ויקיפדיה

טירת סטירלינג

טירה בממלכה המאוחדת

טירת סטירלינג (באנגלית: Stirling Castle), הממוקמת סמוך לסטירלינג, היא אחת מהטירות החשובות ביותר בסקוטלנד, מבחינה היסטורית ואדריכלית גם יחד. צוקיה התלולים של הגבעה הפכו את הטירה לעמדת הגנה חזקה. מיקומה האסטרטגי, אשר שימש עד סוף המאה ה-19 לשמירה על נקודת החצייה הרחוקה ביותר במורד הזרם של נהר פורת', הפך את הגבעה לביצור חשוב ביותר באזור כבר בתקופות קדומות.

טירת סטירלינג
Stirling Castle
טירת סטירלינג ממבט אווירי, 2016
טירת סטירלינג ממבט אווירי, 2016
מידע כללי
סוג טירה, אטרקציה תיירותית עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת סטירלינג (עיר) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום סטירלינג (מחוז) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים סביבה היסטורית סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל סביבה היסטורית סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 56°07′26″N 3°56′52″W / 56.123888888889°N 3.9477777777778°W / 56.123888888889; -3.9477777777778
www.stirlingcastle.scot
(למפת הממלכה המאוחדת רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לפני האיחוד עם אנגליה הייתה סטירלינג לאחד ממקומות מושבם של אנשי בית המלוכה הסקוטי כארמון, זאת בנוסף לשימוש הצבאי כטירה. מספר מלכים ומלכות סקוטיים הוכתרו בסטירלינג, כולל מרי, מלכת הסקוטים, ב-1542, ואחרים נולדו ומתו בה. במהלך ההיסטוריה עמדה הטירה לפחות בשמונה מצורים, כמה מהם בתקופת מלחמות העצמאות הסקוטיות, והאחרון שבהם היה ב-1746 כאשר ניסה צ'ארלס אדוארד סטיוארט לכבוש את סטירלינג ללא הצלחה.

מרבית המבנים העיקריים בטירה מתוארכים למאות ה-15 וה-16 כאשר רק מבנים מעטים שרדו מתקופת המאה ה-14. הביצורים החיצוניים הפונים לעיר מתוארכים לתחילת המאה ה-18. כיום הטירה נחשבת לאתר לאומי ומוקד תיירות חשוב בסקוטלנד והיא מנוהלת על ידי ארגון סביבה היסטורית סקוטלנד (לשעבר קרן סקוטלנד ההיסטורית).

היסטוריה

עריכה

היסטוריה מוקדמת

עריכה

קסטל היל, הגבעה עליה בנויה טירת סטירלינג, מהווה חלק ממחשוף סטירלינג סיל – סיל מגמטי, שגילו מוערך ב-350 מיליון שנה, אשר הפך כתוצאה מסחיפה קרחונית למבנה "צוק וזנב"[1]. ככל הנראה נעשה שימוש באתר כבר בתקופות קדומות, מכיוון שמבצר גבעה השוכן על גוואן היל ממוקם בקרבתו, ממזרח[2] הרומאים עקפו את סטירלינג ובנו במקום מבצר בדונה (Doune) הסמוכה, אם כי ייתכן שהגבעה הוחזקה בידי קונפדרציה של שבטים מקומיים שכונו מאטאה (Maeatae)[3]. ככל הנראה הוחזקה הגבעה בתקופה מאוחרת יותר על ידי הגודודין אשר זוהתה גם כיישוב בשם אייאודאו (Iudeu) אשר התקיים במקום במאות ה-7 וה-8, שם צר המלך פנדה ממרסיה על המלך אוסוויו (Oswiu) מברניקיה ב-655. האזור עבר לשליטת הפיקטים לאחר תבוסת הנורת'מברים בקרב דון נכטיין (Dun Nechtain), כ-30 שנה מאוחר יותר[4]. אף על פי כן, לא נתגלו בשטחי הטירה ראיות ארכאולוגיות לנוכחות קודם לתקופת ימי הביניים המאוחרים.

התיעוד הראשון אודות טירת סטירלינג מופיע בסביבות שנת 1100, כאשר נבנתה במקום קפלה על ידי אלכסנדר הראשון, מלך סקוטלנד. נראה כי בתקופה זו שימשה סטירלינג כמרכז שלטוני, היות שאלכסנדר מת בה ב-1124. בתקופת מלכותו של יורשו ואחיו, דייוויד הראשון, הפכה סטירלינג למבצר מלכותי (Royal burgh) ולמרכז אדמיניסטרטיבי חשוב. המלך ויליאם הראשון הקים "שמורה" לצייד צבאים דרומית מזרחית לטירה, אך לאחר שנפל בשבי האנגלים ב-1174 נאלץ למסור לידיהם מספר טירות, ובכללן סטירלינג ואדינבורו, זאת בהתאם לתנאי הסכם פאלז. עם זאת, אין ראיות לכך שהאנגלים עשו שימוש בטירה והיא נמסרה בחזרה לסקוטים על ידי ריצ'רד הראשון ב-1189. סטירלינג המשיכה לשמש כמקום מושבם של בני המלוכה הסקוטיים, כאשר ויליאם עצמו מת במקום ב-1214, ואלכסנדר השלישי ייסד ב-1260 סמוך לטירה שמורת ציד חדשה בשם ניו פארק[5].

מלחמות העצמאות הסקוטיות

עריכה
 
מויבריי מונע מאדוארד השני, מלך אנגליה מפלט בטירה לאחר קרב באנוקברן.

כסטירלינג נותרה כמרכז שלטוני חשוב עד תקופת שלטונו של אלכסנדר השלישי ב-1286. מותו הביא לסדרה של מאבקי ירושה ואדוארד הראשון, מלך אנגליה, הוזמן לשמש בורר בין הצדדים. אדוארד נע צפונה ב-1291 ודרש כי סטירלינג וטירות מלכותיות נוספות יימסרו לו בזמן תקופת הבוררות. אדוארד פסק לטובתו של ג'ון באליול, תוך כוונה שימשול כשליט בובה מטעמו וסקוטלנד תהפוך למעשה למדינת חסות של אנגליה[6][7].

ב-1296, בתגובה להסכם הברית הישנה בין צרפת לסקוטלנד, פלש אדוארד הראשון לתחומי האחרונה, הביס את הסקוטים בקרב דאנבר ב-27 באפריל והדיח את ג'ון באליול[6]. עם הכיבוש החלה מלחמת העצמאות הסקוטית הראשונה אשר נמשכה כ-60 שנה. לאחר שנמצאה נטושה, הפכו האנגלים את הטירה לאחד ממעוזיהם העיקריים. הטירה נכבשה בחזרה לאחר קרב גשר סטירלינג, על ידי ויליאם וולאס ואנדרו מוריי, אך לאחר התבוסה בקרב פאלקירק נטשו אותה הסקוטים פעם נוספת. אדוארד חיזק את ביצורי הטירה, אך היא הושמה במצור על ידי רוברט דה ברוס. אדוארד לא הצליח להסיר את המצור ואנשי חיל המצב נאלצו להיכנע[8][9].

החל מ-1303 הייתה ידם של האנגלים על העליונה, וסטירלינג הפכה לטירה האחרונה שנותרה בשליטה סקוטית. צבאו של אדוארד קרב לטירה באפריל של אותה שנה, ועמו לפחות 17 כלי מצור. חיל המצב הסקוטי, 30 איש בפיקודו של ויליאם אוליפנט נכנע ב-20 ביולי, אך חלק מאנשיו הוחזרו לטירה מכיוון שאדוארד רצה לעשות שימוש בכלי המצור החדש שלו, "זאב מלחמה", שהיה ככל הנראה הטרבושה הגדול ביותר שנבנה, ובאמצעותו הושמד לחלוטין קטע גדול מחומת המגן ההיקפית באזור בית השער[10][11][12]. נראה היה שהושלם ניצחונו של אדוארד, אך הוא מת ב-1307, ורוברט ברוס ניצל זאת והפך למלך סקוטלנד. עד 1313 כבשו הסקוטים בחזרה את מרבית שטחיהם, ובשליטת האנגלים נותרו רק הטירות סטירלינג, רוקסבורו, אדינבורו ובריק. אדוארד ברוס, אחיו של רוברט, הטיל מצור על סטירלינג, שבאותה עת הייתה בפיקודו של פיליפ מויבריי. מויבריי הציע שהטירה תכנע אם לא יסירו האנגלים את המצור עד 24 ביוני 1314. ברוס הסכים ונסוג. באותו קיץ נע צבא אנגלי גדול, בפיקודו של אדוארד השני, מלך אנגליה, צפונה במטרה לחבור לטירה. בין 23 ל-24 ביוני 1314, בסמוך לטירה, התעמת אדוארד השני עם צבאו של רוברט ברוס בקרב באנוקברן ונחל תבוסה מכרעת. אדוארד ניסה למצוא מחסה בטירה, אך מויבריי נותר נאמן להבטחתו והאנגלים נאלצו להימלט. מויבריי מסר את הטירה לידי הסקוטים, תוך שהוא מצטרף לשורות צבאם. רוברט דה ברוס ציווה על הריסת ביצורי הטירה, במטרה למנוע מהאנגלים לכבוש אותה מחדש[9].

המלחמה עם האנגלים טרם הסתיימה, ובמהלך מלחמת העצמאות הסקוטית השנייה הייתה הטירה בידי האנגלים פעם נוספת ב-1336 וביצוריה חודשו, אם כי חומר הבנייה בו בוצעו העבודות היה בעיקר עץ ופחות אבן. אנדרו מוריי ניסה לצור על הטירה ב-1337[13], אז נעשה, ככל הנראה, השימוש הראשון בתותחים בתולדות סקוטלנד[14]. רוברט סטיוארט, לימים המלך רוברט השני, כבש בחזרה את סטירלינג לאחר מצור ארוך בין 1341 ל-1342, עם כניעת מפקדה, תומאס רוקבי, ולאחר שכוח החילוץ האנגלי בושש להגיע[15]. לשומר הטירה מונה הרוזן הסקוטי מוריס מוריי אשר הוציא כסף רב על שיפוצה[16]. ב-1360 מונה רוברט דה פורסית' למושל הטירה, תפקיד אותו העביר בירושה לבנו ג'ון ולנכדו ויליאם, אשר שרת כמושל ב-1399[17].

תקופת בית סטיוארט

עריכה

בתקופת שלטונם של המלכים הראשונים לבית סטיוארט, רוברט השני ורוברט השלישי, נבנו המבנים הראשונים ששרדו עד ימינו. רוברט סטיוארט ששימש כעוצר כאחיו של רוברט השני, פיקח על שיפוץ השערים הצפוני והדרומי. השער הצפוני הנוכחי בנוי על יסודות אלה מהעשור של 1380, מבנה האבן העתיק ביותר ששרד עד ימינו[18]. ב-1424 הייתה סטירלינג חלק מהסכם נישואין, ובמסגרתו הוענקה הטירה לג'ואן בופורט מבעלה ג'יימס הראשון, מסורת אותה המשיכו מונרכים נוספים. לאחר רציחתו של ג'יימס ב-1437, מצאה ג'ואן מקלט בטירה יחד עם בנה הצעיר, ג'יימס השני. חמש-עשרה שנה מאוחר יותר, ב-1452, הייתה הטירה למקום בו דקר ג'יימס למוות את רוזן דאגלס, לאחר שזה סירב לסיים את ברית שהייתה עשויה להפוך למסוכנת ובוגדנית עבור המלך עם רוזן רוס ורוזן קרופורד[19]. בטירה נולד ג'יימס השלישי, ששיפץ מאוחר יותר את הגנים ואת הקפלה המלכותית שבמקום[20]. ייצור כלי ארטילריה בסטירלינג תועד ב-1475[21]. אשתו של ג'יימס, מרגרט מדנמרק, מתה בטירה ב-1486, ושנתיים מאוחר יותר נהרג גם ג'יימס עצמו בקרב סאוכיברן אשר נערך דרומית לסטירלינג, סמוך מאוד לאתר בו נערך קרב באנוקברן[22][23].

בנייה בתקופת הרנסאנס והמשך מאבקי שלטון

עריכה
 
הארמון המלכותי במרכז הטירה אשר בנייתו הושלמה ב-1540.

כמעט כל מבני הטירה הנראים בימינו נבנו בין השנים 1490 ל-1600, כאשר התפתחה סטירלינג למרכז עיקרי עבור מלכי בית סטיוארט, ג'יימס הרביעי, ג'יימס החמישי וג'יימס השישי. הארכיטקטורה של מבנים חדשים אלה היא תערובת אקלקטית של השפעות אנגליות, צרפתיות וגרמניות, המבטאות את השאיפות הבינלאומיות של מלכי בית סטיוארט[24].

ג'יימס הרביעי החזיק בחצר רנסאנס מלאה, אשר כללה גם אלכימאים, וביקש להקים בסטירליג ארמון בסטנדרטים אירופאיים. ג'יימס הרביעי פיקח על בניית מגורים מלכותיים גם באדינבורו, פוקלנד ולינלית'גו, אך היקף העבודות בסטירלינג היה הנרחב ביותר וכלל את מבנה המגורים הישן ששימש את המלך, האולם הגדול והביצורים[25]. בנוסף שיפץ ג'יימס הרביעי את הקפלה המלכותית, אחת מתוך שתי כנסיות שהיו בטירה באותו הזמן, וב-1501 קיבל את אישור האפיפיור אלכסנדר השישי להקים במקום מוסד ללימוד כמרים[26]. הביצורים, מהם נותרו בימינו שרידים מעטים, הושפעו מארכיטקטורה צבאית צרפתית, אם כי פרטים רבים נוספו למטרות עיצוב ולא להגנה[27]. בהנחה שתיעוד סאטירי בשתי פואמות מאת ויליאם דאנבר מבוססות על עובדות, שימשו חומות הטירה כאתר ממנו בוצע ניסיון בתעופת האדם, בסביבות שנת 1509, על ידי האלכימאי וראש המנזר האיטלקי ג'ון דאמיאן[28]. בחצרו של ג'יימס שהה גם אלכימאי בשם קאלדוול, אשר תחזק בטירה אח שנועדה לחיפוש אחר "היסוד החמישי" (Quinta essencia) המיתי[29].

העבודה על מבני הטירה לא הסתיימה עד למותו של ג'יימס הרביעי בקרב פלודן. יורשו, ג'יימס החמישי, הוכתר בקפלה המלכותית וגדל בטירה תחת השגחתו של ג'ון ארסקין. ב-1515 הגיע העוצר ג'ון סטיוארט, דוכס אולבני, עם 7,000 איש וצר על הטירה, במטרה להעביר לחזקתו את המלך הצעיר מידי אמו, מרגרט טיודור[30]. ג'יימס החמישי המשיך את מפעלו של אביו בסטירלינג והקים את חלקו המרכזי של הארמון המלכותי, פרי עבודתו של סר ג'יימס המילטון מפינהארט[31]. גם ג'יימס החמישי מת בגיל צעיר, והותיר את העבודה הבלתי גמורה לאלמנתו, מארי דה גיז. ביתו התינוקת, מרי, הובאה לסטירלינג למען ביטחונה והוכתרה בקפלה המלכותית ב-9 בספטמבר 1543 וגדלה גם היא במקום, בטרם הועברה למנזר אינצ'מהאום (Inchmahome Priory) ומשם לצרפת ב-1548. במהלך העשור של 1550 בתקופת העוצרות של מארי דה גיז, גברה העוינות בין צרפת לאנגליה, אשר באה לידי ביטוי גם על אדמת סקוטלנד. כתוצאה מכך נבנו ביצורים להצבת ארטילריה במבואותיה הדרומיים של הטירה, ובכלל זה "הדורבן הצרפתי", שהפכו לבסיס להגנות החיצוניות הנראות בימינו [32], וגיז העסיקה בטירה מהנדס צבאי איטלקי בשם לורנצו פומארלי.

מרי שבה לסקוטלנד ב-1561 וביקרה בטירה לעיתים קרובות. מרי טיפלה בהנרי סטיוארט, לורד דרנלי, בטירה במהלך מחלתו ב-1565, והשניים נישאו במהרה[33]. בנם, ג'יימס השישי, הוטבל בטירה בשנה שלאחר מכן, ובמקום נערכו חגיגות שכללו זיקוקין די-נור[34]. דרנלי כבר היה מסוכסך עם המלכה בתקופה זו ולא השתתף בחגיגות, אם כי עדיין התגורר בטירה[35]. רוזן מאר, האפוטרופוס של ג'יימס, הפך למושל הטירה ב-1566[36]. מרי הייתה בדרכה מסטירלינג כאשר נחטפה על ידי רוזן בוט'וול, מהלך אשר גרם לשרשרת אירועים שאילץ אותה לבסוף לוותר על השלטון ולהימלט לאנגליה[37].

המלך הצעיר ג'יימס השישי הוכתר בכנסיית הולי רוד הסמוכה וגדל בתוך הטירה בהשגחתה של אנאבל מוריי, דוכסית מאר ובהדרכתו של המלומד ההומניסט ג'ורג' בוכאנן (George Buchanan)[38]. לעיתים קרובות שימש המלך הצעיר כלי משחק במסגרת המאבקים בין העוצרים השונים לתומכיה של מרי ונשמר בקפידה. סטירלינג הפכה לבסיס עבור תומכיו של ג'יימס, בזמן שהאצילים שהעדיפו את החזרתה של מרי לשלטון התכנסו באדינבורו, בהנהגתו של ויליאם קירקלדי. קירקלדי הוביל פשיטה על הטירה ב-1571 במטרה לעצור את אויבי המלכה, אך נכשל בכיבושה ובלכידתו של המלך[39].

שומר הטירה, אלכסנדר ארקסקין מגוגאר, סולק ממנה על ידי תומכיו של העוצר מורטון באפריל 1578 לאחר שבנו נפצע אנושות במהלך מאבק בבית השער. הרוזנים המורדים מאר ואנגוס השתלטו על הטירה ב-1584, אך נכנעו ונמלטו ממנה לאנגליה לאחר שהמלך קרב אליה בראש צבא[40]. הם שבו לסקוטלנד לאחר כשנה, כבשו את סטירלינג ואילצו את המלך להיכנע ולהשיב להם את אחוזותיהם, אם כי בסופו של דבר נשבעו לו אמונים[41].

בדצמבר 1593 החליטה אן, נסיכת דנמרק, להגיע אל הטירה על מנת ללדת בה את ילדה הראשון, וג'יימס הורה על שיפוץ מקיף של הארמון שהיה הרוס למחצה [42]. הנסיך הנרי נולד בסטירלינג ב-1594 והקפלה המלכותית הנוכחית שבטירה נבנתה לכבוד טקס הטבלתו ב-30 באוגוסט של אותה שנה. הקפלה, שנבנתה ככל הנראה על ידי ויליאם שאו (William Schaw), היוותה את הצלע הרביעית של החצר הפנימית המרובעת. בדומה לקודמיו, בילה גם הנרי את ילדותו בטירה תחת השגחתו של רוזן מאר השני, עד שאיחוד הכתרים ב-1603 הפך את אביו למלך אנגליה והמשפחה המלכותית עזבה ללונדון[43].

מצודה צבאית

עריכה
 
פוסטר גיוס לרגימנט הארגייל וסת'רלנד היילנדרים עם טירת סטירלינג ששימשה כמפקדה שלהם ברקע.

לאחר עזיבת המשפחה, ירד מעמדה של טירת סטירלינג כמושב מלכותי, והיא הפכה למרכז צבאי. הטירה שימשה כבית סוהר לבעלי מעמד גבוה במהלך המאה ה-17 ורק מונרכים מעטים ביקרו בה. ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ביקר בסקוטלנד ב-1617, ושהה בטירה במהלך יולי. ב-1625 בוצעו עבודות בטירה בהם שיפוץ הגנים והקפלה המלכותית לקראת בואו הצפוי של המלך החדש, צ'ארלס הראשון, אשר הגיע לסקוטלנד רק ב-1633 ושהה בטירה לזמן קצר בלבד[44][45].

לאחר הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון הכתירו הסקוטים את יורשו, צ'ארלס השני בשנת 1650, שהיה למונרך האחרון שהתגורר בטירה[46]. באותה שנה הובסו הכוחות המלוכנים על ידי צבאו של אוליבר קרומוול בקרב דאנבר, והמלך צעד דרומה לתוך אנגליה והובס בקרב ווסטר, אשר סיים את מלחמת האזרחים האנגלית. גנרל ג'ורג' מונק הטיל מצור על סטירלינג החל מה-6 באוגוסט 1651, והקים במות עליהן הציב תותחים בחצר הכנסייה השכנה. לאחר שחיל המצב של הטירה התמרד, נכנע מפקדה, הקולונל ויליאם קנינגהאם, ב-14 באוגוסט[47][48][49]. את הנזק שנגרם במהלך המצור ניתן עדיין לראות בימינו בכנסייה ובאולם המרכזי[50].

לאחר הרסטורציה שהשיבה לשלטון את צ'ארלס השני, הושב הרוזן ממאר לתפקידו כמושל, ולעיתים קרובות נעשה בטירה שימוש כבית כלא עבור קובננטרים (תנועה פרסביטריאנית סקוטית)[51]. ג'יימס, דוכס אולבני (ולימים ג'יימס השני מלך אנגליה וג'יימס השביעי מלך סקוטלנד) ביקר בטירה ב-1681[52]. בתקופה זו עלתה חשיבותה של סטירלינג כמעוז צבאי, בגני הטירה נבנה מחסן לאבק שרפה והוצב בה חיל מצב קבוע החל מ-1685. עם עלייתו לכס המלוכה של ג'ורג' הראשון ב-1714, הודח ג'ון אירסקין, רוזן מאר השישי מתפקידו כמושל, כמו גם ממינויו למזכיר לענייני סקוטלנד. בתגובה, הניף מאר את דגלו של ג'יימס סטיוארט במהלך המרד היעקוביטי של 1715. כוחות הממשלה, בפיקודו של דוכס ארגייל, נעו במהירות כדי לתפוס את הטירה ולאחר מכן התקדמו לעבר שריפמור (Sheriffmuir) כדי לחסום את נתיב נסיגתו של מאר. קרב שריפמויר הסתיים ללא הכרעה, אך למעשה הגיעה ההתקוממות לסיומה. במהלך המרד היעקוביטי של 1745 הוביל צ'ארלס אדוארד סטיוארט את צבא אנשי ההיילנדס שלו דרך סטירלינג לעבר אדינבורו. בעקבות הנסיגה מאנגליה, שבו היעקוביטים לסטירלינג בינואר 1746. העיירה נכנעה במהירות אך מושל הטירה סירב להיכנע והיעקוביטים הקימו עמדות לכלי ארטילריה בגבעת גוואן הסמוכה, אך אלה הושמדו במהירות על ידי התותחים שהוצבו בטירה. על אף ניצחונם בפאלקירק נסוגו היעקוביטים ב-1 בפברואר[53].

משנת 1800 עברה הטירה לאחריות משרד המלחמה ושימשה למגורי חיילים. שינויים רבים בוצעו במבנים השונים, כאשר ההיכל המרכזי הוסב למבנה מגורים, הקפלה המלכותית הוסבה לאולם הרצאות וחדר אוכל, מבנה המלך הישן הוסב למרפאה והארמון המלכותי הפך לחדר אוכל לקצינים. מספר מבנים חדשים הוקמו, ובכלל זה בית הכלא והמחסן לאבק שרפה ב-1810. המלכה ויקטוריה ביקרה בטירה ב-1842, והנסיך מוויילס ב-1859[54].

ב-1873, במסגרת רפורמות קרדוול, הוקמה מערכת חדשה של אזורי גיוס המבוססת על המחוזות השונים, וסטירלינג הפכה למפקדה ולנקודת הגיוס והאימון של הרגימנטים ה-72 וה-91[55]. בעקבות רפורמות צ'ילדרס ב-1881 התמזגו רגימנט הרגלים ההיילנדרים ה-91 מארגייל עם רגימנט הרגלים ההיילנדרים ה-93 מסת'רלנד והפכו לרגמינט הארגייל וסת'רלנד היילנדרים ובסיסו נקבע בסטירלינג. בשנת 2006 נסגר הרגימנט והפך לגדוד החמישי של הרגימנט המלכותי של סקוטלנד החדש שהוקם (יחד עם כל שאר הרגימנטים הרגליים בסקוטלנד)[56].


המאה ה-20 ואילך

עריכה

בימינו הושבו למגורים המלכותיים מעט מתפארתם הישנה. מיזם גדול למחקר ולשחזור, שארך 10 שנים ועלותו כ-12 מיליון פאונד, הושלם בקיץ 2011[57]. מאז ינואר 2002 פעלו אורגים מטעם וסט דין קולג' על יצירה מחדש של שטיחי הקיר של "ציד החד-קרן", וארבעה מהם תלויים בימינו בחדר קבלת הפנים של המלכה ששוחזר בארמון המלכותי. היסטוריונים החוקרים את תקופת שלטונו של ג'יימס החמישי מעריכים שסדרה דומה של שטיחי הקיר היו חלק מהאוסף המלכותי[58].

קבוצה של אורגים ביקרה בקלויסטרס, חלק ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו יורק, על מנת לבחון את שטיחי הקיר המקוריים מהמאה ה-15 המוצגים בו, וחקרו את טכניקות האריגה, לוחות הצבעים והחומרים. האורגים עבדו בווסט דין קולג' שבמערב סאסקס וגם בסדנה שהוקמה בטירת סטירלינג. המיזם הסתיים ב-2015[59].

טירת סטירלינג נותרה מפקדת רגימנט ההיילנדרים מארגייל וסת'רלנד, אם כי הפלוגה היחידה שנותרה במסגרתו מוצבת באדינבורו מאז שנת 2014[60]. המוזיאון לתולדות הרגימנט שוכן גם הוא בתחומי הטירה[61].

מבנה

עריכה
 
הביצורים החיצוניים והדורבן הצרפתי בקצה הדרום-מזרחי של הטירה.
 
בית השער המוביל מהביצורים החיצוניים לחצר החיצונית ולמרכז הטירה. משמאל ניתן לראות את הארמון המלכותי.
 
החצר החיצונית.
 
החצר הפנימית (העליונה) המוקפת בארמון המלכותי, ההיכל הגדול, בניין המלך והקפלה.
 
בניין המלך הישן המשקיף לתוך החצר הפנימית.
 
קדמת הארמון המלכותי מכיוון החצר הפנימית.
 
נד'ר ביילי והביצורים הצפוניים.

ביצורים חיצוניים

עריכה

ביצורי הטירה מכילים עמדות תותחים, אר נבנו במתכונתם הנוכחית במאה ה-18, אם כי ישנם חלקים, כולל עמדת "דורבן צרפתי" (French Spur), מתקופת עוצרותה של מרי דה גיז, מאמצע המאה ה-16. הדורבן הצרפתי נבנה במקור כבאסטיון אשר הכיל עמדות תותחים שהגנו על הבאסטיון העיקרי. מחוץ לעמדה, הוקמה סוללת עפר משופעת המכונה טאלוס (Talus), והכניסה אליה בוצעה באמצעות גשר מיטלטל שהוצב מעל תעלה. חפירות שבוצעו במקום בשנות ה-70 הראו שחלק גדול מאבני המבנה המקורי נותרו כחלק מביצורי המאה ה-18[62].

בעקבות ניסיון הפלישה הצרפתית ב-1708 קיבלו העבודות לשיפור הביצורים בסטירלינג עדיפות עליונה. השיפוץ הושלם ב-1714, כאשר החומה הורחבה כלפי חוץ ובתוכה נבנה מתחם מבוצר המכונה "כיכר בית המשמר" (Guardhouse Square). הבנייה יצרה למעשה זוג חומות, עם תעלת מגן לפני כל אחת מהן, ובתוכן פתחי ירי המכונים קאפוניר (Caponier) שכיסו את שטח התעלות. בימינו קיימת גישה באמצעות גרם מדרגות אל תוך הקאפוניר יחיד שהשתמר[62].

בחלק האחורי נבנו חומות סוגרים כדי לחזק את הגנת החומות העיקריות ולספק עמדות לתותחים. "הדורבן הצרפתי" הורחב מעט כדי לאפשר הצבת תותחים רבים יותר. הבניינים שבתוך כיכר בית המשמר מתוארכים למאה ה-19. מחוץ לטירה קיימת רחבה פתוחה, אשר שימשה בעבר למצעדים ובימינו משמשת לחניה ולמופעים[62].

הביצורים הקדמיים ובית השער

עריכה

בית השער, אשר שימש לכניסה לטירה עצמה מכיוון הביצורים החיצוניים, נבנה על ידי ג'יימס הרביעי והושלם ככל הנראה בשנת 1506[63]. במקור שימש בית השער כחלק ממכלול הביצורים הקדמיים, ששימשו כחומה היקפית לרוחבה של קסטל היל. במרכז החומה ממוקם בית השער עצמו, המגיע בימינו למחצית מגובהו המקורי. המגדלים העגולים בפינות החיצוניות התרוממו לגגות בעלי צורת קונוס עם שינות שנבנו סביבם. באגפים נבנו מגדלים עגולים נוספים, מהם נותרו בימינו שרידים בלבד ומאחוריהם מגדלים נוספים, בחלקו האחורי של בית השער. תכנון המבנה הכולל, כפי ששרטט ג'ון סלזר (John Slezer) ב-1693 הפגין השפעה צרפתית והקביל בעיצובו לביצור הקדמי של ארמון לינלית'גו[64].

בדומה למבנה בלינלית'גו, נועד הביצור הקדמי בעיקר לראווה, במתכונת "עידן האבירות", מאשר למטרות הגנה, מכיוון שסיפק הגנה מועטה כנגד הארטילריה של אותו הזמן. הכניסה התאפשרה דרך מעבר מרכזי, עם שני שבילים שנועדו להולכי רגל באגפים. סידור משולש זה נחשב בלתי רגיל לזמנו, ושערי ניצחון ההתקופה הקלאסית הוצעו כגורם המשפיע. מבנה בית השער פורק בצורה הדרגתית ונותר במתכונתו הנוכחית ב-1810. בכל קצה של שינות חומת המסך היה מגדל מרובע. המגדל המערבי, המכונה "מגדל הנסיך", ככל הנראה על שמו של הנרי פרדריק, נסיך ויילס, שרד ונותר בשיא גובהו, ובימינו מחובר לארמון מתקופה מאוחרת יותר. בצד המזרחי, הכיל מגדל אלפינסטון (Elphinstone) מטבח וככל הנראה גם מגורי קצינים. מגדל זה הונמך על מנת ליצור מקום לסוללת תותחים, ככל הנראה במהלך המאה ה-18, כאשר נבנו הביצורים החיצוניים.

החצר החיצונית

עריכה

בתחומי הביצור הקדמי רחבה המכונה "החצר החיצונית" (Outer Close). בצד הדרום-מזרחי ניצבים מבנים צבאיים מתקופת המלך ג'ורג'; בית המשמר הראשי משלהי המאה ה-18 ובית פורט מייג'ור מתחילת המאה ה-19. השער הצפוני הישן מוביל אל מתחם המכונה "נד'ר ביילי" (Nether Bailey) ובו נמצאו המטבחים המקוריים של הטירה, אשר היו מחוברים ככל הנראה אל ההיכל המרכזי. המטבח הראשי הנראה בימינו נבנה בתקופה מאוחרת יותר, לצד החומה המזרחית של הטירה. עם זאת, ב-1689 נאטמו חדריו כדי שישמש עמדות לתותחים. חפירות שנערכו במקום בשנות ה-20 של המאה ה-20 אימתו את קיומם של מספר חדרים ששרדו והמבנה שוחזר ב-1929. המבנה הקטן שמעל השער הצפוני נחשב מסורתית כמטבעה, הידוע בסקוטית כ-"Cunzie Hoose" או "בית היציקה". מערבית לחצר הסגורה סודרו חלקיה העיקריים של הטירה סביב חצר פנימית מרובעת: הארמון המלכותי מדרום, בניין המלך הישן ממערב, הקפלה המלכותית מצפון וההיכל הראשי ממזרח[65].

בניין המלך הישן

עריכה

המבנה הישן ביותר בחצר הפנימית הוא בניין המלך הישן, הממוקם בצד המערבי ובנייתו הושלמה בסביבות 1497[66]. הבניין נועד לשמש כמתחם מגורים על ידי ג'יימס הרביעי והיה מבנה דמוי האות "ר". החדרים הראשיים היו בקומה הראשונה, מעל מרתפים, וכללו שני אולמות עם תצפית נרחבת מערבה, אף על פי שהחללים הפנימיים עברו שינויים. למגדל המדרגות הבולט מבנה מתומן שהועתק במגדל מדרגות נוסף שנבנה מאוחר יותר בבניין זה[67].

ב-1855 נשרף חלקו הצפוני של הבניין ונבנה מחדש בסגנון ברוניאלי על ידי ההיסטוריון והארכיטקט רוברט ויליאם בילינגס. בצידו הדרום מערבי של המתחם מחובר מבנה ששימש כמטבח, ובנוי במתאר שונה מבניין המלך הישן והארמון המלכותי. קיימת סברה כי זהו מבנה מוקדם מן המאה ה-15, מתקופת שלטונו של ג'יימס הראשון. חפירות שנערכו בבניין ב-1998 חשפו בורות קבורה, המצביעים, ככל הנראה, שהמקום שימש ככנסייה או כקפלה[66].

ההיכל הראשי

עריכה

בצד המזרחי של החצר הפנימי נמצא ההיכל הראשי, או היכל הפרלמנט, שנבנה על ידי ג'יימס הרביעי לאחר סיום בניית בניין המלך הישן ב-1497, וטויח ב-1503. הבניין תואר כ"הבניין המרשים ביותר שנבנה בסקוטלנד בסוף ימי הביניים", ומייצג את הדוגמה הראשונה של ארכיטקטורה מלכותית שהושפעה מהרנסאנס במדינה[68].

הבניין נבנה על ידי מספר בעלי מלאכה אנגליים ומשלב כמה רעיונות עיצוביים, ומושווה להיכל שבנה אדוארד הרביעי בארמון אלת'ם, שנבנה בשלהי העשור של 1470. במבנה כלולים פריטים בהשפעת אדריכלות הרנסאנס, כגון עיטורים מצטלבים על החלונות אך בתוך תכנון בניימי שמרני. בפנים נבנו חמישה אחים, וחלונות גדולים בצדדים האירו את הקצה בו הוקמה בימה עליה ישב המלך. אורכו של ההיכל הוא 42 מטרים לאורך ו-14.25 מטרים לרוחב.

הגג המקורי, שנתמך לרוחבו בקורות עץ, הוסר ב-1800, יחד עם השינות שהיו עליו ושימשו פריט עיצובי, במהלך העבודות להסבת ההיכל לקסרקטין. שתי קומות וחמישה קירות פנימיים הוכנסו והחלונות שונו בהתאם. כבר ב-1893 החלו קריאות לשחזורו של ההיכל הראשי, אך רק לאחר שהצבא עזב את המקום ב-1965 אפשר היה להתחיל בעבודות. הוסכם כי ניתן להגיע לשחזור שיהיה נאמן למקור, והעבודות החלו והושלמו רק ב-1999. הגג הנתמך בקורות הוחלף החלונות הוחזרו למקומם והקירות החיצוניים נצבעו מחדש.

הארמון המלכותי

עריכה

משמאל לבית השער ומהווה את צידה הדרומי של החצר הסגורה, נמצא הארמון המלכותי. הארמון, הראשון בסגנון הרנסאנס באיים הבריטיים, נבנה על ידי ג'יימס החמישי בשילוב עם אדריכלות גותית ומכוסה אבנים מסותתות ונחשב כאחד המבנים המרשימים בסקוטלנד. בניית הארמון החלה בעשור של 1530 והסתיימה ברובה בסוף העשור של 1540.

האחראי על העבודה, עד להוצאתו להורג ב-1540, היה סר ג'יימס המילטון מפינארט, אשר מימן בעצמו חלק מהוצאות הבנייה בתמורה לאדמות ותמיכה מהמלך. עבודות נוספות בארמון התנהלו בתקופת שלטונה כעוצרת של מארי דה גיז, והקומה העליונה הוסבה כדי לשמש לדירת מגורים עבור מושל הטירה במאה ה-18.

הארכיטקטורה הושפעה מהסגנון הצרפתי, אך עיצוב העיטורים היה גרמני בסגנונו, ומקורותיהם של הפסלים נמצאו מתוך עבודותיו של האמן חיתוך העץ הגרמני הנס בורגאמיר (Hans Burgkmair). הפסלים כוללים שורה של חיילים על המעקה הדרומי וסדרה של דמויות בגודל טבעי בכניסה לתחומי הקומה הראשית. הפסלים כללו את דמותו של ג'יימס החמישי, השטן, המלאך מיכאל וייצוג של נוגה וכוכבי לכת נוספים. קיימת פרשנות לאופן סידורם של פסלי כוכבי הלכת, בצפון במזרח ובדרום בחזית הארמון, לפיה זהו אזכור לקצות גן העדן.

הארכיטקט והיסטוריון בן המאה ה-19 רוברט ויליאם בילינגס, תיאר את הפסלים כ"פרי דמיון פורה אך מקומם". החזית המערבית נותרה בלתי מושלמת וללא עיטורים והמועצה המלכותית של סקוטלנד ציינה ב-1625 שהבניין "על סף נפילה מן הצוק".

בפנים הבניין, היה הארמון מורכב משתי דירות, אחת עבור המלך והשנייה עבור המלכה. לכל אחת מהן היה אולם, חדר קבלת פנים, חדר שינה ומספר חדרים קטנים שכונו "ארונות". העיצוב בסגנון הרנסאנס נשמר גם בחלק הפנימי, אם כי רק מעט שרד לאחר השימוש שעשה הצבא במבנה, מלבד האחים שגולפו באבן. תקרת חדר קבלת הפנים של המלך הייתה במקור מעוצבת באמצעות סדרת פורטרטים שגולפו מעץ אלון בתוך לוחות מעגליים, נודעו כ"הראשים של סטירלינג" ותוארו כ"בין הדוגמאות הקיימת הטובה ביותר של עבודת עץ של בסגנון הרנסאנס בסקוטלנד". הפורטרטים הוסרו מהתקרה בעקבות התמוטטות של התקרה ב-1777 ומתוך הראשים המקוריים, שמספרם הוערך ב-56, שרדו 38. מרביתם נמסרו למכון סמית' שבעיר סטירלינג, אך בימינו הם שמורים בטירה כאשר שלושה מתוכם מוצגים במוזיאון הלאומי של סקוטלנד שבאדינבורו. שניים נוספים מוצגים ב"סיר הגנבים", בית כלא שהשתמר מתקופת המאה ה-16 בתחומי מרכז הקניות של ת'יסטלס (Thistles Centre), בעיר סטירלינג.

ככל הנראה ייצגו חלק מהפורטרטים מלכים, מלכות ואנשי חצרם, ודמויות אחרות הציגו אישים מהתקופה הקלאסית ומתקופת התנ"ך. בדומה לעיצוב החיצוני, גם בחלק הפנימי נראית השפעת הסגנון הגרמני, בעיקר בהשוואה לתקרת טירת ואוול שבפולין. בוצע פרויקט בשווי 12 מיליון ליש"ט לשחזור תפארתו של האמון המלכותי, והמקום נפתח מחדש לציבור ביוני 2011. העבודה, שארכה כעשור של מחקר ועבודת בעלי מלאכה, שחזרה שש דירות מלכותיות כפי שנראו בעשור של 1540, כאשר שימש המקום כבית ילדותה של מרי סטוארט, כמו גם אריגתם הידנית של שטיחי קיר המהווים העתקים של היצירה "ציד החד-קרן".

הקפלה המלכותית

עריכה

הקפלה, אותה ייסד ג'יימס הרביעי ב-1501, הייתה ממוקמת בין בניין המלך הישן לאולם הראשי, אך במקור נבנה דרומה יותר ממקומו הנוכחי. בקפלה זו הוכתרה מרי סטוארט ב-1543, אך כאשר נולד בנו הראשון של ג'יימס הנסיך הנרי ב-1594 הוחלט לבנות מחדש את הקפלה במיקום ההולם יותר הטבלה מלכותית.

הקפלה החדשה נבנתה בתוך שנה, צפונית מהבניין הישן, על מנת לשפר את הגישה אליו מהאולם הראשי. הקפלה, עם חלונותיה המקושתות בסגנון איטלקי, הייתה פרי עבודתו של אחראי הבנייה המלכותי ויליאם שאו (William Schaw). פנים המבנה קושט בידי הצייר ולנטין ג'נקין לפני ביקורו של צ'ארלס הראשון ב-1633. מאוחר יותר הוסבה הקפלה לשימוש צבאי, והפכה לחדר אוכל. ציורי הקיר נתגלו מחדש בשנות ה-30, ועבודות שיפוץ החלו לאחר מלחמת העולם השנייה.

נד'ר ביילי

עריכה

מעבר לשער הצפוני, תופס הנד'ר ביילי את חלקה הצפוני של קסטל היל. מוקף בחומות, כולל המתחם בית משמר מהמאה ה-19 ומחסנים לאבק שרפה, וגם את בית המלאכה המודרני לשחזור שטיחי הקיר. בעבר התאפשרה גישה למתחם מכיוון הדרך ממזרח לחומה, אך דלת אחורית זו נחסמה בתגובה לאיום של המרד היעקוביטי.

גנים

עריכה

בתוך תחומי הטירה קיימים שני גנים, הדרומי שבהם כולל את בולינג גרין (Bowling green). מתחת לחומה המערבית של הטירה שוכן קינגס נוט (King's Knot), גן ששימש לאירועים רשמיים מהמאה ה-16, ממנו נותרו בימינו רק תילי עפר, אך בעבר היה בנוי מערוגות ושבילים סימטריים. הגנים נבנו על שטח ששימש בימי הביניים לתחרות הפלה ברומח במסגרת חגיגות שכונו "השולחן העגול", כחיקוי לחצרו האגדית של המלך ארתור.

הטירה בימינו

עריכה

הטיילת והשטח הפתוח שלפני שער הטירה, ששימשו בעבר למצעדים, משמשים מימינו כאתר להופעות וקונצרטים. בין ההרכבים שהופיעו במקום, תוך שהם עושים שימוש בקו הרקיע של הטירה כרקע להופעות שהוסרטו ב-DVD, ניתן למנות את REM, בוב דילן, אושן קולור סין, Wet Wet Wet ורוד סטיוארט. הטיילת ארחה גם את חגיגות השנה החדשה של העיר. מוזיאון ומפקדת רגימנט הארגייל וסת'רלנד היילנדרים ממוקמים בבניין המלך הישן. המוזיאון נסגר לשיפוצים ב-31 באוגוסט 2018 ואמור להיפתח מחדש ביוני 2019.

הטירה פתוחה לציבור במהלך השנה כולה. טירת סטירלינג היא מוקד משיכה פופולרי לתיירים, ועל פי נתוני האגודה לאטרקציות תיירותיות מובילות ביקרו באתר ב-2018 605,241 איש.

הטירה מהווה סמל לאומי בסקוטלנד, ומופיע על צידו האחורי של שטר ה-20 ליש"ט המונפק על ידי בנק קליידסדייל.

גלריית תמונות

עריכה
  •  
    הבניין הראשי של הטירה
  •  
    ביצורי הטירה - מבט לכיוון צפון מערב
  •  
    תותח
  •  
    גני הטירה
  •  
    הטירה בלילה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא טירת סטירלינג בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Rose, Edward P. F. Nathanail, C. Paul. Geology and Warfare: Examples of the Influence of Terrain and Geologists on Military Operations. Geological Society of London, 2000. ISBN 1862390657. עמוד 35
  2. ^ Stirling, Gowan Hill, Canmore.org.uk
  3. ^ Discover Celtic and Roman Stirling, Your Stirling.com
  4. ^ Fraser, James E. From Caledonia to Pictland: Scotland to 795. Edinburgh University Press, 2009. ISBN 0748628207. עמודים 170–171, 200-202
  5. ^ Stair-Kerr, עמודים 7-16
  6. ^ 1 2 Dunbar, עמודים 115-117
  7. ^ Spaltro, Kathleen. Bridge, Noeline. Royals of England: A Guide for Readers, Travelers, and Genealogists. iUniverse, 2005. ISBN 0595373127. עמוד 59
  8. ^ Crome, Sarah. Scotland's First War of Independence. Sarah Crome, 1999. ISBN 0953631605. עמודים 55, 64
  9. ^ 1 2 Tabraham, עמוד 57
  10. ^ Crome, עמודים 70-71
  11. ^ Tabraham, עמוד 59
  12. ^ Warwolf, Medieval Chronicles.com
  13. ^ MacInnes, Iain A. Scotland's Second War of Independence, 1332-1357. Boydell & Brewer, 2016. ISBN 1783271442. עמוד 31
  14. ^ Mair, Craig. Stirling: The Royal Burgh. J. Donald, 1990. ISBN 0859762726. עמוד 38
  15. ^ MacInnes, עמוד 42
  16. ^ Anderson, Rev. John (1911). Balfour Paul, Sir James (ed.). The Scots Peerage. 8. Edinburgh: David Douglas. עמוד 256
  17. ^ Jeffries, Jennie Forsyth. A History Of The Forsyth Family. Indianapolis: W. B. Burford, 1920. עמודים 27–29
  18. ^ Stirling Castle. Great Castles.com
  19. ^ Oram, Richard. The Stewarts: Kings & Queens of the Scots, 1371-1625. Tempus, 2002. ISBN 075242324X. עמוד 51
  20. ^ Ring, Trudy. Watson, Noelle. Schellinger, Paul. Northern Europe: International Dictionary of Historic Places. Routledge, 2013. ISBN 1136639446. עמוד 705
  21. ^ Mair, עמוד 45
  22. ^ Panton, James. Historical Dictionary of the British Monarchy. Scarecrow Press, 2011. ISBN 0810874970. עמודים 271, 318
  23. ^ Battle of Sauchieburn. Historic Environment Scotland
  24. ^ Stirling Castle Palace Archaeological and Historical Research 2004 to 2008. Historic Scotland
  25. ^ Potter, Philip J. Monarchs of the Renaissance: The Lives and Reigns of 42 European Kings and Queens. McFarland, 2014. ISBN 0786491035. עמוד 137
  26. ^ Burgess, Clive. Heale, Martin. The Late Medieval English College and Its Context. Boydell & Brewer Ltd, 2008. ISBN 1903153220. עמוד 59
  27. ^ Glendinning, Miles. MacKechnie, Aonghus. Scotch Baronial: Architecture and National Identity in Scotland. Bloomsbury Publishing, 2019. ISBN 1474283497. עמוד 16
  28. ^ Ross, Ian Simpson. William Dunbar. Brill Archive, 1981. ISBN 9004062165. עמוד 70
  29. ^ Paul, Sir James Balfour, ed. Accounts of the Lord High Treasurer of Scotland. III. Edinburgh: HM General Register House. 1901. עמודים lxxxvi, 379
  30. ^ Lang, Andrew. The History Of Scotland - Volume 3: From James IV. To Knox And Mary Of Guise. Jazzybee Verlag, 2012. ISBN 3849604632
  31. ^ Dunbar, 1999. עמוד 221
  32. ^ Shearer & Son, R.S. Shearer's Stirling: Historical and Descriptive, with Extracts from Burgh Records and Exchequer Roll Volumes, 1264 to 1529, View of Stirling in 1620, and an Old Plan of Stirling. R.S. Shearer & Son, 1897
  33. ^ Chalmers, George. The Life of Mary, Queen of Scots: Drawn from the State Papers : with Six Subsidiary Memoirs : Illustrated with Ten Plates of Medals, Portraits, and Prospects, Vol. 2. J. Murray, 1818. עמודים 133-145
  34. ^ Warnicke, Retha M. Mary Queen of Scots. Routledge, 2006. ISBN 1134436068
  35. ^ Mary's Treatment of Darnley. M. le Croc, French Ambassador in Scotland, to the Archbishop of Glasgow, Scottish Ambassador in France, from Jedburgh, October 15, 1566. Keith's History, vol. ii. p. 448. Gutenberg.org
  36. ^ Kinney, Arthur F. Swain, David W. Hill, Eugene D. Long, William A. Tudor England: An Encyclopedia. Routledge, 2000. ISBN 1136745300. עמוד 239
  37. ^ Fraser, Antonia. Mary Queen of Scots. Random House Publishing Group, 2014. ISBN 0804152586
  38. ^ Picken, Stuart D.B. Historical Dictionary of Calvinism. Scarecrow Press, 2012. ISBN 0810872242. עמוד 109
  39. ^ Stewart, Alan. The Cradle King: A Life of James VI & I. Random House, 2011. ISBN 1448104572. עמודים 31-36
  40. ^ Stewart, עמודים 48, 73-74
  41. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Angus, Earls of s.v. Archibald Douglas, 8th earl, and earl of Morton". Encyclopædia Britannica. 2 (11th ed.). Cambridge University Press. עמוד 44
  42. ^ Robert Bowes to Burghley. Calendar of State Papers Scotland, vol. 11. עמוד 245. British History Online
  43. ^ Fritze, Ronald H.; Robison, William B. Historical Dictionary of Stuart England, 1603-1689. Greenwood Publishing Group, 1996. ISBN 0313283915. עמודים 228-229
  44. ^ Stirling Castle: The Chapel Royal. Undiscovered Scotland
  45. ^ Keenan, Siobhan. The Progresses, Processions, and Royal Entries of King Charles I, 1625-1642. Oxford University Press, 2020. ISBN 0198854005. עמוד 39
  46. ^ Fawcett, Richard. Stirling Castle. B.T. Batsford/Historic Scotland, 1995. ISBN 0713476230. עמוד 77
  47. ^ Woolrych, Austin. Britain in Revolution: 1625-1660. OUP Oxford, 2002. ISBN 0191542008. עמודים 485-498
  48. ^ A Narrative or Diary of the Proceedings of the Forces under Lt. General Monck, after their parting from the Army. August 4, 1651. Generalmonck.com
  49. ^ Archaeologists search for evidence of Stirling's past. History scotland.com. September 15, 2016
  50. ^ Mair, Craig. Stirling: The Royal Burghw. J. Donald, 1990. ISBN 0859762726. עמוד 49
  51. ^ Sime, William. History of the Covenanters in Scotland, Vol.1. J. Johnstone, 1837. עמודים 272-273
  52. ^ Stair-Kerr, עמוד 122
  53. ^ Stair-Kerr, עמודים 124-131
  54. ^ Stair-Kerr, עמודים 132
  55. ^ Training Depots. Regiments.org
  56. ^ 93rd (Sutherland Highlanders) Regiment of Foot. Regiments.org
  57. ^ Doors open after £12m Stirling Castle royal palace revamp. BBC. June 4, 2011
  58. ^ "Sussex art historian to launch London tapestry exhibition". University of Sussex. April 16, 2013
  59. ^ Ancient unicorn tapestries recreated at Stirling Castle. BBC. June 23, 2015
  60. ^ "Armed Forces: location". UK Parliament
  61. ^ The Argyll and Sutherland Highlanders' Museum
  62. ^ 1 2 3 "Stirling Castle: The Outer Defences". Undiscovered Scotland
  63. ^ "Stirling Castle: The Forework". Undiscovered Scotland
  64. ^ Stirling - 'The Prospect of their Ma'ties Castle of Sterling'. Slezer's Scotland
  65. ^ "Stirling Castle: The Outer Close". Undiscovered Scotland
  66. ^ 1 2 Dunbar, 1999. עמוד 41
  67. ^ "Stirling Castle: the King's Old Building". Historic Environment Scotland
  68. ^ Dunbar, 1999. עמודים 44, 47


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טירת_סטירלינג&oldid=39942781"