קלמיקיה
רפובליקת קלמיקיה (ברוסית: Республика Калмыкия, קלמיקית: Хальмг Тангч; בתעתיק: חלמג טנגץ') היא רפובליקה בפדרציה הרוסית. בירת קלמיקיה היא אליסטה. הרפובליקה נמצאת במישורים שמצפון להרי קווקז, בין אגן הנהרות וולגה ודון. שטחה כ-74,600 קמ"ר, ואוכלוסייתה כ-266,770 איש (ינואר 2024). צפיפות האוכלוסין: 3.6 לקמ"ר. המרחק מצפון לדרום: 448 ק"מ וממזרח למערב: 423 ק"מ.
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי הדרומי | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של הוולגה | ||
| מושל | באטו חסיקוב | ||
| רשות מחוקקת |
החוראל העממי של קלמיקיה  | ||
| בירת הרפובליקה | אליסטה | ||
| שפה רשמית | רוסית, קלמיקית | ||
| תאריך ייסוד | 9 בינואר 1957 | ||
| על שם |
קלמיקים | ||
| שטח | 74,700 קמ"ר (דירוג: 41) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ברפובליקה | 266,770 (דירוג: 78, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 3.6 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 46°34′00″N 45°19′00″E / 46.566666666667°N 45.316666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +3 | ||
| www.kalm.ru | |||
  | |||
הקלמיקים(אנ') הנחשבים לעם היחיד באירופה שמאמין בבודהיזם, מהווים כ-62% מכלל אוכלוסיית רפובליקת קלמיקיה, כשהיתר הם בעיקר רוסים-נוצרים-אורתודוקסים.
היסטוריה
עריכההמאה ה-13 עד המאה ה-18
עריכההקלמיקים הם עם ממוצא מונגולי שדתו בודהיזם. ראשית התיישבותם הייתה בערבות מונגוליה והם השתתפו בכיבושי ג'ינגיס חאן. הקלמיקים היו עם של נוודים ורועי צאן שחיפשו מרעה טוב יותר לצאנם. במאה ה-16 הנוודים התאחדו והקימו את חאנת ג'ונגריה המשתרעת מיניסיי עד לוולגה. קרוב לשנת 1630 הגיעו בהמוניהם לערבות וולגה התחתית. בתקופה זאת לא הייתה באזור אוכלוסייה קבועה והוא היה מוקד לפשיטות של נוודים שונים מקזחסטן מהקווקז. השלטון הרוסי ממוסקבה ניסה לבסס בו את שלטונו. הקלמיקים נתקלו בהתנגדות השבטים הנוגאים הטורקים, אותם ניצחו והשליטו את מרותם עליהם. בראש המדינה עמד החאן של קלמיקיה, וקלמיקיה בתקופה זו השתרעה על כל אזור וולגה התחתית מסרטוב עד לים הכספי ועד דגסטן. בין 1698 עד ל-1724 עמד בראש השבטים הקלמיקיים של הוולגה החאן איוקה. איוקה נהיה לעצמאי משלטון קלמיקיה הגדולה (ג'ונגוריה), איחד את השבטים בערבות הוולגה וכרת הסכם עם רוסיה, שהכיר בפטרונות האחרונה על קלמיקיה והתחייבות קלמיקים לשמור על גבולות רוסיה מפני הפולשים. הקלמיקים בהנהגתו השתתפו בדיכוי המרד הקוזאקי של בולאבין ובמלחמת הצפון לצד השלטון הרוסי.
לאחר מותו של איוקה ניסה השלטון הרוסי להפוך את הקלמיקים לעם ואסלי, לדכה אותם מבחינה דתית ולהביא להתנצרותם. לאזורי מגוריהם הובאו מתיישבים גרמנים ורוסים כך שהקרקע המיועדת למרעה הצטמצמה במידה משמעותית. במקביל דרש השלטון הרוסי מהקלמיקים השתתפות בכל המלחמות שניהל. לנוכח הגבלת עצמאות הקלמיקים החליט אובשי חאן, נינו של איוקה, לחזור עם כל עמו למולדתם הישנה. ב-1771 הוא יצא בראש עם של 200,000 איש לכיוון סין, אך בגלל התנפלות הקזחים והקירגיזים הנוודים רוב הנמלטים נהרגו, ורק 96,000 זכו להגיע לימת בלחש ולתורקיסטן הסינית (מחוז שינג'יאנג) ושם נשארו. צאצאיהם יושבים שם אף היום.
בשלטון רוסי מלא
עריכהלאחר הבריחה הגדולה צמצמה המלכה יקטרינה הגדולה את עצמאות קלמיקיה וביטלה את תפקיד החאן. קלמיקיה סופחה סופית לרוסיה ב-1825, והיא הועברה מאחריות משרד החוץ למשרד הפנים. קלמיקים השתתפו בכל המלחמות שניהלה האימפריה הרוסית מתקופה זאת, החל במלחמות נפוליון, וכלה במלחמות נגד טורקיה. הקלמיקים עברו מנוודות להתיישבות קבע וב-1865 נוסדה העיר אליסטה, הבירה העתידית.
לאחר מהפכת אוקטובר
עריכהבתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה בין 1917 ל-1920 תמכו רוב הקלמיקים בצבא הלבן ועקב כך ב-1920 נאלצו להגר לבלגרד ולפריז, שם בנו מקדשים בודהיסטיים כשקהילתם התבססה. הקומוניסטים התנקמו קשות בקלמיקים שנשארו ברוסיה והוציאו להורג 10,000 איש. השלטון הסובייטי הנהיג גם בקלמיקיה את משטרו ללאומים והקים בה ב-4 בינואר 1920 מחוז אוטונומי, שהפך לרפובליקה אוטונומית ב-20 באוקטובר 1935 בשם הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של קלמיקיה.
מלחמת העולם השנייה
עריכהקלמיקים שהיגרו לאירופה יצרו קשרים עם אדולף היטלר, שהבטיח להם עצמאות אם יתמכו בפלישתו לרוסיה. קלמיקים אירופיים רבים גויסו ואלו שנשארו בקלמיקיה עם התקרבות הגרמנים הביעו בהם תמיכה גלויה ולאחר הפלישה הנאצית אף ערכו פשיטות על חוות חקלאיות, בזזו אותן ושיתפו פעולה עם הכוחות הכובשים. בדצמבר 1943 גירש הצבא הרוסי את הגרמנים מתחומי קלמיקיה וממשלת סטלין הוציאה צו ענישה קולקטיבית לכל העם הקלמיקי וגירשה אותו לסיביר ולקזחסטן. הקלמיקים גורשו ברכבות משא ורבים מתו בדרך. אלו ששרדו את המסע נאלצו לסבול מתנאי מחיה קשים ומדעות קדומות של האוכלוסייה הקולטת אשר בעקבות שמועות על מעשים קשים שהתרחשו ברכבות ראתה אותם כקניבלים. בגלל הפחד מה"קניבלים" התרחש אף מקרה בו המגורשים הגיעו לכפר ואורחו בבית, אך באמצע הלילה הכפריים נעלו את הבית ושרפו אותו.
בהיסטוריוגרפיה הרוסית נאסר שימוש בשם "קלמיקים", ותחתם נדרש לקרוא להם "אוירטים". כמו כן נאסר בצורה חד משמעית ללמוד היסטוריה קלמיקית, ומאמרים עליהם הוצאו מאנציקלופדיות ואפילו מספרי קריאה. כמובן בוטלה גם האוטונומיה ואדמות קלמיקיה חולקו בין המחוזות השכנים.
בחזרה לארצם
עריכהב-1956 זכו הקלמיקים לחנינה מהשלטון, ב-1957 הם הורשו לחזור וארצם הפכה למחוז אוטונומי, וב-1958 שוב לרפובליקה אוטונומית בשם הישן, הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של קלמיקיה.
ב-1990 הרפובליקה האוטונומית הפכה לרפובליקה וב-1994 התקבלה חוקה, שרואה בבסיסה את חוקת חאנת ג'ונגריה איקי צ'אג'ין ביצ'יק (Ики Цааджин Бичик). כנשיא הרפובליקה מכהן אלכסיי אורלוב.
גאוגרפיה
עריכה
קלמיקיה נמצאת בדרום מזרח החלק האירופאי של רוסיה. המרחק מהצפון לדרום 448 ק"מ, וממזרח למערב: 423 ק"מ. רוב שטחה של הרפובליקה הוא מדבר, חצי-מדבר וערבה. בצפון-מזרח הרפובליקה עובר הנהר וולגה, שחלק מערוציו לפני השפכו לים הכספי נכללים בשטח קלמיקיה. על ערוציו הדרומיים של הנהר עובר הגבול בין קלמיקיה למחוז אסטרחן. ממזרח לרפובליקה שוכן הים הכספי. מדרום גובלת הרפובליקה בדאגסטן ובמחוז סטברופול בדרום-מזרח, במערב היא גובלת במחוז רוסטוב, ובצפון במחוז וולגוגרד. מקובל לחלק את קלמיקיה לשלושה אזורים, מערבית, מרכזית, ומזרחית. רוב שטחיה של קלמיקיה הם מישורים, והנקודה הגבוהה ביותר בגובה 222 מ'. האקלים ברפובליקה יבשתי, המתבטא בקיץ חם ויבש מאוד וחורף קר כמעט ללא שלג. מספר ימי השמש בשנה הוא כ-280.
דמוגרפיה
עריכהאוכלוסיית הרפובליקה היא כ-266,770 איש (ינואר 2024). זאת לעומת כ-330 אלף בשנת 1989. בערים מתגוררים כ-46.72%. בעיר הבירה אליסטה מתגוררים כ-100 אלף תושבים.
בשנת 2020 היו בקלמיקיה 267,133 תושבים, מהם 159,100 קלמיקים (59.5%) ו-65,400 רוסים (24.5%). חלקה של אוכלוסייה רוסית ברפובליקה נמצא בירידה מתמדת מ-125 אלף (43%) בשנת 1979 לרמה הנוכחית.
ממשל
עריכהלקלמיקיה יש חוקה משלה, שאושרה ב-5 באפריל 1994 ומאז עברה מספר תיקונים.
ראש הרפובליקה היא המשרה הגבוהה ביותר בקלמיקיה.[1] ראש הרפובליקה עומד בראש הרשות המבצעת בקלמיקיה והוא מתווה את מבנה גופי הממשלה ברפובליקה והוא ממנה את שרי ממשלת קלמיקיה.[2]
במשך 17 שנה בראש הרפובליקה עמד קירסאן איליומז'ינוב (שכיהן במקביל כראש התאחדות השחמט העולמית). הוא עמד בראש הרפובליקה מ-11 באפריל 1993[3] עד ל-28 בספטמבר 2010, כשפוטר על ידי נשיא רוסיה דאז, דמיטרי מדבדב, שמינה במקומו את אלכסיי אורלוב.[4] במרץ 2019 אורלוב הוחלף בבאטו חסיקוב, מתאגרף לשעבר.[5]. בספטמבר 2019 האו ניצח בבחירות לכהונה של 5 שנים. בספטמבר 2024 הוא נבחר לכהונה נוספת.
גוף החקיקה העליון הוא החוראל העממי, שמתפקד כפרלמנט ומורכב מ-27 חברי פרלמנט. בהתאם לבחירות שנערכו בשנת 2023 רוסיה מאוחדת זכתה ב-23 מושבים.
ממשלת קלמיקיה היא הגוף המנהל של הרפובליקה ובראשה ראש ממשלה, הכפוף לראש רפובליקת קלמיקיה.[6]
בית המשפט העליון של קלמיקיה הוא גוף השיפוט הבכיר. בכפיפות לו פועלים בית הדין לערעורים, בתי דין אזוריים ומחוזיים ובית משפט השלום.
מבחינה מנהלית הרפובליקה כוללת 13 ראיונים ועיר בעל חשיבות.
כלכלה
עריכהבתעשיה מועסקים רק כ-7.5% מאוכלוסיית הרפובליקה. כלכלתה מבוססת על חקלאות.
תחבורה
עריכהמסילות ברזל של רפובליקה מעבירות רק כ-11% מהסחורות ואורכם הכולל הוא 165 ק"מ בלבד.
דרך הרפולביקה עוברות מספר כבישים ארציים R-22 "קספי" וולגוגרד-אליסטה, R-215 אסטרחן-מחצ'קלה ו-R-216 סטברופול-אסטרחן.
באליסטה פועל נמל תעופה בין-לאומי. דרכו עוברות כ-100 נוסעים בשנה.
ספורט
עריכהקלמיקיה אירחה מספר אליפויות עולם לשחמט בשנים 1994 וב-1996.
אחד ממועדוני הספורט הידועים ברפובליקה הוא מועדון הכדורגל אוראלאן אליסטה, שהתמודד בעבר בליגת העל הרוסית בכדורגל. האצטדיון המרכזי והגדול ברפובליקה הוא אצטדיון אוראלאן, המכיל 10,300 מושבים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קלמיקיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ О внесении изменений в некоторые законодательные акты Республики Калмыкия, Закон Республики Калмыкия от 29 июля 2005 года № 219-III-З
- ^ Степное Уложение (Конституция) Республики Калмыкия
- ^ ИЛЮМЖИНОВ Кирсан Николаевич, президент Республики Калмыкия, член Совета Федерации. Известные персоны России
- ^ Депутаты Парламента Калмыкии утвердили кандидатуру А. М. Орлова на пост главы Калмыкии.
- ^ פוטין מינה מתאגרף למושל הרפובליקה הבודהיסטית
- ^ Председатель Правительства Республики Калмыкия