חינוך בלתי פורמלי

חינוך בלתי פורמלי הוא תפיסה חינוכית שהתפתחה בתחילה בארגוני חינוך וקהילה חוץ־בית־ספריים, הפועלים בדרך כלל בשעות אחר־הצהריים והערב. לימים אומצה בחלקה האפשרות לקיום פעילות בלתי פורמלית המתקיימת בתוך בתי הספר.

בבסיסה של תפיסת החינוך הבלתי פורמלי טבועה ההנחה שניתן ורצוי לממש מטרות חינוכיות וחברתיות בסיוע עקרונות, תכנים, ארגונים וכלים בעלי רמת מיסוד גמישה, המשוחררים מכללי המבנה הקיים בדרך כלל בבית הספר.

מוסד בלתי פורמלי עשוי להיות תנועת נוער, מועדון נוער, מתנ"ס (מרכז תרבות, נוער וספורט), מרכז התנדבות, מועצות נוער וכו'; אין הכוונה לחוגים שונים, שעיקרם בהקניית ידע או מיומנות, ואין להם עניין ישיר בחינוך.

דמות המחנך הבלתי פורמלי קרויה מדריך נוער (ובקיצור "מדריך"), והוא אחראי על קבוצה של חניכים. הצורה הקלאסית לקיום הפעילות היא הפעולה, גם אם קיימות צורות רבות נוספות (טיול, ערב תרבות וכו'). הדגש בפעילות החינוך הבלתי פורמלי הוא לרוב על פעילות חברתית-ערכית, כלומר: הדינמיקה הקבוצתית והקניית ערכים, ופחות על העברת מידע.

לרב המדריך אינו מבוגר בהרבה מגיל חניכיו בהשוואה למקובל בבתי הספר, כך שהחברה הנוצרת סביב החינוך הבלתי פורמלי היא חברת נוער: חברה שהנוער בה אחראי על חלק גדול מעיצובה האקטיבי בפועל.

בנוסף לחינוך הבלתי פורמלי שפועל מחוץ לכותלי בית הספר, ישנה גם פעילות של חינוך בלתי פורמלי בתוך מסגרת בית הספר, הכוללת ריכוז חברתי, חוגי העשרה, מועצת תלמידים, הפסקה פעילה, טיולים וכדומה. בימינו יש מודעות רבה לחינוך הבלתי פורמלי, ולחשיבות השילוב בינו לבין החינוך הפורמלי.

בית הספר הארצי לעובדי חינוך ונוער ("סמינר שיין") הוא המוסד המשמש כמרכז ארצי לחינוך הבלתי פורמלי מטעם משרד החינוך של מדינת ישראל.

מאפייני החינוך הבלתי פורמלי

ראובן כהנא מתאר במאמרו: "לקראת תאוריה של בלתי פורמליות והשלכותיה לנעורים" את מאפייני החינוך הבלתי פורמלי, אותם הוא מכנה: "מרכיבי 'הצופן הבלתי פורמלי'":

1. וולונטריזם: יכולת בחירה גבוהה של השותפים לחינוך בהשתייכות למסגרת ובהשתתפות בפעילויות.
2. רב־ממדיות: מגוון רחב יחסית של פעילויות ומיומנויות (כגון: לימודים, שדאות, עבודות כפיים שונות, ספורט) השוות זו לזו בערכן ובחשיבותן החברתית.
3. סימטריה: יחסי גומלין המבוססים באופן יחסי על שוויון. הסימטריה נובעת מכך שאין פער מעמדי גדול ומוחלט (כדוגמת יחסי מורה-תלמיד) בין השותפים לתהליכי החינוך - בני שכבות-גיל שונות, בעלי תפקידים שונים או מדריכים וחניכים.
4. דואליזם: מגמות שונות ואף סותרות מתקיימות זו לצד זו בו-זמנית. למשל, שיתוף פעולה ותחרותיות, אינדיבידואליזם וקולקטיביזם.
5. מורטוריום (שמיטת חובות): לשותפים תחום הרשאה רחב יחסית לניסוי ולטעייה, המאפשר התנסויות במגוון תפקידים ומטלות ללא קבלת התחייבות ארוכת טווח. כמעט ולא מופעלות סנקציות על התנהגות לא נאותה, ויש משקל רב להתנהגות חיובית מתקנת.
6. מודולריות: מערכת הבנויה מיחידות פעולה נפרדות בהתאם למטרות ולצרכים. המודולריות מאפשרת גמישות ומפתחת יכולת אלתור.
7. אינסטרומנטליזם אקספרסיבי: פעולות המבוצעות הן כמטרה בפני עצמן והן למען השגת יעדים עתידיים, או בניסוח אחר, פעילויות המכוונות בו זמנית לעבר סיפוקים מידיים ורווחים עתידיים. פעולות אלו משפרות את יכולת הביצוע במטלות ארוכות טווח ומגדילות את כמות התמריצים.
8. סימבוליזם פרגמטי: תרגום סמלים למעשים וייחוס חשיבות סמלית למעשים. שימוש בסמלים וטקסים להרחבת משמעות ההתנהגות האנושית.

מאפיינים נוספים של החינוך הבלתי פורמלי:

• מעורבות חברתית פעילה למען הכלל, הבאה לידי ביטוי בגישת הנוער ומעורבותו כלפי חברת הנוער עצמה וכלפי החברה הכללית.
• אקטיביות של החניכים בתהליכי החינוך על ידי שיתופם המתמיד בפעילות, תוך לקיחת אחריות עליה, והנהגה פנימית של חניכים את עצמם, בין אם באופן לא מאורגן ובין אם בוועדות פנימיות שונות עליהן אמונים החניכים.
• פיקוח חברי: הכוח המופעל בעיקר באמצעות הסברה ושכנוע ולא באיסורים וסנקציות.

לא בכל מוסד של חינוך בלתי פורמלי מתקיימים המאפיינים הנ"ל. לדוגמה, פעילויות בלתי-פורמליות רבות בארץ נעשות במסגרת פרויקט "מחויבות אישית" מטעם משרד החינוך, המחייב את הנוער לקיים פעילות התנדבותית. פעילות זו (שלעיתים נעשית במתנסים או במרכזי התנדבות שנחשבים מוסדות לחינוך בלתי-פורמלי) אינה מקיימת רבים מעקרונות החינוך הבלתי-פורמלי (וולונטריות, פיקוח חברי, ועוד). דוגמה אחרת היא - מתנסים רבים בארץ בהם משלמים עבור הדרכה של הנוער באירועי הקיץ, דבר ההופך את החינוך הבלתי פורמלי לבעל מאפיינים של חברה כלכלית.

מאפיינים אלו נחשבים למאפיינים הקלאסיים של החינוך הבלתי פורמלי, ולרוב באים לידי ביטוי בצורתם המלאה ביותר בתנועת נוער.

החינוך הבלתי פורמלי ביישוב ובמדינת ישראל

בישראל מתחלק החינוך הבלתי פורמלי לשני סוגים עיקריים: האחד חינוך חברתי-ערכי חוץ בית ספרי כמו תנועות נוער, חינוך משלים בבתי התלמיד, מועדונים ובתי נוער. לימים מרכזים קהילתיים, חבורות נוער מנותק והיחידה לקידום נוער. הסוג השני הוא החינוך החברתי בבתי הספר הכולל את הגדנ"ע, של"ח וידיעת הארץ ומועצות התלמידים.

החינוך הבלתי פורמלי ביישוב ולאחר קום המדינה נחלק לשבע תקופות שנקבעו בעיקר על פי השינויים בהתארגנות המחלקה לחינוך ואחר כך על ידי משרד החינוך:

1. 1935-1919 - התחלות של טרם מיסוד - תנועות נוער, מגרשי משחקים, מועדונים, קייטנות, חבורת תלמידים ותחילת החינוך הקדם צבאי.
2. 1947-1935 - "לשכת הנוער" ו"המרכז לנוער". "לשכת הנוער" התמקדה בחינוך המשלים. "המרכז לנוער" פעל להרחבת המועדונים להגעת תנועות הנוער גם לפריפריה הגאוגרפית. עם גיוס הנוער לפלמ"ח והמאבק להקמת המדינה הפעילות של מרכז הנוער ולשכת הנוער דועכת.
3. 1958-1948 - "לשכת הנוער" ו"מחלקת הנוער" בעשור הראשון של מדינת ישראל - ה"ממלכתיות" וקליטת העלייה הגדולה. המדינה מעניקה חסות ממלכתית לתנועות נוער שאינן כפופות למפלגה זו או אחרת על מנת להימנע מפוליטיזציה.
4. 1971-1959 - תקופת מעבר של מחלקת הנוער, בסימן השינויים במדיניות הטיפוח וביסוס הגישה הקהילתית.
5. 1990-1972 - "אגף הנוער" - ייעוץ ופיתוח, הכשרה ופיקוח, וביזור ל"שדה". דגש על של"ח בבתי הספר וקידום נוער חוץ בית ספרי. בשנת 1979 מוקם מטעם "אגף הנוער" בית ספר ארצי למדריכים בבית דגן. בהמשך בית הספר הארצי למדריכים גדל והתפתח לבית ספר ארצי לעובדי חינוך ונוער. בשנת 1981 הועבר בית הספר לקלמניה, בית ברל ופעל שם במשך 10 שנים. ב-1991 הועבר בית הספר ל"סמינר שיין".
6. 1991 ואילך - הוקם "מנהל חברה ונוער" - העוסק בתחומים חברתיים - ערכיים - קהילתיים כגון: מחויבות למדינת ישראל, סולידריות ומעורבות חברתית, כשירות ערכית חברתית מנהיגות תלמידים ונוער, זהות ורב תרבותיות, אתגרים בחברה הערבית, של"ח וידיה"א ועוד. מינהל חברה ונוער מפעיל בבית הספר הארצי לעובדי חינוך ונוער "שיין" ובמרכזי ההדרכה במחוזות תוכניות חינוכיות, הכשרות והשתלמויות של בעלי תפקידים בחינוך החברתי - ערכי ותלמידים ונוער מתוכניות המנהיגות.
7. 2020 - "מינהל חברה ונוער" פוצל לשניים: תחום החינוך החברתי-ערכי במסגרות הבלתי פורמליות עבר לאחריות המשרד להשכלה גבוהה ומשלימה, ואילו תחום החינוך החברתי ערכי בבתי הספר נשאר באחריות משרד החינוך. בית הספר הארצי לעובדי חינוך ונוער "סמינר שיין" נשאר קמפוס באחריות משרד החינוך, מינהל חברה ונוער ונותן מענה גם למשרד להשכלה גבוהה ומשלימה.
8. 2021 - ב-19 ביולי 2021 החליטה ממשלת ישראל השלושים ושש לבטל את משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה ולהחזיר למשרד החינוך את תחום ההשכלה הגבוהה.

ב-4 במרץ 2021 צוין לראשונה בישראל יום החינוך הבלתי פורמלי ביוזמת מועצת התלמידים והנוער המחוזית מחוז חיפה במטרה להעלות על נס את חשיבות מסגרות החינוך החברתי ערכי והחינוך הבלתי פורמלי ולהכיר תודה לכל העוסקים במלאכה זו - מדריכים, רכזים, מנהלי יחידות נוער, תנועות נוער וארגוני נוער בישראל. היום התקיים בסימן 90 שנים להולדתו של ראובן כהנא ובצל סגירת הפעילויות הפיזיות בשל משבר מגפת הקורונה בישראל ואופיין במעשי התנדבות, הוקרת תודעה, מפגשי שיח מקוונים והעלאת הנושא בתקשורת.

מחקרים בתחום

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

על פי מאמרו של גדעון לווין, "כיצד לומדים בגיל הרך", חינוך בלתי פורמלי משמעו למידה מתוך מעשה ולא המעשה עצמו, לדוגמה, מתוך משחק בגן ילמד הילד על חברות או על ערך חברתי אחר.

למעשה ניתן לכלול את כל הגילאים עד גיל 18 כלוקחים חלק בחינוך בלתי פורמלי, אם זה באופן בלתי מודע כחלק מלמידה לאחר מעשה, או אם בהשתתפות במסגרת בלתי פורמלית כגון מתנ"ס או מועדון נוער. כל ילד החל מגיל 0 ועד 18 לוקח חלק באופן פסיבי בלמידה בלתי פורמלית בכך שלומד משיעורים או פעילויות בית ספריות.

כאשר הילד גדל ונכנס למסגרות חברתיות הוא נכנס לשלב האקטיבי של הלמידה. בהיותו נמצא במסגרת שהיא לא פורמלית ולא לומדים בה על פי תוכנית לימודים ילמד הרבה מעבר לנושא המרכזי.

לפעילות פנאי מובנית במסגרות חינוך בלתי פורמלי, יתרונות רבים. השתתפות בפעילות זו מאפשרת לפרט לרכוש מיומנויות וכישורי חיים שאינם מוקנים לו במסגרת הפורמלית. תוך כדי התנסות אישית, החווה קולט את הגירויים מהסביבה בצורה טובה יותר, ויוצר לעצמו סמכויות ומיומנויות חדשות בחייו. כמו כן השתתפות בפעילויות פנאי מוּבְנות תורמות להגברת הביטחון העצמי וקידום העצמאות של הפרט.

ליתרונות אלה חשיבות לגבי ילדים ובני נוער בסיכון וקבוצות שוליים, כגון עולים חדשים וקבוצות מיעוט. בהיותם בשלבים שונים של השתלבות וקבלת הנורמות המקובלות בחברה, החינוך הבלתי פורמלי מאפשר להם לממש עצמם, להביא לידי ביטוי את אישיותם ולהרגיש חלק מן הכלל.

בנוסף החינוך הבלתי פורמלי מביא להישגיים אישים אצל הפרט כגון: הישגיים לימודיים טובים, שיפור ביכולות אישיות וחברתיות, שיפור דימוי עצמי, פיתוח כישורי מנהיגות, ומניעת התנהגויות סיכון בקרב בני נוער.

החינוך הבלתי פורמלי דוגל בהתנסות אישית, למידה עצמית, רכישת ידע מתוך חוויות ופעילויות בהן הפרט לוקח חלק אקטיבי. זה מתוך ההנחה כי הפרט מקבל את גירויו מן הסביבה תוך כדי התנסות אישית ותוך כדי שילוב של הטמעה (קליטת המידע) והתאמה למה שהוא כבר מכיר. הפרט בונה סכמות חדשות בחייו או מרחיב סכמות ישנות. במסגרות הבלתי פורמליות דרכי הפעולה יבואו לידי ביטוי בפעילות חברתית, למידה מהתנסות אישית, וקבלת אחריות אישית של כל פרט ופרט בפעילות. דרכי פעילות בחינוך הבלתי פורמלי: בגנים - החצרות, פינת הבובות. בתנועות נוער פעילויות ODT (אימון והדרכה בחוץ - Outdoor Training), בית לקשיש - פעילויות חברתיות למיניהם.

המסגרות הנפוצות לקיום פעילויות בלתי פורמליות לרוב הן מסגרות חוץ בית ספריות אשר מתקיימות לאחר שעות בית הספר. המסגרות הנפוצות הן תנועות נוער כגון: הנוער העובד והלומד, מכבי צעיר, הצופים, בני עקיבא, תנועת הנוער של האיחוד החקלאי, ועוד. מסגרות בלתי פורמליות ביישובים קהילתיים וקיבוצים, מתנס"ים, חוגים שונים בהם הפרט בוחר להשתתף על פי עניינו האישי. אך ישנה מסגרת אשר בהגדרה נחשבת למסגרת פורמלית אך הלמידה בה נעשית באופן בלתי פורמלי. מסגרת זו היא - גן הילדים. במסגרת זו הלמידה נעשית באמצעות עשייה, התנסות אישית של הילדים, שימוש בחפצים מוחשיים והנפשות. כול זה כדי להביא את הילד לניסיון אישי הרב ביותר ממנו הוא קולט, מעבד ובעצם רוכש עוד ועוד מידע, כישורים ומיומנות לחייו האישיים.

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.

• דיאנה סילברמן-קלר, חינוך בלתי פורמלי בישראל, הוצאת בית ברל, 1995
• אברהם עודד כהן, "החינוך הבלתי פורמלי" בתוך "יובל למערכת החינוך בישראל", משרד החינוך, 1999
• שלמה רומי, מרים שמידע (עורכים), החינוך הבלתי פורמלי במציאות משתנה, הוצאת מאגנס, 2007
• ראובן כהנא, נעורים והקוד הבלתי פורמלי: תנועות נוער במאה העשרים ומקורות הנעורים הפוסט-מודרניים, הוצאת מוסד ביאליק, 2007
• תמר רפופורט ואהוביה כהנא (עורכים), הסדר החברתי והקוד הבלתי פורמלי, הוצאת רסלינג, 2012

• R. Kahane "The Origins of Postmodern Youth: Informal Youth Movements in a Comparative Perspective". Berlin & New York: de Gruter, 1997

קישורים חיצוניים

• שרה זמיר ויסמין לסרי-רוש, מה חושבים מדריכי החינוך הבלתי-פורמלי על המסגרת הפורמלית בחינוך?, כתב העת שאנן, כרך י"ט, 2014
• מליחה זגייר ואלישבע מיליקובסקי, חינוך בלתי פורמלי ככלי לצמצום פערים במזרח ירושלים, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2020