ימות המשיח

ביהדות, ימות המשיח הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד (מזרע דוד המלך), אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא מלך המשיח, על שם המנהג למשוח בשמן (המשחה) מלכים על מנת לציין את המלכתם.

היחס שבין ימות המשיח לבין אירועים אחרים המוזכרים כעתידים להתרחש באחרית הימים, אינו ברור ונתון לוויכוח. במקביל לביאת המשיח אירועים אחרים המוזכרים, כבאים לפניו, אחריו או יחד עמו, הם תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יום שכולו שבת, בניין בית המקדש (תוס' שבת סג ע"א) ועוד; לעיתים משייכים לתקופות אלה את השם העולם הבא, ולעיתים הוא מוזכר כשם לחיים שלאחר המוות. גם את גן עדן וגיהנום היו ששייכו לאירועים היסטוריים באחרית הימים.

הימים שלפני ימות המשיח נקראים חבלי משיח (או "עקבתא דמשיחא" - עקבי משיח) ומתוארים בדרך כלל כימי פורענות וצרות קשות. בהגות הציונית-דתית התפתח גם המושג אתחלתא דגאולה במשמעות שראשית צמיחת הגאולה לקראת בואו של המשיח, תהיה לא בדרך של הופעה פתאומית וניסית ובהתערבות אלוהית ישירה, אלא כצמיחה הדרגתית של הגאולה שנעשית בדרך הטבע ובמפעלי אנוש, שעליה חלקו הציבור החרדי במשמעותו בעיקר.

סברות בדבר אורך תקופת ימות המשיח מופיעות בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט, עמוד א' ובילקוט שמעוני, תהילים, רמז תת"ו.

מקור האמונה בביאת המשיח

כבר בתורה, בספר דברים, מובטחת גאולה ושיבה לארץ לאחר גלות:

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

— ספר דברים, פרק ל', פסוקים ג'–ה'

בפסקה מהמקרא לא מוזכר משיח פרסונלי, אלא הבטחה על חמשה דברים: 1. קיבוץ גלויות. 2. שיבה לארץ הטובה. 3. ירושתה (כלומר שלא תהיה תחת שלטון עם אחר). 4. ארץ מבורכת וטובה לאחר תקופה ארוכה שבה הייתה שממה ועזובה. 5. התברכות הזרע בה. דברים שיש הסוברים שכבר מתקיימים כיום במדינת ישראל.

הבחירה בדוד ובזרעו, והבטחת נצחיותה, המהווה לאחר מכן נקודת מפתח באמונה בזהותו של המלך הגואל, מבוטאת במפורש בספר שמואל, בספר מלכים, ולאחר מכן בעוד מקומות כגון בתהילים, דברי הימים, בתלמוד בעיקר בסוגיות שמופיעות בסנהדרין פרק חלק ועוד. כבר בתהילים מובאת ציפיה שכל העמים יקשיבו לדברי מלך ישראל מבית דוד, ושיעשה צדק בעולם כולו ושבתקופתו כל העמים יאמינו באלוהי ישראל כאל אחד. לאורך השנים הלכה והודגשה האמונה כי הברית של אלוהים עם דוד אי אפשר לה שתופר, וכי הוא וזרעו הם בלבד הראויים לשבת על כיסא המלוכה. היסטורית, בימי בית המקדש הראשון לא ישב מלך שלא ממשפחת דוד על כיסא ממלכת יהודה; גם בתקופות מאוחרות יותר, ייחסו חלק משליטי ישראל את עצמם לדוד. מסורת מקובלת בבבל הייתה כי הריש גלותא הוא צאצא של דוד, בן אחר בן, וכי משפחת נשיאי הסנהדרין בארץ ישראל מיוחסת אחריו מצד האמהות. גם ישו יוחס בדרך כלשהי לדוד המלך, כדי להעניק לו את הלגיטימציה להיותו המלך המשיח.^{[דרוש מקור]}

ימי דוד ושלמה מצטיירים בספר מלכים כתקופת זוהר, מעין גן עדן לאומי, ואך טבעי הוא כי השאיפה הלאומית לגאולה תראה תקופה זו כמודל, בייחוד שהצפיה המשיחית מובאת במקרא בקשר לשלמה עצמו. ספרות הנביאים מלאה בהתייחסויות למלך הגואל והמושיע, כמעט בכל המקרים הוא מיוחס במפורש אל המלך דוד. כך בספרים מוקדמים כמו ישעיהו, וכך גם בנבואות מאוחרות יותר, כדוגמת זכריה.

באופן סכמטי ניתן לראות אצל הנביאים ואצל חז"ל את האמונה בעתיד טוב ומושלם, על-טבעי או כמעט על-טבעי, אשר יבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות בעולם הזה. בהתאם לשאלה האם ימות המשיח הן אירוע טבעי או על-טבעי, גם דמותו של המשיח ושל המאורעות הסובבים את ביאתו נתונים במחלוקת האם יהיו בדרך הטבע או בדרך נסית.

לפני ביאת המשיח

ישנם כמה תיאורים שבהם חז"ל תיארו מה יהיה לפני ימות המשיח, תקופה זו מתוארת בדרך כלל כעקבתא דמשיחא, וכך מתואר במדרש רבה שיר השירים פרשה ב' פסקה ל"ג:

אלא כההיא דאמר ריש לקיש דור שבן דוד בא בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן יישום ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ואנשי חסד נאספים והאמת נעדרת ופני הדור כפני הכלב ומנין שאמת נעדרת שנא' (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל להיכן הולכת דבי ר' ינאי אומר הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר ורבנן אמרי דור שבן דוד בא חכמי הדור מתים והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה.

אמר ר' נהוראי דור שבן דוד בא הנערים ילבינו לזקנים ויעמדו הזקנים בפני הנערים (מיכה ז') בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו ובן אינו מתבייש מאביו ר' נחמיה אומר קודם ימות המשיח עניות ירבה ויוקר הווה והגפן תתן פריה והיין יסריח והמלכות כלה תהפך למינות ואין תוכחות אמר ר' אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב אמר רבי לוי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחייב כליה אמר ר' ינאי אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף צפה לרגלי מלך המשיח הה"ד (תהלים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך מה כתיב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן

תיאור התקופה

הרמב"ם מתאר את התקופה של ימות המשיח כתקופה טובה מאוד ונעימה לרובו של העולם, ובפרט לעם ישראל. תקופה שבה תתחדש המלכות בישראל, ויחזרו עם ישראל לארץ ישראל, ויקום מלך על ישראל, שיצא לו שם בעמים יותר משלמה המלך. וכל האומות יכרתו איתו ברית שלום, ואף יסורו למשמעתו, וכל מי שיתנגד לו - יכשל בפניו. ואף שבמציאות לא ישתנה דבר ולא יתרחשו ניסים, ועולם כמנהגו נוהג, למעט חזרת המלכות לישראל, ויהיו באותה תקופה עשירים ועניים, גיבורים וחלשים, עם זאת הרמב"ם מציין כמה שינויים שיתרחשו בימות המשיח:

• לפני כן יבוא אליהו הנביא לישר לבם של ישראל לאביהם שבשמיים
• בני אדם יתפרנסו באופן יותר קל - "אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני אדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדול"
• "וכן שיפוצו מעיינות החכמה בעולם, "ותרבה החכמה כמו שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה'"
• "שישבתו המלחמות כמו שנאמר 'ולא ישא גוי אל גוי חרב', ויהיה נמצא בימים ההם שלימות רב..."
• תארך תוחלת החיים של בני האדם. "ויארכו חיי בני האדם גם כן, לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם", ביחד עם המלך המשיח, שמלכותו תשתרע על פני תקופה ארוכה. (רמב"ם, פירוש המשניות - מסכת סנהדרין פרק י' משנה א')

הלכה בימות המשיח

דבר נוסף בו תיארו חז"ל בגמרא את תקופה זו הוא שבתקופה זו תיאסר קבלת גרים לאומה הישראלית: ”אין מקבלים גרים לימות המשיח”.

וכן הרמב"ם פסק על פי הגמרא: ”לפיכך לא קיבלו בית דין גרים, כל ימי דויד ושלמה--בימי דויד, שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה, שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו: שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם, אינו מגרי הצדק. ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דויד ושלמה, בפני הדיוטות. והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן, אחר שטבלו מכל מקום; ולא מקרבין אותן, עד שתיראה אחריתם”.

הסבר נוסף פנימי יותר לאי קבלתם, היא מכיוון שכאשר משה רבנו קיבל את הערב רב, הם גרמו להפלת משה רבנו ממדרגתו, ולא יכול היה להיות המשיח, לכן על מנת שלא לחזור למצב בו יתווספו גרים בימות המשיח, על מנת שלא תהיה נפילה למשיח בן דוד, כפי שהיה למשה רבנו, נמנעים מלקבלם.

לדעת רב יוסף בתלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"א, עמוד ב', מצוות בטלות לעתיד לבא. לפי פירוש התוספות שם מדובר על ימות המשיח לאחר תחיית המתים.

ביאת המשיח כ"עיקר אמונה"

הרמב"ם מנה את האמונה בביאת המשיח כאחד בי"ג עיקרים, שמי שאינו מאמין בהם יצא מכלל ישראל ואין לו חלק בעולם הבא. אמנם, היו (כדוגמת ר' יוסף אלבו בעל ספר העיקרים) שערערו על כך, שהרי בתלמוד מובאת דעתו של רבי הילל, אשר אמר ש"אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה" (היינו שהנבואות על המשיח היו רלוונטיות לימי חזקיהו בלבד, אשר היה יכול להיות משיח, ועל פי רש"י שם, הכוונה היא לכך שה' יגאל אותנו בעצמו ללא שליחים). ובשו"ת חתם סופר האריך לבאר שהאומר כהלל הרי הוא ככופר בכל התורה כולה, מאחר שכבר נפסק שלא כדעת רב הילל. דחיות שונות נאמרו לגבי ראיה זו, וגישתו של הרמב"ם היא זו שהתקבלה באופן כללי.

כחלק משיטתו של הרמב"ם כי האמונה בביאת המשיח היא מחויבת בגשמיות, הוא מאריך בפרטי וסדר התגלות המשיח כבר בזמן הגלות ועד לפעולתיו בגאולה, הרמב"ם הקדיש לכך חלק הלכתי מלא בסיום ספר הי"ד העוסק בהלכות מלך המשיח.

מנגד, כך כתב הרמב"ם על ההתעסקות בזמן בואו של המשיח ובחישוב הקץ:

ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר--שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו...

ביאת המשיח כמטרת בריאת העולם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בספרות היהודית מוגדרים ימות המשיח כמטרת בריאת העולם. בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים", שבעולם הזה ידור, כביכול, האלוקים. שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה', וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם, כך שלמעשה, מהווים ימות המשיח את מטרת הבריאה.

נס או טבע?

בנביאים מתוארים ימות המשיח לעיתים כימים שבהם ישתנה במידה ידועה טבעו של העולם. דוגמה מפורסמת היא נבואת ישעיהו:

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.

— ישעיהו, י"א, ו'–ט'

עם זאת, בתלמוד (ברכות לד, ב) מובאת מחלוקת בין האמוראים רבי יוחנן ושמואל בשאלה האם בימות המשיח ישתנו חוקי הטבע, או, כדברי שמואל, "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד".

מחלוקת דומה מובאת כבר בין התנאים, באשר לפסוק "והִשְבַּתִּי חיה רעה מן הארץ", האם משמעותו הוא שינוי טבען של החיות, או שפשוט לא יעברו בארץ. הפירוש האחרון הוא אמנם פשטו של הפסוק לפי ההקשר, ועל כן המצדד בפירוש הנסי יותר מזדקק לפסוקים מישעיהו ולטיעונים שבהיגיון:

והשבתי חיה רעה מן הארץ - רבי יהודה אומר: מעבירם מן העולם. רבי שמעון אומר: משביתן שלא יזוקו. אמר רבי שמעון: אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין [=ואינם] מזיקים? אמור: בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. וכן הוא אומר: 'מזמור שיר ליום השבת' - למשבית מזיקים מן העולם; משביתן שלא יזיקו. וכן הוא אומר: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהם ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה' - מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו.

— ספרא בחוקותי א, ב

דרך הטבע

הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יב) נקט כשיטתו של שמואל ושל רבי יהודה, באורח אופייני לקו הרציונליסטי שלו. הרמב"ם הסביר שהפסוקים העוסקים בשינוי חוקי הטבע אינם אלא משל ויש לפרשם באורח אליגורי; וייתכן שאכן זו הייתה שיטת שמואל בנידון. אם כי מובאת ברמב"ם גם שיטת רבי יוחנן בהלכות תשובה פ"ח ה"ז ונושאי כליו של הרמב"ם הכסף משנה והלחם משנה משאירים בצריך עיון, ואילו הגר"א בהל' מלכים נותן תירוץ.

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם". ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר "ואריה כבקר יאכל תבן". וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל, לאי זה דבר היה משל ומה עניין רמזו בהן.

— משנה תורה הלכות מלכים פרק יב הלכה א'

במקורות רבים מציין הרמב"ם שעיקרם של ימות המשיח היא תקומה מדינית של עם ישראל:

"אבל ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות (בית דוד) תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד"

— משנה תורה הלכות תשובה פרק ט' הלכה ב'

עם זאת, הרמב"ם סובר שהמשיח יהיה נביא ובעל רוח הקודש.

דרך הנס

הוגי דעות אחרים, אשר נטו יותר לפשוטם של דברי הנביאים, חלקו עליו; כך לדוגמה הראב"ד בהשגותיו מצביע על הפסוק "והִשְׁבַּתִּי חיה רעה מן הארץ", כמוכיח שאכן ישתנה טבע העולם - אף על פי שכאמור הדבר נתון כבר במחלוקת התנאים. בדומה לכך גם הרמב"ן מצדד בפירוש הנסי יותר, ומסביר בהרחבה את עמדתו:

והשבתי חיה רעה מן הארץ - על דעת ר' יהודה שאמר 'מעבירן מן העולם' (תו"כ פרק ב א), הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצם, כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות ביישוב. ועל דעת רבי שמעון שאמר 'משביתן שלא יזיקו' (שם) יאמר והשבתי רעת החיות מן הארץ.
והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם, וכמו שאמרו (ברכות לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית; וזה שאמר הכתוב (ישעיה, י"א, ח') 'ושעשע יונק על חור פתן', וכן 'ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן' (שם פסוק ז'), כי לא היה הטרף בחיות הרעות, רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו, כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר, וכן אמר הכתוב (יחזקאל, י"ט, ג') 'וילמד לטרוף טרף אדם אכל'.
והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב (בראשית, א', ל') 'ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה', ואמר הכתוב 'ויהי כן', כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי. וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול והזהיר על האדם (בראשית, ט', ה') 'ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' את נפש האדם', ולא נפש חיה מיד חיה בחברתה, נשארו על מנהגם לטרוף; ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם, וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (בראשית, ט', ו').
ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי, שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה, והכוונה הייתה בו על חזקיהו, שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד), ולא עלתה זכותם לכך, ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא.

— רמב"ן על ויקרא, כ"ו, ו'

כי מזמן הבריאה הייתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו, צדיק או רשע... אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם - טבע, לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא ה'מלה' הנזכרת כאן, כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות...

— רמב"ן על דברים, ל', ו'

וניתן לעיין עוד בדברי בעל הטורים על הפסוק^{[דרושה הבהרה]}.

בנוסף האדמו"ר יצחק אייזיק מקאמארנא בספרו נתיב מצוותיך, אוצר החיים קיצור התרי"ג מצוות, דף נ"ט, משיג על דברי הרמב"ן בנוגע לדבריו על הרמב"ם, וגם הוא מביא טענה שלא יהיה אפשרי כיבוש הארץ שלא על ידי עזר אלקי ונביא:

ומצוה כזאת (ר"ל מצות כיבוש הארץ שכתב הרמב"ן שהיה לו להרמב"ם למנותו) לא יבוא למניין באין פנים. ואסור לנו לעשות שום מלחמה וכיבוש אם לא על פי הנביא, ומצוה התלויה בנבואה לא יבוא למניין. אלא שכל פסוקים האלה הם לשעתן לזמן יהושע, שהנביא צוה להם על פי השם ב"ה שילכו למלחמה ויכבשו את הארץ והבטיח אותם שיצליחו בכל מעשיהם וכל זה לזמן יהושע, ואדרבה אנו מושבעין שלא ימרדו במלכיות, אלא נקבל באהבה עד בוא יבוא משיח צדקנו, וזה לא יהיה בדרך הטבע אלא בכמה אותות ומופתים משונים ונפלאות. וזה לא יבוא במנין המצות, כי המצות נתנו לבשר ודם ולא לנביאים המשנים הטבע, אלא לכל ישראל בשוה וכן הסכימו התוספות

— נתיב מצוותיך, אוצר החיים קיצור התרי"ג מצוות, דף נ"ט

דרך המדע והטכנולוגיה

הרב קוק מציע אפשרות שהמדע האנושי יהיה כל כך מפותח בימות המשיח, עד שתהיה יכולת אנושית מדעית להחיות את המתים בדרך הטבע וייתכן שאף להפוך את נפש ומוח בעלי החיים לתבוניים ומדברים, והפיכת הטורפים לצמחוניים. בכך הרב קוק משלב בין גישת הנס והטבע, בסברתו כי ייתכן ששינוי הטבע בעולם בימות המשיח, יעשה על ידי המדע המפותח מאוד.

אירועים סביב ימות המשיח

בנבואות השונות ישנם כמה תיאורים על "יום הדין" או "יום ה'" שלעיתים נקשר לביאת המשיח. לפי נבואת זכריה תהיה באותו זמן מלחמה עקובה מדם בין הגויים לישראל; יש המזהים זאת עם מלחמת גוג ומגוג המופיעה בספר יחזקאל.

תיאורים קשים כאלה נמצאים גם בנבואות אחרות, ועל פיהן דיברו חז"ל על חבלי משיח ועקבתא דמשיחא (="עקבות משיח"), עד כדי כך שהיו מהם שהתפללו שלא יזכו לראות בביאת המשיח.

לפי האמור בנבואת מלאכי לפני "בוא יום ה' הגדול והנורא" יתגלה אליהו הנביא ו"ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

בזוהר, מובא הסדר שמלחמת גוג ומגוג נערכת בין הקיבוץ גלויות (שנעשה על ידי המשיח) לבין תחיית המתים היא תקופה של ארבעים שנה:

ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין העולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר, ואריכות ימים, אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר ליה לא, דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן דכתיב (תהלים קמז ב) בונה ירושלם ה', נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בונה ירושלם תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל. תנן ארבעים שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא, מקיבוץ גלויות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם"

— מדרש הנעלם, ספר הזוהר ח"א, דף קלט ע"א

בתלמוד הירושלמי מובא שביאת המשיח קודמת למלחמת גוג ומגוג:

א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר (ההלל) (תהילים קיד) בצאת ישראל ממצרים לשעבר. בצאת ישראל ממצרים לשעבר. (תהילים קטו) לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו. (תהילים קטז) אהבתי כי ישמע ה' את קולי לימות המשיח (תהילים קיח) אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג. (תהילים קיח) אלי אתה ואודך לעתיד לבוא.

— מסכת ברכות פרק ב, דף יז ע"א, פרק ב הלכה ד

הרמב"ם הבין את מלחמת גוג ומגוג כמתקיימת לאחר בוא המשיח, מתוקף תפקידו כמלך, ש"נלחם מלחמות ה'". כן הוא מסתפק באיזה שלב של ימות המשיח יתגלה אליהו. ובכל מקרה, לדעת הרמב"ם אין לחכמים בדבר מסורת, אלא לימודם הוא מהכרע הפסוקים בלבד, והוא מפציר בקוראי ספרו שלא יתעסקו בדברי הגדות אלו, "שאינם מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה".

חישוב הקץ

ערך מורחב – חישוב הקץ

מטבעם של דברים, מרגע שנודע שישנו קץ שבו תגיע הגאולה, נכספו בני האדם לדעת מתי הוא אותו הקץ. שורשם של הדברים נמצא בספר דניאל, שבו מבקש דניאל לדעת מתי יהיה "קץ הפלאות" של גאולת ישראל. דניאל נענה בכמה משפטים סתומים, אשר הוא עצמו לא הבין, כמו שנאמר לו: "לך דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

ואף על פי כן, לא נלאו אנשים לנסות לחשב מתי יבוא הקץ. לרוב על פי אותם חשבונות עמומים שבספר דניאל, ולעיתים על סמך חישובים ומסורות אחרים. חישובים כאלה גרמו לעיתים רבות למפח נפש רבתי, כאשר הגיע אותו הקץ המיוחל ולא קרה דבר. חכמים הסבירו זאת לעיתים בכך שישנם "כמה קצים", והדברים תלויים בבחירתם של ישראל בכך שעושים תשובה ומעשים טובים. עמדה קיצונית יותר השמיע רבי אליעזר שאמר ש"כלו כל הקצים, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". וכן הובאה שיטתו בזוהר חדש, בסוף פרשת נח, במאמר צא מן התיבה, ועל פיה נראה שרבי עקיבא תלמידו סבר כך, מכיוון ששניהם מופיעים בסוגיה הנ"ל, ורבי עקיבא לא חולק עליו.

בעקבות אותם מפחי נפש קבעו חז"ל עמדה ברורה ביחס לאותם חישובי קץ, ואמרו: "תפוח עצמן של מחשבי קצים" (בנוסח אחר: תיפח רוחם של מחשבי קצים). ועדיין, לא נמנעו חכמי ישראל לאורך הדורות לנסות ולנבא מתי יבוא הקץ המיוחל. ניתן לזהות תבנית חוזרת של חישוב הקץ, כאשר הוא בדרך כלל מנובא לדור-דוריים שלאחר זמן החישוב; לא רחוק מדי ולא קרוב מדי.

בתרבות

בשירו "מחכים למשיח" של שלום חנוך, מופיעות מילות הפזמון "משיח לא בא משיח גם לא מטלפן". השיר שיצא לאור בשנת 1985 נבחר כשיר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלי צה"ל, וזכה להשמעות רבות ברדיו גם שנים לאחר יציאתו. במרץ 2021 ביצע את השיר שולי רנד.

יונה וולך מתייחסת אף היא לימות המשיח בשיר שלה "גבר לא גבר", כשבבית האחרון של השיר מופיעות המילים: "ואפשר לשמור את הבתוליות הרגשית עד בוא המשיח, והוא יבוא האישה תהיה אישה הגבר - גבר." נורית גלרון ביצעה את השיר במסגרת אלבומה "אחרינו המבול" שיצא ביולי 1989.

בדצמבר 2018, במסגרת האלבום "רצוא ושוב" הוציא שולי רנד את השיר "הילד המשיח" המתאר חלום ובו דמות של משיח ילד.

ראו גם

• פולמוס המשיחיות בחב"ד
• גלות (יהדות)
• חבלי משיח
• עקבתא דמשיחא
• ערב רב
• מהדי
• ישו
• משיח שקר
• משיח (דתות)

קישורים חיצוניים

• ימות המשיח באתר הידברות
• ימות המשיח ואחרית הימים, אתר בית חב"ד
• כלי מלחמה בימות המשיח באתר 'שפע'
• הערך "ימות המשיח", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה