ייסורי ורתר הצעיר
ייסורי ורתר הצעיר (גרמנית: Die Leiden des jungen Werthers) הוא רומן מכתבים מאת יוהאן וולפגנג פון גתה, שראה אור לראשונה בשנת 1774.
 | |
| המהדורה הראשונה של הרומן, משנת 1774 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יוהאן וולפגנג פון גתה |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | רומן מכתבים |
| נושא |
מחלת אהבה, התאבדות  |
| מקום התרחשות |
Walheim |
| תקופת התרחשות |
1771, 1772 |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1774 |
| מספר עמודים | 155 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת כרמל |
| תאריך | 2000 |
| תרגום | יעקב גוטשלק |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 003778074, 001970484 |
  | |
זהו הרומן הראשון שכתב גתה, והוא הפך אותו כמעט בין־לילה למפורסם במרחב הגרמני כולו. הספר פורסם בסתיו 1774 ביריד הספרים של לייפציג וזכה שם להצלחה אדירה. ניתן לומר כי זהו ספרו היחיד של גתה שנקרא כבר על ידי בני זמנו. ההצלחה לה זכה הביאה לגתה פרסום ועושר לכל ימי חייו. הספר הוא אחת היצירות הייצוגיות של זרם הסער והפרץ (Sturm und Drang).
תוכן הספר
עריכהמרבית הספר (למעט סופו) מורכב ממכתבים שכותב הגיבור ורתר לחברו וילהלם. ורתר, בחור צעיר שעוד לא מצא את ייעודו בחיים, נמלט מהחיים הבורגניים לעיר הקטנה "W". שם הוא מבלה את זמנו בנעימים בסיורים בטבע ובציור. באחד הימים הוא מוזמן לנשף, שם הוא פוגש בלוטֶה, בתו של פקיד המטפלת בשמונת אחיה מאז מות אימה. ורתר יודע מראש כי היא מאורסת, ועם זאת מתכחש לעובדה זו ומתאהב בה במהירות. במהלך הנשף מתחוללת סופה, המזכירה לשניהם את אותו השיר מאת קלופשטוק, ומביאה אותם להכרה כי הם קרובים בנפשם. מרגע זה ואילך מבלים ורתר ולוטה יחדיו לעיתים תכופות.
רגשותיו של ורתר משתנים כאשר שב אלברט, ארוסה של לוטה, ממסע העסקים שלו. נוכחותו של הארוס מבהירה לו את חוסר התקווה שבאהבה שהוא רוחש ללוטה. על אף שאלברט הוא אדם חברותי ומסביר פנים, היחסים בינו לבין ורתר נותרים מתוחים. כאשר מבין ורתר כי אהבתו החזקה וחסרת התקווה ללוטה מסכנת אותו, הוא עוזב את העיר. לאחר שהוא מנסה את ידו בעבודה פקידותית, הוא מתייאש מהקטנוניות והקפדנות הכרוכה בבירוקרטיה, ושב מאוכזב לעיר. בזמן היעדרו נישאו לוטה ואלברט. ורתר מבקר את לוטה באחד הערבים, קורא לה שירה עתיקה, וסופו של דבר שהרגש גובר על שניהם והם מתנשקים. לוטה נמלטת מהמקום ומבטיחה לא להיפגש עם ורתר שוב לעולם. ורתר שוקע ביאוש מוחלט. הוא כותב מכתב פרידה, שואל מאלברט שני אקדחים באמתלה כלשהי, ויורה בעצמו למוות.
אהבת גתה לשרלוטה בוף
עריכהעלילת הספר מכילה מוטיבים אוטוביוגרפיים מסוימים. בזמן ההשתלמות שלו בבית המשפט בווצלאר פגש גתה בשרלוטה בוף והתאהב בה. בוף הובטחה זה מכבר למשפטן בשם קסטנר, שגם היה חביב על אביה יותר מגתה הצעיר בעל השאיפות האומנותיות שבלטו כבר אז יותר מכישוריו המשפטיים. גתה ניתק עצמו משרלוטה בוף, ולפי המסופר תרגם את כאבו לרומן-המכתבים בבולמוס כתיבה שנמשך שלושה חודשים.
התאבדותו של קרל וילהלם ירוזלם
עריכהאחדים מהפרטים ברומן חורגים מסיפור חייו של גתה. ראשית כל הסיום: בעוד שוורתר בחר להתאבד, הפנה גתה את מרצו לכתיבה. ההשראה לתיאור מעשה ההתאבדות באה לגתה ממכרו ועמיתו הצעיר למקצוע, קרל וילהלם ירוזלם (ירושלים), אשר אכן התאבד באוקטובר 1772 בירייה בראשו בגלל אהבה נכזבת, ואשר קברו בעיר וצלאר הפך למקום עלייה לרגל לצעירים מאוהבים נואשים. על מעשה ההתאבדות סיפר קסטנר, ארוסה של שרלוטה בוף, לגתה. הוא גם זה שלרוע המזל השאיל לירוזלם את האקדח בו שם קץ לחייו. סיפור ההתאבדות של ירוזלם הביא את גתה לשלב את חוויותיו מקיץ 1772 בגורלו של ירוזלם ולתארם בספר. גתה עיצב את דמותו של ורתר בקווי האופי של ירוזלם. כדי לעמוד מקרוב על נסיבות ההתאבדות, שב גתה לוצלאר לביקור בנובמבר 1772, שם ערך שיחות עם מקורביו של ירוזלם. כן שילב גתה בתיאור סצנת ההתאבדות את תיאוריו של קסטנר במכתבו, לעיתים ממש מילה במילה.
פולחן הספר והשערורייה סביבו
עריכהעם פרסומו של הספר, פרצה בקרב הצעירים "היסטריית-ורתר" של ממש, שהפכה את דמותו של ורתר למודל לחיקוי. נוצרה אפנת לבוש בהשראתו (מכנסיים צהובים, וסט צהוב, מעיל כחול), וצצו גם מוצרים אחרים (ספל, מי גילוח). איורים של סצינות מתוך הספר קישטו קנקני קפה ותה, ספלים, וכלי מטבח אחרים. בקרב הבורגנות המשכילה של התקופה הייתה שעת התה למפגש יומי עם ספרות התקופה.
לספר קמו גם מתנגדים. הכנסייה, וכן סופרים אחרים בני התקופה, ראו בספר האדרה של מעשה ההתאבדות, וסברו שבני נוער מחקים את המעשה. הדבר הגיע לידי משפט, בו ניפחה הכנסייה את מספרי המתאבדים, עד כי היום לא ניתן עוד לדעת כמה מקרי התאבדות מקורם אכן בספר. מניחים עם זאת כי מדובר במקרים בודדים. גתה טען להגנתו, כי הוא נותן את הדוגמה הטובה ביותר בבוחרו בחיים, וכי הכתיבה מקלה על כאב הלב. כאשר נצפה גל התאבדויות עקב התאבדות של אישיות מפורסמת, התופעה נקראת אפקט ורתר.
חשיבות הספר בתולדות הספרות הגרמנית
עריכההרומן "ייסורי ורתר" נחשב למבשר מושג הרגשנות (Empfindsamkeit) בספרות, וכן לרומן מפתח בזרם הסער והפרץ. הספר נדפס במספר עותקים גבוה מאוד ביחס לתקופת יציאתו לאור, והיה בין הגורמים לתופעת "היסטריית הקריאה".
גתה לא יכול היה לשער כי הספר יהפוך להצלחה חובקת עולם. בווצלאר מוצג כיום אוסף של פרודיות, חיקויים, כתבי פולמוס ותרגומים במגוון רב של שפות. הצלחתו של הרומן חרגה מגדר אופנה חולפת. גתה עצמו התייחס לכך באוטוביוגרפיה שלו:
- "השפעת הספר הקטן הזה הייתה גדולה, אפילו אדירה, ובעיקר בשל כך שהופיע בזמן הנכון"
תומאס מאן, שעיבד את עלילת הספר מחדש בספרו לוטה בוויימאר, כתב:
- "זוהי יצירת מופת, בה משתלבים באופן כמעט חד-פעמי רגש סוחף ותובנה אמנותית בוגרת. הספר עוסק בנעורים ובגאונות, והורתו באה לו מנעורים ומגאונות"
עיבודים ספרותיים
עריכההספר זכה לחיקויים, עיבודים ופרודיות רבות. ביניהן:
- פרידריך ניקלואי, "שמחותיו של ורתר הצעיר"
- תומאס מאן, "לוטה בוימאר"
- אולריך פלנצדורף, "ייסוריו החדשים של ו' הצעיר"
- ז'יל מאסנה, האופרה "ורתר"
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- לקריאת הספר ב"פסיק, הספרייה הדיגיטלית" (זמין חינם לסטודנטים וחוקרים).
- ייסורים להמונים, באתר ynet, 5 ביוני 2003
- הספר במהדורה מקוונת, בפרויקט גוטנברג
- תרגום לאנגלית של הספר, בפרויקט גוטנברג
- עודד פוירשטיין, כשגתה כתב את "ייסורי ורתר הצעיר" הוא לא ידע שיעורר גל התאבדויות בקרב קוראיו, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2017
- ייסורי ורתר הצעיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)