ג'מיני 7
ג'מיני 7 (ג'מיני VII) הייתה טיסת החלל המאוישת הרביעית בתוכנית החלל ג'מיני של נאס"א. ג'מיני 7 שוגרה לחלל ב-4 בדצמבר 1965 יחד עם האסטרונאוטים פרנק בורמן וג'ים לובל, ומטרתה העיקרית הייתה להדגים שהייה בת כשבועיים בחלל. פרק זה של שהות בחלל נחשב ארוך יחסית בזמן ביצוע המשימה. כמו כן, רכב החלל של ג'מיני 7 היווה מטרה סבילה עבור מפגש החלל (אנ') המאויש הראשון, שבוצע על ידי צוות ג'מיני 6A. בג'מיני 7 נערכו 20 ניסויים - יותר מכל משימה אחרת בתוכנית ג'מיני.[1]
 | |||
.jpg) | |||
| צוות ג'מיני 7: פרנק בורמן (מימין) וג'יימס לוול (משמאל) | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| מטרה מרכזית | ניסיון חיבור עם חללית ג'מיני 6A | ||
| חללית | ג'מיני | ||
| כן שיגור | LC-19, נמל החלל קייפ קנוורל | ||
| שיגור | 4 בדצמבר 1965, 19:30:03 UTC | ||
| נחיתה |
18 בדצמבר 1965 14:05:04 UTC 25°25.1′N 70°6.7′W / 25.4183°N 70.1117°W | ||
| משך המשימה | 13 ימים, 18 שעות 35 דקות ושנייה | ||
| אות קריאה | ג'מיני 7 | ||
| נתוני חללית | |||
| מסת החללית | 3663 ק"ג[1][2] | ||
| משגר | טיטן 2 GLV #62-12562 | ||
| נתוני מסלול | |||
| מספר הקפות | 206 | ||
| אפוגיאה | 302 ק"מ | ||
| פריגיאה | 299 ק"מ | ||
| אפהליון |
302 ק"מ (כדור הארץ)  | ||
| פריהליון |
299 ק"מ (כדור הארץ) | ||
| זמן הקפה | 90.54 דקות | ||
| נטיית מסלול | 28.9° | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות |
פרנק בורמן, ג'יימס לוול | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
| מזהים | |||
| מספר קטלוג לוויינים |
01812 | ||
| מאגר המידע הלאומי |
1965-100A | ||
  | |||
הצוות
עריכה- טייס: פרנק בורמן
- טייס משנה: ג'יימס לוול
צוות גיבוי
עריכה- טייס: אדוארד היגינס וייט
- טייס משנה: מייקל קולינס
המשימה נתמכה על ידי צוות הCAPCOM (האסטרונאוטים שדיברו מהקרקע עם הצוות בחללית) שהורכב מצ'ארלס באסט (Charles Bassett), אלן בין, יוג'ין סרנן ואליוט סי (Elliot See)[1]
מטרות המשימה
עריכהמשימתה של ג'מיני 7 הייתה בחינת ההשפעות של שהות בת כשבועיים בחלל על הגוף האנושי. שהות כזו נמשכה פרק זמן ארוך יותר מכל שהות אחרת שבוצעה בחלל עד אותו זמן, וקבעה שיא חדש של שהות בחלל. מטרות המשימה כללו, הוכחת שהות של שבועיים בחלל ובדיקת ההשפעה על גוף האדם בשהות תקופה ממושכת בחוסר משקל ובדיקת ההשפעה של חוסר הכבידה בחלל על השינה של האסטרונאוטים.
בין הניסויים המתוכננים היה גם מעקב אחר חלומותיו של הטייס פרנק בורמן.[3] במקביל היו ניסויים שנועדו לבדוק את יכולת האסטרונאטים לעבוד עם חליפת לחץ קלה וחולצות ללא שרוולים.[1] ניסוי זה התבצע תוך בדיקה של הלחות הנפלטת מגוף האדם לבחון אם מצטברת או קופאת על חלונותיה של החללית (ניסוי הנערך כאשר לוול הסיר את חליפת החלל שלו ונשאר עם הבגדים שמתחת). המשימה בת ארבעה עשר הימים דרשה מנאס"א לפתור חלק מהבעיות של טיסת החלל הממושכת. כמו כן היא דרשה תזמון של יום העבודה של העובדים כדי שיתאים לזה של צוותי הקרקע, כך ששתי הקבוצות ישנו ויעבדו באותו הזמן.[3] לצוות תוכננו 3 ניסויים מדעיים, 4 ניסויים טכנולוגיים, 4 ניסויי בדיקת מכשור ו8 ניסויים רפואיים לבצע.[1]
משימת ג'מיני 7 הייתה אמורה להתבצע אחרי המשימה ג'מיני 6, שבה וולטר שירה ותומאס סטאפורד היו אמורים לטוס בעזרת רכב חלל לעבר הטיל אג'נה 6 (אנ'), לפגוש בו ולחבור אליו. ואולם, טיל האג'נה 6 נפל דקות לאחר שיגורו לים. בעקבות התפתחות זו, נקבע כי רכב החלל של ג'מיני 6A ישוגר אחרי שיגור הרכב של ג'מיני 7; וכי למשימת ג'מיני 7 תתווסף מטרה נוספת: רכב החלל של ג'מיני 7 נקבע כמטרה הסבילה שלעברה יטוס הרכב של ג'מיני 6A, ושאותה יפגוש. הפגישה בין רכבי החלל של ג'מיני 6A וג'מיני 7 התקיימה ב-15 בדצמבר 1965.
השיגור והטיסה
עריכה
השיגור בוצע ב-4 בדצמבר 1965 בשעה 14:19:30:03 UTC באמצעות טיל השיגור טיטן 2. במהלך השיגור לא אירעו בעיות מיוחדות, וכל המערכות פעלו כראוי. תנודות פוגו (Pogo oscillation (אנ')) קלות אותרו 110 שניות לאחר תחילת ההפעלה. בורמן דיווח כי הוא הרגיש בעקבות כך רק רעד קל ביד, ואילו לובל לא דיווח על השפעות כלשהן (זאת בניגוד לצוות הג'מיני 5, שדיווח על קשיי ראייה ודיבור רגעיים שחלו בנסיבות דומות).
לאחר ההיפרדות מהשלב הראשון של הטיל, הצוות ביצע תמרון על מנת להיכנס למסלול. האסטרונאוטים סובבו את החללית והמשיכו לשמור על קשר עם תחנת השיגור. ג'מיני 7 יישרה קו עם השלב העליון במספר תמרונים שכל אחד נמשך כרבע שעה. במהלך ההקפה השלישית בוצעה העלאת הפריגיאה כדי להבטיח מסלול בגובה של 230 ק"מ, אשר יאפשר שהות של שבועיים.[1]
המשימה נמשכה 13 ימים, 191 שעות בסך הכול. בזמן זה, החללית ביצעה 206 סיבובים סביב כדור הארץ, במסלול מעגלי ממוצע של 300 ק"מ. האפוגיאה בגובה 302 ק"מ, ופריגיאה בגובה 299 ק"מ. זווית הנטייה של החללית הייתה 28.9 מעלות .[1][4]
בפרק הזמן הזה בוצעו בג'מיני 7 20 ניסויים - יותר מכל משימה אחרת בתוכנית ג'מיני.[1]
הפגישה בין רכבי החלל של ג'מיני 6 וג'מיני 7 התקיימה ב-15 בפברואר 1966, כחודשיים לאחר המועד שתוכנן עבור המפגש בין רכב החלל של ג'מיני 6 וטיל האג'נה 6.[3]
מסת החללית בנחיתה הייתה 1958.2 ק"ג[2]
קישורים חיצוניים
עריכה
- נאס"א פרויקט ג'מיני 7. (אנגלית).
- חיים מזר – תוכנית ג'מיני.
- the spirit of 76, פרק 12 מתוך הספר On the Shoulders of Titans: A History of Project Gemini, המתמקד במשימת ג'מיני 7, נכתב על ידי ברטון האקר וג'ימס גרימווד, באתר Nasa Hisory Office
- דוח סיכום משימה של ג'מיני 7, נאס"א, ינואר 1966 (אנגלית, מפורט מאוד)
- דיווח לעיתונות
- תיאור המשימה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אודות ג'מיני 7 באתר נאס"א
- ^ 1 2 דוח סיכום משימה של ג'מיני 7, נאס"א, ינואר 1966
- ^ 1 2 3 חיים מזר, תכנית ג'מיני – הפעם הראשונה שבה שהו ועבדו אנשים בחלל לתקופה משמעותית, באתר "הידען", 14 בספטמבר 2013
- ^ Hacker, Barton C.; Grimwood, James M. (בספטמבר 1974). "Chapter 11 Pillars of Confidence". On the Shoulders of Titans: A History of Project Gemini. NASA History Series. Vol. SP-4203. NASA. p. 239.
{{cite book}}: (עזרה)