דינוזאורים

דינוזאורים (שם מדעי: Dinosauria, מיוונית: דינוס – אימה, זאורוס – לטאה) הוא השם שניתן לקבוצת מאובנים של יצורים דמויי-זוחלים שנמצאו משלהי המאה ה-18 ועל פי המחקר היו על-סדרה וענף של זוחלים או דמויי-זוחלים שהתקיימו בעידן המזוזואיקון. הדינוזאורים שאינם עופות נכחדו על פי הערכת המדענים כ-66 מיליון שנים לפני זמננו (משל"ז), בסוף תור הקרטיקון, בהכחדת קרטיקון-פלאוגן (K-Pg). קבוצה אחת של דינוזאורים לא נכחדה – העופות – ואלה עדיין חיים כיום במגוון רב של מינים.

דינוזאוריה
דינוזאורים שונים: עמודה ימנית (מלמעלה למטה): דיפלודוקוס, מיקרורפטור, פרזאורולופוס ודיינוניכוס. עמודה שמאלית (מלמעלה למטה): טירנוזאורוס, טריצרטופס, סטגוזאורוס וארגנטינוזאורוס.
תקופה
טריאס עליון–הווה, כ-235,000,000–0 שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
קבוצה:	חולייתנים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
קבוצה:	ארכוזאורים
קבוצה:	דמויי דינוזאורים
על־סדרה:	דינוזאורים
סדרה:	-
סדרות
בעלי אגן דמוי לטאה (Saurischia) בעלי אגן דמוי עוף (Ornithischia)
שם מדעי
Dinosauria ‏אוון, 1842

עיינו גם בפורטל פורטל זוחלים ודו-חיים הוא שער לכל ערכי הזוחלים ודו-חיים בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג מידע אודות סדרות הזוחלים והדו-חיים, תמונות וסרטונים, קטעי הידעת?, ערכים מומלצים ועוד.

אפטוזאורוס (למעלה), טירנוזאורוס (מימין) וטריצרטופס (משמאל) הם הדינוזאורים הידועים והמפורסמים ביותר (תמונה לא בקנה מידה).

אטימולוגיה

השם "דינוזאור" (בלעז: "Dinosaur") נקבע לראשונה בשנת 1842 על ידי סר ריצ'רד אוון, פלאונטולוג וביולוג בריטי, ומקורו מהמילים היווניות "דינוס" (δεινός), שפירושה "נורא, עוצמתי, חזק, מופלא, גדול, מפחיד" ו-"זאורוס" (σαῦρος), שפירושה "לטאה". דהיינו לטאה נוראה, חזקה, מופלאה. למרות התרגום הנפוץ "לטאה נוראה" הפירוש שאוון התכוון אליו היה "לטאה גדולה באופן מפחיד". ישנם ספרים שמעדיפים לתרגם את "זאורוס" ל"זוחל" ולא ל"לטאה" מאחר שהדינוזאורים היו זוחלים אך הם לא היו לטאות.

תיאור הדינוזאורים

הדינוזאורים היו בעלי חיים יבשתיים, בעלי מאפיינים המזכירים זוחלים. כולם היו, ככל הנראה, מטילי ביצים.

עם גילויים הייתה סברה כי היו בעלי דם קר, אך בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלה בהדרגה להתחזק תפיסה נגדית שהם הומיאותרמיים – תפיסה שאוששה בניסוי משנת 2020 שהראה שהם יכלו להעלות את טמפרטורת גופם באמצעות מטאבוליזם פנימי. כמו כן, הטענה הרווחת כיום היא שהעופות הם צאצאיהם הישירים של הדינוזאורים, או אף יכולים להיחשב לדינוזאורים בעצמם.

מראשוני הדינוזאורים: הררזאורוס (השלד הגדול), אאורפטור (השלד הקטן) וגולגולת של פלטאוזאורוס

הדינוזאורים תפסו גומחות אקולוגיות רבות על פני כדור הארץ, במשך כ-165 מיליון שנים. הדינוזאורים הראשונים התפתחו כענף של ארכאוזאורים והחלו להופיע כבר לפני כ-243 מיליוני שנים, בתור הטריאס שבראשית עידן המזוזואיקון. בין ראשוני הדינוזאורים ניתן למנות את האאורפטור, שעל פי מגלהו, פול סרנו, היה הקדום ביותר. ב-27 בדצמבר 1994 דווח על גילוי דינוזאור קדום נוסף בפורטוגל, שיוחס לו גיל של 240 מיליון שנה. גם ה-Asilisaurus התקיים בזמן זה הוא מוגדר כ"ארכוזאור" מן הקבוצה שהצמיחה את הדינוזאורים. הדינוזאור הקדום ביותר הידוע הוא ניאסזאורוס מלפני 243 מיליון שנה. הוא התגלה לראשונה בשנת 1930 אבל הערכת גילו היא ממחקר של השנים האחרונות. שני מינים שהופיעו על-פי ההערכה כעשרה מיליון שנים מאוחר יותר, לפני 230 מיליון שנים, הם הררזאורוס ומין נוסף ששרץ במדגסקר. ראשוני הדינוזאורים היו קטנים וזריזים, ונעו על זוג רגליהם האחוריות, בדומה לעופות הקרקע של ימינו. רק כעבור מיליוני שנים הופיעו גם דינוזאורים שהילכו על ארבע גפיים. עם הזמן, אכלסו הדינוזאורים את כל הסביבות היבשתיות: יערות, מדבריות, ערבות, הרים וכו'. תוך כדי כך הם עברו אבולוציה שאיפשרה להם להסתגל לסביבות השונות וגרמה להבדלים חיצוניים והתנהגותיים משמעותיים בין המינים. חלק מהדינוזאורים חולקים תכונות דומות (כגון שריון או קרניים) אף שלא היו קרובים פילוגנטית, תופעה שידועה כאבולוציה מתכנסת (כלומר: תנאי סביבה דומים גרמו למינים שונים לפתח תכונות דומות).

נראה שעצמותיהם היו חלולות וברגליהם האחוריות היו שלוש אצבעות קדמיות ואצבע אחת אחורית. זנבם היה בדרך כלל חזק וכבד וסייע להולכים על שתיים בהשגת שיווי משקל בעת תנועה. לאלה היו גפיים אחוריות הגדולות בהרבה מאשר גפיהם הקדמיות והם נעזרו בידיהם כדי לאחוז בטרף או לעקור צמחים ממקומם. חלק מן הטורפים הקטנים שהיו מראשוני הדינוזאורים, התפתחו אט-אט לצמחוניים ענקיים השונים מאוד במראם מאבותיהם הולכי השתיים. אחרים התפתחו לצמחוניים ההולכים על שתיים, האורניתסקים – שבמהלך תור היורה והקרטיקון התפתחו למספר רב של משפחות וסוגים מגוונים, כולל הולכי על ארבע.

הדינוזאורים היו יצורים בגדלים שונים ונעו בין ענקים כמו זאורופודים שאורכם למעלה מ-30 מטר ומשקלם עשרות טונות, לתרופודים קטנים שגודלם היה כגודל תרנגולת. חלק מהטורפים, כמו גיגאנוטוזאורוס, טירנוזאורוס ומגלוזאורוס, היו גדולים מכל טורף יבשתי שחי כיום, וטרפו דינוזאורים צמחוניים אחרים בכל הגדלים: קטנים, בינוניים וגדולים. דינוזאורים צמחוניים רבים היו בגדלים של קרנף או פיל ואף למעלה מכך.

כיום ידועים מעל 500 סוגי דינוזאורים, ומעל 1,000 מינים (לא כולל עופות). וכל שנה מתגלים מינים חדשים. כמו כן, כיום חיים 10,000 מינים של עופות, דבר ההופך את הדינוזאורים לאחת מקבוצות החולייתנים המגוונות ביותר.

גיגאנוטוזאורוס (תרופוד) – טורף על ענקי שחי באמריקה הדרומית

ולוצירפטור – דינוזאור בעל נוצות וטורף קטן אך חכם וקטלני

סופרזאורוס – אחד הזאורופודים הארוכים ביותר: 34–42 מטר אורכו. הסופרזאורוס היה זאורופוד במשפחת הדיפלודוקיים ששלטה באמריקה הצפונית בתור היורה.

ארגנטינוזאורוס (זאורופוד מקבוצת טיטאנוזאוריה) – כנראה הדינוזאור הגדול ביותר שחי אי-פעם: אורכו 36–40 מטר ומשקלו 70–100 טונות.

קנטרוזאורוס, סוג של סטגוזאור בעל לוחיות קוצניות על גבו וזנבו

אאופלוצפלוס – דינוזאור משוריין

צרטופסיים – הדינוזאורים בעלי העטרה והקרניים ששלטו בשלהי הקרטיקון.

מבחינה טקסונומית שייכים הדינוזאורים לשתי סדרות נפרדות:

• בעלי אגן דמוי לטאה (Saurischia, זאוריסקיה) – אגן ירכיים תלת קרני כשל הלטאיים.
• בעלי אגן דמוי עוף (Ornithischia, אורניתיסקיה) – אגן ירכיים ארבע קרני כשל הציפורים.

במאה ה-21 פורסמו מחקרים שקראו תיגר על חלוקה זו. בנוסף, עקב אבולוציה מתכנסת השתנתה צורת האגן בחלק מהקבוצות שבשתי סדרות אלה.

בעלי אגן דמוי לטאה

בעלי אגן הלטאה התחלקו לשתי קבוצות:

• תרופודה (Theropoda): כללו את כל הדינוזאורים הטורפים (מאורך 30 ס"מ לאורך 18 מטרים) וכמה שלא היו טורפים. קבוצה אחת, קלורוזאוריה, הולידה את העופות. חלק מאותם צלורוזאורים היו עטויים בנוצות, דמויות פלומה או אף אברות מפותחות ששימשו לקישוט ולתעופה. המפורסמים שבתרופודים הם הטירנוזאורוס רקס הענק והדיינוניכוס והוולוצירפטור הקטנים יחסית אך קטלניים. הגדול שבהם היה הספינוזאורוס בעל המפרש הגבי שחי באפריקה. המשפחות הבאות הן מבן התרופודים הבולטים:
  • צרטוזאורים: טורפים בינוניים בעלי כרבולות גרמיות על ראשם.
  • מגלוזאוריים: טורפים גדולים שחיו בתור היורה. הידוע שבהם הוא המגלוזאורוס, מראשוני הדינוזאורים שנתגלו.
  • אלוזאוריים: טורפים גדולים שחיו בשלהי תור היורה. הידוע שבהם הוא האלוזאורוס שהגיע לאורך של 12 מטר והיה טורף על בתחומי מחייתו.
  • קרכרודונטוזאוריים: משפחת טורפי ענק שחיו ביבשות הדרומיות (בעיקר אמריקה הדרומית ואפריקה). כללו את הגיגאנוטוזאורוס והקרכרודונטוזאורוס הענקיים שהגיעו לאורך של מעל 13 מטר.
  • ספינוזאוריים: כללו טורפי ענק בעלי גולגולות עם לסתות מוארכות שהותאמו לציד דגים גדולים. המפורסמים שבהם הם הספינוזאורוס הענקי ובעל המפרש הגבי והבריוניקס בעל הטופר הכבד.
  • טירנוזאוריים: משפחת טורפי ענק שחיה בקרטיקון עליון ביבשות הצפוניות. הם מאופיינים בלסתות עוצמתיות וידיים קטנות בנות 2 אצבעות כל אחת. המפורסם שבהם הוא הטירנוזאורוס רקס. מינים ידועים נוספים: אלברטוזאורוס, גורגוזאורוס, דספלטוזאורוס וטרבוזאורוס.
  • תריזינוזאוריים: תרופודים גדולים עם טפרים דמויי חרמש שהיו צמחוניים. הידוע שבהם הוא התריזינוזאורוס הגדול.
  • אורניתומימיים: דינוזאורים אוכלי-כל בעלי גוף דמוי יען ומקור חסר שיניים. היו אצנים מעולים ודמו באורח חיים ליעניים אף שלא היו אבותיהם הגנטיים. מינים ידועים כוללים את אורניתומימוס, סטרותיומימוס וגלימימוס.
  • מנירפטורים ודרומאוזאוריים: טורפים קטנים וחכמים שרובם כנראה היו בעלי נוצות. מהם התפתחו העופות. כללו את דיינוניכוס, ולוצירפטור, דרומאוזאורוס, יוטרפטור, מיקרורפטור וסינאורניתוזאורוס.
    • אביאלאה – דינוזאורים מנוצים קטנים מהם התפתחו העופות.
• דמויי זאורופודים (Sauropodomorpha)
  • פרוזאורופודים (Prosauropoda): היו אוכלי צמחים בינוניים (2–10 מטרים לאורך) ויכלו ללכת הן על ארבע רגליים והן על שתיים. התפתחו בשלהי הטריאס ומהם התפתחו הזאורופודים. ככל הנראה הפרוזאורופודה איננה קבוצה מונופליטית אלא שם המשמש לתאר קבוצה פוליפילטית של מספר ענפים של פרוזאורופודים.
  • זאורופודה (Sauropoda): היו הדינוזאורים הגדולים ביותר (מספר מטרים עד עשרות מטרים לאורך). בעלי צוואר ארוך וזנב ארוך. הם היו אוכלי צמחים וחיו לאורך כל עידן הדינוזאורים. פריחת הקבוצה החלה בתור היורה, והם הגיעו לשיאם בשלהי היורה ואמצע הקרטיקון. המפורסמים בין המינים הם האפטוזאורוס והברונטוזאורוס (בעבר נחשבו לאותו סוג), הדיפלודוקוס והברכיוזאורוס. הדינוזאורים הגדולים ביותר נחשבים לארגנטינוזאורוס, פטגוטיטאן ופוארטזאורוס וכן זאורופוסידון והסופרזאורוס שאורכם למעלה מ-30 מטר ומשקלם עשרות טונות. כללו מספר קבוצות ידועות:
    • ממנצ'יזאוריים: זאורופודים אסייאתיים בעלי צוואר ארוך במיוחד ורב-חוליות.
    • דיפלודוקיים: מהדינוזאורים הארוכים ביותר שחיו אי-פעם. התאפיינו בצוואר וזנב ארוכים ובמבנה גוף קל ורזה יחסית לגודלם. זנבם היה ארוך במיוחד ודמה לשוט. כללו בין השאר את הסופרזאורוס שאורכו הגיע כנראה ל-33–34 מטרים, את האפטוזאורוס הכבד שהיה מענקי היורה, את הדיפלודוקוס הארוך, הרזה והמפורסם ואת בארוזאורוס בעל הצוואר הארוך.
    • קמרזאוריים: דינוזאורים גדולים-בינוניים בעלי גולגולת דמוית קופסה ונחיריים גדולים. כללו את הקמרזאורוס שהיה הדינוזאור הנפוץ ביותר בתקופתו (בשלהי היורה).
    • ברכיוזאוריים: מהדינוזאורים הגבוהים ביותר. בעלי רגליים קדמיות הגדולות יותר מהאחוריות. כללו את הברכיוזאורוס המפורסם והנפוץ ואת הזאורופוסידון שהתנשא לגובה של כ-17 מטר. השלד של ג'ירפטיטאן שנמצא בקבוצה זו הוא אחד השלדים השלמים ביותר של זאורופודים שנתגלו.
    • טיטאנוזאוריה: קבוצת הזאורופודים המצליחה והמגוונת ביותר, שרדה עד לסוף הקרטיקון. כוללת כמה מהדינוזאורים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם כמו ארגנטינוזאורוס, פוארטזאורוס, אלמוזאורוס ופרליטיטאן אך גם כמה זאורופודים קטנים יחסית. כמו כן כללה את משפחת הסלטזאוריים שהיו בעלי שריון גרמי על גופם.

בעלי אגן דמוי עוף

בעלי אגן העוף התחלקו למספר קבוצות עיקריות:

• תיראופורה (Thyreophora): היו קבוצה של צמחוניים קטנים ובינוניים (1–10 מטרים לאורך) שרוב חבריה הלכו על ארבע. הם נודעו בלוחות הגרמיים שגדלו על גבם, ביוצרם שריון, בכמה מינים, ובאחרים, רכס. המפורסמים בין מיני הקבוצה הם הסטגוזאורוס בעל הלוחות על גבו והאנקילוזאורוס שגופו מכוסה במעטה שריון גרמי.
  • סטגוזאוריה (Stegosauria): היו קבוצה של צמחוניים בינוניים ומיעוטם גדולים (4–12 מטר לאורך) שחיו בתור היורה. הם היו צמחוניים שאכלו צמחייה נמוכה ונודעו במוחם הקטן. על גבם הזדקרו לוחיות עצם ודוקרניים שמטרתם שנויה במחלוקת בקרב החוקרים. זנבם כלל דוקרני עצם ושימש להגנה מפני טורפים. סטגוזאורוס וקנטרוזאורוס הם נציגים בולטים של קבוצה זו.
  • אנקילוזאוריה (Ankylosauria): הדינוזאורים המשוריינים, היו קבוצה של צמחוניים בינוניים וגדולים (4–10 מטר לאורך) שחיו בעיקר בתור הקרטיקון. דינוזאורים אלה היו מכוסים בשריון גרמי של אוסטאודרמים מכוסי קרטין, ובחלקם אף בלטו דוקרני עצם. באנקילוזאורים מאוחרים היה חמוש הזנב במעין אלת עצם כבדה ששימשה ככלי נשק להגנה מפני טורפים. אנקילוזאורוס, אאופלוצפלוס ואדמונטוניה הם נציגים בולטים של קבוצה זו.
• צרפודה (Cerapoda):
  • אורניתופודה (Ornithopoda): היו צמחוניים גדולים עד קטנים (1–15 מטרים לאורך). נראה שכולם היו מסוגלים ללכת על רגליהם האחוריות, אם כי הגדולים שביניהם, נהגו ללכת רוב זמנם על ארבע (כמו הקנגורו האדום של ימינו). מינים מפורסמים הם האיגואנודון וההיפסילופודון.
    • הדרוזאוריים (Hadrosauridae): דינוזאורים צמחוניים גדולים (8–15 מטרים לאורך) בעלי מקור דמוי-ברווז ובליטות שונות על ראשיהם. היו אוכלי צמחים יעילים מאוד, בעלי סוללות שיניים מפותחות ולחיים המאפשרים את לעיסת המזון. היו נפוצים מאוד בתור הקרטיקון. פרזאורולופוס, קוריתוזאורוס, למבאוזאורוס, שאנטונגוזאורוס ואדמונטוזאורוס הם נציגים בולטים של קבוצה זו.
  • מרגינוצפליה (Marginocephalia): היו צמחוניים גדולים עד קטנים (1–9 מטרים לאורך). הגדולים שביניהם הלכו על ארבע, בעוד הקטנים יותר, היו דו רגליים. רוב המינים בקבוצה התהדרו בגידולים שונים על ראשיהם: קרניים, לוחות גרמיים, "כרבולות" (crest) ובליטות אחרות. המפורסם שבמיניהם הוא הטריצרטופס בעל שלוש הקרניים. פריחת הקבוצה הגיעה בעידן הקרטיקון.
    • פכיצפלוזאורים (Pachycephalosauria): דינוזאורים הולכים על שתי רגליים ומאופיינים בגולגולות עבות עם בליטות עצם עבות על פדחתן וחלקם גם היו חמושים בדוקרנים מסביב לכיפת עצם זו. הידועים שבהם הם פכיצפלוזאורוס וסטיגימולוק.
    • צרטופסים (Ceratopsia): דינוזאורים בעלי מקור דמוי-תוכי, עטרה גרמית ולעיתים גם קרניים. העטרה והקרניים שימשו ככל הנראה בעיקר לצרכים חברתיים אך אצל חלקם, כגון באאוטריצרטופס וטריצרטופס, היוו גם נשק יעיל להגנה מפני טורפים. הם זכו להצלחה בשלהי הקרטיקון, בייחוד במזרח אסיה ואמריקה הצפונית. טריצרטופס, כסמוזאורוס, פכיריינוזאורוס, סטירקוזאורוס, זוניצרטופס, פרוטוצרטופס, פסיטקוזאורוס ויינלונג (מסודרים בסדר כרונולוגי הפוך, מהמאוחר ביותר עד לקדום ביותר) הם נציגים בולטים של קבוצה זו.

לצידן היו מספר לא קטן של סוגי דינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף, שנכון להיום, לא שייכים לאף אחת מהקבוצות הנ"ל.

בעלי חיים אחרים לצד הדינוזאורים

דיינוסוכוס – תנינאי ענק שהגיע לאורך של 8–12 מטר ומשקל של 2.5–8.5 טונות.

המונח דינוזאורים כולל מינים מקבוצת הארכוזאוריה להם ישנם רגליים המצויות מתחת לגופם. רבים מיצורים אלה היו ענקיים ובולטים בתקופתם והיו טורפי-על גדולים. לצידם בלטו זוחלי ענק נכחדים אחרים וחיו גם מינים רבים הקיימים היום כמו מרבית חסרי החוליות, הדגים והרבה זוחלים ודו-חיים מודרניים וכן ראשוני היונקים וכמה תראפסידים גדולים כמו הפלסירה. חלק מהיצורים בעידן המזוזואיקון היו ענקיים כמו הקולסוכוס שהגיע לאורך 5 מטרים, הדג הענקי לידסיכתיס שהגיע לאורך 16 מטר וגם חלק מקרובי הנאוטילוסיים הגיעו לגודל רב.

לצד הדינוזאורים שלטו בעולם זוחלים קדומים אשר התקיימו באותה תקופה: בשמיים שלטו הפטרוזאורים – זוחלים מעופפים שהיו למעופפים הגדולים ביותר מעולם כמו הקוואצלקואטלוס. בימים שלטו מיני פלזיוזאורים וזאורופטריגיים נוספים כמו ההנודוס אוכל הצדפות וכן מוזאזאוריים (לטאות ימיות בעלות לסתות ענקיות) לצד איכתיוזאורים שדמו בצורתם לדולפינים.

בתקופה זו שגשגו גם דמויי תנינאים, ארכוזאורים אף הם, שהיו אבות התנינאים המודרניים. הם אכלסו מגוון גומחות אקולוגיות במים וביבשה. הם כללו יצורים כמו הפוסטוסוכוס שיכלו לנוע על היבשה במהירות, המכימוזאורוס שחי בים וסרקוסוכוס הענק שחי בנהרות צפון אפריקה. באמצע הקרטיקון התפתחו התנינאים המודרניים (ענף Crocodylia), כאשר הגדול שבהם היה הדיינוסוכוס, ואלה נראו כמעט זהים לתנינאים של ימינו ותפסו אותה גומחה אקולוגית: טורפי-על במקווי מים שצדו מהמארב. חלק מהתנינים הקדומים הללו הגיעו לממדי ענק ואף טרפו דינוזאורים.

אנטומיה ופיזיולוגיה

מהו דינוזאור

יציבה של חולייתנים יבשתיים. משמאל: יציבה של זוחל בה הרגליים פרושות לצדדים, באמצע: יציבה זקופה של דינוזאורים ויונקים, מימין: יציבה זקופה של ראויסוכיה (טורפים קדומים דמויי תנין).

גולגולת של דיאפסידים.

ישנן שתי הגדרות פילוגנטיות וקלדסטיות (כלומר, מבוססות על "עץ משפחה" וסיסטמטיקה) לקבוצת הדינוזאורים:

1. כל צאצא של האב הקדמון הצעיר ביותר המשותף למגלוזאורוס ואיגואנודון.
2. כל צאצא של האב הקדמון הצעיר ביותר המשותף לטריצרטופס ועופות בתראים.

אם מקבלים את התזה הפילוגנטית של בארון ודייוויד ב. נורמן מ-2017 יש להוסיף להגדרות אלו גם את ההררזאורוס והדיפלודוקוס.

בפועל, כדי להבדיל בין הדינוזאורים לשאר הזוחלים הקדומים שחיו בעידן המזוזואיקון יש להסתכל על הסימנים האנטומיים הבאים בשלד:

1. יציבה זקופה, בה הרגליים נמצאות ישירות מתחת לגוף. יציבה זו אפשרה הליכה מהירה יותר ותמיכה במשקל עצמי גבוה יותר.
2. באגן הירכיים, בין עצם הכסל לעצמות החיק והשית, במקום שבו משתלב מפרק עצם הירך, אין כיסוי עצם אלא רק רקמה סחוסית (שלא משתמרת במאובנים), בניגוד לזוחלים אחרים בני אותה תקופה. תצורה זו נקראת לעיתים "אגן ירכיים פתוח".
3. בדינוזאורים הקדומים, הגפיים הקדמיות היו זרועות שבהן כף יד בעלת 5 אצבעות שאחת מהן – האגודל – נמצאת בכיוון נגדי לשאר האצבעות ומאפשרת סגירה ואחיזה (כמו ידיים של פרימטים). ידיים אוחזות אלה אפשרו לדינוזאורים הראשונים לצוד טרף קטן ביעילות רבה יותר ולאוחזו בקלות. בהמשך, עם התפתחות הדינוזאורים ותפיסת גומחות אקולוגיות נוספות, מאפיין זה השתנה באופן ניכר במינים רבים של דינוזאורים. (למשל: ידיהם הקדמיות של זאורופודים וצרטופסיים שהלכו על 4 דמו יותר לעמודים עם אצבעות בעלי פרסות, שלא יכלו לאחוז בכלום. או למשל: ידיהם של הטירנוזאוריים שהיו קצרות וכללו רק 2 אצבעות כל אחת.)
4. מאפיינים אנטומיים בגולגולת. אחד המאפיינים הבולטים הוא היותם של הדינוזאורים דיאפסידים: כלומר, הגולגולת שלהם היא בעלת שני פתחי צדע מאחורי ארובת העין, פתח אחד גובל בעצם הקשקשת ובעצם הקודקוד. מאפיין אחר הוא קיומה של עצם Quadratojugal (Quadratojugal bone) (רבועה-לחי, QJ בתרשים שלמעלה) וסגירת הפרצה מאחורי הלסת העליונה בעצם. קיום המבנה הזה הוא מהדברים המבדילים בין גולגולת של דינוזאור לבין גולגולת של לטאה. הבדל נוסף נמצא בכך שלא הייתה לדינוזאורים עין הקודקוד הקיימת אצל חלק מן הלטאות ואצל מחודקי ראש. עצם הרבועה אצל דינוזאורים הייתה קבועה במקומה. אצל לפידוזאורים יש לעצם זאת יכולת תנועה.

שלד ועצמות

גולגולת חוליות הצוואר חוליות עמוד השדרה חוליות אגן הירכיים חוליות הזנב ארובת העין קדם-לסת עליונה לסת עליונה שיניים לסת תחתונה מזלג החזה עצם השכם Coracoid עצם החזה צלעות עצם הזרוע עצם החישור עצם הגומד כף היד Gastralia עצם הירך שוקה שוקית כף הרגל אגן הירכיים: עצם השת אגן הירכיים: עצם החיק אגן הירכיים: עצם הכסל עצמות השברונים	Skull Cervical Vertebrae Dorsal Vertebrae Sacral Vertebrae Caudal Vertebrae Orbit – Eye Socket Premaxilla Maxilla Teeth Mandible Furcula Scapula Coracoid Sternum Ribs Humerus Radius Ulna Manus Gastralia Femur Tibia Fibula Pes Ischium Pubis Ilium Chevrons
‏ שלד של טריצרטופס עם שמות העצמות. לחצו על התמונה להגדלה.

גודל

איור השוואתי של גודל אדם (1.80 מטר) לעומת דינוזאורים מחמישה ענפים עיקריים: זאורופודה (טיטאנוזאוריה), תרופודה, תיראופורה (סטגוזאוריה), אורניתופודה (הדרוזאוריים) ומרגינוצפליה (צרטופסיה – צרטופסיים).

השוואת גדלים של הדינוזאורים הגדולים ביותר – הזאורופודים מענף טיטאנוזאוריה. גודל כל משבצת: מטר.

השוואת התרופודים הטורפים הגדולים ביותר. גודל כל משבצת: מטר.

השוואת הצרטופסיים הגדולים ביותר (שגודלם נע מהיפופוטם ועד פיל אפריקני). גודל כל משבצת: מטר.

השוואת גדלים של דינוזאורים מגיל המאסטריכט, גודל כל משבצת: מטר.

הדינוזאורים הקטנים ביותר שאינם עופות.

הדינוזאורים מפורסמים כנראה בעיקר בזכות גודלם הרב אך לא כל הדינוזאורים היו גדולים. לצד ענקים כמו הזאורופודים וההדרוזאוריים היו גם דינוזאורים הקטנים מאדם. בקרב המנירפטורים והאביאלאה (דמויי עופות) היו דינוזאורים רבים בגודל תרנגולת.

הדינוזאורים הגדולים ביותר היו גדולים מכל בעלי החיים היבשתיים שחיו פעם, וכיום משתווים להם בגודלם רק הלווייתנים. הדינוזאורים הגדולים ביותר היו, כאמור, הזאורופודים שגודלם נע בין 10 ל-40 מטר ומשקלם היה עשרות טונות. הדינוזאור הגדול ביותר שנתגלה, היה הטיטאנוזאור ארגנטינוזאורוס שאורכו נע בין 30 מטרים (98 רגל) ל-40 מטרים (130 רגל) ומשקלו בין 70 ל-100 טון. פטגוטיטאן שנתגלה ב-2014 היה בגודל דומה: אורכו 37 מטרים (121 רגל) ומשקלו כ-69 טון. זאורופוסידון, פוארטזאורוס, פוטאלונגקוזאורוס, אלמוזאורוס ופרליטיטאן הגיעו לארכים של למעלה מ-30 מטר ומשקל של למעלה מ-50 טון. מבין הזאורופודים של היורה היה הסופרזאורוס הארוך ביותר (34–42 מטר) והאפטוזאורוס הכבד ביותר (50–72 טונות), והברכיוזאורוס הגבוה ביותר (15 מטר גובה ומשקל של כ-50 טונות). ישנם שני זאורופודים שייתכן והגיעו לגדלים גדולים יותר – אמפיקוליאס פרג'ילימוס שאומדן השיא של אורכו הוא 73.23 מטרים, ומשקל השיא המיוחס לו הוא 249.55 טונות, ובזה הוא היה ארוך וכבד בהרבה מכל לווייתן כחול, וברוהאתקאיוזאורוס, שמשקלו הוערך ב-135–220 טון, ואורך השיא המיוחס לו היה 150 רגל = 45.72 מטרים, וגם הוא היה ארוך וכבד מכל לווייתן. עם זאת, בגלל חומר מאובנים רעוע ביותר מעמדם והערכות גודלם מוטלים בספק גדול, שנויים במחלוקת ואינם חלק מהקונצנזוס המדעי. מבין התרופודים הדינוזאור הגדול ביותר היה ספינוזאורוס, דינוזאור טורף שחי באפריקה ואכל בעיקר דגים גדולים. אורכו היה 14–18 מטרים (46–59 רגל) ומשקלו מעל ל-9 טונות. במשך שנים נחשב טירנוזאורוס רקס לטורף היבשתי הגדול ביותר, באורך של 12.8–13 מטרים (42–43 רגל) ומשקל של 6–9 טונות אך בעשורים האחרונים נתגלו טורפים גדולים יותר דוגמת קרכרודונטוזאורוס, גיגאנוטוזאורוס ומפוזאורוס רוסה שאורכם נע בין 13 ל-15 מטר ויכלו אף לתקוף זאורופודים בוגרים ענקיים דוגמת ארגנטינוזאורוס ופרליטיטאן. בקרב סדרת בעלי אגן דמוי עוף היו דינוזאורים קטנים, בינוניים וגדולים. האיגואנודון הגיע לאורך של 10 מטר ומשקל של 3 טונות. ההדרוזאוריים היו כנראה הגדולים ביותר בסדרה זו ויכלו להגיע עד לאורכים של 10–15 מטרים (33–49 רגל) ומשקל של פיל או שניים. שאנטונגוזאורוס הגיע לאורך של מעל 15 מטר ומשקל של עד 16 טונות. בקרב תת-הסדרה תיראופורה הדינוזאורים הגדולים ביותר היו סטגוזאורוס באורך 9–12 מטרים (30–39 רגל) ומשקל של עד 5 טונות ואנקילוזאורוס שאורכו 6–10 מטרים (20–33 רגל) ומשקלו עד 6 טונות. שאר בני התת-סדרה היו בינוניים ואורכם נע בין 3 ל-6 מטר. הצרטופסים הפרימיטיביים היו קטנים-בינוניים, אורכם לא עלה על 2 מטר ומשקלם על כמה מאות ק"ג, אך הצרטופסיים המתקדמים היו בינוניים וגדולים ואורכם עלה על 4 מטר ומשקלם היה כשל קרנף או פיל אפריקאי בוגר. הצרטופסים הגדולים ביותר היו אאוטריצרטופס, טריצרטופס, טיטאנוצרטופס, טורוזאורוס ופנטצרטופס – כולם באורך 8–9 מטרים (26–30 רגל) ומשקל של למעלה מ-6 טונות, אך ייתכן שהטריצרטופסים הגדולים ביותר שקלו אף כ-10–12 טונות. לצרטופסיים בעלי הקרניים היו גולגולות הדינוזאורים הגדולות ביותר, שהגיעו לאורכים של 2–3 מטרים.

איור השוואתי של גודלי דינוזאורים מפורסמים מ-5 ענפים שונים (למעלה) והשוואה של גודלי הדינוזאורים הגדולים ביותר – הטיטאנוזאורים (למטה).
מקרא ומפתח מינים:      ארגנטינוזאורוס,      פטגוטיטאן,      פוארטזאורוס,      אלמוזאורוס,      זאורופוסידון,      סופרזאורוס,      אפטוזאורוס,      שאנטונגוזאורוס,      סטגוזאורוס,      אנקילוזאורוס,      ספינוזאורוס,      טירנוזאורוס,      טריצרטופס.

פלאונטולוגים חקרו את קצב הגדילה של הדינוזאורים באמצעות ניתוח העצמות שנשתמרו באמצעות מיקרוסקופ וכן באמצעות טבעות גדילה שגילו בעצמות אלה. הפלאונטולוגים הסיקו שאסטרטגיית הגדילה של הדינוזאורים הייתה שונה מהזוחלים והיונקים של ימינו. הם נולדו קטנים (מביצים שגודלן המקסימלי היה כשל כדורגל) וגדלו מהר בשנותיהם הראשונות. כעבור מספר שנים מבקיעתם חלה תקופת גדילה מהירה במיוחד ותוך מספר שנים הגיעו לגודל כמעט מלא. אחרי שהגיעו לבגרות קצב גדילתם הואט אך לא נעצר לגמרי.

לגודלם של הדינוזאורים היו יתרונות רבים. ראשית, ככל שבעל החיים גדול יותר כך קשה יותר לטרוף אותו (כיום, למשל, היפופוטמים בוגרים כמעט חסינים מטריפה על ידי תנינים בשל גודלם הרב). שנית, ככל שנפח הגוף גדול יותר ביחס לשטח הפנים אובדן החום לסביבה קטן יותר, ויחס זה גדל ככל שהיצור גדול יותר. לכן יצורים גדולים יותר מאבדים פחות חום לסביבה ויכולים לשמור על טמפרטורת גוף יציבה יחסית. דבר זה אפשר להם להיות מזותרמיים (ראו בהמשך) ולהתבסס פחות על דם חם לשמירת טמפרטורת הגוף גבוהה מספיק ובכך להסתפק בפחות מזון מאשר בעל-חיים בעל דם חם בגודל דומה. יתרון נוסף קשור לתזונה והיכולת להתקיים על מזון בעל ערך תזונתי נמוך.

זו טעות נפוצה לחשוב שכל הדינוזאורים היו יצורים גדולים או ענקיים במיוחד. אומנם, הזאורופודים, דוגמת הארגנטינוזאורוס והסופרזאורוס, הם בעלי החיים הגדולים ביותר שהילכו אי-פעם על היבשה (עם אורך של למעלה מ-30 מטר ומשקל של עד 100 טון), והטירנוזאורוס רקס היה אחד מהטורפים היבשתיים הגדולים והמפחידים ביותר, אך לצידם התקיימו גם דינוזאורים קטנים יותר, וחלקם אף היו קטנים מאדם, בעיקר הדינוזאורים המנוצים, שגודלם היה כשל תרנגולת (אורך של כ-20–30 ס"מ ומשקל של פחות מקילוגרם אחד) ואף של עורב, למשל מיקרורפטור. היו גם דינוזאורים לא-מנוצים קטנים: הקומפסוגנתוס הוא אחד הדינוזאורים הקטנים הידועים ביותר, שטרף בעיקר בעלי חיים קטנים כגון לטאות וחרקים. נתגלה גם מאובן של דינוזאור צמחוני בשם מאוסזאורוס ("לטאת עכבר") שגודלו כ-8.00 אינץ' (20.3 סנטימטרים) אך נראה שהמאובן שנמצא היה של גור. בשנת 2020 זוהה "אוכולודנתאביס כהאונגראא" Oculudentavis khaungraae כ"דינוזאור הקטן ביותר" בעל גולגולת שאורכה 1.4 ס"מ ומידות שמתחרות במידותיו של יונק הדבש. לסתותיו הכילו 23 שיניים. הגולגולת נמצאה שמורה בתוך ענבר בן 99 מיליון שנה, שנמצא במיאנמאר בשנת 2020, יותר מאוחר זוהה Oculudentavis khaungraae כלטאה.

מטבוליזם

עם גילויים של הדינוזאורים הייתה סברה כי היו בעלי "דם קר". תהיות באשר לאופן שבו יצורים כה גדולים הצליחו להתנועע ביעילות ביבשה, ללא חילוף חומרים גבוה (הבא בד בבד עם אנדותרמיה, "דם חם") הביאו לערעור של סברה זו בפרט לאור עבודתו של רוברט בקר בשנות ה-80 של המאה ה-20. שאלה זו קשה לבדיקה ישירה כי במאובנים לא נשמרו תאי דם ורקמות רכות אחרות. גישה אחת לבדיקת השאלה היא בדיקת היחס בין טורפים לצמחוניים בפאונה של הדינוזאורים. בעל-חיים בעל דם חם צריך הרבה יותר מזון מאשר בעל-חיים בעל דם קר, ולכן אוכלוסיית צמחוניים נתונה יכולה להחזיק הרבה פחות טורפים בעלי דם חם מאשר טורפים בעלי דם קר. בדיקה בפאונות של הדינוזאורים הראה שהדינוזאורים היו יותר קרובים ליחס שמתקיים ביונקים, שבו רק 5% מהפאונה היא טורפים, מאשר ליחס שמתקיים עבור זוחלים (בעלי דם קר), שבו קרוב לשליש מהפאונה הם טורפים.

החוקרים גם דנו במבנה הלב של הדינוזאורים. מאחר ששני הענפים הקרובים ביותר לדינוזאורים כיום הם התנינאים והעופות, שלשניהם לב עם מבנה של ארבעה חדרים, הסיקו הפלאונטולוגים שגם לדינוזאורים היה כנראה לב בעל ארבעה חדרים. בשנת 2000 נטען כי נמצאו ראיות לקיום לב בעל מבנה ארבעה חדרים בדינוזאור (מבנה לבם של בעלי דם חם כיום: יונקים ועופות), אולם טענה זו שנויה במחלוקת.

מחקר שנערך ב-2014 טען שהדינוזאורים לא היו הומיאותרמיים כמו יונקים או הטרותרמיים כמו זוחלים אלא שילוב של השניים או משהו באמצע, דבר שלו החוקרים קראו "מזותרמיים". באמצעות ניתוח קצב גדילה ופעילות מטבולית בחולייתנים רבים מצאו החוקרים שיש קשר בין קצב הגדילה לקצב חילוף החומרים. קצב הגדילה של הדינוזאורים היה מהיר יותר מזה של זוחלים אך איטי מזה של יונקים. מכך הסיקו החוקרים שהדינוזאורים יכלו לשנות את הפעילות האנרגטית וקצב חילוף החומרים בגופם כדי להעלות את טמפרטורת הגוף שלהם ולאפשר להם לנוע במהירות (לרדוף אחרי טרף או לברוח מטורף) ומנגד הם יכלו להוריד את קצב חילוף החומרים שלהם על מנת לחסוך באנרגיה ולהקטין את כמות המזון הנדרשת לקיומם התקין. החוקרים סבורים שתכונה זו נתנה לדינוזאורים יתרון אבולוציוני שבזכותו שלטו בכדור הארץ במשך למעלה מ-150 מיליון שנה.

בשנת 2020 פורסם מחקר בהובלת החוקרת הישראלית פרופ' חגית אפק, ובו אישוש להנחה שמינים שונים של דינוזאורים היו בעלי דם חם. המחקר השתמש בשיטת האיזוטופים המצומדים כדי להעריך באיזה טמפרטורת גוף נוצרו ביצי דינוזאורים שהכילו סידן פחמתי, ומצא שהיא עמדה על 35–40 מעלות צלזיוס.

מחקר שפורסם בכתב העת Nature בשנת 2022 ובדק קצב נשימה של חמצן לפי שרידים כימיים-מולקולריים שהשאירה הנשימה על עצמות והשתמרו במאובנים מצא שהדינוזאורים בעלי אגן דמוי לטאה (התרופודים ודמויי-זאורופודים) היו בעלי דם חם ואילו הדינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף היו בעלי דם קר.

רבייה

הדינוזאורים התרבו כמו זוחלים ועופות על ידי הטלת ביצים. הרגלי הקינון של הדינוזאורים משתנים ממין למין. חלקם קיננו לבד וחלקם קיננו בעדרים באתרי קינון שנתיים. ישנן עדויות לכך שדינוזאורים מסוימים דגרו על הביצים. ככל הנראה חלק מהדינוזאורים היו הורים טובים וטיפלו בצאצאיהם.

עם זאת, גילוי מאובנים במדגסקר של תינוקות רפטוזאורוס (זאורופוד מקבוצת טיטאנוזאוריה), הראה שהם די מהר נהפכו לעצמאיים ויכלו ללכת בקלות. עוד הראה המחקר שקצב הגדילה של התינוקות היה מהיר ביותר: בתוך כחודשיים אחד התינוקות גדל ממשקל 3.4 ק"ג למשקל של 40 ק"ג.

מגוון הדינוזאורים

הדינוזאורים היו בעלי חיים מגוונים מאוד ומילאו גומחות אקולוגיות רבות. כיום ידועים בין 700 ל-1000 מיני דינוזאורים שאינם עופות, ועוד כ-10,000 מיני עופות. רשימה של כמעט כל סוגי הדינוזאורים ניתן למצוא באתר של ד"ר תומאס ר. הולץ הבן. הטבלה שלהן מציגה רשימה חלקית של דינוזאורים ידועים ומוכרים במיוחד או בעלי חשיבות בתולדות חקר הדינוזאורים. הטבלה מציגה את המגוון הביולוגי הרב של הדינוזאורים ואת הקבוצות העיקריות שלהם. היא כוללת מידע בסיסי וכן שתי תמונות לכל דינוזאור: תמונת המאובנים או השלד, ואיור המשחזר כיצד נראה הדינוזאור בחיים.

שם בעברית ושם מדעי	תמונת מאובנים	שחזור	קבוצה	תקופה	גודל	הערות
טירנוזאורוס רקס Tyrannosaurus "מלך הלטאות העריצות"			תרופודה > טירנוזאוריים	קרטיקון עליון	12.8 מטר, 6–9 טון	אולי הדינוזאור המפורסם ביותר, חי עד לסוף עידן הדינוזאורים
טריצרטופס Triceratops "פרצוף בעל שלוש קרניים", בקיצור: "תלת קרן"			מרגינוצפליה > צרטופסיה > צרטופסיים	קרטיקון עליון	8–9 מטר, 6–12 טון	אחד הדינוזאורים המוכרים והידועים ביותר, הדינוזאור הנפוץ באזור מחייתו, חי עד לסוף עידן הדינוזאורים
אפטוזאורוס Apatosaurus "לטאה מטעה"			זאורופודה > דיפלודוקיים	יורה עליון	21–27 מטר, 26–30 מטר? 32–72 טון	אחד הדינוזאורים המוכרים ביותר, בעבר ברונטוזאורוס נחשב למין שלו
מגלוזאורוס Megalosaurus "לטאה גדולה"			תרופודה > מגלוזאוריים	יורה עליון	9–10 מטר, 1.1 טון	הדינוזאור הראשון שנתגלה
דיפלודוקוס Diplodocus "קורה כפולה"			זאורופודה > דיפלודוקיים	יורה עליון	27–32 מטר, 20–27 טון	אחד הדינוזאורים המוכרים ביותר, סייסמוזאורוס הוא מין שלו
סטגוזאורוס Stegosaurus "לטאה מקורה" "לטאה בעלת גג"			תיראופורה > סטגוזאוריה	יורה	9 מטר, 2–3 טון	אחד הדינוזאורים המוכרים ביותר
דיינוניכוס Deinosuchus "טופר נוראי"			תרופודה > דרומאוזאוריים	קרטיקון תחתון	3 מטר, כ-80 ק"ג	ככל הנראה בעל נוצות, גילויו פתח את "רנסאנס הדינוזאורים"
אדמונטוזאורוס Edmontosaurus "לטאת אדמונטון"			אורניתופודה > הדרוזאוריים	קרטיקון עליון	12–13 מטר, 3–5 טון	מן הדינוזאורים הנפוצים בזמנו, חי עד לסוף עידן הדינוזאורים
ברכיוזאורוס Brachiosaurus "לטאת זרוע"			זאורופודה > ברכיוזאוריים	יורה עליון וקרטיקון תחתון	26 מטר, 28–43 טון	אחד הדינוזאורים הגבוהים ביותר
אנקילוזאורוס Ankylosaurus "לטאה מאוחה"			תיראופורה > אנקילוזאוריה > אנקילוזאוריים	קרטיקון עליון	6–10 מטר, 6 טון	הדינוזאור המשוריין הידוע ביותר, חי עד לסוף עידן הדינוזאורים
אלוזאורוס Allosaurus "לטאה שונה"			תרופודה > אלוזאוריים	יורה עליון	9–11 מטר, 2 טון	אחד הדינוזאורים הטורפים הידועים ביותר
ארגנטינוזאורוס Argentinosaurus "לטאת ארגנטינה"			זאורופודה > טיטאנוזאוריה	קרטיקון עליון	36–40 מטר, 70–100 טון	הדינוזאור הגדול ביותר שידוע למדע ביחד עם פטגוטיטאן
פטגוטיטאן Patagotitan "הטיטאן מפטגוניה"			זאורופודה > טיטאנוזאוריה	קרטיקון עליון	37 מטר, 69–77 טון	הדינוזאור הגדול ביותר שידוע למדע ביחד עם ארגנטינוזאורוס
גיגאנוטוזאורוס Giganotosaurus "לטאה ענקית דרומית"			תרופודה > קרכרודונטוזאוריים	קרטיקון עליון	12–14 מטר, 8–9 טון	אחד הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר
איגואנודון Iguanodon "שן איגואנה"			אורניתופודה > איגואנודונטידים	קרטיקון תחתון	10–13 מטר, כ-3 טון	אחד הדינוזאורים הראשונים שנתגלו
סטירקוזאורוס Styracosaurus "לטאה קוצנית"			מרגינוצפליה > צרטופסיה > צרטופסיים	קרטיקון עליון	5.5 מטר, 2–3 טון	מן הצרטופסיים המוכרים ביותר
ממנצ'יזאורוס Mamenchisaurus "לטאת ממנצ'י (אזור בסין)"			זאורופודה > ממנצ'יזאוריים	יורה עליון	26–35 מטר, 25–60 טון	דינוזאור ענק בעל הצוואר הארוך ביותר
היפסילופודון Hypsilophodon "שן היפסילופוס (איגואנה)"			אורניתופודה	קרטיקון תחתון	1.8 מטר, 20 ק"ג	דינוזאור קטן, אחד מהדינוזאורים הנפוצים בזמנו
ספינוזאורוס Spinosaurus "לטאת עמוד-שדרה"			תרופודה > ספינוזאוריים	קרטיקון עליון	14–18 מטר 7–20 טון	כנראה הטורף היבשתי הגדול ביותר, ככל הנראה צד דגים גדולים בנהרות
זאורופוסידון Sauroposeidon "לטאת פוסידון" (אל הים ורעידות האדמה היווני)			זאורופודה > מקרונריה	קרטיקון תחתון	28–34 מטר, 50–60 טון	הדינוזאור הגבוה ביותר
צלופיזיס Coelophysis "גוף חלול", "צורה חלולה"			תרופודה	טריאס עליון	3 מטר, 15–20 ק"ג
ולוצירפטור Velociraptor "שודד מהיר"			תרופודה > דרומאוזאוריים	קרטיקון עליון	כ-2 מטר, כ-15 ק"ג	דינוזאורים מנוצים, מפורסמים בזכות פארק היורה
פרוטוצרטופס Protoceratops "פנים בעלות קרניים קדומות"			מרגינוצפליה > צרטופסיה	קרטיקון עליון	1.8 מטר, 180 ק"ג
גלימימוס Gallimimus "דמוי עוף"			תרופודה > אורניתומימיים	קרטיקון עליון	4–6 מטר, 440 ק"ג	דינוזאור בינוני דמוי יען
פרזאורולופוס Parasaurolophus "סמוך לזאורולופוס" (דינוזאור אחר מאזור מונגוליה)			אורניתופודה > הדרוזאוריים	קרטיקון עליון	10 מטר, כ-3 טון
פלטוזאורוס Plateosaurus "לטאה רחבה"			דמויי זאורופודים	טריאס עליון	4–10 מטר, 600–4000 ק"ג
קומפסוגנתוס Compsognathus "לסת נאה"			תרופודה > קומפסוגנתוסיים	יורה עליון	פחות ממטר, 2.5 ק"ג	דינוזאור קטן מאוד
פכיצפלוזאורוס Pachycephalosaurus "לטאה בעלת ראש עבה"			מרגינוצפליה > פכיצפלוזאוריים	קרטיקון עליון	3–4 מטר, כ-1000 ק"ג
אאופלוצפלוס Euoplocephalus "ראש ממוגן היטב"			תיראופורה > אנקילוזאוריה > אנקילוזאוריים	קרטיקון עליון	6–7 מטר 2 טון
פסיטקוזאורוס Psittacosaurus "לטאת תוכי"			מרגינוצפליה > צרטופסיה	קרטיקון עליון	2 מטר 20 ק"ג	הדינוזאור הנפוץ בזמנו ובאזורו
ארכאופטריקס Archaeopteryx "כנף קדומה"			תרופודה > דרומאוזאוריים > אביאלאה	יורה עליון	כגודל ציפור	"החוליה המקשרת" בין הדינוזאורים לעופות

שיאים

בטבלה שלהלן מובאים שיאים של דינוזאורים שאינם עופות.

שיאנים דינוזאורים

שיא	תמונה	שם	הערות
הדינוזאור ובעל החיים היבשתי הגדול ביותר		ארגנטינוזאורוס	הזוחל הגדול ביותר שחי אי-פעם הוא כנראה הדינוזאור הזאורופוד ארגנטינוזאורוס: אורכו היה ככל הנראה כ-36.6–40 מטרים (120–131 רגל) ומשקלו נע בין 70 ל-100 טונות. מאחר שאין שלד שלם של הארגנטינוזאורוס, מדובר בהערכות. זאורופודים אחרים כגון הפוארטזאורוס, הפטגוטיטאן, הפוטאלונגקוזאורוס, הסופרזאורוס, הזאורופוסידון, האלמוזאורוס והאפטוזאורוס מתמודדים אף הם על תואר זה, והערכות גודלם משתנות עם גילוי מאובנים חדשים. ייתכן שישנם זאורופודים גדולים אף יותר כגון האמפיקוליאס מהמין Amphicoelias fragillimus והברוהאתקאיוזאורוס, אך בגלל מצב גרוע ביותר של המאובנים קיומם מוטל בספק והערכות גודלם מאוד לא מדויקות.
הדינוזאור והזוחל הארוך ביותר		סופרזאורוס	הדינוזאור הארוך ביותר שידוע מחומר מאובנים טוב הוא הסופרזאורוס, שלפי מאובנים שהתגלו ב-2021 אורכו המרבי הגיע ל-39–42 מטרים (128–138 רגל). מחזיק השיא הקודם, הפטגוטיטאן, הגיע לאורך של 37 מטר והארגנטינוזאורוס הגדול והכבד היה כנראה באורך דומה לפטגוטיטאן אך הוא ידוע מחומר מאובנים חלקי המקשה על הערכה מדויקת.
הדינוזאור והזוחל הגבוה ביותר		זאורופוסידון	כשצווארו זקוף כלפי מעלה הגיע הזאורופוסידון לגובה של כ-17 מטרים (56 רגל), זהו גובהו של בניין בן 6 קומות. הזאורופוסידון היה דינוזאור ענקי: אורכו 28–30 מטרים (92–98 רגל) ומשקלו 50–60 טונות.
הדינוזאור עם הצוואר הארוך ביותר		ממנצ'יזאורוס	לזאורופוד הסיני ממנצ'יזאורוס היה צוואר באורך של למעלה מ-17 מטרים (56 רגל) ובו 19 חוליות, יותר מכל דינוזאור אחר.
הגולגולת הגדולה ביותר		אאוטריצרטופס, טריצרטופס, פנטצרטופס	לבני משפחת הצרטופסיים, הדינוזאורים בעלי הקרניים, היו הגולגולות הגדולות ביותר בקרב הזוחלים היבשתיים. אורכן הגדול של גולגולות הצרטופסיים נובע מהעטרה שצומחת באחורי הגולגולת ובולטת כמעין מניפת עצם סביב הצוואר. במשך שנים החזיק בתואר הטורוזאורוס, אך ב-2004 נמצא גולגולת ארוכה יותר של פנטצרטופס, שאורכה למעלה מ-2.7 מטרים (8.9 רגל). ב-2007 התגלה הצרטופסי הגדול ביותר: אאוטריצרטופס ולו גולגולת ענקית באורך של כ-3 מטרים (9.8 רגל). לטריצרטופס הייתה גולגולת כבדה וחזקה, בגלל העטרה המוצקה, ואורכה הממוצע היה כ-2.2 מטר, כאשר הגולגולת הגדולה ביותר שתועדה הייתה באורך 2.8 מטרים (9.2 רגל).
הקרניים הגדולות ביותר		טריצרטופס	לטריצרטופס היו הקרניים הארוכות ביותר: למאובן MOR 3027 שכונה בשם Yoshi's Trike היו ליבות קרניים מעצם באורך 115 סנטימטרים (45 אינץ') וכשהיו מכוסות בקרטין אורכן הגיע ל-130–150 סנטימטרים (4.3–4.9 רגל). בניגוד לקרני האנטילופות של ימינו, קרניו של הטריצרטופס היו גם עבות וחסונות, ושימשו כנשק יעיל נגד טורפים.
הנשיכה החזקה ביותר בדינוזאורים		טירנוזאורוס, טריצרטופס	עוצמת הנשיכה של הטירנוזאורוס, דינוזאור טורף ענק שחי באמריקה הצפונית בשלהי הקרטיקון, הוערכה ב-57,000 ניוטון (5.8 טון-כוח) ויכלה לרסק ולנפץ עצמות. לשם השוואה, עוצמת הנשיכה של תנין היאור היא כ-22,400 ניוטון ושל הדיינוסוכוס היא כ-102,000 ניוטון. לטריצרטופס הייתה נשיכה חזק מאוד בזכות שרירים גדולים המעוגנים לעטרה ולפי ההערכה עוצמת הנשיכה שלו הייתה באותו סדר גודל של הטירנוזאורוס וייתכן שאף גדולה יותר.
הטורף היבשתי הגדול ביותר		ספינוזאורוס	הספינוזאורוס, דינוזאור תרופוד שחי בצפון אפריקה, היה הטורף היבשתי הגדול ביותר: אורכו היה 14–18 מטרים (46–59 רגל) (לשם השוואה, אורכו של הטירנוזאורוס רקס לא עלה על 13 מטר) ומשקלו בין 7 ל-20 טונות. למרות גודלו הרב ומלתעותיו המפחידות, נראה שניזון בעיקר מדגי ענק שחיו בנהרות האזור באותה תקופה.
הדינוזאור עם הכי הרבה מינים		פסיטקוזאורוס	בסוג פסיטקוזאורוס, שחי בקרטיקון במזרח אסיה, ידועים 9–11 מינים, יותר מכל דינוזאור אחר. הפסיטקוזאורוס היה נציג מוקדם של ענף הצרטופסים.

מיון הדינוזאורים

מבחינה פילוגנטית הענף Dinosauria מוגדר להיות קבוצת כל בעלי-החיים שהם הצאצאים של האב הקדמון המשותף הצעיר ביותר של טריצרטופס ועופות בתראים.

רוב הדינוזאורים מחולקים לשתי סדרות:

• בעלי אגן דמוי לטאה – Saurischia (זאוריסקיה)
• בעלי אגן דמוי עוף – Ornithiscia (אורניתיסקיה)

חלוקה זו נעשית לפי צורת אגן הירכיים. בעלי אגן הלטאה הופיעו קודם. אצלם עצם החיק (pubis) פונה קדימה ויוצרת מעין צורת V הפוך עם עצם השת (ichium). אצל בעלי האגן דמוי עוף, עצם החיק צמודה לעצם השת, אך יש לה בליטה שפונה קדימה. בפועל, שמות אלה – זאורסיקיה ואורניתיסקיה – עשויים להטעות, כי העופות התפתחו מהתרופודה, תת-סדרה של דינוזאורים בעלי אגן דמוי לטאה, ולא מדינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף.

• 
  איור של אגן ירכיים זאורסיקי (מבט מצד שמאל)
• 
  אגן ירכיים של טירנוזאור, זאוריסקי
• 
  איור של אגן ירכיים אורניתיסקי (מבט מצד שמאל)
• 
  אגן ירכיים של אדמונטוזאורוס, אורניתיסקי

להלן מיון של קבוצות הדינוזאורים השונות. המיון מכיל את הקבוצות העיקריות, אך לא את כל הקבוצות והמשפחות. במאה ה-21 חלו שינויים בשיטת המיון הטקסונומית וסדרות, תת-סדרות, אינפרא-סדרות, על-משפחות ומשפחות דינוזאורים רבות שינו את מעמדן הטקסונומי. הגישה של מיון באמצעות ענפים הפכה במאה ה-21 לנפוצה יותר.

• דינוזאוריה

• בעלי אגן דמוי לטאה (Saurischia) ‏

• תרופודה Theropoda (כולם הלכו על שתי רגליים, רובם היו טורפים)

• הררזאוריים Herrerasauridae (טורפים דו-רגליים קדומים)
• צלופיזיים Coelophysoidea (תרופודים קטנים וקדומים, כוללים את הצלופיזיס ואת קרוביו)
• דילופוזאוריים Dilophosauridae (תרופודים טורפים עם בליטות וכרבולות על ראשם)
• צרטוזאורים Ceratosauria (תרופודים בעלי בליטות מעין קרניים, היו נפוצים בקרטיקון)
• טטנורים Tetanurae (בעלי "זנב קשיח", כוללים את רוב התרופודים)

• מגלוזאורים Megalosauroidea (תרופודים גדולים הכוללים את המגלוזאוריים ואת הספינוזאוריים)

• מגלוזאוריים Megalosauridae (תרופודים גדולים מוקדמים הכוללים את המגלוזאורוס)
• ספינוזאוריים Spinosauridae (תרופודים גדולים הכוללים את הספינוזאורוס והבריוניקס, אכלו בעיקר דגים)

• קרנוזאוריה Carnosauria (תרופודים גדולים, בהם האלוזאוריים והקרכרודונטוזאוריים)

• אלוזאוריים Allosauridae (תרופודים טורפים גדולים מתור היורה)
• קרכרודונטוזאוריים Carcharodontosauridae (תרופודים טורפים גדולים מאוד, חיו בתור הקרטיקון)

• קלורוזאוריה Coelurosauria (משפחה מגוונת של תרופודים, חלקם בעלי נוצות, מהם כנראה התפתחו העופות)

• קומפסוגנתוסיים Compsognathidae (קלורוזאורים קטנים, כגון הקומפסוגנתוס)
• טירנוזאוריים Tyrannosauridae (טירנוזאורוס וקרוביו, בעלי ידיים קטנות בנות 2 אצבעות עם טפרים)
• אורניתומימוזאוריה Ornithomimosauria ("מחקי יען", בהם האורניתומימיים, תרופודים חסרי שיניים דמויי יען)
• אלברזאוריה Alvarezsauroidea (בעיקר טורפי חרקים, עם טפר מוגדל בגפיהם הקדמיות)
• מנירפטורים Maniraptora (תרופודים בעלי זרועות ואצבעות ארוכות ורזות)

• תריזינוזאוריה Therizinosauria (צמחוניים דו-רגליים בעלי טפרים ארוכים וראשים קטנים יחסית)
• אובירפטורוזאוריה Oviraptorosauria ‏
• דיינוניכוזאוריה Deinonychosauria (ה"רפטורים", טורפים חכמים, קטנים עד בינוניים, בעלי טפר גדול על הבוהן)
• ארכיאופטריקיים Archaeopterygidae (תרופודים קטנים בעלי נוצות, עופות קמאים)
• אביאלאה Avialae (מהם התפתחו העופות וכללו את העופות הראשונים)

• עופות Aves (העופות המודרניים)

• דמויי זאורופודים Sauropodomorph (צמחוניים, בעלי צווארים וזנבות ארוכים)

• גואייבסזאוריים Guaibasauridae (דמויי זאורופודים פרימיטיביים, קטנים ואוכלי כל)
• פלטאוזאוריים Plateosauridae (פרוזאורופודים פרימיטיביים, הולכים על שתי רגליים)
• ריוחזאוריים Riojasauridae (דמויי זאורופודים פרימיטיביים וקטנים יחסית)
• מסוספונדיליים Massospondylidae (דמויי זאורופודים פרימיטיביים וקטנים יחסית)
• זאורופודה Sauropoda (דמויי זאורופודים גדולים וכבדים, הולכים על ארבע רגליים)

• וולקנודוניים Vulcanodontidae (זאורופודים פרימיטיביים עם גפיים דמויות עמודים)
• אאוזאורופודה Eusauropoda ("זאורופודים אמיתיים")

• צטיוזאוריים Cetiosauridae ("לטאות לווייתן")
• טוריאזאוריה Turiasauria (קבוצה של זאורופודים שחיו באירופה)
• נאוזאורופודה Neosauropoda ("זאורופודים חדשים")

• דמויי דיפלודוקיים Diplodocoidea (דינוזאורים בעלי צוואר וזנב ארוכים)

• דיפלודוקיים Diplodocidae (זאורופודים ארוכים, בעלי זנב דמוי שוט, בעלי גולגולות קטנות ושיניים דמויי עפרונות)
• דיקראוזאוריים Dicraeosauridae (זאורופודים בעלי זיזי שדרה מפוצלים וארוכים, וכנראה מפרש כפול)
• רבאצ'יזאוריים (Rebbachisauridae) (זאורופודים בעלי סוללת שיניים בחזית פיהם)

• מקרונריה Macronaria (גולגולות דמויות קופסה, שיניים דמויי כפיות או עפרונות)

• ברכיוזאוריים Brachiosauridae (בעלי צוואר ארוך וגבוה, גפיים קדמיות גדולות)
• טיטאנוזאוריה Titanosauria (קבוצה מגוונת, נפוצים בעיקר ביבשות הדרומיות, חיו בקרטיקון)

• טיטנוזאוריים (Titanosauridae)
• אנטרקטוזאוריים Antarctosauridae (כללו ענקים כמו ארגנטינוזאורוס ואלמוזאורוס)
• סלטזאוריים (Saltasauridae) (זאורופודים בעלי שריון גרמי)

• קמרזאוריים (Camarasauridae) (בעלי גולגולת דמוית קופסה)

• בעלי אגן דמוי עוף Ornithischia ‏

• הטרודונטוזאוריים Heterodontosauridae (אורניתופודים קטנים, צמחוניים או אוכלי כל עם שיניים דמויי שיני כלב)
• תיראופורה Thyreophora (דינוזאורים בעלי מעטה גרמי, רובם הלכו על ארבע רגליים)

• סטגוזאוריה Stegosauria (בעלי בליטות עצם על גבם ודוקרניים על זנבם, סטגוזאורוס וקרוביו)
• אנקילוזאוריה Ankylosauria (הדינוזאורים המשוריינים, בעלי מעטה גרמי וקוצני, ולעיתים מעין אלה בזנבם)
• גנאזאוריה Genasauria (דינוזאורים קטנים, הולכים על הרגליים האחוריות)

• לסוטוזאוריים Lesothosaurus ‏

• צרפודה Cerapoda

• אורניתופודה Ornithopoda (מגוונים בגודלם, הולכים על 2 או 4 רגליים, בעלי מנגנון לעיסה מתקדם ולעיתים בליטות על ראשם)

• הדרוזאוריים Hadrosauridae (דינוזאורים בעלי מקור דמוי ברווז וכרבולות על ראשיהם)

• מרגינוצפליה Marginocephalia ("ראשים עם שוליים", בעלי גולגולות עבות ובליטות שונות על ראשם)

• פכיצפלוזאורים Pachycephalosauria (דו-רגליים עם בליטה עבה דמוית כיפה על בראש הגולגולת שלהם)
• צרטופסים Ceratopsia (רובם הולכים על ארבע רגליים, עם מקור דמוי תוכי ובליטה גרמית על ראשם)

• פסיטקוזאוריים Psittacosauridae (הדינוזאורים הפרימיטיביים ביותר בסדרה: קטנים, בעלי מקור תוכי, דו-רגליים)
• פרוטוצרטופסיים Protoceratopsidae (קטנים, הולכים על ארבע רגליים, בעלי עטרה)
• צרטופסיים Ceratopsidae (גדולים, הולכים על ארבע רגליים, בעלי עטרות גדולות וקרניים מפותחות)

עידן הדינוזאורים

עידן המזוזואיקון החל לפני כ-252 מיליון שנה. תחילתו של עידן זה בהכחדת פרם-טריאס – הכחדה המונית גדולה, אשר הביאה לסיומו את העידן הקודם, עידן הפלאוזואיקון (הזמן מסוף עידן החיים הראשון, הפרקמבריון, שנמשך עד לפני 542 מיליון שנה ועד ההיכחדות הגדולה האמורה מעלה). עם תחילת עידן המזוזואיקון, אוכלסה היבשה במינים רבים של זוחלים. אף אחד מאלה לא היה דינוזאור.

שני פלטוזאורים בנוף מדברי האופייני לתור הטריאס.

שמו של התור הראשון בעידן המזוזואיקון היה תור הטריאס. בזמנו, היה כדור הארץ מקום חם ויבש, באופן כללי. הוא היה יבש בהרבה, יחסית לתור הפרם, שקדם לו. בעלי חיים היו במירוץ להסתגלות לתנאים החדשים. בין קבוצות בעלי החיים הרבות שאכלסו אותה עת את היבשה, בלטו שתיים: סינאפסידה וארכוזאוריה. הראשונים, ששלטו במגוון צורות בעידן הפרם ובתחילת הטריאס, התמעטו עם הזמן, עקב תחרות עם הקבוצה השנייה, הארכוזאוריה. הארכוזאוריה הוכיחה עצמה כקבוצה מאוד מוצלחת, מבחינה אבולוציונית. הם פיתחו מינים רבים, מגוונים בגדלם וצורתם. חלק מהארכוזאורים היותר פרימיטיביים היו גדולים ושוכני מים. קבוצה אחת שלהם, התנינים, שרדה את מבחן הזמן. ארכוזאורים אחרים, דמו לתנינים, אך שכנו על היבשה וצוידו ברגליים ארוכות וחזקות משל קרוביהם המימיים. מהם גם היו קטנים, דו-רגליים. חלק מהאחרונים הפכו לדינוזאורים, שתחילה נבדלו אך מעט (בעיקר במבנה השלד) מאבותיהם. לקראת סוף הטריאס, תפסו הדינוזאורים גומחות אקולוגיות רבות שהיו שייכות לפני כן לסינאפסידה ולארכוזאוריה. סדרת הזאוריסקיה הייתה הראשונה שהתפתחה. התרפודים, הדינוזאורים הטורפים, שמרו תחילה על הצורה הבסיסית שירשו מהארכוזאורים, אך לקראת סוף הטריאס, התפתחו מהם הפרוזאורופודים ארוכי הצוואר, שלא דמו לשום חיה שהתקיימה לפניהם. בשלהי הטריאס התפתחה גם סדרת האורניתיסקיה, ואלה התחילו כאוכלי צמחים דו-רגליים קטנים בעלי מקור בחזית הפה.

נוף מיוער האופייני לתור היורה.

התור השני בעידן המזוזואי היה תור היורה. הוא החל לפני כ-201 מיליון שנה, בשינוי אקלים נוסף. כדור הארץ הפך למקום טרופי לח ומיוער. פריחת הדינוזאורים החלה. ביורה הגיעו הזאורופודים לגדלים אליהם לא הגיע אף בעל חיים יבשתי אחר. קבוצת האורניתיסקיה התפתחה והורכבה בעיקר מאוכלי צמחים קטנים וזריזים, לצד דינוזאורים בעלי שריון כגון הסטגוזאורים ואבות האנקילוזאורים. בשלהי היורה שלטו הזאורופודים הענקיים ממשפחות הדיפלודוקיים, הקמרזאוריים והברכיוזאוריים, רבים מהם נתגלו בתצורת מוריסון שבארצות הברית. הזאורופודים הגדולים הגיעו לאורכים של 26 עד למעלה מ-30 מטרים ומשקל של עשרות טונות (הדיפלודוקוס הרזה שקל כ-20 טונות, הסופרזאורוס הארוך שקל כ-35–40 טונות, הברכיוזאורוס הגבוה שקל למעלה מ-40 טונות ומשקלו של האפטוזאורוס המוצק והכבד נע בין 32 ל-73 טונות). בנוסף לדינוזאורים, התפתחו היונקים, מסינפסידים קטנים. היונקים עתידים להישאר קטנים ודמויי עכברים, כמעט עד סוף עידן הדינוזאורים. קרוביהם של הדינוזאורים, הפטרוזאוריה, התפתחו גם הם מארכוזאורים קטנים, אך התמחו בתעופה ולא בריצה דו-רגלית. בעלי חיים מעופפים אחרים שהופיעו בעידן היורה, היו העופות. באותה עת, הם לא היו שונים ממינים אחרים של דינוזאורים בעלי נוצות קטנים. הנוצות, שנועדו תחילה לשמירת חום הגוף ולתצוגה (בחיזור, קרבות וכדומה) איפשרו לקבוצה הזאת לגלוש באוויר. זוחלים רבים, שלא היו דינוזאורים, אכלסו את הימים. רובם המכריע נכחד בסוף עידן המזוזואיקון. צבי הים, שהיו אחת מקבוצות הזוחלים האלה, שרדו.

דספלטוזאורוס טורף דינוזאור צרטופסי בערבות האופייניות לקרטיקון.

התור השלישי במזוזואיקון היה תור הקרטיקון. תחילתו לפני כ-145 מיליון שנה והוא היה הארוך ביותר, אם כי גם האחרון בעידני שלטון הדינוזאורים. אפיונו היה אקלים חם ויבש למחצה, דומה יותר לאקלים של ימינו מאשר לזה של עידן היורה. יערות דלילים, ערבות שיחים וחורש שלטו בנוף. כמו כן, היו מדבריות רבים. אמריקה הצפונית נחלקה לשני חצאים על ידי הים הפנימי המערבי ובחופים שגשגו תנינאי ענק דוגמת הדיינוסוכוס. האורניתיסקיה הגיעה בתקופה זו לשיא גודלה ותפארתה. בשונה מהזאורופודים, ששלטו בין הצמחוניים של תקופת היורה, הדינוזאורים באורניתיסקיה היו מסוגלים ללעוס את מזונם ולהפיק ערך תזונתי גבוה יותר מתוך היערות המדוללים של הקרטיקון. הדינוזאורים מהאורניתיסקיה מעולם לא הגיעו למערך הגדלים של הזאורופודים, אך הפכו למגוונים בהרבה. לרבים מהם היו קרניים ובליטות גרמיות אחרות על ראשם. עם זאת, בתקופה זו חיו הדינוזאורים הגדולים ביותר – זאורופודים מהענף טיטאנוזאוריה שהגיעו לאורכים של למעלה מ-30 מטר ומשקל של 50 עד 100 טונות. בו זמנית, החלו להתפתח תרופודים (דינוזאורים טורפים) שהיו אינטליגנטיים במובהק מהאחרים. נטען כי לולא נכחדו, יכול היה סוג יחיד שלהם (טרודון) להתפתח לדמוי אנוש. התאוריה שהוצגה בשנת 1982 עוררה לעג. בשלהי הקרטיקון שלטו בפאונה של אמריקה הצפונית ומזרח אסיה ההדרוזאוריים והצרטופסים. בגיל הקמפן הגיעו קבוצות אלה לשיא מבחינת מגוון המינים. בגיל האחרון של הקרטיקון, המאסטריכט חלה ירידה גדולה במגוון מיני הדינוזאורים, אך בתקופה זו חיו כמה מבעלי החיים המרשימים ביותר, בהם הטירנוזאורוס רקס האימתני והענק, והטריצרטופס החזק שהיה הדינוזאור הנפוץ ביותר באמריקה הצפונית עד להכחדת קרטיקון-פלאוגן בה נכחדו רוב הדינוזאורים.

בסופו של הקרטיקון נשמדו רוב בעלי החיים והצמחים שהיו קיימים. מהדינוזאורים (כולל העופות), היונקים והארכוזאורים, שרדו מינים בודדים. אז החל עידן הקנוזואיקון – "עידן החיים החדשים" – הוא עידן היונקים.

עידן הדינוזאורים

תור	תקופה (במיליון שנה לפני זמננו)	מפה	קבוצות דינוזאורים בולטות
טריאס – Triassic	252 – 201		דינוזאורים קדומים, תרופודה, פרוזאורופודה
יורה – Jurassic	201 – 145		זאורופודה (דיפלודוקיים), תרופודה, סטגוזאוריה, אורניתופודה
קרטיקון – Cretaceous	145 – 66		תרופודה: קרכרודונטוזאוריים, טירנוזאוריים וקלורוזאוריה, טיטאנוזאוריה, צרטופסים, הדרוזאוריים

הדינוזאורים ומוצא העופות

ערכים מורחבים – דינוזאורים מנוצים, מוצא העופות, עופות

מאובן של ארכאופטריקס

חלק מהתרופודים פיתחו סוגי נוצות שונים. בין שימושי הנוצות היו בידוד, קישוט ותעופה. שערות ונוצות היו פעם איברי מישוש, שתנועתם הפעילה חיישנים על העור, כנראה אצל הדינוזאורים, ורק לאחר מכן החלו לשמש גם לבידוד וכן תעופה. חלק מהשערות האלה עדיין שומרות על התפקיד האבולוציוני הזה, למשל שפם החתול או הכלב.

לכל תרופוד היו מיני נוצות שונים, בעלות שימושים שונים. רוב התרופודים היו מכוסים בנוצות. לתרופודים הגדולים יותר היו פחות נוצות כי לא נזקקו לבידוד בשל גודל גופם אשר שמר על חום בעצמו. תכונה זו נמצאת גם ביונקים גדולים בני ימינו, למשל פילים, שהם נטולי שיער ברוב גופם. לעומת זאת תרופודים גדולים אשר חיו באזורים קרים יותר היו מכוסים בנוצות רבות יותר, בהם יוטירנוס, קרוב המשפחה של הטירנוזאורוס רקס שהיה מכוסה בנוצות פרימיטיביות דמויות פלומה. בתרופודים הקטנים יותר נוצות כיסו את רוב הגוף. נוצותיהם שמרו על חום גופם ושימשו לקישוט. הנוצות של דינוזאורים היו צבעוניות וססגוניות. מספר מאובנים נמצאו בסין אשר אפשרו לחוקרים לשחזר את צבעם של הדינוזאורים.

מדינוזאורים קטנים ומנוצים מקבוצת מנירפטורה שטיפסו על עצים התפתחו עופות בני ימינו. היכולת לעוף לא מיוחדת לעופות. תעופה התפתחה בדינוזאורים פעמים רבות. לא תמיד הדינוזאורים השתמשו בנוצותיהם ליצירת כנפיים. הדינוזאור יי (Yi) השתמש בקרום עורו דמוי הכנף ועף בעזרתו. תרופודים רבים היו דומים לציפורים, בניגוד למראם בסרטים.

תפוצת הדינוזאורים

עקבות דינוזאורים כמעט זהות נמצאו בדרום אמריקה ובאפריקה והחוקרים משערים שהדבר מעיד על מעבר בין היבשות שהתקיים לפני כ 120 מיליון שנה.

הכחדת הדינוזאורים

הדינוזאורים חיו בעולם במשך כ-177 מיליון שנה (מ-243 מיליון שנה לפני זמננו ועד כ-66 מיליון שנה לפני זמננו) ונפוצו בכל היבשות שהיו קיימות באותה עת. מכאן שהם היו אחת הקבוצות המוצלחות ביותר על פני האדמה. עובדה שעשתה את היעלמותם בהכחדת קרטיקון-פלאוגן למסתורית.

הסיבות להכחדת הדינוזאורים

בעבר, כאשר הידע עליהם היה דל יותר, שיערו כי הכחדת הדינוזאורים נבעה מה"פרימיטיביות" שלהם. חשבו כי הם לא היו "מפותחים" או "מותאמים" מספיק כדי לשרוד. אף טענו שהיונקים הראשונים (שהיו קטנים ודמויי חולדה) אכלו את ביצי הדינוזאורים כולן. תאוריות אלו נשללו והוצעו השערות אחרות לגבי נסיבות הכחדתם של הדינוזאורים. הרווחת שבהן, שהעלו בשנת 1980 הפיזיקאי לואיס אלוורז ובנו הגאולוג וולטר אלוורז, היא פגיעת מטאוריט ענק, ככל הנראה שבר של כוכב שביט, בחצי האי יוקטן שבמקסיקו לפני כ-66 מיליון שנה, בסוף תקופת הקרטיקון ותחילת הפלאוגן. הפגיעה גרמה לגל עצום של הדף, חום ואש, ואחריו להעלאת ענן אבק עצום לאוויר, ענן שכיסה את כדור הארץ וחסם את קרני השמש במשך חודשים. להשערה זו תימוכין בגילוי המכתש בקרבת חצי האי יוקטן בשנת 1991 ובמציאת מתכות נדירות הנפוצות באסטרואידים, כגון אירידיום, בשכבות גאולוגיות המתוארכות כסמוך למועד היעלמותם של הדינוזאורים (גבול K-Pg). במחקר של אוניברסיטת אדינבורו שפורסם ב-2014 הגיעו החוקרים למסקנה שהאסטרואיד הוא סיבת ההכחדה "כמעט בוודאות".

בעקבות פגיעת המטאוריט מתו מרבית הצמחים עקב מחסור באור, ותוך זמן קצר רוב היצורים בעלי חילוף החומרים הגבוה, אלו שנזקקו לכמויות גדולות של מזון, מתו מרעב. לעומתם, יצורים בעלי חילוף חומרים נמוך (קרי דם, כגון זוחלים) היו מסוגלים לעבור את תקופת החושך הזאת עם מעט מאוד מזון. בעלי חיים שהיו מסוגלים לחרוף, או כאלה בעלי כסות מחממת, היו בעלי סיכוי טוב יותר לשרוד. משנגמרה תקופת החושך, רוב הדינוזאורים נעלמו מהעולם מבלי להותיר צאצאים, יחד עם כ-60% עד 85% מהמינים על כדור הארץ. סביר להניח, כי מלבד העופות, עברו גם כמה דינוזאורים יבשתיים קטנים את המשבר, אך נכחדו מסיבות אחרות תוך מיליונים ספורים של שנים.

תאוריה נוספת, שמגובה בעדויות גאולוגיות ואינה סותרת את תאוריית המטאוריט, טוענת שפעילות געשית מוגברת בשלהי המאסטריכט (גיל בסוף הקרטיקון) תרמה גם היא להכחדה ההמונית ולדילול אוכלוסיות הדינוזאורים, ופגיעת המטאוריט בצ'יקשולוב הייתה נקודת מפנה שהכחידה את האוכלוסיות שנפגעו מהפעילות הגעשית.

השורדים

בהכחדת קרטיקון-פלאוגן נכחדו רוב הדינוזאורים, כל הפטרוזאורים וכמעט כל הזוחלים הימיים.

החולייתנים ששרדו את ההכחדה כוללים מיני דגים רבים וכרישים, זוחלים קטנים, צבים ותנינאים, העופות (שהיו כאמור צאצאי הדינוזאורים) והיונקים. את ההכחדה שרדו גם חסרי חוליות רבים בהם המדוזות, פרוקי-הרגליים (ובפרט החרקים) והרכיכות.

את מקומם של הדינוזאורים כשליטי היבשה תפסו בהתחלה העופות ומאוחר יותר היונקים. התנינאים המשיכו להיות טורפי-על במקווי מים דוגמת נהרות, אגמים וביצות.

תארוך עידן הדינוזאורים

במשך שנים היה מקובל לתארך את סוף עידן הדינוזאורים בתאריך של 65.5 משל"ז (65.5 מיליון שנה לפני זמננו) אך כיול חדש של שיטות התארוך הרדיומטרי שנעשה ב-2013 שינה אומדן זה ל-66 משל"ז.

חקר הדינוזאורים

גילוי ומחקר של מאובנים

שחזור של מאובן של דינוזאור, כפי שנתגלה בשטח עצמו

מן השטח אל המוזיאון: אחרי חפירת המאובן יש להכינו למחקר במעבדה. אחרי המחקר עושים טכנאי המוזיאון יציקות (casts) לפי העצמות המאובנות שנמצאו, ומשתמשים ביציקות אלה לצורכי מחקר (בעיקר מחקר ביומכני) וכן לצורכי תצוגה לקהל הרחב. הטריצרטופס שבתמונה, במוזיאון הרי הרוקי, מורכב מיציקות של מאובנים שנמצאו בחפירה ב-2010 (בחום) ואילו החלקים שלא נמצאו (בלבן) שוחזרו על סמך מאובנים אחרים של טריצרטופס שנתגלו במקומות וזמנים אחרים.

מציאת המאובנים היא עבודה הדורשת מיומנות רבה. תחילה, במקום שבו יש הערכה כי קיימים מאובנים, מסלקים אדמה וסלעים – לרוב עבודה זו נעשית בידי מחפרים ודחפורים (אך פעם נעשתה באמצעים פרימיטיביים יותר), אך כאשר מתחילים להתגלות המאובנים, עוברים לעבוד עם כלים עדינים יותר כגון אתים, מכושים ומקדחים. לאחר שמוציאים את העצמות, לעיתים מתגלה כי חלקן רכות ועשויות להישבר מאוד בקלות. לכן, עוטפים אותן בגבס. לאחר שהגבס מתקשה, מכניסים את העצם לתוך תיבה מרופדת והיא נשלחת היישר למעבדה.

במעבדה מנקים הטכנאים את המאובנים משאריות הסלע שעטף אותם, מבצעים בהן טיפולי שימור ומכינים אותם למחקר. במקביל, בעיקר במעבדות מחקר המסונפות למוזיאונים, יוצרים הטכנאים יציקות מדויקות על פי המאובנים ויציקות אלה משמשות בעיקר לתצוגה מוזיאלית אך גם למחקר, בעיקר מחקר ביומכני.

את המאובנים המקוריים אפשר לחקור במגוון רב של דרכים, כולל מחקר היסטולוגי ובחינת המבנה המיקרוסקופי של העצם באמצעות מיקרוסקופים בעוצמות שונות. צלקות במאובנים מלמדים על מקום וצורת החיבור של השרירים, ובכך מאפשרים להסיק על התנועה של היצור. מאובנים רבים מתעדים גם פציעות, מחלות ופתולוגיות שונות – תכונות שבעבר נחשבו לפוגמות במאובן אך כיום נחשבות לבעלות ערך רב שכן ניתן ללמוד מהן על אורח חייו של היצור.

לפי המאובנים שנמצאו מנסים הפלאונטולוגים, בעזרתם של טכנאי המוזיאון ואמנים פלאונטולוגים לשחזר את השלד השלם של הדינוזאור, לרוב בתנוחה טבעית, ועל פיו גם לשחזר איך הדינוזאור נראה כשהיה בחיים. שלדים מורכבים מוצגים במוזיאוני טבע ואילו איורים וציורים של דינוזאורים מופיעים בפרסומים כתובים לרבות מאמרים מדעיים, מאמרי מדע פופולרי וספרים.

מאובנים של דינוזאורים קטנים מאוד, יכולים להימצא בשלמותם על פני שכבת סלע יחידה. במאובנים כאלה, ניתן לעיתים למצוא גם שרידי נוצות, איברים פנימיים ואף את ארוחתו האחרונה של היצור.

תולדות חקר הדינוזאורים

מאובני דינוזאורים נתגלו ברחבי העולם מאז ראשית התרבות האנושית, אבל הם זוהו כ"דרקונים" או מפלצות אחרות דמויות תנין או נחש ונהפכו לחלק מהתרבות והמיתולוגיה המקומיות.

רק בשנות העשרים של המאה ה-19 זוהו מאובני הדינוזאורים ככאלה. לראשונים שגילו מאובני דינוזאורים ככאלה נחשבים ויליאם בקלנד, כומר ופרופסור לגאולוגיה בריטי, וגדעון מנטל, רופא בריטי שהפך לגאולוג. עם זאת, המאובן הדינוזאורי הראשון שנודע במערב נמצא בבריטניה בשנת 1676. שבר העצם היה חלק מעצם רגל, מקטע שמגיע עד הברך ולכן סווג כשבר עצם של "אדם ענק". המאובן זוהה בשנת 1824 כמגלוזאורוס, לאחר שהחל משנת 1822 נתגלה גם חלק מלסתו של מין זה בבריטניה ובשנת 1824 שלד שלם יותר. בינתיים גילו גדעון מנטל ואשתו שלד ראשון של איגואנודון במכרה פחם, שחלק ניכר מעצמותיו נשתמרו.

ריצ'רד אוון הוא שטבע את שמם, בשנת 1842 (פירוש השם ביוונית עתיקה: 'לטאות-אימים' אך הכוונה של אואן הייתה 'זוחלים גדולים באופן מעורר אימה'). אואן תרם רבות לעניין המדעי והתרבותי בדינוזאורים, ובין השאר יזם הצבת פסלי דינוזאורים בגודל טבעי (כפי שחשב בזמנו שהם נראו, אך היום אנו יודעים ששחזורים אלה היו שגויים מאוד) בגני התערוכה הגדולה וארמון הבדולח.

הפלאונטולוגיה בארצות הברית של המחצית השנייה של המאה ה-19 התאפיינה במירוץ קדחתני בין פלאונטולוגים וציידי מאובנים על גילוי כמה שיותר מיני דינוזאורים חדשים. בולטת במיוחד הייתה "מלחמת העצמות" בין עותניאל צ'ארלס מארש ואדוארד דרינקר קופ שהתפתחה ליריבות מרה. המירוץ אחר מינים חדשים גרם לשניהם לעשות שגיאות מדעיות ואתיות. עם זאת, היריבות ביניהם תרמה לגילוי מינים רבים של דינוזאורים, בהם הדינוזאורים המפורסמים ביותר כגון האפטוזאורוס הגדול (שנודע גם כברונטוזאורוס במשך שנים רבות), האלוזאורוס הטורף, הסטגוזאורוס בעל הלוחיות המוזרות והטריצרטופס שהיה המצליח ביותר במשפחה המגוונת של הדינוזאורים בעלי הקרניים. מבין ציידי המאובנים הנודעים של התקופה נמנו ג'ון בל האטצ'ר, משפחת שטרנברג (צ'ארלס הזליוס שטרנברג ובניו ג'ורג' פ. שטרנברג, צ'ארלס מורטרם שטרנברג ולוי שטרנברג) וברנום בראון.

• פלאונטולוגים חלוצים בחקר הדינוזאורים
• 
  ויליאם בקלנד
• 
  גדעון מנטל
• 
  ריצ'רד אוון
• 
  עותניאל צ'ארלס מארש
• 
  אדוארד דרינקר קופ

בשנות ה-20 של המאה ה-20 יצאו מספר משלחות מחקר למדבר גובי שבסין ומונגוליה וגילו מיני מספר דינוזאורים חדשים בהם הפרוטוצרטופס, הפסיטקוזאורוס, האובירפטור והוולוצירפטור. חקר הדינוזאורים בסין העממית החל רק בשנת 1972 כאשר מדען מקומי החל לקנות בכסף שלדי "דרקונים" שנחפרו על ידי מקומיים. במשך אלפי שנים היו "שיני דרקונים" ו"עצמות דרקונים" חלק מהתרבות המקומית ורכיב ברפואה הסינית. השלדים נטחנו כדי לעשות מהם שיקויים. אחרי שהחל המדען במחקריו הודבק השם "קונגלונג" בסינית ל"דינוזאורוס", כאשר "לונג" משמעו "דרקון" בסינית. בשנת 1979 נפתח מוזיאון הדינוזאורים הראשון בסין. נתגלו אתרים מלאי מאובנים בזיגונג ובדאשאנפו, והחל משנת 1996 החלו להתגלות בהילונגג'יאנג שרידיהם של לפחות 4 מיני דינוזאורים מנוצים שמגילוים השתכנעו המדענים באופן סופי באשר למוצאם הדינוזאורי של העופות, ולא נזקקו להתייחס בעניין זה רק אל ארכאופטריקס שכל מאובניו נתגלו בגרמניה. התברר שדינוזאורים מנוצים היו יותר נפוצים מהמשוער קודם לכן.

במשך שנים נחשבו הדינוזאורים ליצורים מגושמים בעלי "דם קר" שרוב הזמן רבצו בשמש חסרי מעשה. דבר זה השתנה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 בעקבות התגלית של הדיינוניכוס – דינוזאור טורף קטן-בינוני שלא היה ספק לגביו שניהל אורח חיים פעלתני והיה מסוגל לריצה מהירה וטריפה פעילה, וככל הנראה היה בעל "דם חם". את נקודת המבט המהפכנית הזו קידם הפלאונטולוג המפורסם רוברט "בוב" בקר (Bakker). הוא פרסם את מאמרו הראשון בנושא זה ב-1968. הוא היה מבין הראשונים שטענו שהדינוזאורים היו אנדותרמיים (בעלי דם חם) במאמר "Dinosaur Renaissance" שפורסם באפריל 1975 בסיינטיפיק אמריקן. מאמר זה הוביל לתקופת "רנסאנס הדינוזאורים" בפלאונטולוגיה. עבודתו החשובה "The Dinosaur Heresies" פורסמה ב-1986.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלו דינוזאורים רבים באמריקה הדרומית ובעיקר בפטגוניה שבארגנטינה. הם כללו טורפים ענקיים כמו הגיגאנוטוזאורוס והמפוזאורוס וטיטאנוזאורים ענקיים ביותר כמו הארגנטינוזאורוס והפוארטזאורוס שהגיעו לממדי ענק של 30–40 מטר ומשקל של 50–100 טון. לצידם נתגלו גם כמה מהדינוזאורים מן המוקדמים ביותר, שחיו לפני כ-240–230 מיליון שנה לפני זמננו. חוקרים בפטגוניה שבדרום ארגנטינה גילו במאי 2014 מאובן בן 90 מיליון שנים של הדינוזאור שככל הנראה הוא אחד הגדולים ביותר שנמצאו. ב-2017 הוא תואר מדעית וקיבל את השם פטגוטיטאן. הוא היה לזאורופוד מהענף טיטאנוזאוריה. לפי הערכות ראשוניות משקלו היה 77 טונות, אורכו כ-40 מטרים וגובהו כ-20 מטר, אך במאמר שבו הוגדר מדעית קטנו ההערכות במקצת ל-37 מטרים (121 רגל) ומשקל של 69 טון מטרי. הערכות אלו מציבות אותו כקטן במקצת מארגנטינוזאורוס אך באותו סדר גודל.

במאה ה-21 נתגלו בסין מינים רבים של דינוזאורים מנוצים שנשתמרו היטב בתוך חול דק. גילויים אלה הובילו להשערה שמינים רבים של תרופודים שתוארו בעבר כבעלי עור קשקשים היו גם הם מכוסים בפלומת נוצות, וביניהם נכלל כנראה גם הטירנוזאורוס הגדול והאימתני. בעשור השני של המאה ה-21 זה גילו הפלאונטולוגים שרידים של פיגמנטים ומלנוזומים (צבענים ביולוגיים) במאובני דינוזאורים, דבר שאפשר להם לשחזר את הצבע של חלק ממיני הדינוזאורים בעת שהיו בחיים.

מאז נמצאו מאובנים של מינים רבים מאורך של 20 ס"מ עד 40 מטר וההערכה היא כי מדובר בכמה מאות סוגים שונים של דינוזאורים שהתקיימו בעבר. חקר הדינוזאורים הוא רב תחומי ומשתתפים בו מדענים מדיסציפלינות שונות (פלאונטולוגים, גאולוגים וביולוגים בין השאר). נתגלו קרוב ל-900 מיני דינוזאורים. רוב המינים נקבעו על סמך מציאת עצם יחידה, או עצמות בודדות. השוואה של העצמות, לעצמות מינים אחרים, ששלדם שלם יותר, מאפשרת לקבוע את שיוכו המיוני של הדינוזאור וכן את שחזור (אם כי לא תמיד באופן מדויק) מראהו של הדינוזאור. ברוב המינים של הזאורופודים התגלו רק שלדים חלקיים, בין הזאורופודים הגדולים שידועים משלד שלם יחסית נכללים ג'ירפטיטאן, סופרזאורוס, פוטאלונגקוזאורוס ודרדנוטוס. מאובנים של דינוזאורים, העתקים של שלדים או דגמים משוערים שלהם מוצגים לקהל הרחב במוזיאונים רבים וספרים ותסריטים רבים חוברו אודותיהם.

ב-2017 פרסמו ד"ר דייוויד ב. נורמן, מתיו בארון ופול בארט מאמר ב-Nature שמציע תזה חדשה לחלוקה הטקסונומית-סיסטמטית-פילוגנטית של הדינוזאורים. לפי תזה זו, תת-הסדרה תרופודה איננה נכללת עוד ב-Saurischia (בעלי אגן דמוי לטאה), סדרה שכוללת כעת רק את ההררזאורוס ודמויי זאורופודים (Sauropodomorpha) הכוללים את הזאורופודים. במקום, התרופודה וסדרת ה-Ornithischia (בעלי אגן דמוי עוף) מאוחדים לסדרה חדשה Ornithoscelida (אורניתוסקלידה). אם הצעה זו תתקבל בקרב הקהילה המדעית היא תהווה שינוי משמעותי בחקר הפילוגנטיקה של הדינוזאורים.

רוב המאובנים שנתגלו כללו רק שלדים מאובנים ולעיתים טביעות עור ונוצות מאובנות. עם זאת, נטען שבכמה מאובנים שרדו גם רקמות רכות וחומרים אורגניים. אחד מהם כלל פיסת עור באורך של 6 ס"מ של עובר דינוזאורי בתוך ביצתו.

בדצמבר 2021, פורסם מחקר משותף לצוות מומחים מאוניברסיטת סין למדעי הגאוגרפיה בבייג'ינג ומאוניברסיטת ברמינגהם, שנמצאו שרידי ביצת דינוזאור בגאנג'ואו, עיר במחוז ג'יאנגשי שבדרום סין. על פי ההערכות הביצה הוטלה לפני כ-72 מילון שנה, ובה מאובן שלם באורך של כ-27 ס"מ מהראש ועד הזנב.

בתרבות

טריצרטופס מגן על הגור שלו בפני טירנוזאורוס רקס. הקרבות בין השניים הציתו את דמיונם של מדענים, אמנים, ילדים ומאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם ונחשבים ליריבות הקלאסית בין טורף לנטרף.

גודלם הכביר של הדינוזאורים והמסתורין שאפף את דבר היעלמותם מן העולם כבש את דמיונם של בני כל התרבויות בכל הגילאים.

סטגוזאורוס ואלוזאורוס

כבר במאה ה-19, עסקו ספרים רבים ותערוכות באירופה ביצורים אלו. מאז נעשו ניסיונות רבים לשיחזור מראה הדינוזאורים באמצעות ציור ופיסול. בבריטניה, הפלאונטולוג ריצ'רד אוון היה מראשוני וחשובי מגלי הדינוזאורים ומשחזריהם. תחת הדרכתו הוצבו פסלי דינוזאורים גדולים ברחבי מתחם התערוכה הגדולה בשנת 1851. אחד מאירועי יחסי הציבור שיזם כללו ארוחת ערב של אח"מים בתוך פסל ענק של איגואנודון (ששוחזר לפי איך שאואן חשב שנראה, כיום יודעים ששחזור זה שגוי).

סר ארתור קונאן דויל הוא המפורסם בסופרים שכתבו על דינוזאורים. בספרו "העולם שאבד" הוא תיאר מקום מבודד על פני כדור הארץ, בו יצורים רבים (ביניהם גם דינוזאורים) שרדו היכחדות והגיעו לימי האדם. המקום שתיאר היה בדיוני, אך הספר ורעיונותיו הציתו את דמיונם של בני דור שלם וכן המושג "עולם אבוד" נכנס לשפה העולמית כמונח למקום שחמק מפגעי הזמן.

מייקל קרייטון הוא סופר מודרני שהחדיר בציבור עניין מחודש בעולם הדינוזאורים. בספרו "פארק היורה" שיצא ב-1989, תיאר קרייטון אי שאוכלס באופן מלאכותי על ידי דינוזאורים. אלה נוצרו בטכנולוגיה של שיבוט והנדסה גנטית, כאשר את המקור לחומר הגנטי סיפקו תאי דם של דינוזאורים, שנמצאו בקיבותיהם של חרקים משומרים בענבר מהתקופה המזוזואית. האפשרות לשבּט דינוזאורים, לכאורה, גרמה לסערה רבה בציבור.

סרט הקולנוע "פארק היורה" שהתבסס על הספר ויצא בשנת 1993, הפיץ את הרעיון לקהל רחב אף יותר. אך הוא גם הציג לראשונה שחזורים אמינים של מיני דינוזאורים רבים, שנוצרו באנימטרוניקה ובגרפיקה ממוחשבת ונראו מציאותיים כאילו צולמו במציאות. הצלחתו של סרט זה וסרטי קולנוע אחרים שהציגו את הדינוזאורים בצורה זו, הפכו אותם בתודעת הקהל ליותר מציאותיים מבעלי חיים אחרים בני זמננו, שאינם זוכים לכיסוי תקשורתי דומה. לספר ההמשך של פארק היורה קרא קרייטון "העולם האבוד", כמחווה לספרו של קונאן דויל. ב-2015 יצא לאקרנים הסרט "עולם היורה" שהפך תוך זמן קצר לשובר קופות והסרט השלישי הרווחי ביותר בכל הזמנים.

נושא פופולרי מיוחד בקשר לדינוזאורים, בייחוד בספרי ילדים על דינוזאורים ותוכניות טלוויזיה, הוא "דו-קרב הענקים" בין הטריצרטופס הצמחוני, החמוש בקרניים ארוכות וחדות, לטירנוזאורוס רקס האימתני, הטורף הגדול ביותר באמריקה הצפונית. ב-1942 צייר צ'ארלס נייט ציור גדול ומפורסם המתאר עימות בין השניים במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע (FMNH) בשיקגו עבור נשיונל ג'יאוגרפיק. ציור זה טבע את חותמו בתרבות וקיבע את מעמדם של הטריצרטופס והטירנוזאורוס רקס כאויבים קלאסיים. הפלאונטולוג בוב בקר (Bob Bakker) אמר על היריבות בין שני הדינוזאורים: "שום קרב בין טורף לטרף היה כה דרמטי. זה ראוי ששני גיבורים ענקיים אלה חיו את היריבות הקו-אבולוציונית ביניהם עד סוף הימים האחרונים של הפרק האחרון בעידן הדינוזאורים". הפלאונטולוג ד"ר תומאס ר. הולץ הבן (מומחה לטירנוזאוריים וכותב ספרי מדע פופולרי על דינוזאורים) אמר ש"העימות בין טירנוזאורוס לטריצרטופס היה כנראה אחד הקרבות הגדולים ביותר שהיו בטבע" ותיאר את הטריצרטופס כבעל-חיים שמייצג את מה שקורה שמתפתח משהו שיכול לעמוד בפני העוצמה של הטירנוזאורוס רקס. מאז ניסו סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ותוכניות מדע פופולרי לשחזר את הקרבות האדירים שאולי התרחשו בין השניים. הפלאונטולוג פיטר דודסון מעריך שהיתרון בדו-קרב בין טריצרטופס בוגר לטירנוזאורוס רקס או כל טורף אחר, נטה בבירור לטובת הטריצרטופס – שקרניו הארוכות יכלו בקלות לפצוע קשה ואף להרוג כל טורף שאיים עליו. כדי להמחיש נקודה זו מעוטר הספר של דודסון – "The Horned Dinosaurs" – בציור מאת הצייר ויין בארלו בו טריצרטופס הורידוס עוזב את זירת הקרב מנצח אחרי ששיפד למוות בקרניו טירנוזאורוס רקס.

הדינוזאורים פופולריים במיוחד בקרב ילדים, כנראה עקב גודלם העצום, מגוון הצורות המרשים שלהם, היותם מטילי מורא וכן היכחדותם המסתורית לפני 66 מיליון שנה. ישנם ספרי מדע פופולרי רבים בנושאי דינוזאורים הפונים לילדים, ובעוד שבעברית למעשה רוב הספרות הפופולרית על דינוזאורים מיועדת לילדים ורק מעט ספרים נועדו לקהל בוגר יותר (כגון דינוזאורים מאת ד"ר דייוויד ב. נורמן), באנגלית ישנה ספרות ענפה גם לקהל הבוגר יותר. צעצועים בדמות דינוזאורים נפוצים ופופולריים במיוחד ובפליקר יש אף קבוצה שלמה המוקדשת לצילומי בובות דינוזאורים.

כיום יש תערוכות דינוזאורים שמציגות שחזורים של הדינוזאורים בגודל טבעי (או כמעט טבעי) עם אפקטים של אורות, תנועה וקול. דגמים אלה מבוססים על בובות ענק אנימטרוניות ברמת דיוק ומהימנות מדעית משתנה. תערוכות אלה מיועדות בעיקר לילדים.

שרידים בישראל

במהלך בניה ביישוב בית זית התגלו בשכבת סלע עקבות דינוזאורים – שנחשבו היחידים בישראל, עד למציאתם של שרידים נוספים. מדובר קרוב לוודאי בעקבות של דינוזאורים מסוג סטרוטיומימוס ואלפרוזאורוס.

בשנת 1993 התגלה במכרה פוספטים בסמוך להר צין גולגולת וחוליות צוואר של מוזאזאורוס.

על פי כתב העת Historical Biology שפורסם ב-2022, דווח כי בחצר בית בעיר נמצאו מאובני עקבות של דינוזאורים על פני משטח סלע גיר, אשר שקע במהלך תקופת הקרטיקון התחתון (Early Cretaceous), בקרקעית ים רדוד לפני כ-100 עד 110 מיליוני שנים.

ראו גם

• קטגוריות המכילות רשימות של מיני דינוזאורים
  • קטגוריה:בעלי אגן דמוי לטאה
  • קטגוריה:בעלי אגן דמוי עוף

לקריאה נוספת

טירנוזאורוס

טריצרטופס

בעברית

• כללי:
  • דייוויד ב' נורמן, דינוזאורים, מודן הוצאה לאור, 1993.
  • כריס וורמל ולילי מוריי, מוזיאון הדינוזאורים, הוצאת שוקן, 2019
• לילדים:
  • הדינוזאורים, הוצאת דורלינג קינדרסלי והוצאת דני ספרים (לילדים), 2014.
  • 100 עובדות על דינוזאורים, הוצאת דני ספרים (לילדים).
  • מה באמת הרג את הדינוזאורים? פודקאסט "התשובה" עם דורון פישלר.
• מאמרים:
  • לואי ו. אלוורז, "הכחדות כתוצאה מפגיעת מטאוריטים רבי-עוצמה", פי האטום ד-2, יוני 1988.
  • משה א’ אבנימלך, עקבות של דינוזאורים בהרי יהודה, האקדמיה הישראלית למדעים, ירושלים, תשכ"ו 1966.

באנגלית

• ד"ר תומאס ר. הולץ הבן, Dinosaurs: The Most Complete, Up-to-Date Encyclopedia for Dinosaur Lovers of All Ages, הוצאת רנדום האוס, 2007 (מידע על הספר בגוגל ספרים)
• סטיב פארקר, The Complete Book of Dinosaurs, הוצאת Apple,‏ 2004.
• פרופ' פיטר דודסון, The Horned Dinosaurs, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1998.
• ד"ר דייוויד ב' נורמן, Eyewitness Dinosaur, הוצאת דורלינג קינדרסלי (לילדים).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דינוזאורים בוויקישיתוף

• דינוזאורים, באתר NCBI (באנגלית)
• דינוזאורים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דינוזאורים, דף שער בספרייה הלאומית
• דינוזאורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מידע כללי

• לאן נעלמו הדינוזאורים?, בביצוע היגיון ומדע ישראל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 18:34)
• אתר הדינוזאורים של ה-BBC (באנגלית)
• דינוזאורים ויצורים פרה-היסטוריים אחרים – באתר ה-Natural History Museum המוזיאון להיסטוריה של הטבע (לונדון) (באנגלית)
• עדכונים על דינוזאורים מאת ד"ר תומאס ר. הולץ הבן, מחבר הספר Dinosaurs: The Most Complete, Up-to-Date Encyclopedia for Dinosaur Lovers of All Ages
• סיכומי הרצאות בקורס על דינוזאורים שהעביר ד"ר תומאס ר. הולץ הבן
• אתר הדינוזאורים What Killed The Dinosaurs: The Many Theories
• אתר הדינוזאורים של דורלינג קינדרסלי
• רשימה של כל מיני הדינוזאורים שתוארו אי-פעם, כולל מינים לא תקפים ומינים המוטלים בספק
• A Guide to Paleontological Terms, ביוטיוב

חדשות על דינוזאורים

• אשכול כתבות על הדינוזאורים, באתר "הידען"
• חדשות דינוזאורים באתר Discovery
• חדשות דינוזאורים באתר Science Daily
• חדשות דינוזאורים באתר הניו יורק טיימס
• עמית ולדמן, ‏נחשף מין חדש של דינוזאורים - מהגדולים ביותר שחיו בכדור הארץ, באתר ‏מאקו‏, 8 ביוני 2021
• הניו יורק טיימס, ממצאים מעידים: דינוזאורים חיו בקבוצות גם לפני 200 מיליון שנה, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2021

תמונות, ציורים ואיורים

• גלריה של איורי שלדים של דינוזאורים (skeletal reconstruction) מאת סקוט הארטמן
  • אנטומיה של דינוזאורים – מדריך מצויר
• הגלריה של ד"ר ג'וליוס צ'וטוני – Paleoartist
• הגלריה של גרגורי ס. פול – Paleoartist
• הבלוג של לואיס ו. ריי – Paleoartist
• איורי קנה מידה של דינוזאורים וזוחלים פרה-היסטוריים אחרים מאת SameerPrehistorica, באתר DeviantArt
• איורי דינוזאורים מאת Nobu Tamura

כתבות

• חיים הנדוורקר, ציידי הדינוזאורים, באתר הארץ, 17 ביוני 2005
• שמוליק מאירי, מודלים של דינוזאורים – מפארק השעשועים למוזיאון ובחזרה, בצלאל
• ריליי בלאק, Biggest Dinosaur ever? Maybe. Maybe Not, נשיונל ג'יאוגרפיק, 19 במאי 2014
• ג'ניפר ויגאס, Ten Best Dinosaur Discoveries of 2015, באתר Discovery‏, 23 בדצמבר 2015
• ניק לונגריץ', הפרכת שישה מיתוסים על דינוזאורים, הידען
• מה הרג את הדינוזאורים?, הידען
• ג'ייקוב וינתר, הצבעים האמיתיים של הדינוזאורים, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 3 באוגוסט 2019
• Mission Jurassic, Searching for dinosaur bones – מאתר ה-BBC

הרצאות

• גאולוגיה 104: דינוזאורים, קורס אקדמי מאת ד"ר תומאס ר. הולץ הבן, 2021 (ביוטיוב)
• Shape Shifting Dinosaurs – Online Lecture by Jack Horner, באתר TED.com
• אבולוציה והתנהגות בעולם החי , קורס וידאו באתר אוניברסיטה מצולמת
• "המדריך לדינוזאורי ארצנו" – תוכנית רדיו מוקלטת בנושא הזוחלים הקדומים שהתגלו בישראל, מתוך הפודקאסט 'פה ושם בארץ ישראל', בהגשת יפתח מזור
• Triceratops through time | John Scannella | TEDxBozeman – הרצאת TEDx של ד"ר ג'ון סקנלה על טריצרטופס וחשיבותו לפלאונטולוגיה, יוטיוב, 20 במאי 2015

בוויקיפדיה באנגלית

• רשימה של מיני דינוזאורים
• מיון דינוזאורים
• גדלים של דינוזאורים – מידע ושיאים (כולל חלוקה לפי סוגים)