פארק טאטשנשיני-אלסק
פארק טאטשנשיני-אלסק (אנגלית: Tatshenshini-Alsek Park) שוכן בקולומביה הבריטית שבקנדה, והוא משתרע על שטח של 9,580 קמ"ר. הפארק הוקם ב-1993 לאחר קמפיין נמרץ על ידי ארגוני שימור אמריקניים וקנדיים, שתבעו לעצור את פעילויות הכרייה והפיתוח באזור, ולהגן על האזור בשל המורשת התרבותית והטבעית שלו. הפארק שוכן בפינה הצפון-מערבית של קולומביה הבריטית והוא גובל באלסקה ובטריטוריית יוקון. הפארק נמצא בין הפארק והשמורה הלאומיים קלואן ביוקון והפארקים גליישר ביי ווראנגל-סנט אליאס. הפארק מהווה חלק מאתר המורשת העולמית קלואן-ורנאגל-סנט אליאס-גליישר ביי-טאטסנהשיני-אלסק שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1979.
 | |||||||||
| הצטלבות הנהרות טאטשנשיני ואלסק | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 9,839,121 הקטאר | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית,  קנדה | ||||||||
| מיקום |
Stikine Region  | ||||||||
| קואורדינטות | 59°39′00″N 137°20′00″W / 59.65°N 137.333333°W | ||||||||
| אתר רשמי | |||||||||
 | |||||||||
  | |||||||||
היסטוריה
עריכה
לאורך שתי הנהרות שבפארק ישנם כמה אזורים שבעבר היו בהם כפרי דיג של בני הקלינקיט והטאצ'ונים הדרומיים. בחלק המזרחי של הפארק עובר נתיב מסחר עתיק שהיה בשימוש על ידי שבט הצ'ילקאט במהלך ניהול סחר החליפין עם הטאצ'ונים.
באמצע המאה ה-18 התרחש אסון כאשר התרחש שיטפון לאחר שקרחון שחסם את נהר אלסק במשך שנים נעלם. קיר מים בגובה שבעה מטרים וברוחב 15 מטרים סחף כפר שלם של הטאצ'ונים לתוך המפרץ הסמוך.
בעשור האחרון של המאה ה-19 ייסד אדם בשם ג'ון דלטון את נקודת המסחר הראשונה בעמק טאטשנשיני שבה החלה התפתחות המסחר בפרוות. האירוע הבולט הבא היה הבהלה לזהב בקלונדייק. בזמן מלחמת העולם השנייה נבנה בתוך הפארק הכביש המהיר היינס ביחד עם צינור נפט, ששימשו להעברת אספקה.
טאטשנשיני-אלסק היה אחד מהאזורים האחרונים בקולומביה הבריטית שמופה ונחקר. בשנות ה-30 נערכו מספר מחקרים לגבי ניצול מינרלים, אולם הם לא היו מספיק מקיפים ולא הניבו תוצאות משביעות רצון. בשנות ה-60 נערך מחקר המינרלים הראשון באזור. באזור ההר וינדי קראגי, השוכן באמצע אזור טאטשנשיני, התגלו מרבצי נחושת משמעותיים. באמצע שנות ה-70 החלו שתי חברות עסקיות לנהל בנהרות שיט רפטינג מאורגן. באמצע שנות ה-80 הועלתה הצעה להפוך את פסגת וינדי קראגי למכרה גדול פתוח.
ב-1991 הוקם הארגון טאטשנשיני אינטרנשיונל, שאיגד את חמישים ארגוני השימור הגדולים בצפון אמריקה. לאחר הקמתו הארגון החל להפעיל מערכת לחצים בקנדה ובארצות הברית, ובייחוד על קונגרס ארצות הברית והבית הלבן, ולבסוף אף הצליח לגייס את עזרתו של סגן נשיא ארצות הברית אל גור. בסופו של דבר ראש הממשלה של קולומביה הבריטית הורה לוועדת המשאבים והסביבה להכין סקירה על הנושאים הקשורים לטאטשנשיני-אלסק. ממשלת קולומביה הבריטית החליטה ביוני 1993 להגן על האזור כפארק מסוג A. בעלי האינטרסים בווינדי-קראגי קיבלו פיצוי בסך 103.8 מיליון דולר קנדי על מנת לכסות על הפסדיהם.
ביחד עם הפארקים הלאומיים הסמוכים, האזור כולו מהווה את מתחם הפארקים הבינלאומי הגדול ביותר בעולם. איגוד השימור העולמי העלה את האפשרות להפוך את האזור כולו לאתר מורשת עולמית. אונסק"ו הכריז על מערכת הפארקים כאתר מורשת עולמית ב-1994 בזכות מישורי ושדות הקרח המרהיבים, כמו גם בשל חשיבותם של בתי הגידול של דובי הגריזלי, קאריבואים והמין Dall Sheep בסוג כבש הבית.
קבוצה של ציידי כבשים שהגיעה למקום ב-1999 מצאה חפצי עתיקות ושרידי אדם למרגלות הקרחון. מבדיקות שנעשו התברר כי גיל הגופה, שהשתמרה במצב טוב, הוא כ-550 שנים.
פאונה
עריכה
בפארק יש אוכלוסיית דובי גריזלי גדולה. אזור ירוק העובר דרך מחסום ההרים והקרח מחבר את האוכלוסיות הגדלות בחוף ובפנים היבשת, ומספק בית גידול מיטבי. הפארק הוא המקום היחיד בקנדה שבו גדל דוב שחור אמריקני. סוג נדיר זה של דוב נמצא רק בתוך הפארק ומעבר לגבול עם ארצות הברית.
בנוסף לדובים, בפארק יש גם אוכלוסיות של יעל ההרים, אייל קורא קנאי (Kenai), זאב מצוי אפור, עיטם לבן-ראש ועיט זהוב, בז (בז נודד ובז ארקטי, וברבור מחצצר (Cygnus buccinator). לאורך קו החוף ניתן למצוא אריות ים ולווייתנים גדולי-סנפיר.
בפארק נמצא גם רכס אלסק, וההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא הר פיירווד'ר שגובהו 4.653 ק"מ, והוא הנקודה הגבוהה ביותר בקולומביה הבריטית. הפעילות הטקטונית באזור זה מורגשת היטב. החלקות לאורך ההעתקים באזור זה גורמות לרעידות אדמה בתדירות גבוהה.
פלורה
עריכההפארק מחולק לשלושה אזורים ביוגאוקלימטיים: לבן-צפוני ואשוחית שחורה, אשוחית-ערבה-שדר, וטונדרה. באזור הפארק יש מגוון ביולוגי נרחב, והוא מהווה נקודת מפגש בין ביומות שונות. בראש ובתחתית עמק טאטשנשיני יש יער צפצפה, המאופיין גם באלמונים נמוכים. הפארק הוא בית הגידול של 45 מינים של צמחים וסקולריים מתוך ה-600 שגדלים בקולומביה הבריטית.
אקלים
עריכהמזג האוויר בפארק הוא תוצאה של שני כוחות מנוגדים. סופות ציקלון שמקורן ממפרץ אלסקה שבמערב גורמות לירידת כמות משקעים שנתית של 500 עד 2,000 מ"מ ולסופות רוח עזות מעל הרי החוף. האזור הפנימי של הפארק נשלט על ידי מזג אוויר יותר יציב יבש וקור חורפי עז. טמפרטורת המים בקיץ היא בין 4.4 ל-6.6 מעלות.
הנהרות אלסק וטאטשנשיני זורמים דרך הפארק בעמקים בצורת U שנחצבו על ידי קרחונים. העמקים הללו מאפשרים לאוויר קריר ולח מהאוקיינוס לנוע אל עבר פנים היבשת הקר. השינוי המהיר מסביבת אוקיינוס לסביבה פנים-יבשתית יצר מגוון רחב של בתי גידול באמצעות שיטפונות תכופים, תזוזות קרקע ומפולות שלגים, ושינויים בגובה ובמאפיינים הגאולוגיים של הקרקע.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פארק טאטשנשיני-אלסק- המערכה: 12 סיבות מדוע חובה להגן על טאטשנשיני
- מידע על נהר טאטשנשיני
- תמונות ומפה של נהר טאטשנשיני
- אזורים מוגנים חוצי גבולות
- אזורי טבע גדולים
- פארקים קנדיים גדולים
- פארק טאטשנשיני-אלסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
