מבצע טורקיז

מבצע טורקיז (בצרפתית: Opération Turquoise) היה מבצע תחת פיקוד צרפתי שנערך ברואנדה ב-1994 תחת מנדט של האו"ם. אף על פי שהמבצע לכאורה היה במטרה להגיש סיוע הומניטרי, הרי שלאחר סיומו עלו טענות רבות שלמבצע היו מטרות נוספות ובהן הצלת הממשלה הזמנית ומניעת ניצחון החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF).

צנחנים צרפתים, חלק מהכוח הצבאי הבינלאומי, בעמדת שמירה בשדה התעופה

הרקע למבצע

ב-1990 פלשו לרואנדה כוחות ה-RPF (החזית הפטריוטית הרואנדית שהקימו בני טוטסי) מבסיסם באוגנדה. נשיא רואנדה, בן ההוטו, האשים את הטוטסי בניסיון לתפוס את השלטון בכוח ולשעבד את בני ההוטו. היחסים הרעועים בלאו הכי בין שני השבטים החריפו.

לחץ בינלאומי אילץ את ממשלת רואנדה ואת ה-RPF לחתום באוגוסט 1993 על הסכמי ארושה, שנועדו לשים קץ למלחמת האזרחים. בדצמבר 1990 פורסם מסמך, המכונה "עשרת הדיברות של ההוטו", אשר היווה בסיס תעמולתי כנגד הטוטסי. שליח או"ם, הגנרל דאלאיירה, אשר הגיע לרואנדה ב-1993, לא חש בסכנה מיוחדת והציע לשלוח רק כוחות מועטים "לשמור על השלום באזור".

האו"ם החזיק בקיאגלי כוח שמירת שלום מתוך מטרה לוודא שקיום הסכמי ארושה מתבצע.

הפלת מטוסם של נשיא רואנדה, ז'ובנל הביארימנה ונשיא בורונדי, המדינה השכנה, כיפריאן נטאריאמירה ב-6 באפריל 1994 היווה את העילה לפרוץ רצח העם ברואנדה. למחרת נרצחה ראש ממשלת רואנדה, אגתה אווילימנגימאנה ויחד איתה נרצחו עשרת חיילי האו"ם הבלגים שנועדו לשמור על ביטחונה. לאחר רצח זה פרשה בלגיה מכוח השלום של האו"ם, ה-UNAMIR.

יחידות צבא מערביות מבלגיה, מצרפת, מאיטליה ומארצות הברית, הגיעו למקום על מנת לאבטח את פינוי הזרים, לבנים.

עם תחילת רצח העם ברואנדה החל גם ה-RPF במתקפה על אזורי השליטה של ממשלת ההוטו מתוך מטרה להפיל את הממשלה ועד סוף יוני הוא התקרב לניצחון מוחלט. יחידות ה-RPF ביצעו פיגועים בתחום שליטתם. אולם פיגועים אלו לא התקרבו לרמתו של רצח העם שבוצע על ידי הממשלה בבני הטוטסי.

האינטרסים של צרפת ברואנדה

כרזה המשבחת את שיתוף הפעולה הצרפתי-רואנדי שחולקה במחוז בוטארה בזמן המבצע.

רואנדה מעולם לא הייתה מושבה צרפתית, אולם אף על פי כן צרפת ראתה בה כחלק מאזור ההשפעה שלה באפריקה. הממשלה הרואנדית בנשיאותו של ז'ובנל הביארימנה והממשלה הצרפתית בראשותו של פרנסואה מיטראן היו בקשרים קרובים. בנוסף לכך, שני הנשיאים היו ידידים אישיים. עוד לפני תחילת רצח העם, ב-1990 הצרפתים סייעו לממשלת ההוטו השלטת בהספקת כוח צבאי ותמיכה דיפלומטית שכללה גם התערבות צבאית מתוך מטרה להציל את הממשלה במהלך מתקפה בידי ה-RPF.

המעורבת העמוקה של צרפת באזור התחילה עוד בניסיון ההפיכה של ה-RPF ב-1990 אז נשלח כוח צבאי (שמנה בין 600 ל-1100 חיילים) לעזרת הנשיא הביארימנה. בין פקידיו של הכוח היה אימון צבא רואנדה והמשמר הנשיאותי, ייעוץ טקטי ואסטרטגי למטכ"ל הרואנדי, הקמת מתקני תקשורת וארטילריה ותפעולם, הטסת מסוקים, איוש מחסומים, הגנה על הבירה וחקירת שבויים. ראש המשלחת היה יועצו הצבאי של נשיא צרפת, מיטראן.

אף על פי שבאופן רשמי הכוח נועד להגן על אזרחי צרפת ברואנדה הרי שמשימתו הייתה לסייע לממשלה לגבור על ה-RPF שחתרו נגד הממשלה השולטת. ואכן, לכוחות הצרפתיים היה חלק חשוב בבלימת המורדים בשנים הבאות. בנוסף לכך, תוך הפרת האמברגו שהטיל האו"ם על הספקת נשק סיפקה צרפת ציוד צבאי לממשלה. בנוסף, ידוע שהצרפתים אימנו בפועל את האינטראהמווה, המיליציה הרצחנית של ה-MRND.

רב הכוח הצרפתי פונה מרואנדה כבר בדצמבר 1993. אולם ברואנדה נותרו כמה עשרות יועצים. למעשה, בהמשך היה שגריר צרפת פעיל בהקמת הממשלה הרדיקלית-גזענית שאף קיבלה את הכרתה של צרפת וברכתה.

בתחילת אפריל 1994 שלחה צרפת לרואנדה כוח שמטרתו הייתה פינוי האזרחים הזרים (הלבנים). בני טוטסי שהיו נשואים לאירופאים לא פונו אף על פי שבין המפונים היו כמה מהמשטר הישן. לאחר שלושה ימים סגר השגריר הצרפתי את השגרירות במקום ויומיים לאחר מכן עזבו את רואנדה אחרוני החיילים הצרפתים.

עם תחילת רצח העם סייעה צרפת לרואנדה גם במסגרת או"ם. נציגי צרפת טענו כי הרצח המתבצע אינו רצח עם, כי אם מלחמה והאשם המרכזי הוא RPF וכי הממשלה אינה אחראית למעשי ההרג.

ביצוע המבצע

ב-18 ביוני פרסמה ממשלת צרפת הצהרה לפיה היא מתכוונת להקים 'אזור בטוח' בדרום מזרח רואנדה. המטרה המוצהרת של המבצע הייתה:

”שמירה על נוכחות תלויה ועומדת עד להרחבתו של כוח האו"ם. מטרותיו של הכוח הצרפתי זהות למטרות כוח האו"ם שנשלח על ידי מועצת הביטחון, כלומר, לתרום לביטחון ולהגנה של בני אדם, פליטים ואזרחים שנעקרו ונמצאים בסכנה ברואנדה, תוך כדי הקמה ותחזקה עד כמה שניתן של אזורים הומניטרים בטוחים”

ב-20 ביוני שלחה צרפת טיוטת החלטה לאישור מועצת הביטחון כדי לקבל הרשאה לבצע את מבצע טורקיז תחת מנדט הפרק השביעי של מגילת האו"ם. לאחר יומיים של דיונים ולאחר אישורו של מזכ"ל האו"ם התקבלה ב-22 ביוני החלטה 929 המאשרת את המבצע. בהחלטה תמכו עשרה ונמנעו חמישה.

הקבוצות הראשונות של הכוח כללו 2,550 חיילים צרפתים. יחד איתם היו 500 חיילים אפריקאים מסנגל, גינאה ביסאו, צ'אד, מצרים, ניז'ר והרפובליקה של קונגו שנועדו ליצור למשלחת אופי בינלאומי. הציוד כלל 100 נגמ"שים, 10 מסוקים, סוללה של מרגמות 120 מ"מ, 4 מפציצי יגואר, 8 מטוסי מיראז' 3 ומטוסי סיור.

אזור ההשפעה הצרפתי הידוע כאזור טורקיז השתרע על כחמישית במדינה, בתוך המשולש Cyangugu-Kibuye-Gikongoro. אף על פי שלכאורה מטרת הכוח הייתה להציל חיים ולעצור את ההרג הרב, מספר הנרצחים באזור רק גבר. בזמן שממשלת ההוטו העבירה את הרדיו וערוץ הטלוויזיה הרשמי שלה ה-RTLM –כלי שעודד את בני שבט ההוטו להרוג את בני הטוטסי- לתוך אזור טורקיז הצרפתים לא השתלטו על התחנה, אף על פי שיכלו לעשות זאת. התחנה שידרה מגיסנסי וקראה: “בנות הוטו, תתלבשו בבגדים היפים שלכם כדי לקבל את פני הכוחות הצרפתיים. כל בנות הטוטסי מתו, ועכשיו זו ההזדמנות שלכם.” הצרפתים לא עצרו את פקידי הממשלה אף על פי שהם ידעו כי הם עוזרים ברצח העם. בהמשך טען שר החוץ הצרפתי בפרלמנט הצרפתי כי מנדט האו"ם שניתן לכוח הצרפתי לא כלל אישור לחקור או לעצור פושעי מלחמה חשודים. בכל מקרה, טען נשיא צרפת פרנסואה מיטראן, המבצע הציל חיים של עשרות אלפי בני אדם.

הכוח עזב עם פוג תוקפו של המנדט למבצע, ב-21 באוגוסט. עם יציאת הצבא הצרפתי כבש RPF את האזור, דבר שגרם לזרם פליטים מחודש.

הפולמוס סביב המבצע

ערך מורחב – ועדת מוקיו

מבצע טורקיז היה שנוי במחלוקת משתי סיבות: הראשונה היא משום שנטען שהמבצע היה למעשה ניסיון (כושל) לחזק את ממשלת ההוטו. בנוסף, נטען כי הכוח הצרפתי ערער את מנדט ה-UNAMIR.

היו שטענו כי למבצע היה מטרות נוספות מלבד סיוע הומניטרי: רצון צרפתי להציל את הממשלה הזמנית ולמנוע את ניצחון ה-RPF כך שיהיה ניתן לחזור להסכמי ארושה הנוגעים בחלוקת השלטון. בנוסף לכך, התברר בהמשך כי הכוח הצרפתי שנסוג עזר לאקאזו (מעגל של קרובי משפחה וחברים קרובים של הנשיא הביארימנה ואשתו) ועוד אנשי ממשל שלקחו חלק ברצח העם להימלט.

במאי 2006 התקבלו בבית המשפט לערעורים בפריז 6 תביעות של קורבנות הג'נוסייד. האשמות שהועלו נגד הצבא הצרפתי כללו טענות של שיתוף פעולה ברצח או פשעים נגד האנושות. הקורבנות טענו כי חיילים צרפתים בכוח המבצא עזרו למליציה האינטראהמווה למצוא את בני הטוטסי ושהם אף ביצעו בעצמם מעשיי זוועה. שגריר צרפת ברואנדה העיד במשפט כי "מבצע טורקיז נועד רק כדי לאגן על מבצעי רצח העם משום שרצח העם המשיך גם בתוך אזור טורקיז". צרפת הכחישה מאז ומתמיד כל קשר לרצח.

גם דלייר, מפקד ה-UNAMIR התנגד לפריסה הצרפתית וטען כי אישור שני כוחות עם שני מנדטים נפרדים בידי האו"ם לאותו אזור הוא בעייתי. דלייר היה חסיד של חיזוק ה-UNAMIR תוך העברתו למנדט על פי פרק 7 במקום הקמת כוח חדש עם אותה מטרה. חששו זה של דלייר הוא זה שהוביל לכך ש-5 מהמדינות החברות במועצת הביטחון נמנעו מההצבעה לאישור הכוח. ביוני החליף דלייר 42 משקיפים מכוח ה-UNAMIR לאור הריאקציה של ה-RPF למבצע טורקיז. במהלך 2 חודשי המנדט היו עימותים בין ה-RPF לבין יחידות צרפתיות ברחבי האזור במהלכם התבקש ה-UNAMIR לתווך בין השניים. האו"ם ציין בלשון יבשה כי "היה מדובר בתפקיד מביך למדי".

ביוני 2008 האשימה רואנדה את צרפת כי בכירים צרפתים היו מעורבים ברצח העם שאירע במדינה ב-1990. 34 בכירים צרפתים הואשמו במעורבות ברצח העם ורואנדה קראה להעמידם למשפט. בין השמות שהוזכרו בדו"ח שפורסם על ידה נמנו גם ראש הממשלה לשעבר דומיניק דה-וילפן והנשיא פרנסואה מיטראן.

דובר משרד החוץ בפריז הצהיר כי בדו"ח הרואנדי "הועלו האשמות לא מקובלות נגד גורמים צרפתים פוליטיים וצבאיים". לטענת צרפת, דו"ח ועדת החקירה העצמאית שהוקמה ברואנדה מוטה, וכי יש לפקפק באובייקטיביות של המנדט שניתן לוועדת החקירה העצמאית.

למרות האשמות אלו צרפת ביצעה ניסיונות לנרמל את היחסים בין שתי המדינות. בדצמבר 2007 הכריז ניקולא סרקוזי על "תחילת הנורמליזציה" של היחסים בין המדינות.

ב-2010 הודה נשיא צרפת ניקולא סרקוזי בביקור בקיגאלי, בירת רואנדה כי לצרפת היו טעויות שיפוט חמורות, אולם הוא נמנע מלהתנצל.

לקריאה נוספת

• בנימין נויברגר, ג'נוסייד - רואנדה 1994 רצח עם ב"ארץ אלף הגבעות", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע טורקיז בוויקישיתוף