כריסטוף ויליבלד גלוק

כריסטוף ויליבלד (פון) גלוק (בגרמנית: Christoph Willibald Gluck ‏ 2 ביולי 1714 – 15 בנובמבר 1787) היה מלחין בוהמי-גרמני. נחשב לאחד החשובים במלחיני האופרה בתקופה הקלאסית וזכור ביותר באופרה אורפיאו ואאורידיצ'ה, שחלקה הנודע ביותר הוא "מחול הרוחות הטובות", מלודיה איטית וחרישית לחליל ותזמורת.

כריסטוף ויליבלד גלוק
Christoph Willibald von Gluck

לידה	2 ביולי 1714 Erasbach, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	15 בנובמבר 1787 (בגיל 73) וינה, ממלכת הבסבורג
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
מוקד פעילות	פראג, וינה, מילאנו, פריז
תקופת הפעילות	מ-1741
מקום לימודים	אוניברסיטת קארל בפראג
זרם	התקופה הקלאסית
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית, בלט
שפה מועדפת	צ'כית, צרפתית, גרמנית, איטלקית
כלי נגינה	עוגב
בן או בת זוג	Maria Anna Bergin
פרסים והוקרה	מסדר הדרבן המוזהב
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

גלוק נולד באראסבאך (Erasbach), הסמוך לברכינג בבוואריה, לאב יערן, שעבד בשירותו של בן אצולה. הוא למד מוזיקה ופילוסופיה בפראג מגיל שמונה-עשרה. את האופרה הראשונה שלו, "ארטאסרסה" (ארתחשסתא), כתב בשנת 1741 והחל בכתיבה פורה מאוד לבמה. יצירותיו בשנים אלה היו בסגנון האופרה סריה האיטלקית, השמרנית באופייה. הוא יצא למסעות ברחבי אירופה ובשנת 1754 קיבל משרת מנצח מקהלה בחצר מריה תרזה קיסרית אוסטריה והתיישב בווינה.

בשנת 1756 העניק לו האפיפיור בנדיקט ה-14 את תואר אביר מסדר דורבן הזהב (מסדר האצולה של הותיקן, שבו היה חבר גם מוצרט). מאז ואילך השתמש גלוק בתואר "האביר מגלוק".

בתקופת שהותו בווינה חיבר גלוק את אורפיאו ואאורידיצ'ה (הנודעת גם בשם "אורפיאוס ואאורידיקה") (1762), אחת מיצירותיו הנודעות ביותר, ואת הבלט דון חואן (1761). שתי אלה מציגות כמה משינויי הסגנון, שיגיעו למלוא ביטוים ב"אלצ'סטה" (1767), שכללה הקדמה המציגה את רעיונותיו על סגנון חדש לאופרה. הרעיון של גלוק היה להגביר את חשיבות הדרמה של היצירה מעבר לזו של הזמרים הכוכבים המבצעים אותה ולהיפטר מן הרצ'יטאטיב, שקטע את התפתחות העלילה. הסגנון הזורם והדרמטי יותר, שצמח כתוצאה מהתפתחות זו, נחשב למבשר הדרמות המוזיקליות של ריכרד וגנר.

פרוטומה של גלוק מאת ז'אן אנטואן אודון

בתקופת גלוק, מכל מקום, היו הרפורמות שלו שנויות במחלוקת. אחרי שעבר בשנת 1773 לפריז, שם נהנה מחסות המלכה מארי אנטואנט ושם הופקו איפיגניה באאוליס וכמה מיצירותיו האחרות, נחלקו מבקרי המוזיקה לשני מחנות: האחד שיבח את סגנונו החדש של גלוק, השני גינה אותו ותמך, לעומת זאת, ביצירותיו המסורתיות יותר של ניקולו פיצ'יני. המלחינים עצמם לא התערבו בפולמוס, אבל כאשר פיצ'יני התבקש לכתוב מוזיקה לליברטו, שגלוק עצמו עבד עליו אותו זמן, השמיד גלוק את מה שהספיק לכתוב.

גלוק הכניס שינויים הן ב"אורפיאו ואורידיצ'ה" והן ב"אלצ'סטה" כדי להתאימן להפקות הפריזאיות, ואף תרגם אותן מן האיטלקית המקורית לצרפתית. אחרי הצגת הבכורה של "ארמידה" בשנת 1777 ו"איפיגניה בטאוריס" ב-1779, חזר גלוק לווינה. הוא כתב שם יצירות קטנות יותר, אך בעיקרו של דבר פרש מעבודתו. גלוק מת בשנת 1787 והותיר אחריו כ-35 אופרות גמורות, כמה באלטים ויצירות אינסטרומנטליות. לגלוק הייתה גם השפעה חשובה על הקטור ברליוז, שהעריץ אותו.

כריסטוף ויליבלד גלוק קבור בבית הקברות המרכזי בווינה, אוסטריה.

ניתוח יצירתו

חשיבותו של גלוק היא בכך שהביא לסיום תקופה בתולדות כתיבת האופרות ותחילת תקופה חדשה. הוא הביא לסיום תקופת כתיבת האופרה סריה האיטלקית במתכונתה אז, שהתאפיינה בעלילה סבוכה והושם בה דגש על בלטים ותהלוכות פאר ולא על ההתפתחות הדרמטית של העלילה. גלוק התחיל תקופה חדשה בכתיבת אופרות בכך שהשיג אחידות בין הטקסט לבין המוזיקה כאשר הליברית פשוט וחופשי מעלילות מסובכות. המוזיקה מדגישה את הדרמה ומטרתה להדגיש את הרגשות שבמחזה. כך פתח גלוק תקופה חדשה ומבשר את האופרות הגדולות של וגנר.

הנצחה

פסגת גלוק באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקראת על שמו של כריסטוף ויליבלד גלוק.

ראו גם

• סמירמיס (גלוק)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטוף ויליבלד גלוק בוויקישיתוף

• כריסטוף ויליבלד גלוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• כריסטוף ויליבלד גלוק, באתר AllMovie (באנגלית)
• כריסטוף ויליבלד גלוק, באתר ספוטיפיי
• כריסטוף ויליבלד גלוק, באתר AllMusic (באנגלית)
• כריסטוף ויליבלד גלוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• כריסטוף ויליבלד גלוק, באתר Discogs (באנגלית)
• כריסטוף ויליבלד גלוק, דף שער בספרייה הלאומית
• כריסטוף ויליבלד גלוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כריסטוף ויליבלד גלוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)