ויקיפדיה

בניין אקוויטבל לייף

גורד שחקים בארצות הברית

בניין אקוויטבל לייף (באנגלית: Equitable Life Building) היה גורד שחקים ששכן ברחוב ברודוויי 120 בעיר ניו יורק, ארצות הברית. הבניין שימש כמטה המשרדים של חברת הביטוח אקוויטבל לייף ותוכנן על ידי האדריכלים ארתור גילמן ואדוארד קנדל ומהנדס בניין, ג'ורג' בראון פוסט. בניין אקוויטבל לייף נבנה מלבנים, גרניט וברזל, ובמקור היה בעל שבע קומות מעל הקרקע ושני מפלסי מרתף, והתנשא לגובה של לפחות 40 מטרים. ב-1885 הורחב ב-2 קומות נוספות וגובהו הכולל גדל ל-47 מטרים. בתקופה זו, גובהו היה חסר תקדים והוא נחשב לעיתים כגורד השחקים הראשון בעולם.[1]

בניין אקוויטבל לייף
Equitable Life Building
בניין אקוויטבל לייף בניו יורק (בסביבות 1890)
בניין אקוויטבל לייף בניו יורק (בסביבות 1890)
מידע כללי
סוג בניין עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש משרדים
כתובת רחוב ברודוויי 120, מנהטן, ניו יורק
מיקום מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל Equitable Holdings עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1868 – 1 במאי 1870
תאריך פתיחה רשמי 1 במאי 1870 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 1912 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ארתור גילמן
אדוארד קנדל
מידות
גובה 40 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 7 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°42′30″N 74°00′40″W / 40.7084°N 74.011°W / 40.7084; -74.011
(למפת ניו יורק רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בנייתו החלה בשנת 1868 והסתיימה ב-1 במאי 1870 תחת הובלתו של הנרי בולדווין הייד (אנ'). בנוסף, היה לבניין המשרדים הראשון בעולם שהותקנו בו מעליות נוסעים, שתוכננו על ידי חברת אוטיס (Otis Elevator Company),[2] וכתוצאה מכך הצליח למשוך שוכרים. בניין אקוויטבל לייף הורחב פעמים רבות; לאחר בניית אגפים צמודים במהלך שנות השמונים המאוחרות של המאה ה-19, הבניין תפס את כל הבלוק שלו, תחום ברחובות ברודוויי, סידר, פיין ונסאו. בניין אקוויטבל לייף, בעודו מוגדר חסין אש, נשרף כליל ב-9 בינואר 1912 שגרמה למותם של שישה בני אדם. המגרש פותח מחדש עם ההריסה והבנייה החדשה של בניין אקוויטבל בן 40 הקומות, שהושלם ב-1915.

עיצוב

עריכה

האדריכלים ארתור גילמן (אנ') ואדוארד קנדל (אנ') תכננו את בניין אקוויטבל לייף, בשיתוף עם ג'ורג' בראון פוסט (אנ'), ששימש כמהנדס יועץ.[3] הבניין תפס את כל הבלוק הגובל בברודוויי ממערב, רחוב סידר מצפון, רחוב נסאו ממזרח ורחוב פיין מדרום.[4][5] בניין אקוויטבל לייף נבנה מלבנים, גרניט וברזל, והיה במקור בעל שבע קומות מעל הקרקע ושני מפלסי מרתף.[6][7] ספירה זו לא כללה החלל שבגג מנסארד מעל הקומה השביעית, שנחשב לקומה שמינית.[3]

המדידות של גובה הבניין נבדלו זו מזו בזמן השלמתו, עם נתון גובה מצוטט של 43 מטרים.[8] לפי מאמר עכשווי ב"הניו יורק טיימס", גובהו של בניין אקוויטבל לייף היה לפחות 40 מטרים.[9] היסטוריון האדריכלות רוברט א.מ. שטרן (אנ') כתב שזהו כנראה גובהו האמיתי בהתבסס על "ניתוח משכנע" של הסופר האדריכלי לי אדוארד גריי.[7] תוספת של שתי קומות מ-1885 הביאה את הגובה הכולל ל-47 מטרים ותשע קומות בסך הכל.[4][9] עד חמישה מבנים נפרדים שחוברו הרכיבו את הבניין.[4] ייתכן כי גובהו הסופי היה 52 מטרים.[7][10]

הבניין הוגדר כבעל עמידות בפני אש, עם מאפיינים חדשניים כמו מעליות ותאורה חשמלית.[4] עם ארקדה מעוטרת, הוא תואר כאב-קדמון לבניינים מהמאה ה-20 שתפקדו כ"מיקרו-ערים".[11]

חזית

עריכה

לפי הצעתו של פוסט, נעשה שימוש במערכת מבנית מאבן בקומת הקרקע, בעוד לבנים וטרקוטה שימשו לבניית הקומות העליונות.[12] הבסיס היה עשוי מגרניט "כהה" מקווינסי, מסצ'וסטס, בעוד הקומות העליונות חופו בגרניט בהיר יותר מקונקורד, ניו המפשייר. חיפוי הגרניט בוצע על רקע קירות הבנויים מלבנים שרופות קשות מנורת' ריבר; לבנים אלו שימשו גם לבניית הקירות החיצוניים והמחיצות הפנימיות בבניין.[7]

הקומה השנייה והשלישית תוכננו כקומה אחת גבוהה, ותכנון אדריכלי דומה היה גם בקומה הרביעית והחמישית.[7][8] כרכובים הפרידו בין החלוקות האופקיות הללו, אך לא הייתה הפרדה אופקית בין הקומה השנייה-שלישית והרביעית-חמישית, מה שגרם, בטעות, למספר מבקרים לתאר את בניין אקוויטבל לייף כבעל חמש קומות במקום שבע. החלקים הדו-קומתיים היו בעלי חלונות בגודל 2.7 על 5.2 מטרים. זוגות עמודים תומכים אנכיים, שבלטו ממישורי החזיתות, הפרידו בין החלונות.[8]

מאפיינים

עריכה

פנים

עריכה

חברת אקוויטבל השכירה את המרתף והקומה הראשונה לבנקים, ולקחה את הקומה השנייה והשלישית למשרדים שלה; דיירים מסחריים שכרו את שאר הקומות.[13] משרדי אקוויטבל כללו את "אולם העסקים המושלם והמרשים ביותר בעולם", אולם קבלה בעל כיפה בגודל 30 על 11 מטרים, הנתמכת על ידי שנים עשר עמודים קורינתיים מצופים בשיש.[6][14] כמו כן, בתוך בניין אקוויטבל לייף היו שני סקיילייטים בחלק העליון של התקרה בגובה 7.9 מטרים.[14] בקומה השנייה דלפק שיש סגר חלל עבודה ל-120[7] או 150 פקידים.[6] משרדיהם של 40 עובדים וסוכנים התנהלו בשולי חדר העבודה.[6] גלריה סגורה בשלושה צדדים של הקומה השלישית, יצאה אליהן ממדרגות לולייניות בפינת המשרד בקומה השנייה של הנרי בולדווין הייד (אנ'), מייסד חברת הביטוח אקוויטבל לייף.[6][14]

מכיוון שאקוויטבל ישבה בקומות השנייה והשלישית, שנראו כלא מושכות יחסית, היא יכלה להשכיר את האזורים הנחשקים יותר במרתפים, בקומת הקרקע ובקומות העליונות. בקומת הקרקע ובמרתף העליון המוגבה היו חדרי בנקאות. לשלושה מחדרי הבנקים היו רצפות שיש, וכך גם לאולם הכניסה.[14] כאשר הבניין שופץ בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, הורחב הלובי כדי שיתפוס את כל הבלוק מברודוויי לרחוב נסאו. הלובי המוגדל הורכב מארקדה ברוחב 13 מטרים, ובאורך 30 מטרים עם חנויות נוחות, תיבות דואר, מסעדה וספר. הארקדה כללה גם תקרה קמרון חבית עם סקיילייטים, וכן פסיפס של האחים הרטר (אנ'); אחד המבקרים תיאר את הארקדה כ"פלא של אמנות האדריכל והבנאי", ומהבחינה הזו מחליפה את ברודוויי 280 (אנ') הסמוך, בניין חנות כלבו מפוארת בקרבת מקום.[11] בלובי היה גם קפה סברינה (Cafe Savarin), בית אוכל צרפתי בחזית הבניין שפנתה לרחוב פיין.[15] מעבר הולכי רגל נמתח מרחוב סידר לרחוב פיין.[5]

בקומות הרביעית עד השישית היו 50 משרדים,[6][14] אשר היו תפוסים כמעט אך ורק על ידי עורכי דין.[16] הייתה גם ספריית משפטים עם קרוב ל-40,000 כרכים, וכן ספריית ביטוח נפרדת עם 8,000 כרכים.[5] לפני סוף שנות ה-80 של המאה ה-19, הקומה השביעית הכילה חדרים לצוות אנשי התחזוקה של הבניין;[17] לאחר השיפוץ, הקומות השביעית והשמינית רוהטו במשרדים, בדומה לקומות הרביעית עד השישית.[18] בבניין היו גם שלושה חדרי אוכל.[5]

חידושים

עריכה

בניין אקוויטבל לייף היה בניין המשרדים הראשון בעולם שכלל מעליות נוסעים בתוכו,[19][20][21] עם מעליות הידראוליות מתוצרת חברת אוטיס (אנ').[22] לפני השלמת המבנה, היו בעיר שלוש מעליות - אחת בבית אסטור (אנ'), שנייה במלון השדרה החמישית (אנ') ושלישית בבניין דירות פרטי; גובהו של בניין משרדים מעולם לא עלה על ארבע קומות.[23] להייד הומלץ שלא לבנות מעליות; בזמנו, חברות יוקרתיות לא שכרו משרדים מעל הקומה השנייה, שכן הדבר גרם לעלייה נוספת יומיומית במדרגות והתיש את העובדים. בתחילה, לבניין אקוויטבל לייף היו שתי מעליות קיטור, ובמהלך אמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 נוספו עוד ארבע.[6] ארבע מעליות נוספות הותקנו בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, צעד שהביא את מספר המעליות בבניין ל-10.[18] המעליות והנופים מהקומות העליונות משכו אלפי עוברי אורח.[4]

בנוסף למעליות, בבניין אקוויטבל לייף היו חידושים נוספים כמו תאורה חשמלית.[4] לאחר ההרחבה ב-1887, היו בבניין תשעה דודי פלדה ושלושה מנועי שאיבה הידראוליים שיכלו לשאוב 28,000 ליטר בדקה, ומנוע של 400 כוחות סוס (300 קילוואט) שהדליק את גופי התאורה.[18][24] ניירות הערך אוחסנו בכספת מכרום מרותך ופלדת בסמר מעל הכניסה מברודוויי, שנבנתה בשנים 1899–1900. לכספת היו מערכות האבטחה המשוכללות ביותר של אותה תקופה, כולל דלתות במשקל 8.2 טון ומנעולי זמן (אנ').[25]

בניין אקוויטבל לייף היה אחד הבניינים הראשונים בעיר שנבנה מקורות ברזל לתמיכת הרצפות,[23] וברזל גלוי רב בכל חלקיו הפנימיים של המבנה.[8] אף על פי שהוגדר חסין אש,[4] בניין אקוויטבל לייף הכיל גם רכיבים דליקים וחומרים שאינם חסיני אש.[24] הרצפות היו עשויות עץ, שנתמכו על גבי קשתות לבנים או אריחים חלולים; בתורן, הקשתות היו ממוקמות בין קורות ה-I, שהיו עשויות מברזל ופלדה.[7][24] הגג היה עשוי עץ וצפחה. למעליות המזון בפיר האריחים היו דלתות ופלטפורמות עץ, בעוד שבשאר הבניין היו עיטורי עץ קשיחים מסיביים, חלונות מחולקים מעץ ומחיצות עץ וזכוכית שלא היו יעילים כנגד אש. בבניין אקוויטבל לייף לא היו גם מתזים אוטומטיים או מטפים כימיים.[24] כספות האחסון היו חסינות אש ושרדו את השריפה של 1912.[23]

עבודות אומנות

עריכה

הפסל ג'ון קווינסי אדמס וורד (אנ') נשכר לייצר קבוצת פסלים לחזית בניין אקוויטבל לייף. וורד גילף קבוצה שדמתה לווינייטה (אנ') המשמשת בפוליסות הביטוח של אקוויטבל. בשל פגמים בפסל הראשון, הזמין וורד פסל שני במשקל 9.1 טון, שהיה עשוי מגוש שיש אחד.[26] הפסל האחרון תיאר אלילה המגנה על אלמנה.[27] קבוצה פסלים זו נחצבה באיטליה ונחשפה כאשר אלכסיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, נסע לארצות הברית בשנת 1871.[26][28] קבוצת הפסלים, שצברה חלודה עקב הגשמים, הוסרה בשנים 1886–1887.[26][27] הראשים שרדו את הסרה ועברו דרך בעלים שונים.[27]

הפסל של וורד המנציח את הייד נחשף בשנת 1901. הוא הוצב במסדרון הבניין.[29][30] הפסל שרד את השריפה בבניין.[31] פסלים אחרים הוצבו בשאר האולמות ובגרמי המדרגות בבניין.[5]

כשהושלם בשנת 1887 תואר הפסיפס של האחים הרטר בלובי כ"הגדול ביותר באמריקה". ציור הקיר הורכב מאישה עטוייה עם שני ילדים עטויי פנים, ולצדה דמויות עירומות של לוחמים יוונים.[32]

היסטוריה

עריכה

כאשר נוסדה חברת אקוויטבל, בשנת 1859,[13][33][34] "המשרד הביתי" הראשון שלה היה ממוקם בברודוויי 98, באותו בניין של המעסיקים הקודמים של הייד, חברת ביטוח החיים המשותף בניו יורק (אנ').[35][36] ביטוח חיים אמריקאי החל "לקבל על עצמו נכסים של מוסד חשוב" על פי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית,[35][37] וחברות ביטוחי חיים היו מהחברות הראשונות שבנו גורדי שחקים שמשכו את תשומת הלב.[38] יתרה מכך, חברות רבות ברובע הפיננסי בנו מצפון לוול סטריט, מרכז המסחר המסורתי באזור.[38] הייד היה חבר בכנסייה הפרסביטריאנית של השדרה החמישית (אנ'), שעזרה בתרומות למימון הבנייה של בניין אקוויטבל לייף.[35][39] ויליאם סי אלכסנדר (אנ'), אחיו של כומר הכנסייה, ג'יימס וודל אלכסנדר (אנ'), היה הנשיא הראשון של חברת אקוויטבל.[35][40]

החברה גדלה במהירות ועברה לברודוויי 92 בדצמבר 1859; באותה עת, לחברה היו ביטוחים בתוקף על סך 1.14 מיליון דולר (שווה ל-27 מיליון דולר ב-2020).[41][42] בתחילה, חברת אקוויטבל תפסה ארבעה חדרים בקומה השנייה, אך עד 1862, שכרה שטח נוסף בקומה השלישית. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 אקוויטבל שכרה שטחים בברודוויי 94 ו-96 שהיו בבעלות בעלים שונים.[42] עד 1867, לאקוויטיבל היו ביטוחים בתוקף על סך 82.5 מיליון דולר (שווה ל-1.275 מיליארד דולר ב-2020).[41]

תכנון ובנייה

עריכה
 
מבט מבית הקברות של כנסיית השילוש הקדוש (1870)

הצלחת החברה הובילה את מועצת המנהלים של אקוויטבל לקיים פגישה בדצמבר 1865, מכיוון שהחברה נזקקה לשטחים נוספים וכבר הייתה נתונה לשתי שריפות. במהלך השנתיים הבאות רכשה החברה שבעה מגרשים בברודוויי 116–124 וברחוב סידר 84–86; שטח כלל המגרשים הסתכם ב-740 מטר מרובע והם עלו בממוצע 641.7 דולר למטר מרובע.[3][43] כשהייד הציג לוועדת הבנייה של אקוויטיבל את רצונו לבנות בניין בן שמונה קומות, הוועדה ראתה את ההצעה בספקנות; הייד הצהיר שהבניין יכלול מעליות.[5] הוועדה בחנה מבנים בערים אחרות ברחבי ארצות הברית וקיימה תחרות אדריכלית עם מספר מתמודדים.[13][א] צ'ארלס ד' גמבריל והנרי הובסון ריצ'רדסון, ריצ'רד מוריס האנט וג'ורג' ב. פוסט הגישו כל אחד את הצעתו, שנדחו על ידי הוועדה.[3][13] התוכנית של גמבריל וריצ'רדסון, שהציגה אולם כניסה מרכזי וגדול המואר בסקיילייט, קיבעה עדיפות לשימוש באתר. לעומת זאת, האנט הציע שלוש תוכניות שבהן אולם הכניסה גאומטרי ומואר באמצעות קירות מסך. בעוד שתוכניותיו של פוסט כבר אינן קיימות, העיצובים שלו השפיעו על הגמלון הפיסולי והחזית.[44]

בינואר 1868, ועדת הבנייה של חברת אקוויטבל הודיעה שגילמן וקנדל זכו בתחרות.[3][43][44] השותפות ביניהם הייתה מתוחה בזמן הוועדה; מאמר של ניו יורק הראלד מאוקטובר 1869 כינה את בניין אקוויטבל לייף "העבודה הגדולה הראשונה" של קנדל, ורמז שגילמן לא היה מעורב יותר בפרויקט. יתר על כן, אף על פי שפוסט לא זכה בתחרות האדריכלית ותכנון הבניין, עדיין נזקף לזכותו המעמד של אחד מאדריכלי הבניין.[44] פוסט עיצב מחדש את המערכת המבנית עבור קומות המשרדים והמליץ על שימוש בלבנים וטרקוטה מעל בסיס גרניט.[12] היסטוריון האדריכלות מונטגומרי סולייר (אנ') כתב שהמעליות נכנסו לתכנון רק לאחר שפוסט והייד התעקשו עליהן.[7][45] כדי להפגין את ביטחונו במעלית,[46] פוסט הציע לקחת משרד בקומה השביעית, קומת ההשכרה העליונה, במחיר "מבוסס ושווה לשכר הדירה הגבוה ביותר ששולם בברודוויי" עבור שטחי משרדים דומים.[7][45] הייד הכפיל את ההצעה, שפוסט קיבל.[7][17][45]

שבעת הבניינים במקום נהרסו באמצע 1868,[47] ובאותה שנה החלה הבנייה במגרשים בברודוויי וברחוב סידר.[48] החלק הראשון של המבנה נפתח ב-1 במאי 1870.[48][49] הבניין עלה כמעט 4.16 מיליון דולר (שווה ל-82 מיליון דולר ב-2020). למרות הנכסים הגדלים של חברת אקוויטבל - שגדלו מ-5 מיליון דולר ב-1868 ל-11 מיליון דולר ב-1870 - האשימו המתחרים והציבור את החברה ואת הייד ב"בזבזנות".[6] בניין אקוויטבל לייף היה מפואר יותר מבנייני משרדים אחרים בזכות חומרי הבנייה והשימוש במעליות.[4][38] הבניין היה רווחי, והכניס 136,000 דולר בשנה משכר דירה עד 1871, עם 400 אנשים שעבדו בו. תכונותיו הובילו בעלי נכסים אחרים להוסיף מעליות וקומות נוספות לבניינים שלהם.[4] העיצוב היווה השראה להוספת גג מנסארד למבני ביטוח אחרים בקרבת מקום, כולל אלו של Mutual Life, ניו יורק לייף, מטרופוליטן לייף וגרמניה לייף.[49]

הרחבות

עריכה

הפעילות של חברת אקוויטבל המשיכה לגדול ואיתה כמות העובדים בבניין, כך שבשנת 1872 המקום החל להיות צפוף לעובדים, מה שהוביל את החברה לרכוש נכסים במגרש האחורי הצמוד וליצור ספריית משפטים. המגרשים בברודוויי 122–124 הושכרו למסעדת דלמוניקו'ס.[26] ה"ניו יורק טיימס" כתב ב-1875 כי האתר והמתקנים של הבניין אפשרו לו "לאמץ אולי יתרונות גדולים יותר מכל בניין מסחרי אחר בעיר".[16] הרחבה גדולה החלה במרץ 1875 והושלמה חודשיים לאחר מכן.[50] תאורה חשמלית נוספה על בסיס ניסיון בשנת 1878, והפכה את בניין אקוויטבל לייף לבניין המשרדים הראשון בעיר עם תאורה מסוג זה.[4] בניין אקוויטבל לייף היה רווחי מאוד: בשנת 1892, ההכנסה השנתית שלו מהשכרה הוערכה ב-300,000 דולר, אשר יזמי נדל"ן העריכו כי היוו ארבעה אחוזים מהשווי האמיתי של הבניין.[10]

בשנת 1885, הגישה חברת אקוויטבל למחלקת המבנים של העיר ניו יורק תוכניות לבניית הרחבה גדולה לבניין אקוויטבל לייף. מספר מגרשים בברודוויי וברחוב פיין, בגודל 58 על 24 מטרים, נרכשו עבור ההרחבה. הגג מנסארד יוסר ויוחלף בקומה השמינית והתשיעית.[9] ההרחבה הושלמה ב-1887.[18][51] היה זה במהלך ההתרחבות המאוחרת של שנות ה-80 של המאה ה-19 שנוסף בה גם הלובי המורחב, וקפה סברינה (Cafe Savarin) נפתח.[11] בניין אקוויטבל לייף תפס אז את כל הבלוק למעט המגרשים הפינתיים ברחוב נסאו.[5][18] הסופר ר' קרלייל בולי (R. Carlyle Buley) קבע שחברת אקוויטבל לא קיבלה את השליטה בבלוק כולו עד 1906, אז קנתה את המגרשים ברחוב נסאו 17 ו-23–25.[52] מבנים אלה היו בהתאמה בניין בלמונט והבניין הלאומי המערבי, שמעולם לא נכללו כחלק מבניין אקוויטבל לייף.[5] פוסט התבקש להכין תוכניות למבנה בן 40 קומות ב-1897, אם כי התכנון בסופו של דבר לא יצא אל הפועל.[21]

כספת ניירות הערך והפסל של הייד בלובי נוספו בסוף המאה ה-19.[25][29] עד שנת 1900 היו בבניין אקוויטבל לייף למעלה מ-3,000 דיירים.[53] בשנת 1907, החברה של דניאל ברנהם, D. H. Burnham & Company, הציעה להחליף את בניין אקוויטבל לייף במבנה בן 33 קומות (אחר כך שונו התוכניות לבניין בן 62 קומות), אך התוכנית בוטלה בסופו של דבר.[52][54] במקום זאת, חברת אקוויטבל הקימה את בניין האזן ברחוב גריניץ' הסמוך כדי לאחסן את התיקים והמסמכים שלה.[55]

הריסה

עריכה
 
השריפה ב-1912

בניין אקוויטבל לייף, שתואר כחסין אש, נהרס בשריפה מסיבית ב-9 בינואר 1912.[56][57] השריפה החלה במרתף בסביבות השעה 5:00 בבוקר, לפי שעון מזרח ארצות הברית (EST), והתפשטה במהירות לשאר הבניין בשל מבנה המדרגות הפתוחות ופירי המעליות. צוותי כיבוי ממנהטן וברוקלין הוזעקו לכבות את השריפה, תוך שהם מעכבים את התנועה בגשר ברוקלין וברחובות הסמוכים.[58] הטמפרטורה החיצונית באותו בוקר הייתה 8 - מעלות צלזיוס, מה שגרם למי הכבאות לקפוא על הבניין.[57][58][59] גובה המגדל היווה חיסרון: סולמות רכבי הכיבוי לא יכלו להגיע אל הקומות העליונות, וקווי החיים וההצלה מבניינים סמוכים נתקעו לפני שניתן היה להצמידם לבניין.[60] היו כמה חילוצים בעלי הד גבוה, כולל זה של וויליאם גיבלין, נשיא הדייר הראשי של חברת הכספות של מרכנתיל, שנלכד בכספת.[57][59] השליטה על האש הושגה בסביבות השעה 21:30, לפי שעון מזרח ארצות הברית (EST).[58] עשן המשיך לעלות מהאתר גם יומיים לאחר מכן, ושניים מהקירות המבניים החיצוניים נותרו עומדים לאחר השריפה.[61]

שישה בני אדם מתו, בהם חמישה עובדים וכבאי אחד. שלושה מהקורבנות נלכדו על הגג בזמן שניסו להימלט.[57][60] הכסף בכספות, שהוערך ב-385 מיליון דולר, לא ניזוק.[62] אף על פי שהבניין לא היה מכוסה בפוליסות ביטוח, אקוויטיבל ספגה הפסד קטן יחסית, שכן הבניין הוערך בפחות מ-3 מיליון דולר, הסכום שחסכה החברה על ידי ביטוח עצמי של נכסיה.[63] הנזק נאמד ב-2 מיליון דולר, אך המבנה נחשב "ללא נכס" - הוא היה חסר ערך בגלל הביקוש הרב לקרקעות פנויות במחוז הפיננסי.[58][63] רוב ההפסדים היו בשווי ספריית המשפטים של הבניין.[58] האדמה למעשה הייתה שווה יותר לאחר השריפה מאשר קודם לכן.[64]

חברת אקוויטבל הקימה במהירות משרדים זמניים בניין סיטי אינווסטינג.[63][65] החברה גם מכרה את הקרקע לט. קולמן דו פונט (אנ') באוקטובר 1912 תמורת 13.5 מיליון דולר.[66] דו פונט פיתח את בניין אקוויטבל הנוכחי, שתוכנן על ידי ארנסט רוברט גרהאם ושות' (אנ'), על אותו מגרש בין 1913 ל-1915. החלק הארי של הבניין החדש יותר היווה זרז מרכזי מאחורי החלטה על תוכנית בניין עיר של שנת 1916, שהציבה מגבלות על גובה הבניין וצורתו.[67]

מורשת

עריכה

המבנה הראשוני תואר כאחד משלושה גורדי שחקים מוקדמים ומשפיעים של מנהטן תחתית, יחד עם בניין וסטרן יוניון טלגרף ובניין ניו יורק טריביון.[33][68] ההיסטוריונים של האדריכליות, שרה ברדפורד לנדאו וקרל וו. קונדיט, כתבו כי בניין אקוויטבל לייף נחשב לאחד מגורדי השחקים הראשונים בעולם.[4] עם זאת, סיווגו של בניין אקוויטבל לייף כגורד שחקים שנוי במחלוקת. בנייני טריביון ו-וסטרן יוניון מצוטטים באופן שונה ומגוון בתור גורדי השחקים הראשונים אי פעם,[33][69] או גורדי השחקים הגדולים הבאים אחרי בניין אקוויטבל לייף בזכות הזינוק המשמעותי שלהם בגובה.[70][71] בעוד שרוברט א.מ. שטרן לא ראה בבניין גורד שחקים, הוא כתב שהמבנה הוא "בניין המשרדים המודרני הראשון בעיר ובעולם אפוא".[49]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בניין אקוויטבל לייף בוויקישיתוף

ביבליוגרפיה

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ בסך הכל התמודדו בין חמישה לאחד עשר אדריכלים ומשרדים, אם כי המספר המדויק אינו ברור.[13]

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Gordon Fulton (2010)."Skyscrapers: Chase for the Clouds". The Canadian Encyclopedia. Historica Foundation. Retrieved 2010-02-05.
  2. ^ "The Elevator Did It". The Equitable News: An Agents' Journal (23): 11. Retrieved January 10, 2012.
  3. ^ 1 2 3 4 5 Landau & Condit 1996, p. 64.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Landau & Condit 1996, p. 71.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "First Skyscraper With an Elevator; When Mr. Hyde Proposed It His Directors Said an Eight-Story Building Would Never Pay". The New York Times. January 10, 1912. ISSN 0362-4331. Archived from the original on November 3, 2020. Retrieved May 10, 2020.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Buley 1959, p. 30.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 395.
  8. ^ 1 2 3 4 Landau & Condit 1996, p. 65.
  9. ^ 1 2 3 "Equitable Building Alternations". The New York Times. November 17, 1885. ISSN 0362-4331. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 8, 2020.
  10. ^ 1 2 "Rental Incomes". Brooklyn Citizen. February 14, 1892. p. 13. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 10, 2020 – via newspapers.com.
  11. ^ 1 2 3 Landau & Condit 1996, p. 75.
  12. ^ 1 2 Stern, Mellins & Fishman 1999, pp. 393, 395.
  13. ^ 1 2 3 4 5 Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 392.
  14. ^ 1 2 3 4 5 Landau & Condit 1996, p. 68.
  15. ^ "A Gorgeous Eating House.; the New Cafe Savarin in the Equitable Building". The New York Times. January 8, 1888. ISSN 0362-4331. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 10, 2020.
  16. ^ 1 2 "The New Equitable Life Building". The New York Times. January 22, 1875. ISSN 0362-4331. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 7, 2020.
  17. ^ 1 2 Landau & Condit 1996, p. 70.
  18. ^ 1 2 3 4 5 "The New Equitable Building" (PDF). The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. 39 (983): 65. January 15, 1887. Archived (PDF) from the original on May 17, 2021. Retrieved May 13, 2020 – via columbia.edu.
  19. ^ Stern, Mellins & Fishman 1999, pp. 392–393.
  20. ^ Equitable Life Assurance Society of the United States (November 1901). "The Elevator Did It". The Equitable News: An Agents' Journal (23): 11. Archived from the original on October 12, 2013. Retrieved January 10, 2012.
  21. ^ 1 2 Gray, Christopher (September 8, 1996). "1915 Equitable Building Becomes a 1996 Landmark". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on August 9, 2020. Retrieved May 14, 2020.
  22. ^ Prisco, Jacopo (February 8, 2019). "A short history of the elevator". CNN Style. Archived from the original on February 20, 2019. Retrieved February 20, 2019.
  23. ^ 1 2 3 "The New Equitable Building" (PDF). The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. 90 (2335): 118–119. December 14, 1912. Archived (PDF) from the original on August 19, 2020. Retrieved May 13, 2020 – via columbia.edu.
  24. ^ 1 2 3 4 "The Epic of the Equitable". The Real Estate Magazine. Allied Publishing Company. 5: 22. 1915. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 13, 2020.
  25. ^ 1 2 Buley 1959, p. 99.
  26. ^ 1 2 3 4 Buley 1959, p. 31.
  27. ^ 1 2 3 Anderson, Susan Heller; Bird, David (June 3, 1986). "New York Day by Day; Long-Lost Symbols Recovered and Displayed". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on May 24, 2015. Retrieved May 7, 2020.
  28. ^ Farrow, L.A. (2014). Alexis in America: A Russian Grand Duke's Tour, 1871-1872. LSU Press. p. 96. ISBN 978-0-8071-5841-8. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 7, 2020.
  29. ^ 1 2 Putnam's Monthly. G.P. Putnam's Sons. 1907. p. 635. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 7, 2020.
  30. ^ Henry Baldwin Hyde: a biographical sketch. Printed at the De Vinne Press. 1901. p. 238. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 7, 2020.
  31. ^ Adams, A. (1912). John Quincy Adams Ward: An Appreciation. Gilliss Press. p. 41. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 7, 2020.
  32. ^ "The Largest Mosaic in America". The New York Times. April 3, 1887. ISSN 0362-4331. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 10, 2020.
  33. ^ 1 2 3 Landau & Condit 1996, p. 62.
  34. ^ Buley 1959, p. 13.
  35. ^ 1 2 3 4 National Park Service 1978, p. 8.
  36. ^ Keller, Morton (1963). The life insurance enterprise, 1885–1910: a study in the limits of corporate power. Center for the Study of the History of Liberty in America. Belknap Press of Harvard University Press. pp. 7, 16. ISBN 9780674531505. Archived from the original on May 17, 2021. Retrieved May 13, 2020.
  37. ^ Buley 1959, p. 11.
  38. ^ 1 2 3 Landmarks Preservation Commission 1996, p. 2.
  39. ^ Buley 1959, p. 15.
  40. ^ Buley 1959, p. 16.
  41. ^ 1 2 National Park Service 1978, p. 9.
  42. ^ 1 2 Buley 1959, p. 20.
  43. ^ 1 2 Buley 1959, p. 26.
  44. ^ 1 2 3 Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 393.
  45. ^ 1 2 3 Schuyler, Montgomery (September 1909). "The Evolution of the Skyscraper". Scribner's Magazine. 46: 261. hdl:2027/umn.319510019200199. Retrieved January 29, 2021.
  46. ^ Balmori, Diana (December 1987). "George B. Post: The Process of Design and the New American Architectural Office (1868-1913)". Journal of the Society of Architectural Historians. 46 (4): 345. doi:10.2307/990273. JSTOR 990273.
  47. ^ "Demolition of Seven Buildings on Broadway--One Imposing Structure to Take Their Place". The New York Times. May 24, 1868. ISSN 0362-4331. Archived from the original on September 26, 2020. Retrieved May 7, 2020.
  48. ^ 1 2 Buley 1959, p. 29.
  49. ^ 1 2 3 Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 396.
  50. ^ "The New Addition to the Equitable Building". The New York Times. May 1, 1875. ISSN 0362-4331. Archived from the original on November 3, 2020. Retrieved May 7, 2020.
  51. ^ "A Great Insurance Building.; What the New Equitable Building Is to Be--a Model Broadway Structure That Will Be Ready for Occupancy on the First of May". The New York Times. January 10, 1887. ISSN 0362-4331. Archived from the original on November 3, 2020. Retrieved May 8, 2020.
  52. ^ 1 2 Buley 1959, p. 140.
  53. ^ "Skyscraper Mail-Service" (PDF). The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. 66 (1699): XII. October 6, 1900. Archived (PDF) from the original on August 20, 2020. Retrieved May 26, 2020 – via columbia.edu.
  54. ^ Landau & Condit 1996, p. 392.
  55. ^ Buley 1959, p. 139.
  56. ^ "The Burning of the Equitable Building in New York City". Engineering News. 67: 119–120. January 18, 1912. Retrieved February 4, 2012.
  57. ^ 1 2 3 4 Buley 1959, p. 163.
  58. ^ 1 2 3 4 5 "$18,000,000 Equitable Building Burns, With $2,000,000 Contents; Maybe 9 Dead; Fast Sweeping Blaze in Financial Zone Razes City's First Skyscraper". The New York Times. January 10, 1912. ISSN 0362-4331. Archived from the original on November 3, 2020. Retrieved May 10, 2020.
  59. ^ 1 2 "Fire Guts Equitable Building". Brooklyn Daily Eagle. January 9, 1912. pp. 1, 2.
  60. ^ 1 2 Dunlap, David W. (January 8, 2012). "Consumed in Fire, Cloaked in Ice, Equitable's Headquarters Fell 100 Years Ago". The New York Times. Archived from the original on January 25, 2012. Retrieved January 23, 2012.
  61. ^ "Menace in Ruins of the Equitable; Broadway and Cedar Street Walls of Still Blazing Building May Collapse". The New York Times. January 11, 1912. ISSN 0362-4331. Retrieved May 10, 2020.
  62. ^ "Take $385,000,000 From Equitable Ruin; Trust Companies' Officers Open Ice-Coated Safes in the Ruins, Finding Contents Intact". The New York Times. January 12, 1912. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 22, 2020. Retrieved May 10, 2020.
  63. ^ 1 2 3 Buley 1959, p. 164.
  64. ^ "Equitable to Build or Else Sell Site; The Ground, Cleared by Fire, Is Now Worth More Than It Was with Building". The New York Times. January 10, 1912. ISSN 0362-4331. Archived from the original on November 3, 2020. Retrieved May 10, 2020.
  65. ^ "Equitable to Lend $19,500,000 on Site; Mortgage Will Cover New Building to be Built Thereon by the du Pont Company". The New York Times. October 2, 1912. ISSN 0362-4331. Archived from the original on November 3, 2020. Retrieved May 10, 2020.
  66. ^ Buley 1959, p. 165.
  67. ^ Willis, Carol (1995). Form Follows Finance: Skyscrapers and Skylines in New York and Chicago. Princeton Architectural Press. pp. 68–69. ISBN 978-1-56898-044-7.
  68. ^ Gray, Christopher (May 15, 1988). "In the New York Region; the Lost Skyscrapers of Bygone New York". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 23, 2020. Retrieved September 20, 2020.
  69. ^ Weisman, Winston (1953). "New York and the Problem of the First Skyscraper". Journal of the Society of Architectural Historians. 12 (1): 13–21. doi:10.2307/987622. ISSN 0037-9808. JSTOR 987622. Archived from the original on September 4, 2018. Retrieved January 29, 2021.
  70. ^ Kaufmann, Edgar; Metropolitan Museum of Art (New York, N.Y.); Fein, Albert; Hitchcock, Henry-Russell; Scully, Vincent Joseph; Weisman, Winston (1970). "A New View of Skyscraper History". The rise of an American architecture, etc. London: Pall Mall P. p. 125. OCLC 1121117656.
  71. ^ Hitchcock, Henry-Russell (1992). Architecture: nineteenth and twentieth centuries. New Haven: Yale University Press. p. 239. ISBN 978-0-300-05320-3. OCLC 702601662. Archived from the original on February 2, 2021. Retrieved May 17, 2021.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בניין_אקוויטבל_לייף&oldid=39814148"