid.winterthur.org
- ^ Benjamin West | Artist | Royal Academy of Arts, www.royalacademy.org.uk