ראש השנה האזרחית
ראש השנה האזרחית או יום השנה החדשה (באנגלית: New Year's Day) הוא היום הראשון של השנה בלוח הגרגוריאני ובלוח היוליאני אשר מתקיים ב-1 בינואר. ראש השנה האזרחית נחוג בחגיגות, שתחילתן ב-31 בדצמבר והמשכן ב-1 בינואר. בלילה זה נהוגות חגיגות במדינות רבות בעולם.
.jpg) | |
| זיקוקי די-נור במקסיקו סיטי, בחצות הלילה שבו מתחיל ראש השנה האזרחית | |
| סוג | חג אזרחי (נחגג על ידי נוצרים ואנשי ברית המועצות) |
|---|---|
| סיבה | תחילת השנה האזרחית |
| מועד | |
| תאריך | 1 בינואר 2025 |
בישראל, כמו במספר מדינות נוספות, השתרש הכינוי "ליל סילבסטר" לציון ראש השנה האזרחית. כינוי זה הוא על שמו של סילבסטר הראשון, הקדוש הנוצרי ש-31 בדצמבר מוקדש לו (האפיפיור ה-31) - מצב אירוני, שכן בימיו של סילבסטר הראשון עדיין התנגדה הכנסייה מאוד לחגיגות לציון השנה הגרגוריאנית/יוליאנית.
למרות היותו ציון קלנדרי אזרחי ולא-דתי, שקדם לנצרות ושאין לו בבסיסו כל קשר אליה, חלק מהעולם הנוצרי אימץ את ראש השנה האזרחית וכיום יש הקושרים אליו את הפולחן לציון סעודת השם והמילה של ישו, מועד שנחוג בקרב הכנסיות האנגליקנית והלותרנית. ברומא שלפני-הנצרות, היום היה מוקדש לאל המיתולוגי יאנוס שאחראי על השערים וההתחלות, שעל שמו גם נקרא החודש ינואר.
במרבית מדינות העולם ראש השנה האזרחית הוא יום חג. בישראל זהו יום מנוחה לתושבי המדינה הנוצרים[1], ויום בחירה (כהגדרתו בסעיף 6(ב) לחוק חופשה שנתית) לכל תושבי המדינה.
היסטוריה
עריכה
1 בינואר הונהג לראשונה כתחילתה הרשמית של השנה עם הנהגת לוח השנה היוליאני ברפובליקה הרומית ב-45 לפנה"ס, ונותר ככזה עד לקריסת האימפריה. הכנסייה התנגדה לחגיגות בתקופה זו, לרוב הקלנדה של ינואר שנערך על ידי פגאנים והוקדש בעיקר לאל יאנוס, והוסיפה לנסות להכחיד את המנהג ששרד גם אל תוך ימי הביניים. אוגוסטינוס הקדוש אמר בדרשה בקרתגו ב-404: ”שייתנו הם מתנות לשנה החדשה; עליכם לתת צדקה. שישירו שירי הוללות; עליכם לפתוח לבבכם לדבר האל. שימהרו אל התיאטראות; עליכם למהר אל הכנסייה. שישתכרו; עליכם לצום.” מועצת טולדו הרביעית ב-633 הכריזה על שלושת ימיה הראשונים של השנה כימי צום. במאמץ דיכוי נוסף הונהג חג נוצרי מקביל ב-1 בינואר: בתחילה היה זה "חג מרים, אם האלוהים", ובהדרגה אומץ "חג המילה של המושיע", שהרי זהו היום השמיני להולדת ישו. הוא עודנו נפוץ, אם כי הכנסייה הקתולית השיבה את חג מרים ב-1960[2].
כל הנוצרים המאמינים מחויבים להשתתף ביום זה במיסה. מאחר שאת מיסות החגים ניתן לקיים גם בערב שלפני החג, נהגו בקהילות נוצריות רבות לקיים את המיסה בערב 31 בדצמבר, כשבחלקן היא נמשכת עד לאחר חצות, וכוללת תפילות הודאה על השנה היוצאת ובקשות לשנה החדשה. תפילות בליל הסילבסטר נהוגות בכנסיות נוצריות מזרמי הנצרות הקתולית, הפרוטסטנטית, האנגליקנית, המתודיסטית, הבפטיסטית, הלותרנית ועוד.
במהלך המאה ה-16 הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני. רוסיה, שחגגה את תחילת השנה ב-1 בספטמבר, עברה לתאריך זה על פי הוראתו הישירה של פטר הגדול בשנת 1700, 218 שנה לפני אימוץ הלוח הגרגוריאני.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ הודעה על קביעת ימי מנוחה לשאינם יהודים, באתר חילן
- ^ Adolf Adam, The Liturgical Year: Its History & Its Meaning After the Reform of the Liturgy, Liturgical Press, 1990. עמ' 139–141. ראו גם: Feast of the Circumcision באנציקלופדיה הקתולית; דרשת אוגוסטינוס הקדוש מס' cxcviii, מתורגמת לצרפתית.