פטר אלטנברג

פטר אלטנברג (במקור ריכרד אנגלנדר, בגרמנית: Peter Altenberg; ‏9 במרץ 1859 – 8 בינואר 1919) היה סופר ומשורר יהודי-אוסטרי וינאי, שהתפרסם ב"סקיצות בפרוזה", קטעים קצרצרים שפרסם. הוא נולד בשם ריכרד אנגלנדר, ואימץ לעצמו את הפסבדונים "אלטנברג" על שם עיר קטנה על נהר הדנובה - על פי השמועה, בעקבות רומן שהיה לו עם אישה מאותה עיר.

פטר אלטנברג
Peter Altenberg

לידה	9 במרץ 1859 וינה, האימפריה האוסטרית
פטירה	8 בינואר 1919 (בגיל 59) וינה
שם לידה	Richard Engländer
מדינה	אוסטריה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
מקום לימודים	האקדמיה הצבאית הטרזיאנית, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
שפות היצירה	גרמנית
תקופת הפעילות	1896–1919 (כ־23 שנים)
חתימה

ביוגרפיה

אלטנברג נולד למשפחה יהודית בורגנית (אביו היה סוחר) אך הלך והתרחק ממשפחתו ואימץ לעצמו אורח חיים בוהמי; עד מהרה יצאו לו מוניטין בווינה כרודף שמלות ובטלן. אחרי כמה ניסיונות נפל למצוא לעצמו עבודה נורמלית, ולאחר שנשר מלימודי משפטים ורפואה, השיג לעצמו אישור בכתב מרופא כי אינו יכול לעבוד במשרה קבועה בשל "רגישות-יתר של מערכת העצבים". מאז לא עבד עוד, והיה מעביר את רוב זמנו בבית הקפה הווינאי, "קפה צנטרל", לשם אף נשלחו דברי הדואר שלו. פסל דמותו של אלטנברג אף מוצב כיום בכניסה לקפה זה, כסמל ל"אורח הקבוע".

באותן שנים, שנות מפנה המאה העשרים, הייתה וינה מרכז תרבותי חשוב, ואלטנברג מצא עצמו במרכזו של חוג אמנים מפורסמים (הידוע בכינוי וינה הצעירה), שעימם הוא עמד ביחסי ידידות קרובים - ביניהם היו קרל קראוס, גוסטב מאהלר, ארתור שניצלר, גוסטב קלימט, אלבן ברג ואדולף לוס, שהיה חברו הקרוב.

באותם ימים החל לכתוב את ה"סקיצות בפרוזה" (Prosaskizzen) שלו, מכתמים, קטעים וסיפורונים קצרים המציגים תמונה אימפרסיוניסטית של חיי התרבות בווינה. כמה מכתמים פואטיים שכתב על גב גלויות דואר הולחנו על ידי אלבן ברג בשם חמישה שירים על טקסטים של גלויות דואר מאת פטר אלטנברג.

את תהליך החיבור הוא תיאר במכתב לידידו ארתור שניצלר:

ובכן, כיצד אני כותב?!
בחירות מוחלטת, ללא מחשבה כלל. לעולם לא ידוע לי מראש הנושא שעליו אכתוב, ולעולם איני מהרהר בכך. אני נוטל לי נייר וכותב. אפילו את הכותרת אני כותב מיד ומקווה שייצא משהו שיש לו קשר כלשהו עם הכותרת. אדם חייב לתת בעצמו אמון מלא, לא לפגוע בעצמו, להניח לעצמו ליהנות נורא מהחיים, להימלט... מה שיוצא מכל זאת ללא ספק הוא הדבר שאצלי הוא אמיתי ועמוק. אם לא יוצא כלום, הרי שמלכתחילה לא היה שם שום דבר עמוק ואמיתי, ואם כך אין הדבר נורא.

הטקסטים של אלטנברג לעיתים קרובות נראים שטחיים ומנותקים רגשית, והמספר מצטייר כצופה מן הצד שאינו מעורב בנעשה. כמעט ואין ביצירותיו עלילה, כיוון שאין בהן דמויות ראשיות; נוסף לכך אין ביצירותיו כל "מסר", או הקשר חיצוני רחב.

רוב יצירתו של אלטנברג מורכבת מטקסטים קצרים אלה, שאינם בנויים במתכונת של שום ז'אנר ספרותי מוכר, ולעיתים קרובות מכונים "שירה בפרוזה". הם מזכירים תמונות רגעיות המציגות באופן תמציתי ודחוס פיסות מחיי החברה הווינאיים במפנה המאה. גאונותו הגדולה של אלטנברג מתבטאת בכך שהוא הצליח ב"משיחות מכחול" מעטות בלבד ליצור תמונה מדויקת ועשירה; באמצעות רמזים קצרים שהוא מפזר לקורא המוכן לקרוא גם בין השורות, הוא יוצר פנורמה של החברה ורשת שלמה של קשרים בין דברים מנותקים זה מזה לכאורה.

חתימתו של אלטנברג

אלטנברג אינו מנסה להתאים את החיים לאידאולוגיה כלשהי, אלא מראה אותם בכל צבעוניותם ומורכבותם רבת-הסתירות. בסקיצות שלו יש תפקיד נרחב לביטויים חושיים - צבעים, ריחות, קולות. בכך הוא מתגלה כאחד ממייצגי האימפרסיוניזם החשובים ביותר בספרות.

יוסף קרוק שעשה בווינה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה במסגרת פעילותו הפוליטית הלאומית-סוציאליסטית (יהודית, פולנית ורוסית גם יחד), כתב על אלטנברג בזכרונותיו את הדברים הבאים:

אביא כאן אחד מן הפיליטונים המפורסמים שלו, שיש בו כדי לאפיין הן את המחבר והן את חיי בתי־הקפה בווינה:

"יש לך דאגות, ממין זה או אחר — — — אל בית־הקפה!

"אין היא יכולה לבוא אליך, מסיבה זו או אחרת —אל בית־הקפה!

"יש לך פנסיה של 800 שילינג והנך מוציא 1000 — אל בית־הקפה!

"אתה הגון וחסכוני ואינך מוציא כסף מיותר — אל בית־הקפה!

"הנך פקיד והיית רוצה להיות רופא — אל בית־הקפה!

"אינך מוצא בת־זוג שתתאים לך — אל בית־הקפה!

הוגה אתה מחשבות על התאבדות —  — — אל בית־הקפה!

"שונא אתה בני־אדם, סולד מהם ואינך יכול לחמוק מהם — — — אל בית־הקפה!

"אינך מקבל אשראי בשום מקום — אל בית־הקפה!

והנה פליטון קצר עוד יותר:

"עשר שנים יושבים שניים אלה יום יום במשך שעות ביחד, בבית־הקפה, לגמרי לבדם. זהו זוג מצוין! לא, זהו בית־הקפה טוב".

לומר כה הרבה בשתיים־שלוש שורות, זאת ידע רק פטר אלטנברג הווינאי. מובן, שהיה יותר מאשר פליטוניסט. ואכן היו אנשים שראו בו "סוקרטס". ודאי, סוקרטס של תקופת בית־הקפה.

למרות הצלחתו הרבה נשאר מצבו הכלכלי של אלטנברג תמיד רעוע, וחבריו נדרשו לבוא לעזרתו - בין השאר גם לוס וקראוס. בעשר שנותיו האחרונות הוא בילה את רוב זמנו במוסדות לגמילה מאלכוהוליזם ובבתי-מרפא למחלות נפש. הוא נפטר ב-1919. מבחר מיצירותיו תורגם לעברית בידי גרשון שופמן, שהושפע ממנו עמוקות.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.

ספרו בעברית

• "כתבים נבחרים", תרגם גרשון שופמן, הוצאת שטיבל, ניו יורק, תרפ'א 1921.

קישורים חיצוניים

• פטר אלטנברג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פטר אלטנברג (1859-1919), דף שער בספרייה הלאומית
• כתבי פטר אלטנברג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פטר אלטנברג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פטר אלטנברג, באתר Discogs (באנגלית)