צבי הרמן שפירא

צבי הרמן שפירא (בגרמנית: Hermann Schapira; ‏ 30 באוגוסט 1840, א' באלול ת"ר – 8 במאי 1898, ט"ז באייר תרנ"ח), היה משכיל יהודי-ליטאי שחי ופעל ברוסיה ואחר כך בגרמניה, מתמטיקאי, מראשוני חובבי ציון ותנועת הציונות המדינית.

צבי הרמן שפירא
Hermann Schapira

לידה	30 באוגוסט 1840 ארז'וויליק, רוסיה
פטירה	8 במאי 1898 (בגיל 57) קלן, גרמניה
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	הר המנוחות
מקום מגורים	רוסיה, גרמניה
פעילות בולטת	יוזם הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) והוגה רעיון האוניברסיטה העברית בירושלים.
השכלה	אוניברסיטת היידלברג
מקצוע	מתמטיקה.
מעסיק	אוניברסיטת היידלברג
השקפה דתית	יהדות
בת זוג	קלרה בלנק (Clara Blank)

המצבה על קברו של צבי הרמן שפירא בהר המנוחות

שפירא היה יוזם הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) והוגה רעיון האוניברסיטה העברית בירושלים.

ראשית דרכו

צבי שפירא נולד בארז'וויליק, עיירה קטנה בליטא על יד העיר טאוראגה. אביו היה למדן ושאיפתו הייתה שבנו יהיה רב בישראל.

בילדותו גילה צבי הרמן שפירא כישרונות בלתי רגילים: בגיל שלוש קרא כבר "אותיות קטנות" בספר, בגיל ארבע למד גמרא עם פירושים, בגיל שמונה שלט כבר בלשון העברית במידה כזאת, עד שחיבר ספר דקדוק משלו והתמחה בספר מורה נבוכים לרמב"ם.

בשנת ה-24 לחייו שימש כבר כרב וראש ישיבה בעיר הליטאית בירטושלא, ושמו יצא לתהילה בכל הסביבה.

השגים במדע ובחכמה

בן 26 החליט שפירא להתחיל בלימודי-חול ולבסס את ידיעותיו במתמטיקה. בהשפעת רעיונות ההשכלה עזב את עיירתו, את רבנותו ואת עולם הישיבות והלך אל מרכזי הרוח והמדע בעולם. תחילה הגיע לווילנה ובידו מכתב המלצה מאת הסופר אברהם מאפו. כאן התחיל הרב לשעבר והוא אז בן 27 - בפעם הראשונה בחייו ללמוד את שפת המדינה ולהתעמק במדעים, וכאשר נוכח לדעת כי בווילנה לא ימצא את מבוקשו, החליט לגלות למקום אחר.

אחרי טלטולים רבים וניסיונות קשים (בין היתר באודסה) הגיע בשנת 1868 לברלין ללא ידע מוקדם בגרמנית ובחוסר כל. נרשם לקורסים באקדמיה לאומנויות ומלאכות. בריאותו התרופפה ושפירא נאלץ להפסיק לזמן מה את לימודיו ולחזור לעיירתו.

בין השנים 1871–1878 עסק בהצלחה במסחר באודסה. כך יכול היה לרכוש אמצעים לשם חידוש לימודיו. בשנת 1878 חזר לברלין ומשם לאוניברסיטת היידלברג. הפרופסור למתמטיקה מוריץ קנטור, הסכים לתת לו שיעורים פרטיים וללמדו מתמטיקה בסיסית.

שפירא נתקבל כחבר בחברה המתמטית בהיידלברג. כעבור זמן קצר, נתן את הרצאתו הראשונה ובשנת 1880 הופיע ספרו הראשון במתמטיקה. הוא הוכתר בתואר כבוד ונתמנה למרצה באוניברסיטה. עברו עוד שש שנים ושפירא מונה כפרופסור שלא מן מהמניין למתמטיקה באוניברסיטת היידלברג. גם לאחר שנתמנה כמרצה נאלץ להתפרנס גם מעבודתו כשען.

תחילת פעולתו הציונית

בגיל 30 התוודע לרעיון ההתיישבות בארץ ישראל וחלם על הקמת מרכז עליון למדעים בירושלים. הוא התחיל לפרסם מאמרים על בעיות תנועת התחיה הלאומית וקשר קשרים עם הסטודנטים היהודים בהיידלברג, שהיו רובם יוצאי רוסיה ורעיון שיבת ציון היה קרוב ללב כולם. בגיל 40 יסד שפירא בהיידלברג אגודה יהודית לאומית בשם "ציון" שמטרותיה היו להפיץ בקרב היהודים את השפה ואת הספרות היהודית, לארגן את היהודים לפעולה ציבורית למען שחרור מעמדו של העם היהודי, להגשים את הרעיון של התיישבות יהודית בארץ ישראל ולהקים מרכז רוחני של המתיישבים היהודים בארץ.

הקונגרס הציוני הראשון

אגודתו של שפירא לא האריכה ימים ולו הייתה זו אכזבה רבה. אולם עד מהרה מצא עידוד כאשר הגיעו אליו בנימין זאב הרצל וספרו "מדינת היהודים". תחילה היסס מחשש כי סופו של החזון יהא כסוף האגודה בהיידלברג, ואולם בשנת 1897, בצאת קריאתו של הרצל אל בית ישראל להתכנס לקונגרס הציוני הראשון בבזל הוא לא היסס עוד.

ההצעה ההיסטורית

עוד בוועידת קטוביץ בשנת 1884, הציע שפירא לארגון חובבי ציון להקים קרן לקניית אדמות בפלסטינה. אמנם, הארגון לא מימש את הצעתו אך שפירא לא איבד מנחישותו. 13 שנים מאוחר יותר הוא הציע אותה שוב בפורום הקונגרס הציוני העולמי הראשון, בישיבה האחרונה של הקונגרס, הצעה לייסד את הקרן הקיימת לישראל.

ההצעה כללה 12 סעיפים, בהם הגדיר שפירא את אופייה ומטרתה של הקרן, ועיקר הסעיפים הם:

1. לאסוף מכל יהודי בעולם כסף ליסוד קרן יהודית כללית.
2. שני שלישים יהוו קרן לקרקעות והשליש האחרון יוצא על שמירת הקרקעות הנרכשות.
3. את האדמה הנרכשת אין להוציא בשום זמן מרשות הקרן ואסור למכור ליהודי יחיד.

הצעתו נתקבלה על ידי צירי הקונגרס ללא התלהבות יתרה ונמסרה לוועדה מיוחדת לשם עיבוד ועיון. שפירא עצמו לא זכה לראות בהתממשות חזונו ונפטר 8 חודשים מאוחר יותר. הרצל עצמו כבר תמך ברעיון ואחרי נאום סוחף קרא להצבעה מחודשת על ההצעה.

באותה ישיבה ראשונה של קונגרס הציוני הגיש שפירא גם את ההצעה להקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.

ימיו האחרונים

צבי הרמן שפירא (מימין) על תבליט בכניסה לקמפוס גבעת רם באוניברסיטה העברית. כהוקרה על חזונו להקמת האוניברסיטה.

הוא הוזמן להשתתף בכינוס ציוני חשוב בעיר קלן וחלה בדלקת ריאות. הוא לא זכה להשתתף בקונגרס הציוני העולמי השני אך היה זה הרצל עצמו שספד לו מעל בימת אותו קונגרס. הוא נקבר תחילה בבית הקברות העתיק של העיר קלן, ובי"ט בטבת ה'תשי"ד הועלו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר המנוחות.

על שמו המושב גבעת שפירא, שמות רחובות בחיפה, בירושלים, בפתח תקווה, בראשון לציון, בחולון ובתל אביב שם שוכן בית קק"ל.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.

לקריאה נוספת

• צבי (הרמן) שפירא, כתבים ציוניים, נאספו ונסדרו בידי בן ציון דינבורג, בהוצאת הלשכה הראשית של הקהק"ל, ירושלים תרפ"ה
• גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית (עמ' 971), הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צבי הרמן שפירא בוויקישיתוף

• צבי הרמן שפירא, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
• צבי הרמן שפירא, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• כתבי צבי הרמן שפירא בפרויקט בן-יהודה
• צבי הרמן שפירא, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
• בית ספר על שמו בתל אביב
• סיפור הקמת קק"ל, בספרייה הווירטואלית של מטח
• משה גליקסון, הרמן שפירא (במלאת ארבעים שנה לפטירתו), "הארץ", כ"ח בסיוון תרצ"ח, בפרויקט בן-יהודה
• מכתב של שפירא לעורך עיתון "המליץ", שפורסם בעיתון המליץ בתאריך 20.6.1882 ובו הוא קורא לבניית אוניברסיטה בארץ ישראל
• חן מלול, ברכת יום ההולדת הגיאומטרית שהעניק הרב שלמה שפירא לבנו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2018
• צבי הרמן שפירא (1840-1898), דף שער בספרייה הלאומית