רומאג'י
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
רומאג'י (קאטאקאנה: ローマ字, רומאג'י: rōmaji) הוא שיטת תעתיק של השפה היפנית לכתב לטיני (ליטון של יפנית). הרומאג'י כמעט ואינה משמשת בכתיבה יומיומית של יפנית, מלבד קיצורים למיניהם (לדוגמה - CDを買います - אני קונה תקליטור) ושמות לועזיים.
באנגלית, משמשת צורת כתיבה זו לכתיבת מילים שבדרך כלל נכתבות באחד משלושת הכתבים הנהוגים ביפנית (היראגאנה, קאטאקאנה וקאנג'י), על מנת לבאר את המילה לאנשים שאינם קוראים יפנית, כגון מבקרים, לשם כתיבת שמות במסמכים בינלאומיים שאינם ביפנית ולתמיכה בזרים הלומדים יפנית. בנוסף, היא משמשת כדי לבאר איך הוגים מילים בקאנג'י, מכיוון שכתב זה הוא כתב לוגוגרפי, כלומר כתב המציין משמעויות ולא הגאים.
ישנן מספר שיטות של רומאג'י. שלוש העיקריות הן הפבורן (Hepburn), קונריי-שיקי (Kunrei-Shiki, ISO 3602) וניפון-שיקי (Nippon-Shiki, ISO 3602 Strict).
מקורו של הרומאג'י
עריכההתעתיק הלטיני הקדום ביותר של היפנית מבוסס על השפה הפורטוגזית ועל האלפבית שלה, ופותח באמצע המאה ה-16 על ידי יפני בשם אנג'ירו או יאג'ירו (Yajiro). אנג'ירו המיר את דתו לנצרות קתולית בעקבות מפגש עם המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר, וליווה אותו במסעו ליפן. בשיטה זו השתמשו הישועים לשם הדפסת כתבי קודש קתוליים, על מנת שהמטיפים יוכלו ללמד את מאמיניהם מבלי ללמוד את הכתב היפני המסובך. הספר הטוב ביותר לחקר היפנית המודרנית המוקדמת ולניסיונות התעתוק הראשונים הוא ה-Nippo Jisho, מילון יפני-פורטוגזי שנכתב ב-1603.
השימוש המודרני ברומאג'י
עריכהכיום משתמשים ברומאג'י כדי ללמד יפנית (בעיקר בשלבים הראשונים של לימוד השפה). שימוש נוסף ידוע ברומאג'י הוא בכתיבת שירים ביפנית בכתב על מנת לעזור למי שלא יודעים יפנית ללמוד את המילים, זהו שימוש אינטרנטי ידוע אך ניתן למצוא רומאג'י גם בקריוקי, בין אם באינטרנט ובין אם בברי קריוקי ביפן.
