שושלת ג'ואו

שושלת ג'וֹאוּ (סינית: 周, פיניין: Zhōu; מבוטא כ"צ'ואו", IPA: ‏[ʈʂoʊ̯]) הייתה, לפי ההיסטוריוגרפיה הסינית, השושלת השלישית בתולדותיה של סין; היא שלטה מ-1046 לפנה"ס ועד 256 לפנה"ס. עלייתה לשלטון התרחשה כאשר מייסד השושלת ניצח בקרב מויה את מלכה האחרון של שושלת שאנג. שליטתה של השושלת הייתה מלאה רק בזמן שושלת ג'ואו המערבית, הנקראת גם שושלת ג'ואו המוקדמת; תקופה זו נמשכה מהיווסדותה של השושלת עד ל-771 לפנה"ס. בתקופות מאוחרות יותר (בעיקר בתקופת המדינות הלוחמות) שלטונה היה "על הנייר" בלבד, ולא הייתה לה השפעה ממשית על השטחים שהיו שייכים לה. בסופו של דבר, השושלת הוחלפה ב-256 לפנה"ס על ידי שושלת צ'ין.

שושלת ג'ואו
周朝

שטח שושלת ג'ואו המערבית ב-1000 לפנה"ס
ממשל
משטר	מונרכיה אבסולוטית
שפה נפוצה	סינית עתיקה
עיר בירה	פנגהאו (שיאן) (1046–771 לפנה"ס) ואנגצ'נג (771–510 לפנה"ס, 314–256 לפנה"ס) צ'נגג'ואו (510–314 לפנה"ס)
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
הקמה
קרב מויה	1046 לפנה"ס
פירוק
כיבוש הבירה בידי צ'ין	249 לפנה"ס
ישות קודמת	שושלת שאנג
ישות יורשת	שושלת צ'ין
דמוגרפיה
דת	קונפוציאניזם, דאואיזם, הדת הסינית העממית

זמן שלטונה הרציף של שושלת ג'ואו הוא הארוך ביותר בהיסטוריה הסינית. זו הייתה התקופה שבה הגיעה סין לשיאי ייצור הארד ועברה לתקופת הברזל, והכתב התפתח מהצורה הראשונית שלו לכתב הדומה מאוד לזה הנמצא בשימוש כיום. בשלהי שלטונה של השושלת התפתחה הפילוסופיה הסינית הקלאסית. הפילוסופים הנחשבים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על ההגות הסינית ובעלי השפעה כלל עולמית פעלו בתקופת שושלת זו, בהם קונפוציוס מייסד הקונפוציאניזם ולאו דזה מייסד הדאואיזם.

שושלת ג'וֹאוּ המערבית

לפי המיתולוגיה הסינית, תחילתה של שושלת ג'ואו הייתה בהתעברותה הניסית של אשתו של הקיסר קו, לאחר שדרכה על עקבתו של שאן-די, האל הראשי בפנתאון הסיני; שמו של הנולד היה שי. הוא שרד למרות שאמו נטשה אותו שלוש פעמים, לימד את בני האדם כיצד לגדל צמחים ולעבד את הקרקע, וזכה למשרה קיסרית ונחלה. לאחר מותו, ניתן לו על ידי המלך טאנג משאנג הכינוי "שר הדוחן", והתבסס פולחן שלו כאל האחראי על הקציר. בתקופת שאנג, השושלת התבססה בעמק הנהר ווֶי, וצברה כוח צבאי ופוליטי (ניתן להבין זאת על ידי אזכורה התכוף בעצמות הניחוש, שבהן השתמשו מלכי שאנג כדי לחזות את העתיד). לא היה שוני תרבותי משמעותי בין ג'ואו של תקופת שאנג לבין אזורים אחרים מאותה תקופה, וייתכן שלשאנג הייתה השפעה מסוימת על האזור.

בשנת 1046 לפנה"ס הצליחו בני ג'ואו להכניע את אחרון מלכי שאנג, ג'וֹאוּ-סִין, בקרב מוּיֵה, שנערך במרכז חנאן. במהלך הקרב ערקו רבים מעבדיו של ג'ואו-סין לשורות ג'ואו, מהלך שמוטט את מעט המשמעת והמורל שהיו לצבא שאנג והביא להפסדו. כל חיילי שאנג הנאמנים נהרגו בקרב, או חוסלו אחריו. לאחר הקרב נמלט מלך שאנג האחרון לארמונו, ענד את כל תכשיטיו, העלה את עצמו באש ונשרף למוות. כנראה על מנת שלא להכעיס את די, האל שסגדו לו מלכי שאנג, משפחת שאנג עצמה לא חוסלה. במשך כ-250 השנים הבאות יתנהל השלטון מבירתם המקורית של הג'ואו, חאו .

מכיוון שיורשו של ג'י-פא (שכונה לאחר מותו הקיסר ווּ), צ'נג, היה צעיר מכדי לשלוט בפועל, מילא את מקומו דודו, הדוכס מג'ואו. ניסיון מרד שנוהל על ידי שניים מאחיו של וו, בשיתופו של בנו של ג'ואו-סין, סוכל על ידי הדוכס. בסופו של דבר, גרם המרד לשינויים פוליטיים נרחבים, ביניהם הענקת השטחים במזרח תחום שלטונה של השושלת לבני משפחתו ותומכיו של הדוכס, כמו גם כריתת הסכמים עם ישויות פוליטיות נפרדות, שבהם "ניתנו להן" הנחלות שעליהן שלטו. חלוקת הנחלות גרמה בסופו של דבר להיווצרותה של מעין מערכת פאודלית, שבה המלך היה תלוי בשיתוף הפעולה של ה"וסאלים" שלו. אמנם בתחילה שליטתו של המלך בנחלות הייתה חזקה יחסית, והאצילים שהופקדו עליהן ביקרו באופן קבוע בבירה הקיסרית; אך עם הזמן, סמכותו של המלך על נחלות-ספר אלו נחלשה בהדרגה.

לאחר סיכול המרד, עמל הדוכס מג'ואו על ביסוס הלגיטימציה של שלטונו; ככל הנראה, בתקופתו נוסח עקרון מנדט השמיים, לפיו האל טִיין (השמיים) מעניק כרצונו את הזכות להפיל שלטון לא-צודק, ונותן את השלטון לבעל ה"סגולה" (מושג המתייחס לערכיו המוסריים של המלך, לכוח הפוליטי שלו ולקשריו הטובים עם האלים). לפיכך, השמיים הם שנתנו לו את הזכות להפיל את שלטון שאנג. הפולחן לשמיים התנהל בלעדית בחצר הקיסר, וכך נמנעו מרידות פוטנציאליות של אצילים שהיו עשויים לטעון שהמנדט ניתן להם; עם זאת, בכתבים מהתקופה נכתב בבירור שגם שושלת ג'ואו עלולה לאבד את המנדט במידה שיעלה לשלטון מלך לא ראוי. לעקרון מנדט השמיים הייתה השפעה רחבת-היקף על ההיסטוריה הסינית.

עם הזמן, הוסאלים המופקדים על הנחלות צברו כוח פוליטי זהה כמעט לזה של המלך. מלכי ג'ואו המערבית האחרונים הביאו לשקיעתה של השושלת, ולאחר שמלכה האחרון של ג'ואו המערבית, יוֹאוּ, הגלה את אשתו לטובת פשוטת-העם באו סה, מרדו בו אביה של המלכה, נתיניו הממורמרים של המלך ושבטי החואנג-רונג . המרד הצליח, חאו נכבשה, ויואו נהרג. בנו, שהומלך על ידי המורדים, לא הצליח להחזיר את השושלת על כנה, ונאלץ להעביר את הבירה מזרחה, לצ'נג-ג'ואו (כיום לוו-יאנג). כאן מתחילה תקופת ג'ואו המזרחית, המאופיינת באי-שקט פוליטי ובמלחמות בלתי-פוסקות בין הוסאלים על השליטה בסין.

רשימת המלכים

השנים	שם המלך/עוצר	שנות שלטונו
1046–1043 לפנה"ס	ג'וֹאוּ ווּ	3
1042–1021 לפנה"ס	ג'וֹאוּ צֶ'נְג	21
1020–996 לפנה"ס	ג'וֹאוּ קָאנְג	24
995–977 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גָ'או	18
976–922 לפנה"ס	ג'וֹאוּ מוּ	54
922–900 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גונְג	22
899–892 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יִי	7
891–886 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שְׂיָאו	5
885–878 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יִי	7
877–841 לפנה"ס	ג'וֹאוּ לִי	36
841–828 לפנה"ס	גונְגהֶה	עוצר שהחזיק בשלטון 13 שנה
827–782 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שׂוֵ'אן	45
781–771 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יוֹאוּ	10

שושלת ג'ואו המזרחית

תקופה זו בתולדות השושלת מכונה "המזרחית", על-שם בירתה החדשה של השושלת, שהייתה ממזרח לקודמתה. שלטון שושלת ג'ואו המזרחית מתחלק בדרך כלל לשתי תקופות עיקריות:

• תקופת האביב והסתיו, שנמשכה מ-770 לפנה"ס ועד 481 לפנה"ס;
• תקופת המדינות הלוחמות, שנמשכה מ-480 לפנה"ס ועד 221 לפנה"ס.

זרמי החשיבה שמקורם בתקופה זו מאופיינים במעשיות שלהם; חלק מרכזי מרובם עוסק בכינון שלטון וחברה תקינים. את הגיוון והפרקטיות שלהם ניתן להסביר באקלים הפוליטי המשתנה תמידית של התקופה.

תקופת "האביב והסתיו"

ערך מורחב – תקופת האביב והסתיו

מפת סין בתקופת "האביב והסתיו"

שמה של התקופה נלקח משמו של הספר רשומות האביב והסתיו, שבו תועדו אירועים מחיי החצר של דוכסי נחלת ל'ו. התקופה, שנמשכה כ-300 שנים, אופיינה בעלייה משמעותית בכוחם של הנסיכים, האצילים והדוכסים על חשבון שלטון הקיסר; חשיבותו הטקסית, היא בלבד השאירה אותו על כסו. מרכזי הכוח הפוליטי היו מספר מצומצם של מדינות, שמקורן באיחוד של נחלות שהוענקו לתומכי השושלת בתקופת ג'ואו המערבית. למדינות אלו הייתה אוטונומיה כמעט מלאה, והן נלחמו זו בזו, ניהלו זו עם זו יחסי מסחר וכרתו ביניהן בריתות. למלך לא הייתה עוד הסמכות לשמש כבורר בסכסוכים בין המדינות, וכוחו הפוליטי היה דה-יורה בלבד; נחיתותו הפוליטית והאסטרטגית של המלך התבטאה כאשר צבאו של חוואן, אחד מהמלכים הראשונים בתקופה זו, הפסיד לצבא הדוכס מג'נג ב-707 לפנה"ס, וכאשר אצילים חזקים כגון הדוכס חוואן ממדינת צ'י (ששלט באמצע המאה השביעית לפנה"ס) הם שניהלו את פעולותיו של המלך והשתמשו בשמו כחותמת גומי. בהמשך, חלה התפוררות מדינית אפילו במדינות עצמן, כאשר אזורים בהן שהופקדו תחת מרותם של אצילים נהפכו למעין "מדינות" אוטונומיות משלהן, שעליהן הייתה לנסיכים השפעה מועטה.

תקופה זו התאפיינה בריבוד חברתי ברור מאוד, כאשר בקומות העליונות של "הפירמידה החברתית" היו האצילים הבכירים, שסדר הולדתם קבע את מעמדם, מתחתיהם האצילים הזוטרים יותר בני מעמד השְה (רובם בניהן הצעירים של משפחות אצולה), ומתחתיהם פשוטי העם והמשרתים. פשוטי העם ובני מעמד השה היו חייבים בשירות צבאי.

שתי היצירות הספרותיות המרכזיות של תקופה זו הן רשומות האביב והסתיו, שבהן נכתבו "דיווחים" על המתרחש במדינת לו שככל הנראה יועדו לרוחות, מהשנים 722 עד 481 לפנה"ס, ודזו ג'ואן מהמאה ה-5 לפנה"ס ("פרשנות דזו" לרשומות האביב והסתיו). באחרונה, מלבד פרשנות על הרשומות, מוצג סיקור נרחב של חיי החצר, הפוליטיקה והמלחמות בין המדינות באותה תקופה, ואף מצוטטים נאומים של שליטים ופוליטיקאים מהתקופה.

רשימת המלכים

השנים	שם המלך/עוצר	שנות שלטונו
770–720 לפנה"ס	ג'וֹאוּ פִּינְג	50
719–697 לפנה"ס	ג'וֹאוּ חְווָאן	22
696–682 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גְ'ווָאן	14
681–677 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שִׂי	4
676–652 לפנה"ס	ג'וֹאוּ חְווֵי	24
651–619 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שְׂיָאנְג	32
618–613 לפנה"ס	ג'וֹאוּ צִ'ינְג	6
612–607 לפנה"ס	ג'וֹאוּ קוָאנְג	5
606–586 לפנה"ס	ג'וֹאוּ דִינְג	20
585–572 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גְ'ייֵן	13
571–545 לפנה"ס	ג'וֹאוּ לִינְג	26
544–521 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גִ'ינְג	23
520 לפנה"ס	ג'וֹאוּ דָאו	שנה
519–476 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גִ'ינְג	43

תקופת "המדינות הלוחמות"

ערך מורחב – תקופת המדינות הלוחמות

מפת סין בתקופת "המדינות הלוחמות"

תקופת "המדינות הלוחמות" אופיינה, כמשתמע משמה, במלחמות בלתי-פוסקות בין המדינות ששלטו בשטחים שבעבר היו שייכים לשושלת ג'ואו. מהאזורים האוטונומיים הרבים בראשות האצילים ומהמדינות הקטנות הרבות קמו ישויות פוליטיות חדשות רבות; תהליך ההתפוררות המדינית נפסק, וישויות אלו היו ברובן מגובשות מאוד. שש המדינות צ'ו, צ'י, צ'ין, חאן, ג'או וווי היו החזקות מביניהן, והן נלחמו ביניהן על השליטה בסין. מלבדן היו מדינות קטנות נוספות, אך השפעתן הפוליטית הייתה זניחה יחסית. המאורע שבו החלה התקופה היה התפצלותה של מדינת ג'ין לשלוש המדינות חאן, ווי וג'או – שלוש ישויות פוליטיות שצברו עוצמה רבה בחציה הראשון של התקופה. סמכותו של המלך משושלת ג'ואו הצטמצמה בתקופה זו לאפס; הדוכס חוי מווֶי הכריז על עצמו כמלך (בסינית – וָאנְג, 王) ב-344 לפנה"ס, ובעקבותיו עשו זאת שליטיהן של שאר המדינות. ב-403 לפנה"ס, חאן, ג'או וְוֶוי קיבלו ממלך ג'ואו עצמאות מוחלטת.

מלבד המלחמות, בתקופה זו חלה עלייה משמעותית מאוד באוכלוסייה, שנבעה מעיבודן היעיל של אדמות חקלאיות שנכבשו במהלך התרחבותן של המדינות, כמו גם משיפור בטכניקה החקלאית ועידוד ילודה (על מנת להגדיל את כמות החיילים והחקלאים) על ידי השלטונות; התייעלות המסחר, שהתבטאה בהיווצרות ערים שהיוו מרכזי מסחר ומהן יוצאו מוצרים לכל רחבי סין ובהחלפת סחר החליפין במטבעות; ובעלייה במעמדם של בני השְה, האצולה הזוטרה.

מלכה האחרון של שושלת ג'ואו המזרחית הוא נאן, שנהרג בזמן שכוחות צ'ין השתלטו על בירת ג'ואו, ואנגצ'נג, ב-256 לפנה"ס. אחריו הוכתר ה"מלך" חווי, אך השטח הזעיר ששלט בו נכבש סופית על ידי צ'ין ב-249 לפנה"ס. תהליך איחוד סין הושלם ב-221 לפנה"ס, עם כיבושה של מדינת צ'י.

רשימת המלכים

שנה	שם המלך/עוצר, הערות	שנות שלטונו
475–469 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יְוֵּ'אן	6
468–442 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גָ'אנדִינְג	26
441 לפנה"ס	ג'וֹאוּ אָי	פחות משנה
441 לפנה"ס	ג'וֹאוּ סְה	פחות משנה
440–426 לפנה"ס	ג'וֹאוּ קָאו	14
425–402 לפנה"ס	ג'וֹאוּ וֵיילְיֵה	23
401–376 לפנה"ס	ג'וֹאוּ אָן	25
375–369 לפנה"ס	ג'וֹאוּ לְיֵה	6
368–321 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שְׂייֵן	47
320–315 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שֶׁנגִ'ינְג	5
314–256 לפנה"ס	ג'וֹאוּ נָאן – בימיו נפלה שושלת ג'ואו המזרחית.	58
255–249 לפנה"ס	ג'וֹאוּ חְווֵי – יורשו של נאן, הנהיג התקוממויות כנגד שושלת צ'ין.	6

הישגים טכנולוגיים וצבאיים

חקלאות

החקלאות הייתה מפותחת מאוד בתקופת ג'ואו והתבססה על שיטה המזכירה את הפאודליזם האירופי, שלפיה כל האדמות היו שייכות לאצילים, והוקצו לצמיתים שעיבדו אותן. דוגמה לשיטה חקלאית מהתקופה היא חלוקת השדה שמעבד הצמית לתשעה חלקים שווים, כאשר התבואה שגדלה במרכזי שבהם הועברה לאציל כמס, והחלק הנותר היה שייך לאיכר. הממשלה המרכזית אגרה את עודפי התבואה במחסנים לתקופות של בצורת ורעב. האצילים פיקחו גם על הפקת המתכות מהעפרות בשיטה דומה.

בתקופת ג'ואו נבנו פרויקטי ההנדסה ההידראולית הראשונים בתולדות סין, ששימשו לייעול השקיית השדות. הסכר העצום שנבנה בהוראת דוכס ווי, סונשו אאו , היה הפרויקט הראשון מסוג זה; הסכר גרם ליצירת מאגר מים עצום (בצפון אזור אנחווי של ימינו) ששימש להשקיית השדות. שימן באו תכנן את מערכת תעלות ההשקיה הראשונה בסין, שהובילה את מימי נהר ז'אנג אל אזור גבוה יותר בנהר הצהוב.

צבא

בראשיתה של ג'ואו המערבית היה ברשות השושלת צבא חזק שחולק לשתי יחידות עיקריות. במספר מערכות נכבשו מישור לוס , אזור נינגשיה של היום, ושפך הנהר הצהוב. כוחה הצבאי של השושלת הגיע לשיאו בסוף ימי המלך ג'או, כאשר הוביל את צבאו למערכות שבהן ניסה לכבוש את אזור נהר ההאן (יובל של היאנגצה). האחרון מבין ניסיונות אלו הסתיים באסון – צבאו של המלך נמחק כמעט לחלוטין, והוא עצמו טבע בעת שניסה לסגת עם שארית כוחותיו דרך נהר. ניסיונות דומים בהמשך נחלו הצלחה מועטה: המלך לי הוביל 14 יחידות צבאיות כנגד ה"ברברים" בדרום תחום שלטונו, מבלי להשיג ניצחון; המלך חוואן ניסה לכבוש את שטחי החואנרונג , בלא הצלחה; והמלך יואו נהרג בסופו של דבר על ידם בעת כיבושה של חאו. למרות שהמרכבות נכנסו לשימוש צבאי בסין עוד בתקופת שאנג, רק בימי ג'ואו התחיל השימוש הנרחב בהן לצורכים צבאיים.

תרבות

כלים טקסיים ופולחניים

כלי ברונזה מתקופת ג'ואו המערבית

מאפיין חשוב של התרבות בתקופת ג'ואו המערבית היה כלי הארד הפולחניים; שימושם העיקרי היה ב"האכלת" רוחות האבות במזון שהונח בהם, ובטקסי הקבורה שבהם הורדו לקברו של המת. אמנם במאה השנים הראשונות של התקופה לא היה בינם לבין הכלים מתקופת שאנג שוני סגנוני גדול, אך נוהג ייחודי שהתחיל בתקופה זו היה חריטת כתובות בעלות אופי פולחני בצדם הפנימי של הכלים או בבסיסם. כתובות אלו יועדו לרוחות האבות, וכללו בדרך כלל תיאור של האירועים שבהם נוצקו הכלים, ברכות לאבות, וכן מידע בעל חשיבות היסטורית רבה על התקופה. בתקופה מאוחרת יותר חל שינוי קיצוני יחסית בצורתם של הכלים, ככל הנראה עקב ניסוח "מערך הטקסים" החדש של שושלת ג'ואו, שהגדיר במדויק את סוגיהם של כלי הברונזה שהורדו לקברי המתים לפי מטרותיהם ומספרם, שנקבע לפי מעמדו של הנפטר. קברים מתקופת "האביב והסתיו" מאופיינים בשבירת כללי מערך הטקסים, וקברים מתקופת "המדינות הלוחמות" מאופיינים בשילוב מאפיינים תרבותיים חדשים, כגון מגילות שעליהן נכתבו יצירות מסוגים שונים ו"כלים זוהרים" מחרסינה או עץ, שדימו כלים שבהם השתמש הנפטר בחייו. תפקידם של אלו היה ללוות אותו לעולם המתים, שם יוכל להשתמש בהם. למטרות דומות שימשו כלים מירקן.

למוזיקה היה מעמד חשוב מאוד בטקסיהם הפולחניים של הג'ואו; הכלים המוזיקליים מאותה תקופה היו מערכות פעמוני ברונזה חסרי ענבל ואבנים תלויות על מסגרות עץ; הנגינה על שניהם התבצעה באמצעות הקשה במקלות עץ מיוחדים.

"מאה האסכולות"

קונפוציוס

סופה של תקופת האביב והסתיו ותקופת "המדינות הלוחמות" התאפיינו בפריחת זרמי חשיבה רבים בפילוסופיה הסינית (ומכאן כינוייה הנוסף, "תקופת מאה האסכולות"' 諸子百家). שליטי המדינות פרסו את חסותם על מלומדים בני מעמד השְה, ומלומדים משיטות פילוסופיות שונות נפגשו והתפלמסו זה עם זה במוסדות כגון אקדמיית ג'ישיה שבמדינת צ'י. אופי התקופה, שאופיינה במיעוט צנזורה, אפשר פיתוח שיטות פילוסופיות שנחשבו כמהפכניות. בתקופה זו פעלו קונפוציוס, לאו דזה, מנג-דזה, צ'ואנג-דזה, סון דזה, חאן פיי-דזה ועוד. מהאסכולות שמקורן בתקופה זו ניתן למנות את הקונפואציניזם השמרני, שלפיו קיומן של חברה ומדינה תקינים מותנים בקיומן של מערכות הנימוסין והטקסים העתיקים, ושאחד הערכים המקודשים ביותר שבה הוא כיבוד האבות; הדאואיזם, שלפיו במהלך חייו של האדם עליו לנסות ככל האפשר להשתלב עם ה"דרך" (הדאו), ושהאידיאל שלה הוא אי-העשייה; הלגליזם, שלפיו כדי לשמור על מדינה יציבה על השליט לבנות מערכת חוקים נוקשה, שמקיימיה יתוגמלו ומפריה ייענשו באופן דרקוני; אסכולת החקלאות דמוית-הקומוניזם, שהאידיאל שלה היה חיים חקלאיים; אסכולת השמות, שחבריה התפלמסו על משמעותם של השמות והמונחים; אסכולת הדיפלומטים , המואיזם ואסכולת הטבע , שממנה באו לעולם מושגי היין והיאנג וחמשת היסודות. שיטת הממשל שאפיינה את שושלת צ'ין, שהחליפה בסופו של דבר את ג'ואו, תאמה את אסכולת הלגליזם שפותחה בתקופה זו. כמעט לכל השיטות הפילוסופיות (או שמא הדתות) שהוזכרו כאן הייתה השפעה מסוימת על ההיסטוריה של סין, ורבות מהן קיימות בצורות שונות גם כיום. שלושת הראשונות הוכרו על ידי הממסד השלטוני בתקופות מאוחרות יותר.

ידיעת קרוא וכתוב

עם עליית כוחם של האצילים ברחבי הארץ נפוצה איתם גם ידיעת הקרוא וכתוב אשר הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של האצילים עד לאותה תקופה. התפשטות הקריאה והכתיבה עודדה את חופש המחשבה וההתפתחות הטכנולוגית.

מנדט השמיים

ערך מורחב – מנדט השמים

בראשיתה של שושלת ג'ואו נוסח עקרון פוליטי, דתי ופילוסופי חדש בשם "מנדט השמיים". לפי עיקרון זה, הפלת השאנג על ידי ג'ואו הייתה מוצדקת, מכיוון ש"מנדט השמיים" – הזכות השמימית לשלוט על סין – יינתן לאדם המוסרי ביותר, ונלקח במידה שהשלטון נעשה מושחת ורקוב מוסרית. המנדט הוצג כמעין הסכם שנערך בין שושלת ג'ואו ל"שמיים" (טיֶין, 天); לפי "הסכם" זה, מכיוון שראוי שהשלטון על הארץ ישקף את רצון השמיים, מנדט השמיים ניתן ממלך שאנג האחרון לשושלת ג'ואו. על מלכי השושלת, לפי ההסכם, לקיים שלטון מוסרי שבו יתקיימו הערכים הנעלים של ההרמוניה והכבוד, פן יילקח המנדט גם מהם ויועבר לשושלת ראויה יותר. אם כך, היותם של מלכי שאנג האחרונים אכזריים, נהנתניים ומושחתים היא שאפשרה את החלפתם בידי מלכי ג'ואו, ובמידה שגם אלה יתנוונו, יעלה לשלטון מלך משושלת אחרת.

אחת מחובותיו של המלך, לפי עקרון המנדט, הייתה ארגון לוח שנה, שלפיו ייקבעו הזמנים לביצוע מלאכות חקלאיות שונות ויצוינו החגים. מכיוון שמלכי ג'ואו טענו שמקור זכות השלטון שלהם הוא מהשמיים, הם ניסו ככל יכולתם להגיע לרמת דיוק מרבית בתצפיות האסטרונומיות לצורך קביעת לוח השנה שלהם.

גלריה

• 
  כד מתקופת שושלת ג'ואו.
• 
  מראת יד מברונזה וזכוכית.
• 
  שטח סין בתקופת האביב והסתיו.
• 
  כדים מתקופת שושלת ג'ואו.

מיקום התקופה בהיסטוריה של סין

שושלת שאנג	שושלת ג'ואו 1100–722 לפנה"ס	תקופת האביב והסתיו

לקריאה נוספת

• יורי פינס, גדעון שלח, יצחק שיחור, כל אשר מתחת לשמיים: תולדות הקיסרות הסינית. 2011, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שושלת ג'ואו בוויקישיתוף

• שושלת ג'ואו- שקיעת המלוכה, באתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
• שושלת ג'ואו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סין, היסטוריה, שושלת ג'ואו, 1122-221 לפני הספירה, דף שער בספרייה הלאומית
• שושלת ג'ואו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

סין הקדומה	שושלת ג'ואו 1100 לפנה"ס-722 לפנה"ס	סין הקדומה