לדלג לתוכן

מקס נורדאו (אוניית מעפילים) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:אוניית המעפילים מקס נורדאו.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|הספינה "מקס נורדאו"]]
[[קובץ:אוניית המעפילים מקס נורדאו.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|הספינה "מקס נורדאו"]]
[[קובץ:אוניית המעפילים מקס נורדאו - מסלול.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|מסלול ההפלגה של "מקס נורדאו"]]
[[קובץ:אוניית המעפילים מקס נורדאו - מסלול.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|מסלול ההפלגה של "מקס נורדאו"]]
'''מקס נורדאו''' הייתה ספינה של עולים חדשים [[אוניית מעפילים]] שנקראה על-שם [[מקס נורדאו]], ממנהיגי [[התנועה הציונית]]. הייתה זו אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז פריצת ההסגר הבריטי, והראשונה שנשאה יותר מ-1000 נפשות. הייתה זו הפלגה ראשונה מחוף מדינה הנתונה להשפעת [[ברית המועצות]], והאחרונה מ[[רומניה]].
'''מקס נורדאו''' הייתה [[אוניית מעפילים]] שנקראה על-שם [[מקס נורדאו]], ממנהיגי [[התנועה הציונית]]. הייתה זו אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז פריצת ההסגר הבריטי, והראשונה שנשאה יותר מ-1000 נפשות. הייתה זו הפלגה ראשונה מחוף מדינה הנתונה להשפעת [[ברית המועצות]], והאחרונה מ[[רומניה]].


== תולדותיה ==
== תולדותיה ==
הספינה, ששמה המקורי היה "סמירני", הייתה ספינת נמל ענקית ללא מנוע, שעגנה תחת דגל יוון בנמל [[בראילה]] ב[[רומניה]]. הספינה נרכשה במרץ 1942 על ידי אחד מראשי התנועה הלאומית בארצות הבלקן. לאחר הרכישה הותקן לה מנוע וקומה שנייה כדי להכשירה להעברת מעפילים, בכוונה לצאת לדרך בקיץ 1942. אולם שלטונות רומניה אסרו את ההפלגה. בסוף 1945 החרימו שלטונות [[ברית המועצות]] את הספינה ולאחר השתדלויות היא הושבה לבעליה. החלה הרשמת נוסעים בחסות בלתי רשמית של [[הצלב האדום]] הרומני{{הערה|שם=המשקיף1}}.
הספינה, ששמה המקורי היה "סמירני", הייתה ספינת נמל ענקית ללא מנוע, שעגנה תחת דגל יוון בנמל [[בראילה]] ב[[רומניה]]. הספינה נרכשה במרץ 1942 על ידי אחד מראשי התנועה הלאומית בארצות הבלקן. לאחר הרכישה הותקן לה מנוע וקומה שנייה כדי להכשירה להעברת מעפילים, בכוונה לצאת לדרך בקיץ 1942. אולם שלטונות רומניה אסרו את ההפלגה. בסוף 1945 החרימו שלטונות [[ברית המועצות]] את הספינה ולאחר השתדלויות היא הושבה לבעליה. החלה הרשמת נוסעים בחסות בלתי רשמית של [[הצלב האדום]] הרומני{{הערה|שם=המשקיף1}}.


האנייה הפליגה מ[[נמל]] [[קונסטנצה]] שב[[רומניה]]. לנוסעיה היו [[אשרת כניסה|אשרות כניסה]] ל[[מקסיקו]] ול[[קוסטה ריקה]]. העלאת הנוסעים לספינה החלה ב-[[3 במאי]] [[1946]], ונמשכה כארבעה ימים, בשל המספר הגדול של האנשים והחפצים האישיים הרבים שנשאו עמם. הצפיפות והעומס הרב אף גרמו לרשויות הנמל לבקש אישור מיוחד מהממשלה, מחשש שיסכנו את חיי המפליגים. משהוסדרו העניינים, הפליגה הספינה ב-[[7 במאי]] כשעליה 1,666 מעפילים. האונייה הפליגה מקונסטנצה באישור שלטונות [[ברית המועצות]] למרות מחאות [[בריטניה]]{{הערה|{{המשקיף||מעפילי נורדאו באו בעזרת הרוסים|1946/05/17|00114}}}}.
האנייה הפליגה מ[[נמל]] [[קונסטנצה]] שב[[רומניה]]. לנוסעיה היו [[אשרת כניסה|אשרות כניסה]] ל[[מקסיקו]] ול[[קוסטה ריקה]]. העלאת הנוסעים לספינה החלה ב-[[3 במאי]] [[1946]], ונמשכה כארבעה ימים, בשל המספר הגדול של האנשים והחפצים האישיים הרבים שנשאו עמם. הצפיפות והעומס הרב אף גרמו לרשויות הנמל לבקש אישור מיוחד מהממשלה, מחשש שיסכנו את חיי המפליגים. משהוסדרו העניינים, הפליגה הספינה ב-[[7 במאי]] כשעליה 1,666 מעפילים. האונייה הפליגה מקונסטנצה באישור שלטונות [[ברית המועצות]] למרות מחאות [[בריטניה]]{{הערה|{{המשקיף||מעפילי נורדאו באו בעזרת הרוסים|19460517|15}}}}.


לקראת ההגעה לקרבת ארץ ישראל הוצב על הסיפון שלט גדול{{הערה|שם=משמר1|{{על המשמר||יום גדול לעלייה לארץ|1946/05/15|00400}}}}:
לקראת ההגעה לקרבת ארץ ישראל הוצב על הסיפון שלט גדול{{הערה|שם=משמר1|{{על המשמר||יום גדול לעלייה לארץ|19460515|47}}}}:
:"אנחנו יהודים בלתי מזוינים, שארית פליטת החרב, נוסעים למולדתנו לארץ ישראל. אם יפריעונו בדרכנו יקרה אסון."
:"אנחנו יהודים בלתי מזוינים, שארית פליטת החרב, נוסעים למולדתנו לארץ ישראל. אם יפריעונו בדרכנו יקרה אסון."


ב-13 במאי 1946, אחר הצהריים, זוהתה האנייה על ידי שלטונות המנדט בלב ים. משחתת בריטית יצאה לקראתה ולאחר יריות אזהרה הועלו עליה חיילים בריטים. המעפילים השליכו לים את מכונת האלחוט ומסמכים שונים. רב החובל טען שהוא בדרכו ל[[פורט סעיד]]{{הערה|{{המשקיף||הרדיפה הדרמטית אחר נורדאו בליווי יריות אזהרה|1946/07/01|00406}}}}.
ב-13 במאי 1946, אחר הצהריים, זוהתה האנייה על ידי שלטונות המנדט בלב ים. משחתת בריטית יצאה לקראתה ולאחר יריות אזהרה הועלו עליה חיילים בריטים. המעפילים השליכו לים את מכונת האלחוט ומסמכים שונים. רב החובל טען שהוא בדרכו ל[[פורט סעיד]]{{הערה|{{המשקיף||הרדיפה הדרמטית אחר נורדאו בליווי יריות אזהרה|19460701|48}}}}.


ב-[[14 במאי]] הגיעה לנמל [[חיפה]], נוסעיה הורדו ונלקחו למעצר ב[[מחנה המעצר בעתלית]]{{הערה|שם=המשקיף2|{{המשקיף||אנית מעפילים "נורדאו" עם 1800 איש - בחיפה|1946/05/14|00101}}}}. ב-27 במאי הוחל בשחרור העפילים ממחנה עתלית, בקצב של 50 ליום{{הערה|{{המשקיף||החלו בשחרור מעפילי נורדאו|1946/05/28|00406}}}}. לאחר שתמו מכסת הסרטיפיקטים, נותרו בתחילת יוני 1946 במחנה עתלית 835 מעפילים{{הערה|{{המשקיף||לאחר שיינתנו סרטיפיקטים, ישוחררו המעפילים|1946/06/10|00413}}}}. מעפילים אלו שוחררו ב-16 וב-17 ביוני 1946{{הערה|{{דבר||עולי מכס נורדוי משתחררים|1946/06/17|00117}}}}{{הערה|{{על המשמר||נגמר שחרור מעפילי מאכס נורדאו|1946/06/18|00404}}}}.
ב-[[14 במאי]] הגיעה לנמל [[חיפה]], נוסעיה הורדו ונלקחו למעצר ב[[מחנה המעצר בעתלית]]{{הערה|שם=המשקיף2|{{המשקיף||אנית מעפילים "נורדאו" עם 1800 איש - בחיפה|19460514|2}}}}. ב-27 במאי הוחל בשחרור המעפילים ממחנה עתלית, בקצב של 50 ליום{{הערה|{{המשקיף||החלו בשחרור מעפילי נורדאו|19460528|53}}}}. לאחר שתמו מכסת הסרטיפיקטים, נותרו בתחילת יוני 1946 במחנה עתלית 835 מעפילים{{הערה|{{המשקיף||לאחר שיינתנו סרטיפיקטים, ישוחררו המעפילים|19460610|65}}}}. מעפילים אלו שוחררו ב-16 וב-17 ביוני 1946{{הערה|{{דבר||עולי מכס נורדוי משתחררים|19460617|18}}}}{{הערה|{{על המשמר||נגמר שחרור מעפילי מאכס נורדאו|19460618|41}}}}.


ביוני 1946 הגישו שלטונות המנדט תביעה לבית המשפט להחרמת האנייה{{הערה|{{המשקיף||תביעה להחרמת הספינה מכס נורדאו|1946/06/06|00408}}}}. רב החובל ו-19 עובדי האונייה הוחזקו במעצר{{הערה|{{דבר||הוגשה תביעה להחרמת האניה "מכס נורדאו"|1946/06/16|00208}}}}. במשפט טען רב החובל שהוא לקח נוסעים בעלי ויזות למקסיקו וקוסטה ריקה לכיוון פורט סעיד, ממנה הם היו אמורים להמשיך למקסיקו. רק בלב ים השתלטו נוסעים על האונייה והובילו אותה בעצמם לכיוון [[ארץ ישראל]]{{הערה|{{המשקיף||רב החובל של מכס נורדאו טוען שהמעפילים השתלטו על הספינה|1946/07/21|00416}}}}.
ביוני 1946 הגישו שלטונות המנדט תביעה לבית המשפט להחרמת האנייה{{הערה|{{המשקיף||תביעה להחרמת הספינה מכס נורדאו|19460606|54}}}}. רב החובל ו-19 עובדי האונייה הוחזקו במעצר{{הערה|{{דבר||הוגשה תביעה להחרמת האניה "מכס נורדאו"|19460616|26}}}}. במשפט טען רב החובל שהוא לקח נוסעים בעלי ויזות למקסיקו וקוסטה ריקה לכיוון פורט סעיד, ממנה הם היו אמורים להמשיך למקסיקו. רק בלב ים השתלטו נוסעים על האונייה והובילו אותה בעצמם לכיוון [[ארץ ישראל]]{{הערה|{{המשקיף||רב החובל של מכס נורדאו טוען שהמעפילים השתלטו על הספינה|19460721|64}}}}.


בתחילת יולי 1946 הוחזקו במעצר על האונייה מעפילים מ[[ביריה (אוניית מעפילים)|ביריה]]{{הערה|{{המשקיף||1100 מעפילי "ביריה" הועברו ל"מכס נורדאו"|1946/07/03|00118}}}}.
בתחילת יולי 1946 הוחזקו במעצר על האונייה מעפילים מ[[ביריה (אוניית מעפילים)|ביריה]]{{הערה|{{המשקיף||1100 מעפילי "ביריה" הועברו ל"מכס נורדאו"|19460703|17}}}}.


==נוסעים וצוות==
==נוסעים וצוות==
בגלל שנרכשה על ידי התנועה הלאומית, הוסכם שהמזוהים עם התנועה יקבלו 17% מהמקומות באנייה, בניגוד לשיעור הרגיל של 8.5% באניית רגילות{{הערה|שם=המשקיף1|{{המשקיף||שיירת המעפילים - ביזמת התנועה הלאומית|1946/05/15|00102}}}}. 740 מהעולים היו יוצאי פולין, 450 מיוגוסלביה ו-430 מרומניה{{הערה|שם=המשקיף2}}. מרומניה הגיעו 130 חברי [[גורדוניה]], 130 [[נוער ציוני]], 171 [[בני עקיבא]], 170 דרור הבונים, 91 בית"ר, 165 [[אגודת ישראל]] ועוד 150 מעפילים שלא מתנועות אלו. מ[[הונגריה]] הגיעו 63 נוער ציוני, 63 מזרחי, 47 הבונים, 47 מכבי הצעיר, 47 בעלי מלאכה, 24 [[אגודת ישראל]]{{הערה|שם=משמר1}}.
בגלל שנרכשה על ידי התנועה הלאומית, הוסכם שהמזוהים עם התנועה יקבלו 17% מהמקומות באנייה, בניגוד לשיעור הרגיל של 8.5% באניית רגילות{{הערה|שם=המשקיף1|{{המשקיף||שיירת המעפילים - ביזמת התנועה הלאומית|19460515|3}}}}. 740 מהעולים היו יוצאי פולין, 450 מיוגוסלביה ו-430 מרומניה{{הערה|שם=המשקיף2}}. מרומניה הגיעו 130 חברי [[גורדוניה]], 130 [[נוער ציוני]], 171 [[בני עקיבא]], 170 דרור הבונים, 91 בית"ר, 165 [[אגודת ישראל]] ועוד 150 מעפילים שלא מתנועות אלו. מ[[הונגריה]] הגיעו 63 נוער ציוני, 63 מזרחי, 47 הבונים, 47 מכבי הצעיר, 47 בעלי מלאכה, 24 [[אגודת ישראל]]{{הערה|שם=משמר1}}.


מפקד האונייה היה [[אליעזר ערמון]] (ורש) וה'[[הגדעונים (אלחוטנים)|גדעוני]]' היה [[חיים פורת]] (פרטקין).
מפקד האונייה היה [[אליעזר ערמון]] (ורש) וה'[[הגדעונים (אלחוטנים)|גדעוני]]' היה [[חיים פורת]] (פרטקין).
שורה 32: שורה 32:
==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{ההעפלה}}

[[קטגוריה:אוניות מעפילים אחרי מלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:אוניות מעפילים אחרי מלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:אוניות מעפילים שהפליגו ב-1946]] 1989
[[קטגוריה:אוניות מעפילים שהפליגו ב-1946]]

גרסה אחרונה מ־13:45, 18 ביולי 2023

הספינה "מקס נורדאו"
מסלול ההפלגה של "מקס נורדאו"

מקס נורדאו הייתה אוניית מעפילים שנקראה על-שם מקס נורדאו, ממנהיגי התנועה הציונית. הייתה זו אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז פריצת ההסגר הבריטי, והראשונה שנשאה יותר מ-1000 נפשות. הייתה זו הפלגה ראשונה מחוף מדינה הנתונה להשפעת ברית המועצות, והאחרונה מרומניה.

הספינה, ששמה המקורי היה "סמירני", הייתה ספינת נמל ענקית ללא מנוע, שעגנה תחת דגל יוון בנמל בראילה ברומניה. הספינה נרכשה במרץ 1942 על ידי אחד מראשי התנועה הלאומית בארצות הבלקן. לאחר הרכישה הותקן לה מנוע וקומה שנייה כדי להכשירה להעברת מעפילים, בכוונה לצאת לדרך בקיץ 1942. אולם שלטונות רומניה אסרו את ההפלגה. בסוף 1945 החרימו שלטונות ברית המועצות את הספינה ולאחר השתדלויות היא הושבה לבעליה. החלה הרשמת נוסעים בחסות בלתי רשמית של הצלב האדום הרומני[1].

האנייה הפליגה מנמל קונסטנצה שברומניה. לנוסעיה היו אשרות כניסה למקסיקו ולקוסטה ריקה. העלאת הנוסעים לספינה החלה ב-3 במאי 1946, ונמשכה כארבעה ימים, בשל המספר הגדול של האנשים והחפצים האישיים הרבים שנשאו עמם. הצפיפות והעומס הרב אף גרמו לרשויות הנמל לבקש אישור מיוחד מהממשלה, מחשש שיסכנו את חיי המפליגים. משהוסדרו העניינים, הפליגה הספינה ב-7 במאי כשעליה 1,666 מעפילים. האונייה הפליגה מקונסטנצה באישור שלטונות ברית המועצות למרות מחאות בריטניה[2].

לקראת ההגעה לקרבת ארץ ישראל הוצב על הסיפון שלט גדול[3]:

"אנחנו יהודים בלתי מזוינים, שארית פליטת החרב, נוסעים למולדתנו לארץ ישראל. אם יפריעונו בדרכנו יקרה אסון."

ב-13 במאי 1946, אחר הצהריים, זוהתה האנייה על ידי שלטונות המנדט בלב ים. משחתת בריטית יצאה לקראתה ולאחר יריות אזהרה הועלו עליה חיילים בריטים. המעפילים השליכו לים את מכונת האלחוט ומסמכים שונים. רב החובל טען שהוא בדרכו לפורט סעיד[4].

ב-14 במאי הגיעה לנמל חיפה, נוסעיה הורדו ונלקחו למעצר במחנה המעצר בעתלית[5]. ב-27 במאי הוחל בשחרור המעפילים ממחנה עתלית, בקצב של 50 ליום[6]. לאחר שתמו מכסת הסרטיפיקטים, נותרו בתחילת יוני 1946 במחנה עתלית 835 מעפילים[7]. מעפילים אלו שוחררו ב-16 וב-17 ביוני 1946[8][9].

ביוני 1946 הגישו שלטונות המנדט תביעה לבית המשפט להחרמת האנייה[10]. רב החובל ו-19 עובדי האונייה הוחזקו במעצר[11]. במשפט טען רב החובל שהוא לקח נוסעים בעלי ויזות למקסיקו וקוסטה ריקה לכיוון פורט סעיד, ממנה הם היו אמורים להמשיך למקסיקו. רק בלב ים השתלטו נוסעים על האונייה והובילו אותה בעצמם לכיוון ארץ ישראל[12].

בתחילת יולי 1946 הוחזקו במעצר על האונייה מעפילים מביריה[13].

נוסעים וצוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שנרכשה על ידי התנועה הלאומית, הוסכם שהמזוהים עם התנועה יקבלו 17% מהמקומות באנייה, בניגוד לשיעור הרגיל של 8.5% באניית רגילות[1]. 740 מהעולים היו יוצאי פולין, 450 מיוגוסלביה ו-430 מרומניה[5]. מרומניה הגיעו 130 חברי גורדוניה, 130 נוער ציוני, 171 בני עקיבא, 170 דרור הבונים, 91 בית"ר, 165 אגודת ישראל ועוד 150 מעפילים שלא מתנועות אלו. מהונגריה הגיעו 63 נוער ציוני, 63 מזרחי, 47 הבונים, 47 מכבי הצעיר, 47 בעלי מלאכה, 24 אגודת ישראל[3].

מפקד האונייה היה אליעזר ערמון (ורש) וה'גדעוני' היה חיים פורת (פרטקין).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס נורדאו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]