דוד בלוך-בלומנפלד
דוד בּלוֹך-בלומנפלד (1880 – 27 בנובמבר 1947) היה ממנהיגי תנועת העבודה בארץ ישראל. ראש עיריית תל אביב בשנים 1925–1927.
 | |||||
| דוד בלוך-בלומנפלד | |||||
| לידה |
1880 בעיירה מוטול שברוסיה הלבנה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1947 (בגיל 67 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  | ||||
| מדינה |
פלשתינה (א"י) | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור | ||||
| השכלה | סטודנט לרפואה ולמשפטים | ||||
| עיסוק | מנהל קופת פועלי ארץ ישראל | ||||
| מפלגה | מפלגת העבודה | ||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכהדוד בלוך נולד לדוב צבי ולגיטל בשנת 1880 בעיירה מוטול שברוסיה הלבנה (אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית), עיירת הולדתו של חיים ויצמן. עוד בהיותו בגיל צעיר היה פעיל פוליטית והיה חבר במפלגת פועלי ציון. בשל פעילותו נכלא פעמים אחדות בכלא. החל ללמוד רפואה ולאחר מכן משפטים, והפסיק לימודיו עקב פעילותו הפוליטית.
ב-1906 נשא את ד"ר דורה (דבורה) לבית איינשטיין, שייסדה וניהלה במשך שנים רבות את "האגודה לעזרת חולים כרוניים בתל אביב", ובשנת 1934 הקימה את בית ההבראה "החלמה" ברמת גן, במבנה המשמש היום את בית הספר על שם דוד בן-גוריון.
בלוך עלה לארץ ישראל בשנת 1912. שמו המקורי היה דוד בלוך, אך בפעילותו הפוליטית-מחתרתית ברוסיה ניתן לו הכינוי "אפרים בלומנפלד". מאחר שהוכר ברבים בשם זה הוסיף לאחר זמן את הכינוי הזה לשם משפחתו, ובשם זה נודע בארץ ישראל.
גם לאחר עלייתו ארצה המשיך בפעילותו הפוליטית: הוא עמד בראש לשכת העבודה הראשונה בארץ ביפו, ניהל את קופת פועלי ארץ ישראל (קרן שסייעה לפועלים בתמיכה כספית, בתקופה שמלפני ייסוד ההסתדרות הכללית), היה חבר אספת הנבחרים וציר לקונגרס הציוני. בשנת 1922 נבחר למועצת עיריית תל אביב מטעם מפלגת הפועלים, וכן נבחר לכהן כסגנו של ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף, איש הימין והמרכז.
בשל המצב הכלכלי הקשה בארץ באותה עת, גירעונות העירייה, וחוסר היכולת של תושבי העיר לשלם את מיסי העירייה, הציע בלוך לבטל את אגרת החינוך ששילמו תושבי העיר באותה עת על מנת לאפשר לילדיהם ללמוד בבתי הספר העירוניים. ראש העירייה מאיר דיזנגוף התנגד להצעה זו, ואף התפטר לאות מחאה בדצמבר 1925. בלוך נבחר לכהן תחתיו כראש עיריית תל אביב.
השנתיים שבהם שימש בלוך כראש העירייה התאפיינו במשבר כלכלי קשה בארץ ישראל, שבא לידי ביטוי באבטלה גבוהה, פשיטות רגל של מפעלים ושל קבלנים, ועוני נרחב. בלוך ניסה להתמודד עם השלכות המשבר על תושבי תל אביב על ידי פיתוח שירותי הרווחה, במיוחד בתחומי החינוך והבריאות, הקצאת מגרשים לשיכון לחסרי בית, ועבודות יזומות למובטלים. כתוצאה מהמשבר ומהגדלת הוצאות העירייה הגרעון העירוני גדל והעירייה הייתה על סף קריסה כלכלית. בלוך הצליח להשיג סיוע כלכלי מיוחד משלטונות המנדט, שמנע את קריסת העירייה, אך שלטונות המנדט דרשו את צמצום הוצאות העירייה. לקראת הבחירות למועצת העירייה שנערכו בדצמבר 1928 העדיפו שלטונות המנדט את הנהגתו של דיזנגוף על הנהגת מפלגת פועלים, וסייעו באופן ישיר לבחירתו מחדש. דוד בלוך בלומנפלד החזיר את הכיסא לדיזנגוף ויצא בשליחות ההסתדרות הכללית לארצות הברית.
בלוך נפטר בשנת 1947 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.
על שמו של דוד בלוך בלומנפלד נקראים רחוב בתל אביב, המושב דוב"ב שבגבול הצפון, ששמו הוא ראשי התיבות של דוד בלוך-בלומנפלד, וכן בית ספר יסודי בתל אביב בשכונת ביצרון.
לקריאה נוספת
עריכה- פנחס בן שחר, בתי תל אביב יפו מספרים, תולדותיה של העיר העברית הראשונה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ן-1990.
- נח בי (בירזובסקי), פני תל אביב בקריקטורות, עורך ומוציא לאור: משה שיינבוים, 1939.
קישורים חיצוניים
עריכה- על פועלו, באתר עיריית תל אביב
- דוד תדהר (עורך), "דוד בלוך-בלומנפלד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1410
- דברים לזכרו, דבר, 28 בנובמבר 1947
- י. בן-צבי, דוד בלוך (אפרים בלומנפלד): (חמש שנים לפטירתו), דבר, 3 בדצמבר 1952
- מנדל זינגר, ראש העיר הפועלי הראשון בתל־אביב: (במלאת 12 שנה לפטירת דוד בלוך זכרונו לברכה), דבר, 16 בדצמבר 1959