ז'אן ד'ארק
ז'אן ד'ארק (בצרפתית: Jeanne d'Arc; 1412[א] – 30 במאי 1431), הידועה גם בכינויים הבתולה מאורליאן והעלמה מאורליאן, הייתה מצביאה צרפתייה אשר מילאה תפקיד מפתח בתהליך שחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים במאה ה-15.
 | |
| ציור של ז'אן דארק משנת 1429. הציור היחידי הידוע של ז'אן דארק מתקופת חייה. | |
| לידה |
1412 דומרמי (אנ'), ממלכת צרפת |
|---|---|
| הוצאה להורג |
30 במאי 1431 (בגיל 19 בערך) רואן, ממלכת צרפת |
| מדינה |
ממלכת צרפת  |
| כינוי | הבתולה מאורליאן, העלמה מאורליאן |
| השתייכות |
 ממלכת צרפת |
| תקופת הפעילות | 6 במרץ 1429 – 30 במאי 1431 (שנתיים) |
| תפקידים בשירות | |
| פיקוד על כוחות בצבא מלך צרפת שארל השביעי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת מאה השנים | |
| עיטורים | |
|
סנדק לקידום בית הספר הצבאי המיוחד בסיינט קייר | |
  | |
כחלק ממילוי תפקידה זה היא לבשה שריון ובגדי גבר ופיקדה על כוחות בצבא מלך צרפת, אשר השתתפו באופן פעיל במלחמה נגד האנגלים. בין הישגיה הצבאיים היה שחרור אורליאן מהמצור האנגלי. היא נשבתה בקרב לשחרור העיר קומפיין ונשפטה בידי אינקוויזיציה אנגלית בעוון כישוף, קשרים עם השטן ואישומים נוספים. היא נמצאה אשמה במשפט והועלתה על המוקד בעיר רואן. התנופה שנוצרה בעקבות ניצחונותיה סחפה את צרפת לניצחון במלחמה כולה. ז'אן ד'ארק נחשבת לגיבורה לאומית צרפתייה, לאייקון פמיניסטי, ולמיתוס מכונן בתרבות הצרפתית. כמו כן היא הוכרה כקדושה של הכנסייה הקתולית.
רקע היסטורי
עריכהצרפת של סוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15 הייתה זירת סכסוכים ומלחמות בין האצילים הרבים ששלטו באזוריה השונים. דבר זה הביא עליה הרס כלכלי וחולשה צבאית. מלך אנגליה, אדוארד השלישי, ניצל חולשה זו ודרש לעצמו את כתר צרפת שהגיע לו, לדעתו, בירושה. באותה עת מלך בצרפת שארל השישי, אדם חלש אשר ב-25 שנות מלכותו האחרונות סבל ממחלת נפש ומאי יכולת שליטה מעשית. חולשתו ובגידת חלק מאציליו שעברו לצד האנגלים, הביאו, בסופו של דבר להסכם טרואה (Troyes), אשר לפיו צאצאו של אדוארד השלישי, הנרי החמישי, מלך אנגליה יישא לאישה את בתו של מלך צרפת, קתרין, יהפוך ליורש עצר גם של צרפת ויהיה למלך צרפת אחר מותו של שארל השישי.
אך לשארל השישי היה דופן (יורש עצר) משלו, שארל השביעי, שנולד מאשתו איזבו מבוואריה. בחצר מלכותו אמרו שהדופן אינו בנו של המלך אלא ממזר של המלכה עם הדוכס מאורליאן, אחד ממאהביה. כאשר מאהב זה נרצח על ידי הדוכס מבורגונדי, צרפת התחלקה לשני מחנות: מחנה בורגונדי – שעבר לצד האנגלים, ומחנה ארמניאק – שנשאר נאמן למלך צרפת ולדופן שלו. גם המלכה איזבו עברה למחנה הבורגונדי, והפכה למאהבת של דוכס בורגונדי.
בינתיים הוחלט על אירוסיו של הדופן הצעיר שארל השביעי בן ה-10 למארי מאנז'ו בת ה-9, בתה של מלכת אנז'ו, יולנדה (אנ'). המלכה יולנדה לקחה תחת חסותה ושמירתה את חתנה הילד, טיפלה בו והקנתה לו חינוך כאילו הייתה אימו. דבר זה הביא ליריבות קשה ולשנאה בין המלכה איזבו, שרצתה שבנו של מלך אנגליה יירש את כתר צרפת (לפי הסכם טרואה), ובין המלכה יולנדה שחפצה שהדופן שארל השביעי, ארוס בתה, יירש את הכתר.
בשנת 1422 מתו הנרי החמישי, המיועד להיות מלך צרפת, וגם שארל השישי המטורף. בנם של הנרי וקתרין היה עדיין תינוק ושארל השביעי לא יכול היה להימשח למלך בגלל הסכם טרואה. כך נוצר מצב שבו צרפת הייתה ללא מלך במשך מספר שנים. שארל השביעי נדד עם חצרו מעיר לעיר, מראה יותר התעניינות במסיבות והוללות מאשר בכס המלוכה, אך גם חי בפחד מתמיד שיירצח על ידי אויביו הבורגונדים או האנגלים. על רקע היסטורי זה הופיעה ז'אן ד'ארק.
מקור שמה
עריכהעל אף שהשם מאוית כיום d'arc עם אפוסטרוף אחרי ה-d המצביע על שייכות, כביכול ז'אן מארק או של ארק, הרי שמקור הדבר בטעות. אין מקום שנקרא Arc ומכל מקום ז'אן לא הגיעה ממקום בשם זה. למעשה Jacques Darc היה שם אביה והוא מתועתק גם בצורות Dars, Day, Darx, Dare, Tarc, Tart או Dart. הכינוי של ז'אן בתקופתה היה la Pucelle (הבתולה). אולם בעת המשפט שערכו לה האנגלים היא נדרשה לספק שם משפחה. כיוון שלפי עדותה מעולם לא היה לה שם משפחה, נעשה שימוש בשם אביה, Darc. בהיעדר כתיב רשמי מחייב, ככל הנראה כבר מן המאה ה-16 היו שסברו שהאות D במילה Darc מרמז על שייכות וכך תורגם לעיתים השם לשפות שונות, בהן לאנגלית (למשל פעם אחת במחזה הנרי השישי, חלק ראשון, מערכה חמישית, תמונה 4: Joan of Arc על אף שלרוב היא מכונה שם Pucelle). עם החלת כתיב צרפתי רשמי מחייב במאה ה-19 הפך השם ל-d'Arc[2].
חייה
עריכהראשית חייה
עריכה
ז'אן ד'ארק נולדה בכפר דומרמי (אנ'), על גבול לורן-שמפאן-ארדן, למשפחת איכרים פשוטה בעלת אמונה דתית חזקה שראתה עצמה נאמנה לכתר הצרפתי. לפי החלוקה הפאודלית, הכפר היה שייך למשפחת האצולה בורלמון, אך האזור כולו היה רכושו של הדוכס של באר, שהיה בעל אוריינטציה אנגלית-בורגונדית, אף על פי שבאופן פורמלי הדוכסות הייתה חלק מצרפת השייכת למלך צרפת. בעת ילדותה של ז'אן סבל אזור דומרמי מפגיעות ומהרס רב כתוצאה ממלחמות פאודליות בין אצילים שונים תומכי האנגלים או הצרפתים. לפי החינוך שקיבלה מהוריה, ז'אן ראתה באנגלים ובבני בריתם הבורגונדים גורמי אסונות. היא האמינה כי רק המלך שארל השביעי, בעזרת האל, יוכל לגאול את האנגלים ואת צרפת כולה מהאסון הנמשך זה עשרות שנים.
בגיל 13 החלה ז'אן, לטענתה, לשמוע את קולותיהם של המלאך מיכאל, קתרינה הקדושה ומרגרטה הבתולה הקדושה[3]. היא טענה שהקולות בישרו לה שהיא נבחרה לשחרר את ארצה מהכיבוש האנגלי ולסייע לדופן לרשת את כתר צרפת. לפי עדותה מאוחר יותר, קדושים אלו פנו אליה בשם "ז'אן הקטנה, הבתולה, ילדת האל". בעקבות שיחות אלו נשבעה ז'אן להישאר בתולה ולא להינשא לגבר "עד שהאל יחליט אחרת". חוקרים סבורים שהסיבה להופעתם של קדושים אלו היא הימצאות פסל של מרגרטה הקדושה בכנסייה בדומרמי, והיותו של המלאך מיכאל הפטרון של הדופן. בחלוף הזמן, הופיעו הקדושים לעיתים קרובות יותר ויותר, דוחקים בה לפנות למפקד הצבא רובר דה בודריקור (אנ'), לבקש את עזרתו ולהגיע במהרה למקום שם יושב שארל השביעי. אך מפקד הצבא שאליו פנתה לעג לה ושלח אותה לביתה. בביתה הצליחה להתחמק מנישואים שאביה החליט לכפות עליה.
גיוס הצבא ושחרור אורליאן
עריכה-HE.svg)
כשנה לאחר שחזרה לביתה, ברחה ז'אן ד'ארק שוב לטירתו של האביר בודריקור ודרשה ממנו ליווי לחצרו של שארל השביעי כדי להכתירו למלך. גם הפעם האביר לא שוכנע מדברי הנערה, אך לאחר מספר חודשים של התלבטות, ואחרי שהכומר המקומי קבע שז'אן אינה שליחת השטן, שינה בודריקור את דעתו ושלח אותה לחצרו של הדופן שנמצא באותה עת בעיר שינון (Chinon).
ביום ראשון 6 במרץ 1429 הגיעה ז'אן בת ה-17 לשינון והתקבלה אצל שארל השביעי. שארל החשדן הורה לאחד מאנשי חצרו להתחזות כאילו הוא המלך, אולם ז'אן זיהתה כי לא המלך עומד לפניה ושבה ודרשה לראות את שארל. כששארל הופיע היא הודיעה לו שנשלחה על ידי האל לכבוש את אורליאן ולהביאו לעיר ריימס ושם להכתיר אותו למלך בקתדרלה שבה הוכתרו מלכי צרפת בעבר. אחר כך לחשה באוזנו סוד, שגרם לשארל להשתכנע שיש דבר מסתורי ומיוחד בנערה זו. ליתר ביטחון, עברה ז'אן בדיקה של נשות חצר שמונו על ידי המלך, ואלו קבעו שאכן ז'אן היא אישה וגם בתולה. בנוסף, נשלחה לעיר פואטייה שם עברה חקירה יסודית על ידי המלכה יולנדה ומספר אנשי דת חשובים, וגם שם לא נמצא דבר נגדה. לאחר מכן, היא חזרה לשארל, שהעניק לה שריון לבן (ללא שום סמל מצויר עליו), והיא ביקשה שיביאו לה את החרב הקבורה מתחת למזבח של כנסיית קתרינה הקדושה. בהוראת המלך התבצעה חפירה מתחת למזבח ושם נמצאה, להפתעת החופרים, חרב שעליה חרוטים 5 צלבים, וזו הובאה לז'אן. ז'אן ביקשה גם שיציירו לה דגל מיוחד בעל רקע לבן ופרחי לילך (סמל של מלכי צרפת) ועליו יש לצייר בצד אחד את האל המחזיק את העולם בידיו עם המילים "ישו מריה" ובצד השני מלאך המחזיק בהערצה פרח לילך. כך יצאה ז'אן ד'ארק, רכובה על גבי סוס, הדגל בידה האחת והחרב בידה השנייה, בראש צבא צרפתי שהמלך העמיד לרשותה.
ב-29 באפריל 1429 הצליחה ז'אן להיכנס לעיר אורליאן הנצורה על ידי האנגלים. ב-1 במאי יצאה מהעיר לכיוון עמדות האנגלים הצרים, ועד 9 במאי הצליח הצבא הצרפתי בפיקודה להסיג את הכוחות האנגלים ולהסיר את המצור מעל העיר. בעקבות ניצחון זה זכתה ז'אן למעמד מיסטי בקרב החיילים.
כבר בתחילת דרכה התגלעו חילוקי דעות בין ז'אן ד'ארק וחלק מאנשי הצבא הבכירים והוותיקים. מחד, דחקה ז'אן למלחמה מתמדת עד גירוש האנגלים משטח צרפת, ביודעה שהאל עצמו עומד לימינה, ומאידך, אנשי הצבא היו מודעים לבעיות הלוגיסטיות של לוחמה כוללת ותמכו במלחמה מקומית, לפי הצורך והיכולת, בכריתת בריתות ובדיפלומטיה. קצינים רבים גם חשו אי-נוחות מקבלת פקודות מפי אישה. אך ז'אן, בראש הצבא על שריונה ודגלה הלבן, הצליחה להפיח רוח לחימה ומוטיבציה גדולה בלב החיילים הצרפתים, ובפיקודה כבש הצבא מספר יישובים ומצודות לאורך הנהר לואר.
בחלוף הזמן ביקשה ז'אן ד'ארק מהמלך שארל להצטרף לקרבות, אך המלך העדיף לשלוח לה עוד כמה מאציליו יחד עם חייליהם. כתוצאה מכך גדל צבאה של ז'אן. עם זאת, התחזקו בצבא חוסר משמעת ואנדרלמוסיה, שהקשו על ז'אן ד'ארק לפקד על הצבא. למרות זאת המשיכה ז'אן בניצחונותיה וערים נוספות נכבשו מחדש על ידי הצרפתים. האזרחים המשוחררים ראו בז'אן ד'ארק קדושה ועושה נסים וקיבלו אותה בהתאם. חצר המלכות של שארל השביעי נשארה רחוק מהקרבות, עסוקה במסיבות, ניאוף וחתרנות חצר זולה, ונראתה כפויית טובה לז'אן המשחררת את אדמותיה מעול הכיבוש.
בינתיים, ביקשו האנגלים מהמלך-ילד האנגלי הנרי השישי להגיע מהר לפריז, שם הוא נמשח למלך צרפת בבזיליקת סן-דני. לבסוף הסכים שארל לעלות יחד עם ז'אן ולכבוש את העיר ריימס, מאחר ששם התכוונה להכתיר את שארל השביעי למלך צרפת האמיתי (בקתדרלת נוטרדאם שבריימס הומלכו רוב מלכי צרפת). כאמור, שארל, התרחק מלוחמה והעדיף לנהל משא ומתן עם הערים הבורגונדיות התומכות באנגלים, בהן ריימס, מאשר לכבוש אותן בקרב, כפי שחפצה ז'אן ד'ארק. על כן המסע לריימס ארך זמן רב, הצבא הצרפתי הלך ונחלש, וחלק מהחיילים ערקו וחזרו לבתיהם. לבסוף הם הגיעו לריימס, ז'אן הכתירה את שארל למלך צרפת בטקס מפואר, שתואר רבות בספרות ימי הביניים. ז'אן ד'ארק עצמה קיבלה ממלך צרפת החדש תואר אצולה.
השבי, המשפט וההוצאה להורג
עריכה
המלך שארל ההססן ורודף התענוגות הסתפק בהישג שהושג עד להכתרתו והעדיף לנהל משא ומתן עם האנגלים והבורגונדים מאשר להילחם נגדם. לבסוף, הוא גם חתם על הסכמים שבהם התחייב לא לנסות לכבוש ערים נוספות צפונית לנהר הלואר ולהמשיך במשא ומתן עם האנגלים. הסכמים אלו גרמו לכך שבמשך 20 שנה נוספות, צפון צרפת נשארה כבושה בידי האנגלים. ז'אן ד'ארק לא אהבה התנהגות זו, בייחוד כאשר המשיכה לעבור מעיר לעיר, את חלקן היא כובשת וחלקן נכנעות לפניה. היא טענה בפני שארל שהכתרתו לא תהיה שלמה אלא אם יוכתר בפריז, בירת צרפת, בכנסיית סן דני, כאשר על ראשו כתרו של המלך הצרפתי הגדול מן העבר, קרל הגדול. האנגלים חששו שזאת תהיה המטרה הבאה של ז'אן ועל כן מיהרו והביאו חיילים רבים לפריז וביצרו את חומותיה. בהתחלה סירב שארל להמשיך במלחמה ואף סיכם עם ערים נוספות שאם יישבעו לו אמונים הוא יוותר על כיבושן. ואמנם, כדי להינצל ממלחמה הערים נשבעו לו אמונים, אך למעשה נשארו נאמנות לדוכס מבורגונדי ולאדוניו האנגלים.
לבסוף הצליחה ז'אן לשכנע את המלך לצאת יחד עמה ולכבוש את פריז. זמן קצר לפני הקרב, הכתה ז'אן בחלקה הקהה של חרבה שתי יצאניות שבילו עם החיילים, אך החרב שבידה, החרב של קתרינה הקדושה, נשברה. היא ראתה בזאת סימן מבשר רעות. הקרב על פריז היה קשה מאוד ובסופו נוצחו הצרפתים וחויבו לסגת. המלך שארל התנגד לניסיון כיבוש חוזר והעדיף לחזור לחצרו ולהמשיך במשא ומתן האין סופי עם הבורגונדים. בלית ברירה הצטרפה אליו ז'אן. רבים מהאצילים וחייליהם עזבו את הצבא וחזרו לבתיהם, חלקם עקב אכזבה מז'אן וחלקם עקב אכזבה מהמלך. ז'אן ניסתה לכבוש עיר נוספת של הבורגונדים, העיר לה שריטה (אנ') אך חייליה המעטים, הרעבים וחסרי המשכורות שוב נוצחו ונאלצו לברוח.
לאחר מספר חודשי חוסר מעש בחצרו של שארל, במהלכם כבשו האנגלים מחדש חלק ניכר מהערים הצרפתיות, החליטה ז'אן לחזור לשדה הקרב עם מספר קטן של 500 חיילים צרפתים נאמנים לה. לאחר מספר הצלחות מינוריות, של כיבוש עיירות קטנות, היא ניסתה לכבוש מחדש את העיר קומפיין, שבעבר שוחררה על ידה, אך שבה ונפלה בידי דוכס בורגונדי. בקרב זה הובסו חייליה והיא נשבתה בידי הדוכס ב-22 במאי 1430.
בישוף בווה פייר קושון (אנ'), תומך האנגלים, ביקש לנקום בז'אן ד'ארק, מאחר שגירשה אותו מעירו ריימס שנה לפני כן, אך שוביה דרשו תמורתה כסף רב. לחלופין עלה בידו לגרום לכך שהמלך האנגלי הנרי השישי (שהיה אז בן תשע), שנמשח בשעתו למלך צרפת בפריז, יקנה אותה מידי שוביה ויעביר אותה אליו לחקירת האינקוויזיציה. לפי חוקרים בני ימינו, השובים פנו גם למלך שארל השביעי בהצעה "לקנות" את ז'אן, אך המלך התעלם מהצעה זו, מאחר שז'אן הפכה עבורו לעול, שחייב אותו להשתתף במלחמות במקום לשבת בשלווה עם אנשי חצרו.
הדוכס מבורגונדי, שהיה כעת העוצר במקומו של הילד הנרי השישי, רצה בעסקה זו לא רק כדי שז'אן תוצא להורג, אלא גם כדי שהכנסייה הנוצרית תקבע שהיא הייתה שליחת השטן ולא שליחתו של ישו, ועל ידי כך תהפוך גם הכתרתו של שארל השביעי לבלתי חוקית. בינתיים ז'אן נאסרה בראשו של מגדל גבוה. לאחר מספר חודשים החליטה לקפוץ מחלון המגדל ולהתאבד, אך לדבריה, קולה של קתרינה הקדושה אסר זאת עליה והבטיחה לה שישו עצמו יציל אותה. למרות זאת היא קפצה מראש המגדל ולתדהמת כולם רק נשרטה קלות.
לאחר ניסיון ההתאבדות הועברה ז'אן לפריז לידיו של קושון והאינקוויזיציה. על מנת להבטיח שז'אן תימצא אשמה ותוצא להורג, הובטח לקושון להתמנות לארכיבישוף של העיר הגדולה רואן בנורמנדי, שם החל המשפט הגדול נגד ז'אן ב-21 בפברואר 1431. אחד הסיפורים שמספרים עליה הוא כי כשהלכה לרחוץ את גופה, שומריה גנבו את בגדיה ושמו במקומם בגדי גבר, כדי שתיאלץ ללבוש אותם וכך להפר את שבועתה. המשפט נמשך ימים רבים וכלל חקירות ארוכות (הפרוטוקולים המקוריים של החקירות שרדו עד ימינו) ואיומים לעבור עינויים אם לא תודה בכך ששיקרה בנושא קולות הקדושים ואם לא תסכים ללבוש בגדי אישה במקום בגדי חייל שהמשיכה ללבוש גם בכלא. ז'אן סירבה לעשות זאת כמעט לכל אורך המשפט. שופטיה מצאו אותה אשמה בכל, כולל כישוף, קשרים עם השטן, לבישת בגדי גבר ומשיחת מלך כופר. לאחר הקראת פסק הדין נאמר לה שאם תודה היא לא תועלה על המוקד. ואכן ז'אן הודתה בכל האשמות, אך יומיים לאחר מכן, שבה ללבוש את בגדי החייל והתכחשה להודאתה באשמה. היא הובאה לאחת מכיכרות רואן, בה נבנה מוקד מיוחד וגבוה מאוד כדי שהאש תימשך זמן רב, והיא נשרפה בעודה בחיים ב-30 במאי 1431.
זיכויה מאשמה
עריכהכחצי שנה לאחר מותה של ז'אן נמשח שוב הנרי השישי למלך האמיתי של צרפת בכנסיית נוטרדאם שבפריז, ואילו שארל השביעי הוכרז כמלך לא חוקי, שהומלך על ידי מכשפה. אך בתקופה זו שינה שארל את מנהגו ושלח שוב את צבאו לקרב נגד האנגלים. במשך מספר שנים הוא כבש בהדרגה את רוב צרפת מידי האנגלים. ב-1436 פריז מרדה באנגלים, פתחה את שעריה בפני שארל והכירה בו כמלך החוקי של כל צרפת. ב-1441 כבש שארל את רואן, שם התבקש על ידי משלחת אזרחים לבטל את פסק הדין נגד ז'אן ד'ארק. הוא לא רצה לקחת זאת על עצמו וביקש מהאפיפיור ניקולאוס החמישי לזכות את ז'אן. האפיפיור משך את העניין במשך חמש שנים מפחד להיחשב לאוהד צרפת או אויב אנגליה. כאשר מת ניקולס מונה אפיפיור חדש בשם קליקסטוס השלישי שפתר את הבעיה על ידי כך שביטל את גזר הדין לפי בקשת בני משפחת ד'ארק, וכך נמנע מלהסתבך פוליטית עם אנגליה.
ב-1453 נכבשה בורדו, העיר האחרונה שבידי האנגלים וצרפת חזרה כולה לידי שארל השביעי. הוא המשיך בחיי השעשועים ותענוגות בחצרו, מוקף מאהבות ואנשים מושחתים. הוא מת ב-1461 מחולשה וחוסר מזון, לאחר שבמשך זמן רב סירב לאכול, מפחד שבנו, הדופן (יורש העצר) לואי ה-11, מנסה להרעילו.
עם ביטול אשמתה של ז'אן הוכרז הארכיבישוף קושון, שבינתיים מת, כאשם במשפט שקר. גופתו הוצאה מקברה והושלכה לתעלת ביוב.
במשך מאות שנים התלבטה הכנסייה הקתולית בנושא "ז'אן ד'ארק": אם היא לא הייתה אשמה בדבר, כפי שקבע האפיפיור, מכאן שדבריה, כי קדושים נוצריים דברו עמה והדריכו אותה, הם אמת. ועל כן הכנסייה והאנקוויזיציה הקדושה טעו בעניינה. רק לקראת סוף המאה ה-19, כאשר הכנסייה הקתולית ביטלה רשמית את האינקוויזיציה, הוחל שוב דיון בנושא ז'אן ד'ארק. הכנסייה הכירה בז'אן ד'ארק כדוברת אמת והיא הוכרזה מבורכת ב-1909 על ידי האפיפיור פיוס העשירי. ב-1920, כמעט 500 שנה לאחר מותה, הוכרזה כקדושה על ידי האפיפיור בנדיקטוס החמישה עשר.
הנצחה
עריכה- פסל מוזהב שלה ניצב בפריז, ברחוב ריבולי, מול הקצה הפתוח של ארמון הלובר.
דוגמאות נוספות להנצחתה בפיסול הן פסלו שעיצב פרנסואה רוד במוזיאון לוקסמבורג בפריז, ופסלה של אנה הנטינגטון בריבר סייד פארק בניו יורק.
- הכיכר ברואן שם נשרפה ז'אן ד'ארק היא היום מוקד לעליה לרגל ולביקור תיירים, שם הוקמה כנסייה קטנה לכבודה ומוזיאון.
- האסטרואיד 127 Johanna (אנ') קרוי על שמה[4].
- לפי מפקד בעיתון "לה פריזיין" בצרפת פעלו בשנת 2017 384 בתי ספר הנקראים על שם ז'אן ד'ארק[5].
דמותה בתרבות
עריכה
ערך מורחב – ז'אן ד'ארק בתרבות ובאמנות
ז'אן ד'ארק הונצחה באופן נרחב בספרות ובאמנות.
המחזאי הגרמני פרידריך שילר הקדיש לה את מחזהו הבתולה מאורליאן, המלחינים ג'וזפה ורדי ופיוטר איליץ' צ'ייקובסקי כתבו את האופרות ג'ובאנה ד'ארקו והעלמה מאורליאן, המבוססות שתיהן על סיפורה, ג'ורג' ברנרד שו כתב את סיינט ג'ואן, הפילוסוף וולטייר כתב את הפואמה הבתולה מאורליאן והסופר האמריקני מארק טוויין כתב את זיכרונותיה האישיים של ז'אן ד'ארק.
ז'אן ד'ארק מוזכרת בספרי הסדרה "הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות", השני ("הקוסם"), השלישי ("אשת הכשפים") הרביעי ("הידעוני"), החמישי ("הבוגד") והשישי ("האשפית").
כמו כן הבמאי קארל תאודור דרייר יצר ב-1928 את הסרט ז'אן ד'ארק שמבוסס על משפטה.
ז'אן ד'ארק מופיעה כדמות משנה בספר "גבירת הנהרות" מאת פיליפה גרגורי.
הסדרה "ג'ואן מארכדיה" נכתבה בהשראת סיפורה של ז'אן ד'ארק. הסדרה מגוללת את קורותיה של נערה שאלוהים נגלה אליה דרך עוברי אורח ואנשים מחיי היומיום שלה.
ב-1999 יצא סרטו של הבמאי הצרפתי לוק בסון, "ז'אן ד'ארק", בו מגלמת השחקנית והדוגמנית מילה יובוביץ' את תפקיד הגיבורה.
הזמרת מדונה הנציחה אותה בשיר "Joan Of Arc" באלבומה "Rebel Heart" מ-2015 ובקליפ ל"Dark Ballet" מהאלבום "Madame X" ב-2019. היא נזכרת בשיר של הסמית'ס Bigmouth strikes again במילים "עתה אני יודע איך ז'אן דארק הרגישה/כשהלהבות עלו סביבה".
באלבום Songs of Love and Hate של לאונרד כהן, ז'אן מוזכרת פעמיים. פעם אחת בתור אישה שעוברת בשדה הקרב ומנחמת חיילים פצועים, בשיר "Last Year's Man", ובפעם השנייה בשיר האחרון באלבום, "Joan on Arc", שמדבר על מותה בשריפה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ז'אן ד'ארק – מכשפה או קדושה? הרצאה מאת ד"ר אלון קליבנוב באתר פרנקופילים אנונימיים.
- ז'אן ד'ארק
- פרוטוקולי המשפטים שנערכו לז'אן ד'ארק: משפט האישום מ-1431 ומשפט הטיהור מ-1456
- מאיה וינברג, אשת חיל מצרפת: ז'אן ד'ארק של אורליאן, באתר ynet, 6 באוקטובר 2013
יובל מלחי, פרק 264: ז'אן ד'ארק – הנערה ששמעה קולות והפכה לגיבורת צרפת (היסטוריה לילדים ולמבוגרים), באתר "קטעים בהיסטוריה", 27 ביוני 2018- ז'אן ד'ארק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'אן ד'ארק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ז'אן ד'ארק (1412–1431), דף שער בספרייה הלאומית- ז'אן ד'ארק, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
ביאורים
עריכה- ^ בחלק מהמקורות מצוין התאריך 6 בינואר 1412. תאריך זה מבוסס על מכתב שכתב פרסבל דה בולנוויה, יועץ של שארל השביעי, לפיו היא נולדה בחג ההתגלות. עם זאת, האמינות של המידע מוטלת בספק ולא קיימות עדויות נוספות לתאריך זה. במשפט אמרה ז'אן ד'ארק שהיא בת 19 בערך[1].
הערות שוליים
עריכה- ^ Pernoud, Régine; Clin, Marie-Véronique and Bonnie Wheeler (ed.). Joan of Arc: Her Story, Translated by du Quesnay Adams, (Jeremy. St. Martin's Press: 1999), p. 265
- ^ Joan of Arc why we don't know her name for sure
- ^ במאה ה-15 האמינו הבריות שמלאכים וקדושים פונים ישירות לבני אדם וטענה בדבר מסרים שמימיים ישירים הייתה דבר מקובל.
- ^ Schmadel, Lutz D.; International Astronomical Union (2003), Dictionary of minor planet names, Berlin; New York: Springer-Verlag, p. 27, ISBN 978-3-540-00238-3.
- ^ כתבה של אורלי רוסיניול ב"לה פריזיין" 28.8.2017