הצגת המקור של הדף "שמעון פרס"

{{מנהיג
| שם = שמעון פרס
| תמונה = Shimon Peres official portrait, 2007.jpg
| כיתוב = פורטרט רשמי של נשיא המדינה שמעון פרס בשנת [[2007]]
| תאריך לידה = [[2 באוגוסט]] [[1923]]
| תאריך לידה עברי = [[כ' באב]] [[ה'תרפ"ג]]
| תאריך פטירה = [[28 בספטמבר]] [[2016]]
| תאריך פטירה עברי = [[כ"ה באלול]] [[ה'תשע"ו]]
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
| מקום קבורה = {{דגל|ישראל}} [[חלקת גדולי האומה]],{{ש}}[[הר הרצל]], [[ירושלים]], [[ישראל]]
| השכלה = * [[אוניברסיטת ניו יורק]]
* בית הספר החדש למחקר חברתי
* [[ניו סקול]]
* [[אוניברסיטת הרווארד]]
* [[תיכון א' לאמנויות תל אביב]]
| עיסוק = [[פוליטיקאי]], [[מדינאי]]
| מקום לידה = {{דגל|הרפובליקה הפולנית השנייה}} [[וישנבה]], [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]
| מקום פטירה = {{דגל|ישראל}} [[רמת גן]], [[ישראל]]
| מפלגה = [[מפא"י]] (1959–1965){{ש}}[[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]] (1965–1968){{ש}}[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]] (1968–2006){{ש}}[[קדימה (מפלגה)|קדימה]] (2006–2015)
| סיעה = [[מפא"י]] (1959–1965){{ש}}[[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]] (1965–1968){{ש}}[[המערך]] (1969–1991){{ש}}[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]] (1968–1969; 1991–1999){{ש}}[[ישראל אחת]] (1999–2001){{ש}}[[העבודה-מימד]] (2001–2006){{ש}}[[קדימה (מפלגה)|קדימה]] (2006–2007)
| תאריך עלייה = 1934
| שם לידה = שמעון פרסקי
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[נשיא מדינת ישראל]]
| למניין = 9
| התחלת כהונה = [[15 ביולי]] [[2007]]
| סיום כהונה = [[24 ביולי]] [[2014]]
| הקודם בתפקיד = [[משה קצב]]
| הבא בתפקיד = [[ראובן ריבלין]]
}}
| צאצאים = [[צביה ולדן]], [[יוני פרס]], [[חמי פרס]]
| מספר צאצאים = 3
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[ראש ממשלת ישראל]]
| למניין = 8
| התחלת כהונה = [[13 בספטמבר]] [[1984]]
| סיום כהונה = [[20 באוקטובר]] [[1986]]
| הקודם בתפקיד = [[יצחק שמיר]]
| הבא בתפקיד = [[יצחק שמיר]]
|שם תפקיד מעל=[[נשיא ישראל|הנשיא]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[חיים הרצוג]]
|תואר סגן 1=[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|מ"מ]]
|סגן 1=[[יצחק שמיר]]
|תואר סגן 2=[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן]]
|סגן 2=[[יצחק נבון]], [[דוד לוי]]
| פירוט = כהונה ראשונה
}}
{{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד =
| למניין =
| התחלת כהונה = [[4 בנובמבר]]{{הערה|כיהן כראש הממשלה בפועל עד [[22 בנובמבר]] 1995.}} [[1995]]
| סיום כהונה = [[18 ביוני]] [[1996]]
| הקודם בתפקיד = [[יצחק רבין]]
| הבא בתפקיד = [[בנימין נתניהו]]
|שם תפקיד מעל=[[נשיא ישראל|הנשיא]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[עזר ויצמן]]
| פירוט = כהונה שנייה
}}
| תפקיד3 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]]
|התחלת כהונה=[[20 באוקטובר]] [[1986]]
|סיום כהונה=[[15 במרץ]] [[1990]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק שמיר]]}}
{{תפקיד מנהיג
|התחלת כהונה=[[13 ביולי]] [[1992]]
|סיום כהונה=[[5 בנובמבר]] [[1995]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק רבין]]}}
| תפקיד4 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = ה[[משנה לראש הממשלה]] ו[[השר לפיתוח הנגב והגליל]]
| התחלת כהונה = [[10 בינואר]] [[2005]]
| סיום כהונה = [[23 בנובמבר]] [[2005]]
| הבא בתפקיד = [[יעקב אדרי]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אריאל שרון]]}}
{{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד =
| התחלת כהונה = [[4 במאי]] [[2006]]
| סיום כהונה = [[13 ביוני]] [[2007]]
| הקודם בתפקיד = [[יעקב אדרי]]
| הבא בתפקיד = [[יעקב אדרי]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אהוד אולמרט]]}}
{{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]]
|התחלת כהונה=[[7 במרץ]] [[2001]]
|סיום כהונה=[[2 בנובמבר]] [[2002]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אריאל שרון]]}}
| תפקיד5 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד החוץ|שר החוץ]]
|למניין=8
|התחלת כהונה=[[20 באוקטובר]] [[1986]]
|סיום כהונה=[[22 בדצמבר]] [[1988]]
|הקודם בתפקיד=[[יצחק שמיר]]
|הבא בתפקיד=[[משה ארנס]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק שמיר]]}}
{{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=-
|התחלת כהונה=[[13 ביולי]] [[1992]]
|סיום כהונה=[[22 בנובמבר]] [[1995]]
|הקודם בתפקיד=[[דוד לוי]]
|הבא בתפקיד=[[אהוד ברק]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק רבין]]}}
{{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=-
|התחלת כהונה=[[7 במרץ]] [[2001]]
|סיום כהונה=[[2 בנובמבר]] [[2002]]
|הקודם בתפקיד=[[שלמה בן עמי]]
|הבא בתפקיד=[[בנימין נתניהו]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אריאל שרון]]}}
| תפקיד6 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[המשרד לשיתוף פעולה אזורי|השר לשיתוף פעולה אזורי]]
| למניין = 1
| התחלת כהונה = [[6 ביולי]] [[1999]]
| סיום כהונה = [[7 במרץ]] [[2001]]
| הבא בתפקיד = [[ציפי לבני]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אהוד ברק]]}}
| תפקיד7 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד הביטחון|שר הביטחון]]
| למניין = 5| התחלת כהונה = [[3 ביוני]] [[1974]]
| סיום כהונה = [[20 ביוני]] [[1977]]
| הקודם בתפקיד = [[משה דיין]]
| הבא בתפקיד = [[עזר ויצמן]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק רבין]]}}
{{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=
|למניין=
| התחלת כהונה = [[4 בנובמבר]] [[1995]]
| סיום כהונה = [[18 ביוני]] [[1996]]
| הקודם בתפקיד = [[יצחק רבין]]
| הבא בתפקיד = [[יצחק מרדכי]]}}
| תפקיד9 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד האוצר|שר האוצר]]
| למניין = 12
| התחלת כהונה = [[22 בדצמבר]] [[1988]]
| סיום כהונה = [[15 במרץ]] [[1990]]
| הקודם בתפקיד = [[משה נסים]]
| הבא בתפקיד = [[יצחק שמיר]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק שמיר]]}}
| תפקיד10 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד ההסברה|שר ההסברה]]
| למניין = 2
| התחלת כהונה = [[1 באפריל]] [[1974]]
| סיום כהונה = [[3 ביוני]] [[1974]]
| הקודם בתפקיד = [[ישראל גלילי]]
| הבא בתפקיד = [[אהרן יריב]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[גולדה מאיר]]
}}
| תפקיד11 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד התחבורה והבטיחות בדרכים|שר התחבורה]]
| התחלת כהונה = [[1 בספטמבר]] [[1970]]
| סיום כהונה = [[10 במרץ]] [[1974]]
|הקודם בתפקיד=[[עזר ויצמן]]
|הבא בתפקיד=[[אהרן יריב]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[גולדה מאיר]]
}}
| תפקיד12 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד התקשורת|שר התקשורת]]
| התחלת כהונה = [[1 בספטמבר]] [[1970]]
| סיום כהונה = [[10 במרץ]] [[1974]]
|הקודם בתפקיד=[[אלימלך-שמעון רימלט]]
|הבא בתפקיד=[[אהרן אוזן]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[גולדה מאיר]]
}}
| תפקיד13 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד העלייה והקליטה|השר לקליטת העלייה]]
| התחלת כהונה = [[22 בדצמבר]] [[1969]]
| סיום כהונה = [[27 ביולי]] [[1970]]
|הקודם בתפקיד=[[יגאל אלון]]
|הבא בתפקיד=[[נתן פלד]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[גולדה מאיר]]
}}
| תפקיד14 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[חבר הכנסת]]
| התחלת כהונה = [[30 בנובמבר]] [[1959]]
| סיום כהונה = [[17 בינואר]] [[2006]]
}}
{{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=<!--חבר הכנסת-->
|התחלת כהונה=[[17 באפריל]] [[2006]]
|סיום כהונה=[[13 ביוני]] [[2007]]
|כנסות=[[הכנסת הרביעית|4]]–[[הכנסת השש עשרה|16]], [[הכנסת השבע עשרה|17]]
}}
| תפקיד15 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=יושב ראש [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]
|למניין=4
|התחלת כהונה=[[10 באפריל]] [[1977]]
|סיום כהונה=[[19 בפברואר]] [[1992]]
|הקודם בתפקיד=[[יצחק רבין]]
|הבא בתפקיד=[[יצחק רבין]]
}}
{{תפקיד מנהיג
|התחלת כהונה=[[13 בנובמבר]] [[1995]]
|סיום כהונה=[[3 ביוני]] [[1997]]
|הקודם בתפקיד=[[יצחק רבין]]
|הבא בתפקיד=[[אהוד ברק]]
}}
{{תפקיד מנהיג
|התחלת כהונה=[[4 במאי]] [[2003]]
|סיום כהונה=[[9 בנובמבר]] [[2005]]
|הקודם בתפקיד=[[עמרם מצנע]]
|הבא בתפקיד=[[עמיר פרץ]]
}}
| תפקיד16 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = תפקידים בולטים נוספים
| פירוט=
* [[שר בלי תיק]]
* סגן [[משרד הביטחון|שר הביטחון]]
* מנכ"ל משרד הביטחון
}}
| פרסים והוקרה = [[פרס נובל לשלום]], [[מדליית החירות הנשיאותית]], [[מדליית הזהב של הקונגרס]]
| בת זוג = [[סוניה פרס]]
| אב = [[יצחק פרסקי]]
| אם = שרה פרסקי
}}
[[קובץ:Channel2 - Shimon Peres.webm|330px|ממוזער|שמאל|{{סרטונים}} שמעון פרס – וידאו]]
'''שמעון פֶּרֶס''' ({{שמע}}; [[2 באוגוסט]] [[1923]],{{הערה|לפי [http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=104 הביוגרפיה שבאתר הכנסת]. עם זאת, פרס נהג לציין את [[יום הולדת]]ו שבועיים מאוחר יותר, ב-[[16 באוגוסט]]}}{{הערה|{{הארץ|תום שגב|שיעור היסטוריה – תעלומת תאריך הולדתו של שמעון פרס|1.1217500|20 באוגוסט 2010}}}}{{הערה|לפי הפרטים שמילא בבקשה לקבלת אזרחות של פלשתינה (בתיקו ב[[ארכיון המדינה]], [http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170680034dc1/File/0b07170680da5121''' כאן]), תאריך לידתו ב-1 באוגוסט}} [[כ' באב]] [[ה'תרפ"ג]] – [[28 בספטמבר]] [[2016]],{{הערה|{{מעריב אונליין||שמעון פרס, נשיא המדינה התשיעי, הלך לעולמו בגיל 93|news/politics/Article-523161|28 בספטמבר 2016}}}} [[כ"ה באלול]] [[ה'תשע"ו]]) היה [[פוליטיקאי]] ו[[מדינאי]] [[ישראלים|ישראלי]], שכיהן כ[[נשיא מדינת ישראל|נשיאהּ התשיעי של מדינת ישראל]] וכ[[ראש ממשלת ישראל|ראש ממשלתה השמיני]].

פרס החל את מעורבותו בציבוריות הישראל כבר בגיל צעיר. בשנת [[1952]], בגיל 29, מונה למנכ"ל [[משרד הביטחון]]. הוא נמנה עם מקימי [[הקריה למחקר גרעיני – נגב |הקריה למחקר גרעיני בדימונה]] ו[[התעשייה האווירית לישראל|התעשייה האווירית הישראלית]].

בשנת [[1959]] נבחר לראשונה לכנסת מטעם [[מפא"י]], ומאז כיהן בה כחבר במשך 48 שנים רצופות (למעט תקופה קצרה של חודשים מספר, ובסך הכול – 17,272 ימים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://main.knesset.gov.il/mk/Pages/MkRecords.aspx|כותרת=שיאני הכהונה|אתר=הכנסת}}</ref>) – יותר מכל אדם אחר. זמן קצר לאחר בחירתו לכנסת מונה לסגן שר הביטחון. בשנת [[1965]] פרש פטרונו הפוליטי, [[דוד בן-גוריון]], ממפלגתו הוותיקה מפא"י, והקים את [[רשימת פועלי ישראל]]. פרס הצטרף לבן-גוריון ומונה כמזכ"ל המפלגה החדשה. רפ"י לא עמדה בציפיותיה להפוך למפלגת שלטון ונותרה באופוזיציה עד ל-[[1967]], עת צורפה לממשלה על רקע [[ישראל במלחמת ששת הימים|תקופת ההמתנה]]. בדצמבר אותה שנה הוביל פרס את ההחלטה למזג את רפ"י עם מפא"י ליצירת [[מפלגת העבודה הישראלית]].

ב-[[1969]] מונה לראשונה לשר בממשלת [[גולדה מאיר]], ושימש במספר תיקים חברתיים-כלכליים. לאחר שמאיר התפטרה מראשות מפלגת העבודה, התמודד פרס מול [[יצחק רבין]] על ראשות המפלגה, אך הפסיד. רבין הרכיב את הממשלה ומינה את פרס ל[[משרד הביטחון|שר הביטחון]].

בשנת [[1977]] התפטר יצחק רבין מראשות מפלגת העבודה; פרס התמודד על התפקיד וניצח. מאז כיהן כיו"ר המפלגה במשך כ-15 שנים רצופות. בבחירות לכנסת התשיעית נחלה מפלגת העבודה מפלה דרמטית, ולשלטון עלתה לראשונה מפלגת [[הליכוד]]. פרס היה ל[[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]] ושימש בתפקיד עד לכינונה של [[ממשלת ישראל העשרים ואחת|ממשלת האחדות הלאומית]] בשנת [[1984]].

ב[[הבחירות לכנסת האחת עשרה|בחירות לכנסת האחת עשרה]] לא הושגה תוצאה שאיפשרה לאחת מן המפלגות הגדולות (קרי, הליכוד או המערך) לכונן ממשלה אידאולוגית. בתיווכו של נשיא המדינה הוחלט על כינונה של ממשלת אחדות, בה יכהן פרס כראש הממשלה תחילה, ולאחר שנתיים יתפטר ואחריו יכהן [[יצחק שמיר]]. כך אכן היה, ולאחר שסיים את כהונתו כראש הממשלה ב-[[1986]], מונה פרס ל[[משרד החוץ|שר החוץ]]. ב-[[1988]] התקיימו בחירות, שלאחריהן הוחלט לכונן שוב ממשלת אחדות, אך הפעם בלי לקיים רוטציה על ראשות הממשלה. בממשלה זו כיהן פרס כ[[משרד האוצר|שר האוצר]], עד שהגה תוכנית להפלת הממשלה ולהקמת ממשלה בראשות המערך בלבד, מה שכונה "[[התרגיל המסריח]]". ביום הצבעת האי-אמון פיטר שמיר את פרס. והממשלה אמנם נפלה, אך פרס כשל בהקמת ממשלה. שמיר הצליח לכונן [[ממשלת ישראל העשרים וארבע|ממשלה בראשות הליכוד]], ופרס היה שוב לראש האופוזיציה.

ב-[[1992]] התקיימו בחירות על ראשות מפלגת העבודה לקראת [[הבחירות לכנסת השלוש עשרה]]. בבחירות אלו ניצח רבין את פרס, ולאחר ניצחון מפלגת העבודה בבחירות היה רבין לראש הממשלה ופרס מונה לשר החוץ. בכהונתו זו היה פרס ממובילי [[הסכמי אוסלו|תהליך אוסלו]], ועל כך זכה ב[[פרס נובל לשלום]] לשנת [[1994]]. ב-[[4 בנובמבר]] [[1995]] [[רצח יצחק רבין|נרצח יצחק רבין]], ופרס מונה לראש הממשלה בפועל. פרס הקים [[ממשלת ישראל העשרים ושש|ממשלה]] והחליט על הליכה לבחירות. ב[[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|בחירות לכנסת הארבע עשרה]] נבחר ראש הממשלה בבחירות ישירות, ובהן ניצח [[בנימין נתניהו]] את פרס.

ב-[[1999]] ניצח [[אהוד ברק]] את נתניהו בבחירות, והקים ממשלה. פרס היה ל[[המשרד לשיתוף פעולה אזורי|שר לשיתוף פעולה אזורי]], והתמודד בשנת [[2000]] [[הבחירות לנשיאות ישראל (2000)|בבחירות לנשיאות המדינה]], אך הפסיד בהן ל[[משה קצב]]. פרס נבחר בשלישית לראשות מפלגת העבודה ב-[[2003]], ובשנת [[2005]] הצטרף ל[[קדימה (מפלגה)|מפלגת קדימה]]. בשנת [[2007]] התמודד שוב [[הבחירות לנשיאות ישראל (2007)|בבחירות לנשיאות המדינה]], והפעם ניצח. הוא כיהן כנשיא מדינת ישראל עד שנת [[2014]]. נפטר בשנת 2016 ונקבר ב[[חלקת גדולי האומה]].

==ראשית חייו (1923–1959)==
[[קובץ:Shimon Peres, standing third from right, with members of his family some time between 1920-1930 (D182-050).jpg|260px|ממוזער|ימין|שמעון פרס (עומד שלישי מימין) עם משפחתו, [[1930]] לערך]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Teenage Shimon Peres.jpg|260px|ממוזער|שמעון פרס בנעוריו, [[1936]]]]
נולד בשם '''שמעון פֶּרְסְקי''' (ב[[פולנית]]: '''Szymon Perski'''{{הערה|לפי הפרטים שמילא בבקשה לקבלת אזרחות של פלשתינה (בתיקו ב[[ארכיון המדינה]], [http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170680034dc1/File/0b07170680da5121 כאן]), שמו הפרטי '''Szymel''', שהוא "נוסח מטושטש של השם שמעון בפולנית", כפי שכתב במכתב למחלקת העלייה בטבריה.}}) ב[[שטעטל|עיירה]] [[וישנבה|וִישְׁנֶבָה]]{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|"כאן גר פרס". בכפר הולדתו החלו חגיגות ה-90|4386627|31 במאי 2013}}}} שב[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] (לימים ב[[בלארוס]]). אביו, [[יצחק פרסקי]], היה [[סוחר]] [[עץ (חומר גלם)|עצים]] אמיד, ואימו, שרה לבית מלצר, הייתה [[ספרן|ספרנית]] ו[[מורה]] ל[[רוסית]]. הוא נקרא על שם סבתו מצד אביו, שיינה.{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 23–24.}} משפחתו מיוחסת לרב [[חיים מוולוז'ין]].{{הערה|[http://toladot.blogspot.com/2009/04/blog-post_08.html מחקר שורשים במשפחת פרסקי]}} בילדותו הושפע פרס מסבו מצד אימו, צבי הירש מלצר, בוגר [[ישיבת וולוז'ין]]. בגיל ארבע אף נסע עם סבו ל[[ראדין]] וקיבל ברכת אריכות ימים מ[[ישראל מאיר הכהן|החפץ חיים]].{{הערה|[[אבישי בן חיים]], '''שמעון ובת-שבע''', [[מעריב]], 9 ביוני 2007}} הסב חשף את פרס ל[[תלמוד בבלי|גמרא]], אך גם לספרות העולמית ו[[ספרות עברית|העברית]].{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 22.}} סבו היה ראש הקהילה בעיירתם.{{הערה|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', ז, 1, עמ' 370.}} בני משפחות אביו ואימו נרצחו בידי ה[[נאציזם|נאצים]] עם כאלפיים מבני העיירה. ב[[נאום]] שנשא בפני [[הכנסת]] בעת השבעתו ל[[נשיא מדינת ישראל]], הזכיר פרס בחיבה את הסב, אשר "עיצב את עולמי כילד", ובעת [[השואה]] היה בין "אחרוני ה[[יהודים]] שהובלו לבית הכנסת העשוי מעץ ונשרפו חיים בתוכו, כאשר [[טלית]]ותיהם על כְּתֵפָם". על פי עדותו של פרס, הסב ליווה אותו אל תחנת הרכבת בדרכו ל[[ארץ ישראל]] ובקשתו האחרונה מהנכד הייתה "להישאר תמיד יהודי".{{הערה|{{הארץ||נאום ההשבעה של שמעון פרס כנשיא המדינה|1.1425322|15 ביולי 2007}}}} על שמו נקראה בתו צביה.{{הערה|תוכנית מדור לדור - שמעון פרס, הערוץ הראשון}} פרס למד בבית הספר "תרבות" בעיירתו והיה נגן [[מנדולינה]] ב[[תזמורת]] המנדולינות בבית ספרו.{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 24–25.}} פרס היה חבר בסניף "[[השומר הצעיר]]" בווישנבה.{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 35.}}

בשנת [[1932]] [[העלייה החמישית|עלה]] האב ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]],{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 28.}} ושלוש שנים לאחר מכן, בשנת [[1934]], הצטרפו אליו פרס,{{הערה|לפי הפרטים בבקשה לקבלת אזרחות של פלשתינה (בתיקו ב[[ארכיון המדינה]], [http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170680034dc1/File/0b07170680da5121 כאן]), דרכונו הפולני הוצא ב-6.3.1936, והגיע לארץ לראשונה ב-29 במרץ '''[[1936]]'''}} אימו ואחיו הצעיר גרשון (גיגי). אביו של פרס [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|התנדב לצבא הבריטי]] והקשר עמו אבד במשך [[מלחמת העולם השנייה]]; לאחר המלחמה התברר שהוא ברח פעמיים מ[[מחנה שבויים]] גרמני. בנערותו של פרס חייתה המשפחה ב[[תל אביב]], ושמעון למד תחילה בגימנסיה הריאלית בלפור (היום [[תיכון א' לאמנויות תל אביב]]) ואחר כך העבירו אותו הוריו ל[[בית ספר יסודי|בית הספר היסודי]] "בלפור".{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 31.}}{{הערה|[https://www.tlv-edu.gov.il/sites/balfour/Pages/history2.aspx בית ספר בלפור - היסטוריה (מבוגרי בית הספר: שמעון פרס)]}} בגיל ארבע-עשרה התקבל פרס ללימודים ב[[בתי ספר חקלאיים בישראל|בית הספר החקלאי]] ב[[כפר הנוער בן שמן|בן שמן]]. בית הספר היה [[פנימייה]], אשר לא הכשירה את בוגריה לעבור את [[בחינת בגרות (ישראל)|בחינות הבגרות]] אלא חינכה לחיים של הגשמה [[ציונות|ציונית]] ב[[חקלאות]] ובהגנה. מקצת מהתלמידים בבית הספר הגיעו מן [[גלות (יהדות)|הגולה]]. [[צבר (כינוי)|ילידי הארץ]] היו אלו שמצבם המשפחתי דרש הסדר פנימייתי, או כאלו שנמשכו אל השם הטוב שיצא לבית הספר ברמתו הגבוהה ובערכים שאותם הוא מקנה.{{הערה|[[אמנון דנקנר]], '''דן בן אמוץ''', הוצאת כתר, 1992, עמ' 32}} כבר בהיותו בבית הספר התבלט בכתיבה ובנאום, ופרסם מאמרים בעיתון הפנימייה תוך שימוש ב[[שם עט|שם העט]] "בן אמוץ",{{הערה|אמנון דנקנר, '''דן בן אמוץ''', הוצאת כתר, 1992, עמ' 49}} על שם הנביא [[ישעיהו|ישעיהו בן אמוץ]].{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 49.}} ב-[[1941]] יצא ל[[הכשרה]] בקיבוץ [[גבע]], הכשרה שהצטרפה לגרעין המייסד של [[קבוצה (התיישבות)|קבוצת]] [[אלומות]] ב-[[1942]],{{הערה|שם=סרטונים|{{סרטונים}}{{נענע10||תיעוד נדיר: סוניה ושמעון פרס מספרים על השנים החלוציות|774788|21 בינואר 2011||news}} – במקור, מתוך "השבוע" של [[חדשות 10]]}} ועבד שם כ[[רפת]]ן, [[רועה צאן]] ו[[גזבר]].

פרסקי [[עברות|עברת]] את שמו לפרס ב-[[1945]], בעקבות [[מסע ה-14 לאום רשרש]] שיזם [[שמריה גוטמן]] להכרת הנגב ומציאת דרך ל[[אום רשרש]], ושבמהלכו עף מעל ראשי המשתתפים [[עופות דורסים|עוף דורס]].{{הערה|{{דבר העובדים|אבי נבון|מסע ה-14 לאום רשרש: סיפור המסע הראשון שחצה את הנגב ברגל|206145|9 בינואר 2019}}}} הזואולוג [[היינריך מנדלסון]], שהשתתף גם הוא במסע, זיהה כי זהו [[פרס (עוף)|פרס]], ופרסקי החליט לאמץ את שם הציפור כשמו.{{הערה|אבי נבון, [http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE/?action=showobject&sn=2_820 שמעון פרס - מראשוני הסיירים בנגב ובמדבר], באתר yoaView, {{כ}}30 בספטמבר 2016}}{{הערה|[[יוסי לשם]], [http://www.birds.org.il/he/article-page.aspx?articleId=835 היה שלום, פרס], באתר הצפרות הישראלי, 28 בספטמבר 2016}} אולם המשתתפים במסע הושבו ל[[באר שבע]] והועמדו לדין. פרס נידון ל[[קנס]] ול[[מאסר]] של שבועיים. ב-[[1 במאי]] 1945 נישא ל[[סוניה פרס|סוניה גֶלמן]] (1924–2011), בתו של המורה ל[[נגרות]] בפנימיית [[כפר הנוער בן שמן|בן שמן]], שהייתה אז [[חייל]]ת משוחררת מ[[הצבא הבריטי]].{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 75.}} בשנים 1941–[[1947]] היה אחד ממזכירי "[[הנוער העובד]]".{{הערה|ראו גם [http://www.youtube.com/watch?v=DHOVgB7DWx8 Gateway to Freedom] - סרט משנת 1946, ובו נואם פרס הצעיר בפני חברי "הנוער העובד והלומד" (החל מהדקה ה-18:56), מתוך הערוץ של [[ארכיון שפילברג]] באתר [[יוטיוב]] {{אנגלית}}}} בשמשו בתפקיד זה לכד את תשומת לבו של [[לוי אשכול]], אשר קרא לו ב-1947 לשמש בתפקידים ביטחוניים בשירות "[[ההגנה]]".{{הערה|יאיר קוטלר, '''הנבחרת הלאומית''', הוצאת ירדן, 1988, כרך א', עמ' 108}}
לקראת [[הקונגרס הציוני העולמי ה-22]] בבזל בדצמבר 1946, הורה [[דוד בן-גוריון]] ל[[משה שרתוק]] לשלוח גם "חברים צעירים המייצגים את התנועה", וכך זכה פרס בן ה-23 בכרטיס נסיעה ותעודת-ציר לקונגרס.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך א, פרק כז, עמ' 557.}}

===תחילת פעילותו הביטחונית (1947–1953)===
ב-[[1947]] החל לעבוד עם [[דוד בן-גוריון]] ועם לוי אשכול במפקדת "[[ההגנה]]", מונה לראש "המחלקה האנגלית" של הארגון ועסק בענייני [[עובד|כוח אדם]] ורכש.{{הערה|ערן אלדר, '''הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים''', [[עם עובד]], 2018, עמ' 32.}} עם הקמת [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] הוגדרו סמכויותיו של הצבא מול הסמכויות של [[משרד הביטחון]], והוחלט כי האגף שבו פעל פרס יישאר במשרד הביטחון. מסיבה זו לא [[גיוס לצה"ל|גויס]] פרס, ולא שימש מעולם בכל תפקיד בצה"ל. עובדה זו הייתה בעוכריו של פרס בהמשך דרכו, לדעתם של רבים. לימים אמר פרס כי "הצבא והמלחמה לא עניינו אותי".{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 55.}} אישים כ[[חיים חפר]] וכיצחק רבין, שלחמו בפלמ"ח, ראו בעלייתו לתפקידים רמים ללא לחימה בשדה הקרב – עלבון אישי כלפיהם. רבין אף טען, שאסור היה למנות את פרס לשר הביטחון כיוון שלא שירת בצה"ל. בעת ההחלטה להטביע את אוניית הנשק של ה[[ארגון צבאי לאומי|אצ"ל]] [[אלטלנה]], ביוני [[1948]], היה פרס בסוד העניינים. שנים לאחר-מכן, הוא אמר ל[[מנחם בגין]] שבן-גוריון הוטעה בעניין זה, ובראיון אחר הזכיר את [[ישראל גלילי]], שניהל את המשא ומתן עם האצ"ל.{{הערה|[[שלמה נקדימון]], '''אלטלנה''', עמ' 469–470}} בינואר [[1949]] נבחר לכנסת הראשונה, אך לבקשת בן-גוריון ויתר על חברותו בה והמשיך לעסוק בנושאים ביטחוניים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=K5Z-PmgYZhE|הכותב=מוזיאון הכנסת|כותרת=נאום הבכורה של שמעון פרס|אתר=יוטיוב|תאריך=14 באוקטובר 2020}}</ref> באפריל של אותה שנה, נתמנה לראש [[חיל הים הישראלי#היסטוריה|שירותי הים]] באופן זמני למשך כחודש עד שהוחלף על ידי [[מוניה מרדור]], תפקיד שכלל במיוחד ענייני [[תקציב]], כספים ורכש.{{הערה|ענת קדרון, '''[[חיל הים]] הישראלי – שנת ההקמה: הקמת וגיבוש חיל הים במהלך מלחמת העצמאות''', עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל, אוקטובר 2000, עמ' 104}} ב-1949 מונה פרס לראש [[משלחת משרד הביטחון]] ל[[ארצות הברית]], ופעל עם ידידו [[אל שווימר]] לרכוש ציוד ותחמושת ל[[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] של המדינה הצעירה. פרס אף שכנע את שווימר, שבבעלותו היה [[האנגר]] לטיפול במטוסים, [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לישראל]] ולהקים בה האנגר דומה – שנקרא "המכון הממשלתי לבדק מטוסים", ולימים הפך ל[[התעשייה האווירית|תעשייה האווירית]].{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 115–117.}} פרס שהה בארצות הברית עד שנת [[1952]] ולמד לימודי ערב באוניברסיטת "[[ניו סקול]]" ב[[ניו יורק]].{{הערה|[https://web.archive.org/web/20170723063846/http://www.havoda.org.il/announcement/שמעון-פרס-ראש-הממשלה-השמיני/ שמעון פרס], באתר מפלגת העבודה}}

בינואר 1952 שב לישראל, ומילא את מקום מנכ"ל [[משרד הביטחון]].{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 122.}} בראשית נובמבר [[1953]] הודיע [[דוד בן-גוריון]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ושר הביטחון, על כוונתו להתפטר מתפקידו.{{הערה|{{הארץ1||אושרה רשמית פרישתו הקרובה של בן-גוריון|19531103|13}}; {{הארץ1||המשך|19531103|33}}}} בן-גוריון פיצל את סמכויותיו: את ראשות הממשלה העביר ל[[משה שרת]], ואת תפקיד [[משרד הביטחון|שר הביטחון]] הפקיד בידי [[פנחס לבון]], בתחילה בפועל, ובאופן רשמי מ־7 בדצמבר 1953. יום לפני התפטרותו הרשמית, מינה בן-גוריון את פרס, שהיה אז בן שלושים, למנכ"ל משרד הביטחון ואת [[משה דיין]] ל[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]].{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 129.}}

מול ראש הממשלה היוני והמוחלש, שרת, ובמציאות שבה העיסוק הביטחוני הוא העיסוק הדומיננטי, היה רב כוחה של ה"שלישייה" בעלת החזון האקטיביסטי – לבון, פרס ודיין. פרס ודיין היו יכולים להניח כי דרכם סלולה למשרות הרמות בהנהגת המדינה, שבה הייתה הנאמנות המפלגתית תכונת מפתח לקידום, גם למחזיקי משרות בשירות המדינה ובצבא.{{הערה|[[שבתאי טבת]], '''עונת הגז''', כרך שני "קלב"נ", איש דור הוצאה לאור, 1992, עמ' 33–34}}

===מנכ"ל משרד הביטחון (1952–1955)===
====הידוק הברית הביטחונית עם צרפת (1954)====
החל משנת [[1952]] החלה [[צרפת]] לספק ל[[ישראל]] [[כלי נשק]], במיוחד [[טנק]]ים מסוג [[AMX-13]]. בשנת [[1954 בישראל|1954]] החליטה [[ממשלת ישראל החמישית|הממשלה]] להחליף את [[בריטניה]] בצרפת כמקור עיקרי לנשק ול[[תחמושת]]. לאחר מגעים ראשונים בין דיין לבין שר ההגנה הצרפתי [[פייר קניג]], נשלח פרס ל[[פריז]], לביקור חשאי אצל [[דיומד קאטרו]] (Catroux), שר האווירייה הצרפתי, שהיה אוהד ישראל. בסיום הפגישה סיכמו השניים על מכירת [[מטוס סילון|מטוסי סילון]] חדישים מסוג [[דאסו אוראגן]], מטוסי "[[דאסו מיסטר IV|מיסטר 4]]", טנקים נוספים מסוג AMX-13 וכן ציוד [[מכ"ם]] ו[[תותח]]ים.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''גשר על הים התיכון''', הוצאת עם הספר, 1964, עמ' 61 ואילך}}

על מנת לספק לצה"ל את הציוד הנחוץ לו כדי להפוך לצבא מודרני, היה על פרס ואנשיו להתגבר על מכשולים רבים. על מכירת הנשק פיקחה ועדה משולשת שבה היו חברים [[צרפתים]], בריטים ו[[אמריקאי]]ם, והאמריקאים הפעילו את השפעתם למניעת מכירת הנשק לישראל.{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''גשר על הים התיכון''', הוצאת עם הספר, 1964, עמ' 62}} כן היה על פרס להתגבר על איבת אנשי [[משרד החוץ הצרפתי]] ועל חילופי הממשלות התכופים שהיו נהוגים בימי [[הרפובליקה הצרפתית הרביעית]]. פרס שהה זמן רב בצרפת, רקם יחסי ידידות עמוקים עם פקידים, נבחרי ציבור ואנשי צבא, ועשה כל מאמץ על מנת להגביר את אספקת הנשק. שיחות ישירות שניהל פרס עם קניג בפברואר [[1955]] הביאו לרכש של ציוד צבאי במיליוני דולרים. הקמתה של [[ברית בגדאד]], שנועדה לאחד את מדינות [[המזרח התיכון]] נגד האיום ה[[ברית המועצות|סובייטי]], נראתה לצרפת כהפרה של האיזון במזרח התיכון, והידקה את [[יחסי ישראל–צרפת|הידידות עם ישראל]]. בין היתר סיפקה צרפת לישראל חמישים טנקי [[M4 שרמן|שרמן]], שאותם רכשה כציוד עודף מ[[הממלכה המאוחדת]]. הברית האסטרטגית החדשה הייתה במידה רבה פרי עמלו של פרס.

הידוק היחסים עם צרפת איפשר מאוחר יותר את חתימת ההסכם לבניית [[הקריה למחקר גרעיני – נגב|הכור הגרעיני בדימונה]].

====העסק הביש והיחסים עם לבון (1954–1955)====
יחסיו של פרס, מנכ"ל משרד הביטחון, עם לבון, שהחלו בצורה הרמונית, הידרדרו על רקע מאבק הכוחות הסמוי שבין פרס, לבון ודיין, שהתפתח לאחר מינוים של דיין ופרס לתפקידיהם. במאי [[1954]] הורה לבון לפרס לבטל את רכישת הטנקים מסוג AMX-13 מצרפת, שכבר סוכמה, וחש כי הוא יכול לבטוח בפרס במאבק מול דיין; אך פרס, שהיה מחויב לעסקה והיה מיוזמיה, מיהר ופנה אל דיין. הדבר הביא למאבק בין דיין ללבון, שהסתיים בהגשת התפטרותו של דיין, שאותה לבון לא קיבל, ובהתפייסות, אך הייתה זו אבן דרך במערכת היחסים העכורה בין השר לבין מנכ"ל משרדו.{{הערה|שם=Tevet186|[[שבתאי טבת]], '''עונת הגז''', כרך שני "קלב"נ", איש דור הוצאה לאור, 1992, עמ' 186}}

"[[העסק הביש]]", פרשת הפעלתם של יהודים ב[[מצרים]] על מנת להביא לסיכול פינוי [[תעלת סואץ]] על ידי המעצמות ביולי 1954, הביא לחילוקי דעות בשאלה "מי נתן את ההוראה" ולהאשמתו של לבון במתן ההוראה הפזיזה להפעלת החולייה. על מנת לפתור שאלה זו הוקמה בחשאי ועדה בראשות הרמטכ"ל לשעבר, [[יעקב דורי]], ונשיא [[בית המשפט העליון]] [[יצחק אולשן]]. [[ועדת אולשן-דורי]] פעלה בינואר [[1955]] ושמעה מספר עדויות, בהן עדותו של פרס. בעדותו מסר פרס חוות דעת שלילית על לבון, ותיאר אותו כחסר אחריות וכהרפתקן.{{הערה|[[שבתאי טבת]], '''עונת הגז''', כרך שני "קלב"נ", איש דור הוצאה לאור, 1992, עמ' 184}} הוועדה קבעה כי אינה יכולה לקבוע ממצא מדויק באשר לאשמתו של לבון. לבון ראה בפעולת הוועדה [[קנוניה]] שנועדה לחסלו פוליטית, ושנרקמה בין [[אגף המודיעין|ראש אמ"ן]], [[בנימין גיבלי]], הרמטכ"ל דיין ומנכ"ל משרד הביטחון פרס. ב-[[12 בפברואר]] 1955 הודיע לבון לראש הממשלה שרת כי אין ביכולתו לעבוד עוד עם "אויביו בנפש", כאשר הכוונה בעיקר לפרס.{{הערה|שם=Tevet186}} על אף סלידתו האישית של שרת מפרס (ביומניו כתב שרת באותם הימים: "אני שולל את פרס תכלית השלילה, ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר. אקרע קריעה על המדינה אם אראנו יושב על כיסאו של שר בישראל"{{הערה|[[משה שרת]], יומן אישי, כרך ח', הוצאת מעריב, 1978, עמ' 230}}) החליט שרת להותיר את פרס במשרתו. בפברואר 1955 התפטר לבון, ובן-גוריון שב לשמש בתפקיד שר הביטחון.{{הערה|{{דבר||פה אחד אישרה הממשלה מינוי בן־גוריון|19550221|1}}}}

====מלחמת סיני (1956)====
[[קובץ:Peres 1957.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שמעון פרס, [[1957]]]]
פרס היה מאנשיו המובהקים של בן-גוריון ששב לעמדת השפעה, ובן-גוריון ראה בו את אחד מבעלי הפוטנציאל המנהיגותי מבין אנשיו. בן-גוריון נקט בקו אקטיביסטי, ויזם עימות עם [[מצרים]] של [[גמאל עבד אל נאצר]], במטרה לפגוע במצרים ב[[מלחמת מנע|מתקפת מנע]], בטרם זו תספיק להתחמש ולהתעצם באופן שיסכן את קיומה של ישראל. הצמרת הביטחונית, פרס ודיין, ראו עמו עין בעין. בראשית [[1956]] חלו חילופי שלטון בצרפת. [[גי מולה]] ה[[סוציאליזם|סוציאליסט]] עלה ל[[ראש ממשלת צרפת|ראשות הממשלה]], והביא עמו את שר ההגנה [[מוריס בורז'ס-מונורי]], ואת שר החוץ [[כריסטיאן פינו]]. המשטר החדש גילה אהדה לישראל מיום כינונו, וראה צורך באקטיביזם צרפתי במישור הבינלאומי. בעיית [[אלג'יריה]], שהלכה והחריפה, הביאה אף היא להידוק הקשרים עם ישראל, בשל ההנחה שישראל היא אויב המשטרים ה[[קיצוניות ורדיקליזם|רדיקלים]] ב[[ארצות ערב|עולם הערבי]] התומכים בנסיגה צרפתית מאלג'יריה. מאחורי הקלעים נדונה מזה זמן מה האפשרות לפלישה אנגלו-צרפתית ל[[תעלת סואץ]], ש[[הלאמה|הולאמה]] על ידי נאצר, אם כי הבריטים התמהמהו בהחלטה, ונמנעו מכל מגע ישיר עם ישראל בעניין זה.

ב-[[20 בספטמבר]] 1956 הגיעו לפגישה עם פרס ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]] שני שליחים צרפתים – מקבילו של פרס בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון הצרפתי, [[אבל תומא]] והקולונל [[לואי מאנז'ן]]. שניים אלו רמזו לפרס כי צרפת מוכנה לסייע סיוע צבאי פעיל לתקיפה ישראלית ב[[סיני]].{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''גשר על הים התיכון''', הוצאת עם הספר, 1964, עמ' 121}} בעקבות פגישתו עם השניים יצא פרס לפריז לפגישה עם פינו. משליחות זו שב כשהוא מעודד, ודיווח לדיין ולבן-גוריון כי פינו מאוכזב מעמדת המעצמות בנוגע למצרים ולפינוי תעלת סואץ, ורואה אף אפשרות לפעולה צבאית נגד נאצר.{{הערה|[[משה דיין]], יומן מערכת סיני, הוצאת "עם הספר", 1965, עמ' 27}}

לאחר שנודעה לבן-גוריון עמדת שר ההגנה הצרפתי, הוחלט לשלוח לצרפת משלחת בהשתתפות [[משה כרמל]], [[גולדה מאיר]], דיין ופרס, כדי לתאם השתתפות ישראלית במבצע מערבי לכיבוש התעלה. ב-[[28 בספטמבר]] 1956 יצאה המשלחת ל[[ביזרטה]] שב[[תוניס]], ומשם ל[[פריז]]. בוועידה שהתקיימה בביתו הפרטי של מאנז'ן בפרבר סן ז'רמן בפריז (ועל כן ידועה כ"ועידת סן ז'רמן"), הוסכם באופן כללי על תוואי המבצע המתוכנן: פלישה ישראלית ל[[סיני]] שאליה יצטרפו הבריטים והצרפתים, ועסקת נשק גדולה שנועדה להבטיח את ההצלחה הישראלית במבצע.{{הערה|דיין, שם, עמ' 31}}

ב-[[10 באוקטובר]] 1956, בפרבר [[סן דומיניק]] בפריז, חתם פרס על הסכם עם תומא, שבו הועלה על הכתב שיתוף הפעולה הישראלי-צרפתי, משלוחי הנשק, ותוואי התקיפה המתוכננת. בימים שלאחר מכן אישרו הממשלות הנוגעות בדבר את ההסכם.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''גשר על הים התיכון''', הוצאת עם הספר, 1964, עמ' 123}} לאחר שאישרה ממשלתו של [[אנתוני אידן]] את הסכמתה והשתתפותה, הייתה הדרך פתוחה אל [[מלחמת סיני]].

ב-[[22 באוקטובר]] 1956 ליווה פרס את בן-גוריון ודיין בנסיעה חשאית נוספת לפריז, שהתקיימה בפרבר הסמוך לפריז, סוור. בן-גוריון, פרס ודיין נועדו עם ראשי [[הממשל בצרפת|הממשל הצרפתי]] – מולה, בורז'ס-מונורי ופינו. הוועידה, "ועידת סוור", גיבשה באופן סופי את כל תוכנית הפעולה המשולשת, ששילבה את תוכנית "[[מבצע מוסקטר]]" במבצע ישראלי שיכונה "מבצע קדש".

====אחרי מלחמת סיני (1957–1960)====
[[קובץ:King of Nepal, Shimon Peres and Ezer Weizman 1958.jpg|200px|ממוזער|פרס ו[[עזר ויצמן]] יחד עם [[מלך נפאל]], [[בסיס חצור]], [[1958]]]]
[[קובץ:Inception of Soreq NRC.jpg|200px|ממוזער|פרס ו[[גולדה מאיר]] יחד עם מלך נפאל, [[המרכז למחקר גרעיני שורק|המרכז למחקר גרעיני – שורק]], 1958]]
הניצחון במלחמת סיני הביא להקלת מה בתחושת האיום הביטחוני, ונראה היה כי סיבוב נוסף במערכה שבין ישראל למדינות ערב עודנו רחוק. פרס שקד על חיזוק צה"ל בעזרת רכש ובמחקר. בשנת [[1957]] סלל פרס את היחסים הביטחוניים עם [[גרמניה המערבית]], כאשר נפגש עם שר ההגנה הגרמני [[פרנץ יוזף שטראוס]] והוסכם על מתן [[סיוע צבאי]]. פגישה זו, והפגישות שלאחריה, התנהלו בחשאי.{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|ארכיון המדינה מציג: כך ניסתה ישראל להסתיר עסקת נשק סודית עם גרמניה|1.2255685|27 בפברואר 2014}}}}
יחד עם מאמצי הרכש, נוצרה בתקופה זו תשתית לייצור [[נשק]] ו[[תחמושת]] מכל הסוגים במדינת ישראל. [[התעשייה האווירית לישראל|התעשייה האווירית]], שהחלה את דרכה בשנת [[1953]] ברכש של ציוד לתיקון מטוסים מארצות הברית. בשנת [[1960]] החלו המפעלים לייצר, ברישיון צרפתי, את [[מטוס אימון|מטוס האימון]], [[פוגה מגיסטר]], ששימש בזמן [[מלחמת ששת הימים]] אף כ[[מטוס תקיפה]]. נשק וחימוש לחילות השדה יוצרו אף הם, והחל ייצורו ההמוני של ה[[תת-מקלע]] "[[עוזי]]". הונחה התשתית לייצור [[טיל]]ים והוקמה ה[[רפאל - מערכות לחימה מתקדמות|רשות לפיתוח אמצעי לחימה]]. פרס סייע לכל אלה בתפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון.{{הערה|[[דוד שחם]], '''ישראל – 40 השנים''', הוצאת [[עם עובד]], 1991, עמ' 169}}

====הכור בדימונה (1957)====
באוקטובר [[1957]] נחתם בין ישראל ובין צרפת הסכם סודי לבניית [[כור גרעיני]] על אדמת ישראל, וכן על הקמת מכון הפרדה ל[[פלוטוניום]], עובדה המעידה על שימוש בכור לצרכים צבאיים.{{הערה|שחם, שם, 170}} על פי חזונו של בן-גוריון, שפרס היה שותף לו, היה על ישראל להצטייד ב[[נשק גרעיני]]. בנושא טעון זה היו הדעות חלוקות. לא ידוע עד כמה שיתף בן-גוריון את שריו בהחלטות ובהסכמים המפורטים שנחתמו עם צרפת; החוקר [[אבנר כהן]] סבור כי החליט זאת על דעת עצמו, מבלי ליידע את ממשלתו.{{הערה|אבנר כהן, '''נשק גרעיני, עמימות ודמוקרטיה בישראל''', בתוך: ב. נויברגר, א. בן עמי (עורכים), '''דמוקרטיה וביטחון לאומי בישראל''', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 534 ואילך}} עם זאת, ברור כי פרס היה בסוד ההחלטה, ופעל לקידומה,{{הערה|{{הארץ|אנשיל פפר|הכל על פי מקורות זרים: העמימות הייתה מפעל חייו של פרס|1.3084797|30 בספטמבר 2016}}}} ובין היתר [[התרמה|גייס תרומות]] למימון בניית הכור.{{הערה|[[אפרים אילין]] [https://web.archive.org/web/20180806180733/http://www.textim1.co.il/books/ilin/index-8.htm באחרית דבר לספרו], "על החתום: אפרים אילין"}}

[[הקריה למחקר גרעיני]] החלה להיבנות בתקופת כהונתו של פרס כמנכ"ל משרד הביטחון. גם אחר כך, כששימש סגן שר הביטחון וחבר הכנסת, פעל לקידום החימוש הגרעיני של ישראל. בנאומים פומביים התייחס פרס לעניין בעקיפין כ"יתרון איכותי" או "בסיס טכנולוגי".{{הערה|אבנר כהן, '''נשק גרעיני, עמימות ודמוקרטיה בישראל''', בתוך ב. נויברגר, א. בן עמי (עורכים), '''דמוקרטיה וביטחון לאומי בישראל''', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 542}}

== תחילת דרכו הפוליטית (1959–1981) ==
===סגן שר הביטחון (1959–1965)===
ב[[הבחירות לכנסת הרביעית|בחירות לכנסת הרביעית]] התמודד פרס לראשונה במקום ה-24 ברשימת [[מפא"י]], וב-[[3 בנובמבר]] [[1959]] נבחר לראשונה ל[[הכנסת הרביעית|כנסת הרביעית]]. עם כינון [[ממשלת ישראל התשיעית|הממשלת ה-9]] כיהן כ[[סגן שר]] הביטחון, והוא החל את תפקידו ב-[[21 בדצמבר]] 1959.{{הערה|[[#בר-זוהר|בר-זוהר]], עמ' 677.}}

מבחינה פוליטית, שנים אלו התאפיינו במריבה בין-דורית בצמרת [[מפא"י]]. בן-גוריון ניסה לטפח דור של צעירים, ובהם: דיין, פרס, [[אבא אבן]] ו[[טדי קולק]]. ומנגד, אנשי [[העלייה השלישית]], כ[[פנחס לבון]], ובמיוחד "השלישייה" – [[גולדה מאיר]], [[זלמן ארן]] ו[[פנחס ספיר]] – חשו כי בן-גוריון עומד להעביר את לפיד ההנהגה "מעל לראשיהם" לדור הצעיר, מבלי שתינתן להם ההזדמנות להנהיג. [[שבתי טבת]] מביא ציטוט של פרס, כי "הוא ובני דורו אינם זקוקים למאבק בזקני מפא"י כדי לפנותם מן הדרך לשלטון, הזמן יעשה זאת עד מהרה".{{הערה|[[שבתאי טבת]], '''עונת הגז''', כרך שני "קלב"נ", איש דור הוצאה לאור, 1992, עמ' 34}} לאחר ניצחונה הגדול של מפא"י בבחירות, ובהיותו מספר 2 בביטחון, כאשר אחרים ובהם [[משה דיין]] הוסטו הצידה (דיין מונה ל[[שר החקלאות]] ושימש בתפקיד משני זה במשך חמש שנים) – חש פרס כי דרכו אל ההנהגה סלולה.

פרס המשיך, לצד [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]], לשקוד על הפיתוח הביטחוני. אחד ההישגים בשנים אלה היה שיגור ה[[רקטה]] [[שביט 2]] ביולי [[1961]]. מאחורי שיגור הרקטה עמד [[מרוץ חימוש]] אזורי, שבו נעזרה מצרים במדענים [[גרמנים]] לייצור טילים, ונטען שגם [[נשק להשמדה המונית|נשק בלתי קונבנציונלי]]. בשנים אלו המשיך פרס לתמוך בקשר עם צרפת כספקית הנשק העיקרית של מדינת ישראל, מול קולות אחרים ב[[מערכת הביטחון הישראלית|מערכת הביטחונית]], שמייצגם היה הרמטכ"ל [[חיים לסקוב]]. אלה קראו להתקרבות אל [[ארצות הברית]] וקבלת נשק אמריקני, שאותו ראו כעדיף על המערכות הצרפתיות. ויכוח זה עורר עימות ראשון בין פרס לבין [[אגף המבצעים|ראש אג"ם]], אלוף [[יצחק רבין]], שהיה בין התומכים העיקריים בגישתו של לסקוב.{{הערה|יוסי גולדשטיין, '''רבין, ביוגרפיה''', הוצאת שוקן, 2006, עמ' 112}}

מאחורי הקלעים המשיכה לרחוש העשייה בעניין הכור הגרעיני. לאחר החשיפה של "[[הניו יורק טיימס]]" בשנת [[1960]], הפך הנושא לסלע מחלוקת בין ישראל ל[[ארצות הברית]], וזה החריף עם בחירתו של ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[ג'ון פיצג'רלד קנדי]]. בן-גוריון ניסה להפיס את דעתם של קנדי ושל [[נשיא צרפת]], [[שארל דה גול]], שהיה כנראה בסוד הפיתוח הגרעיני של ישראל, אך עד לשנת [[1963]] עמד תחת לחץ כבד של קנדי להפסיק את תוכנית הגרעין. חשיפת התוכנית הביאה לדיון ציבורי בשאלת הגרעין. הדיון, שאותו קידם "הוועד לפירוז גרעיני של המזרח התיכון" בראשות חבר הכנסת לשעבר [[אליעזר ליבנה]], הביא ליצירת "מחנה גרעיני" ו"מחנה אנטי גרעיני" בתוך הממשלה. עם המחנה הגרעיני נמנו פרס ויושב ראש [[הוועדה לאנרגיה אטומית]], [[ארנסט דוד ברגמן]].{{הערה|כהן, שם, 603}} התפטרותו של בן-גוריון מתפקיד ראש הממשלה ב-1963 הביאה את המחנה הגרעיני לעמדת מיעוט, ועם פרישתם של פרס וברגמן מתפקידיהם לא היה עוד למחנה הגרעיני כוח בתוך הממשלה. נראה כי ראש הממשלה, [[לוי אשכול]], נכנע ללחץ האמריקני והקפיא את תוכנית הגרעין. פרס העלה את העניין במרומז, בכינוי "המחדל הביטחוני החמור", כנושא לניגוחו של אשכול במערכת [[הבחירות לכנסת השישית]] ב-[[1965]], כשהיה כבר ב[[רפ"י]]. אולם לאחר [[מלחמת ששת הימים]] נראה כי המאזן הפוליטי השתנה, והתוכנית חודשה.{{הערה|לפרטי התפתחויות אלו ראו מאמרו של כהן, שם}}

===ברפ"י (1965–1968)===
[[קובץ:PikiWiki Israel 2736 Levi Eskol amp; Shimon Peres פגישה עם אשכול ופרס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרס (משמאל) ו[[לוי אשכול]] (מימין) ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]]]
[[קובץ:President of Togo Nicolas Grunitzky with Shimon Peres in Israel 1964.jpg|ממוזער|250px|נשיא [[טוגו]], [[ניקולא גרוניצקי]], מעניק עיטור לפרס, [[1964]]]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - MK Shimon Peres and Aluf Shlomo Harel.jpg|ממוזער|250px|פרס עם מפקד [[חיל הים]], [[שלמה אראל]], [[1967]]]]
ב-[[16 ביוני]] [[1963]] התפטר בן-גוריון בפתאומיות מתפקיד ראש הממשלה, מבלי למסור מה הסיבה לכך. מחליפו [[לוי אשכול]] קיבל על עצמו את התפקיד הכפול, ראש הממשלה ושר הביטחון, על אף שנשמעו קולות בדבר מינויו של דיין או מינויו של פרס לתפקיד זה.{{הערה|שחם, שם, 212}} [[תדמית]]ו של אשכול הייתה של [[עסקנות|עסקן]] אפרורי. השארת תיק הביטחון בידי אשכול סימנה לדיין ולפרס, כמו גם לבני דורם, כי דרכם אל ההנהגה חסומה כל עוד דורו של אשכול, דור העלייה השלישית, בין החיים. בתחילה התפטר דיין, אך לאחר [[משא ומתן]] חשאי שב לממשלת אשכול, "על מנת למנוע זעזועים", בתפקיד שר החקלאות. פרס המשיך בתפקיד סגן שר הביטחון. פרט ל[[אבא אבן]], שמונה ל[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]], נותרו "הצעירים" עם השפעה מועטה, רגליהם נדחקו, ומנהיגם, בן-גוריון, היה מחוץ למעגלי ההשפעה הפוליטיים. האקטיביזם המדיני, שאותו סמלו בן-גוריון, פרס ודיין, נראה כמנוגד לרוחה של הממשלה החדשה ולרוחו של העומד בראשה.

באוקטובר [[1964]] החליט בן-גוריון לחדש את המאבק בלבון בנושא "[[העסק הביש]]", בדרישה לחידוש החקירה בשאלה "מי נתן את ההוראה?".{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך ג, פרק יז, עמ' 1572.}} בוועידת מפא"י שנערכה בפברואר [[1965]] נשא בן-גוריון נאום חריף, והמחנות הניצים הסתמנו. מחנה המיעוט, שתמך בבן-גוריון ובחידוש החקירה נגד לבון, כלל את פרס, את דיין, את [[יוסף אלמוגי]], את [[אבא חושי]] ואחרים. על אף אירועי הוועידה העמיד בן-גוריון את עצמו לבחירה לראשות מפא"י ביוני 1965.{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך ג, פרק יז, עמ' 1581.}} ב-[[25 במאי]] 1965 פרס פרש מתפקידו במשרד הביטחון, לאחר שאשכול העמידו על הברירה האם להסתייג מדעת התומכים במועמד אחר (פרט לאשכול) לראשות הממשלה או לפרוש. ימים מעטים לאחר מכן ניצח אשכול בבחירות הפנימיות במפא"י ברוב גדול. נראה כי במהלכים אלו עמד פרס כשחקן פסיבי, כשהוא מתלבט בין תמיכתו בבן-גוריון, לבין האפשרות כי צעדיו של בן-גוריון יביאו לפיצול במפא"י. בסוף יוני הודיע בן-גוריון לחבריו לדעה על ייסוד מפלגה חדשה – [[רשימת פועלי ישראל|"רשימת פועלי ישראל" (רפ"י)]]. פרס, שחדל מלהתלבט, הכריז מיד על הצטרפותו לתנועה. ב"משפט חברים" שנערך ב[[מפא"י]] לפורשים, הודחו בן-גוריון, פרס ואחרים מן המפלגה. פרס מונה ל[[מזכיר|מזכיר הכללי]] של המפלגה החדשה, היה אחראי על הקמתה בפועל{{הערה|ערן אלדר, '''הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים''', עם עובד, 2018, עמ' 56.}} ושובץ במקום השלישי ברשימתה, לאחר בן-גוריון והסופר [[ס. יזהר]].{{הערה|{{המכון הישראלי לדמוקרטיה||רשימת מועמדי רפ"י לבחירות לכנסת השישית|media/6758/כנסת-6-רפי.pdf}}}}

המפלגה החדשה ניסתה לשדר תדמית צעירה, טכנוקרטית ואקטיביסטית, מול הרפיון שאנשי "דור הביניים" במפא"י לקו בו, לטענתה. בן-גוריון קיווה לזכות בכ-25 מנדטים ולהרכיב ממשלה בראשותו עם ה"צעירים" ועם חלק מאנשי מפא"י שתטוהר ממתנגדיו. אולם הקמתה של רפ"י נקשרה בזיכרון הציבורי עם "הפרשה", ונראה כי זו הפסיקה לעניין את הציבור, והעיסוק בה נראה מיותר. ב[[הבחירות לכנסת השישית|בחירות לכנסת השישית]], שנערכו ב-[[2 בנובמבר]] 1965 קיבלה רפ"י עשרה מנדטים. [[מפא"י]], שרצה לראשונה כ"מערך" עם [[אחדות העבודה]], זכתה ל-45 מנדטים, והצליחה להרכיב בקלות ממשלה ולהותיר את רפ"י מחוץ ל[[קואליציה]].

לאחר שנים רבות של עשייה ביטחונית ועלייה הדרגתית בעמדות ההשפעה, מצא עצמו עתה פרס לראשונה, יחד עם בן-גוריון, דיין, אלמוגי ואחרים, ב[[אופוזיציה]], נטול השפעה ממשית. הוא המשיך בתפקידו כמזכ"ל רפ"י, ושימש באופוזיציה בכנסת. על אף ה[[מיתון]] הכלכלי שאפיין תקופה זו והדעה הרווחת כי אשכול אינו איש ביטחון וכי יש להחליפו בתפקיד שר הביטחון, הייתה ממשלת אשכול יציבה, וניסיונות אנשי רפ"י לנגחה מבחוץ לא צלחו.

עם המשבר במאי [[1967]], שהביא לפרוץ [[מלחמת ששת הימים]], נכונה "[[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת הליכוד הלאומית]]", שהתבססה על צירופן של רפ"י ו[[גח"ל]] לממשלה, ומינויו של איש רפ"י, דיין, כשר ביטחון. במהלך המשבר, בישיבת ראשי רפ"י ב-[[21 במאי]] 1967 ניסה בן-גוריון להניע את רפ"י להתנגד לממשלת האחדות, ולדרוש את התפטרות אשכול. פרס מנע מהלך זה ותמך מאחורי הקלעים במהלך המורכב שהביא את דיין למשרד הביטחון.{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך ג, פרק יח, עמ' 1588.}} בפומבי הכריז כי רפ"י מוכנה להתפרק אם הדבר יידרש.{{הערה|שחם, שם, 296}}

הן לפני המלחמה, שלה התנגד בן-גוריון, והן לאחריה, נראה היה כי בן-גוריון מצוי בשקיעה, וכי המפלגה, שהוקמה כגחמה אישית שלו, אינה בעלת זכות קיום עוד. עם תום המלחמה החליט פרס לפעול לאיחוד בין רפ"י ומפלגת האם שממנה פרשה. הוא הוביל מגעים אלו, על אף דעתו המנוגדת של בן-גוריון. בדצמבר 1967 קיבלו מוסדות רפ"י החלטה ברוב קטן להתאחד עם [[מפא"י]] ועם [[אחדות העבודה]] למפלגה אחת שתקרא "[[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]". עם זאת, לממשלה צורף בשלב זה [[יוסף אלמוגי]], ולא פרס.

===שר בממשלת גולדה מאיר (1969–1970)===
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Daily walk in Kibbutz Sde Boker.jpg|ממוזער|250px|פרס מצטרף ל[[דוד בן-גוריון]] להליכתו היומית ב-1969]]
בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים דרך כוכבו של [[משה דיין]], והוא נחשב ליורשם הוודאי של אנשי מפא"י הוותיקים מקרב דור "הצעירים" שאליו השתייך פרס. בבחירות הפנימיות שנערכו בשנת [[1969]] ברפ"י כחטיבה במפלגת העבודה נחל פרס מפלה, כאשר [[גד יעקבי]] הצעיר הקדים אותו וזכה במקום הראשון המבטיח משרת שר. בצעד יוצא דופן ויתר יעקבי על משרת השר לטובת פרס,{{הערה|י. קוטלר, '''הנבחרת הלאומית''', הוצאת ירדן, 1988, עמ' 163}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20111104225549/http://www.uzit.co.il/trivia/triva321.html|הכותב=יעקב אמיתי|כותרת=פתרון חידה מס' 321|אתר=טריוויה פוליטית}}}} ששובץ במקום ה-12 ברשימת המערך לקראת [[הבחירות לכנסת השביעית]].
לאחר ניצחון המערך בבחירות צורף פרס ל[[ממשלת ישראל החמש עשרה|ממשלה ה-15]] בראשות גולדה מאיר, תחילה כ"[[שר בלי תיק]] האחראי לפיתוח הכלכלי של [[השטחים]]". אך ב-[[22 בדצמבר]] [[1969]], כשבוע לאחר כניסתו לממשלה, קיבל את תפקיד [[משרד העלייה והקליטה|השר לקליטת העלייה]], וב-[[1 בספטמבר]] [[1970]] מונה להיות ל[[משרד התחבורה והבטיחות בדרכים|שר התחבורה]] ול[[משרד התקשורת|שר התקשורת]]. פרס היה הראשון שנשא בתואר "שר התקשורת" שהחליף את "שר הדואר". בעמדותיו בנוגע לשטחים שנכבשו ב[[מלחמת ששת הימים]] הוא בלט בתמיכתו בהתיישבות נרחבת, ובכלל זה ב[[רצועת עזה]] וב[[סיני]], בעיקר בין [[טאבה]] לבין [[שארם א-שייח']].

בתקופה זו היה השר המקשר עם [[הנאמנות לפיתוח כלכלי ולשיקום פליטים]], שהיה ממקימיה.

לפי [[תחקיר עיתונאי|תחקיר]] שפורסם ב[[ידיעות אחרונות]] בשנת 2000, פרס היה מעורב בשנת 1971 בטיוח חקירה של תאונה, שבה נהרג חייל כתוצאה מ[[פליטת כדור]]ים מנשקו של בנו של פרס, [[יוני פרס|יוני]].{{הערה| במוסף ידיעות אחרונות, 10.7.2000, במוסף "7 ימים".}} בתגובה לתחקיר אמר פרס כי לא היה [[טיוח]].{{הערה|.[https://web.archive.org/web/20171109013011/http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=11717 תחקיר: שמעון פרס טייח שבנו, יוני, הרג בשוגג חייל], [[Nana10]], 14 ביולי 2000}}

===ההתמודדות הראשונה מול רבין (1974)===
[[קובץ:שר ההסברה שמעון פרס עם מנכ״ל ההסברה יהודה אילן 1974.jpg|ממוזער|150px|שר ההסברה שמעון פרס עם מנכ״ל מרכז ההסברה [[יהודה אילן]] 1974]]
פרס צורף כ[[משרד ההסברה|שר ההסברה]] ל[[ממשלת ישראל ה-16]], שהוקמה לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] ו[[הבחירות לכנסת השמינית]] (שבהן שובץ שוב במקום ה-12). ההצטרפות לממשלה, שנראה היה כי ימיה ספורים, לא הייתה קלה. בראשה ישבו גולדה ודיין, שסומנו מבחינה ציבורית כאחראים למחדל החמור של המלחמה, אך פרס רצה לשמור על עמדת זינוק להנהגה. כאשר התפטרה גולדה, כחודש לאחר הקמת הממשלה, ובעקבותיה דיין, הוצעה בתחילה ראשות הממשלה ל[[פנחס ספיר]], "ממליך המלכים" הוותיק, אך הוא סירב. במפלגת העבודה נותרו שני שרים בעלי עבר ביטחוני, שלא הוכתמו בכתם "המחדל": [[יצחק רבין]] ושמעון פרס. הבחירה נערכה בין 611 חברי מרכז מפלגת העבודה. בתחילה הסכימו השניים באופן חשאי כי המפסיד יקבל את מרותו של המנצח, ואילו המנצח יאפשר למפסיד לבחור את התפקיד שיינתן לו בממשלה,{{הערה|שחם, שם, 365}} אך לאחר מכן הידרדרה מערכת הבחירות למערכת מתוחה, ובשיאה, ביום ההתמודדות, פרסם עיתון "[[הארץ]]" את סיפורו של [[עזר ויצמן]] בדבר התמוטטותו של רבין ערב מלחמת ששת הימים. רבין סבר שידו של פרס בפרסום; הייתה זו פתיחה קשה למערכת היחסים בין האישים. [[הבחירות לראשות העבודה (1974)|בהתמודדות עצמה]], ב-[[22 באפריל]] [[1974]], זכה רבין ב-54% מן הקולות, ובתפקיד ראש הממשלה. אך הישגו של פרס, 46%, היה כזה שהבטיח לו משרה רמה בממשלה הבאה, והראה כי כוחו חזק במנגנון המפלגתי.{{הערה|גולדשטיין, שם 256 ואילך}} כאשר הקים רבין את [[ממשלת ישראל השבע עשרה|ממשלתו]], הוא מינה את פרס לשר הביטחון, "בלב כבד", כפי שהגדיר זאת בזיכרונותיו.{{הערה|גולדשטיין, שם, 293}}

===שר הביטחון (1974–1977)===
[[קובץ:Rabin and Peres visit Israeli MissleBoat SQN 1975.jpg|שמאל|ממוזער|260px|מימין לשמאל: [[אלי רהב]], [[יצחק רבין]], שמעון פרס ו[[בנימין תלם]], [[שייטת ספינות הטילים]], [[1975]]]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Defense Minister Peres.jpg|שמאל|ממוזער|260px|שר הביטחון שמעון פרס נואם במהלך ישיבה מיוחדת של [[הכנסת]] באשר ל[[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים עם מצרים]]]]
הנושאים הביטחוניים העיקריים שעמדו בפני ממשלת רבין הראשונה היו המשא ומתן על [[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים עם מצרים]], שיקומו של צה"ל מנזקי המלחמה וניסיונות להגיע לפריצת דרך מדינית עם [[ירדן]]. הצוות המוביל – רבין, פרס ו[[יגאל אלון]] – פעל בניסיון לשיתוף פעולה וניהל בצוותא את המשא ומתן המסובך על הסכם הביניים ואת הפגישות הסודיות עם [[חוסיין, מלך ירדן]], אך עד מהרה התברר כי בין רבין ובין פרס חילוקי דעות בלתי ניתנים ליישוב, שהפכו ליריבות אישית מרה. רבין נטה לעמדה "יונית" של [[פשרה]] [[טריטוריה|טריטוריאלית]] עם ירדן, על פי עקרונות [[תוכנית אלון]]. פרס לעומתו נחשב ל"נץ" ותמך ב"פשרה פונקציונלית" במתווה שהתווה קודמו בתפקיד, משה דיין, שמשמעותה השארת השטחים בשליטת ישראל, וחלוקה לא של השטח אלא של הסמכויות השלטוניות.

חילוקי דעות אלו הביאו למספר משברים. בדצמבר [[1975]] עלו [[התנחלות|מתנחלי]] [[גוש אמונים]] והתיישבו ב[[סבסטיה]] שליד [[שכם]], בהתנחלות שאותה כינו "[[אלון מורה]]". אלון ורבין ביקשו לפנות את המתנחלים, אך פרס העניק להם סיוע ותמיכה בממשלה. הפשרה שהושגה בסוף, ביוזמתו של [[ישראל גלילי]], הייתה כי המתנחלים יעברו ל"מחנה זמני" בקדום, שהפך לאחר מכן ליישוב הקבע [[קדומים]], ובכך למעשה נענתה הממשלה לדרישת המתנחלים.{{הערה|שם=Shahm380|שחם, שם, 380}} באותה שנה אישרה הממשלה את הקמת ההתנחלות [[עפרה]], ופרס התכבד בנטיעת העץ הראשון ביישוב. בשנת 1977 השתתף פרס בוועדת השרים לענייני התיישבות שהחליטה לרכוש קרקעות להקמת ההתנחלות [[אריאל]].

במרץ [[1976]] התיר פרס עריכת [[הבחירות לרשויות המקומיות הערביות ביהודה ושומרון (1976)|בחירות מוניציפליות]] ב[[יהודה ושומרון וחבל עזה]], והרחיב את זכות הבחירה מעבר לנדרש על פי החוק הירדני, גם על מי שאינו בעל רכוש. בבחירות אלו ניצחו הקיצונים, והודחו ראשי ערים ותיקים. רבין טען כי "הממשלה טעתה ונקטה במהלכים שלא הוסיפו לה יוקרה". לכל היה ברור כי המדובר בפרס. המשבר בין השניים החריף עד שהתקשורת ביניהם נעשתה באמצעות פורום פנימי של אנשי המפלגה.{{הערה|שם=Shahm380}} פרס הרהר בפומבי על החלפתו של רבין, ואף שיתף במחשבותיו אלו את ראשי [[הליכוד]] וה[[מפד"ל]].{{הערה|גולדשטיין, שם, 283}} על תקופה זו כתב רבין בזיכרונותיו את המשפט המפורסם – "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום, אלא – יצחק רבין".{{הערה|יצחק רבין ודב גולדשטיין, "פנקס שירות", הוצאת מעריב, 1979, עמ' 534}} ה[[כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל|כינוי]] "חתרן בלתי נלאה" רדף את פרס מאז.

====מבצע יונתן (1976)====
{{חלונית|
מקור=מתוך פתק שהעביר לראש הממשלה רבין, 3 ביולי 1976{{הערה|{{הארץ|[[גילי כהן (עיתונאית)|גילי כהן]]|נחשף יומן המבצעים של מבצע יונתן: "איך מתחיל מבצע? אומרים שהוא בלתי אפשרי"|0000017f-e38d-d568-ad7f-f3ef97a30000|2 ביולי 2015}}}}
|תוכן="איך מתחיל מבצע? אומרים שהוא בלתי אפשרי. המועד אינו מתאים. הממשלה לא תאשר. השאלה היחידה שאני רואה היא איך זה יסתיים."}}
המתיחות בין פרס לרבין המשיכה גם לאחר סיומו המוצלח של [[מבצע יונתן]] ביולי [[1976]]. במהלך הדיונים שקדמו למבצע תמך פרס בפעילות צבאית מיידית (בהתאם לתפיסה שהתקבלה, שאין לנהל משא ומתן עם ארגוני טרור), ואילו רבין העדיף לנסות קודם את דרך המשא ומתן. בסופו של דבר החליטו שניהם על פעולה צבאית.{{הערה|1=גל פרל פינקל, [https://galperel.wordpress.com/2020/04/20/חלם-בגדול-מאת-גל-פרל/ חלם בגדול], הבלוג '''על הכוונת''', {{כ}} 20 באפריל [[2020]].}} הצלחת הפעולה, שהביאה לגל של פופולריות לממשלת רבין, לא הפיגה את המתיחות בין שני האישים, ונראה שכל אחד מהם ביקש לנכס לעצמו את האשראי הציבורי שנוצר בעקבות הצלחת הפעולה.{{הערה|גולדשטיין, שם, 289}}

===מערכת הבחירות של 1977 והמהפך (1977)===
ממשלת רבין הגיעה לסוף דרכה בסוף שנת [[1976]] לאחר הצבעה על [[הצעת אי-אמון]] שהגישה סיעת ה[[חזית דתית תורתית|חזית דתית התורתית]] בשל חילול השבת. לקראת [[הבחירות לכנסת התשיעית]] נערכה ב-[[23 בפברואר]] [[1977]] התמודדות נוספת במפלגת העבודה. הפעם היה הגוף הבוחר גדול יותר, וכלל 2,300 צירים שנבחרו בידי 252,000 חברי המפלגה, שאליהם נוספו 600 חברי מרכז.{{הערה|אריה אבנרי, '''המפולת''', רביבים הוצאה לאור, 1977, עמ' 590}} התמודדות זו הייתה קשה וטעונה, ובסיומה ניצח רבין את פרס ברוב דחוק – 1,445 קולות לרבין לעומת 1,404 לפרס.

במרץ [[1977]] נחשפה "[[פרשת חשבון הדולרים]]" של [[לאה רבין]], שבה התברר כי לאחר שהותם של הזוג רבין בארצות הברית, המשיכה גב' רבין לנהל חשבון דולרים בניגוד לחוק. ב-[[7 באפריל]] 1977 פרש רבין מראשות המפלגה וממועמדות [[המערך השני|המערך]] לראשות הממשלה. ב-[[10 באפריל]] נבחר פרס, כמעט פה אחד, ליו"ר המפלגה. רבין, שלא היה יכול להתפטר מ[[ממשלת מעבר|ממשלת המעבר]], יצא לחופשה ופרס מילא בפועל את מקומו כ[[ראש ממשלה]], אם כי האחריות נשארה על רבין, ופרס עדכן אותו באופן יומיומי.

פרס מצא עצמו בראשות המפלגה, כשלרשותו מעט יותר מחודש לנהל [[תעמולת בחירות]]. [[המערך השני|המערך]] הפך שם נרדף לריקבון שלטוני ולשחיתות. מולו ניצב הליכוד ובראשו [[מנחם בגין]] הוותיק, ובשורותיו פעל כמנהל מסע הבחירות [[עזר ויצמן]], שניהל מסע תעמולה תוסס ונמרץ. הליכוד לא היסס לתקוף אישית את פרס ב[[סיסמה]] "פרס – שטר בלי כיסוי".{{הערה|אריה אבנרי, '''המפולת''', רביבים הוצאה לאור, 1977, עמ' 646}} ב[[עימות בחירות|עימות טלוויזיוני]] שנערך יומיים לפני הבחירות נראה פרס מתוח ועצבני, לעומת בגין שהופיע רגוע ונינוח. [[סקר]] טלפוני שנערך לאחר העימות גילה כי המצביעים סבורים כי תוצאת העימות היא [[תיקו]], אך גם אם היה זה תיקו הוא פעל לטובת בגין, שהפגין ממלכתיות והציג בפומבי את אישיותו ודעותיו באופן שטרם נחשף לציבור.{{הערה|אריה אבנרי, '''המפולת''', רביבים הוצאה לאור, 1977, עמ' 655}}{{הערה|שחם, שם, 392}} ה[[הבחירות לכנסת התשיעית|בחירות]] הסתיימו ב"[[המהפך|מהפך]]": המערך ספג מכה קשה, וירד מ-51 ל-32 חברי כנסת, והליכוד, שעלה ל-43 מנדטים, ניצח בבחירות. הייתה זו הפעם הראשונה מאז [[הכרזת העצמאות|קום המדינה]] שבה הפסידה מפלגת השלטון הוותיקה, בשמותיה מפא"י-עבודה-מערך, את השלטון. פרס היה ל[[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]].

===באופוזיציה לליכוד (1977–1984)===
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Menahem Begin and Shimon Peres.jpg|200px|ממוזער|פרס משוחח עם ראש הממשלה [[מנחם בגין]], [[1981]]]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Peres Speaks on Peace Treaty.jpg|200px|ממוזער|פרס נושא דברים במליאת הכנסת, ערב אשרור הסכם השלום עם מצרים]]
====תקופת ממשלת בגין הראשונה (1977–1981)====
לאחר הקמת [[ממשלת ישראל השמונה עשרה]] מצא עצמו פרס כראש האופוזיציה, ואף שלא היסס לתקוף את ממשלת הליכוד, הוא נקט עמדות ביטחוניות ומדיניות "ניציות". בתגובה להצעתו של [[נשיא מצרים]] [[אנואר סאדאת]] לחתום על הסכם שלום, פרס הציע תקופת מעבר ארוכה ובה הסכמי ביניים, והתנגד לנסיגה מלאה של ישראל מסיני גם ב[[הסכם שלום]].{{הערה|שמעון פרס, בהשתתפות חגי אשד, '''כעת - מחר''',ספרי מבט, הוצאת כתר, 1978, עמ' 231–236, 311}} בסופו של דבר, הוביל את המערך לתמיכה במגעי השלום עם מצרים ולאחר מכן תמך ב[[הסכמי קמפ דייוויד]] וב[[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום עם מצרים]].

בתוך המפלגה החריף הקרע בין פרס לרבין. ב-[[1979]] התפרסם [[ספר זיכרונות|ספר הזיכרונות]] של רבין, "[[פנקס שירות]]", שכלל האשמות רבות נגד פרס, ובראשן הביטוי "חתרן בלתי נלאה". אומנם לקראת ההתמודדות המיועדת מול פרס על ראשות המפלגה החליט רבין לא להתמודד, ולתמוך בחברו הוותיק [[יגאל אלון]]; אולם בפברואר [[1980]] נפטר אלון במפתיע, וכך ההתמודדות על ראשות המפלגה שוב נותרה בין פרס לרבין. בבחירות הפנימיות שנערכו בנובמבר 1980 ניצח פרס עם 71% מן הקולות. בחירות אלו היוו נקודת מפנה ביחסים בין שני האישים. פרס הקים "ממשלת צללים" ולא כלל בה את רבין.{{הערה|{{ynet||פרס: המלחמה בתדמית ה"לוזר"|40161|30 ביולי 2000}}}} רק בהתקרב הבחירות לכנסת ב-[[1981]] ובלחץ דעת הקהל בציבור ובתוך מפלגת העבודה, הודיע פרס, שרבין יהיה מספר שתיים ומועמדו לתפקיד שר הביטחון (במקום מועמדות [[חיים בר-לב]]) בממשלה שיקים אחרי הבחירות.

בדצמבר [[1980]] הכניס מנחם בגין את פרס בסוד תקיפת [[כור גרעיני|הכור האטומי]] ב[[עיראק]], המכונה "[[תקיפת הכור הגרעיני בעיראק|מבצע אופרה]]". פרס לא הביע התנגדות באותה העת,{{הערה|שחם, שם, 429}} אך במאי [[1981]] [[הדלפה|הדליף]] [[עוזי אבן]] לפרס כי התקיפה צפויה בעתיד הקרוב. פרס כתב מכתב סודי לראש הממשלה בגין. במכתב זה דחק בו לבטל את המבצע, ולטפל במצב באמצעות לחץ פוליטי על צרפת (שסיפקה את הכור) ועל משטרו של [[סדאם חוסיין]]. לאחר ההדלפה לפרס, החליט בגין לדחות את מועד המבצע. בעקבות מידע מודיעיני שקבע כי אם תידחה הפצצת הכור יהיה מימושה במועד מאוחר יותר כרוך ב[[נשורת גרעינית]] שתביא למותם של אזרחים רבים, החליטה ממשלת ישראל על ביצוע ההפצצה ב-[[7 ביוני]] 1981, כשלושה שבועות לפני הבחירות לכנסת.

לאחר הצלחת התקיפה הואשם בגין על ידי מפלגת העבודה בראשות פרס, וזאת בניגוד לעמדת רבין, שהפעולה נבעה משיקולי תעמולה של הליכוד לקראת [[הבחירות לכנסת העשירית|הבחירות הקרבות לכנסת העשירית]]. אחרי [[מלחמת המפרץ]] טענו רבים שקיום התוכנית הגרעינית של סדאם חוסיין מוכיח את נחיצות הפעולה של בגין ב-1981. אולם פרס המשיך לטעון שההפצצה גרמה ליותר נזק מאשר תועלת, וגרמה רק לפיזור והסתרה של המאמץ הגרעיני העיראקי.

===מערכת הבחירות של 1981 (1981)===
במערכת [[הבחירות לכנסת העשירית|הבחירות 1981]] עמדה בצִלם של [[האינפלציה בישראל|האינפלציה]] הדוהרת, שבימי ממשלת בגין קפצה עד למעלה מ-100% לשנה, הקיפאון המדיני שהחליף את תנופת ה[[שלום]], שבה התחילה הקדנציה של בגין בראשות הממשלה, ומחלותיו של ראש הממשלה, שסבל מחולשות אישיות ומתפקוד לקוי של ממשלתו. עם זאת, כל אלו נדחקו הצידה מול [[השסע העדתי בישראל|הנושא העדתי]]; רבים האמינו כי [[המערך]] מייצג את ה[[אשכנזים (ישראל)|אשכנזים]], ו[[הליכוד]] הצליח להפוך למייצגם של ה[[מזרחים]], בני העליות מארצות האסלאם, שנטרו טינה למפא"י על היחס כלפיהם. רבות מאספות הבחירות של פרס הופרעו ב[[אלימות]] על ידי תומכי בגין ונזרקו עליו עגבניות. פרס הגיב בהתעמתות ובהתפלמסות עם הקהל, שיצרה רושם של התנשאות מצדו ומצד אנשי המערך כלפי תומכי הליכוד המזרחיים.

פרס, שהיה בתחילה בטוח בניצחונו בבחירות, דחק את רגליו של רבין מצמרת המערך, וקבע ששר הביטחון בממשלה שיקים אחרי הבחירות יהיה יורשו של רבין בתפקיד ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]], [[חיים בר-לב]]. אחרי התאוששות הליכוד בסקרי דעת הקהל, נכנע פרס ללחצים פנימיים והודיע, שמועמד המערך לשר הביטחון הוא יצחק רבין. הוא דחה הצעות שהובאו בפניו לוותר על מועמדותו לראשות הממשלה לטובת רבין.

בליל הבחירות הראה מדגם הטלוויזיה על ניצחון דחוק של המערך, ופרס מיהר לחגוג את ניצחונו, אף שאחד מיועציו הזהירו מראש, שלא ימהר לעשות זאת וימתין לתוצאות הסופיות.{{הערה|יואב לביא, '''ההחמצה הגדולה''', הוצאת רביבים, 1982, עמ' 114}} עם ספירת הקולות התברר שפרס אמנם הצליח להעלות את המערך ל-47 מנדטים, אבל הליכוד עלה ל-48 מנדטים וניצח.

====ממשלת בגין השנייה (1981)====
האירוע המרכזי בתקופת [[ממשלת ישראל התשע עשרה|ממשלתו השנייה של מנחם בגין]] היה היציאה ל[[מלחמת לבנון הראשונה]]. עם היציאה למלחמה שמר פרס על מראית עין של "אחריות לאומית". אף על פי שהיה ברור כי הוא מסתייג מהמלחמה ומהמהלכים שהובילו אליה, כראש האופוזיציה לא רצה להפגין אי-נאמנות כלפי הממשלה בשעת משבר ומלחמה.

== ראשות הממשלה (1984–1986, 1995–1996) ==
===ראש הממשלה: כהונה ראשונה (1984–1986)===
====מערכת הבחירות של 1984 (1984)====
התפטרותו של בגין מראשות הממשלה, והחלפתו ב[[יצחק שמיר]], שנתפס כמועמד פחות פופולרי ולא כריזמטי, ההסתבכות הקשה בלבנון, שגבתה הרוגים רבים, המשברים הכלכליים, בהם [[משבר מניות הבנקים]] וה[[האינפלציה בישראל|אינפלציה]] שיצאה משליטה, הביאו לתקווה בקרב אנשי המערך כי הפעם יצליחו לנצח בבחירות. הפעם עמד להתייצב מול פרס בהתמודדות הפנימית [[יצחק נבון]], שסיים זמן קצר לפני כן את תפקידו כ[[נשיא מדינת ישראל|נשיא]], בו צבר פופולריות רבה, כולל בקרב ציבורים שלא תמכו במערך. מול נבון כרת פרס ברית עם רבין, והצליח למנוע מנבון להתמודד, ולהיות שוב מועמד המפלגה לראשות הממשלה.
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Peres Taking Notes.jpg|ממוזער|260px|ראש הממשלה שמעון פרס כותב במליאת [[הכנסת]]]]
מערכת [[הבחירות לכנסת האחת עשרה]] עצמה לא הייתה סוערת כקודמתה, והרגשות השליליים שבוטאו נגד פרס במערכת הבחירות הקודמת התמתנו. עם זאת, [[יצחק שמיר]] הצליח לזכות באהדה, ואף לשפר את מעמדו, כאשר הכריז כי בכוונתו לפעול לכינון [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] לאחר הבחירות, הכרזה לה לא היה לפרס מענה ראוי.

במוצאי יום הבחירות, ב-[[23 ביולי]] [[1984]], התברר שב[[הכנסת האחת עשרה|כנסת האחת עשרה]] ישנו שוויון בין גושי המפלגות. המערך אמנם קיבל 44 מנדטים לעומת 41 של הליכוד, אולם אף אחד מהגושים לא יכול היה להקים ממשלה בעצמו, ואף לא גוש חוסם. לליכוד עם מפלגות הימין ועם המפלגות הדתיות, היו 60 מנדטים, לעומת 59 מנדטים לגוש של המערך, ושל מפלגות ה[[מרכז-שמאל]] והשמאל, בנוסף הייתה [[כך]] שקיבלה מנדט אחד והייתה מוקצה על ידי שני הגושים.

המפלגות הדתיות שמרו על נאמנותן לליכוד, וסירבו להיעתר לפניות להקים ממשלה צרה עם המערך. לאחר התערבותו האישית החסרת תקדים של [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[חיים הרצוג]] ולאחר ש[[עזר ויצמן]], שעמד בראש [[מפלגת יחד]], תמך בכך, נמצא הפתרון – "[[הסכם רוטציה]]", לפיו במשך השנתיים הראשונות יכהן פרס כראש ממשלה, ושמיר יהיה [[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקומו]] ושר החוץ, ובשנתיים שלאחריהם שמיר ופרס יתחלפו בתפקידיהם. לאורך כל הקדנציה הוענק תיק הביטחון ליצחק רבין מהמערך, ואילו תיק האוצר ל[[יצחק מודעי]] מהליכוד.

====ראש ממשלת האחדות (1984–1986)====
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Bethlehem mayor Elias Freij Greeting P.M. Shimon peres.jpg|260px|ממוזער|שמאל|ראש עיריית [[בית לחם]], [[אליאס פריג']], מקבל את פני ראש הממשלה שמעון פרס למסיבת הקוקטייל לכבוד [[חג המולד]] בבית לחם, [[1984]]]]
[[קובץ:Peresohad1985hidon.jpg|שמאל|ממוזער|260px|ראש הממשלה שמעון פרס מעניק את הפרס ל[[חידון התנ"ך|חתן התנ"ך העולמי לנוער]] ב[[יום העצמאות]] תשמ"ה ([[1985]])]]
{{הפניה לערך מורחב|ממשלת ישראל העשרים ואחת}}

בפני פרס עמדו מספר אתגרים. במשך השנתיים שבהן אמור היה לכהן בראשות ה[[ממשלת ישראל העשרים ואחת|ממשלה]], היה עליו לפתור את המשבר הלבנוני, לחלץ את הכלכלה מהמשבר, ולקדם תהליך מדיני לפתרון [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]].

בינואר [[1985]] הביאו פרס, ושר הביטחון רבין, בפני הממשלה החלטה על יציאת צה"ל משטחים שכבש במלחמת לבנון הראשונה, ונסיגה לקו חדש שכונה "[[רצועת הביטחון]]". ההחלטה עברה ברוב דחוק, ובין התומכים היו גם שרים מן הליכוד. באמצע 1985 נערך צה"ל בקו החדש. על אף שההיערכות החדשה הותירה את צה"ל בלב השטח הלבנוני, ולא הביאה לפתרון מלא של הבעיה, ההרגשה הכללית ששררה בעת הנסיגה הייתה כי המדובר בצעד חיוני, וכי הקזת הדם בלבנון פחתה מאוד.

ביולי 1985 הוביל פרס יחד עם שר האוצר [[יצחק מודעי]] ועם [[נגיד בנק ישראל]], [[מיכאל ברונו]], את [[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985|התוכנית לייצוב המשק]], מהלך לבלימת האינפלציה שהגיעה למאות אחוזים בשנה, והורדתה לקצב שנתי של כ-20 אחוז. יש המייחסים לתוכנית הייצוב שיזמו פרס ומודעי את הפיכתה של [[כלכלת ישראל]] לכלכלה [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]].{{הערה|1={{דבר ראשון|יניב כרמל|פרס היה ניאו-ליברל|35797|5 באוקטובר 2016}}}} כשנה מאוחר יותר הסתכסך פרס עם מודעי, שחש שפרס לוקח לעצמו את כל הקרדיט על הצלחת התוכנית. אחרי שמודעי כינה את פרס "ראש ממשלה מעופף", העביר אותו פרס מתפקידו, והחליפו ב[[משה ניסים]].

הישג נוסף בתקופת כהונה זו היה העלאת [[יהדות אתיופיה|יהודי אתיופיה]]. כתוצאה מחשיפה של משה דיין, הופסקו הטיסות מ[[אוגנדה]], ונוצר הצורך לבצע את [[מבצע משה]]. המבצע הופסק לאחר שפרס התוודה בפני עיתונאים שנערכות טיסות מ[[סודאן]] לישראל.{{הערה|[http://mida.org.il/2014/11/20/מבצע-משה-פתאום-הגיחו-אנשים-בסירות-שחיב/ "שלושים שנה למבצע משה"], באתר "מידה"}} בהמשך, יזם פרס מגעים שהובילו ל[[מבצע שבא]], שגם הוא הופסק בעקבות חשיפה של פרס בתקשורת.

ביולי [[1986]] ביקר פרס באופן מפתיע ב[[מרוקו]].{{הערה|{{ynet|פרופ' אלי פודה|נתניהו לא המציא כלום. שמעון פרס היה שם קודם|news/article/SyjEVE7Nd|20 במרץ 2021}}}}

משבר שהעיב על תקופת הכהונה הראשונה של פרס היה [[פרשת קו 300]]. ב-[[18 במאי]] 1986 דיווח [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[יצחק זמיר]] כי הגיע אליו מידע שממנו עלה חשד שאנשי [[שירות הביטחון הכללי|שב"כ]], בראשות ראש השב"כ [[אברהם שלום]], ביצעו עבירות פליליות חמורות, והוא ביקש להעמידם לדין. לאחר ששקל בדבר, החליט פרס להתנגד לכך, והעדיף לשמור על ראש השב"כ, במחיר של טיוח הפרשה. על הדרישה של זמיר הגיב: "רוצים לזרוק את [[ראש שירות הביטחון הכללי|ראש השב"כ]] לכלבים". ל[[ראובן חזק]], שהעלה את החשדות על אף שבכך חרץ את דינו לאבד את תפקיד ראש השירות שהובטח לו – הציע פרס לצאת ללימודים ולפרוש מהשירות.{{הערה|{{הארץ|גידי וייץ|כך שברו בכירי השב"כ את קשר השתיקה סביב פרשת קו 300|1.1483815|28 בספטמבר 2011}}}} התפתח עימות בין זמיר לבין פרס ויצחק שמיר, שתמכו באברהם שלום. על פי דרישתו של שמיר, הוחלף זמיר ביועץ משפטי חדש – [[יוסף חריש]]. אולם, משהבין פרס שלא יוכל לעצור את החקירה – איפשר לפרקליטות להורות למשטרה לחקור את הפרשה, דבר שהביא לפרסומהּ. הסערה הציבורית שהתחוללה הביאה להתפטרותו של שלום מתפקידו. נשיא המדינה חיים הרצוג העניק [[חנינה (ישראל)|חנינה]] בטרם העמדה לדין לאנשי השב"כ המעורבים, והביא לסיום פורמלי של הפרשה.

בתחום המדיני לא הצליח פרס ליצור פריצת דרך בתקופת כהונתו כראש הממשלה. המשך המהלך המדיני, בו היו שותפים מאחורי הקלעים גם הירדנים והאמריקנים, היה תלוי בהצהרה של [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] על הימנעות מ[[טרור]] ו[[הכרה דיפלומטית|הכרה]] במדינת ישראל. [[יאסר ערפאת|ערפאת]] נמנע מהצהרה כזו, ובפברואר 1986 הכריז המלך חוסיין על סיום המשא ומתן ועל כישלון התהליך.

פעולות נוספות של ממשלת ישראל בתקופה זו היו [[עסקת ג'יבריל|עסקת חילופי השבויים]] עם [[אחמד ג'יבריל]] במאי 1985, שבה שוחררו 1,100 [[אסיר ביטחוני|אסירים ביטחוניים]] מארגוני הטרור כנגד שלושה [[שבויי צה"ל]]. באוקטובר 1985 ביצעה ישראל, בתגובה לרצח ישראלים ב[[קפריסין]], הפצצה על מפקדות [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] בתוניס, שכונתה "[[מבצע רגל עץ]]". הייתה זו ההפצצה ארוכת הטווח ביותר שביצע [[חיל האוויר הישראלי]] מאז ומעולם, והיא נועדה ליצור [[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]] נגד פעולות טרור, ולסמן למדינות התומכות בארגוני הטרור כי לא תזכינה לחסינות.

בציבור ובעיתונות הועלו ספקות האם פרס יקיים את הסכם הרוטציה, ולדברי [[בועז אפלבאום]] שהיה באותה התקופה [[ראש הסגל (ישראל)|ראש לשכת ראש הממשלה]] הוא אכן בדק אצל [[אלעזר מנחם מן שך|הרב שך]] אם יתמוך בו בפירוק ממשלת האחדות והקמת ממשלה צרה בראשותו, אך נתקל בסירוב מוחלט, והרב שך אף סירב לדבר עמו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.com/1.5009224|כותרת=Chabad's lost son|אתר=Haaretz.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-06-15}}</ref> בסופו של דבר, התפטר פרס מראשות הממשלה לטובתו של מנהיג הליכוד [[יצחק שמיר]] והם החליפו תפקידים ב-[[20 באוקטובר]] 1986.

===בממשלות שמיר (1986–1988)===
אחרי הרוטציה הפך פרס לשר החוץ ב[[ממשלת ישראל העשרים ושתיים|ממשלתו של יצחק שמיר]]. בתפקיד זה ניסה פרס לקדם את "[[האופציה הירדנית]]" – פתרון הסכסוך עם הפלסטינים ופתרון בעיית יהודה שומרון ועזה על ידי הדברות עם [[ירדן]].
באפריל 1987 נפגש בחשאי עם המלך חוסיין ב[[לונדון]], והגיע איתו, ללא הסכמתו וללא ידיעתו של ראש הממשלה שמיר, להסכם (שכונה "[[הסכם לונדון (פרס-חוסיין)|הסכם לונדון]]") על מסגרת לשיחות שלום על ידי כינוס ועידה בינלאומית שתוביל למשא ומתן ישיר בין הצדדים, בו העניין הפלסטיני ייוצג במסגרת המשלחת הירדנית. ההסכם החשאי אמור היה להיות מוצג כיוזמה אמריקנית שתוצג לשני הצדדים, ולפי עדות חוסיין, פרס הבטיח לו, שההסכם יאושר על ידי ממשלת ישראל.{{הערה|[[אבי שליים]], '''המלך חוסיין – ביוגרפיה פוליטית''', הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן]], 2009, עמ' 387–388}} אולם שמיר התנגד להסכם והודיע על כך לאמריקנים, ומכיוון שבממשלה בה היו לגוש הליכוד מחצית מהחברים לא היה להסכם רוב, הוא נגנז והיוזמה נכשלה. בדצמבר [[1987]] פרצה [[האינתיפאדה הראשונה]], והביאה קץ לניסיונות המדיניים של פרס.

ב-[[1988]] התקיימו [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]]. אישים כ[[מוטה גור]] פנו אל פרס בבקשה כי יפנה את מקומו לרבין, בעל התדמית הביטחוניסטית, ויאפשר לו להתמודד מול שמיר בבחירות, אך פרס סירב. רבין, מטעמיו הוא, נמנע אף הוא מהתמודדות, ופרס נבחר שוב כמועמד המפלגה לבחירות.{{הערה|גולדשטיין, שם, 365}}

מערכת הבחירות הייתה שקטה. עם זאת, ימים ספורים לפני הבחירות [[הפיגוע בקו 961|הותקף]] ב[[יריחו]] אוטובוס שנסע מ[[טבריה]] ל[[ירושלים]]. על האוטובוס הושלך [[בקבוק תבערה]] ובדליקה שפרצה נשרפו למוות רחל וייס מירושלים ושלושת ילדיה. החייל {{יזכור|511982|דוד דלרוזה}} שניסה להצילם נפצע קשה ונפטר מפצעיו מאוחר יותר. האירוע עורר רגשות שליליים נגד הפלסטינים, ונגד פרס שנתפס כמתון וחסר יכולת עמידה מול הטרור הפלסטיני. יש האומרים, וביניהם פרס עצמו, שאירוע זה הביא להכרעת הבחירות לטובת הליכוד.

עם תום [[הבחירות לכנסת השתים עשרה|הבחירות לכנסת ה-12]] היה לגוש הליכוד, מפלגות הימין והדתיים, רוב של 65 מנדטים, אולם שמיר העדיף להקים [[ממשלת ישראל העשרים ושלוש|ממשלת אחדות]] נוספת. בגלל יחסי הכוחות החדשים נאלץ פרס לוותר על דרישתו לרוטציה בראשות הממשלה. פרס התמנה לשר האוצר ו[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]] בממשלתו של [[יצחק שמיר]], ורבין המשיך בתפקידו כשר ביטחון.

===="התרגיל המסריח" (1990)====
{{הפניה לערך מורחב|התרגיל המסריח}}
[[קובץ:Peresporus.JPG|שמאל|ממוזער|260px|פרס עם [[מנחם פרוש]]]]
בתחילת [[1990]] הציע [[מזכיר המדינה של ארצות הברית]], [[ג'יימס בייקר]], כי ישראל תישא ותיתן עם משלחת [[פלסטינים|פלסטינית]] שתהיה מבוססת על תושבי [[יהודה ושומרון וחבל עזה|יהודה ושומרון ורצועת עזה]], ושבה ישתתפו גם נציגי הפלסטינים ב[[מזרח ירושלים]] וגם פלסטינים שהם במקורם תושבי יהודה שומרון ועזה, אך גורשו עם השנים על ידי ישראל בתקופת שליטתה בשטחים. פרס דרש שהממשלה תקבל את הצעת בייקר, אולם שמיר סירב. פרס רקח עם [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] תוכנית להפלת הממשלה, במה שכונה מאוחר יותר "[[התרגיל המסריח]]". סיעת המערך עמדה להציע אי-אמון בממשלה על רקע הצעות בייקר. כשנודע לשמיר על כך הוא פיטר את פרס מהממשלה. שאר שרי המערך התפטרו בתגובה, ובהצבעה על הצעת האי-אמון, ב-[[15 במרץ]] 1990, נעדרו חמישה מחברי הכנסת של ש"ס מהמליאה, והממשלה נפלה.

[[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על פרס. אולם המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: [[הרב שך]], מנהיגה הרוחני של מפלגת [[דגל התורה]], התנגד בחריפות להצטרפות המפלגה לממשלת השמאל, ובעקבותיו סירב גם הרב [[עובדיה יוסף]] לאשר למפלגת ש"ס להצטרף לממשלת פרס. המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה [[אגודת ישראל]], ויחד עם [[אברהם שריר]] הייתה לפרס לכאורה קואליציה בת 61 חברים.

ממשלתו החדשה של פרס הייתה אמורה לקבל את אישורה של הכנסת ב-[[11 באפריל]] 1990. אולם, בבוקרו של יום זה התברר ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל, [[אברהם ורדיגר]] ו[[אליעזר מזרחי]], נעדרים מ[[משכן הכנסת]]. הצגת הממשלה התבטלה, ופרס נאלץ לבקש מהנשיא הרצוג ארכה על מנת לנסות בכל זאת להרכיב ממשלה. ב-[[26 באפריל]] 1990, כשגם בתום פרק הזמן הנוסף שהוקצב לו לא הושגה התקדמות במגעים הקואליציוניים, נאלץ פרס להודיע להרצוג על כישלונו. שמיר הצליח להרכיב [[ממשלת ישראל העשרים וארבע|ממשלה]] [[ממשלה צרה|צרה]] ופרס חזר לתפקיד [[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]].

===בממשלת רבין השנייה (1992–1995)===
[[קובץ:מוטי יוגב סיום המכללה לביטחון לאומי.jpg|ממוזער|220px|שמעון פרס, כ[[משרד החוץ|שר החוץ]] ו[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]], בטקס סיום בוגרי [[המכללה לביטחון לאומי]], מעניק תעודה ל[[מוטי יוגב]]]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - THE NOBEL PEACE PRIZE LAUREATES FOR 1994 IN OSLO..jpg|ממוזער|220px|מימין לשמאל: [[יצחק רבין]], שמעון פרס ו[[יאסר ערפאת]] ביום הענקת [[פרס נובל לשלום]]]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Foreign Min. Peres and King Hussein.jpg|ממוזער|220px|פרס עם המלך [[חוסיין, מלך ירדן|חוסיין]]]]
בשנת [[1992]] הנהיגה מפלגת העבודה, לראשונה בישראל, בחירות פנימיות בהשתתפות כל חברי המפלגה ("[[בחירות מקדימות|פריימריז]]"). בהתמודדות על ראשות המפלגה שנערכו ב-[[19 בפברואר]] התמודדו רבין, פרס, [[ישראל קיסר]] ו[[אורה נמיר]]. פרס הגיע למקום השני עם 34% מהקולות. רבין זכה במעט יותר מהסף של 40% מהקולות שהיה דרוש בשביל להימנע מסיבוב שני, ונבחר להיות מועמד המפלגה לראשות הממשלה. בבחירות המקדימות שנערכו לאחר מכן, לבחירת חברי הכנסת מטעם המפלגה, זכה פרס במקום הראשון ושובץ ברשימה במקום השני לאחר רבין.

====כשר החוץ (1992–1995)====

כאשר זכתה מפלגת העבודה ב[[הבחירות לכנסת השלוש עשרה|בחירות לכנסת השלוש עשרה]], מינה רבין את פרס לתפקיד שר החוץ ולממלא מקום ראש הממשלה. רבין, שהבטיח בנאום ניצחונו בבחירות "אני אנווט", ניהל את ממשלתו ביד רמה. לעיתים הסתכסכו השניים, אך במהלך כל תקופת כהונת רבין הייתה הכרתו של פרס כי רבין הוא הבכיר מביניהם, שהביאה לשיתוף פעולה ולקידום הנושאים שהיו חשובים לשניהם.

בתחילה דחק רבין את פרס מהטיפול ברוב הנושאים הנוגעים לתהליך השלום, שהתנהל בהמשך ל"[[ועידת מדריד|תהליך מדריד]]", והותיר בידיו רק את ניהול החלקים הנוגעים לשיתוף פעולה אזורי.

בשנים [[1992]] ו-[[1993]] עמדה ממשלת רבין במגעים עם [[סוריה]] לכריתת הסכם שלום תמורת נסיגה מ[[רמת הגולן]]. מגעים אלו התקדמו מאוד, אך באמצע שנת 1993 נראה היה כי הגיעו למבוי סתום. על רבין היה לבחור בין התקדמות במסלול הסורי, שנראה כי היה שרוי במשבר, ובין התקדמות מול הפלסטינים.

בשלב זה הודיע [[יוסי ביילין]], סגנו של פרס במשרד החוץ, לפרס על קיום ערוץ משא ומתן חשאי עם הנהגת [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]], שעקף את המסלול "המוסדי" עם המשלחת הירדנית-פלסטינית לוועידת מדריד. אישים המקורבים ל[[יאסר ערפאת|ערפאת]] החלו במגעים עם נציגים ישראלים המקורבים לביילין ([[יאיר הירשפלד]] ו[[רון פונדק]]), בתיווכו של ה[[נורווגיה|נורווגי]] [[טריה לארסן]]. בשיחות אלו הושגו הבנות והסכמות מתקדמות בהרבה מאשר אלו שהושגו במסלול מדריד. פרס הביא את רבין בסוד העניין, והשניים הסכימו להעלות את דרג השיחות, ולשלוח את מנכ"ל משרד החוץ [[אורי סביר]] להמשך השיחות.

במאי 1993 המשיך סבב שיחות נוסף, ולבסוף הגיעו הצדדים להסכם. על ההסכם המקורי חתמו פרס ו[[מחמוד עבאס]] (אבו מאזן) בחשאי ב[[אוסלו]] ב-[[20 באוגוסט]] 1993, ועל כן ההסכם ואלו שבאו אחריו זכו לשם "[[הסכמי אוסלו]]". לאחר החלפת מכתבי ההכרה ההדדית בין רבין ל[[יאסר ערפאת]], חתמו פרס ועבאס ב-[[13 בספטמבר]] על "[[הצהרת העקרונות]] בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי", בטקס חגיגי שנערך על מדשאות [[הבית הלבן]] בהשתתפות רבין, ערפאת ונשיא ארצות הברית [[ביל קלינטון]]. על צעד זה זכה פרס, יחד עם רבין וערפאת, ב[[פרס נובל לשלום]] לשנת 1994. חתימת ההסכם עם ערפאת, שהיה במשך שנים אויבה בנפש של מדינת ישראל, והיה אחראי לכמה מהפיגועים המרים ביותר נגד אזרחיה, הביאה לפילוג קשה בעם. גל של פיגועי התאבדות שגרם להרוגים רבים, הביא גם הוא לכך שרבין, ועמו פרס, הואשמו על ידי גורמים קיצוניים ב[[בגידה]], ובחלקים מן הציבור החלה התנגדות חריפה למהלכים אלה.

פרס השתתף גם בגיבוש [[הסכם השלום בין ישראל לירדן]].{{הערה|[[נחום ברנע]] ושמעון שיפר, [https://web.archive.org/web/20140819042957/http://www.snunit.k12.il/peace/doc101.html מיתקן חשאי ליד ת"א אירח בעת המבצע את צוות חוסיין], מתוך "המוסף לשבת" של [[ידיעות אחרונות]], 29 ביולי 1994; באתר [[סנונית (עמותה)|סנונית]]}} זמן קצר אחרי חתימת [[הסכם אוסלו הראשון]], פגש פרס את [[הנסיך חסן בן טלאל|הנסיך חסן]], אחיו של [[חוסיין, מלך ירדן|המלך חוסיין]], בבית הלבן. ב-[[2 בנובמבר|2]]–[[3 בנובמבר]] 1993, נסע בחשאי ל[[עמאן]] וניהל משא ומתן עם המלך חוסיין, ובסופו הגיעו השניים להסכם בן 4 עמודים עליו חתמו בראשי תיבות. עם שובו התראיין פרס בטלוויזיה על הבחירות המוניציפליות שהתקיימו יום קודם. בחדר האיפור הוא פלט: "זכרו את השלושה בנובמבר". בראיון עצמו שאל אותו [[מנשה רז]] למה הייתה הכוונה באמירה הזו. פרס התחמק, אך פליטת הפה כבר חשפה את הסיפור. המלך חוסיין זעם על ההדלפה, וניתק מגע, ורבין בתגובה מידר את פרס מהמשא ומתן עם ירדן, ונטל את המושכות לידיו עד לחתימת הסכם השלום באוקטובר 1994.

ב-1993 הוציא לאור פרס את ספרו "המזרח התיכון החדש", אותו כתב ביחד עם [[אריה נאור]]. בספר פרש את חזונו לגבי עתיד [[המזרח התיכון]], שבו אינטרסים כלכליים ועל-לאומיים ייגרמו לשמירה על השלום באזור. שם הספר הפך לביטוי שגור, בייחוד בפי אנשי הימין, המשתמשים בו כדי לנגח את מה שהם רואים כפנטזיות בלתי מציאותיות לגבי המצב במזרח התיכון.{{הערה|{{NFC|יוסף דיין|המזרח התיכון החדש|003-D-84991-00|5 ביולי 2013}}}}

===ראש הממשלה: כהונה שנייה (1995–1996)===
{{הפניה לערך מורחב|ממשלת ישראל העשרים ושש}}

ב-[[4 בנובמבר]] [[1995]] [[רצח יצחק רבין|נרצח]] ראש הממשלה יצחק רבין בתום [[עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל|עצרת השלום הגדולה]] ב[[כיכר רבין|כיכר מלכי ישראל]], שבה השתתף גם פרס. הממשלה, שנתכנסה עוד באותו הלילה, בחרה באופן טבעי פה אחד בפרס לראש הממשלה בפועל, וב-[[22 בנובמבר]] הציג את ממשלתו החדשה בכנסת, שבה שימש גם שר הביטחון. רבים ציפו כי יבחר ב[[אהוד ברק]] או באישיות ביטחונית אחרת לשמש לצדו שר הביטחון, אך כבן-גוריון וכרבין, העדיף פרס לשמור את התפקיד לעצמו.

[[קובץ:ShimonPeres - Yitzhak Rabin's Funeral.ogv|ממוזער|260px|{{סרטונים}} [[ראש הממשלה בפועל]] שמעון פרס סופד ל[[יצחק רבין]]]]
בנובמבר ובדצמבר ביצעה ממשלת פרס נסיגה מהערים הפלסטיניות ב[[יהודה ושומרון]], לפי [[הסכם אוסלו ב']] (למעט ב[[חברון]]). אחרי תום הנסיגה ניסה פרס לבדוק את הסיכוי לחידוש המשא ומתן עם סוריה, אולם כאשר קיבל את הרושם שאין סיכוי להשלמתו במהירות, החליט להקדים את הבחירות לכנסת בכמה חודשים – מאוקטובר למאי.
הפופולריות שהייתה לפרס לאחר רצח רבין לא נותרה גבוהה לזמן רב. בתחילת ינואר [[1996]] אישר פרס את חיסול "המהנדס" [[יחיא עיאש]], מי שהיה אחראי על גל פיגועים בישראל, ונחשב לאחד המבוקשים הבכירים ביותר ברשות הפלסטינית. בתגובה ביצע [[חמאס]] בין [[21 בפברואר]] ל-[[4 במרץ]] ארבעה [[פיגוע התאבדות|פיגועי התאבדות]] ב[[הפיגועים בקו 18 בירושלים (1996)|ירושלים]], ב[[אשקלון]], וב[[הפיגוע בדיזנגוף סנטר]], שבהם נהרגו למעלה מששים איש, וכתוצאה מהם התערערה תחושת הביטחון של הציבור. פרס נתפס בעיני רבים כמי שאין לו תשובה לגל הטרור. יוזמתו, לכנס את כל מנהיגי העולם ל"ועידת עושי השלום" ב[[שארם א-שייח']] ב-[[13 במרץ]] 1996 – ועידה שאליה הגיעו נשיא ארצות הברית [[ביל קלינטון]], [[נשיא רוסיה]] [[בוריס ילצין]], נשיא צרפת [[ז'אק שיראק]] ו[[יאסר ערפאת]] – נתפסה על ידי רבים כתרגיל ב[[יחסי ציבור]], יותר מאשר צעד ממשי נגד הטרור שפרץ באותו החודש.{{הערה|רונית ורדי, '''ביבי, מי אתה אדוני ראש הממשלה?''', הוצאת כתר, 1997, עמ' 308}}

בתחילת אפריל ירה [[חזבאללה]] מטחי [[קטיושה|קטיושות]] על יישובי [[גבול ישראל–לבנון|גבול הצפון]] של ישראל. תחילה החליט פרס להבליג, בייחוד לנוכח [[פסח|חג הפסח]] והפגיעה ב[[תיירות]] הצפויה בחג. אולם כאשר מטחים אלה התגברו, החליט פרס שלישראל אין בררה אלא להגיב, והורה על פתיחת מבצע "[[מבצע ענבי זעם|ענבי זעם]]" ב-[[11 באפריל]]. ב-[[18 באפריל]] הרג פגז [[תותח]] ישראלי, שנורה לעבר משגרי קטיושות, יותר ממאה פליטים שהצטופפו במחנה [[האומות המאוחדות|או"ם]] בכפר [[קאנא]], שסמוך אליו פעלו אנשי חזבאללה. בתחילה היה נראה שישראל תפסיק את המבצע, אך פרס החליט להמשיכו, ורק ב-[[27 באפריל]] הוא הופסק, כאשר הושגו בעקיפין הבנות בין ישראל, [[לבנון]] ו[[סוריה]]. מבצע זה עזר רק במעט, אם בכלל, לחזק את מעמדו כדמות "ביטחונית", שהתערער עקב פיגועי חמאס, והתקפות חזבאללה. אולם מצד שני תקרית כפר קאנא עוררה עליו את זעמם של [[ערביי ישראל]].

[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Peres and Clinton.jpg|ממוזער|260px|ראש הממשלה שמעון פרס יחד עם [[נשיא ארצות הברית]] [[ביל קלינטון]] בבית הלבן, אפריל 1996]]
[[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|מערכת הבחירות בשנת 1996]], שבה התמודד פרס מול מועמד [[הליכוד]] [[בנימין נתניהו]], הייתה הראשונה שהתנהלה לפי [[חוק יסוד: הממשלה (בחירה ישירה)|חוק הבחירה הישירה]]. במערכת הבחירות ניסה פרס להסתמך על גל האהדה כלפיו וכלפי המפלגה בעקבות רצח רבין, מבלי להראות כמי שמנצל את הרצח, וניסה גם להתגבר על הפער בין הדימוי של רבין כ"מר ביטחון" לבין הדימוי שלו. פרס הרבה להופיע בבטלדרסים צבאיים, וסיסמת הבחירות שלו הייתה "ישראל חזקה עם פרס",{{הערה|{{וואלה||תשדירי בחירות 1996: העבודה - ישראל חזקה עם פרס|2581867|2 בנובמבר 2012}}}} שנבנתה על משקל הסיסמה "ישראל מחכה לרבין".

אולם פרסומאי הליכוד, בעצתו של [[ארתור פינקלשטיין]], כבשו את סדר היום כאשר הראו ב[[תשדירי בחירות בישראל|תשדירי הבחירות]] את פגיעות הפיגועים והקטיושות, וחזרו שוב ושוב על סיסמאות כמו "אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס" ו"פרס יחלק את ירושלים".{{הערה|{{mako|ניב שטנדל|לא לדבר על רצח רבין: חזרנו לתעמולת בחירות 1996|4d390f4af73a861006|culture-test_of_time|31 בינואר 2019}}}} שוב ושוב חזר תשדיר אחד, בו נראית [[זכוכית]], המנופצת וחושפת את תמונתו של פרס הולך יד ביד עם ערפאת (תמונה שצולמה בוועידה הכלכלית ב[[דאבוס]]). גם ב[[עימות בחירות|עימות הטלוויזיוני]], בו פרס ניסה להתעלם מנוכחותו של נתניהו, פרס נראה מבוגר ועייף מול נתניהו הצעיר ובעל ההופעה הטלוויזיונית המלוטשת.

בליל הבחירות, [[29 במאי]], הראו המדגמים על שוויון, ועל יתרון קל לפרס, בתחום הטעות הסטטיסטית. העובדה שהמדגמים סירבו להכריז על המנצח, לא הפריעו לאנשי פרס להתחיל לחגוג. רק בשעת לפנות בוקר, כשרוב הציבור בישראל כבר ישן, החלו לזרום תוצאות האמת, והמדגמים היו לטובת נתניהו. עם עלות הבוקר התברר שנתניהו מוביל ברוב קטן וכנראה ינצח בבחירות. כעבור יום נוסף, עם סיום ספירת קולות החיילים, התברר שפרס הפסיד בהפרש של כשלושים אלף קולות, כאחוז אחד ממספר המצביעים.

===פעילות פוליטית מאוחרת (1996–2007)===
[[קובץ:Rumsfeld peres.jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]] ו[[משרד החוץ|שר החוץ]] שמעון פרס, עם [[מזכיר ההגנה של ארצות הברית]] [[דונלד רמספלד]], [[22 באוקטובר]] [[2001]]]]
אחרי הפסדו בבחירות הקים פרס את [[מרכז פרס לשלום ולחדשנות|מרכז פרס לשלום]], שנועד לקדם את השלום על ידי עידוד שיתוף פעולה בין ישראל לשכנותיה, לפי חזון "המזרח התיכון החדש" שלו. הוא נותר בתפקיד יושב ראש מפלגת העבודה ויושב ראש האופוזיציה, אך בראיון טלוויזיוני עם [[ניסים משעל]] בספטמבר [[1996]] הודיע כי אין בכוונתו להתמודד עוד על ראשות מפלגת העבודה, בבחירות המקדימות ביוני [[1997]] שבהן התמודדו [[יוסי ביילין]], [[שלמה בן עמי]], [[אפרים סנה]] ו[[אהוד ברק]]. ראיון זה נתפס על ידי רבים כמעין הודעת פרישה. אחרים ראו בו מעין אמירה כי יהיה מי שיהיה אשר יזכה בבחירות המקדימות, פרס יימצא דרגה אחת מעליו, כמדינאי בכיר.{{הערה|נחום ברנע, '''ימי נתניהו''', זמורה ביתן, 1999, עמ' 84}}

יחסיו של פרס עם ברק, המנצח בבחירות המקדימות, היו בעייתיים מתחילתם. ברק ראה עצמו כמוביל היחיד של מפלגת העבודה אל ניצחון עתידי בבחירות, בעוד שפרס סירב להיעלם, והמשיך לדרוש עמדת השפעה. [[נסים זווילי]] יזם במאי 1997 הצבעה במרכז המפלגה, על הצעה למנות את פרס ל"נשיא מפלגת העבודה". ברק התנגד לכך, מחשש שמדובר בעמדת כוח שתיצור במפלגה "מחנה פרס", שיצר את צעדיו של כל יושב ראש עתידי. ההצעה כשלה בהצבעה. מאותה הצבעה זכורות שאלתו הרטורית של פרס את צירי הוועדה: "אני שומע את חבריי אומרים: 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?!" ותשובות ה"כן", החוזרות ונשנות מהקהל.{{הערה|[http://www.youtube.com/watch?v=i7r_1FwgiwU מי חושב ששמעון פרס הוא לוזר?], מתוך הערוץ של [[חדשות ערוץ 2]] באתר [[יוטיוב]]}}

ב[[הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה|בחירות לכנסת החמש עשרה]], פרס נבחר לכנסת כהוצב במקום השני ב"[[ישראל אחת]]". בתחילה ביקש להיבחר ל[[יושב ראש הכנסת]], אך לכך סירב ברק. לבסוף מינה אותו ברק ל"[[המשרד לשיתוף פעולה אזורי|שר לשיתוף פעולה אזורי]]". נראה כי משרד זה היה תואר ריק מתוכן. שר החוץ [[דוד לוי]] סירב לוותר עבורו על סמכויות משרדו, וכך גם שרים אחרים. התפקיד שנותר למשרד הוא ייצוג ישראל בוועידות כלכליות אזוריות. רק לאחר מאבק הסכים ברק לשתף את פרס ב[[הקבינט המדיני-ביטחוני|קבינט המדיני-ביטחוני]] שהקים.{{הערה|[[רביב דרוקר]], '''חרקירי-אהוד ברק במבחן התוצאה''', הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 52}}

בשנת [[2000]], אחרי ש[[עזר ויצמן]] התפטר מ[[נשיא מדינת ישראל|הנשיאות]], החליט פרס להתמודד על התפקיד. הוא היה מועמדה של קואליציית ברק המתפוררת, אבל בשל מעמדו האישי הבטיחו לו רבים את תמיכתם. [[בחירות 2000 לנשיאות ישראל|ההצבעה החשאית בכנסת]] לתפקיד התקיימה ב-[[31 ביולי]], והפרשנים העריכו שפרס יזכה ללא קושי. בסיבוב הראשון זכה פרס בתמיכתם של 57 חברי כנסת בלבד, לעומת 60 ל[[משה קצב]]. בסיבוב השני זכה קצב לעוד שלושה קולות, ופרס ספג הפסד צורב נוסף.

במהלך הקדנציה של ברק בראשות הממשלה, היו יחסי ברק ופרס מתוחים. ברק לא שיתף את פרס במשא ומתן המדיני, ומתח ביקורת על הסכמי אוסלו, שנקשרו בשמו של פרס. פרס, מצידו, מתח ביקורת על ברק וטען כי "הוא יביא מלחמה ולא שלום".{{הערה|[[רביב דרוקר]], '''חרקירי-אהוד ברק במבחן התוצאה''', הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 361}}

עם התפטרות אהוד ברק מראשות הממשלה והתקרבות [[הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה – 2001|הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה]] שנערכו בתחילת 2001, עלתה יוזמה בקרב אוהדי פרס להריץ אותו לראשות הממשלה, וקמו תנועות כמו "תנו לפרס לנצח". בתחילה דובר על כך שפרס יחליף את ברק כמועמד מפלגת העבודה. אך כאשר התברר שהדבר לא מציאותי, עלתה יוזמה ש[[מרצ]] תציג את פרס כמועמדה, זאת על פי חוק הבחירה הישירה שקבע כי רק סיעה, שלה לפחות 10 חברי כנסת, או קבוצת סיעות כזו, הייתה יכולה להציג מועמד לראשות הממשלה. אולם רוב אנשי מנהיגות המפלגה, בראשות [[יוסי שריד]] התנגדו להצעה, והיא נפלה בדיון בהנהלת המפלגה.

אחרי ניצחון [[אריאל שרון]], בבחירות ופרישתו של ברק מהפוליטיקה, הפך פרס, מתוקף בכירותו, לראש המפלגה בפועל. פרס הוביל את כניסת המפלגה ל[[ממשלת ישראל העשרים ותשע|ממשלתו של שרון]], שהוקמה בשיאה של [[האינתיפאדה השנייה]], כשגל של פיגועי טרור פגע בערי ישראל. הוא התמנה ל[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]] ו[[משרד החוץ|שר החוץ]]. בישיבת הממשלה ב-[[29 במרץ]] [[2002]], שבה הוחלט על היציאה ל[[מבצע חומת מגן]], נמנעו השרים פרס ו[[מתן וילנאי]] בהצבעה.

ב-[[2 בנובמבר]] 2002 פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה, ופרס התפטר מתפקידיו כסגן ראש הממשלה ושר החוץ.

אחרי תבוסת מפלגת העבודה ב[[הבחירות לכנסת השש עשרה|בחירות לכנסת השש עשרה]] ב-2003 (שבהן שובץ במקום השלישי ברשימה{{הערה|{{המכון הישראלי לדמוקרטיה||רשימת מועמדי מפלגת העבודה בבחירות לכנסת השש עשרה|media/6671/העבודה-מימד-16.pdf}}}}), והתפטרותו של [[עמרם מצנע]] מראשות המפלגה, מונה פרס שוב ליו"ר הזמני של המפלגה, עד לעריכת בחירות בקרב מתפקדי המפלגה. עם התערערות [[ממשלת ישראל השלושים|ממשלת שרון השנייה]], עקב התנגדות הימין ל[[תוכנית ההתנתקות]], הוביל פרס את מפלגתו בתחילת [[2005]] להצטרפות לממשלת שרון, על מנת להבטיח את ביצוע ההתנתקות. בתחילה דרש להיות [[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]], אולם מכיוון שהתפקיד כבר היה תפוס על ידי [[אהוד אולמרט]], נוצר עבורו תואר ה[[משנה לראש הממשלה]], ללא סמכויות המוגדרות בחוק.

בבחירות המקדימות למשרת יושב ראש המפלגה, שנערכו ב-[[9 בנובמבר]] 2005, הוביל פרס בסקרים שקדמו לבחירות בשיעור ניכר,{{הערה|{{ערוץ7||פרץ פרס ופואד: אפתיע ואנצח|129355|9 בנובמבר 2005}}}} אך משנספרו הקולות, התברר כי זכה רק ל-40% מן הקולות, בעוד שיריבו [[עמיר פרץ]] זכה ל-42% מן הקולות והוכרז כמנצח.{{הערה|{{ynet|[[אטילה שומפלבי]]|מהפך בעבודה: עמיר פרץ נבחר לראשות המפלגה|3166959|10 בנובמבר 2005}}}} לאחר היבחרו, הורה פרץ לשרי מפלגת העבודה, בהם פרס, להתפטר מהממשלה וב-[[23 בנובמבר]] נכנסה התפטרותו של פרס לתוקף.

לקראת [[הבחירות לכנסת השבע עשרה]] ולאחר הפסדו לעמיר פרץ, הודיע פרס רשמית ב-[[30 בנובמבר]] 2005, על פרישתו מ[[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] ותמיכתו ב[[קדימה (מפלגה)|מפלגת קדימה]], בראשות שרון.{{הערה|{{ynet|[[אטילה שומפלבי]]|פרס פורש מהעבודה: "אריק מתאים להנהיג לשלום"|3177342|1 בדצמבר 2005}}}} ב-[[15 בינואר]] [[2006]] התפטר מהכנסת, ככל הנראה, בשל רצונו להתמנות לשר בממשלת קדימה לאחר הבחירות, מה שהיה נמנע ממנו אילו היה ממשיך לכהן כחבר הכנסת מטעם סיעת העבודה עד לבחירות.{{הערה|{{ynet|רוני סופר|פרס הודיע: מתפטר מהכנסת|article/3200626|15 בינואר 2006}}}} הוא הוצב במקום השני ברשימת קדימה לכנסת, אחרי [[אהוד אולמרט]] שהחליף את שרון.

לאחר הבחירות, והקמת [[ממשלת ישראל השלושים ואחת|ממשלת אולמרט]], מונה פרס לתפקיד ה[[משנה לראש הממשלה]], וכן ל[[המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל|שר הממונה על פיתוח הנגב והגליל]] ועל הפיתוח הכלכלי האזורי, שהוקם עבורו.{{הערה|[https://www.gov.il/he/Departments/General/gov31 ממשלת ישראל השלושים ואחת], באתר [[משרד ראש הממשלה]]}}

=== תפקידיו העיקרים של פרס בממשלה ===
{| class="wikitable"
!הכנסת
!הממשלה
!התפקיד
!מפלגה
!כהונה בכנסת
|-
|[[הכנסת הרביעית]]
|[[הממשלה התשיעית]]
|סגן [[משרד הביטחון|שר הביטחון]]
| rowspan="4" |[[מפא"י]]
|[[1959]]–[[1961]]
|-
| rowspan="3" |[[הכנסת החמישית]]
|[[הממשלה העשירית]]
|סגן שר הביטחון
|[[1961]]–[[1963]]
|-
|[[הממשלה האחת עשרה]]
|סגן שר הביטחון
|[[1963]]–[[1964]]
|-
|[[ממשלת ישראל השתים עשרה]]
|סגן שר הביטחון
|[[1964]]–[[1965]]
|-
|[[הכנסת השישית]]
|לא כיהן בממשלה
|חבר ב[[ועדת החוץ והביטחון|וועדת החוץ והביטחון]]
|[[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]]
|[[1965]]–[[1969]]
|-
|[[הכנסת השביעית]]
|[[ממשלת ישראל החמש עשרה|הממשלה החמש עשרה]]
|[[שר בלי תיק]], [[משרד העלייה והקליטה|שר העלייה]], [[משרד התקשורת|שר הדואר]], [[משרד התחבורה והבטיחות בדרכים|שר התחבורה]]
| rowspan="9" |[[המערך]]
|[[1969]]–[[1974]]
|-
| rowspan="2" |[[הכנסת השמינית]]
|[[ממשלת ישראל השש עשרה|הממשלה השש עשרה]]
|[[משרד ההסברה|שר ההסברה]]
|[[1974]]
|-
|[[הממשלה השבע עשרה]]
|[[משרד הביטחון|שר הביטחון]]
|[[1974]]–[[1977]]
|-
|[[הכנסת התשיעית]]
|לא כיהן בממשלה
|[[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]]
|[[1977]]–[[1981]]
|-
|[[הכנסת העשירית]]
|לא כיהן בממשלה
|[[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]]
|[[1981]]–[[1984]]
|-
| rowspan="2" |[[הכנסת האחת עשרה]]
|[[ממשלת ישראל העשרים ואחת|הממשלה העשרים ואחת]]
|[[ראש ממשלת ישראל]]
|[[1984]]–[[1986]]
|-
|[[ממשלת ישראל העשרים ושתיים|הממשלה העשרים ושתיים]]
|[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]], [[משרד החוץ|שר החוץ]]
|[[1988]]–[[1986]]
|-
| rowspan="2" |[[הכנסת השתים עשרה]]
|[[הממשלה העשרים ושלוש]]
|[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]], [[משרד האוצר|שר האוצר]]
|[[1988]]–[[1990]]
|-
|לא כיהן בממשלה
|[[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]]
|[[1990]]–[[1992]]
|-
| rowspan="2" |[[הכנסת השלוש עשרה]]
|[[ממשלת ישראל העשרים וחמש|הממשלה העשרים וחמש]]
|[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]], [[ראש הממשלה בפועל]], [[משרד החוץ|שר החוץ]], [[משרד הביטחון|שר הביטחון]]
| rowspan="3" |[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]]
|[[1992]]–[[1995]]
|-
|[[ממשלת ישראל העשרים ושש|הממשלה העשרים ושש]]
|[[ראש ממשלת ישראל]], [[משרד הביטחון|שר הביטחון]]
|[[1995]]–[[1996]]
|-
|[[הכנסת הארבע עשרה]]
|לא כיהן בממשלה
|[[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]]
|[[1996]]–[[1999]]
|-
| rowspan="2" |[[הכנסת החמש עשרה]]
|[[ממשלת ישראל העשרים ושמונה|הממשלה העשרים ושמונה]]
|[[המשרד לשיתוף פעולה אזורי|השר לשיתוף פעולה אזורי]]
|[[ישראל אחת]] ([[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]])
|[[1999]]–[[2001]]
|-
|[[ממשלת ישראל העשרים ותשע|הממשלה העשרים ותשע]]
|[[משרד החוץ|שר החוץ]]
| rowspan="2" |[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]]
|[[2001]]–[[2003]]
|-
|[[הכנסת השש עשרה]]
|[[ממשלת ישראל השלושים]]
|ה[[משנה לראש הממשלה]], [[השר לפיתוח הנגב והגליל]] (בשנת 2005)
|[[2003]]–[[2006]]
|-
|[[הכנסת השבע עשרה]]
|[[ממשלת ישראל השלושים ואחת|הממשלה השלושים ואחת]]
|ה[[משנה לראש הממשלה]], [[השר לפיתוח הנגב והגליל]]
|[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
|[[2006]]–[[2007]]
|}

==נשיאות המדינה ושנותיו האחרונות (2007–2016)==
[[קובץ:Peres - Rice 2007 09 20 2 600.jpg|שמאל|ממוזער|260px|פרס ו[[קונדוליזה רייס]], [[2007]]]]
[[קובץ:Barack Obama welcomes Shimon Peres in the Oval Office.jpg|ממוזער|260px|הנשיא שמעון פרס עם נשיא ארצות הברית [[ברק אובמה]], מאי 2009 (בקצה התמונה מימין [[סגן נשיא ארצות הברית]] [[ג'ו ביידן]])]]
[[קובץ:Israeli President Shimon Peres in Jerusalem--April 22 2013b.jpg|ממוזער|260px|שמאל|הנשיא שמעון פרס, אפריל [[2013]]]]
ב-[[30 במאי]] [[2007]] הודיע פרס כי יתמודד על תפקיד [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] בשנית ב[[הבחירות לנשיאות ישראל (2007)|בחירות לנשיאות]] שהיו עתידות להיערך ב-[[13 ביוני]].{{הערה|{{ynet|אמנון מרנדה|פרס: אתמודד לנשיאות, זו אולי תרומתי האחרונה|3406350|30 במאי 2007}}}} במקביל, הודיעה מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]], ובראשה [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[אהוד אולמרט]], רשמית כי תתמוך בו. בסיבוב הראשון בבחירות זכה ל-58 קולות חברי הכנסת, ביתרון ניכר על פני יריביו חברי הכנסת [[ראובן ריבלין]] ו[[קולט אביטל]]. בעקבות זאת פרשו אלה מן המרוץ, ופרס נבחר לנשיא המדינה בסבב בחירות שבו היה מועמד יחיד. בניצחונו בהתמודדות הצליח פרס לסדוק את [[תדמית]]ו עד אז, כ"איש שלא ידע לנצח".

בכך סיים פרס כהונה כמעט רצופה של 47 שנים ו-105 ימים{{הערה|{{ynet|ירון דרוקמן|השמות הכי: מוחמד ודוד, נועה ורחל; המשפחות הכי: כהן, אגבאריה, חורי וחלבי|news/article/bjgv55fzn|23 באפריל 2023}}}} כ[[חבר הכנסת]], החל ב[[הכנסת הרביעית|כנסת הרביעית]] בשנת [[1959]], בתקופת ממשלת [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] [[ממשלת ישראל התשיעית|השנייה]] ועד לשנת 2007, במהלך כהונת [[הכנסת השבע עשרה|הכנסת ה-17]] ו[[ממשלת ישראל השלושים ואחת|ממשלתו של אולמרט]] (הרצף הופסק בתחילת [[2006]], אז התפטר פרס מהכנסת וחזר אליה כעבור כשלושה חודשים). זו תקופת הכהונה הארוכה ביותר לחבר הכנסת בישראל. כמו כן כיהן פרס כשר ב-12 ממשלות שונות (שתיים בראשותו). כמו כן, פרס היה לאדם היחיד בתולדות מדינת ישראל שכיהן גם כראש הממשלה וגם כנשיא המדינה.

ב-[[15 ביולי]] 2007 הושבע שמעון פרס לתפקיד נשיא המדינה, לאחר שסמכות הנשיאות עברה מיו"ר הכנסת [[דליה איציק]] לידי פרס. בנאומו אמר: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לא חלמתי להיות נשיא. חלומי כנער היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים. משנבחרתי, זכות היא לי, ואיני מזלזל בה...}}

פרס שימש נשיא המדינה בעת [[חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל|חגיגות השישים למדינת ישראל]], שנערכו בהדר רב ב[[יום העצמאות]] בשנת [[2008]]. רבים מן האורחים החשובים שהגיעו לחגיגות, השתתפו אף ב"[[ועידת הנשיא|ועידת נשיא המדינה 2008 – פונים אל המחר]]", שאליה הזמין פרס מדענים והוגים, זוכי [[פרס נובל]], דמויות מפתח ובעלי תפקידים בהווה ובעבר מרחבי העולם, ובראשם [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' ווקר בוש]]. הוועידה נפתחה ב[[בנייני האומה]] ב[[ירושלים]] ב-[[13 במאי]] 2008, ובמסגרתה עסקו המתכנסים באתגרים העתידיים העומדים בפני האנושות ובפני מדינת ישראל. בשנים הבאות הפך פרס את הוועידה לאירוע שנתי.{{הערה|[http://presidentconf.org.il presidentconf.org.il] – אתר האינטרנט של ועידת הנשיא}}

ב-[[22 בספטמבר]] 2008, בעקבות ניצחונה של [[ציפי לבני]] בבחירות הפנימיות בקדימה, והתפטרות [[אהוד אולמרט]] מ[[ראש ממשלת ישראל|ראשות הממשלה]], הטיל פרס על לבני את הליך הרכבת הממשלה, לאחר שהתייעץ עם סיעות הכנסת, וזאת על אף שרק 38 ח"כים מסיעות קדימה, [[גיל - גמלאי ישראל לכנסת|הגמלאים]] ו[[מרצ]] הודיעו כי יתמכו בלבני לתפקיד ראש הממשלה.{{הערה|{{ynet|רונן מדזיני ואטילה שומפלבי|הנשיא הודיע ללבני: את תרכיבי את הממשלה|3600555|22 בספטמבר 2008}}}} לאחר שלבני הודיעה כי אין ביכולתה להקים קואליציה, נועץ שוב עם נציגי הסיעות, ובפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-[[27 באוקטובר]] 2008, נשא נאום, ובו מסר כי הודיע ל[[יושב ראש הכנסת|יושבת ראש הכנסת]] [[דליה איציק]] על עמדתו כי אין אפשרות להקים ממשלה בהרכבה הנוכחי של הכנסת, עמדה שפירושה הקדמת [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה|הבחירות לכנסת ה-18]].{{הערה|{{ynet||פרס הודיע בכנסת על בחירות: אל תזלזלו בציבור|3613791|27 באוקטובר 2008}}}}

ב-[[24 בספטמבר]] 2008 נשא פרס נאום בעצרת [[האומות המאוחדות]], שבו השיב לנאום עם נימות [[אנטישמיות]] של נשיא [[איראן]] [[מחמוד אחמדינז'אד]] שטען כי בריונים [[ציונות|ציונים]] שולטים בעולם. בנאומו טען כי אחמדינז'אד הוא בושה לאנושות ולתרבות האיראנית, וקרא למשא ומתן לשלום בין ישראל ל[[סוריה]], תוך שהוא מביע חזון שבו המזרח התיכון הוא מעצמה כלכלית ובו "שטחי הגבול יכולים להפוך לשטחים כלכליים שיאפשרו תנועה חופשית של אנשים, [[סחורות]] ורעיונות. הם יכולים לעודד תיירות ולבנות חממות [[היי-טק]]".{{הערה|{{ynet|דנה צימרמן|פרס לאסד: לך בדרכי חוסיין וסאדאת|3601596|25 בספטמבר 2008}}}}

לאחר [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה|הבחירות לכנסת ה-18]] הטיל פרס את תפקיד הרכבת הממשלה על [[בנימין נתניהו]], לאחר שרוב חברי הכנסת תמכו בו.{{הערה|{{כלכליסט|[[אביעד גליקמן]], ynet|פרס הטיל על נתניהו את משימת הרכבת הממשלה|3221502|20 בפברואר 2009}}}}

בדצמבר 2008 החל פרס בצילום [[סדרת טלוויזיה]] ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]], שבה דן, עם פאנל של אורחים, בנושאים שונים העומדים על הפרק בציבוריות הישראלית. הסדרה "סיעור מוחות בבית הנשיא", צולמה באולפן מיוחד שהוקם ב[[בית הנשיא]], ופרס היה מעורב בכל ההחלטות שנגעו לצילומה ולתכניה.{{הערה|{{nrg|לי-אור אברבך|נשיא המדינה מציג: המעגל של פרס|878/674|14 באפריל 2009|1|1}}}} הפרק הראשון, שעסק ביחסי יהודים-ערבים, היה אמור להיות משודר בסמוך לצילומו, בסוף 2008, אך פתיחת [[מבצע עופרת יצוקה]] הביאה לדחיית השידור, והקרנת הסדרה החלה רק בחודש אפריל [[2009]].

ב-[[13 ביוני]] [[2012]] העניק [[נשיא ארצות הברית]] [[ברק אובמה]] לפרס את [[מדליית החירות הנשיאותית]], אחד משני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית.{{הערה|{{ynet|יצחק בן חורין|הנשיא אובמה: באביב אעניק לפרס את מדליית החירות הנשיאותית|4198304|4 במרץ 2012}}}} בכך היה פרס לישראלי השני, אחרי [[נתן שרנסקי]], שזכה בעיטור זה.

ב-[[2 בפברואר]] 2013 הטיל על [[חבר הכנסת]] [[בנימין נתניהו]] את הרכבת ה[[ממשלה]] על-פי [[חוק יסוד: הממשלה]], בהתאם להמלצות נציגי הסיעות השונות לאחר היוודע תוצאות [[הבחירות לכנסת התשע עשרה|הבחירות לכנסת ה-19]]. שלושה ימים אחר כך, פתח פרס את הישיבה הראשונה של [[הכנסת התשע עשרה|הכנסת ה-19]].{{הערה|{{ynet|[[מורן אזולאי]] ו[[אטילה שומפלבי]]|הכנסת ה-19 יוצאת לדרך: 120 הח"כים הושבעו|4341292|5 בפברואר 2013}}}}

ב-[[24 בינואר]] 2014 קיבל את "אות רוח דאבוס" על ידי מייסד [[הפורום הכלכלי העולמי]] ב[[דאבוס]] [[קלאוס שוואב]], על תרומתו לפורום.{{הערה|{{ynet|נועם דביר|כבוד לפרס בוועידה: קיבל אות "רוח דאבוס"|4480580|24 בינואר 2014}}}}

ביולי 2014 סיים את כהונתו כנשיא והוחלף על ידי [[ראובן ריבלין]].{{הערה|{{ישראל היום|[[גדעון אלון]], יורי ילון|ריבלין הושבע לנשיא המדינה העשירי|203477|24 ביולי 2014|}}}}
[[קובץ:פסל שמעון פרס.jpg|ממוזער|210px|שמאל|פסלו של שמעון פרס ב[[משכן נשיאי ישראל]], [[2016]]]]

===לאחר הנשיאות (2014–2016)===
עם תום כהונתו כנשיא, שב פרס לעמוד בראש [[מרכז פרס לשלום ולחדשנות|מרכז פרס לשלום]]. בנו, [[חמי פרס]], הקים ביולי 2014 חברה בשם "פרס ויועצים בע"מ", שבה מועסקים אחדים ממקורביו של פרס. שמעון פרס פעל בחברה ב[[התנדבות]], ומרבית רווחיה של החברה מועברים כתרומה למרכז פרס לשלום או ליעדים [[נדבנות|פילנתרופיים]] אחרים.{{הערה|{{כלכליסט|גולן חזני ואסף גלעד|להציל את מרכז פרס לשלום: כך פועלת חברת הייעוץ של הנשיא לשעבר|3657575|26 באפריל 2015}}}} במסגרת זו החל שמעון פרס לפעול, באפריל [[2015]], בשירות [[בנק הפועלים]], תמורת כ-30,000 דולרים לחודש.{{הערה|{{TheMarker|שרון שפורר|שמעון פרס מקבל מבנק הפועלים 30 אלף דולר בחודש|1.2618391|20 באפריל 2015}}}} בעקבות ביקורת ציבורית{{הערה|{{TheMarker|צבי זרחיה|גלאון ויחימוביץ' בביקורת חריפה על פרס: "אוהב כבוד – ומתברר שגם כסף"|1.2618687|20 באפריל 2015}}}} ביטל פרס התקשרות זו.{{הערה|{{ynet|תומר ורון|פרס ביטל את החוזה עם בנק הפועלים|4650037|23 באפריל 2015}}}} כעבור ימים אחדים נודע על התקשרות דומה בין פרס לבין חברת "[[טבע תעשיות פרמצבטיות|טבע]]", לה העניק ייעוץ תמורת 10,000 דולר בחודש.{{הערה|{{גלובס|עדי בן ישראל|שמעון פרס יספק ייעוץ לטבע תמורת 10,000 דולר בחודש|1001030383|26 באפריל 2015}}}}

בשנים אלו עיקר עיסוקיו נגעו לתחומי הטכנולוגיה והחדשנות ולא לתחומים פוליטיים. חריגה מכך הייתה הודעתו לקראת בחירות 2015 על תמיכתו במפלגת [[המחנה הציוני]] ובמועמדותו של [[יצחק הרצוג]] לראשות הממשלה.{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר ומורן אזולאי|פרס: תומך בהרצוג לראשות הממשלה|4636271|12 במרץ 2015}}}}{{הערה|{{mako|דפנה ליאל|פרס תומך בהרצוג: מנהיג שקול שיגשר על הפערים|91324f98e2d0c41004|news-military/politics-q1_2015|12 במרץ 2015}}}}

=== מותו והלווייתו (2016) ===
[[קובץ:Visita a Israel para el Funeral de Estado de Shimon Peres (30022275345).jpg|260px|ממוזער|שמאל|קברו של פרס בתום טקס ההלוויה, לאחר שנטמן ארונו]]
{{הפניה לערך מורחב|הלוויית שמעון פרס}}
בינואר [[2016]] לקה פרס ב[[אוטם שריר הלב|התקף לב]] קל.{{הערה|{{הארץ|עידו אפרתי|שמעון פרס עבר בהצלחה צנתור בעקבות התקף לב קל|1.2822043|14 בינואר 2016|מנויים=לא}}}} ב-[[13 בספטמבר]] 2016 לקה ב[[שבץ מוחי]] והובהל ל[[המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר|מרכז הרפואי שיבא]], שם הוחלט להרדימו ולהנשימו.{{הערה|{{סרטונים}} {{ynet||פרס מורדם ומונשם. בנו: "נצטרך לקבל החלטות"|4854345|14 בספטמבר 2016}}}} הוא נפטר שבועיים אחר כך, ביום רביעי כ"ה אלול תשע"ו, 28 בספטמבר 2016, לפנות בוקר.{{הערה|{{Ynet|ירון דרוקמן ורותם אליזרע|הנשיא וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס הלך לעולמו בגיל 93|4227842|28 בספטמבר 2016}}}}

[[נשיא ארצות הברית]] [[ברק אובמה]] הורה להוריד את [[דגל ארצות הברית|דגלי ארצות הברית]] ל[[דגל בחצי התורן|חצי התורן]] כאות אבל על מותו של פרס. היה זה צעד חריג שבוצע באותה עת בפעם השביעית בהיסטוריה האמריקנית עבור אישיות זרה.{{הערה|שם=חצי-התורן|{{mako|[[אודי סגל]]|בעקבות מותו של פרס: דגל ארצות הברית הורד לחצי התורן|a357d3915b27751004|news-world/international-q3_2016|29 בספטמבר 2016}},{{ש}}{{מעריב אונליין|[[דנה סומברג]]|אבל על מותו של שמעון פרס: אובמה הורה להוריד את דגלי ארצות הברית לחצי התורן|news/israel/Article-559018|29 בספטמבר 2016}}.}}

יום לאחר מותו, ב-[[29 בספטמבר]] 2016, הוצב [[ארון מתים|ארונו]] ב[[הכנסת|כנסת]]. הלווייתו התקיימה בבוקר יום שישי, כ"ז אלול [[30 בספטמבר]] 2016, בהשתתפות מנהיגים רבים מהעולם.{{הערה|{{וואלה|טל שלו|הנץ התמים שסירב להיכנע לפחד: ההספדים המלאים לפרס|3002167|30 בספטמבר 2016}}}} פרס נקבר ב[[חלקת גדולי האומה]], בין קבריהם של [[יצחק רבין]] ו[[יצחק שמיר]] ורעיותיהם.

== תדמית, חזון ומורשת ==
[[קובץ:PikiWiki Israel 15948 Shimon Peres visit in Kfar Habad.jpg|260px|ממוזער|שמאל|שמעון פרס בעת ביקור ב[[כפר חב"ד]], [[1970]]]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 32601 Events in Israel.jpg|ממוזער|260px|הנשיא שמעון פרס שר יחד עם [[רמי קלינשטיין]] וראש הממשלה [[בנימין נתניהו]], אפריל 2012]]
[[קובץ:SecDef visits Israel - May 15-16, 2014 140516-D-BW835-365 (14197786624) (cropped-03).jpg|ממוזער|260px|הנשיא שמעון פרס, 2014]]
כמורו ורבו, [[דוד בן-גוריון]], ראה עצמו פרס איש חזון ואיש ספר. במהלך השנים העלה רעיונות חדשניים רבים, שאת חלקם פירט בספריו, כגון הקמת [[פרלמנט]] יהודי עולמי, [[ביזור]] הממשל לקהילות אזוריות, והחזון הקשור בשמו, של "מזרח תיכון חדש", הבנוי על שיתוף פעולה אזורי ושגשוג כלכלי, מהפכה של מידע, טכנולוגיה ושלום.{{הערה|[[אלי אשד]], [https://web.archive.org/web/20101009131407/http://www.notes.co.il/eshed/6691.asp השלב הבא של שמעון פרס], בבלוג שלו}} בספרו "עם הרצל לארץ חדשה" הוא לוקח את [[בנימין זאב הרצל|תאודור הרצל]] לטיול בישראל בשנת [[1999]] ומשווה אותה לאמור בחזונו של הרצל בספרו "[[אלטנוילנד]]", כאשר המסר הוא כי חזון יכול לשנות את המציאות. מעולם לא הגביל עצמו להתבטאויות בנושאים פוליטיים בלבד. הוא כתב מספר ספרים, המבטאים את חזונו, ואינו מסתיר את הערכתו ל[[סופר]]ים ו[[משורר]]ים, ואת עניינו בספרות ובשירה, הוא אף כתב מספר שירים. פרס גילה עניין ברתימת המדע והטכנולוגיה לטובת פיתוח מדינת ישראל. בשנות ה-50 היה זה בתחום ה[[פיזיקה גרעינית|גרעין]], ובשנות האלפיים בקידום תחום ה[[ננו טכנולוגיה]], בו ראה את עתידה של מדינת ישראל ואת עתיד העולם.{{הערה|אבי בליזובסקי, [http://www.hayadan.org.il/peres_nano1-290403 שמעון פרס בריאיון לאתר הידען: "העתיד טמון בננוטכנולוגיה"], באתר "[[הידען]]", 29 באפריל 2003}} תכונה זו, של עניין ב[[טכנולוגיה]], ובחזון כלכלי וטכנולוגי לעתיד הרחוק, אשר אפיינה את פרס, הביאה לכך שהוא נתפס בעיני אחדים כאיש חזון ובעל מעוף, ובעיני אחרים כבעל חלומות מסוכן, התלוש מן המציאות.

דעותיו הפוליטיות ותדמיתו הציבורית ידעו שינויים במהלך השנים. בשנות החמישים והשישים הוא היה חלק מהחבורה האקטיביסטית שמסביב לבן-גוריון. באותה תקופה נוצרה לו בהשפעת יריביו במפלגה ובעיתונות, ובראשם "[[העולם הזה]]" של [[אורי אבנרי]], תדמית שלילית של איש מנגנון תככן, כפי שהתבטאה בייחוס לו של השיר "איך הפשפש עלה למעלה" ש[[חיים חפר]] כתב ל[[רביעיית מועדון התיאטרון]] ב-[[1963]], אף שהשיר לא נכתב עליו. במקביל דאג פרס לטפח חבורה של עיתונאים מקורבים אליו ובהם [[שייקה בן פורת]], [[יואל מרקוס]], [[חגי אשד]] ו[[מירה אברך]].{{הערה|[[יאיר שלג]], [https://web.archive.org/web/20070327010218/http://www.snunit.k12.il/campaign2001/propo_sheleg.html הביוגרפיה התקשורתית של שמעון פרס]}} עם כניסתו ל[[משרד הביטחון]] בימי [[יצחק רבין|רבין]], נחשב ל"נץ" שבממשלת רבין השמאלית, עודד את ה[[התנחלות|התנחלויות]], ואפשר הקמתן. בזמן שהיה באופוזיציה לממשלת [[מנחם בגין|בגין]], הופגנה כלפיו [[שנאה]], שהתבטאה אף במחוות פיזיות של אלימות וצעקות. בשלב זה החל להיות מזוהה עם שמאל המפה הפוליטית, עד ששנים אחר-כך, הפך למזוהה לחלוטין עם "[[הסכמי אוסלו|תהליך אוסלו]]" והרעיונות הקשורים בו.

עניין תדמיתי נוסף שדבק בפרס הוא התפיסה לפיה אינו מסוגל לזכות במערכת בחירות. הפסדיו הרבים בבחירות, גם כאלו שנראה כאילו הוא עשוי לזכות בהן בקלות (כאשר המקרים הבולטים הם ב[[הבחירות לכנסת העשירית|בחירות 1981]] וב[[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|בחירות 1996]]), איששו פעם אחר פעם תפיסה זו, עד שהפכה ל[[קלישה]] ("פרס הוא לוזר").{{הערה|{{nrg|[[אריק בנדר]]|כרוניקה של לוזר|005/892|10 בנובמבר 2005|1|1}}}}

בעולם נחשב פרס למנהיג בכיר ומקובל. הוא שימש שנים רבות סגן יושב ראש [[האינטרנציונל הסוציאליסטי]] העולמי ונחשב לאורח רצוי אצל בכירים, שליטים ומקבלי החלטות, ובאירועים בינלאומיים, כגון [[הפורום הכלכלי העולמי]]. קבלתו את [[פרס נובל לשלום]] חיזקה מעמד זה. לא פעם נוצר פער בין ההערכה שלה הוא זכה בעולם, לחוסר האהדה שבה התקבל לעיתים בציבור בישראל. עם זאת, פרס זכה עוד בחייו לפארק על שמו – "[[פארק פרס]]" ב[[חולון]], לרחוב על שמו ב[[ראשון לציון]] ולשכונה על שמו – [[נאות פרס]] ב[[חיפה]]. הוא זכה גם לאות הוקרה מטעם [[אמ"י]], אגודת אמני ישראל, ולחברות של כבוד באגודה.{{הערה|{{NFC|עודד מזרחי|אמ"י מעניקה אות הוקרה וחברות של כבוד לנשיא המדינה שמעון פרס|0020-D-208845-00|28 ביולי 2009}}}}

[[יום הולדת]]ו ה-90 נחגג ביוני [[2013]], במסגרת [[ועידת הנשיא]]. הוועידה נמשכה מספר ימים, וכללה נאום של [[ביל קלינטון]] בעלות של כחצי מיליון דולר במימון [[המרכז האקדמי פרס]], וכן אירוע מרכזי ב[[בנייני האומה]] בנוכחות אלפי מוזמנים, ובהם קלינטון, [[טוני בלייר]], [[רוברט דה נירו]] ו[[שרון סטון]]. האירוע שודר במלואו בשידור חי בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בישראל. החלק האמנותי כלל הופעות של [[ברברה סטרייסנד]], [[שלמה ארצי]], [[אייל גולן]] ועוד.{{הערה|{{mako||הנשיא פרס חגג יום הולדת 90: "אני מאוהב בבני עמי"|f42c02ffa085f31004|news-israel/local|18 ביוני 2013}}}} ביקורת ציבורית נמתחה על אופיין הראוותני של חגיגות יום ההולדת ועל עלותהּ הגבוהה, שהגיעה ל-11 מיליון ש"ח, שמומנה מתרומות.{{הערה|{{הארץ|מורן שריר|חגיגות ה-90 לפרס: ערב של ראווה, חנופה וביוגרפיה אחת משופצת|1.2049855|18 ביוני 2013}}{{ש}} {{העין השביעית|איתי זיו ודפני קסל|קאמפ פרס|68253|19 ביוני 2013}}{{ש}} {{וואלה|פיני אסקל|חגיגות 90 לשמעון פרס בטלוויזיה: כמו מסע הלוויה לאדם חי|2652615|19 ביוני 2013}}}} בשנת 2013 היה פרס המנהיג המכהן המבוגר בעולם.{{הערה|{{גלובס||שמעון פרס לא לבד: צפו במנהיגי העולם המבוגרים ביותר|1000868519|5 באוגוסט 2013}}}}

== טענות להטרדה מינית ==
באוקטובר 2021, פרסם עיתון "[[הארץ]]" את עדותה של [[חבר הכנסת|חברת הכנסת]] לשעבר [[קולט אביטל]], לפיה פרס [[הטרדה מינית|הטריד אותה מינית]] בשתי הזדמנויות, בשנת 1984 ולפני כן. לדבריה, סיפרה על כך בשעת מעשה ליועצו של פרס, [[יוסי ביילין]], אך ביילין אמר בתגובה שאינו זוכר אירוע כזה.{{הערה|{{הארץ|גידי וייץ|"פתאום שמעון פרס הצמיד אותי לדלת. הדפתי אותו. כשיצאתי משם רעדו לי הרגליים"|1.10272578|7 באוקטובר 2021}}}}{{הערה|{{ynet||ח"כ לשעבר קולט אביטל טוענת: שמעון פרס הטריד אותי מינית|60115870|7 באוקטובר 2021}}}}

העיתונאית [[חנה קים]] כתבה בציוץ ב[[טוויטר]]{{הערה|{{ציוץ|hkim14050017|חנה קים|1446878737157472257|9 באוקטובר 2021}}}} כי בעקבות עדותה של קולט אביטל פנו אליה עוד ועוד נשים שסיפרו שעברו הטרדה מינית "חלקן קשות וסדרתיות" משמעון פרס. היא הוסיפה, שהעיתונאית [[טל בשן]] והאמנית [[רותו מודן]] טענו בפניה שקולט אביטל דוברת אמת, כשלדברי האחרונה היא יודעת זאת "ממקור ראשון".{{הערה|{{ציוץ|hkim14050017|חנה קים|1446900952993353729|9 באוקטובר 2021}}}}

העיתונאית [[רינה מצליח]] הביאה עדות נוספת של פקידה בכירה שמספרת כי פרס הצמיד אותה אליו בכח והכניס את ידו מתחת לחולצתה.{{הערה|{{mako|רינה מצליח|אחרי קולט אביטל - עדות נוספת נגד שמעון פרס: "הצמיד אותי אליו והכניס את היד מתחת לחולצה"|fce880beab98c71027|news-israel/2021_q4|16 באוקטובר 2021}}}} מקורבו של פרס, העיתונאי [[גדעון לוי]] סיפר כי "היו נשים שאני מכיר שלא הסכימו להישאר עם פרס לבד בחדר".{{הערה|{{החדשות 13|אילה חסון|גדעון לוי: "היו נשים שלא היו מוכנות להישאר עם פרס לבד בחדר"|levy-on-peres-1382988|16 באוקטובר 2021}}}}

עדות נוספת הובאה ב[[ערוץ 20]] מעובדת במשרד ראש הממשלה שסיפרה כי בשנת 1995, פרס נישק אותה על שפתיה בכח. עוד סיפרה כי כשהתלוננה בפני מזכירתו של פרס ובפני עובדות נוספות במשרד הן לא ייחסו לכך חשיבות. היא סיפרה כי הוא שב על מעשיו בפעמים נוספות, ופעם אחת לנגד עיניו של [[מזכיר המדינה של ארצות הברית]], [[וורן כריסטופר]].{{הערה|{{ערוץ 20||חשיפת ערוץ 20 {{!}} עדות שלישית: "גם אותי שמעון פרס הטריד"|חשיפת-ערוץ-20-עדות-שלישית-גם-אותי-שמעון}}}}

==אותות ועיטורים==
במרוצת השנים צבר פרס אותות ועיטורים רבים ברחבי העולם. מבין החשובים שבהם ניתן למנות את [[פרס נובל לשלום]] בשנת 1994, על מאמציו להביא שלום למזרח התיכון ועל הסכמי אוסלו. ב-[[20 בנובמבר]] [[2008]] הוכתר כ[[אביר]] ב[[מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש]] על ידי [[אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת]], ב[[ארמון בקינגהאם]] ב[[לונדון]].{{הערה|{{ynet|חגית קלימן|שמעון פרס: נשיא, זוכה פרס נובל לשלום - ואביר|3626241|20 בנובמבר 2008}}}} זכה בשני עיטורי הכבוד האזרחיים הגבוהים ביותר של ארצות הברית: [[מדליית החירות הנשיאותית]], שקיבל מידי [[נשיא ארצות הברית]], [[ברק אובמה]] ב-[[13 ביוני]] 2012{{הערה|{{הארץ|נטשה מוזגוביה|פרס קיבל את מדליית החירות; "יש לנו אחריות לעצור את האיום האיראני. זה לא סובל דיחוי"|1.1730996|14 ביוני 2012}}}} ו[[מדליית הזהב של הקונגרס]] שקיבל ב-[[2014]].{{הערה|שם=LTR-ref1|[http://www.gpo.gov/fdsys/pkg/BILLS-113hr2939rds/pdf/BILLS-113hr2939rds.pdf AN ACT To award the Congressional Gold Medal to Shimon Peres]|כיוון=שמאל}} בשנת [[1985]] קיבל תואר [[דוקטור לשם כבוד]] מטעם [[אוניברסיטת חיפה]],{{הערה|[http://bogcms.haifa.ac.il/.../2011-01.../2011-01-20-11-19-04 מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה]}} ובשנת 1986, מ[[אוניברסיטת בר-אילן]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www1.biu.ac.il/honorary_doctorates|הכותב=|כותרת=מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן|אתר=|תאריך=}}}} הוענק לו עיטור [[הוועד האולימפי הבינלאומי|הועד האולימפי הבינלאומי]] לשנת [[2013]]{{הערה|{{nrg||שמעון פרס קיבל עיטור כבוד מהוועד האולימפי|534/049|25 בדצמבר 2013|3//|2}}}} וב-2016, [[אות בן-גוריון|אות בן-גוריון למנהיגות]] מטעם [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]].{{הערה|[https://in.bgu.ac.il/Pages/news/BG_Leadership_Award%20-Peres.aspx נשיא המדינה שמעון פרס קיבל את אות בן-גוריון למנהיגות] 19 במאי 2016, אוניברסיטת בן-גוריון}}

[[קובץ:Peres Center for Peace115.jpg|שמאל|260px|ממוזער|בניין [[מרכז פרס לשלום ולחדשנות]] בשכונת [[גבעת עלייה]] ב[[יפו]]]]

==הנצחה==
* [[מרכז פרס לשלום ולחדשנות]] – הוקם בחייו של פרס במטרה לטפח שלום בר קיימא וקידמה במזרח התיכון על ידי עידוד [[סובלנות]], שיתוף פעולה, רווחה ופיתוח כלכלי וטכנולוגי – על פי חזונו של פרס.{{הערה|{{xnet|הילה שמר ואיתי כ"ץ|אל נא תאמר לי שלום: הבניין של מרכז פרס ביפו יהפוך למרכז חדשנות|4797475|30 באפריל 2016}}}}
* [[המרכז האקדמי פרס]] – [[מכללה אקדמית]], השוכן ב[[רחובות]], נקראה על שם פרס עוד בחייו.{{הערה|{{TheMarker|שוקי שדה|תואר ראשון בהתעשרות: כך מרוויחים רפי ועפרה אלול מיליונים|0000017f-e09c-d568-ad7f-f3ffebd40000|26 בינואר 2018}}}}
* [[הקריה למחקר גרעיני – נגב]] – דרומית-מזרחית לעיר [[דימונה]], ששמעון פרס תרם רבות לקידומה, נקראה על שמו באוגוסט 2018.{{הערה|{{מעריב אונליין|משה כהן|במלאת שנתיים למותו: הכור בדימונה ייקרא על שם שמעון פרס|news/israel/Article-658091|24 באוגוסט 2018}}}}
* [[פארק פרס]] – [[פארק]] בשטח של 300 [[דונם]] בדרום-מזרחה של [[חולון]].{{הערה|{{מעריב אונליין|[[אריק בנדר]], [[טליה לוין]]|אגמים, שכונות וטכנולוגיה: איך תנציח המדינה את שמעון פרס ז"ל?|news/israel/Article-559123|30 בספטמבר 2016}}}}
* [[נאות פרס]] – [[שכונה]] במורדות הדרומיים של [[חיפה]].{{הערה|{{ynet|הילה ציאון ו[[אחיה ראב"ד]]|חיפה: נחנכה שכונה חדשה ע"ש שמעון פרס|4578733|7 באוקטובר 2014}}}}
* טיילת שמעון פרס – טיילת המשתרעת לכל אורכה של [[קריית ביאליק]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.qbialik.org.il/ידיעות/8900/טיילת_נחל_הגדורה_בקריית_ביאליק_תקרא_על_שם_שמעון_פרס|כותרת=טיילת נחל הגדורה בקריית ביאליק תקרא על שם שמעון פרס|אתר=עיריית קריית ביאליק|שפה=he|תאריך_וידוא=2024-01-23}}}}
* ככר שמעון פרס ב[[קופקבנה]] שב[[ריו דה ז'ניירו]], [[ברזיל]].{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|כיכר ע"ש שמעון פרס בברזיל: "קיבלנו השראה ממנו"|4974083|11 ביוני 2017}}}}
* שמו של בניין [[מנה"ר|מינהל הרכש]] של משרד הביטחון ב[[מחנה רבין]] בקריה (שנקרא קודם "[[בניין 22]]") שונה בספטמבר 2017, בדיוק שנה לאחר מותו, ל"בניין שמעון פרס".{{הערה|{{מעריב אונליין|[[יוסי מלמן]]|בניין מנהל הרכש בקריה בתל-אביב על שמו שמעון פרס|breaking-news/Article-600900|28 בספטמבר 2017}}}} פרס עבד בבניין כמנכ"ל משרד הביטחון.
* בית חינוך על שם שמעון פרס בשכונת [[פסגות אפק]] – [[ראש העין]].{{הערה|{{mynet3|ראש העין|רעות הרפז-עיני|תושבים דורשים לשנות את שמו של בית ספר שמעון פרס: "הוא השתיק את פרשת ילדי תימן"|m_182814|28 ביוני 2017}}}}
* [[המרכז הרפואי ע"ש פרס בנגב]] העתידי.{{הערה|{{mako|[[תמיר סטיינמן]]|בית חולים שני יוקם בנגב - ע"ש פרס: "רגע היסטורי"|6c1eea4533cce61026|news-israel/2019_q4|3 בדצמבר 2019}}}}
* [[הרובע המיוחד (אשדוד)|הרובע המיוחד של אשדוד (קריית פרס)]] – רובע [[עירוב שימושים|מעורב-שימושים]] בדרום [[אשדוד]], המכיל מוסדות ציבור, כתחנת [[מגן דוד אדום]] ובית החולים האוניברסיטאי [[בית החולים האוניברסיטאי אסותא אשדוד|אסותא]].{{הערה|{{nrg|דליה מזורי|נחתם ההסכם להקמת בית חולים באשדוד|372/548|29 במאי 2012|1|2}}}} בעתיד, מתוכננת בו הקמת קרייה אקדמית וכן תעשיית [[היי-טק]] לצד מבני מגורים.{{הערה|{{TheMarker|רז סמולסקי|תוכנית הרובע המיוחד באשדוד: 2,108 דירות, קמפוס אקדמאי וקניון|0000017f-e967-da9b-a1ff-ed6fd9490000|12 ביולי 2015}}}} ב-[[2021]] הוחלט לקרוא לרובע המיוחד על שמו של פרס, שהיה [[אזרחות כבוד|אזרח כבוד]] של העיר משנת [[1986]].{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=שמואל סרדינס|כותרת=הלוט הוסר – הקריה על שם נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס נחנכה באשדוד|אתר=[[אשדוד נט]]|תאריך=28 באפריל 2021|כתובת=https://ashdodnet.com/חדשות-אשדוד/הלוט-הוסר-הקריה-על-שם-נשיא-המדינה-לשעבר-שמעון-פרס-נחנכה-באשדוד-וידאו-476055}}}}{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=משה סידי|כותרת=רובע חדש באשדוד - 'קריית שמעון פרס'|אתר=[[אשדוד10]]|תאריך=28 באפריל 2021|כתובת=https://ashdodonline.co.il/116897/רובע-חדש-באשדוד-קריית-שמעון-פרס/}}}}{{הערה|{{פוסט פייסבוק|PeresCenter|מרכז פרס לשלום ולחדשנות|4184560914909308|5=הכרזה על קריאת הרובע המיוחד באשדוד על שמו של שמעון פרס|6=28 באפריל 2021}}}}

==משפחה==
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Sonia and Shimon Peres.jpg|260px|ממוזער|שמאל|סוניה פרס יושבת לצד בעלה, ראש הממשלה שמעון פרס, [[1984]]]]
פרס נישא במאי 1945 ל[[סוניה פרס|סוניה גלמן]]. בני הזוג הכירו ב[[כפר הנוער בן שמן]], שם התגוררה סוניה עם משפחתה. אביה היה המורה ל[[נגרות]] של המוסד. לאחר ששבה סוניה לארץ ישראל בתום שירות ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], נישא הזוג. סוניה פרס הייתה [[עקרת בית]] ובחרה להתרחק מ[[אמצעי התקשורת]] ולשמור על [[פרטיות]]ה ועל פרטיות משפחתה, למרות הקריירה הפוליטית הענפה של בעלה. עם בחירתו של פרס לנשיאות ב-2007 הודיעה סוניה כי לא תעבור איתו ל[[משכן הנשיא]]. היא נשארה בדירתם שב[[נווה אביבים]] ובני הזוג חיו בנפרד. סוניה נפטרה ב-20 בינואר [[2011]] בדירתה.{{הערה|{{ynet||סוניה פרס הלכה לעולמה בגיל 87|4016593|20 בינואר 2011}}}} לבקשתה, נקברה בבן שמן ולא במקום שיועד לה לצד בעלה ב[[חלקת גדולי האומה]].

פרס היה אב לשלושה: בתו הבכורה, פרופ' [[צביה ולדן]], היא [[בלשן|בלשנית]] התפתחותית, הנשואה לפרופ' [[רפאל ולדן]], ששימש רופאו האישי של פרס;{{הערה|{{וואלה|אמרי לוי סדן|רופאו האישי של פרס: "שמחנו להיווכח שהוא מגיב לנאמר לו"|2997199|14 בספטמבר 2016}}}} בנו האמצעי הוא ה[[וטרינר|ווטרינר]] ד"ר [[יוני פרס|יהונתן (יוני) פרס]]; בנו הצעיר, [[חמי פרס|נחמיה (חמי) פרס]], איש [[קרן הון סיכון|קרנות הון הסיכון]], ששירת כ[[טייס]] [[מסוק קרב|מסוקי קרב]] ב[[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]].

נכדו של פרס, אסף ולדן, שם קץ לחייו בגיל 35 במרץ 2019. ביוני 2024 הופיע הספר "אורות הפנסים האחרונים" המכיל את חיבוריו.{{הערה|{{ynet|נוית בראל|בגיל 35 נכדו של שמעון פרס שם קץ לחייו, כעת יוצא לאור ספר שכתב|entertainment/article/yokra14026275|8 באוגוסט 2024}}}}

פרס הוא בן דודה של ה[[שחקנית קולנוע|שחקנית]] ה[[יהדות ארצות הברית|יהודייה אמריקאית]] [[לורן באקול]]{{הערה|{{ynet||השחקנית לורן באקול הלכה לעולמה|4558131|13 באוגוסט 2014}}}} וכן קרוב משפחתו של הסופר [[דניאל פרסקי]].

==ספריו ושיריו==
{{טורים
|רוחב=26em
|תוכן=
* {{הספרייה הלאומית|פרס, שמעון}}
* '''השלב הבא''', הוצאת [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], 1965
* '''קלע דוד''', הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1970
* '''גם בחיל וגם ברוח, קווים לדמותו של דוד בן-גוריון''', הוצאת עם עובד, 1974
* '''האפשרויות העומדות בפני ישראל''', הוצאת בית ברל, 1975
* '''כעת מחר''', (בהשתתפות [[חגי אשד]]), הוצאת [[כתר הוצאה לאור|כתר]], 1978
* '''לך עם האנשים''', הוצאת עידנים, 1979
* '''מאה שנות ציונות – מה הלאה?"''', 1982
* '''המהפכה המדעית והחזון החברתי: שיחות עם [[יצחק לבני]]''', הוצאת בית ברל, 1984
* '''יומן אנטבה''', הוצאת עידנים, 1991
* '''יומן קריאה – מכתבים לסופרים''', הוצאת [[ידיעות ספרים|ידיעות אחרונות]], 1994
* '''המזרח התיכון החדש''' (בשיתוף עם [[אריה נאור]]), הוצאת [[סטימצקי]], 1995
* '''Battling For Peace''', ארצות הברית, 1995
* '''Conversations Avec Shimon Peres''', צרפת, 1997
* '''For the Future of Israel''', ארצות הברית, 1998
* '''בראשית חדשה''', הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר|זמורה ביתן]], 1998
* '''עם הרצל לארץ חדשה''', הוצאת זמורה ביתן, 1999
* '''על פני חיים רבים''', [[הוצאת משכל]], 2003
* '''A Time for War a Time for Peace''', צרפת, 2004
* '''No Room for Small Dreams: Courage, Imagination, and the Making of Modern Israel''', Custom House 2017.
* '''אין מקום לחלומות קטנים''', [[ידיעות ספרים]], 2018.
}}
נוסף לספרים, כתב פרס גם מספר שירים, אותם העניק לאמנים ידועים שביצעו אותם, ובהם [[יפה ירקוני]], [[עפרה חזה]], [[יזהר כהן]] ו[[שלמה גרוניך]].{{הערה|{{mako||האם שמעון פרס יכתוב שיר לבעז מעודה?|6fe4d0f56c9cd11006|music-news/local|23 בנובמבר 2008}}}} ב-[[2008]], ערך [[קובי אושרת]] דיסק אוסף בו קובצו שיריו של פרס.{{הערה|{{ynet|רפי ברבירו|שמעון פרס סופרסטאר|3732296|17 ביוני 2009}}}}

==שמעון פרס בקריקטורות==
{| align=center
|<gallery widths="260px" heights="200px" perrow="3">
 קובץ:Yoel Buchwald 01.jpg|קריקטורה מ-1967 מאת [[יואל בוכוולד]]
 קובץ:Darian- 04.jpg|פרס ויצחק שמיר בקריקטורה מ-1984 מאת [[אדר דריאן]]
 קובץ:Yoel Buchwald 06.jpg|קריקטורה משנת 1990 מאת [[יואל בוכוולד]]
 קובץ:Menusy010.jpg|פרס ויצחק שמיר בקריקטורה (1992-1985) מאת [[צילה מנוסי]]
 </gallery>
|}

==לקריאה נוספת==
* {{עוגן|בר-זוהר|[[מיכאל בר-זוהר]], '''כעוף החול: שמעון פרס - הביוגרפיה''', [[ידיעות ספרים|הוצאת משכל]], 2006.}} {{ULI|006944948}}
* [[חיים משגב]], '''לא אותו הים: שיחות עם שמעון פרס''', [[ספרית פועלים]], 2004. {{ULI|006174434}}
* [[יאיר קוטלר]], '''הזרזיר והעורב: אריאל שרון ושמעון פרס כמות שהם''', [[ירון גולן|הוצאת גולן]], 2002. {{ULI|004364689}}
* [[אורלי אזולאי|אורלי אזולאי-כץ]], '''האיש שלא ידע לנצח: שמעון פרס במלכודת סיזיפוס''', הוצאת משכל, 1996. {{ULI|003951407}}
* [[מתי גולן]], '''פרס''', [[הוצאת שוקן]], 1982. {{ULI|003648648}}
* [[אילן כפיר]], דני דור, [[משה מילנר (צלם)|משה מילנר]], '''פרס – האיש שתמיד היה שם''', [[כנרת זמורה-ביתן דביר|זמורה ביתן]], 2016. {{ULI|014382139}}
*[[אבי גיל (דיפלומט)|אבי גיל]], '''נוסחת פרס: מיומנו של שותף סוד''', כנרת, זמורה-ביתן, [[2018]]. {{ULI|017502749}}
*[[דב איכנולד]] (עורך), '''שמעון פרס – על פני חיים רבים''', ידיעות אחרונות, 2003. {{ULI|005266049}}
*Guy Ziv, '''Why Hawks Become Doves: Shimon Peres and Foreign Policy Changes in Israel''', State University of New York Press, 2014 {{ULI|012538392}}
*יובל בלומברג, '''מלכודת אוסלו: מחלום השלום לרחובות המדממים''', [[סלע מאיר]], 2023

== קישורים חיצוניים ==
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
{{טורים
| רוחב = 26em
| תוכן = {{מיזמים|ימין|ויקיציטוט=שמעון פרס|ויקישיתוף=Category:Shimon Peres|שם ויקישיתוף=שמעון פרס|ויקיטקסט=קטגוריה:שמעון פרס|שם ויקיטקסט=שמעון פרס}}
* [http://www.president.gov.il/Presidency_In_Israel/Presidents_Of_Israel/Pages/ShimonPeres.aspx שמעון פרס], באתר בית הנשיא
* {{ביו-נובל}}
* {{קישורי ח"כ|104|פתוחה=ותיק}}
* {{ראש ממשלה לשעבר|peres}}
* {{הווידאופדיה|Ot9teFDDODY}}
* {{ערוץ יוטיוב|מזהה=peres|שם=שמעון פרס}}
* [https://peres-center.org/en/shimon-peres/about/ שמעון פרס], באתר [[מרכז פרס לשלום]]
*[http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/שמעון%20פרס/שמעון%20פרס.asp עיקרי פועלו ותרומתו של שמעון פרס לביטחון ישראל], באתר ארכיון צה"ל
*[https://catalog.archives.gov.il/publication/peres שמעון פרס - פרויקט הנצחה] באתר [[ארכיון המדינה]]
* {{nrg|[[שבתי טבת]]|תעתועי הזיכרון של שמעון פרס|228/609|28 בדצמבר 2001|archive|}}
* {{הארץ|עפרי אילני|הפקולטה למדעי שמעון פרס|1.1286588|23 באוקטובר 2009}}
* {{ynet|נדב מן|תסביך מצדה: כך ניצלו חייו של שמעון פרס|4200205|9 במרץ 2012}}
* {{גלובס|הדס מגן|פרס: "למועמדים בבחירות אין חזון - הם משרתים רק את האגו"|1000805662|15 בדצמבר 2012}}
* {{TheMarker|גיא רולניק|ריאיון עם הנשיא // לא מאמין בממשלות, מוטרד מירידת המורל ומאמין רק בחברות גלובליות|1.1992468|12 באפריל 2013}}
* {{TheMarker|שוקי שדה|נשיא של כבוד // כך עבדה מוכנת יחסי הציבור שהפכה את שמעון פרס למותג עולמי|1.2119040|13 בספטמבר 2013}}
* {{ישראל היום|נעמה לנסקי|"אני לא בוכה עם דמעות": פרס שלא הכרתם|179641|5 במאי 2014}}
* {{ישראל היום|נעמה לנסקי|עדיין מאמין - ריאיון לרגל פרישת פרס מתפקיד נשיא המדינה|203051|25 ביולי 2014}}
*[https://www.youtube.com/watch?v=msi1jj2L-6A&list=UUZT-dcVM0XYnXShFLiI82gw סרט שמתעד את פרידת ראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס מהמטה הכללי בראשות אמנון ליפקין שחק]
* {{mako|אלינור פוקס, שמעון איפרגן|פנסיה במשרה מלאה|4df639696c2a841006|weekend-articles|23 בספטמבר 2014}}
* {{ynet|אמירה לם|"היה כל כך קשה לבנות את המדינה, וכל כך קל להרוס אותה"|4824973|8 ביולי 2016}}
* {{הידען|[[אבי בליזובסקי]]|מננו טכנולוגיה ועד לחקר המוח. שמעון פרס ותרומתו למדע|shimon-peres-and-his-contribution-to-science-2909169|29 בספטמבר 2016}}
* [http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=2189239 משדר זיכרון – שמעון פרס] ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]] בהנחיית מוריה קור, 29 באוקטובר 2016
* {{ידיעות אחרונות|אמירה לם|המתנחלים, סוניה, איך הקמתי את הכור הגרעיני, מה באמת קרה ביני לבין יצחק רבין ומי הבוס האמיתי בעולם (רמז: זה לא טראמפ)|4953972|26 באפריל 2017}}
* {{הארץ|אלוף בן|יועצו הקרוב של שמעון פרס מספר עליו הכל|1.5906321|14 במרץ 2018}}
* ארנון למפרום (עורך), [http://www.archives.gov.il/publication/peres/ "שנה ללכתו של שמעון פרס", אתר ארכיון המדינה, ספטמבר 2017]
* {{גיבור תרבות||שמעון פרס: ללא מנוח, ללא ייאוש|16976|30 באפריל 2020}}
* {{הארץ|יחיעם ויץ|במלאת חמש שנים למותו של שמעון פרס - האיש שמעולם לא הצליח להנהיג|1.10251393|29 בספטמבר 2021}}
}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}

{{שמעון פרס}}
{{ש}}{{ניווטים
|רוחב=100%
|יישור=ימין
|רקע=
|צבע=
|כותרת=שמעון פרס – תבניות ניווט
|יישור טקסט=ימין
|תוכן={{נשיאי ישראל|רוחב=100%}}
{{ראשי ממשלת ישראל|רוחב=100%}}
{{שרי החוץ|רוחב=100%}}
{{שרי הביטחון|רוחב=100%}}
{{שרי האוצר|רוחב=100%}}
{{סגני שרי הביטחון|רחוב=100%}}
{{שרי הפנים|רוחב=100%}}
{{השרים לפיתוח הנגב והגליל|רוחב=100%}}
{{השרים לשיתוף פעולה אזורי|רוחב=100%}}
{{שרי התקשורת|רוחב=100%}}
{{שרי העלייה והקליטה|רוחב=100%}}
{{שרי התחבורה והבטיחות בדרכים|רוחב=100%}}
{{השרים לשירותי הדת|רוחב=100%}}
{{שרי ירושלים|רוחב 100%}}
{{שרי ההסברה|רוחב 100%}}
{{יושבי ראש האופוזיציה|רוחב=100%}}
{{מנכ"לי משרד הביטחון|רוחב=100%}}
{{זוכי פרס נובל ישראלים|רוחב=100%}}
{{פרס נובל לשלום}}
{{מנהיגי מפלגת העבודה}}
{{ניווט חלקת גדולי האומה|כותרת=קברו של שמעון פרס|תמונה=Grave of Shimon Peres, February 2017.jpg|הסתרה=כן}}
}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:פרס, שמעון}}
[[קטגוריה:שמעון פרס|*]]
[[קטגוריה:ניו יורק: אישים]]
[[קטגוריה:נשיאי מדינת ישראל]]
[[קטגוריה:ראשי ממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:אבירים בריטים]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]
[[קטגוריה:אנשי תוכנית הגרעין הישראלית]]
[[קטגוריה:בוגרי בית הספר בלפור (תל אביב)]]
[[קטגוריה:בוגרי כפר הנוער בן שמן]]
[[קטגוריה:אלומות: אישים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל יהודים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל ישראלים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל לשנת 1994]]
[[קטגוריה:ראשי האופוזיציה בכנסת]]
[[קטגוריה:מנכ"לי משרד הביטחון]]
[[קטגוריה:מלחמת סיני: אישים]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת הרביעית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת החמישית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השישית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השביעית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השמינית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת התשיעית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת העשירית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת האחת עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם ישראל אחת]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפא"י]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם עבודה-מימד]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם קדימה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם רפ"י]]
[[קטגוריה:יהודים בלארוסים]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי עיון ישראלים]]
[[קטגוריה:מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש: גבירות ואבירי הצלב הגדול]]
[[קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד]]
[[קטגוריה:מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס]]
[[קטגוריה:ישראלים מקבלי מדליית החירות הנשיאותית]]
[[קטגוריה:משפחת פרס|שמעון]]
[[קטגוריה:רטוריקנים ונואמים ישראלים]]
[[קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו]]
[[קטגוריה:בוגרי הנוער העובד והלומד]]
[[קטגוריה:בוגרי ניו סקול]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס בובליק]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן]]
[[קטגוריה:סגני ראש ממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל]]
[[קטגוריה:ראשי מפלגת העבודה]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של תל אביב-יפו]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של ראשון לציון]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של באר שבע]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של חולון]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של דימונה]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של אשקלון]]
[[קטגוריה:זוכי אות בן-גוריון]]
[[קטגוריה:שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם בתי חולים בישראל]]
[[קטגוריה:אנשי השנה של העולם הזה]]
[[קטגוריה:זקני חברי הכנסת]]
[[קטגוריה:ותיקי חברי הכנסת]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת: משוררים]]
[[קטגוריה:נפטרים מאירוע מוחי]]
[[קטגוריה:השרים לענייני ירושלים]]
[[קטגוריה:חברי הקבינט המדיני-ביטחוני]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של אשדוד]]
[[קטגוריה:ישראלים שתרמו איברים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1923]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2016]]