הרכבה (בוטניקה)
הרכבה היא פעולה בה מרכיבים ענף אשר מצויים עליו אברי ריבוי (כגון עיניים), על ענף ממין אחר, מאותה משפחה של צמחים. הענף העליון - נקרא רוכב. הענף שעליו מרכיבים - נקרא כנה. הרוכב המורכב על הכנה מתאחה עמה, והופך להיות כאחד הענפים של הגזע. פעולת ההרכבה נפוצה במיוחד בקרב עצים, ועצי פרי בפרט, ובנוסף במינים חד-שנתיים שונים לרבות ירקות.
רקע
עריכהשימוש נפוץ של הרכבה הוא כדי לתת לצמח תכונות שתלניות טובות יותר, ופירות בעלי תכונות רצויות. בצמח המורכב ("התוצר הסופי"), יהיו תכונות הפרי כשל פירות הרוכב, ותכונות העמידות של הצמח בקרקע, כגון עמידותו למחלות ולמזיקים, כושרו לקלוט חמרי מזון ומים מן האדמה, ועמידותו לתנאי קרקע שונים - כשל תכונות הכנה. תכונה חשובה נוספת, שבהן הצמח מושפע מהכנה, היא עוצמת הצימוח וכמות הפרי על העץ.
ההרכבה דורשת התאמה מסוימת בין המינים המורכבים. במקרה שההתאמה אינה מושלמת, העץ לא יתאחה כראוי, והוא עשוי להישבר עם עליית משקל העץ. תכונת התאמה זו, הנקראת שארות, היא אחד הגורמים העיקריים בבחירת ה'כנה'. מינים שונים לחלוטין של צמחים לא ניתנים להרכבה אחד עם השני ולמעשה לא "יתחברו" לעולם.
ה'כנה' היא בדרך כלל מין מיוחד מאותה המשפחה, שהוא בעל תכונות המתאימות להרכבה. במשפחות צמחים מסוימות, ישנם עשרות כנות שונות המתאימות למיני פרי שונים, ולתכונות קרקע ואקלים שונות. לעיתים מרכיבים על כנות מזַריעים - שתילים שצמחו מזרעי העץ ולא מענפים.
השימוש העיקרי היום בהרכבות הוא לשתי מטרות:
- ייצור שתילים רצויים במשתלות (בעיקר עצי פרי ושתילי ירקות).
- החלפות זן, מחליפים זנים שנתיישנו בשוק, בזנים חדשים ומבוקשים.
בדרך כלל ההרכבה מתבצעת במשתלה, אך אפשר להרכיב גם על עץ בוגר במטע, בדרך כלל כשמתעורר צורך להחליף זן במטע, או לרענון עצים מבוגרים שתנובתם ירדה. ההרכבה על עצים בוגרים נעשית בעיקר באביב כשהעץ מתעורר מתרדמת החורף. למעשה אין הגבלה היום כמעט על מועדי ההרכבה, והכל תלוי בסוג העץ. הדרים נוהגים להרכיב באביב, נשירים נוהגים להרכיב עם ההתעוררות סמוך לט"ו בשבט, מנגו, אבוקדו ועצים סוב טרופיים מרכיבים בקיץ.
שיטות הרכבה
עריכהישנן מספר שיטות הרכבה, הנפוצות ביותר הן:
- הרכבת סדק - סודקים את הכנה, נועצים בסדק רוכב אחד, שבסיסו חתוך בצורת האות v. שיטה זו היא הנפוצה ביותר בהרכבה על עצים צעירים. שיטה זו מוצלחת במיוחד בהרכבת עצי פרי סובטרופיים וטרופיים והיא ניתנת ליישום גם על ענפים לא מעוצים לחלוטין - כלומר הענפים הצעירים והרכים ביותר. הרכבת סדק ניתנת ליישום על כל ענף שעוביו לא עולה על סנטימטר וחצי.
- הרכבת ראש - בניגוד להרכבת סדק, הרכבת ראש נעשית על ענפים מעוצים בלבד. את הרוכבים חותכים בצורה זהה להרכבת הסדק, אולם מיקום ואופן נעיצתם בכנה שונה. בהרכבת ראש נועצים את הרוכבים בין ה"קליפה" ל"עצה". (לכן נדרש ענף מעוצה, בעל קליפה הניתנת להפרדה מעצה). הרכבת ראש תיעשה על ענפים מעוצים בעובי מינימלי של סנטימטר וחצי.
- הרכבת כתר - למעשה זו הרכבת ראש. ההבדל הוא שבהרכבת כתר מרכיבים יותר מרוכב אחד. הדבר דומה למראה "כתר". הרכבת כתר ניתנת ליישום רק על ענפים עבים (לפחות שני סנטימטרים). וכלה בענפים בוגרים בעובי 40 סנטימטרים ויותר.
- הרכבת אומגה - בוחרים כנה ורוכב בעלי אותו עובי, חותכים אותם בצורת האות Ω על ידי מכונה מיוחדת, כשחיתוך הרוכב בולט, וחיתוך הכנה שקוע. מכניסים את בליטת הרוכב בשקע שבכנה (ישנן מכונות שחותכות ומכניסות בו זמנית), וקושרים. הרכבה זו משמשת בעיקר להרכבת גפנים, במשתלה.
- הרכבת עין - קיימים שני סוגים של הרכבת עין. ״הרכבת טלאי״ - מקלפים חלק מקליפת הכנה בצורת ריבוע, ומחליפים אותה בריבוע תואם שנחתך מענף רוכב, המכיל עין בודדת. "הרכבת צ'יפ" - חותכים חתיכה שלמה מהרוכב המכילה עין אחת, ומחדירים אותה לכנה. החיתוך דורש מיומנות מסוימת. הרכבת עין נחשבת לקשה יותר.
- הרכבת אלכסון - חוטבים את הכנה והרוכב באלכסון, מצמידים וקושרים. בדומה להרכבת סדק, הרכבת זו ניתנת ליישום על ענפים דקים בלבד. הרכבת אלכסון אינה מומלצת, מאחר שהרכבת סדק מוצלחת יותר.
- הרכבת צד - הרוכב נחתך באופן זהה להרכבת סדק, ונתחב לחתך אלכסוני הנעשה בכנה. יתרון משמעותי בהרכבה מסוג זה הוא שההרכבה לא דורשת לחתוך לשתיל את עליו וענפיו המקוריים (דבר העשוי להרוג את השתיל).
- סוג אחר של הרכבה הוא הרכבת תמך. הרכבת תמך משמשת בעיקר במקרים שגזע העץ נחלש, עקב מחלה או כרסום. במקרה כזה, נוטעים שתיל נוסף סמוך לגזע העץ הבוגר ומכניסים את קצהו העליון תחת קליפת העץ הבוגר. לאחר זמן, יעשה השתיל הצעיר לגזעו העיקרי של העץ.
לאחר ההרכבה יש לקשור את הכנה לרוכב, ולכסות את המקומות החשופים בעץ בחומר הנקרא כופר. הכופר נמס בחום, והוא מיושם כשהוא חם אך לא רותח. בסוגים מסוימים של כופר, ישנם חומרים המזרזים את האיחוי וההשרשה ומעכבים את צימוח הענפים, כדי שיהיה לעץ זמן וכוח להתאחות.
פאראפילם (parafilm) הוא חומר נמתח העשוי משעווה הנפוץ מאוד בהרכבות כיום. את הרוכבים מצפים בסרטי פאראפילם. לאחר שפורצות עיני הרוכב, הן מבקיעות לעצמן דרך מבעד לפאראפילם. הפאראפילם תורם להצלחת הרכבה, בכך שהוא מעין "כלוב ללחות", הוא מאפשר כניסת אוויר, אך מונע מאדי המים לצאת, ולכן לא מאפשר לענף להתייבש. ענף העטוף כיאות בפאראפילם, יוכל להישאר בחיים שבועות רבים. הדבר מאפשר להרכבה לפרוץ גם לאחר שלושה חודשים ויותר.
תולדות ההרכבה
עריכהמניחים[דרושה הבהרה] שטכניקת ההרכבה פותחה במרכז אסיה בטווח הזמן שבין סוף האלף השלישי לבין האלף הראשון לפני הספירה, אך טרם הוברר היכן ומתי בדיוק. השימוש בטכניקת ההרכבה תרם להאצת תהליך הביות של עצי פרי, וכלל כניסה של מגוון עצים מהשלב השני של הביות. למשל, עצים ממשפחת הוורדיים, אשר קודם לכן, כתוצאה מריבוי מזריעים בלבד הניבו פירות בלתי צפויים באיכותם, מתיקותם וגודלם. השימוש בהרכבה גם האיץ את המעבר של עצי פרי מתורבתים ממרכז אסיה לאירופה, באמצעות היוונים והרומאים, אשר הפיצו את הטכניקה ושיכללו אותה.
הרכבה ביהדות
עריכה
ערך מורחב – כלאי אילן
על פי התורה, אסור להרכיב מינים שונים זה מזה אחד על השני. איסור זה נקרא כלאיים. עם זאת, מותר להרכיב שני זנים מאותו מין, וההרכבה מנויה ביחד עם הנטיעה וההברכה כדרכים להכנת עץ חדש, במסכת שביעית. היבט נוסף בהלכה להרכבה, הוא היחס לפירות האילן המורכב האם הם מוגדרים כפירות הכנה או כפירות הרוכב או כפרי משותף של שניהם. לשאלה זו השלכה הלכתית על דינו של אתרוג מורכב בארבעת המינים. חז"ל מנו צמחים שמותר להכליאם או להרכיבם אלו באלו, ואחרים שאסורים. מתוך דבריהם ניכר שפעולות ההרכבה והנטיעה של צמח אחד בצמח אחר היו נפוצות, גם בצורות שאינן נוהגות כיום בחקלאות המודרנית. למשל, ”אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה, אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן” (משנה, מסכת כלאים, פרק א', משנה ח'). חז"ל אסרו על הרכבה של צמחים מסוימים, למשל, ”התפוח והחזרד, הפרסקין והשקדים, והשיזפין והרימין אף על פי שדומים זה לזה - כלאיים זה בזה” (משנה, מסכת כלאים, פרק א', משנה ד'). הם התירו מינים קרובים הראויים להרכבה אלו באלו, למשל, ”האגסים והקרוסטמילין והפרישים והעוזררים אינם כלאים זה בזה” (משנה, מסכת כלאים, פרק א', משנה ד'). על פי פר' יהודה פליקס התיאור בספר יחזקאל פרק ל"ז: "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי", מתאר הרכבה של שני מיני גפנים, ההופכים ביד הנביא לעץ אחד. באופן זה הוא מסביר את הנבואה בפרק ל"ז על היחס בין ממלכות יהודה וישראל.
הרכבה באמנות
עריכהתיאורים של פעולות הגיזום וההרכבה מוצגים לעיתים קרובות בפסיפסים מן התקופה הביזנטית, מארץ ישראל ומחוצה לה. איורי הפסיפסים מציגים רמה גבוהה של השתקפות המציאות החקלאית בפסיפסים ודיוק בהעברת הפרטים דרך האומנות החזותית. באמצעות הפסיפסים מתבררת התאימות בין המידע החקלאי המפורט אצל סופרים יווניים ורומיים והמוזכר במקורות חז"ל, לבין התיאורים הללו. תיאורים מרשימים של הרכבה עוצבו בפסיפסים: סאן-רומיין א-גאל מצרפת; בית דיוניסוס מפאפוס שבקפריסין; פסיפס הציידים העירומים מבית חג הנילוס מציפורי; סצנת עקדת יצחק בבית הכנסת של בית אלפא; הכנסייה ביזנטית ליד כיסופים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ענת אביטל, 'ריבוי עצי פרי באמצעות הרכבה: תיאורים בפסיפסים מהתקופה הרומית והביזנטית', קתדרה, 157, 2015, עמ' 52-33., באתר "מטיילים עם ענת"
- הרב אליעזר מלמד, איסור הרכבת אילן, באתר פניני הלכה
- הרכבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הרכבה (בוטניקה), דף שער בספרייה הלאומית
