שפות סיניות

סינית או השפות הסיניות הן קבוצת שפות המשתייכת לקבוצת השפות הסינו-טיבטיות – קבוצת השפות המדוברות השנייה בגודלה בעולם (אחרי השפות ההודו-אירופיות). אלו הן השפות אותן דובר הרוב האתני בסין – ההאן. 95% מאוכלוסיית סין דוברים שפות אלו, וכמו כן, גם רבים בקרב אוכלוסיות מהגרים במזרח אסיה, ביבשת אמריקה ובהוואי. השפות הסיניות דומיננטיות מאוד בסביבת סין, והיו גורם בעל השפעה רבה על שפות בחלק מהמדינות השכנות (כמו קוריאה ויפן).

סינית
汉语/漢語 Hànyǔ או 中文 Zhōngwén

מדינות	סין
אזורים	סין וקהילות סיניות ברחבי העולם
דוברים	1.35 מיליארד
כתב	כתב סיני סינית מפושטת בסין וסינגפור סינית מסורתית בהונג קונג, מקאו וטאיוואן.
משפחה	שפות סינו-טיבטיות שפות סיניות מנדרינית/קנטונזית
לאום	מנדרינית תקנית: סין קנטונזית תקנית: גואנגדונג, סין , סין , סין
קוד שפה	zh
קוד ISO 639-1	zh
קוד ISO 639-2	zho
קוד ISO 639-3	zho
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

השימוש במילה "סינית" עלול להיות מבלבל: מחד גיסא, אף שמקובל להתייחס לסינית כאל שפה אחת, ההבדלים בין הניבים השונים יכולים להגיע לרמת ההבדלים שבין הלשונות במשפחת השפות הרומאניות. מאידך גיסא, רוב השפות הסיניות המדוברות חולקות כתב כמעט אחיד. אחידות השימוש בכתב הסיני יצרה, איפוא, הבחנה ברורה בין השפה המדוברת (חְוָה – 话\話) לבין השפה הכתובה (ווֶן – 文).

סמניות סיניות בשלושה סגנונות שונים, אחד לכל שורה

השפות הסיניות המדוברות

רוב השפות הסיניות אינן מובנות הדדית, עקב העובדה שהפערים כה גדולים, עד שהם מזכירים הבדלים בין השפות הרומאניות, אך רוב דוברי השפות הסיניות, שאינם דוברי מנדרינית כשפת אם, מכירים שפה זו ודוברים אותה כשפה שנייה. ישנם דוברי שפות סיניות, שאינם דוברי מנדרינית, המתקשרים עם דוברי שפות סיניות אחרות באנגלית; לדוגמה, תושבי הונג קונג ומקאו, שרובם אינם דוברי מנדרינית.

ישנן 14 שפות סיניות שונות, כאשר המנדרינית היא המדוברת ביותר. אולם, לכל שפה סינית ישנם דיאלקטים (ניבים) רבים. כך, לדוגמה, למנדרינית יש דיאלקט מנדריני צפוני, דיאלקט מנדריני דרומי ודיאלקט מנדריני דרום מערבי, שהם, פחות או יותר, מובנים הדדית. ייתכן כי הגורם שעודד את היווצרות ההבדלים התרבותיים ואת ריבוי השפות באזור הדרום – דווקא בתחום שטח גאוגרפי צר יחסית – הוא הבידוד היחסי שנוצר כתוצאה מהחיים באזור הררי.

השפות הסיניות התפתחו, ככל הנראה, משפה פרוטו-סינית אחת, שהייתה קיימת לפני כמה אלפי שנים. לפעמים, עקב האיחוד הפוליטי הקיים בין כל דוברי השפות הסיניות, הן נתפשות כשפה סינית אחת, אך עקב הפערים העמוקים בהגייה ובאוצר המילים בין השפות הסיניות השונות, ומכיוון שהשפות הסיניות השונות אינן מובנות הדדית, ברור כי אין מדובר בדיאלקטים שונים של אותה השפה, אלא בשפות שונות השייכות לאותה משפחת שפות.

הדקדוק הסיני

בשונה מהשפות השמיות ומהשפות ההודו-אירופאיות, בשפות הסיניות כמעט שאין כלל הטיות של חלקי משפט (באנגלית: Inflective – התמרת מילים על מנת לייחסן זו לזו ולמשמעות משפט), והמילים אף נעדרות כמעט סימנים צורניים שיעידו על תפקידן הדקדוקי. תחת זאת, יש חשיבות רבה לסידור המילים במשפט.

השפות הסיניות נבדלות פחות בדקדוק ויותר באוצר המילים ובהגייה. בדומה לשאר השפות הסינו-טיבטיות, השפות הסיניות השונות הן שפות טונאליות – כלומר, קיימות מילים בעלות משמעויות שונות, שנבדלות רק בטון ההגייה; לדוגמה: במנדרינית ארבעה טונים, בקנטונזית בין שישה לתשעה טונים, ובטייוונית^{[דרושה הבהרה]} כשבעה טונים.

השפות הסיניות הן חד-הברתיות במקור – כלומר, כל מילה היא בת הברה אחת. אך עקב שינויים מודרניים שחלו בשפות הסיניות, כיום נעשה שימוש נרחב במילים בנות שתי הברות או יותר. מאחר שהכתב הסיני אינו פונטי, עברה השפה שינויים רבים. לאורך אלפי שנותיה המתועדות, אין כמעט כל קשר בין הכתב להגייה, ואותו הסימן ייקָרֵא באופן שונה בכל שפה סינית.

בסינית הקלאסית ובעיקר בספרות האלף הראשון שלפני הספירה, מודגש השימוש בחד-הברתיות. בתקופת סין הקיסרית, התרחקה השפה המדוברת מהשפה הספרותית (言文– וון-ין) והתפתחה לכיוון דו-הברתי. מאוחר יותר, באמצע המאה ה-19, החלו להתווסף לשפה המדוברת מילים המרכיבות 3 הברות ויותר.

המבנה הבסיסי של המשפט בסינית הוא של נושא-פועל-מושא, אך קיים גם מבנה משפט נטול פועל, בדומה למשפטים השמניים בעברית. הבדל משמעותי נוסף הבולט לעין הוא העובדה שמשפטי זיקה מופיעים לפני המשפט העיקרי ולא אחריו. כמו כן, הדקדוק מאפשר בניית משפט בסינית ללא נושא. הטיית פעלים לפי זמנים כמעט ואינה קיימת אף היא. עם זאת, קיימות מספר מיליות של אספקט ומודוס (בשפות שאינן עברית, משמשות לסימון של פעולה מתמשכת, מושלמת וכו'), המצטרפות בדרך כלל לפועל.

רשימת השפות הסיניות

• מנדרינית – מכונה בסינית "הניב הצפוני". זוהי השפה המדוברת ביותר בסין. מנדרינית תקנית, המבוססת על ניב בייג'ינג וניבים צפוניים אחרים, היא השפה הרשמית בסין ובטאיוואן, וכן, אחת מארבע השפות הרשמיות של סינגפור.
• 粵 – יוּאֵה (קנטונזית תקנית) – מדוברת במחוז גואנגדונג, הונג קונג, מקאו, דרום גואנגשי, חלקים מהאי הַאי-נַאן ובקהילות מהגרים במזרח אסיה וברחבי העולם.
• 吳 – ווּ (wu) – רוב גֶ'ה-גְ'יַאנְג, דרום ג'יאנגסו ואן-חוֵי. קיים קשר קל בין המנדרינית ל-וו.
• 閩 – מין (או פוג'יינית, הוֹקְייֵן) – אזורים נרחבים במחוז פוג'יין, רבים מתושבי טאיוואן והָאי-נָאן, חלקים במזרח מחוז גואנגדונג וחצי האי לייג'ואו, וכן, ריכוזי סינים בדרום-מזרח אסיה.
• 贛 – גַאן – מחוז ג'יאנג-שׂי, דרום-מזרח חוביי.
• 湘 – שׂיַאנְג (הונאנית) – רוב מחוז חוּנַאן, סצ'ואן, גואנגשי וגואנגדונג.
• 客家 – האקּה (קֶה-גְ'יַה במנדרינית) – שפתם של בני ההאקה, הפזורים בקהילות במקומות רבים ברחבי סין ומחוצה לה – צפון-מערב גואנגדונג, דרום ג'יאנגשי, דרום-מערב פוג'יין, ובמובלעות – שפה בכל דרום ודרום-מזרח אסיה.
• 晋 – גִ'ין – מדוברת בעיקר במחוז שאנשי, אך גם בחנאן. בעבר, נחשבה כניב מנדריני, אך כיום, נחשבת כשפה סינית נפרדת.
• 徽 – חְוֶי – מדוברת בדרום אנחווי ובצפון ג'ג'יאנג. תחילה, נחשבה כניב מנדריני, אך כיום, נחשבת כשפה סינית נפרדת.
• דוּנגַאן – הדונגאן מדוברת בקירגיזסטן, וקשורה לניבים צפון-מערביים של מנדרינית. דונגאן היא השפה הסינית היחידה שלא נכתבת באמצעות הכתב הסיני, אלא באמצעות האלפבית הקירילי.

ראו גם

• זה סינית בשבילי

קישורים חיצוניים

• משה ריינפלד, ספר בסין מנציח 129 שפות המדוברות בה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 בינואר 2008
• תמר רותם, ילד, רוצה להצליח בעסקים? תלמד סינית, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2009
• שפות סיניות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שפה סינית, דף שער בספרייה הלאומית