האימפריה הבבלית החדשה
האימפריה הבבלית החדשה, הידועה גם בשמות האימפריה הנאו־בבלית, האימפריה הכשדית, והאימפריה הבבלית השנייה, הייתה האחרונה מבין האימפריות המסופוטמיות הגדולות שנשלטו על ידי מלכים ילידי מסופוטמיה. האימפריה הבבלית החדשה החלה עם הכתרתו של נבופלאסר כמלך בבל בשנת 626 לפנה"ס. האימפריה הבבלית החדשה התבססה היטב עם נפילתה של האימפריה האשורית החדשה בשנת 612 לפנה"ס, לאחר שבבל ומדי כרתו ברית ועלו על אשור. האימפריה הבבלית החדשה נכבשה לבסוף, לאחר פחות ממאה שנים, על ידי הממלכה האחמנית בהנהגת כורש בשנת 539 לפנה"ס.
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| שפה נפוצה | אכדית וארמית |
| עיר בירה | תימא (דה-פקטו בשנים 553–543 לפנה"ס) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 626 לפנה"ס |
| פירוק | |
| תאריך | 539 לפנה"ס |
| ישות קודמת | האימפריה האשורית החדשה, ממלכת יהודה, חלקים ממצרים ועוד ממלכות בסהר הפורה וסביבתו |
| ישות יורשת | האימפריה האחמנית |
  | |
התבוסה של האשורים וההעברה של האימפריה לבבל, סימנה את הפעם הראשונה בה אזור דרום מסופוטמיה זכה לשליטה באזור המזרח הקדום, מאז התמוטטות האימפריה הבבלית העתיקה של עמורפי (חמורבי), כמעט אלף שנה לפני כן. במהלך תקופת שלטון האימפריה הבבלית החדשה, חלה ברחבי בבל צמיחה כלכלית חסרת תקדים, צמיחה מהותית של האוכלוסייה, וכמו גם חלה תקופת רנסאנס לתרבות והאמנות המקומית, כאשר המלכים הנאו־בבלים הובילו באותה העת פרויקטים גדולים של בנייה, ובמיוחד בבבל עצמה.
המקורות הבבלים מתארים את שלטונו של המלך נבוכדנצר השני כתור זהב ומספרים שהפך את בבל לאימפריה הגדולה ביותר בעולם בתקופתה.
בשנת 587 לפנה"ס כבש נבוכדנצר השני את ממלכת יהודה והחריב את בית המקדש בירושלים. בתחילת המאה ה־6 לפנה"ס החלה גלות בבל.[1]
בשנת 539 לפנה"ס כבש כורש, מלך הממלכה הפרסית האחמנית, את האימפריה הבבלית החדשה והכתיר עצמו כ"מלך בבל".[2]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Nebuchadnezzar II
- ^ Nijssen, Daan (2018). "Cyrus the Great". Ancient History Encyclopedia. נבדק ב-18 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: ref duplicates default (link) תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
