חוק בתי קברות צבאיים
חוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950 הוא החוק המסדיר בישראל את הקמת בתי קברות צבאיים וסדרי הקבורה בהם. הוא התקבל על ידי הכנסת הראשונה ב-25 ביולי 1950.[1]
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 25 ביולי 1950 |
| תאריך חקיקה עברי | י"א באב ה'תש"י |
| גוף מחוקק | הכנסת הראשונה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 55, עמ' 258 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד הביטחון |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
היסטוריה חקיקתית
עריכההחוק נחקק על פי הצעת הממשלה. הוא נחקק בסמוך לחקיקתם של חוקים אחרים, שעסקו במחיר האנושי ששילמה המדינה במלחמת העצמאות ובהתמודדות עם תוצאותיה - חוק משפחות חללים (תגמולים ושיקום) וחוק הנכים (תגמולים ושיקום).[2]
הצורך בחוק נבע מן המספר הרב של האתרים שבהם נקברו כ-6,000 חללי המלחמה: בעת הדיון בקריאה הראשונה של החוק נמסר כי יש 144 אתרים כאלו, שחלקם מצויים בשדות קרב לשעבר, וכי לא ניתן לתחזק את כולם.[3] החוק נועד איפוא במקור לאפשר הקמת בתי קברות צבאיים קבועים והעברת חללים אליהם, כדי שיהיה אפשר לפנות חלק מאתרי הקבורה שנוצרו במהלך המלחמה. בעת חקיקת החוק היו שמונה בתי קברות צבאיים קבועים (בראש פינה, נהריה, עפולה, חיפה, נתניה, תל אביב, ירושלים וכפר ורבורג.[3]). עם השנים גדל מספר בתי הקברות המוכרזים ל-43.
נושא נוסף שהוסדר בחוק הוא הסמכות להקים בעת הצורך - כלומר במצבי מלחמה וחירום - בתי קברות ארעיים, והכללים אודות פינוים בבוא העת.
החוק תוקן מספר פעמים מאז חקיקתו. עם השינויים שהביא הזמן באופי החברה בישראל, עסקו התיקונים בחוק בשני נושאים עיקריים:
- זהות הזכאים לקבורה בבית קברות צבאי, שהורחבה לרוב משרתי מערכת הביטחון בישראל (במגבלות מסוימות), וכן לקצינים בכירים בדימוס ולמעוטרי עיטור הגבורה
- הגמשת הכללים בנוגע לכיתוב שעל גבי מצבות צבאיות על ידי הוספת כיתוב אישי.[4]
תוכן החוק
עריכההחוק, על תיקוניו, עוסק בנושאים הבאים:
- אופן ההכרזה על אתר כבית קברות צבאי
- הכרזה על אתר כבית קברות צבאי ארעי, כאשר משך קיומו מוגבל בזמן
- הוראות בנוגע לזכאים להיקבר בבית קברות צבאי. בשנת 2014 הורחב נוסח החוק לעניין זה והוכנסו בו כללים מפורטים, שעיגנו בו מציאות שכבר שררה בפועל[5]
- הוראות על מקום קבורתו של חייל - בבית קברות צבאי או בבית קברות אזרחי.
- קביעת זהות הקרובים לחייל הרשאים לתת הוראה בקשר למקום קבורתו.[6]
- הוראות בנוגע לקבורת חייל בתקופת לחימה.
- הוראות בנוגע להעברת נפטרים חיילים בין בתי קברות, צבאיים ואזרחיים.
- הוראות בנוגע לפינוי נפטרים מבית קברות צבאי ארעי.
- הוראות בנוגע להקמת מצבה צבאית על קבר חייל, גם בבית קברות אזרחי, בדגש על אחידות ושוויון בצורתה ובכיתוב שעליה. בשנת 1996 הורחב החוק לעניין זה ונקבעו בו כללים בנוגע לבקשת הוספת כיתוב אישי על מצבה ואופן האישור של נוסחו. כללים אלו הושלמו על ידי תקנות שהתקין שר הביטחון מכוח החוק.[7]
- קביעת עבירות פליליות בקשר לנושאי החוק.
- הקמת מועצה מייעצת (המועצה הציבורית להנצחת החייל) לעניין בתי קברות צבאיים.[8]
- מתן סמכות לשר הביטחון להתקין תקנות לעניין החוק.
יישום החוק וניהולם הכולל של בתי הקברות הצבאיים בישראל מוטל על היחידה להנצחת החייל, הפועלת במסגרת אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון.
התגברות על דינים
עריכההחוק מפקיע במידה רבה את הנושא שבו הוא עוסק מגדר סמכותה של מערכת הבריאות ומוסר אותו בידי משרד הביטחון. הוא מונע את תחולת חלק מהוראות הדין הכללי החל על קבורה בישראל (הכלולות בפקודת בריאות העם) על קבורה צבאית.[9] כמו כן הוא מאפשר הקמת בית קברות צבאי ארעי אף בסתירה לחוק התכנון והבנייה ולתקנות או תוכניות שהותקנו או נערכו על פיו.
קישורים חיצוניים
עריכה
חוק בתי קברות צבאיים, תש״י–1950, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק בתי קברות צבאיים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
עריכה- ^ חוק בתי קברות צבאיים, תש"י-1950, ס"ח 55 מ-1 באוגוסט 1950
- ^ דברי הכנסת הראשונה, 20 במרץ 1950.
- ^ 1 2 דברי הכנסת הראשונה, 20 במרץ 1950, עמ' 1059.
- ^ האפשרות לרשום על גבי המצבה תאריכים לפי הלוח הגרגוריאני נקבעה בתקנות שהותקנו מכוח החוק.
- ^ כך על פי הדיון בהצעת החוק המתקן בקריאה הראשונה.
- ^ במהלך העברת חללי מלחמת יום הכיפורים לקבורת קבע אירעו מספר מקרים שבהם נחלקו ביניהם קרוביו של חלל (בדרך כלל אישה והורים) ביחס לבחירת מקום מנוחתו האחרונה. בעקבות זאת נחקקה הוראת שעה, שלפיה הוקמה ועדה להכרעה במחלוקות אלו, ואשר הכרעתה הייתה סופית (חוק בתי קברות צבאיים (הוראת שעה), תשל"ד-1974).
- ^ תקנות בתי קברות צבאיים (כללים לכיתוב על מצבות), תשנ"ז-1997. ראו גם: תקנות בתי קברות צבאיים (סדרי הדין בפני ועדת ערר), תשנ"ז-1997.
- ^ המועצה הציבורית להנצחת החייל, באתר משרד הביטחון
- ^ כך למשל הקמת בית קברות צבאי איננה טעונה את הסכמת משרד הבריאות כקבוע בסעיף 7(1) לפקודה.