סעודת הבראה
בהלכה, סעודת הבראה היא חלק ממנהגי האבלות. סעודה זו היא הסעודה הראשונה במהלך שבעת ימי האבלות, לאחר שחוזר האבל מקבורת המת. על פי ההלכה, אסור לאבל לאכול סעודה זו ממזון שברשותו, אלא עליו לקבל אותה משכניו או קרוביו.
| מקרא | ספר יחזקאל, פרק כ"ד, פסוק י"ז |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת מועד קטן, דף כ"ז, עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות אבל, פרק ד', הלכה ט' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן שע"ח |
  | |
סעודה זו היא דווקא הסעודה הראשונה ביום הראשון לאבילות, אך אם הגיע היום השני לפני שסעד, או שמעוניין בסעודה נוספת ביום הראשון, יכול לסעוד ממזון ששייך לו.[1]
מקור
עריכההשימוש הראשון במילה 'הבראה' במשמעות האכלה לאבל נאמרה בדוד אחרי שקבר את אבנר בן נר: ”וַיָּבֹ֣א כָל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ה).
מנהג זה מבואר גם בהוראת הקב"ה ליחזקאל שלא לנהוג דיני אבלות על מחמד עיניו שימות במגפה, מכלל דיני האבלות שהוזהר שלא לנהוג בהם היה ”לֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל”[2], והיינו סעודת הבראה שבאה מאנשים אחרים ולא מהאבל עצמו.
פרטי המנהג
עריכהנהוג שהמאכלים לסעודה זו כוללים דווקא מאכלים עגולים (כגון ביצים קשות, עדשים, לחמניות או בייגלה), כדי לסמל את הגלגל החוזר בעולם, היינו את מחזור החיים והמוות שעובר על כל בני האדם[3]. לפי פרקי דרבי אליעזר עדשים הם מאכל המסמל אבלות, בין השאר על חורבן בית המקדש[4]. בתלמוד מובא שיש טעם נוסף לאכילת עדשים בסעודת הבראה, כי לעדשים אין סדק, וזה רומז לכך שלאבל אין פה לדבר, והוא מרבה לשתוק.
במצרים ובארץ ישראל נהגו להגיש בסעודה זו רק פת וביצים קלופות, כדי שהאבל לא יצטרך לקלף את הביצים ובכך יראה כרעבתן. מקובל היה שרק שמש חברה קדישא סועד עם האבל. אם האבל יחידי, אוכלים עמו שני שמשים כדי שיצטרפו לזימון, ומביאין יין לכוס ברכת המזון[5].
בקרב יהדות ארצות האסלאם נהוג לעשות סעודה נוספת ביום השביעי לאבילות וביהדות תימן נקראת סעודה זו בשם "סעודת הבראה"[6].
הלכות
עריכהמי מכין את הסעודה
עריכההראוי הוא שמכיריו ושכניו של האדם יערכו עבורו את הסעודה. מותר לאדם לעשות לחברו סעודת הבראה וחברו יערוך עבורו סעודת הבראה כאשר יהיה החבר אבל, ובתנאי שלא יסכמו זאת בפירוש ביניהם[7]. כאשר אשה אבלה, נשים מכינות את סעודת ההבראה עבורה. כאשר אשה נשואה אבלה, היא אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה[8].
קישורים חיצוניים
עריכה- לאה פופר, הביצה - קליפות החיים והמוות, באתר "סנונית"
- סעודת הבראה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
עריכה- ^ שו"ע יו"ד שעח סעיף א', רמ"א סעיף ג.
- ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ד, פסוק י"ז
- ^ ראו בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז, עמוד ב'
- ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ה, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ נהר מצרים הל' אבלות סי' ע"ז
- ^ הרב ערוסי לבני תימן: הפסיקו עם סעודות הבראה מופרזות. באתר נצח ישראל
- ^ ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ח, סעיף א'
- ^ ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ח, סעיף ב'
.jpg){kind=small}
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.