ויקיפדיה

קופרוליט

צואה מאובנת

קופרוליט (או קופרולית) היא צואה מאובנת. קופרוליטים מסווגים כעקבות מאובנים בניגוד לגופים מאובנים, שכן הם מעידים על התנהגות החיה (במקרה זה, תזונה) ולא על המורפולוגיה שלה. השם נגזר מהמילים ביוונית עתיקה κόπρος ("קופרוס", שמשמעותה "גללים") ו-λίθος ("ליטוס", שמשמעותה "אבן"). הם תוארו לראשונה על ידי ויליאם בקלנד (William Buckland‏; 1784–1856) בשנת 1829. קודם לכן הם היו קרויים "אצטרובלים מאובנים" ו"אבני בזואר". הם משרתים מטרה חשובה בפלאונטולוגיה מכיוון שהם מספקים עדות ישירה לטריפה ולתזונה של מינים שנכחדו.[1] גודלם של הקופרוליטים עשוי לנוע בין כמה מילימטרים למעל ל-60 סנטימטרים.

קופרוליט גדול מהמיוקן מקרוליינה הדרומית בארצות הברית
קופרוליט מהאאוקן
קופרוליט מהאוליגוקן מצפון-מערב נברסקה. כולל שרידים קטנים רבים ובהם עצם הבוהן של אייל קטן

באנגלית נוהגים להבחין בין קופרוליטים שהם גללים מאובנים ל"פלאו-צואה" (Paleofaeces) שהיא צואת אדם עתיקה שהשתמרה. כמו בסוגי מאובנים אחרים, בקופרוליטים הוחלף חלק גדול מההרכב המקורי שלהם על ידי משקעים של מינרלים כמו סיליקט וסידן פחמתי. פלאו-צואה, לעומת זאת, שומרת על חלק גדול מההרכב האורגני המקורי שלה וניתן לשחזר אותה כדי לקבוע את תכונותיה הכימיות המקוריות, אם כי בפועל המונח קופרוליט משמש גם לחומר צואתי אנושי קדום בהקשרים ארכאולוגיים.[2][3][4]

גילויים ראשוניים

עריכה

ציידת המאובנים מרי אנינג הבחינה כבר בשנת 1824 כי "אבני בזואר" נמצאו לעיתים קרובות באזור הבטן של שלדים של איכתיוזאור שנמצאו בתוך תצורת חבורת ליאס (Lias Group) בליים רג'יס.[5] היא גם שמה לב שאבנים כאלו לרוב מכילות בפנים עצמות וקשקשים מאובנים של דגים, ולעיתים גם עצמות מאיכתיוזאורים קטנים יותר. התצפיות הללו של אנינג הן שהובילו את הגאולוג ויליאם בקלנד לשער בשנת 1829 שהאבנים הן צואה מאובנת, ולקרוא להן בשם קופרוליטים. בקלנד גם חשד כי סימוני הסלילים על המאובנים הצביעו על כך כי לאיכתיוזאורים היו מעיים מסולסלים הדומים לאלה של כרישים מודרניים, וכי חלק מאותם קופרוליטים היו שחורים מדיו שמקורו בבלמניטים שנבלעו.[6]

ערך למחקר

עריכה

באמצעות בחינה של קופרוליטים מסוגלים הפלאונטולוגים להשיג מידע על תזונת בעל החיים (אם יש עצמות או שרידי מזון אחר), למשל אם זה היה אוכל עשב או טורף, והטפונומיה של הקופרוליטים, אף על פי שבעל החיים שהפריש את הגללים כמעט אף פעם לא ניתן לזיהוי באופן חד משמעי, במיוחד בדוגמאות קדומות יותר.[7] במקרים מסוימים, ידע על האנטומיה של דרכי העיכול של בעלי חיים יכול להועיל אם מצליחים לקשר בין קופרוליט לבעל החיים שייצר אותו, ודוגמה אחת לכך היא הממצא כי ייתכן שהסילאזאורוס (Silesaurus), זוחל מהקבוצה דמויי דינוזאורים מהטריאס, היה אוכל חרקים, השערה שהתבססה על הלסתות דמויות המקור של בעל החיים ועל הצפיפות הגבוהה של שרידי חיפושיות שנמצאו בקופרוליטים הקשורים אליו.[8] יתר על כן, ניתן לנתח את הקופרוליטים ולזהות מינרלים מסוימים שידועים ככמויות קורט במינים מסוימים של צמחים שעדיין ניתן לאתר אותם מיליוני שנים אחר כך.[9]

זיהוי קופרוליטים

עריכה
 
פסאודו קופרוליט ממדינת וושינגטון. למרות המראה והצורה זה אינו קופרוליט ומקורו אינו אורגני
 
קופרוליט גדול מהמיוקן מקרוליינה הדרומית בארצות הברית

זיהוי קופרוליטים מסתייע בדפוסים המבניים שלהם, כמו סימונים ספירליים או טבעתיים, על ידי תוכנם, כמו חלקי מזון לא מעוכלים, ועל ידי שרידי מאובנים הקשורים אליהם. לעיתים קרובות קשה להבחין בין הקופרוליטים הקטנים ביותר לבין כדוריות אנאורגניות או ביצים. מרבית הקופרוליטים מורכבים בעיקר מסידן זרחתי, יחד עם כמויות זעירות של חומרים אורגניים.

קופרוליטים תועדו בשכבות שגילן נע מהקמבריון[10] ועד קרוב לתקופתנו והם מצויים בכל רחבי העולם. כמה מהם מועילים כמאובנים מנחים, כדוגמת Favreina מתקופת היורה שנתגלה בסבואה עילית בצרפת. האוספים החשובים ביותר בעולם של קופרוליטים מצויים במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע (חלק ממוסד הסמית'סוניאן בוושינגטון די. סי.), במוזיאון ניו מקסיקו למדע ולתולדות הטבע ובמוזיאון לתולדות הטבע של אוניברסיטת אוקספורד (אוסף בקלנד).

חלק מהמשקעים הימיים מכילים שיעור גבוה של שרידי צואה. עם זאת, צואת בעלי חיים מתפרקת ומושמדת בקלות, כך שלרוב יש סיכוי קטן שתהפוך למאובנים.

כריית קופרוליטים

עריכה

ב-1842 גילה הכומר ג'ון סטיבנס הנסלו, פרופסור לבוטניקה בסנט ג'ונס קולג' באוניברסיטת קיימברידג', קופרוליטים סמוך לפליקסטו (Felixstowe) בסאפוק בכפרים "טרימליי סנט מרטין" (Trimley St Martin),[11] פולקנהם (Falkenham) וקירטון (Kirton),[12] וחקר את הרכבם. לאחר שהבין את משמעות מימוש הפוטנציאל שלהם כמקור לפוספט זמין לאחר שטופלו בחומצה גופרתית, הוא הגיש פטנט על תהליך המיצוי והתחיל לחפש מקורות חדשים.[13] עד מהרה כרו קופרוליטים בקנה מידה תעשייתי לשימוש כדשן בגלל תכולת הפוספט הגבוהה שלהם. אזור המיצוי העיקרי היה במזרח אנגליה, שבמרכזו קיימברידג'שייר ואייל אוף איליי (Isle of Ely),[14][15] כשהזיקוק בוצע באיפסוויץ' בחברת פיסון (Fison).[15] כיום קיים רחוב קופרוליט (Coprolite Street) סמוך למזחים בנמל איפסוויץ' שם פעל בעבר מפעל פיסון.[16] התעשייה גוועה בשנות ה-80 של המאה ה-19,[15] אבל התאוששה לזמן קצר במלחמת העולם הראשונה במטרה לספק פוספטים לתחמושת.[14] העניין המחודש בכריית קופרוליט במלחמת העולם הראשונה הרחיב את תחום הכרייה מערבה לחלקים מבקינגהאמשייר עד ל"ווברן סנדס" (Woburn Sands).[13]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קופרוליט בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ What is a coprolite?
  2. ^ Gilbert MT, Jenkins DL, Götherstrom A, Naveran N, Sanchez JJ, Hofreiter M, Thomsen PF, Binladen J, Higham TF, Yohe RM, Parr R, Cummings LS, Willerslev E (במאי 2008). "DNA from pre-Clovis human coprolites in Oregon, North America". Science. 320 (5877): 786–9. Bibcode:2008Sci...320..786G. doi:10.1126/science.1154116. PMID 18388261. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  3. ^ Poinar H, Fiedel S, King CE, Devault AM, Bos K, Kuch M, Debruyne R (ביולי 2009). "Comment on "DNA from pre-Clovis human coprolites in Oregon, North America"". Science. 325 (5937): 148, author reply 148. Bibcode:2009Sci...325..148P. doi:10.1126/science.1168182. PMID 19589985. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  4. ^ Goldberg P, Berna F, Macphail RI (ביולי 2009). "Comment on "DNA from pre-Clovis human coprolites in Oregon, North America"". Science. 325 (5937): 148, author reply 148. Bibcode:2009Sci...325R.148G. doi:10.1126/science.1167531. PMID 19589984. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  5. ^ Torrens, H. "Mary Anning (1799–1847) of Lyme;'the greatest fossilist the world ever knew'". British Journal for the History of Science. 28 (3): 257–284. doi:10.1017/S0007087400033161.
  6. ^ Rudwick, Martin Worlds Before Adam: The Reconstruction of Geohistory in the Age of Reform pp. 154-155.
  7. ^ Abhi (18 בנובמבר 2005). "The Wonders of Dinosaur Dung". Sepia Mutiny. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Martin Qvarnström; Joel Vikberg Wernström; Rafał Piechowski; Mateusz Tałanda; Per E. Ahlberg; Grzegorz Niedźwiedzki (2019). "Beetle-bearing coprolites possibly reveal the diet of a Late Triassic dinosauriform". Royal Society Open Science. 6 (3): Article ID 181042. Bibcode:2019RSOS....681042Q. doi:10.1098/rsos.181042.
  9. ^ Hecht, Jeff. "Fossil dung reveals dinosaurs did graze grass". New Scientist.
  10. ^ Julien Kimmig; Luke C. Strotz (2017). "Coprolites in mid-Cambrian (Series 2-3) Burgess Shale-type deposits of Nevada and Utah and their ecological implications". Bulletin of Geosciences. 92 (3): 297–309. doi:10.3140/bull.geosci.1667.
  11. ^ Berridge Eve (2004). "Trimley St Martin and the Coprolite Mining Rush" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-10-08.
  12. ^ Bernard O'Connor The Suffolk Fossil Diggings
  13. ^ 1 2 O'Connor B, Ford TD (2001). "The Origins and Development of the British Coprolite Industry" (PDF). Mining History: The Bulletin of the Peak District Mines Historical Society. 14 (5).
  14. ^ 1 2 Grove R (1976). "Coprolite Mining in Cambridgeshire" (PDF). Agricultural History Review. 24 (1). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-03-09.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  15. ^ 1 2 3 "Cambridgeshire - The Coprolite Mining Industry". EnglandGenWeb. 13 בינואר 2000. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Industrial Revolution". BBC Suffolk. אורכב מ-המקור ב-2006-02-20.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קופרוליט&oldid=34239014"