הרגימנט המוצנח (בריטניה) – הבדלי גרסאות
מ הסרת תבנית:בקרת זהויות בערכים עם קטגוריה:בקרת זהויות עם 0 פריטים (תג) |
מ הטמעת תבנית:בקרת זהויות בערכים (תג) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 72: | שורה 72: | ||
{{בקרת זהויות}} |
|||
[[קטגוריה:הצבא הבריטי: רגימנטים|מוצנח]] |
[[קטגוריה:הצבא הבריטי: רגימנטים|מוצנח]] |
||
גרסה אחרונה מ־05:36, 15 בנובמבר 2023
 | |
|
Utrinque Paratus מוכן להכל | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
Red Devils[1] Paras[2] |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי |
| סוג | צנחנים |
| בסיס האם |
מחנה קולצ'סטר  |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1941–הווה (כ־83 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת פוקלנד, מלחמת העולם השנייה, מלחמת אפגניסטן |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | ארבעה גדודים |
| ציוד עיקרי | רוס"ר SA80 |
  | |
הרגימנט המוצנח (באנגלית: Parachute Regiment) הוא רגימנט חיל רגלים מוצנח בצבא הבריטי. הרגימנט הוקם במהלך מלחמת העולם השנייה בשנת 1941 עם גיבוש הרעיון של הקמת יחידות צנחנים בצבא הבריטי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
אחד המבצעים הראשונים בהם השתתפו הצנחנים הבריטים היה מבצע בייטינג לתפיסת רכיבי רדאר וירצבורג. ב-27 בפברואר 1942, כוח פשיטה בן 116 איש בפיקודו של רס"ן ג'ון פרוסט, הוצנח בברונוואל שבצרפת באמצעות שנים־עשר מפציצים. הגרמנים גילו התנגדות ניכרת, אך הכוח הפושט הצליח לצלם את המתקן, ליטול חלק מהרכיבים האלקטרונים במקום ולחטוף טכנאי של רדאר וירצבורג. משם, בהתאם לתוכנית, התקדם הכוח אל עבר החוף, ופונה חזרה לבריטניה באמצעות כוחות של הצי. הכוח הימי שפינה את כוח הפשיטה חמק מכוח גרמני של משחתת וספינות סיור שעבר במרחק של מייל ממקום הנחיתה. במהלך המבצע נהרגו שני חיילים בריטים, שישה נפצעו, ושישה נפלו בשבי. שני קשרים נתפסו תשעה ימים לאחר מכן כאשר ניסו לחמוק לשווייץ. מנגד, נהרגו חמישה גרמנים ושניים נפלו בשבי, בהם הטכנאי[3].
במהלך מבצע לפיד ביצע הגדוד השני, בפיקודו של סא"ל פרוסט, צניחה קרבית בתוניסיה כדי להשתלט על שדה תעופה שבדפיינה, ארבעים וחמישה קילומטרים מתוניס. השדה נמצא נטוש, ואילו טור השריון הבריטי אשר היה אמור לחבור לצנחנים ולתגברם בנקודת המפגש שבאודנה מעולם לא הגיע. גדוד הצנחנים נאלץ לסגת חזרה לקווי בעלות הברית, מרחק של שבעים וחמישה קילומטרים, תוך הדיפת התקפות קשות מצד אויב שעלה עליהם משמעותית במספרו ובנשקו. הגדוד הצליח לשוב לקווי בעלות הברית אולם איבד במהלך הנסיגה שישה עשר קצינים ומאתיים חמישים לוחמים[4].
במהלך המלחמה הוקמו סך הכל 17 גדודים מוצנחים אשר שירתו תחת הדיוויזיה המוטסת הראשונה והשישית ויחידות צנחנים נוספות. כוחות צנחנים בריטים השתתפו במבצעים מוטסים לכל אורך המלחמה, ובהם פלישת בעלות הברית לסיציליה, הפלישה לנורמנדי במהלכה בלטו במיוחד בקרב סוללת מרוויל[5] ומבצע מרקט גארדן.
מלבד השירות הנרחב במערכות מלחמת העולם השנייה, שירתו כוחות היחידה במלחמות ומערכות שונות ביניהם מבצע מוסקיטר[6], הלחימה בצפון אירלנד (שם ירו ב-1972 חיילי היחידה למוות ב-14 מפגינים קתולים בלתי-חמושים במה שכונה מאז "יום ראשון העקוב מדם), מלחמת פוקלנד, בה הצטיין הגדוד השני של הרגימנט בקרב על גוז גרין[7], מלחמת עיראק. בשנת 2006 הוצבה היחידה בפיקודו של אד באטלר באפגניסטן.
הרגימנט כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרגימנט כיום מכיל ארבעה גדודים, שלושה מהם משרתים בצבא הבריטי הסדיר ואחד במילואים, המתמחים בביצוע איגוף אנכי הן בצניחה והן בנחיתת סער באמצעות מסוקי סער. הגדוד השני והשלישי משרתים תחת חטיבת התקיפה האווירית ה-16 ואילו הגדוד הראשון משרת כחלק מ'קבוצת התמיכה לכוחות המיוחדים'. הגדוד הרביעי משמש גדוד מילואים. בסיס הקבע של הרגימנט הוא בקולצ'סטר.
מסורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרט לכנפי הצניחה אותם עונדים לוחמי הרגימנט הם חובשים לראשם גם כומתה אדומה. על פי המסורת את צבע הכומתה בחרה הסופרת דפנה דה מוריאה, שהייתה נשואה למפקד הכוחות המוטסים והמוצנחים הבריטיים, גנרל פרדריק בראונינג. כאשר שירתו הצנחנים הבריטים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי העניקו להם תושבי הארץ את הכינוי "כלניות"[8], על שום כומתותיהם האדומות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'וליאן תומפסון, "לא פיקניק", הוצאת מערכות, 1992.
- קורנליוס רייאן, "גשר אחד רחוק מדי", הוצאת זמורה ביתן ומודן, 1979.
- קורנליוס ריאן, "היום הארוך ביותר", הוצאת מערכות, 1982.
- אנדי מקנב, "בראוו שתיים אפס", כתר הוצאה לאור, 1994.
- תום שגב, ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר, 1999.
- סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: מרדכי ברקאי, 1995 - תיאור מקיף של יום הפלישה משלב ההכנות ועד להשלכות שבעקבותיו.
- ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הרגימנט המוצנח (באנגלית)
הרגימנט המוצנח, ברשת החברתית פייסבוק
הרגימנט המוצנח, ברשת החברתית אינסטגרם- עמוד הרגימנט באתר משרד הביטחון הבריטי. (באנגלית).
- אריק בנדר, זיכרונות של כלניות, nrg, 18 באוקטובר 2005.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הכינוי 'השדים האדומים' מתייחס לצבע הכומתה האדום, "זנב" בד שיצא מבסיס מעילי הדניסון של הצנחנים והמוניטין שרכשו.
- ^ קיצור של צנחנים (Paratroopers).
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 96-100.
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 115-116.
- ^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: מרדכי ברקאי, 1995, עמודים 198-200.
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 311-312.
- ^ ג'וליאן תומפסון, לא פיקניק, הוצאת מערכות, 1992, עמוד 101, "אחר-כך שלחתי מברק למפקד רגימנט הצנחנים באולדרשוט, שנפתח במילים הבאות: ברצוני לבשר לך שבקרב שנערך היום על דרווין וגוז גרין ניצחה רוח-הלחימה המפוארת של גדוד הצנחנים 2. הגדוד ניצח בקרב זה כמעט בלי עזרה מכל גורם חיצוני".
- ^ אריק בנדר, זיכרונות של כלניות, nrg, 18.10.2005.
| הקודם: הרגימנט האירי המלכותי |
סדר בכירות בחיל הרגלים מקום 15 |
הבא: רגימנט רובאי גורקה המלכותי |