יהודה אטלס
יהודה אטלס (נולד ב-12 בפברואר 1937) הוא סופר, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי, זוכה פרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך.
יהודה אטלס בתל אביב, 2017 | |
לידה |
12 בפברואר 1937 (בן 87) עין עירון, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
לאום | ישראלי |
עיסוק | סופר |
מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
שפות היצירה | עברית |
נושאי כתיבה | ספרי ילדים |
יצירות בולטות | והילד הזה הוא אני, ורק אני לא |
תקופת הפעילות | מ-1962 |
פרסים והוקרה |
1979 פרס זאב לספרות ילדים ונוער, 2013 - פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים |
ביוגרפיה
עריכהיהודה אטלס נולד במושב עין עירון, לאסתר ויצחק שעסקו בחקלאות. למד בבית ספר יסודי בכרכור ובית ספר תיכון בחדרה. שירת בצה"ל בחטיבת גולני. היה חבר קיבוץ מזרע ועבד כמדריך ילדים בבתי ספר חקלאיים.
למד מזרחנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
אטלס ערך את כתב העת לנוער: ׳במחנה גדנ"ע׳ ושימש סגן-העורך של המוסף: "7 ימים" של העיתון: ידיעות אחרונות. במוסף זה פרסם במשך שמונה שנים מדור בשם: ׳ילד גדול׳ שעסק בספרי-ילדים ובסופרים שכתבו אותם.
הספר אשר הביא לפרסומו היה והילד הזה הוא אני (1977), המכיל שירי[1] ילדים קצרים המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד. ספר זה זכה גם בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.
כשיצא 'והילד הזה הוא אני', הוא נכנס לנישה ריקה. לא היו שירים כאלה, וזה המזל שלי. לא היו אז ספרים מהסוג הזה. ברגע שהוא יצא, כולם החליטו שרק ככה כותבים לילדים, וכולם מיהרו להוצאות ספרים, שם אמרו להם 'מצטערים, זה דומה יותר מידי ליהודה אטלס'.
— מתוך כתבה בוואלה תרבות: יהודה אטלס: "רוב ספרי הילדים כיום הם קשקוש בלבוש"
בשנת 2013 זכה אטלס בפרס סטימצקי על ספרו "והילד הזה הוא אני - אוסף ראשון".
בעקבות הצלחתו הרבה של ספר זה (שגם תורגם לאנגלית ונקרא בשם It's Me), באו בעקבותיו ספרים נוספים בסגנון דומה:
על הכתיבה לילדים כמבוגרים כתב:
כל אדם בתוך הראש שלו הוא ילד. כשנשכח הכול, את הילדות שלנו נזכור. כשאתה אומר "אני" אתה מתכוון ל"אני" הילד. כשאתה במצוקה אתה נזכר בכל מיני דברים שקרו לנו בילדות. אתה מנסה לרצות את ההורים או עדיין כועס עליהם. כל אדם נושא את ילדותו כל חייו (...) כל מה שאני כותב על ילדים נכון גם למבוגרים.
— מתוך כתבה בוואלה תרבות: יהודה אטלס: "רוב ספרי הילדים כיום הם קשקוש בלבוש"
ב-1979 יצא אלבום תקליט מוזיקלי בשם "והילד הזה הוא אני", ובו מבוצעים שירים מן הספר שהולחנו בידי אבנר קנר. לצד קנר שרים באלבום דויד ברוזה, אפי בן ישראל, מזי כהן ויואל לרנר. אטלס עצמו מקריא באלבום מספר שירים.
שלושת ספרי ילדים גדולים, שיצאו בשנת 2003, הם פרויקט גדול שלו בתחום חקר ספרות הילדים. הכרך הראשון בספר זה מתרכז בשחר ספרות הילדים וביוצרים אנגלים, השני - באמריקאים, והשלישי - בעיקר באירופאים. אטלס מעביר סדנאות והרצאות על ספרות ילדים, לעיתים קרובות בהתנדבות.
ב-2011 זכה בפרס היצירה למתרגמים, נימוקי השופטים: ”יהודה אטלס העשיר את מדף ספרי הילדים בארץ לאורך שנים רבות, במיטב ספרי הילדים בעולם, בתרגומים רגישים, אוהבים ומלאי חיים. תרגומיו המשובחים מצטרפים ליצירתו המקורית החשובה בתחום ספרות הילדים”[2].
ב-2013 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
בפברואר 2020 פורסם כי אטלס יזכה בפרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך. הפרס בסך 7,500 שקלים, יוענק לאטלס באירוע הגמר של תחרות הכותבים הצעירים שמקיים המרכז מדי שנה, ב-18 בפברואר 2020 בבית דני בתל אביב. אטלס נבחר על ידי המרכז בראשות דן פוטרמן, מנכ"ל המרכז. בשנים הקודמות זכו בפרס לאה נאור, נורית זרחי, סמדר שיר, גלילה רון-פדר-עמית, אפרים סידון ועוד[3].
בשנת 2015 הוציא את הספר ה-33 במספר שלו: "אני רוצה לדבר איתך!". מדובר בספר מצויר, שאייר גיא מורד, העוסק בנושא האלימות בין ילדים (ילד המתמודד עם אלימות המופנית כלפיו מצד חברו לכיתה). גיבור הסיפור הצעיר מצליח לשים קץ לסיטואציות האלימות שהוא חווה בדרך מיוחדת אשר הופכת את הסיפור למעין משל על תקשורת בין בני אדם, ומעלה על הדעת גם נושאים אחרים הקשורים לתחומי חיים אחרים בישראל של סוף שנת 2015[4].
הספר הוא למעשה סיפור אוטוביוגרפי ומבוסס על חוויות שעברו על יובל, ילדו השלישי של אטלס, כשהיה בכיתה ג' או ד':
יובל חזר יום אחד הביתה ואמר שיש ילד בביה"ס שמציק לו (...) שאלתי את בני, ממש כמו בספר - ניסית לדבר עם הילד הזה שמציק לך? והוא ענה נחרצות: אי אפשר לדבר איתו. והוסיף שזה מעצבן כשהורים מנסים להיות חינוכיים ומדברים על ילד שהם בכלל לא מכירים. נדמה לנו ההורים שהילדים שלנו מפעילים עלינו מחיקון, מסננת. שהילדים אומרים 'ההורים לא מבינים כלום!' ושמים עלינו פס. זה לא נכון. הדברים של ההורים נכנסים לראש של הילדים, ואלה במוקדם או במאוחר מנסים את מה שהוריהם אמרו להם - או כדי לראות אם זה נכון, או כדי להוכיח להורים שהם טועים. למחרת השיחה שלנו יובל חזר עם עיניים כוכבים והסתבר שהוא בכל זאת ניסה לדבר עם הילד שהתעלל בו בכיתה. כצפוי אותו ילד השיב שהוא לא רוצה לדבר. יובל ניגש אליו בשנית ואמר: 'אני רוצה לדבר איתך!' והמרביצן שוב סירב והלך, וכך גם בפעם השלישית. ועם זאת, הילד הזה הפסיק להציק לו. זה היה בשביל יובל כמו איזה ברק שנפל מהשמיים. משהו בלתי נתפש.
— נעם פרתום: יהודה אטלס: "צריך לדבר על האלימות", כתבה מתוך ynet ספרים
בשנת 2017 עסק יהודה אטלס בחיבור נוסף על נוער בסיכון[5].
אטלס מספר שהחל לכתוב על ילדים בסיכון אחרי הרצאה שנתן לעובדים סוציאליים במרכז הקהילתי בית דני בשכונת התקווה.
דיברתי על החצר האחורית של 'הילד הזה הוא אני', הרקע מאחורי הספר. בסוף שאלתי את הקהל אם יש שאלות. מתוך הקהל קמה אישה, שלימים הסתבר לי שהיא פסיכולוגית, ואמרה לי 'תשמע, כל האנשים שיושבים פה זה אנשים שעובדים עם ילדים בסיכון. חלק מהם עובדים עם ילדים בסיכון הכי גבוה שיש. אין לנו בדל של טקסט שבאמצעותו אנחנו יכולים לטפל בילדים האלה. אנחנו לא יכולים לקרוא יחד איתם שיר או סיפור שיגרום להם לשתף דרכו, מה ששיר יכול לעשות לילד. כל מה שאתם כותבים זה על משפחה עם אבא, אמא ושני ילדים בצפון תל־אביב. כל הבעיות שלהם הן בעיות 'מפונקות'. ואז היא שאלה 'אולי אתה מוכן לכתוב על זה?' ואני לתמהוני אמרתי 'אני מתחייב'. מאז שלוש שנים אני מתעסק בזה, בין השאר בעזרת אותה אישה ששמה שלומית, שלקחה אותי לבתים של הילדים האלה. אני לא בטוח שאני עושה את מה שהיא התכוונה. אולי היא התכוונה 'תכתוב שירים שמכילים אלמנטים מחיי הילדים האלה', שהרקע יהיה מוכר להם. אבל אני לקחתי את זה לקיצון.
— מתוך הכתבה: "והילד הזה הוא ילד בסיכון", מתוך מוסף 24 שעות של "ידיעות אחרונות"• 19 בפברואר 2017
אטלס מספר כי מטרת הפרויקט היא לעורר מודעות לתחום הילדים ונוער בסיכון. מטרתו היא בעזרת השירים שנכתבים לעורר פעולה בנושא.
לא כל דבר יש לו מטרה. אבל פה יש, המטרה פה היא לעורר מודעות. שכל מורה, כל חבר כנסת וכל אדם שעוסק בחינוך יקבל את הספר הזה כשיצא ואולי יבין ילדים מסוימים שהוא לא הבין לפני. הילדים האלה הולכים לבתי ספר רגילים ולפעמים לא באמת יודעים מה קורה להם בבית. אולי יפנו יותר תקציבים, אולי יותר תקנים לעובדים סוציאלים. יש מאות אלפי ילדים בסיכון, יחד עם ההורים והמשפחות מדובר על 20 אחוז מהאוכלוסיה (...). השירים האלה מזיזים דברים. איך אנחנו יכולים להתנהג כאילו כלום? צריך להתעורר, וזה חלקי הצנוע לעניין הזה".
— מתוך הכתבה: "והילד הזה הוא ילד בסיכון", מתוך מוסף 24 שעות של "ידיעות אחרונות"• 19 בפברואר 2017
בפברואר 2021 הוציא את ספרו "ילדים של אף אחד", שעוסק בילדים בסיכון. שחלקו כולל סיפורים קשים על התעללות מינית בילדים[6]. אחד משיריו רמז לטענותיה של גליה עוז על התנהגותו של אביה עמוס עוז כלפיה: "אבא שלי הוא איש מפורסם/ נערץ, מכובד, גם מעבר לים/... אבל הרחק מההמון, אצלנו בבית/ הוא בכלל לא יונה עם עלה של זית/ מעניין מה יקרה אם יידעו האנשים/ איך הוא מעליב ואיך הוא מאשים/... איך מכל האנשים בעולם ובעמו/ האיש מעריץ רק את עצמו/... איך האיש שמדבר בתבונה ובטעם/ רק את נפש ילדיו לא הבין אף פעם".
פניה עוז-זלצברגר, בתו האחרת של עוז, טענה כלפי אטלס, כי הוא "עשה כאן, בהינף עטו הקליל, מעשה נתעב"[7].
אטלס נשוי בשנית. אב לשלושה וסב לארבעה. מתגורר בתל אביב. ארכיונו של אטלס הועבר לארכיון גנזים של אגודת הסופרים, בבית אריאלה, תל אביב.
ספריו
עריכה- עד עמוד-התלייה - סיפור המחתרת הציונית בעיראק, 1969 (הספר בקטלוג ULI)
- והילד הזה הוא אני (הופיע גם כתקליט),1977 (הספר בקטלוג ULI); 2012 (הספר בקטלוג ULI)
- גם הילד הזה הוא אני, 1979 (הספר בקטלוג ULI)
- ורק אני לא, 1981 (הספר בקטלוג ULI)
- לראות איך, 1982 (הספר בקטלוג ULI)
- אני רוצה שפתאום, 1983 (הספר בקטלוג ULI)
- סיפורים שאהבתי, 1985 (הספר בקטלוג ULI)
- הילדה שאני אוהב, 1988 (הספר בקטלוג ULI); 2014 (הספר בקטלוג ULI)
- עניבות במדבר, 1992 (הספר בקטלוג ULI)
- אני רוצה שאימא, 1994 (הספר בקטלוג ULI)
- היפופוטם במרק, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
- אלף-בית: מאפרוח ועד תרנגולת, 1995 (הספר בקטלוג ULI) - סדרה של 22 כרכים על פי אותיות הא'-ב'
- זבוב על האף, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
- תיקון הלב, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
- סימן שאני גדול, 1997 (הספר בקטלוג ULI)
- ילד נושך, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
- כל אחד והמשפחה שלו, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
- שיעור בחשבון, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- הטוחן, הבן והחמור, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- האישה שאהבה חביתות, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- כבודו במקומו, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- מעשה באדם שהיה עולה בהר, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- האיש הכי חשוב בעולם, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- ילדים גדולים, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
- האנגלים
- האמריקאים
- בעיקר אירופאים
- יעקב גרטי, צמחי תרבות; חריזה: יהודה אטלס; ראש הפרויקט: רות סטרול-נוביק; צילומים: אייל ברטוב [ואחרים], תל אביב: רמות; מרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי – בית הספר לחינוך – אוניברסיטת תל אביב ('הספרייה של מבט לגן'), תשס"ט 2009
- אופנים של גדולים, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
- אני רוצה לדבר איתך!, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
- הילד הזה: עין עירון, דואר כרכור - פרקי ילדות ונעורים, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
- דמעות כחולות, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
- ילדים של אף אחד (2021)
- הילדה עם המדליות (2022)
תרגומיו
עריכה- צפור האש: ספור עם רוסי, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
- היום מתחשק לי לאכל ילד, סילביאן דוניו, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
- נסיכה קטנה, פרנסס הודג'סון ברנט, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
- מכרות המלך שלמה, הנרי ריידר הגרד, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
- הקומדיה האנושית, ויליאם סרויאן, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
- מה עושים עם בעיה, קובי ימאדה, 2016
לקריאה נוספת
עריכה- שלמה הראל, מביאליק עד אטלס: על כמה מתכונות "שירתנו הצעירה" לילדים בהיבט דיאכרוני, נדפס בעיונים בספרות ילדים, תשמ"ג 1983
קישורים חיצוניים
עריכה- יהודה אטלס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יהודה אטלס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- יהודה אטלס, דף שער בספרייה הלאומית
- יהודה אטלס, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- יהודה אטלס, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- יהודה אטלס, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- רשימת הפרסומים של יהודה אטלס, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של יהודה אטלס, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יהודה אטלס, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
- הספרים של יהודה אטלס, באתר "סימניה"
- יהודה אטלס, באתר "דףדף"
- רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין, יהודה אטלס מגשים חלום, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2008
- רחלה זנדבנק, מארון הספרים של יהודה אטלס | לעשות את זה טוב, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
- בועז כהן, והסופר הזה הוא אני / בועז כהן שותה קפה עם מחברים, באתר גלובס, 19 בינואר 2009
- רן יגיל, סיפור אחד ודי: זז בקצב, באתר nrg, 11 בינואר 2010
- עמיחי שלו, "ילדים היום גאים לשנוא ספרים", באתר ynet, 12 באוקטובר 2010
- גאולה אלמוג, יהודה אטלס כמציץ לתוך חיינו, עיונים בספרות ילדים 14, תשס"ד/ 2004
- נועה הרשקוביץ, "אם ילד מרגיש שהוא גם אוהב את אבא שלו וגם כועס עליו – זאת סיבה מצוינת לכתוב שיר". ריאיון עם יהודה אטלס, באתר וואלה, 27 באוגוסט 2014
- דוד רפ, יהודה אטלס מפנה את המבט אל הילד המכה, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2015
- נעם פרתום, יהודה אטלס: "צריך לדבר על האלימות", באתר ynet, 22 בדצמבר 2015
- יהודה אטלס משוחח עם ענבל גזית על ספרו "אני רוצה לדבר איתך!", בתוכנית "בילוי היום", גלי צה"ל, 29 בדצמבר 2015
- יהודה אטלס בשיחה עם עמית קלינג, טיים-אאוט תל אביב, 31 בדצמבר 2015
- יעל געתון, יהודה אטלס: "רוב ספרי הילדים כיום הם קשקוש בלבוש", באתר וואלה, 7 ביוני 2017
- חגית רון רבינוביץ', הילד בן 80, באתר ישראל היום, 28 בספטמבר 2017
- יהודה אטלס, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
- אריאנה מלמד, "הילד הזה": האוטוביוגרפיה המאכזבת וחסרת התובנות של יהודה אטלס, באתר הארץ, 16 במאי 2018
- דורי, נ' (2017). חצי דתי חצי חילוני: שיריו ההומוריסטיים של יהודה אטלס לילדים בטרנספורמציה לילדי הציבור הדתי-לאומי בשירי אורי אורבך. חוקרים@הגיל הרך 5, עמ' 1–17.
מכּתביו:
- מאין נחלתי את שירי (ואיך, בעצם, כותבים שיר), עולם קטן 3, 2007, עמ' 177–192
- הזמיר המאחר, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
- אני מתבייש לחיות במדינה..., באתר הארץ, 27 במרץ 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ "אני בכלל לא בטוח שאלה ממש שירים. אולי עדיף לקרוא להם מכתמים, אפוריזמים. הם מסתיימים תמיד בפאנץ' ליין והשורה הזאת תמיד חייבת להפתיע, להיות בלתי צפויה, ולהאיר את כל העניין באיזו תובנה חדשה." יהודה אטלס בריאיון עם יעל אפרתי, "טיים-אאוט ילדים", אפריל 2014
- ^ נמרוד דביר, הזוכים בפרס שרת התרבות בתחום היצירה הספרותית, באתר nrg, 28 בפברואר 2011
- ^ פרס מפעל חיים יוענק לסופר הילדים האהוב, באתר "סרוגים", 9 בפברואר 2020
- ^ נעם פרתום, יהודה אטלס: "צריך לדבר על האלימות", באתר ynet, 22 בדצמבר 2015
- ^ יהודה אטלס זועק את כאבם של ילדים בסיכון, באתר של 103fm, 19 בפברואר 2017 - דנה ספקטור ורן שריג מראיינים את אטלס בתוכנית הרדיו שלהם
- ^ פגישה עם רוני קובן עונה 5 | יהודה אטלס - פרק 21, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 30:36)
- ^ ציוץ של Fania Oz-Salzberger פניה עוז-זלצברגר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 24 בפברואר 2021