קו צינור אילת-אשקלון

קו צינור אילת-אשקלון
	מזח הנפט בנמל אילת
	מזח הנפט בנמל אילת
סוג	צינור נפט
מדינות	ישראל
מוצא	אילת
יעד	אשקלון
עובר דרך	באר שבע
מפעיל	חברת קצא"א בע"מ
אורך	254 ק"מ
קוטר	42 אינץ'
קיבולת מקסימלית	80 מיליון טון בשנה בשני הכיוונים
תחנות שאיבה	3 תחנות דחף להעברת נפט גולמי מים סוף לים התיכון, בקיבולת של כ- 30 מיליוני טונות נפט גולמי בשנה ; 2 תחנות דחף המאפשרות הזרמה בכיוון ההפוך, להעברת נפט מהים התיכון לים סוף בקיבולת של כ- 30 מיליון טון בשנה
כיוון זרימה	דו-כיווני
תאריך הפעלה	1969
	מפת קו צינור אילת-אשקלון

ערך זה עוסק בקו צינור נפט מאילת לאשקלון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דף פירושונים.

קו צינור אילת-אשקלון (ר"ת: קצא"א; המכונה גם קו צינור טרנס-ישראל, באנגלית: Trans-Israel pipeline) הוא קו צינור המשמש להעברת נפט גולמי מנמל אילת שבים סוף לנמל קצא"א באשקלון שבים התיכון, בכך משמש הצינור גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ. הקו הופעל על ידי חברת קו צינור אילת אשקלון וכיום מופעל על ידי חברת קו צינור אירופה אסיה.

עבור ישראל נחשב קצא"א למתקן אסטרטגי ראשון במעלה בשל מרכזיותו במשק האנרגיה הישראלי והיותו מאגר דלק לשעת חירום. בשנים האחרונות מסוף הנפט של אשקלון נמצא תחת איום מתמיד של רקטות הנורות מרצועת עזה.

היסטוריה

הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד חותם על הסכם קצ"א, בנוכחות דוד בן-גוריון, 1959

מאז הקמתה סבלה ישראל ממחסור בדלק, ומאי נכונות של מדינות רבות למכור לה נפט גולמי ותוצריו. לאחר הרעת הקשרים עם ברית המועצות בעקבות מלחמת סיני (1956) פנתה ישראל לאיראן לקניית דלק. כבר למחרת פרוץ מלחמת סיני ביקש לוי אשכול לתכנן צינור נפט מאילת צפונה^[1]^[2]. ב-1956 הוקמה החברה הממשלתית "אפיקי נפט" שנועדה לקליטת נפט גולמי באילת והזרמתו לבתי הזיקוק בחיפה^[3].

בשנת 1957, בחודשים שבהם שלטה ישראל בחצי האי סיני לאחר המלחמה, החרימה ישראל משאבות וצינורות מהם נבנתה התשתית הבסיסית: נבנו 3 מכלים באילת ו-3 מכלים בבאר שבע, והונח צינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע^[4]. מבאר שבע הועבר הדלק לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך הונח צינור בקוטר 16 אינץ' מאילת לחיפה. צינור זה, המשמש היום בחלקו להעברת מוצרי דלק, שימש להעברת דלק מאיראן לישראל ולאירופה. הקו הופעל על ידי חברת קו צינור אילת בע"מ (חברה שברובה הייתה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד) החל משנת 1959^[3]^[5].

הנחת קו צינור אירופה אסיה, בקוטר 42 אינץ', הוטלה על חברת תה"ל, ועבודות הנחתו ארכו 18 חודשים^[6]. בדצמבר 1969 נסתיימו העבודות לבניית קצא"א וכן להקמת נמלי הדלק באילת ובאשקלון, והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנות ה-70 של המאה הקודמת, שנות השיא של הצינור, הוזרמו בו מדי שנה מעל 30 מיליון טונות נפט.

בשנת 2017 עבר תפעול הקו מחברת קו צינור אילת-אשקלון לחברת קו צינור אירופה אסיה.

מתקנים

קו הצינור המרכזי (קו אילת אשקלון) הוא קו בקוטר 42 אינץ' ובאורך 254 קילומטר. לאורך הקו שלוש תחנות דחף להעברת נפט גולמי מים סוף לים התיכון בעלות יכולת פוטנציאלית להעברת כ־30 מיליוני טונות נפט גולמי בשנה, ושתי תחנות דחף המאפשרות הזרמה בכיוון ההפוך להעברת נפט מהים התיכון לים סוף ביכולת של כ־30 מיליוני טונות בשנה גם כן. ההזרמה בכיוון ההפוך משמשת להובלת דלק שמקורו מרוסיה, הקווקז, והרפובליקות המרכז אסיאתיות לשווקים המתעוררים של מזרח אסיה.
קו אשקלון-חיפה (בתי זיקוק לנפט) בקוטר 16–18 אינץ' ובאורך 197 קילומטר, היכול להעביר 6 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
קו אשקלון-אשדוד (בית זיקוק אשדוד) בקוטר 16–18 אינץ' ובאורך 36 קילומטר, בעל ספיקה מרבית של 7 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
חלק מקו אילת-חיפה הישן בקוטר 16 אינץ' ששימש בעבר להעברת דלק גולמי, כיום משמש להעברת מוצרי דלק מהים התיכון לים סוף ובחזרה.
נמל הנפט באילת מכיל שני מזחים:
- מזח 1 יכול לקלוט מכליות במעמס של עד 100 אלף טון, בעל יכולת פריקה של עד 10 אלף מטר מעוקב בשעה. מזח זה אינו פעיל^[7].
- מזח 2 יכול לקלוט מכליות במעמס של עד 500 אלף טון, בעל יכולת פריקה של עד 20 אלף מטר מעוקב בשעה וטעינה של 10 אלף מטר מעוקב בשעה.
נמל הנפט באשקלון כולל 5 מקשרים הנמצאים בלב ים, בעומק המאפשר לקלוט מכליות בגדלים שונים:
- 2 מקשרי תזקיקים (בנזין, סולר, דלק סילוני) לפריקה וטעינה של תזקיקים. אחד מהם שימש בעבר לפריקה וטעינה של מזוט.
- מקשר לפריקה של גז פחמימני מעובה (גז בישול).
- שני מקשרים לפריקה וטעינה של נפט גולמי.
- מזח פחם, מיועד לפריקת פחם לתחנת הכוח רוטנברג באשקלון.
מכלי אחסון באשקלון: 35 מכלים בנפח כולל של 2.3 מיליון מטרים מעוקבים.
מכלי אחסון בחוף אילת: 7 מכלים בנפח כולל של 210 אלף מטרים מעוקבים. מכלי האחסון בחוף מקושרים לאתר רמת יותם.
אתר רמת יותם (מספר קילומטרים מערבית לאילת)- 16 מכלי אחסון בנפח כולל של 1.2 מיליון מטרים מעוקבים.

תאונות

ב-1975 התרחשה דליפת נפט בהיקף 10,000-8,000 מטרים מעוקבים מדרום לשמורת עברונה^[8]. ב-28 בדצמבר 1976 נהרג צולל החברה בתאונת עבודה תוך כדי צלילה בנמל הנפט באשקלון^[9]. ב-23 בדצמבר 1980 נספה צולל נוסף בנסיבות דומות. ב-19 בפברואר 1979 הורשעה החברה בזיהום מפרץ אילת, חויבה לשלם 300 אלף לירות עבור ניקוי הים ונקנסה ב-60 אלף לירות. ב-5 בנובמבר 2009 נהרג עובד החברה בעת פעילות בגוררת בנמל הנפט באשקלון^[10].

ב-29 ביוני 2011 פגע טרקטור בצינור בקוטר 16 אינץ' באזור שמורת נחל צין, במהלך עבודות תחזוקה. כמיליון ליטר של דלק סילוני (קרוסין) דלפו^[11]^[12]. כעבור חודשיים, ב-5 בספטמבר, פגע דחפור באותו צינור, 500 מטר ממקום הפגיעה הקודמת, במהלך עבודות תחזוקה. עשרות אלפי ליטר של דלק סילוני דלפו^[13].

בשנת 2019 פסק בית המשפט המחוזי כי הרשלנות של עובדי רשות הטבע והגנים תרמה לפגיעה בצינור, וכי עליה לשלם 5.7 מיליון שקלים על חלקה בפגיעה^[14].

בנובמבר 2020, בעקבות גשמים כבדים, דלף נפט גולמי מאחד ממיכלי חברת קצא"א באשקלון. מאות מתושבי אשקלון התלוננו על כאבי ראש והקאות בגלל אדי הנפט. בעקבות האירוע הודיע המשרד להגנת הסביבה שיזמן את מנהלי קצא"א לשימוע^[15].

בשנת 2022, בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע את חברת קצא"א וכמה בכירים לשעבר בחברה בזיהום כבד של נחל צין וסביבותיו בעקבות שני מקרים של דליפה, בספטמבר וביוני^[16]. לפי בית המשפט, קצא"א והבכירים לא נערכו כראוי לטיפול באירוע חירום, ועוד קודם היה עליהם לנקוט בזהירות מונעת לצמצום הסיכון לדליפה.

באפריל 2022 קבע בית המשפט בגזר הדין בעניין זיהום נחל צין ב-2011, שחברת קצא"א תיקנס ב-1.6 מיליון ש"ח, ושלושה בכירים, כולל המנכ"ל דאז, ייקנסו אישית ב-75-150 אלף ש"ח על אחריותם בפרשה.^[17]

דליפת הנפט בשמורת עברונה

ערך מורחב – דליפת הנפט בשמורת עברונה

בלילה שבין 3 בדצמבר ל-4 בדצמבר 2014 נפרץ צינור בקו בקוטר 42 אינץ' כ-20 ק"מ צפונית לאילת, באזור היישוב באר אורה, בעת הנמכת תוואי הצינור, לצורך הקמתו של מחלף חדש באזור נמל התעופה רמון מצפון לאילת. באירוע דלפו כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי לאזור שמורת הטבע עברונה וגרמו לנזק סביבתי רב. על פי הערכת המשרד להגנת הסביבה פעולות השיקום צפויות היו להימשך חודשים אם לא שנים^[18]. במהלך האירוע פונו כ-80 אזרחים ירדניים לבתי חולים עקב שאיפת הגזים הרעילים ששררו באוויר.

בעקבות הדליפה נדרשה קצא"א במסגרת פשרה לשאת בהוצאות של 100 מיליון ש"ח בהליכים אזרחיים, מבלי להגביל את המשרד להגנת הסביבה בהליכים פלילים בהקשר לאירוע^[19]. עוד נקבע כי טיהור הקרקע כולו ימומן על ידי קצא"א^[20]. ב-2 באפריל 2015, כארבעה חודשים לאחר הדליפה, הוחלט על פתיחת שמורת "עברונה" לציבור הרחב בעקבות דיגום אוויר שלא נמצאו בו מזהמי אוויר החורגים מתקני המשרד להגנת הסביבה^[21].

פעולות שיקום השמורה נוהלו על ידי המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, וכללו פעולות שבוצעו על ידי קצא"א, בהן פינוי אלפי טונות של קרקע מזוהמת וביצוע סקרי קרקע. בנוסף, הוציאו רשות הטבע והגנים וחברת קצא"א קול קורא לצורך בדיקת טכנולוגיות אפשריות לטיפול בנפט. לאחר ש-30 חברות הגישו את מועמדותן^[22], בוצע פיילוט במימון קצא"א, במסגרתו הציגו ארבע מתוכן ירידה בריכוזי המזהמים ברמה סבירה עד טובה מאוד^[23]. במסגרת פיילוט שבוצע בשנת 2019, מהנדסים כימיים יצרו תהליך המפחית את הזיהום בקרקע באמצעות בקטריות. הפיילוט הראה שנביטה של צמחים חדשים אפשרית^[24].

ביקורת

קיימת התנגדות כלפי קצא"א והרחבת פעילותה מצד ארגוני סביבה ותושבים. ארגון המרד בהכחדה ערך מספר פעולות מחאה נגד חברת קצא"א בשל הנזקים שהיא גורמת לסביבה ולתושבי אשקלון ואילת. ראשי הערים של אילת ואשקלון נאבקים אף הם כדי למנוע מקצא"א להרחיב את פעילותה.^[25] כשלוש מאות מדענים ומדעניות מהארץ ומהעולם חתמו על מכתב שנשלח לראש הממשלה ולשרים בממשלה הקורא למנוע את הרחבת הפעילות של קצא"א בשל חשש מדליפות נוספות, מפגיעה בשונית האלמוגים באילת, ומפגיעה בהתפלת מים במסוף אשקלון.^[26]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קו צינור אילת-אשקלון בוויקישיתוף

היסטוריה של החברה, באתר החברה
מפת הצינורות של קצא"א, באתר החברה
דניאל דולב, שערוריות קצא"א-סדרת תחקירים מיוחדת, באתר "שומרים"
הנחת קו צינור הנפט בדרום הארץ, 1957, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
שי ניב, ‏עימות מול איראן? תכירו את הסיפור על החברה החשאית שמייצרת מזומנים לשתי המדינות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 במאי 2018
משה גלעד, הדליפה הכי קטנה מצינור קצא"א עלולה לגרום לאסון בלתי הפיך, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2024

Uri Bialer, "Fuel Bridge across the Middle East— Israel, Iran, and the Eilat-Ashkelon Oil Pipeline", Israel Studies, Vol. 12, No. 3, pp. 29-67, November 2007

הערות שוליים

^ משולם עד, מתי החלו בתכנון קו הדלק מאילת, דבר, 25 באוגוסט 1960
^ החברות המייסדות בישראל, ערוץ ההיסטוריה
^ ¹ ² ציוני דרך, אתר קצא"א
^ ג'יימס קאמרון, גיאוגרפיה במקום רחמים, מעריב, 8 בפברואר 1957
^ נחתם ההסכם על צנור הנפט הגדול, דבר, 19 ביולי 1959
^ 40 שנה להנחת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), אתר חברת מקורות
^ היסטוריה באילת – חוף קצא"א חוזר לציבור, באתר Eilat News‏, 4 ביולי 2017
^ צפריר רינת, זיהום הנפט בשבוע שעבר: כמו לפני 40 שנה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2014
^ נתן גרינבלאט, צוללן קצא"א נהרג בתאונה, דבר, 30 בדצמבר 1976
^ שמוליק חדד, אשקלון: גוררת קצא"א החלה לשקוע, פועל נהרג, באתר ynet, 5 בנובמבר 2009
^ לילך סונין, תמיר סטיינמן, ‏"ניקוי נחל צין מהדלק ייקח שבועות", באתר ‏מאקו‏, 29 ביוני 2011
^ יעל דראל, כתם דלק בנגב: מיליון ליטרים דלפו בנחל צין, באתר ynet, 7 ביולי 2011
^ רמי שני‏, דליפת דלק נוספת בנחל צין: "רשלנות פושעת", באתר וואלה, 5 בספטמבר 2011
^ אילנה קוריאל, אסון נחל צין: קצא"א תקבל מיליונים מרשות הטבע והגנים, באתר ynet, 4 באוגוסט 2019
^ עמרי מילמן, שימוע למנהלי קצא"א עקב דליפת הדלק במתקן באשקלון, באתר כלכליסט, 27 בנובמבר 2020
^ קצא"א וכמה בכירים לשעבר בחברה הורשעו בזיהום כבד של נחל צין, באתר זמן ישראל, 15 בפברואר 2022
^ אסף פוזיילוב, העונש לקצא"א על זיהום נחל צין: 1.6 מיליון שקלים, באתר כאן חדשות, ‏26.4.22
^ מאיר אוחיון, דליפת הנפט: זרם שחור בערבה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2014
^ בעקבות אירוע פריצת הנפט והזיהום החמור בשמורת עברונה: חברת קצא"א נאלצה להעמיד סכום מצטבר חסר תקדים של יותר מ-100 מיליון שקל – פיצוי לציבור, לטבע ולתובעים וכן בגין שיקום ומניעת נזקים עתידיים, המשרד להגנת הסביבה, 7 בנובמבר 2019
^ אירוע זיהום הנפט בערבה - עדכונים שוטפים, המשרד להגנת הסביבה
^ 4 חודשים אחרי דליפת הנפט: שמורת עברונה תיפתח למטיילים, באתר וואלה, 2 באפריל 2015
^ מינהלת שיקום שמורת עברונה החלה בעבודות הטיפול בנזקי אסון הנפט, באתר תשתיות, 12 בינואר 2015
^ המשרד להגנת הסביבה מדווח על פעולות שיקום שמורת עברונה שנה אחרי דליפת הנפט, באתר "הידען", 3 בדצמבר 2015
^ אילנה קוריאל, מצילים את השמורה: הבקטריות שישקמו את עברונה, באתר ynet, 15 בדצמבר 2019
^ דרור גורני, אילת ואשקלון: "לא נאפשר לקצא"א להרחיב את פעילותה", באתר שקוף, ‏2023-07-20
^ קצא"א עתיד שחור לישראל, באתר saveredmed.org

[1] משולם עד, מתי החלו בתכנון קו הדלק מאילת, דבר, 25 באוגוסט 1960

[2] החברות המייסדות בישראל, ערוץ ההיסטוריה

[אתר_קצאא-3] ¹ ² ציוני דרך, אתר קצא"א

[4] ג'יימס קאמרון, גיאוגרפיה במקום רחמים, מעריב, 8 בפברואר 1957

[5] נחתם ההסכם על צנור הנפט הגדול, דבר, 19 ביולי 1959

[6] 40 שנה להנחת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), אתר חברת מקורות

[7] היסטוריה באילת – חוף קצא"א חוזר לציבור, באתר Eilat News‏, 4 ביולי 2017

[8] צפריר רינת, זיהום הנפט בשבוע שעבר: כמו לפני 40 שנה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2014

[9] נתן גרינבלאט, צוללן קצא"א נהרג בתאונה, דבר, 30 בדצמבר 1976

[10] שמוליק חדד, אשקלון: גוררת קצא"א החלה לשקוע, פועל נהרג, באתר ynet, 5 בנובמבר 2009

[11] לילך סונין, תמיר סטיינמן, ‏"ניקוי נחל צין מהדלק ייקח שבועות", באתר ‏מאקו‏, 29 ביוני 2011

[12] יעל דראל, כתם דלק בנגב: מיליון ליטרים דלפו בנחל צין, באתר ynet, 7 ביולי 2011

[13] רמי שני‏, דליפת דלק נוספת בנחל צין: "רשלנות פושעת", באתר וואלה, 5 בספטמבר 2011

[14] אילנה קוריאל, אסון נחל צין: קצא"א תקבל מיליונים מרשות הטבע והגנים, באתר ynet, 4 באוגוסט 2019

[15] עמרי מילמן, שימוע למנהלי קצא"א עקב דליפת הדלק במתקן באשקלון, באתר כלכליסט, 27 בנובמבר 2020

[16] קצא"א וכמה בכירים לשעבר בחברה הורשעו בזיהום כבד של נחל צין, באתר זמן ישראל, 15 בפברואר 2022

[17] אסף פוזיילוב, העונש לקצא"א על זיהום נחל צין: 1.6 מיליון שקלים, באתר כאן חדשות, ‏26.4.22

[18] מאיר אוחיון, דליפת הנפט: זרם שחור בערבה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2014

[19] בעקבות אירוע פריצת הנפט והזיהום החמור בשמורת עברונה: חברת קצא"א נאלצה להעמיד סכום מצטבר חסר תקדים של יותר מ-100 מיליון שקל – פיצוי לציבור, לטבע ולתובעים וכן בגין שיקום ומניעת נזקים עתידיים, המשרד להגנת הסביבה, 7 בנובמבר 2019

[20] אירוע זיהום הנפט בערבה - עדכונים שוטפים, המשרד להגנת הסביבה

[21] 4 חודשים אחרי דליפת הנפט: שמורת עברונה תיפתח למטיילים, באתר וואלה, 2 באפריל 2015

[22] מינהלת שיקום שמורת עברונה החלה בעבודות הטיפול בנזקי אסון הנפט, באתר תשתיות, 12 בינואר 2015

[23] המשרד להגנת הסביבה מדווח על פעולות שיקום שמורת עברונה שנה אחרי דליפת הנפט, באתר "הידען", 3 בדצמבר 2015

[24] אילנה קוריאל, מצילים את השמורה: הבקטריות שישקמו את עברונה, באתר ynet, 15 בדצמבר 2019

[25] דרור גורני, אילת ואשקלון: "לא נאפשר לקצא"א להרחיב את פעילותה", באתר שקוף, ‏2023-07-20

[26] קצא"א עתיד שחור לישראל, באתר saveredmed.org

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]