קלייב קאסלר
קלייב קאסלר (באנגלית: Clive Cussler; 15 ביולי 1931 – 24 בפברואר 2020) היה סופר אמריקאי, שכתב ספרות מתח והרפתקאות. קאסלר עסק גם בארכאולוגיה ימית ובחשיפת כלי שיט טבועים.
קלייב קאסלר מרצה בפני חיילים אמריקאים, 2011 | |
לידה |
15 ביולי 1931 אורורה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
24 בפברואר 2020 (בגיל 88) סקוטסדייל, ארצות הברית |
ענף מדעי | ארכאולוגיה |
מקום מגורים | אורורה |
מקום קבורה | Dallas Park Cemetery |
מקום לימודים | |
פרסים והוקרה | |
צאצאים | Dirk Cussler, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
מספר צאצאים | 3 |
הערות | סופר |
www | |
תרומות עיקריות | |
מומחה בארכאולוגיה ימית, ובחשיפת כלי שיט טבועים. | |
חייו
עריכהקאסלר נולד ב-15 ביולי 1931, באורורה שבמדינת אילינוי, ארצות הברית, וגדל באלהמברה שבקליפורניה. לאחר לימודיו בקולג העירוני בפסדינה, התגייס קאסלר לחיל האוויר האמריקני והשתתף במלחמת קוריאה. הוא שרת כטכנאי מטוסים וכמהנדס טייס בשרות התובלה האווירית הצבאית.
קאסלר נישא לברברה נייט ב-1955, ונישואיהם נמשכו עד מותה, ב-2003. למשפחת קאסלר שלושה ילדים: טרי, דרק ודנה, וארבעה נכדים.
עם שחרורו מהצבא פנה קאסלר לעסוק בפרסום. תחילה כרעיונאי, ולאחר מכן כמנהל קריאטיב, בשתיים מסוכנויות הפרסום המובילות בארצות הברית.
תחילת כתיבתו הספרותית ארעה עקב קוריוז: ברברה אשתו החלה לעבוד בלילות כשוטרת, והוא מצא את עצמו בודד. הוא החל לכתוב ויצר לעצמו דמות של גיבור אידיאלי, דרק פיט (Dirk Pitt), שסביבו טווה את עלילות ספריו. ספריו הראשונים לא זכו להצלחה מרשימה, אך ספרו השלישי "הרם את הטיטאניק", כבש את השוק האמריקני והקנה לקאסלר מוניטין של סופר מן השורה הראשונה. ספר זה הוא הראשון מספריו שזכה לגרסה קולנועית.
קאסלר הושפע עמוקות מכתיבתו הוא, ובעקבות גיבוריו, הקים ארגון בשם NUMA העוסק בארכאולוגיה ימית, בעיקר באיתורן של ספינות טבועות ומטמונים אבודים. בדומה לגיבורו פיט, מחזיק קאסלר באוסף של מכוניות עתיקות. בספריו האחרונים שילב קאסלר את עצמו בעלילה, כאשר הוא נפגש באקראי עם פיט ומעביר לו נתונים משמעותיים להמשך העלילה.
ב-1996 הוציא קאסלר לאור ספר מז'אנר אחר: "ציידי הים" (The Sea Hunters) - "הרפתקאות אמיתיות בשרידי אוניות טבועות מפורסמות". שלא כשאר ספריו, ספר זה הוא אמיתי, וכולל מחקרים ותיאורים אודות פעילות ארגונו NUMA בחקר המצולות והארכאולוגיה הימית. בעקבות ספר זה זכה קאסלר בתואר דוקטור לספרות מאת הקולג' הימי של אוניברסיטת מדינת ניו יורק. הייתה זו הפעם הראשונה בכל 123 שנות קיומו של המוסד, שהוענק תואר מסוג זה בתחום הספרות. בשנת 2002 יצא חלקו השני של הספר - "צלילה אל שרידי אוניות טבועות מפורסמות במעמקי הים".
באתר האינטרנט שלו טען קאסלר, כי הוא זה שגילה לראשונה את הצוללת הטבועה "האנלי" ("Hunley"), שהייתה שייכת לקונפדרציה של מדינות הדרום, וטובעה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. לעומתו ניצב הארכאולוג הימי אדוארד לי ספנס, הטוען שהוא זה שגילה את הצוללת, כבר בשנת 1970. ייתכן שיש מידה של אמת בשתי הטענות גם יחד, שכן ספנס תיאר בזמנו גילוי של חלקים חשופים מן הצוללת, אך טען כי הם שבו ונקברו בקרקעית הים בטרם הספיק לצלם את השרידים. לטענתו הוא הצליח למקם אותם שנית בעזרת מגנטומטר, אך לא לראותם, עקב החול שכיסה אותם. מאידך, המשלחת של NUMA פעלה בעונת החפירה של 1994–1995, והצליחה לצלם ולהסריט את הצוללת. בראש המשלחת עמד הארכאולוג הימי ד"ר מארק נואל, שמומן ביד רחבה על ידי קאסלר, אך הודה כי הסתמך על עבודתו המוקדמת של ספנס.
יצירתו הספרותית
עריכהקלייב קאסלר כתב ספרים רבים. רובם המוחלט הם רומנים קלאסיים, שהעלילה בהם היא מאבק בין "הטובים" ל"רעים", ונגמרת תמיד בניצחונם של "הטובים". בספריו שילב קאסלר עובדות היסטוריות נכונות עם עובדות בדויות. כאמור, שניים מספריו הם אמיתיים, ומדווחים על פעילותו בתחום הארכאולוגיה הימית. אחד מספריו הוא לילדים.
הגיבור ברוב ספריו הוא דרק פיט, מהנדס ימי הרפתקן ורב תושייה. פיט הוא בוגר האקדמיה של חיל האוויר האמריקני, אשר לחם במלחמת וייטנאם כטייס קרב וזכה לעיטורים רבים[1]. בהרפתקאותיו מסתייע פיט בחברו הטוב אלברט (אל) ג'ורדינו, אף הוא גבר עשוי ללא חת אשר שירת עמו בווייטנאם. פיט וג'ורדינו עובדים בסוכנות NUMA, סוכנות ממשלתית לחקר ימים ואוקיינוסים[2]. הנשק המועדף עליו הוא אקדח הקולט M1911 הישן של אביו, הסנאטור ג'ורג' פיט, שלחם בשירות צבא ארצות הברית בפלישה לנורמנדי[3]. המשקה המועדף שלו הוא טקילה עם מלח ולימון. התמהיל הנפוץ ברוב ספריו הוא פתיחה באירוע מן העבר, כגון טביעת ספינה או אסון אחר. לאחר מכן מתפתחת העלילה בקצב מהיר סביב נושא שונה לחלוטין, בו מסתבכים חוקרים תמימים עם נבל מגלומן, ואז מופיעים פיט וג'ורדינו ופועלים להצלתם. בכל ספר מופיעה אישה כדמות מפתח ובסיום העלילה היא נכנעת לקסמיו של דרק פיט. העלילה כוללת גם חשיפה של אוצרות אמנות עתיקים או ספינה טבועה. עם ה"הפי אנד" שבסוף הספר, חוזרת העלילה ומשתלבת עם תחילתה, כאשר בדרך כלל מתגלה תגלית היסטורית חדשנית, העומדת בניגוד לידוע לכל.
בספרים שכתב קאסלר בשיתוף עם פול קמפרקוס הגיבורים אינם פיט וג'ורדינו (אף שהם מוזכרים בספר) כי אם קורט אוסטין וחוסה (ג'ו) זוואלה. החברים בצוות המשימות המיוחדות של NUMA ביחד עם פול וגמאי טראוט. בדומה לפיט גם אוסטין, יוצא האגף לפעולות מיוחדות ב-CIA, הוא גבר קשוח ועשוי ללא חת[4].
בשירותו הצבאי דרק זכה במדליית הצטיינות בטיסה, כוכב הכסף, עיטור לב הארגמן (על פציעה), אות מלחמת וייטנאם וצל"שים, ביניהם צל"ש אדמירל (על הפלת מטוסו של ג'יימס סנדקר ובעצם הצלת חייו וחיי הצוות, כשהמטוס עמד להיכנס לאמבוש). לאחר אירועי הספר "סהרה" הוא וג'ורדינו זכו למדליות כבוד מהנשיא על עצירת הגאות האדומה שאיימה על האוקיינוס האטלנטי, וכנראה על העולם כולו בהמשך.
ספריו
עריכהספרי קאסלר שתורגמו לעברית הם:
סדרת דרק פיט
עריכה- הרם את הטיטאניק
- ויקסן 03
- חקירה לילת
- מצולות
- אוצר טמון בסייקלופ
- מטמון
- דרקון
- סהרה
- זהב האינקה
- גל הלם
- שיטפון
- גילוי אטלנטיס
סדרת סוכנות נומ"ה
עריכה- נחש ארסי (עם פול קמפרקוס)
- זהב כחול, 2000
- מוות לבן, 2003
- הנווט (עם פול קמפרקוס), 2007
- מדוזה (עם פול קמפרקוס), 2009
- שער השטן, 2011
- הסערה, 2012
- הסוד של פרעה, 2015
- נץ הלילה (עם גראהם בראון), 2017
סדרת אייזק בל
עריכה- המרדף
- המרגל (עם ג'סטין סקוט)
- הגנגסטר
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של קלייב קאסלר (באנגלית)
- קלייב קאסלר, ברשת החברתית Goodreads
- סקירה על קלייב קאסלר וספריו
- אתר ארגון NUMA של קלייב קאסלר
- מוזיאון המכוניות העתיקות של קלייב קאסלר
- עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה, באתר הארץ, 30 ביוני 2009
- ניו יורק טיימס, שרון וקסמן, אבדו במדבר, באתר הארץ, 23 במאי 2007.
- קלייב קאסלר, מחבר רבי מכר וספרי הרפתקאות, מת בגיל 88, באתר הארץ, 27 בפברואר 2020.
- קלייב קאסלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קלייב קאסלר (1931-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ קלייב קאסלר, "מצולות", הוצאת מודן, 1986, עמודים 324-325.
- ^ קלייב קאסלר, "סהרה", הוצאת מודן, 1995, עמוד 77.
- ^ קלייב קאסלר, זהב האינקה, הוצאת מודן, 2004, עמוד 56.
- ^ קלייב קאסלר, "שער השטן", הוצאת מודן, 2012, עמוד 28.