ועדת האו"ם לזכויות אדם
ועדת האו"ם לזכויות האדם (באנגלית: United Nations Human Rights Committee) היא גוף של האומות המאוחדות ובו 18 מומחים הנועדים יחד שלוש פעמים בשנה למושבים בני ארבעה שבועות כל אחד (באביב במטה האומות המאוחדות בניו יורק, בקיץ ובסתיו במשרדי האומות המאוחדות בז'נבה) כדי לבחון את הדו"חות המוגשים על ידי 162 המדינות החברות באו"ם אחת לחמש שנים ובהם מפורטות הדרכים שנקטו כדי לעמוד באמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות וכדי לבחון עתירות של אזרחים מתוך 114 המדינות אשר חתמו על פרוטוקול הבחירה הראשון לאמנה.
ועדה זו היא אחד מתוך תשעה גופים הפועלים באו"ם האחראים לפיקוח על יישום אמנות בתחום זכויות האדם.
אותן 114 מדינות אשר חתמו על פרוטוקול הבחירה הראשון לאמנה, הסכימו להתיר לתושביהן להגיש תלונות לוועדה, בבקשה שתברר האם הפרה המדינה את הוראות האמנה. עבור מדינות אלה, משמשת הוועדה כמנגנון שיפוטי בינלאומי לבירור הפרות זכויות האדם, בדומה למנגנונים אזוריים דומים בהם בית המשפט האירופי לזכויות אדם. פרוטוקול הבחירה הראשון נכנס לתוקפו ב-23 במרץ 1976. פרוטוקול הבחירה השני, להפסקת השימוש בעונש מוות נכנס לשימוש ב-11 ביולי 1991 וחתומות עליו 74 מדינות.
אין לבלבל בין ועדת האו"ם לזכויות אדם לבין מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם או לבין קודמתה של המועצה, נציבות האו״ם לזכויות האדם (באנגלית: United Nations Commission on Human Rights). בעוד שמועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם היא גוף פוליטי שבו נציגי מדינות דנים בנושאים שונים של זכויות האדם, ועדת האו"ם לזכויות האדם משמשת כמנגנון שנוסד באמנה ובו קבוצת מומחים בוחנת דו"חות ופוסקת בתלונות הנוגעות אך ורק לקיום הוראות האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. השאלה האם דעת הוועדה לזכויות האדם במסגרת פסקה 5(4) לפרוטוקול הבחירה, מהווה החלטה של גוף מעין שיפוטי, או רק מספקת פרשנות מוסמכת על משקלם של המקרים המובאים בפני הוועדה.
חברי הוועדה לזכויות האדם חייבים להיות בעלי תכונות אופי מוסרי נעלה ומיומנות מוכרת בתחום זכויות האדם. הם נבחרים על ידי המדינות החברות על בסיס אישי, ולא כנציגי המדינות בהן הם אזרחים. הם משרתים לתקופת כהונה של ארבע שנים, ובכל שנתיים מתחלפים חצי מחברי הוועדה בעת כינוסה בעצרת הכללית.
תלונות אישיות לוועדה
עריכהלוועדת האו"ם לזכויות האדם נתונה הסמכות לבחון תלונות אישיות (או פניות) בדבר הפרת זכויות הכלולות באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, וזאת מכוח פרוטוקול הבחירה הראשון לאמנה. האמנה היא אחת מתוך חמש אמנות זכויות האדם שבהן קיים מנגנון להגשת תלונות אישיות. בנוסף, קיים לגופים אלה נוהל כדי לבחון תלונות שאינן בתחום סמכות השיפוט של האמנה.
מנגנון הגשת התלונות נועד להיות נגיש לציבור הרחב. אין צורך בשימוש במינוחים משפטיים, או בהתייעצות עם עורך דין, כדי ליזום הליך הגשת תלונה. אולם, קיימת המלצה להיוועץ בעורך דין בטרם הגשתה. יוזם התלונה חייב להיות אדם הטוען כי הופרו זכויותיו המפורטות באמנה, זאת בהתאם לפסקה 2 בפרוטוקול הבחירה. אם קורבן הפרת הזכויות אינו מסוגל להגיש את התלונה בעצמו, ניתן לעשות זאת באמצעות נציג בתנאי שקיבל הרשאה בכתב מאת הקורבן. פרוטוקול הבחירה אף קובע כי התלונה חייבת לעסוק בהפרת זכויות האדם על ידי מדינה החתומה על הפרוטוקול, או כזו שהכירה בסמכות הוועדה לדון בתלונות כאלה.
התלונה לוועדה חייבת להיות מוגשת בכתב, באחת מן השפות הרשמיות של מזכירות האו"ם (אנגלית, צרפתית, ספרדית, או רוסית) וחתומה על ידי מחברה, או נציגו. התלונה חייבת לפרט את כל המידע באשר לאירוע או אירועים שהתרחשו, כולל תיאור כרונולוגי עובדתי של אותם אירועים, את פרטיו של המתלונן (שמו, תאריך לידתו, אזרחותו, ועוד), את זהות המדינה שהפרה את הזכויות, ולבסוף את האמצעים שבהם נקט המתלונן כדי למצות את דרכי הפעולה שבמדינתו כדי לתקן את העוול שלטענתו נגרם לו. מומלץ אף לצרף כל מסמך הקשור לתלונה (החלטות בתי משפט מקומיים, חקיקה מקומית, ועוד). המתלונן אף צריך להסביר כיצד האירועים המתוארים עומדים בניגוד להוראות האמנה ומהווים הפרה של זכויות האדם. אף שאין טופס מובנה להגשת תלונות לוועדה, קיימות דוגמאות רבות לתלונות כאלה[1].
לאחר הגשת התלונה מקבל המתלונן הודעה על רישום תלונתו והתלונה נשלחת לתגובת המדינה הנילונה. על פי פרוטוקול הבחירה על המדינה להגיב בתוך שישה חודשים לתלונה. לאחר שהוגשה תגובת המדינה, מקבל המתלונן העתק מן התגובה ויכול להשיב לתגובת המדינה, בדרך כלל בתוך חודשיים. עם השלמת הליך זה עוברת התלונה בחינה כפולה, הנערכת בו זמנית, הן באשר להתאמת נושא התלונה לוועדה והן באשר לערכה של התלונה. הוועדה אינה מנהלת הליך בדיקה באשר למצע העובדתי שבתלונה, ומתבססת אך ורק על המסמכים שהוגשו לה מטעם המתלונן והמדינה הנילונה. המתלונן יכול לבקש טיפול דחוף בתלונתו במידה והוא עומד בפני הוצאה להורג, או גירוש למדינה שבה הוא עשוי להיות נתון לעינויים. במקרים שכאלה בסמכות הוועדה להורות על נקיטת צעדי ביניים, עד להחלטה סופית.
ישראל והוועדה
עריכהישראל חתמה על האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות ב-19 בדצמבר 1966 והיא אושררה ב-3 באוקטובר 1991. ישראל לא חתמה על פרוטוקול הבחירה הראשון לאמנה, ומשכך, לא ניתן להגיש לוועדה תלונות בנוגע לישראל.
בשנים 1995-2002 שימש פרופסור דוד קרצמר כחבר ועדת האו"ם לזכויות האדם, מתוכן שנתיים כסגן יו"ר הוועדה.
בשנים 2013-2020 שימש פרופסור יובל שני, שכיהן בין היתר כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, כחבר ועדת האו"ם לזכויות האדם. ביולי 2018 מונה שני ליושב ראש הוועדה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ועדת האו"ם לזכויות אדם- אתר ועדת האו"ם לזכויות האדם (באנגלית)
- אמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (באנגלית)
- חברי ועדת האו"ם לזכויות האדם (באנגלית)
