ויקיפדיה

עיטורי צה"ל

אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה"ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן
(הופנה מהדף צל"ש מפקד חטיבה)

עיטורי צה"ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילי וקציני צה"ל, שהפגינו אומץ לב וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים מבין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי ביצוע המעשה שבגינו עוטרו. עיטורי צה"ל נחלקים לשתי קבוצות: עיטורים, וציונים לשבח. גם בתוך הקבוצות ישנו מדרג ברמת העיטור או הציון לשבח. עיטורים וצל"שים מוענקים לעיתים גם ליחידות שלמות. חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל קובע הוראות בנושא.

היסטוריה

עריכה
 
אות גיבור ישראל

בטקס שנערך ב-17 ביולי 1949, אחרי מלחמת העצמאות, הוענק לראשונה "אות גיבור ישראל" לשנים-עשר לוחמים, בזכות הצטיינותם יוצאת הדופן בשדה הקרב. הלוחמים המעוטרים גילו אומץ לב וסיכנו עצמם למען הצלת חבריהם או הצלחה במשימה. בין מעשי הגבורה: הזזת רכב שהפריע לכוחות צה"ל להמשיך בקרב, פעולות חיפוי, השתלטות על משאית בשיירה ערבית בדרכה לתקוף את חיפה, פיצוץ אונייה מצרית וכן - במשימת הובלת מזון ותחמושת לגוש עציון הנצור, משוריינים הותקפו, ופוצצו. חלק מהאותות ניתנו לאחר מות מקבליהם במעשה הגבורה.

לאחר זמן הונהגה הענקת ציונים לשבח (צל"שים) מטעם הרמטכ"ל, האלופים, מפקדי אוגדות ומפקדי חטיבות. בהתאם, בתום מלחמת ששת הימים העניק הרמטכ"ל ציון לשבח ל-51 לוחמים.

בינואר 1970 אישרה הכנסת את חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, שקבע את שלושת העיטורים הגבוהים ביותר עבור גילויי אומץ וגבורה במהלך לחימה: עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת. עיטורים אלה הוענקו בדיעבד גם לחלק ממי שעוטרו בצל"ש על ידי הרמטכ"ל מאז קום המדינה, כאשר ועדה קבעה איזה עיטור חדש יחליף את הצל"ש, אם בכלל. בנוסף, המיר החוק את "אות גיבור ישראל" לעיטור הגבורה.

על פי נתוני אתר הגבורה, עד יולי 2015 הוענקו על ידי צה"ל 2,126 עיטורים שונים.[1] מספר זה אינו כולל אותות הערכה והוקרה ועיטורים שניתנו על ידי משטרת ישראל, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ושירות הביטחון הכללי. להלן פירוט מספר העיטורים השונים:

סוג העיטור מספר העיטורים שניתנו
  עיטור הגבורה 40
  עיטור העוז 218
  עיטור המופת 606
  צל"ש הרמטכ"ל 254
  צל"ש אלוף 639
  צל"ש מפקד אוגדה 187
  צל"ש מפקד חטיבה 182

רוב העיטורים והציונים לשבח הוענקו לגברים. עם זאת, יש בין מקבלי העיטורים גם כמה עשרות נשים, בהן טוראית אסתר ארדיטי (עיטור המופת),[2] סג"ם דינה בן-יהודה (זלץ) (צל"ש רמטכ"ל),[3] סרן אסנת זהיר (צל"ש רמטכ"ל),[4] סמלת מאיה קופשטיין ז"ל (צל"ש אלוף),[5] רס"ן רבקה יצחק (צל"ש מפקד אוגדה),[6] רב"ט רוז'י להר זינגר (צל"ש אלוף),[7] טוראית אורית טאפט (צל"ש אלוף),[8] סרן מרינה קמינסקי (צל"ש אלוף).[9] סא"ל אור ליבני-בן יהודה (צל"ש אלוף).

מדי פעם מוענקים עיטורים כאשר סיפור המעשה שבגינו הוענק העיטור, וזהות מקבל העיטור נותרים אסורים לפרסום גם עשרות שנים לאחר המעשה, בשל ביטחון מידע מסווג. במקרים אלו נוסח כתב העיטור הוא לאקוני. כך למשל: "סמ"ר ר.ק. השתתף במבצע. סמ"ר ר.ק. הוכיח יכולת מעולה כלוחם".[10] לעיתים, משמעות סיפור המעשה מתבררת לאחר זמן. כך למשל צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסא"ל אהוד ברוג (ברק), מפרט "על מנהיגותו בפעולות מבצעיות בתקופת פיקודו על יחידה"[11] (אהוד ברוג הוא אהוד ברק, והיחידה הנרמזת כאן היא סיירת מטכ"ל).

עיטורים

עריכה

עיצוב העיטורים

עריכה

עיצוב העיטורים נקבע לאור המלצות ועדה בראשה עמד האלוף אפרים בן ארצי. בנימוקיו לבחירת הצבע הצהוב לעיטור הגבורה אמר בן ארצי כי:

בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון ביהודים באמצעות צבע זה עוד מימי הביניים, ובניימין זאב הרצל, חוזה המדינה, כתב כי אות גבורה יהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב.

— שלי פריד, הרקע הצהוב של עיטורי הגבורה: המפגש בין שואה יהודית לגבורה ישראלית, זמנים גיליון 70, עמ' 35–47, 2000, כפי שהובא ב"אתר הגבורה".

תקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה) תוקנו בתשל"ג–1973. על פיהן נקבע כי לכל עיטור שלושה חלקים:

  • "פארה" - חלקו העיקרי של העיטור, העשוי מתכת;
  • "סרט" - פיסת אריג צבעוני המתחברת לבגד, עליה נתלית הפארה;
  • "אות העיטור" - אות בצבע הסרט, המסמל את העיטור.

אם מקבל העיטור זוכה שוב לעיטור מאותו סוג - אין הוא מקבל את העיטור פעם נוספת אלא "תג לעיטור", גרסה מוקטנת של הפארה, אותו הוא עונד על העיטור הראשון. משמעותו של אות זה כשל עיטור נוסף.

את שלושת העיטורים - הגבורה, העוז והמופת - עיצב האמן הבינלאומי, חתן פרס ישראל, דן ריזינגר.

עיטור הגבורה

עריכה
  ערך מורחב – עיטור הגבורה
 
 
עיטור הגבורה

עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל "על גבורה עילאית, בעת לחימה, מול פני האויב, תוך חירוף נפש".[12] לעיטור הגבורה סרט בצבע צהוב.

עד 1975 הוענקו 40 עיטורי הגבורה. מאז ועד היום לא הוענק עיטור זה.

עיטור העוז

עריכה
  ערך מורחב – עיטור העוז
 
 
עיטור העוז

עיטור העוז - העיטור השני בחשיבותו - מוענק על ידי הרמטכ"ל, "על מעשה גבורה, שנעשה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש".[13] לעיטור העוז סרט בצבע אדום.

עד 2010 הוענקו 223 עיטורים כאלה.

עיטור העוז הוענק פעמיים לשני חיילים: עובד לדיז'ינסקי, אמנון ליפקין-שחק. (לרשימת מקבלי עיטור העוז מקום המדינה ראו: אתר הגבורה)

עיטור המופת

עריכה
 
  ערך מורחב – עיטור המופת
 
עיטור המופת

עיטור המופת - העיטור השלישי בחשיבותו - מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת".[14] לעיטור המופת סרט בצבע כחול.

עיטור המופת ניתן פעמים רבות על מעשה גבורה בעת קרב, אך להבדיל משני העיטורים הגבוהים ממנו, הניתנים אך ורק על מעשה גבורה בתפקיד קרבי, עיטור המופת מוענק גם על מעשה גבורה שלא בעת קרב.

נכון ל-2010, הוענקו 602 עיטורים. ב-2005 הוענקו עיטורים אחרי תקופה בה העיטור לא הוענק מאז 1982.

מבין מקבלי אות המופת ששמותיהם פורסמו, עיטור המופת הוענק פעמיים לשני חיילים: שלמה הגני ומיכאל בורט.[16] לרשימת מקבלי עיטור המופת מקום המדינה ראו אתר הגבורה.

צל"שים

עריכה

ציונים לשבח מוענקים בנפרד בין המלחמות, על רקע בצבע ירוק. צל"ש שניתן בזמן מלחמה נענד על גבי אות המערכה של מלחמה זו. בדומה לעיטור, צל"ש ניתן על מעשה שיש בו גבורה או אומץ לב מעל ומעבר לביצוע הרגיל של חייל או קצין, אך בניגוד לעיטור, צל"ש ניתן לעיתים גם על תרומה יוצאת דופן לביטחון המדינה, מבלי שנדרש אומץ לב להשגתה. דוגמה לכך הוא צל"ש הרמטכ"ל שניתן לרב"ט א.ח. (הוא חיים אשד, לימים תת-אלוף). ההנמקה: "א.ח. גילה כושר טכני מעולה הראוי לשבח ותרם תרומה חשובה ביותר לכוננותו של צה"ל".[17]

צל"ש הרמטכ"ל

עריכה
 

צל"ש הרמטכ"ל מוענק על ידי הרמטכ"ל על "מעשה הצטיינות, המזכה באות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". צורת הצל"ש היא שלושה סמלים של חרב מוצלבת בענף עץ זית (זהים לסמל דרגת תת-אלוף). כאמור, לאחר שהתקבל חוק העיטורים - הוסבו חלק מצל"שי הרמטכ"ל לעיטורים גבוהים יותר, והללו אינם נכללים כיום במניין הצל"שים. עד 2011 הוענקו 220 צל"שי רמטכ"ל.[18]

נחמיה כהן ואהוד ברק זכו לעיטור המופת וארבעה צל"שי רמטכ"ל, והם החיילים המעוטרים ביותר בצה"ל.

צל"ש אלוף

עריכה
 

צל"ש האלוף דומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי אלוף פיקוד או מפקד זרוע. צורתו היא שני סמלי חרב המוצלבת עם ענף עץ זית) לרשימת מקבלי צל"ש אלוף מקום המדינה, ראו באתר הגבורה.

צל"ש מפקד אוגדה

עריכה
 

צל"ש מפקד האוגדה דומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי מפקד האוגדה - קצין בדרגת תת-אלוף. צורתו: סמל אחד הזהה לסמל דרגת תת-אלוף. לרשימת מקבלי צל"ש מפקד אוגדה מאז קום המדינה, ראו באתר הגבורה.

צל"ש מפקד חטיבה

עריכה
 

בדומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי מפקד החטיבה או אגד (קצין בדרגת אלוף-משנה). לרשימת מקבלי צל"ש מח"ט ראו אתר הגבורה.

צל"ש יחידתי

עריכה

הוא דומה לצל"ש על דרגותיו השונות, אך מוענק ליחידה שלמה: צוות, מחלקה, פלוגה, גדוד וכו', על ידי "מפקד המורשה להעניק צל"ש". צל"ש זה אינו נענד על ידי אנשי היחידה, אלא נקבע על נס או דגל היחידה, אם ליחידה יש נס או דגל משלה. לרשימת מקבלי צל"ש יחידתי ראו צל"ש יחידתי, באתר הגבורה.

ענידת העיטור

עריכה

בתקנה 8 לתקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה), תשל"ג–1973 נקבע:

(א) מי שהוענק לו עיטור, רשאי לענוד את אות העיטור בכל עת, ואינו רשאי לענוד את העיטור על כל חלקיו אלא בנסיבות אלה:
(1) ביום העצמאות;
(2) ביום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל;
(3) באירועים ממלכתיים, במצעדים ובמפגנים צבאיים;
(4) בכל אירוע נוסף שקבע שר הביטחון.
(ב) מי שהוענק לו תג, רשאי לענדו בכל עת.
(ג) מי שהוענק לו אות מערכה, רשאי לענדו בכל עת.

אופן ענידת אותות מערכה

עריכה

לאופן ענידת אותות המערכה ישנה חוקיות מסוימת ותצורה מסוימת שנקבעה על ידי ענף המשטר והמשמעת באכ"א, כדלהלן: אותות ייענדו בשורות, כשבכל שורה שני אותות, מעל חפי הכיס השמאלי, לפי הסדר הבא:

בשורות התחתונות - אותות המערכה.

ככלל, אותות הצל"ש ייענדו מעל לאותות המערכה. אם בשורה העליונה משורות אותות המערכה יש אות אחד בלבד - ייענד מימין, ולשמאלו ייענד אות הצל"ש בדירוג הנמוך ביותר. אם הוענק אות צל"ש במהלך אחת המלחמות, ייענד סמל הצל"ש על גבי אות המערכה.

אם אין אותות מערכה, ייענדו אותות הצל"ש בשורות התחתונות ביותר.

מעל לשורת אותות המערכה ואותות הצל"ש, כמפורט לעיל, ייענדו אותות העיטורים.

אם בשורה העליונה משורות אותות המערכה ואותות הצל"ש יש אות אחד בלבד - ייענד משמאלו אות העיטור, הנמוך מן העיטורים.

אם אין אותות מערכה ואותות צל"ש, ייענדו אותות העיטורים בשורה התחתונה ביותר.

סדר אותות הצל"ש ואותות העיטורים - אותות בדירוג גבוה יותר ייענדו בשורות העליונות יותר; ובאותה שורה - האות הגבוה מן השניים ייענד מימין.

היה מספר האותות הכולל בלתי זוגי - ייענד האות האחרון לפי הסדר האמור לעיל בשורה העליונה ביותר, במרכז. אות יחיד ייענד מעל מרכז חפי הכיס השמאלי.

על חולצה ללא כיס ייענדו האותות במקום החופף למקומם בחולצה עם כיס.

אות הערכה מבצעי מטעם הרמטכ"ל

עריכה
 
אות הערכה מטעם הרמטכ"ל
 
  ערך מורחב – אות הערכה מטעם הרמטכ"ל

עיטור המוענק עבור מעשים בעלי חשיבות עליונה, שאינם מתאימים לאחד משלושת העיטורים האחרים. ממשלת ישראל קבעה עיטור זה ב-26 באפריל 1981. ניתן להעניק את האות הן לאזרחי המדינה והן לזרים. העיטור הוא עגול. בחזית מופיע מגן דוד עם ענף זית וחרב משמאלו. צידו האחורי ריק. העיטור מחובר לסרט לבן שבקצותיו שני פסי תכלת, בדומה לדגל ישראל.

  • לרשימת מקבלי אות ההערכה מטעם הרמטכ"ל, ראו כאן.

אות הוקרה מטעם האלוף

עריכה
 
  ערך מורחב – אות הוקרה מטעם האלוף

אות הוקרה מטעם האלוף הוא אות המוענק על ידי צה"ל לאזרח, שעשה מעשה רב-חשיבות למען צה"ל או למען ביטחון מדינת ישראל. על ייסוד האות החליטה ממשלת ישראל ב-27 בינואר 2005. אות ההוקרה יוענק לאזרח ישראל או לתושב קבע בשל מעשה או התנהגות שאין בהן כדי להעניק אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, כביטוי סמלי של הוקרה על מעשה רב-חשיבות שעשה המקבל, במישרין או בעקיפין, לחיזוקו של צה"ל, ואשר יש בו כדי לקדם את ביטחון מדינת ישראל. אות הוקרה מטעם האלוף נענד על חולצה אזרחית בלבד.

אותות מערכה

עריכה
  ערך מורחב – אות מערכה (ישראל)
אות מלחמה עיצוב
  מלחמת העצמאות כחול שמסמל את התקווה לעתידה של המדינה החדשה,

מעט אדום שמזכיר את ההרוגים והפצועים הרבים במלחמה,

ופסי תכלת ולבן שמסמנים את דגל המדינה החדשה.

לובשי מדים שהיו זכאים לענוד את עיטור לוחמי המדינה ענדו גרסה מוקטנת של עיטור זה על גבי האות.

  מבצע קדש כתום כצבע החולות בסיני,

תכלת כצבע דגל המדינה,

כחול בשל תעלת סואץ שהייתה הסיבה ליציאה למלחמה,

והאדום שמסמל את האבדות.

  מלחמת ששת הימים פסי תכלת ולבן בתווך שמסמלים את דגל המדינה,

אדום וכחול בשוליים - צבעי הגבורה.

  מלחמת ההתשה כתום חולות סיני,

תכלת- תעלה.

תכלת לבן - דגל ישראל.

  מלחמת יום הכיפורים האדום מרכזי ומשמעותי יותר מכל הצבעים בשל ריבוי האבדות והרגישות לנושא בחברה הישראלית.

שני פסי תכלת לבן מסמלים את הטלית וקדושת יום הכיפורים.

  מלחמת שלום הגליל כחול ולבן כצבעי דגל המדינה,

אדום וירוק בתווך שבמרכז מזכירים את צבעי דגל לבנון,

אדום בשוליים מסמל את דם ההרוגים.

  מלחמת לבנון השנייה אדום בתווך כדם הנופלים,

כתום לסימול העורף שנפגע בלחימה (כתום הוא צבעו של פיקוד העורף),

ירוק לסימול עץ הארז - רמיזה ללבנון,

כחול ולבן כצבעי דגל המדינה.

  מבצע צוק איתן כחול ולבן בתווך כצבעי דגל המדינה,

אדום כדם הנופלים והפצועים,

חום בהיר כצבע החול ברצועת עזה

כתום בשוליים צבעו של פיקוד העורף, מסמל את עמידת אוכלוסיית העורף במהלך המבצע.

  המערכה ברצועת הביטחון כחול ולבן במרכז כצבעי דגל המדינה,

ירוק ואדום – המסמלים את דגל לבנון, כמו גם את הלחימה בשטח רווי צמחייה (ירוק) ואת הנפגעים ואת עוז הלחימה (אדום),

אפור המסמל את הפעילות הצבאית הנמשכת ואת צבע המוצבים

חיילים וקצינים שזכו במספר עיטורים

עריכה

ישנו מספר מצומצם של חיילים וקצינים שזכו במספר עיטורים וצל"שים, ביניהם: שלמה ניצני ואביגדור קהלני, שעוטרו שניהם גם בעיטור הגבורה וגם בעיטור המופת. ניצני עוטר בעיטור הגבורה כסמל במבצע קדש, ובעיטור המופת כסגן-אלוף במלחמת יום הכיפורים. קהלני עוטר בעיטור המופת כסגן במלחמת ששת הימים, ובעיטור הגבורה כסגן-אלוף במלחמת יום הכיפורים. ישנם שני חיילים אשר זכו בעיטור הגבורה ובצל"שים: דניאל ורדון זכה פעמיים בצל"ש אלוף, במבצע סנונית ב-1960 ובהיתקלות ליד כפר סאלד ב-1962; במלחמת ששת הימים זכה בעיטור הגבורה. הוא נהרג במהלך הקרב שבו זכה בעיטור.

מספר חיילים זכו בשני אותות מאותו סוג: עובד לדיז'ינסקי, אמנון ליפקין-שחק עוטרו בשני עיטורי העוז כל אחד, ומיכאל בורט ושלמה הגני עוטרו בשני עיטורי מופת כל אחד. ארבעה חיילים עוטרו בעיטור העוז ועיטור המופת: משה קליין, אילן אגוזי, גד קרול ויוסף דירהלי.

אהוד ברק וסרן נחמיה כהן, לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל חולקים את התואר (הלא רשמי) "החייל המעוטר ביותר בצה"ל". כל אחד מהם זכה בעיטור המופת וארבע פעמים בצל"ש הרמטכ"ל.[19] כהן קיבל את עיטוריו במהלך כחמש שנים וחצי של שירותו הצבאי; ברק קיבל את עיטוריו במהלך תקופה של כאחת עשרה שנים, באמצע תקופת שירותו הצבאי.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עיטורי צה"ל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מחקר הגבורה - דו"ח התקדמות מחקר הצל"שים והעיטורים, יולי 2015., באתר הגבורה
  2. ^ אסתר ארדיטי בורנשטיין, באתר הגבורה
  3. ^ דינה בן-יהודה זלץ, באתר הגבורה
  4. ^ אסנת זהיר, באתר הגבורה
  5. ^ מאיה קופשטיין, באתר הגבורה
  6. ^ רבקה יצחק, באתר הגבורה
  7. ^ רוז'י להר זינגר, באתר הגבורה
  8. ^ אורית טאפט, באתר הגבורה
  9. ^ מרינה קמינסקי, באתר הגבורה
  10. ^ התקופה שבין מלחמת שלום הגליל ומלחמת לבנון השנייה - עמוד 6, באתר אגף כוח האדם של צה"ל
  11. ^ סא"ל ברוג אהוד, באתר אגף כוח האדם של צה"ל
  12. ^ סעיף 3 לחוק העיטורים בצה"ל, התש"ל-1970
  13. ^ סעיף 4 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  14. ^ סעיף 5 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  15. ^ עוזי ברוך, צל"ש הרמטכ"ל יינתן לסיירת מטכ"ל, 14 באפריל 2010.
    עיטור המופת הוענק ללוחם מאגף המודיעין, 1 בנובמבר 2010, באתר צה"ל.
  16. ^ עפר דרורי, חיילי צה"ל המעוטרים ביותר, באתר הגבורה
  17. ^ באתר צה"ל
  18. ^ רשימת מעוטרי צל"ש הרמטכ"ל, באתר הגבורה
  19. ^ חיילי צה"ל המעוטרים ביותר, באתר הגבורה


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עיטורי_צה%22ל&oldid=39644017#צל"ש_מפקד_חטיבה"