ג'ו קוקר

ג׳ו קוקר
**Joe Cocker**
לידה	20 במאי 1944; שפילד, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה	22 בדצמבר 2014 (בגיל 70); Crawford, מחוז דלתא, ארצות הברית
שם לידה	John Robert Cocker
מקום קבורה	Garden of Memories Cemetery
מוקד פעילות	ניו יורק
תקופת הפעילות	1960–2014 (כ־54 שנים)
סוגה	בלוז, רוק
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר, מפוחית פה
חברת תקליטים	ריגל זונופון רקורדס, דקה רקורדס, IL, קריסליס רקורדס, איילנד רקורדס, A&M רקורדס, קפיטול רקורדס, דה רוקט רקורד קומפני
בן או בת זוג	Pam Baker
פרסים והוקרה	קצין במסדר האימפריה הבריטית
	www.cocker.com
	פרופיל ב-IMDb

ערך זה עוסק באמן הרוק והבלוז ג'ו קוקר. אם התכוונתם לאלבום בשם "!Joe cocker", ראו Joe Cocker!.

ג'ו קוקר (באנגלית: Joe Cocker‏; 20 במאי 1944 - 22 בדצמבר 2014) היה זמר רוק ובלוז בריטי. קוקר נודע בשירתו העוצמתית, בקולו הצרוד והמחוספס ובתנועות הגוף העוויתיות שלו בעת הופעותיו.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

קוקר נולד ב-20 במאי 1944 בעיר שפילד שבאנגליה. הוא היה בנו הצעיר של עובד מדינה, הרולד נורמן קוקר (1907–2001), בזמן לידתו שירת אביו בחיל האוויר המלכותי. על פי סיפורים משפחתיים שונים, קוקר קיבל את הכינוי שלו ג'ו ממשחק ילדות בשם "קאובוי ג'ו", או ממנקה חלונות מקומי בשם ג'ו.

ההשפעות המוזיקליות העיקריות של קוקר בילדות היו ריי צ'ארלס ולוני דוניגן. הניסיון הראשון של קוקר בשירה בפני קהל היה בגיל 12, כאשר אחיו הבכור ויקטור הזמין אותו לבמה לשיר במהלך הופעה של להקת הסקיפל שלו. בשנת 1960, יחד עם שלושה חברים, קוקר הקים את הלהקה הראשונה שלו, "הקאבלירס". להופעה הראשונה של הקבוצה במועדון נוער, הם נדרשו לשלם את מחיר הכרטיס לפני הכניסה לאולם. "הקאבלירס" נפרדו בסופו של דבר לאחר שנה וקוקר עזב את בית הספר כדי להיות מתלמד כמתקין גז עבור מועצת הגז של איסט מידלנדס, לימים תאגיד הגז הבריטי, ובמקביל המשיך בקריירה במוזיקה.

קוקר אינו קשור למוזיקאי יליד שפילד, ג'ארוויס קוקר, למרות שמועה בעניין זה, למרות שג'ו היה חבר של המשפחה ואפילו עשה בייביסיטר לג'רוויס כשהיה תינוק^[1]

תחילת הקריירה

ב-1961, תחת שם הבמה "ואנס ארנולד", קוקר החל להופיע עם להקה בשם "ואנס ארנולד והנוקמים". השם היה שילוב של וינס אוורט, דמותו של אלביס פרסלי בסרט Jailhouse Rock (שקוקר שמע לא נכון בתור ואנס), וזמר הקאנטרי אדי ארנולד. הקבוצה ניגנה בעיקר בפאבים של שפילד, וביצעה שירים של צ'אק ברי וריי צ'ארלס. קוקר פיתח עניין במוזיקת בלוז באותה תקופה. בשנת 1963, הם הופיעו בהופעה המשמעותית הראשונה שלהם, כאשר היו להקלת חימום של ה"רולינג סטונס" באולם בית העירייה של שפילד.

ב-1964 קוקר חתם על חוזה הקלטות עם חברת דקה רקורדס והוציא את הסינגל הראשון שלו, הקלטה של "I'll Cry Instead" של הביטלס (בה ביג ג'ים סאליבן וג'ימי פייג' מנגנים בגיטרות). התקליט נכשל מסחרית וחוזה ההקלטות שלו עם דקה פג בסוף 1964. לאחר שקוקר הקליט את הסינגל, הוא הפסיק להשתמש בשם הבמה שלו והקים קבוצה חדשה, "להקת הבלוז של ג'ו קוקר". יש רק הקלטה אחת ידועה של הלהקה.

להקת "גריז" ופריצת הדרך

ב-1966, לאחר הפסקה של שנה מהמוזיקה, קוקר יחד עם כריס סטיינטון, אותו פגש מספר שנים קודם לכן, הקימו את להקת "גריז". היא נקראה על שם שקוקר קרא בראיון עם קלידן הג'אז ג'ימי סמית', שם סמית תיאר בחיוב מוזיקאי אחר כ"יש לו הרבה גריז". כמו "הנוקמים", להקת "גריז" הופיעה בעיקר בפאבים בשפילד וסביבתה. להקת גריז הגיעה לידיעתו של דני קורדל, המפיק של פרוקול הארום והמודי בלוז, וקוקר הקליט את הסינגל "Marjorine" עבור קורדל באולפן בלונדון. לאחר מכן הוא עבר ללונדון עם כריס סטיינטון, ולהקת "גריז" פורקה, והוקמה להקת גריז "חדשה" בלונדון עם סטיינטון והקלידן טומי אייר.

להיטו הראשון שזכה להצלחה מסחרית היה גרסת הכיסוי לשירם המפורסם של הביטלס, "With A Little Help From My Friends", ("עם מעט עזרה מחבריי") ב-1968^[2]. הסינגל נשאר בעשירייה הראשונה של מצעד הסינגלים הבריטי במשך שלושה עשר שבועות לפני שהגיע בסופו של דבר למקום הראשון, ב-9 בנובמבר 1968. הגרסה ראתה אור באלבום הבכורה של קוקר שנשא את שם הלהיט, ניגן בה הגיטריסט ג'ימי פייג' והיא אף שימשה כשיר הנושא של הסדרה שנות הקסם. האלבום יצא לחנויות בשנת 1969. עוד באותה שנה השתתף קוקר בפסטיבל וודסטוק^[3], והתארח בתוכנית האירוח האמריקאית המצליחה של אד סאליבן המופע של אד סאליבן. קוקר המשיך במסורת גרסאות הכיסוי לשירי הביטלס כשלהיטו הבא היה גרסת כיסוי לשירם "היא באה דרך חלון האמבטיה" (She Came in Through the Bathroom Window).

כוכב בינלאומי

בסוף 1969 יצא קוקר למסע הופעות בארצות הברית בליווי להקה גדולה שכללה כ-30 מוזיקאים, בהם: ליאון ראסל, ריטה קולידג' ונגנים מפורסמים אחרים. המופע שכלל 48 הופעות נקרא "Mad Dogs & Englishmen" (כלבים שוטים ואנגלים) על פי שם שיר של נואל קאוורד. הקלטה חיה של המופע יצאה על גבי אלבום שזכה להצלחה גדולה. בנוסף הופק סרט של המופע שיצא לאקרנים ב-1970^[4].

אלבומיו הבאים המשיכו לזכות להצלחה מסחרית והפיקו עוד כמה להיטים. בשנת 1970, זכתה גרסת הכיסוי המוצלחת שלו ללהיטם של ה"בוקס טופס" "המכתב" (The Letter) להיכנס לעשרת הגדולים במצעד המכירות האמריקאי. היה זה להיטו הראשון שזכה לעשות זאת בארצות הברית. הופעתו המפורסמת של קוקר שכללה הנפת זרועותיו באוויר, היו לסימן ההיכר שלו.

התמכרותו לסמים ואלכוהול בתחילת שנות ה-70 השפיעה לרעה על הקריירה המוזיקלית שלו וגרמו לו לא פעם לבטל הופעות מתוכננות. ג'ו קוקר חזר לבמה בתחילת שנות ה-80. ב-1982 הוציא לאור את האלבום "פלדת שפילד" ("Sheffield Steel")^[5], שזכה להצלחה מסחרית, ואת הלהיט שניכתב על ידי המוזיקאי ג'ק ניטשה "למעלה היכן שאנו שייכים" (Up Where We Belong), שבוצע יחד עם הזמרת האמריקאית ג'ניפר וורנס. השיר זכה בפרס האוסקר תחת קטגורית שיר הנושא הטוב ביותר של הסרט קצין וג'נטלמן^[6].

ב-1984 הוציא לאור את האלבום "איש מתורבת", הפקה של גרסאות כיסוי לשירי בלוז בעיבוד חדש^[7].

ב-1986 הוציא לאור את האלבום "קוקר", שכלל את הלהיט "You Can Leave Your Hat On", שירו של רנדי נוימן שהופיע גם בפסקול הסרט "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים"^[8].

ביוני 1988 השתתף במופע מחווה לנלסון מנדלה באצטדיון ומבלי^[9].

ב־1991 הקליט גרסה ל־"Sorry Seems to Be the Hardest Word" של אלטון ג'ון, לרגל הוצאת אלבום המחווה "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin"^[10].

קוקר נפטר ב-22 בדצמבר 2014, מסרטן הריאה^[11].

הופעות בישראל

ג'ו קוקר הופיע מספר פעמים בישראל. בפעם הראשונה הופיע ביולי 1983 בבנייני האומה בירושלים, בהיכל התרבות בתל אביב ובאמפי קיסריה^[12]. במרץ 1984 חזר לישראל במסגרת אותו סיבוב להופעות נוספות^[13].

באוגוסט 1985 היה אומר להופיע בפסטיבל רוק באצטדיון רמת גן, אך ביטל את הופעתו יחד עם מספר אמנים אחרים^[14].

באוגוסט 1991 הופיע בפסטיבל "רוק ונשמה" שנערך בכרמיאל^[15], ובפארק הירקון^[16].

ההופעה האחרונה של קוקר בישראל הייתה בפסטיבל הגלבוע, באוגוסט 2008^[17].

דיסקוגרפיה

שנת יציאה	שם האלבום
1969	With a Little Help from My Friends
1969	Joe Cocker!‎
1972	Joe Cocker (a.k.a. Something to Say)‎
1974	I Can Stand a Little Rain
1975	Jamaica Say You Will
1976	Stingray
1978	Luxury You Can Afford
1982	Sheffield Steel
1984	Civilized Man
1986	Cocker
1987	Unchain My Heart
1989	One Night of Sin
1991	Night Calls (US – 1992)‎
1994	Have a Little Faith
1996	Organic
1997	Across from Midnight
1999	No Ordinary World (US – 2000)‎
2002	Respect Yourself
2004	Heart & Soul (US – 2005)‎
2007	Hymn for My Soul (US – 2008)‎
2010	Hard Knocks (US – 2012)‎
2012	Fire It Up

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ו קוקר בוויקישיתוף

ג'ו קוקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

אתר האינטרנט הרשמי של ג'ו קוקר (באנגלית)

ג'ו קוקר, ברשת החברתית פייסבוק
ג'ו קוקר, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'ו קוקר, ברשת החברתית טיקטוק
ג'ו קוקר, סרטונים בערוץ היוטיוב
ג'ו קוקר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ו קוקר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ו קוקר, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר ספוטיפיי
ג'ו קוקר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר Last.fm (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר דיזר
ג'ו קוקר, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר Songkick (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר Genius
ג'ו קוקר, באתר SecondHandSongs
ג'ו קוקר, באתר DNCI
ג'ו קוקר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
ג'ו קוקר, באתר בילבורד (באנגלית)
ג'ו קוקר, באתר טיידל (באנגלית)
מעט עזרה מידידיו, באתר ynet, 21 באוגוסט 2008
בועז כהן, לשימוש חוזר: אלבום עם כיסוי, באתר nrg‏, 10 באפריל 2009

בעקבות מותו:

אסף נבו, ‏מותו של "הקול": ג'ו קוקר היה מגדולי המבצעים בהיסטוריה של המוזיקה, באתר ‏מאקו‏, 22 בדצמבר 2014
עמי פרידמן, הזמר ג'ו קוקר הלך לעולמו, באתר ynet, 22 בדצמבר 2014
דויד פרץ‏, קצת עזרה מחבר: מי אתה, ג'ו קוקר?, באתר וואלה, 22 בדצמבר 2014
רז ישראלי, פעמון סדוק: השירים הגדולים של ג'ו קוקר, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2014
שרון מולדאבי, ‏ככלות הקול: הזמר ג'ו קוקר הלך לעולמו בגיל 70, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2014
דפנה ארד, פול מקרטני, רינגו סטאר ומוזיקאים אחרים ספדו לג'ו קוקר, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2014

הערות שוליים

^ Will Hodgkinson, Soundtrack of my life: Jarvis Cocker, The Guardian, ‏במרץ 2009
^ ענת רונקו, עכבר העיר, 5 הקאברים הכי טובים לפול מקרטני, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2008
^ נדב הולנדר, סיפורו של פסטיבל וודסטוק, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2009
^ קולנוע - לאוהבי הפופ בלבד, "העולם הזה", גיליון 1794 מ-19 בינואר 1972, עמוד 35
^ יוסי חרסונסקי, קולות קלים - ג'ו קוקר "ברזל שפילד", מעריב, 19 באוקטובר 1982
^ רן דביר, ג'ו קוקר - זינוק בישראל לסיבוב עולמי, דבר, 19 ביוני 1983
^ דני בלושטיין, תקליטים חדשים - בלוז ובוסה־נובה - ג׳ו קרקר - "איש מתורבת" סי.בי.אס, חדשות, 25 באפריל 1984
^ דב אלפון, 'קוקר' - תקליט חדש של ג'ו קוקר - סי. בי. אס, כותרת ראשית, 13 באוגוסט 1986
^ סטינג פתח את הקונצרט המיוחד במלאת 70 לנלסון מנדלה, חדשות, 12 ביוני 1988
^ שרון מולדבי, ג'ון היקר, חדשות, 8 בנובמבר 1991
^ דפנה ארד, מת הזמר ג'ו קוקר, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2014
^ שמעון פרנס, מיתקפת־קיץ: אחד אס, השני ג'וקר, כותרת ראשית, 9 ביוני 1983
^ גידי אביבי, ארוחה סינית עם זמר - ג'ו קוקר מגיע, כותרת ראשית, 14 במרץ 1984
^ רק כ־6OOO צופים כאו אמש לאיצטדיון רמת־גן, חדשות, 7 באוגוסט 1985
^ 12 אלף ילדי פרחים קיבלו בהיסטריה את ג'ו קוקר, חדשות, 8 באוגוסט 1991
^ רון מיברג, המחממים ניצחו בנוק־אאוט, חדשות, 11 באוגוסט 1991
^ ענת רונקו, עכבר העיר, ג'ו קוקר הקפיץ את הגלבוע, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2008

[1] Will Hodgkinson, Soundtrack of my life: Jarvis Cocker, The Guardian, ‏במרץ 2009

[2] ענת רונקו, עכבר העיר, 5 הקאברים הכי טובים לפול מקרטני, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2008

[3] נדב הולנדר, סיפורו של פסטיבל וודסטוק, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2009

[4] קולנוע - לאוהבי הפופ בלבד, "העולם הזה", גיליון 1794 מ-19 בינואר 1972, עמוד 35

[5] יוסי חרסונסקי, קולות קלים - ג'ו קוקר "ברזל שפילד", מעריב, 19 באוקטובר 1982

[6] רן דביר, ג'ו קוקר - זינוק בישראל לסיבוב עולמי, דבר, 19 ביוני 1983

[7] דני בלושטיין, תקליטים חדשים - בלוז ובוסה־נובה - ג׳ו קרקר - "איש מתורבת" סי.בי.אס, חדשות, 25 באפריל 1984

[8] דב אלפון, 'קוקר' - תקליט חדש של ג'ו קוקר - סי. בי. אס, כותרת ראשית, 13 באוגוסט 1986

[9] סטינג פתח את הקונצרט המיוחד במלאת 70 לנלסון מנדלה, חדשות, 12 ביוני 1988

[10] שרון מולדבי, ג'ון היקר, חדשות, 8 בנובמבר 1991

[11] דפנה ארד, מת הזמר ג'ו קוקר, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2014

[12] שמעון פרנס, מיתקפת־קיץ: אחד אס, השני ג'וקר, כותרת ראשית, 9 ביוני 1983

[13] גידי אביבי, ארוחה סינית עם זמר - ג'ו קוקר מגיע, כותרת ראשית, 14 במרץ 1984

[14] רק כ־6OOO צופים כאו אמש לאיצטדיון רמת־גן, חדשות, 7 באוגוסט 1985

[15] 12 אלף ילדי פרחים קיבלו בהיסטריה את ג'ו קוקר, חדשות, 8 באוגוסט 1991

[16] רון מיברג, המחממים ניצחו בנוק־אאוט, חדשות, 11 באוגוסט 1991

[17] ענת רונקו, עכבר העיר, ג'ו קוקר הקפיץ את הגלבוע, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2008

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]


לידה	20 במאי 1944 שפילד, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה	22 בדצמבר 2014 (בגיל 70) Crawford, מחוז דלתא, ארצות הברית
שם לידה	John Robert Cocker
מקום קבורה	Garden of Memories Cemetery
מוקד פעילות	ניו יורק
תקופת הפעילות	1960–2014 (כ־54 שנים)
סוגה	בלוז, רוק
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר, מפוחית פה
חברת תקליטים	ריגל זונופון רקורדס, דקה רקורדס, IL, קריסליס רקורדס, איילנד רקורדס, A&M רקורדס, קפיטול רקורדס, דה רוקט רקורד קומפני
בן או בת זוג	Pam Baker
פרסים והוקרה	קצין במסדר האימפריה הבריטית
www.cocker.com
פרופיל ב-IMDb