ירוסלב האשק

ירוסלב האשק (בצ'כית: Jaroslav Hašek;‏ 30 באפריל 1883 – 3 בינואר 1923) היה סאטיריקן, סופר ועיתונאי צ'כי, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרו "החייל האמיץ שווֵייק", שתורגם לכשישים שפות. הוא גם כתב כ-1,500 סיפורים אחרים והיה עיתונאי ואיש הבוהמה. תקופת חייו הקצרה חפפה את זו של הסופר הצ'כי היהודי הנודע פרנץ קפקא (1883–1924).

ירוסלב האשק
Jaroslav Hašek

לידה	30 באפריל 1883 פראג, ממלכת בוהמיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	3 בינואר 1923 (בגיל 39) Lipnice nad Sázavou, צ'כוסלובקיה
שם לידה	Jaroslav Matěj František Hašek
מדינה	ממלכת בוהמיה, צ'כוסלובקיה
מקום קבורה	Starý hřbitov
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933)
מקום לימודים	Reálné gymnázium v Ječné
שפות היצירה	צ'כית, רוסית
יצירות בולטות	החייל האמיץ שווייק
תקופת הפעילות	מ-1900
בן או בת זוג	ירמילה האשקובה (23 במאי 1910–?) Alexandra Lvova (15 במאי 1920–1923)
צאצאים	ריכרד האשק
חתימה

חייו

ירוסלב האשק בצעירותו

האשק נולד בפראג שהייתה אז בירת בוהמיה, באימפריה האוסטרו- הונגרית, לאמו קתרינה ולאביו יוזף שהיה מורה למתמטיקה. המשפחה הייתה מטופלת בשלושה ילדים: בוהוסלב הבכור, ירוסלב הצעיר ממנו בשלוש שנים והאחיינית היתומה מריה. עוניים אילץ אותם לעבור תכופות ממקום למקום בחיפוש אחר פרנסה, דבר שהטביע את חותמו על ירוסלב הצעיר. בגיל 13 מת אביו, ואימו לא הייתה מסוגלת לפרנס את המשפחה לבדה. הוא נשר מבית הספר בגיל 15 אך בסופו של דבר הצליח לסיים את לימודיו ומצא עבודה לתקופה קצרה בבנק. לאחר מכן העדיף עיסוק בכתיבה.

האשק מצא את המצחיק והנלעג בכל דבר - גם בעצמו. הוא בז לסגנונות מקובלים ונורמות של כתיבה, וראה את כתיבתו כעבודה ולא כאמנות. הוא אהב בדיחות ומתיחות גם בחיים ולא רק בכתיבה, מה שהכעיס אנשים רבים סביבו שראו בו עצלן, חסר אחריות, נווד ושתיין.

בשנת 1910 הוא נישא לירמילה מאיירובה, שהייתה גם היא סופרת, שגם ילדה לו את בנו היחיד. בעת שביו ברוסיה, במלחמת העולם הראשונה, הוא נישא לאשה אחרת, לאלכסנדרה לבובה. לאחר המהפכה הבולשביקית הוא הצטרף לצבא האדום והיה לקומיסר, אך חזר לבסוף לפראג עירו. הוא לא הועמד למשפט על ביגמיה רק משום שבצ'כוסלובקיה לא הכירו בתקפות הנישואים האזרחיים שנערכו בברית המועצות.

פסל של האשק בפראג, סמוך לפאבים שבהם נהג לכתוב

עוד לפני המלחמה, בשנת 1911, הוא כתב את סיפורו הראשון על שוייק, אך רק לאחר המלחמה זכה גיבורו העליז והתמים (על גבול הטיפשות) לתהילה. באותה תקופה היה כבר האשק חולה וסבל מעודף משקל מסוכן. הוא לא כתב את סיפורי "שווייק" הנוספים, אלא הכתיב אותם ממיטת חוליו בליפניצה, שם מת ב-1923, בטרם מלאו לו 40.

סיפורי שווייק זכו להצלחה רבה לאחר שמקס ברוד (שפרסם בין השאר גם את כתביו של קפקא) הכריז עליהם כעל יצירת מופת, וקבע כי האשק אינו נופל בכתיבתו האירונית מענקים כמו סרוואנטס.

לאחר מותו קובצו סיפורי שווייק הרבים לספר.

מספריו

• החייל האמיץ שווייק, תרגום מצ'כית: רות בונדי וחיים איזק, הוצאת זמורה ביתן 1980. מכיל "אחרית דבר" ובה מידע רב על חייו של האשק.
• מפקד העיר בוגולמה, תרגום מצ'כית ודברי קישור: רות בונדי, הוצאת גוונים 2002
• היהירות האנושית: חמישה סיפורים, תרגום מצ'כית: פאר פרידמן, הוצאת תשע נשמות 2021.

ראו גם

• שש אחרי המלחמה

קישורים חיצוניים

• כתבי ירוסלב האשק בפרויקט בן-יהודה

מדיה וקבצים בנושא ירוסלב האשק בוויקישיתוף

• ירוסלב האשק, ברשת החברתית Goodreads
• רשימת הפרסומים של ירוסלב האשק, בקטלוג הספרייה הלאומית
• יגאל ליברנט, מבריק, לאומן וביגמיסט: הבדחן האמיץ ירוסלב האשק, באתר הארץ, 3 בינואר 2017
• ירוסלב האשק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ירוסלב האשק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ירוסלב האשק (1883-1923), דף שער בספרייה הלאומית