תאודור מומזן

כריסטיאן מתיאס תאודור מוֹמזֶן (בגרמנית: Christian Matthias Theodor Mommsen;‏ 30 בנובמבר 1817 – 1 בנובמבר 1903) היה היסטוריון גרמני, אחד מהמשפיעים והחשובים בהיסטוריונים של רומא העתיקה בעת החדשה. זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1902.

כריסטיאן מתיאס תאודור מוֹמזֶן
Christian Matthias Theodor Mommsen

לידה	30 בנובמבר 1817 Garding, שלזוויג, Unitary State
פטירה	1 בנובמבר 1903 (בגיל 85) שרלוטנבורג, הקיסרות הגרמנית
שם לידה	Christian Matthias Theodor Mommsen
ענף מדעי	לימוד היסטוריה, פילולוגיה קלאסית, תורת המשפט, היסטוריה, התקופה הקלאסית
מקום קבורה	Dreifaltigkeitskirchhof II
מקום לימודים	אוניברסיטת קיל (1843) Christianeum
מוסדות	אוניברסיטת לייפציג (1847–1851) אוניברסיטת ורוצלב (1854–1858) אוניברסיטת פרידריך וילהלם (1861–1885) האקדמיה הפרוסית המלכותית למדעים (1858) אוניברסיטת ציריך (29 באפריל 1852–27 באוגוסט 1854)
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1902) אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1871) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1868) אזרחות כבוד של רומא
בן או בת זוג	Maria Auguste Mommsen (1854–?)
צאצאים	Hans Georg Mommsen, Wolfgang Mommsen, Ernst Mommsen, Marie Mommsen, Konrad Mommsen, Lisbet Mommsen, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מספר צאצאים	16

ביוגרפיה

מומזן נולד בגארדינג שבשלזוויג (אז חלק מדנמרק) לכומר הפרוטסטנטי ינס מומזן, ולסופיה אליזבת קרומבהאר. בנוסף לתאודור היו במשפחה עוד שני אחים ושתי אחיות. מצבה הכלכלי של המשפחה היה צנוע, והיא התקיימה על משכורתו של האב כדיאקון בכנסייה. כאשר היה מומזן בן שלוש עברה משפחתו לבאד אולדסלו שבהולשטיין.

אביו של מומזן לא היה יכול להרשות לעצמו לשכור מורה לילדיו, ולימד אותם בעצמו בשעות הפנאי שלו. נראה שלאביו של מומזן הייתה השכלה וחיבה מסוימת לעולם ולשפות הקלאסיות, דבר שהשפיע עמוקות על בנו. במהלך ילדותו והתבגרותו למדו תאודור ואחיו גם באופן עצמאי, ויצרו לעצמם תוכנית לימוד פרטית. האחים הצליחו להרחיב את ידיעותיהם בספרות ובלשון הלטיניות והיווניות במידה שחרגה מעבר להשכלה הרגילה שלה זכו בני גילם בחינוך פורמלי.

רק כאשר הגיע מומזן לגיל 17, בשנת 1834, החל לקבל חינוך פורמלי, כאשר החל ללמוד, יחד עם אחיו טיכו, בגימנסיה שבעיר אלטונה, בזכות מלגה שקיבלו. בשנותיו בגימנסיה התבלט מומזן בלימודיו, והרחיב את הידע שלו בספרות עתיקה ובספרות צרפת ואנגליה. מומזן השתתף באופן פעיל באגודה מדעית שהקימו תלמידי הגימנסיה ואף שימש בה כמזכיר ויושב ראש. באפריל 1838 סיים מומזן את לימודיו בגימנסיה, ובאותה שנה נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת קיל. מומזן הצטיין בלימודיו והרחיב את ידיעותיו במשפט הרומי ובהיסטוריה של רומא. בין העבודות שחיבר בשנות לימודיו ניתן למנות את מחקרו על הטריבונים הארארים, עבודה על "השבטים הרומים מבחינה מנהלתית" (De romische tribus in adminsitarativer beziehung) ועבודתו על "האגודות הרומיות" (de collegiis et sodalieiis romanorum).

בשנת 1843 סיים מומזן את לימודיו האקדמאים, וקיבל תואר דוקטור למשפטים בציון המקסימלי. עבודת הדוקטורט שלו (ad legem de scribis et viatorebus at de autoretade) זכתה להערכה רבה מצד מוריו ומצד חוקרים בתוך ומחוץ לגרמניה. לאחר סיום לימודיו החל ללמד מומזן בבית ספר לבנות בהמבורג כמורה ללטינית, ספרות גרמנית וצרפתית, היסטוריה כללית וגאוגרפיה. במקביל החל לכתוב מאמרים מדיניים וביקורות תיאטרון לעיתונים המקומיים. בשנת 1848 קיבל מומזן מלגה לשנתיים מטעם הממשלה הדנית לשם מחקר מדעי. מומזן עזב את גרמניה, במטרה לחקור כתובות לטיניות באיטליה. בדרכו לאיטליה עבר בפריז שם בא במגע עם מספר היסטוריונים צרפתים.

תחנתו הראשונה באיטליה הייתה פירנצה, שם עסק בעיקר במחקר על מכתבי קיקרו. מפירנצה הגיע מומזן לרומא, שם התקבל על ידי המכון הארכאולוגי הגרמני במקום, ועבד לצד חוקרים גרמנים בולטים נוספים, כגון חוקר האפיגרפיות וילהלם הנצן. במהלך שהותו ברומא החל מומזן לפרסם מאמרים בקצב הולך וגדל תחת חסות המכון. באותה תקופה גם נחשף מומזן להשפעתו של החוקר בארטלומיו בורגסי מסן מרינו, ששיטות העבודה החדשניות שלו בתחומי האפיגרפיה והנומיסמטיקה (חקר מטבעות) נחשבו בעיני מומזן למושלמות. מומזן ראה בבורגסי מורו ורבו, ואף חשף בפניו את תוכניתו רחבת היריעה לקבץ את כל הכתובות הלטיניות באוסף מקיף אחד ("אוסף הכתובות הלאטיניות"). מומזן החל לעבוד על אוסף זה באיטליה, לצד כתיבת מחקרו "הכתובות הלטיניות של ממלכת נאפולי". כמו כן ניצל מומזן את שהותו באיטליה להעמיק את לימודיו בחקר הניבים של עמי איטליה התחתית.

בשנת 1847 חזר מומזן לגרמניה ולעבודתו הקודמת כמורה בבית הספר לבנות בהמבורג. בשנת 1848 פרצו ברחבי ערי אירופה מהומות ומרידות אביב העמים ומומזן, כמו משכילים ואנשי רוח רבים בני התקופה, נטל חלק פעיל במאבק. אחרי שנפצע במהומת רחוב בהמבורג, התמנה לחבר מערכת של עיתון ממשלת שלזוויג הולשטיין המורדת. מאוכזב מהתנהלות התנועה, נטש אותה מומזן ועבר ללייפציג, שם התקבל לסגל האוניברסיטה המקומית. שלוש השנים בהן שהה בלייפציג היו שנות פריחה עבורו. הוא הוציא לאור בשנת 1852 את "הכתובות הלטיניות של ממלכת נאפולי", החל לכתוב את דברי ימי רומא, ופרסם מספר מאמרים ועבודות חשובות. דעותיו הליברליות והתנגשותו עם שלטונות פרוסיה הביאו לפיטוריו, לצד שני חברי סגל נוספים בשנת 1851. שנה לאחר מכן החל מומזן ללמד באוניברסיטת ציריך.

בשנת 1854 נשא לאישה את מארי ריימר (במהלך נישואיהם נולדו לזוג שישה עשר ילדים, שמהם שנים עשר הגיעו לבגרות), והוזמן לשמש כפרופסור קבוע למשפט הרומאי בברסלאו. בשנה זו יצא לאור הכרך הראשון של "דברי ימי רומא". מומזן קיווה שבברסלאו יוכל להמשיך בעבודתו על אוסף הכתובות הלטיניות, אך נאלץ לדחות את חלומו. בשנים אלה המשיך את עבודתו על הכרך השני של ההיסטוריה של רומא, שיצא לאור בשני חלקים בשנים 1855 ו-1856.

בשנת 1857 הוזמן מומזן על ידי האקדמיה הפרוסית למדעים לעבור לברלין, כחבר האקדמיה, לשם פרסום אוסף הכתובות הלטיניות, יצירה שעליה המשיך ועבד לאורך כל הקריירה המדעית שלו. הוא עבר לברלין בשנת 1858 ומשנת 1861 ועד סוף ימיו שימש פרופסור באוניברסיטת ברלין. שנים אלה היו השנים הפוריות ביותר בחייו המדעיים של מומזן, במהלכן הוא פרסם את חיבוריו ההיסטוריים החשובים ביותר: "משפט המדינה הרומי" בין השנים 1871–1888, ו"אוסף הכתובות הלאטיניות" בעריכתו, שהחל להופיע משנת 1863 ואילך.

במקביל לעבודתו המדעית, נטל מומזן חלק פעיל בחיים הפוליטיים של פרוסיה. הוא שימש כציר מטעם מפלגת הקדמה בבית הנבחרים הפרוסי בין השנים 1863–1866, ציר מטעם הליברלים הלאומיים בין השנים 1873–1879, וציר של פלג ליברלי שמאלני בין השנים 1881–1884. בפעילותו הציבורית התמקד בתחומי המדע והחינוך, אך התערב גם בנושאי מדיניות וחברה. מומזן היה חבר קבוע באופוזיציה, ולא חשש להביע ביקורת על דרכי התנהלות המדינה. התנגדויות אלה הגיעו לשיאן בחיכוך עם ביסמרק ב-1881 בקשר למדיניות מכסי המגן שזה הפעיל. התנגדותו של מומזן הובילה להשלכתו לכלא לתקופה קצרה באשמת הוצאת דיבה, עד שזוכה ויצא לחופשי. בסוף הקריירה הפוליטית שלו קרא מומזן לשיתוף פעולה בין הליברלים לבין הסוציאל-דמוקרטים.

בשנת 1899 יצא לאור ספרו "משפט העונשין הרומאי", האחרון שהודפס בחייו. שנה לפני מותו זכה מומזן בפרס נובל לספרות לשנת 1902. בהודעה לעיתונות שפרסמה האקדמיה השוודית, נומקה זכייתו במילים הבאות כך:

"בעבור היותו היוצר הגדול ביותר בתחום הכתיבה ההיסטורית, ובמיוחד בזכות עבודתו המונומנטלית "דברי ימי רומא"

את עבודתו האחרונה, "הקודקס תאודסיאנוס", עליה עבד בהיותו מעל לגיל 80, לא זכה מומזן לראות בדפוס. הוא מת ב-1 בנובמבר 1903, בגיל 86.

עבודתו המדעית

תאודור מומזן ליד שולחן עבודתו, 1881

תרומתו של מומזן להתפתחותה של ההיסטוגרפיה הרומית המודרנית הייתה עצומה. חוקרים רבים רואים בו אבי המחקר המודרני של רומא. מומזן חיבר והוציא לאור מעל לאלף עבודות, מאמרים ומחקרים, רובם פורצי דרך בסגנונם, בשיטות המחקר, ובניתוח ההיסטורי שהציעו. אף על פי שפרסומו הרחב בא לו בזכות חיבוריו על ההיסטוריה הרומית, תרומותיו הגדולות היו בתחומי חקר המשפט הרומי, וחקר האפיגרפיות (מחקר כתובות על אבן או עץ) שהוא היה אחד מחלוציו. חוץ משני ענפים חשובים אלו, עסק מומזן גם בענפיו האחרים של המחקר ההיסטורי המודרני, כגון חקר מטבעות, פרוסופוגרפיה (תולדות אישים), פאפירולוגיה וארכאולוגיה.

ספרים

• דברי ימי רומא (Römische Geschichte): יצירתו המפורסמת ביותר של מומזן, יצאה לאור בארבעה כרכים בין השנים 1854 ו-1885. שלושת הכרכים הראשונים מתארים את ההיסטוריה הרומית מהימים הראשונים של ההגירה הלטינית לאיטליה, ועד לתקופת שלטונו של יוליוס קיסר. הכרך הרביעי לא ממשיך את ההיסטוריה מהנקודה בה הסתיים הספר השני, אלא מכיל חתך היסטורי נרחב המתאר את הפרובינקיות הרומיות בתקופת רומא הקיסרית, מימי קיסר ועד ימי דיוקלטיאנוס. אף על פי שמומזן התכוון לכתוב כרך חמישי שיתאר את ההיסטוריה הרומית מימי קיסר והלאה, כרך זה מעולם לא יצא לאור. "דברי ימי רומא" נחשבת אחת היצירות הקלאסיות הגדולות שבתחום הכתיבה ההיסטורית. הספרים ראו אור בתרגום עברי.
• משפט המדינה הרומי (Romanisches Staatsrecht): מחקר זה נחשב לעבודתו המדעית החשובה ביותר. הוא יצא לאור בשלושה כרכים בין השנים 1871 ל-1888. בעבודתו זו מתאר מומזן באופן שיטתי את החוק הרומאי והתפתחותו, את התפתחות מוסדות השלטון וסמכותיהם, ואת הטלטלה החוקית שעברה על המדינה הרומית עקב הקמתו של משטר הפרינקפס. שני הכרכים הראשונים מתארים בפרטי פרטים את המגיסטארטיות השונות, החל במלך, דרך מוסדות הרפובליקה וכלה במשרת הפרינקפס. כמו כן הם מסבירים את הסמכויות המבצעות בחוק הרומי: האימפריום, הווטו והמחאה הטריבונית. חלקו הראשון של הכרך השלישי מתאר את התפתחות המעמדות השונים ברומא, מבנה ומהות האזרחות הרומית, והיחסים המשפטיים בין רומא לנתיניה, בני בריתה ומדינות זרות. חלקו השני של הכרך השלישי מתאר את מהותו וכוחו של הסנאט הרומי.
• "קווי היסוד של משפט המדינה הרומי" (Abriss des Romanisches Staatsrecht): ספר זה הוא למעשה ספר משלים לספר הקודם ונועד לתת תמצית בהירה לעיקרי הדברים של הספר המקיף יותר.
• "המשפט הפלילי הרומי" (Römisches Strafrecht: יצא לאור בשנת 1889. בעבודה זו מתאר מומזן את סמכויות הענישה של השליטים הרומים, סוגי הפשעים, והעונשים השונים שניתנו לפי המשפט הרומי. הספר מנתח באופן מעמיק את החוקים הפלילים ברומא, ומקיף את התקופה מימי המלוכה הרומית ועד לימיו של דיוקלטיאנוס.

אוספים מדעיים ותירגומים מלטינית

• אוסף הכתובות הלאטיניות (Corpus Inscriptionum Latinarum) אוסף רב כרכים שיצא לאור החל משנת 1863, שמכיל בתוכו את כל הכתובות הלטיניות הידועות, ומקבצן לעבודה אחת. עד היום יצאו בין 17 ל-20 כרכים, המכילים כ-180,000 כתובות מעובדות, מנותחות ומתורגמות. כתיבת ועריכת האוסף כולו נוהלה על ידי מומזן, כאשר 15 ספרים הופיעו בימיו חייו, כאשר חמישה מהם נכתבו על ידיו ומחציתם נערכו על ידיו. העבודה על האוסף עדיין נמשכת היום (2005), והאוסף משמש כבסיס חשוב ועיקרי לכל מחקר היסטורי של רומא.
• "הדיגסטות של יוסטיניאנוס הראשון (Corpus Juris Civilis): תרגום ועיבוד מלטינית לגרמנית של אוסף החוקים הידועים שנעשו על פי הוראת הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס.
• קודקס תאודוסיאנוס (Codex Theodosianus) תרגום ועיבוד של אוסף חוקי האימפריה הרומית תחת שלטון הקיסרים הנוצרים, שכונס תחת קודקס אחד תחת הקיסרים תאודוסיוס השני וולנטינינוס השלישי. הספר נערך יחד עם פ.ה מאייר, ויצא לאור אחרי מותו של מומזן.

עבודות חשובות נוספות

• תרומה משמעותית לחיבור המדעי החשוב תעודות עתיקות של גרמניה (Monumenta Germaniae Historica) חיבור המתאר את המעבר מן התקופה הרומית לתקופת ימי הביניים בגרמניה. מומזן עיבד ותרגם מלטינית עבור עבודה זו את כתביהם של יורדנס, קאסיודורוס ואחרים.
• מחקרים על הלימס (קווי הביצורים הרומאים) בגרמניה.
• מחקרים על חוקות הערים סלפנסה ומלקה.

מאבק באנטישמיות

התיעוד הראשון שידוע על יחסו של מומזן לאנטישמיות היא הצהרה של אנשי ציבור ורוח משנת 1880, שעליה חתם, אשר תיארה את האנטישמית כ"חרפה לאומית" (כנגד הפטיציה האנטישמית). בשנת 1881 כתב מומזן את המאמר "משהו על היהדות שלנו" בה הוא יצא נגד האנטישמיות בגרמניה, והגיב על טענתו הגזענית של היינריך טרייצ'קה, "היהודים הם אסוננו". מומזן היה הנוצרי החשוב היחיד שהביע את התנגדותו לטרייצ'קה, עמיתו באוניברסיטת ברלין. הוא הכתיר את טרייצ'קה כ"נביאה האמיתי" של האנטישמיות החדשה, שאינה אלא "טירוף המוני". עם זאת, מומזן גם ביקר את היהודים: "שום משה לא יוביל אותם חזרה לארץ המובטחת. בין שימכרו מכנסיים או ימכרו ספרים, הם חייבים...לזנוח את מוזרותם". מומזן האמין בתרומתם החיובית של היהודים לגרמניה, ותבע השתלבות מלאה של היהודים בחייה. עם הקמת האגודה למלחמה באנטישמיות ב-1891 הצטרף מומזן לשורותיה, ושימש בה כחבר פעיל.

ספריו בעברית

• דברי ימי רומא, בארבעה כרכים, מתורגמים בידי צבי וויסלבסקי, ד’ קלעי, צ’ רודי, בעריכת פ. לחובר, צ' ויסלבסקי, מסדה, תל אביב, 1952.

קישורים חיצוניים

• תאודור מומזן, ברשת החברתית Goodreads
• תאודור מומזן, באתר פרס נובל (באנגלית)
• כתבי תאודור מומזן בפרויקט בן-יהודה
• תאודור מומזן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• תאודור מומזן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי תאודור מומזן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• תאודור מומזן (1817-1903), דף שער בספרייה הלאומית
• Corpus Inscriptionum Latinarum