הצגת המקור של הדף "ועידת מדריד (1991)"

{{ועידה
| עיר = [[מדריד]]
| תמונה = President Bush addresses the Middle East Peace Conference at the Royal Palace in Madrid, Spain - NARA - 186439.tif
| כיתוב = הנשיא [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|בוש]] נואם בוועידת מדריד
| נשיא = {{דגל|ארצות הברית}} [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]]{{ש}}{{דגל|ברית המועצות}} [[מיכאיל גורבצ'וב]]{{ש}}{{דגל|ספרד}} [[פליפה גונסאלס]]
| משתתפים = {{דגל|ארצות הברית||+}}{{ש}}{{דגל|ברית המועצות||+}}{{ש}}{{דגל|ישראל||+}}{{ש}}{{דגל|ירדן||+}}{{ש}}{{דגל|לבנון||+}}{{ש}}{{דגל|מצרים||+}}{{ש}}{{דגל|סוריה||+}}
| תוצאה = [[#לאחר הוועידה|ללא תוצאות מיידיות]]
}}

'''ועידת מדריד''' היא ועידה בינלאומית שנערכה ב[[מדריד]] בירת [[ספרד]] בין [[30 באוקטובר]] ל-[[1 בנובמבר]] [[1991]] במטרה לקדם את תהליך ה[[שלום]] בין [[ישראל]], ה[[פלסטינים]] ו[[מדינות ערב]].

==רקע==
[[קובץ:JamesBaker.jpeg|שמאל|ממוזער|150px|ג'יימס בייקר]]
רעיון הוועידה הבינלאומית הועלה עוד בתקופת ממשלו של [[רונלד רייגן]] על ידי [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] דאז [[ג'ורג' שולץ]], אך נדחה על ידי ממשלת ישראל בראשות [[יצחק שמיר]], שנקטה בעמדה המסורתית של ישראל הקוראת למשא ומתן ישיר עם מדינות ערב.{{ש}}
בעקבות [[מלחמת המפרץ]] הראשונה, סבר הממשל האמריקאי כי שיתוף הפעולה שבין [[ארצות הברית]] ו[[מדינות ערב]], ועמידתה של ישראל מן הצד, ללא תגובה צבאית, בשעה שנורים עליה טילים, על מנת שלא למוטט את הקואליציה, יוצרים אווירה חדשה, שתאפשר את קידומו של המשא ומתן המדיני, וכי השעה כשרה לכינוסה של ועידה בינלאומית לשלום, שתנצל את "[[חלון הזדמנויות|חלון ההזדמנויות]]" שנפתח.

[[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] ו[[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] הפעלתן [[ג'יימס בייקר]] החלו בלחץ מאסיבי. לאחר דיונים בין הממשל האמריקאי לבין ממשלת ישראל הסכים שמיר להשתתף בוועידה בינלאומית ב[[מדריד]], תוך מספר התניות, שכללו הגבלות על מבנה המשלחת הפלסטינית-ירדנית, שהמשא ומתן העיקרי לא יתנהל בה אלא בדיונים נפרדים מול כל מדינה בנפרד, וכמובן חידוש היחסים הדיפלומטיים עם [[ברית המועצות]]. לקראת כינוס הוועידה מסרה ארצות הברית לישראל מכתב ביטחונות בו צוין שהיא אינה תומכת בכינונה של [[מדינה פלסטינית]] עצמאית ואין זו מטרתה להביא את אש"ף לתוך התהליך או לגרום לישראל להיכנס לדו-שיח או משא ומתן עם אש"ף.

==הוועידה==
את הוועידה כינסו במשותף נשיאי [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]], שהזמינו אליה את נציגי ממשלות [[ישראל]], [[סוריה]], [[ירדן]], [[לבנון]] ו[[מצרים]], וכן את נציגי ארצות הברית, ברית המועצות ו[[האיחוד האירופי]]. ה[[פלסטינים]] יוצגו בוועידה כחלק מהמשלחת הירדנית. עובדה זו הייתה למעשה התחכמות דיפלומטית שנועדה לאפשר משא ומתן ישראלי-פלסטיני מבלי שישראל תצטרך לשאת ולתת עם [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]]. נציגי הפלסטינים בשיחות היו תושבי [[הגדה המערבית]] ו[[רצועת עזה]], והיו בהם שהיו מזוהים עם אש"ף במובהק, כמו למשל [[חיידר עבד א-שאפי]]. בכיר פלסטיני נוסף שהיה שם הוא [[סאיב עריקאת]], שאף הודה בריאיון עם [[עקיבא אלדר]] כי הוא היה נציגו של ערפאת: {{ציטוטון|הלכנו למדריד תחת מטרייה של משלחת ירדנית-פלסטינית. מצד אחד לא היינו אש"ף, מצד שני קיבלנו הוראות מערפאת ומאחרים בתוניס. כדי להזכיר שאנחנו קיימים, הופעתי בוועידת מדריד עם כאפיה לראשי. בחוסר רצון, באונס, שמיר נתן את הגושפנקה לקווי היסוד (Terms of Reference) של תהליך השלום (החלטות מועצת הביטחון [[החלטה 242|242]] ו-[[החלטה 338|338]]). בלי מדריד לא היינו מגיעים לאוסלו. הוא לא הבין מה שאנחנו הבנו – שהדברים יתפתחו באופן טבעי ושאלה שינסו לעצור את המהלך ייעלמו}}.

המארחים שלחו לוועידה את הדרג הבכיר ביותר: הנשיא [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|ג'ורג' בוש]], הנשיא [[מיכאיל גורבצ'וב]] ו[[ראש ממשלת ספרד]] [[פליפה גונסאלס]]. הצדדים הנצים שלחו לוועידה את דרג שרי החוץ, למעט מדינת ישראל, שיוצגה על ידי ראש הממשלה [[יצחק שמיר]]. בחירתו של שמיר להשתתף בוועידה התפרשה על ידי שר החוץ של ישראל, [[דוד לוי]], כהבעת אי אמון בו ועל-כן הוא בחר שלא להשתתף בוועידה. במקומו הופיע סגנו, [[בנימין נתניהו]], שייצג את ישראל בפני כלי התקשורת העולמיים.

הוועידה, אליה הגיע שמיר כשהוא מלווה באנשי ימין מובהקים מן [[הליכוד]] כ[[עוזי לנדאו]] ו[[בנימין נתניהו]], וביו"ר הקואליציה [[שרה דורון]], כללה בעיקר נאומים טקסיים, שכללו אף חילופי מהלומות מילוליות (הנציג הסורי [[פארוק א-שרע]] קרא לשמיר "טרוריסט" וזה הגיב כי נאום הסורי הוא "נאום [[יוזף גבלס|גבלס]]"), אך בסופה סוכם כי ייפתחו בדצמבר שיחות דו-צדדיות ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]]. במהלך דיוני הוועידה התגלע ויכוח על הפרוצדורה בין הישראלים והפלסטינים: בעוד הפלסטינים דרשו להציג עצמם כמשלחת נפרדת (בניגוד לסיכום המוקדם), ישראל התנגדה לכך; "שיחות מסדרון" הביאו לבסוף לפתרון הבעיה.

בוועידת מדריד הותוו למעשה הערוצים הרשמיים המשמשים בתהליך השלום הישראלי-ערבי עד היום הזה: הערוץ הבילטרלי (דו-צדדי), שבו נושאת ונותנת מדינת ישראל מול כל צד ערבי בנפרד, והערוץ המולטילטרלי (רב-צדדי), שבו נערכים דיונים רבי-משתתפים בעיקר בנושאים בעלי זיקה משותפת כגון פיתוח כלכלי, איכות סביבה, מים וכדומה.

==לאחר הוועידה==

ועידת מדריד היוותה נקודת מפנה היסטורית ב[[יחסי ישראל–העולם הערבי|יחסי ישראל–מדינות ערב]]. הייתה זו הפעם הראשונה בה [[ארצות ערב|מדינות ערב]] (למעט [[מצרים]]) [[הכרה בישראל|הכירו בישראל]] והסכימו לקיומה. הוועידה הובילה למהלך של שיחות ישירות מול ממשלות ערב, שהיה שאיפתן של כל ממשלות ישראל מאז הקמתה.

השיחות בוושינגטון התקיימו בשלוש משלחות ישראליות נפרדות: משלחת ישראלית בראשותו של [[אליקים רובינשטיין]] מול משלחת ירדנית-פלסטינית; משלחת ישראלית בראשותו של [[יוסי בן אהרון]] מול משלחת [[סוריה|סורית]], ומשלחת ישראלית בראשותם של [[יוסף הדס]] ו[[אורי לוברני]] מול משלחת לבנונית. השיחות בפועל לא הביאו להתקדמות של ממש, אך אנשי הימין בישראל ראו בהן התקדמות בדרך מסוכנת, וכמחאה על קיומן פרשו ב-[[16 בינואר]] [[1992]] מפלגות "[[מפלגת מולדת|מולדת]]" ו"[[התחיה]]" מממשלת שמיר. [[מפלגת צומת]] פרשה כבר מספר ימים לפני כן על רקע דחיית [[חוק הבחירה הישירה]]. פרישת מפלגות הימין הביאה לנפילת הממשלה.

הוועידה סללה את הדרך למשא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים. בשנת [[1993]] ניהלו נציגים ישראלים מגעים ישירים עם נציגי אש"ף שלא היו תושבי [[הגדה המערבית ורצועת עזה|יהודה ושומרון ורצועת עזה]] – מהלך שביטא הכרה של ישראל באש"ף כמיצג את הפלסטינים וחתימה על [[הסכמי אוסלו]].

במהלך דיוני ועידת מדריד שוחררו [[יהדות סוריה|יהודי סוריה]] באפריל [[1992]], בעקבות לחץ אמריקני על אסד לבצע מחווה כלפי ישראל. כמו כן הוועידה פרצה דרך ב[[יחסי החוץ של ישראל|יחסים הבינלאומיים של ישראל]]. מדינות רבות שלא הכירו בישראל, למשל [[הרפובליקה העממית של סין]], כוננו עמה יחסים דיפלומטיים, ומעמדה הבינלאומי של ישראל השתפר בצורה ניכרת.

ועידת מדריד הובילה לשיחות דו-צדדיות ציבוריות עם [[ירדן]], שהגיעו לשיאן ב[[הסכם השלום בין ישראל לירדן]] משנת [[1994]]. בהסכם התחייבו שתי המדינות להימנע מפעולות מלחמה, להבטיח ששום איום לאלימות כלפי האחר לא ייווצר בטריטוריה שלהן, לעשות מאמץ למנוע מעשי טרור ולפעול ביחד להשגת ביטחון ושיתוף פעולה במזרח התיכון בהחלפת מוכנות צבאית בצעדים בוני אמון.

בינואר [[2007]] התקיים במדריד מפגש ייצוגי של נציגים מישראל וממדינות ערב, תחת השם "מדריד פלוס 15" או "ועידת מדריד השנייה". במפגש נטלו חלק משתתפים מסוריה, לבנון, מצרים, ירדן, [[הרשות הפלסטינית]], ישראל ומדינות אירופה. המפגש לא היה רשמי: משתתפי המפגש לא ייצגו את ממשלותיהם, ולא נכללו בו דיונים בנוגע למשא ומתן עם ישראל{{הערה|{{הארץ|עקיבא אלדר|סוריה: לא נסכים לתנאים מוקדמים במשא ומתן עם ישראל|1.1378311|13 בינואר 2007}}}}.

== קישורים חיצוניים ==
* יותם ירקוני, [https://theliberal.co.il/השינוי-הדרמטי-של-הזירה-המדינית-25-שנה-לו/ אז, בחצי הדרך: וועידת מדריד – איך היא שינתה את המציאות שלנו], באתר [[ליברל (מגזין)|ליברל]], 13 בנובמבר 2016
* {{מעריב אונליין||30 שנה לוועידת מדריד|news/politics/Article-872042|23 באוקטובר 2021}}
* {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=21290 30 שנה לוועידת מדריד], במסגרת הסכת עולמי עם [[יצחק נוי]], [[כאן ב|תאגיד השידור הישראלי - כאן]], 9 בינואר 2021

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
{{תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים ישראל-ערב}}
{{יצחק שמיר}}

[[קטגוריה:תהליך השלום הישראלי-פלסטיני]]
[[קטגוריה:מדריד: היסטוריה]]
[[קטגוריה:1991 בספרד]]
[[קטגוריה:1991 בישראל]]
[[קטגוריה:תהליך השלום הישראלי-סורי]]
[[קטגוריה:ועידות שלום|מדריד]]
[[קטגוריה:נשיאות ג'ורג' הרברט ווקר בוש]]
[[קטגוריה:הסכסוך הישראלי-ערבי: ועידות]]
[[קטגוריה:1991 בפוליטיקה]]