חמש מגילות

חמש מגילות הוא הכינוי לחטיבה של חמישה ספרים המופיעים, על פי נוסח המסורה, בחלק הכתובים של התנ"ך. במרבית המהדורות הנדפסות, מקומו של קובץ זה הוא מיד לאחר שלושת ספרי אמ"ת (איוב, תהילים ומשלי). הקובץ כולל את הספרים: שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר.

ארון ובו ארבע מהמגילות בבית הכנסת ביקיר

על "מגילה" ו"חמש מגילות"

בספרות חז"ל, הכינוי "מגילה" מיוחד, בדרך כלל, למגילת אסתר. גם שמה של מסכת המשנה העוסקת בדיני פורים וקריאת מגילת אסתר קרויה "מסכת מגילה". בתלמוד הירושלמי, ספר איכה מכונה "מגילת קינות".

עם זאת, קובץ מובחן בפני עצמו של חמש מגילות איננו נזכר בספרות חז"ל ואף אינו קיים במשפחת נוסחי המקרא של תרגום השבעים. אזכורו הראשון של קובץ מגילות כזה נמצא במסכת סופרים, אך (ברוב המהדורות) שם כולל קובץ זה ארבעה ספרים בלבד, ללא ספר קהלת. מחזור ויטרי הוא המקום הראשון בו אנו מוצאים חמש מגילות מכונסות יחד, אותן חמש הכלולות בקובץ זה עד ימינו אלה.

סדרן של חמש המגילות

בשאלת סדרן של חמש המגילות, בתוך משפחת נוסח המסורה עצמה קיימות שתי שיטות:

• בכתביהם של בעלי המסורה ובכתבי היד הספרדיים בעקבותיהם, הסידור הוא כרונולוגי ונעשה על פי התיארוך המסורתי של זמן כתיבת ספרים אלה:
  • מגילת רות – על פי עדותה, מתארת את תקופת השופטים וכתיבתה מיוחסת במסורת לשמואל הנביא.
  • מגילת שיר השירים ומגילת קהלת – מיוחסות שתיהן לשלמה המלך.
  • מגילת איכה – מקוננת על חורבן בית ראשון ומיוחסת לירמיהו הנביא.
  • מגילת אסתר – מתארת את גלות פרס ומיוחסת למרדכי היהודי ולאסתר המלכה.
• בכתבי היד האשכנזיים ובדפוסים, מסודרים ספרים אלה על פי שיקולים ליטורגיים – סדר קריאת המגילות בבית הכנסת במהלך השנה העברית המתחילה בחודש ניסן:
  • שיר השירים – נקראת בחג הפסח.
  • רות – נקראת בחג השבועות.
  • איכה – נקראת בצום תשעה באב.
  • קהלת – נקראת בחג הסוכות.
  • אסתר – נקראת בחג הפורים.

בעקבות צורת סידור זו, ישנם דפוסים בהם צורפו המגילות לחומשי התורה השונים, בהתאם לזמן קריאתם במעגל השנה.

קריאת חמש מגילות

מבחינה הלכתית, רמת החיוב של קריאת המגילות השונות איננה זהה ולא כל קהילות ישראל נהגו לקרוא את כל המגילות במועדים הנזכרים. קריאת מגילת אסתר בפורים היא הקריאה הוותיקה ביותר מכלל החמש ותוקפה ההלכתי החזק ביותר. יש אף המונים את מצוות קריאת מגילת אסתר בפורים כאחת מתרי"ג מצוות. שנייה לה בתפוצה ובתוקף היא קריאת מגילת איכה בתשעה באב. כל קהילות ישראל נהגו לקרוא את איכה לאחר תפילת ערבית בליל הצום, ויש שאף קוראים אותה למחרת, לאחר תפילת שחרית. ויש שקוראים אותה לפני התפילות.

לגבי מנהגי קריאת שלוש המגילות הנוספות, התמונה ברורה מעט פחות: נראה שהמנהג לקרוא את שיר השירים בפסח הוא הנפוץ ביותר. אזכור מנהג זה במסכת סופרים, וכן פיוטים ארצישראליים קדומים לפסח המבוססים על שיר השירים מהווים עדות לקיומו של מנהג זה כבר בתקופת הגאונים הן בארץ ישראל והן בבבל. כמו כן, נוהגים בחלק מהקהילות לקרוא אותה כל ערב שבת.

במקום הרביעי עומדת מגילת רות שגם קריאתה נזכרת במסכת סופרים. המנהג לקרוא את מגילת קהלת בסוכות הוא המנהג הנפוץ פחות מבין חמש המגילות ויש קהילות שאינן קוראות ספר זה כלל. גם מקורו של מנהג זה איננו ודאי, אם כי נראה שגם הוא נוסד בתקופת הגאונים.

הקשר בין המועדים למגילות

גם בשאלת הקשר בין המגילות למועד קריאתן, נראה כי הקשר המובהק ביותר הוא באשר למגילות אסתר ואיכה אשר תוכנן מעיד בבירור על הקשר ההדוק למועד הקריאה. תשעה באב מציין את תאריך החורבן והגלות עליהם מקוננת המגילה ואילו מגילת אסתר מתארת את הרקע וההסבר לייסודו של חג פורים. באשר לשלוש המגילות הנוספות, ניתנו כמה הסברים שונים. חלק מההסברים ביקשו למצוא קשר נקודתי כלשהו בין המועד למגילה, קשר הנרמז בתוכנן של המגילות, חלקם מעניק הסבר רעיוני יותר וחלק מההסברים מבקש לתת נימוק מערכתי יותר לכמה מהמגילות יחד.

באשר לקריאת שיר השירים בפסח, אחד הטעמים המבוססים יותר מסביר כי הסיבה לקריאה היא משום שבחג זה נהוג ממילא לקרוא שירות רבות (שירת הים, שירת דוד, שירת הלל המצרי ועוד). כמו כן, על פי פירושו האלגורי של שיר השירים, עוסקת המגילה בקשר האירוסין בין עם ישראל ואלוהיו – תהליך שביטויו ההיסטורי במסורת היהודית הוא ביציאת מצרים. מלבד רמזים דרשניים שונים (כמו הפסוק "לסוסתי ברכבי פרעה"), דברי הדוד "כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו" מרמזים להפסקת בקשת הגשמים בחג הפסח. הסבר חקלאי נוסף הוא בכך שמגילת שיר השירים כולה מלאה בתיאורים אביביים ובכך נמצאת הולמת את חג האביב – פסח.

גם למנהג קריאת מגילת רות בחג השבועות ישנו הסבר חקלאי. הרקע החקלאי המצטייר במגילה הוא של תקופת הקציר – "בימי קציר חיטים", תקופה המקבילה לזו של חג השבועות. כמו כן, חג השבועות נקבע גם כחג מתן תורה, והמגילה מתארת את התגיירותה של רות וקבלתה עול תורה ומצוות. הסבר חשוב נוסף שניתן הוא בכך שמגילת רות מייחסת את דוד המלך, שעל פי המסורת נולד ונפטר בחג השבועות, לרות המואביה ולבועז.

הקשר בין מגילת קהלת לחג הסוכות מטושטש יותר ופרשנים שונים ניסו לקשור בין תוכן המגילה לחג – דוד אבודרהם, בהתבססו על מדרש חז"ל, הציע כי הפסוק "תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה" (קהלת, י"א, ב') רומז לחג סוכות ושמיני עצרת ומזהיר על דיני תרומות ומעשרות את העוסקים באסיף. ה'מגן אברהם' מציע הסבר שונה וכותב כך: "ובסוכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתוב בקהלת 'ולשמחה מה זו עושה'".

הסבר מערכתי יותר מתבסס על דברי ר' יונתן על שלמה המלך במדרש שיר השירים רבה: "כשאדם נער – אומר דברי זמר (-שיר השירים), הגדיל – אומר דברי משלות (-משלי), הזקין – אומר דברי הבלים (-'הבל הבלים אמר קהלת')". מעגל החיים המתואר במדרש קיים גם במעגל השנה. על פי הסבר זה, בחג האביב המסמל את ימי הנערות, קוראים את מגילת שיר השירים ובחג האסיף, המקביל לתקופת הזקנה, קוראים את ספר קהלת העוסק בסופו ותכליתו של האדם – "סוף דבר הכול נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".

דרשנים ביארו, כי חג הסוכות הוא חג האסיף, יש חשש שתזוח דעתו של האדם עליו, לכן תיקנו את קריאת קהלת ובשל דברי המוסר שבה.

מנהגי הקריאה

בכל קהילות ישראל נהגו לקרוא את מגילת אסתר מתוך מגילת קלף ולברך על קריאה זו. בעקבות דברי מסכת סופרים, נהגו חלק מהקהילות לברך גם על קריאת יתר המגילות את ברכת "על מקרא מגילה" וברכת "שהחיינו" (אותה אין מברכים על קריאת איכה, מאחר שהברכה מיועדת לדברים שמחים). מנהג זה קיים בחלק מקהילות האשכנזים עד ימינו, ובעיקר אצל אלו הנוהגים לפי הגר"א.

חמש המגילות מוטעמות במערכת הטעמים הנהוגה בכל ספרי התנ"ך (למעט ספרי אמ"ת בהם קיימת מערכת שונה). מאחר שחמשת הספרים הללו הם מהספרים ששימושם הציבורי הוא הגדול ביותר, התפתח, במרבית העדות, אופן נגינה מיוחד של טעמים אלה, בשונה מאופן נגינת הטעמים בספרי התורה והנביאים. בחלק ממסורות הקריאה קיים דמיון באופן קריאת חמש המגילות וההבדלים ביניהן הם בחילופי סולמות או בשינויים אחרים – בהתאם לתוכן המגילה. באופן זה, קריאת מגילת אסתר נעשית במנגינה חגיגית יחסית לעומת קריאת איכה הנעשית בנעימה נוגה.

חמש המגילות ותוכנן

שיר השירים

ערך מורחב – שיר השירים

מגילת שיר השירים היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג המכונים "דוד" ו"רעיה". המגילה עשירה במטפורות ובדימויים שונים הנוגעים לתיאורי אהבה וטבע. זו גם אחת הסיבות האפשריות למנהג לקרוא אותה בפסח, חג האביב. במסורת חז"ל נתפרשו שירים אלה באופן אלגורי כמשל ליחסי עם ישראל ואלוהיו. במסורת הנוצרית מופיע פירוש אלגורי דומה, הרואה במגילה דימוי ליחסי ישו והכנסייה הנוצרית.

מגילה זו פותחת במילים "שיר השירים אשר לשלמה", ולכן ייחסה המסורת את חיבורה לשלמה המלך. אמנם, המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כמאתיים שנה לאחר שלמה) את עריכת המגילה.

מגילת רות

ערך מורחב – מגילת רות

מגילת רות היא הקצרה ביותר בין חמש המגילות והיא מתארת את סיפורה של רות המואביה שחזרה עם חמותה נעמי, משדה מואב לבית לחם. המגילה מתארת את פרשת גיורה ונישואיה עם בועז משבט יהודה. על פי מגילת רות, דוד המלך הוא אחד מצאצאיהם של רות ובועז.

מסורת חז"ל מייחסת את חיבור המגילה לשמואל הנביא ואילו הדעה הרווחת במחקר היא כי ספר קצר זה נכתב בתקופת בית שני.

מגילת איכה

ערך מורחב – מגילת איכה

מגילת איכה, היא מגילת אבל, העוסקת בחורבן ממלכת יהודה. מחבר המגילה מקונן על חורבן בית המקדש הראשון, על הגלות, ועל שאר הצרות שעברו על העם היהודי בעקבות החורבן.

חיבור המגילה מיוחס במסורת לירמיהו הנביא שחי בדור החורבן. את המגילה נהוג לקרוא בתשעה באב, יום הצום והאבל על חורבנם של שני בתי המקדש.

מגילת קהלת

ערך מורחב – מגילת קהלת

מגילת קהלת היא חיבור מסוגת ספרי החוכמה הכלולים במקרא. כותב הספר מזהה עצמו עם המלך שלמה שחכמתו המופלגת מצוינת גם במקורות אחרים. מגילה זו עוסקת בשאלות הגותיות כמו מקומו של האדם בעולם, ההשגחה האלוהית והצדק האלוהי. רוב המגילה מציגה תפיסת פטאליסטית של הקיום האנושי, לפיה מעשיו של האדם חסרי משמעות ואינם משנים דבר, ולכן גם אין משמעות ל"צדק אלוהי". כמו כן דנה המגילה מה טוב לאדם ומציגה תשובות אפשריות רבות (חוכמה, אהבה רומנטית, עושר, פרנסה, הדוניזם וכו') ואת שלילתן. בסופו המפתיע של חיבור זה, לאחר חיפושים ארוכים אחר משמעות, מוצגת התפיסה הדתית לפיה קיום מצוות אלוהים הוא תכלית האדם בעולם.

מגילת אסתר

ערך מורחב – מגילת אסתר

מגילת אסתר מתארת את סיפור הצלת היהודים שחיו תחת שלטון אחשוורוש הפרסי, סיפור שנודע לימים כ"נס פורים". המגילה מתארת כיצד תושייתם וחוכמתם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה הצליחו להפוך את גזירת המן ולהביא להצלת היהודים. באופן מפתיע, שמו של האל לא נזכר בספר וההתרחשויות בו נראות כטבעיות-לכאורה. אף על פי כן, רצף האירועים והפעולות יוצר בלב הקורא את הרושם של התערבות אלוהית והיעדר מקריות. מסורת חז"ל והמחקר המודרני הציעו פתרונות שונים לשאלת היעדרותו של האל מהמגילה.

על פי עדותה שלה (ט, 29–32), המגילה נכתבה על ידי מרדכי ואסתר שאף תיקנו את קריאתה מדי שנה בשנה.

לקריאה נוספת

• יוסף עופר, "מונח המסורה 'חומשה' – האזכור העתיק ביותר של קובץ 'חמש מגילות'", בתוך: עירית מאיר ומשה בר-אשר (עורכים), נטעי אילן: מחקרים בלשון העברית ובאחיותיה מוגשים לאילן אלדר, חיפה תשע"ד, עמ' 309­–320.

קישורים חיצוניים

• מתיה קם, טריה פיליפ, חמש מגילות, באתר "תרבות•il"
• חמש מגילות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספר חמש מגלות עם פרוש רש"י, בולוניה, שנת רמ"ג, הספריה הלאומית ישראל