לדלג לתוכן

אלנה קגן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
כנ"ל
מאין תקציר עריכה
 
(46 גרסאות ביניים של 24 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{מנהיג
{{מנהיג
|שם=אלנה קגן
| שם = אלנה קגן
|תאריך לידה=[[28 באפריל]] [[1960]]
| תאריך לידה = [[28 באפריל]] [[1960]]
| מפלגה = -
|תאריך פטירה=
| תאריך פטירה =
|מקום לידה=[[מנהטן]], [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], [[ארצות הברית]]
| מקום לידה = [[מנהטן]], [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], [[ארצות הברית]]
|מקום פטירה=
| מקום פטירה =
|תמונה=[[קובץ:Elena_Kagan_Official_SCOTUS_Portrait_(2013).jpg|250px]]
| תמונה = [[קובץ:Elena_Kagan_Official_SCOTUS_Portrait_(2013).jpg|250px]]
|כיתוב=
| כיתוב =
|שם בשפת המקור={{משמאל לימין|Elena Kagan}}
| שם בשפת המקור = {{משמאל לימין|Elena Kagan}}
|שם מלא=
| שם מלא =
|מדינה=[[ארצות הברית]]
| מדינה = {{דגל|ארצות הברית}} [[ארצות הברית]]
|מקום קבורה=
| מקום קבורה =
|מפלגה=
| אתר אינטרנט =
|בת-זוג=
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|בן-זוג=
|שם התפקיד=[[שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית|שופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית]]
|אתר אינטרנט=
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=שופטת [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]
|למניין=
|למניין=
|התחלת כהונה=[[7 באוגוסט]] [[2010]]
|התחלת כהונה=[[7 באוגוסט]] [[2010]]
|סיום כהונה=מכהן
|סיום כהונה=מכהנת
|שם בעל תפקיד מעל = [[ג'ון רוברטס]]
|שם תפקיד מעל = [[נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית|נשיא בית המשפט העליון]]
|הקודם בתפקיד=[[ג'ון פול סטיבנס]]
|הקודם בתפקיד=[[ג'ון פול סטיבנס]]
|הבא בתפקיד=
|הבא בתפקיד=
| שם תפקיד ממנה = [[נשיא ארצות הברית|נשיא]]
|תחת תפקיד=
| שם ממנה = [[ברק אובמה]]
|תפקיד מעל=
}}
}}
|תפקיד2=
| תפקיד2 =
|תפקיד3=
| תפקיד3 =
}}
}}
'''אלנה קגן''' (בהגייה [[אנגלית אמריקאית|אמריקאית]]: '''קייגן'''; ב[[אנגלית]]: '''Elena Kagan'''; נולדה ב-[[28 באפריל]] [[1960]]) היא [[משפטן|משפטנית]] [[יהודי]]ה-[[אמריקאית]], המכהנת מאז אוגוסט [[2010]] כ[[שופט]]ת [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. היא מונתה על ידי הנשיא [[ברק אובמה]]. קודם לכן הייתה פרופסור ודיקנית [[בית הספר הרווארד למשפטים|בית הספר למשפטים]] ב[[אוניברסיטת הרווארד]].
'''אלנה קגן''' (בהגייה [[אנגלית אמריקאית|אמריקאית]]: '''קייגן'''; ב[[אנגלית]]: '''Elena Kagan'''; נולדה ב-[[28 באפריל]] [[1960]]) היא [[משפטן|משפטנית]] [[יהדות ארצות הברית|יהודייה-אמריקאית]], המכהנת מאז אוגוסט [[2010]] כ[[שופט]]ת [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. היא מונתה על ידי הנשיא [[ברק אובמה]]. קודם לכן הייתה [[פרקליט המדינה של ארצות הברית|פרקליטת המדינה של ארצות הברית]], ולפני כן פרופסור ודיקנית [[בית הספר הרווארד למשפטים|בית הספר למשפטים]] ב[[אוניברסיטת הרווארד]].


==קורות חיים==
==ביוגרפיה==
קגן נולדה ל[[משפחה]] [[יהדות|יהודית]] ב[[אפר וסט סייד]] ב[[ניו יורק]], כבת השנייה מבין שלושת ילדיהם של רוברט קגן, [[עורך דין]], וגלוריה גיטלמן-קגן, מורה בבית ספר יסודי. בגיל 12 רצתה לחגוג [[בת מצווה]], אולם הדבר לא התאפשר אז ב[[בית הכנסת לינקולן סקוור]] האורתודוקסי שאליו השתייכה משפחתה. עקב השתדלותה הנמרצת הטקס התקיים לבסוף במתכונת שונה מ[[בר מצווה]] וסלל את הדרך לבנות אחרות בעקבותיה.{{הערה|[http://www.thejewishweek.com/news/national/pioneer_age_12 חלוצה בגיל 12,] (אנגלית)}} כיום היא מזוהה עם [[יהדות קונסרבטיבית|היהדות הקונסרבטיבית]].{{הערה|[http://www.reuters.com/article/idUSTRE64910220100510 רויטרס]}}
קגן נולדה ל[[משפחה]] [[יהדות|יהודית]] ממוצא רוסי ב[[אפר וסט סייד]] ב[[ניו יורק]], ארצות הברית, כבת השנייה מבין שלושת ילדיהם של רוברט קגן, [[עורך דין]], וגלוריה גיטלמן-קגן, מורה בבית ספר יסודי. בגיל 12 רצתה לחגוג [[בת מצווה]] כמו הבנים – בקריאה מה[[תורה]] בתוך [[בית כנסת|בית הכנסת]] בבוקר [[יום השבת|יום שבת]], אולם הדבר לא התאפשר אז ב[[בית הכנסת לינקולן סקוור]] ה[[אורתודוקסיה מודרנית|אורתודוקסי-מודרני]] שאליו השתייכה משפחתה. עקב העקשנות שלה, התקיים לבסוף הטקס במתכונת דומה אך שונה (בתוך בית הכנסת, אך בערב [[יום שישי|שישי]] וקריאה מ[[מגילת רות]]) מ[[בר מצווה]], וסלל את הדרך לבנות אחרות בעקבותיה.{{הערה|[http://www.thejewishweek.com/news/national/pioneer_age_12 חלוצה בגיל 12] {{אנגלית}}}} כיום היא מזוהה עם ה[[יהדות קונסרבטיבית|יהדות הקונסרבטיבית]].{{הערה|[http://www.reuters.com/article/idUSTRE64910220100510 רויטרס]}}


למדה בבית הספר התיכון שליד [[מכללת הנטר - האוניברסיטה העירונית של ניו יורק|מכללת הנטר]]. בהמשך למדה ב[[אוניברסיטת פרינסטון]], שם קיבלה [[תואר ראשון]] ב[[היסטוריה]] ב-1981. עבודת הגמר שלה הייתה בנושא התנועה הסוציאליסטית בניו יורק. בתקופת לימודיה הייתה עורכת עמוד מאמרי הדעה בעיתון הסטודנטים ה"דיילי פרינסטוניאן". קגן סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה וקיבלה פרס - מלגה ללימודים ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], שם הוענק לה [[תואר מוסמך]] ב[[פילוסופיה]] ב-1983. לאחר מכן למדה [[משפטים]] ב[[בית הספר הרווארד למשפטים|בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד]] וסיימה בהצטיינות יתירה ב-1986.
למדה בבית הספר התיכון שליד [[מכללת הנטר - האוניברסיטה העירונית של ניו יורק|מכללת הנטר]]. בהמשך למדה ב[[אוניברסיטת פרינסטון]], שם קיבלה [[תואר ראשון]] ב[[היסטוריה]] ב-1981. עבודת הגמר שלה הייתה בנושא התנועה הסוציאליסטית בניו יורק. בתקופת לימודיה ערכה את עמוד מאמרי הדעה בעיתון הסטודנטים ה"דיילי פרינסטוניאן". קגן סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה וקיבלה פרס - מלגה ללימודים ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], שם הוענק לה [[תואר מוסמך]] ב[[פילוסופיה]] ב-1983. לאחר מכן למדה [[משפטים]] ב[[בית הספר הרווארד למשפטים|בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד]] וסיימה בהצטיינות יתרה ב-1986.


קגן החלה את חייה המקצועיים בהתמחות כמזכירה לשופט [[אבנר מיקבה]] ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] ולשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, [[ת'ורגוד מרשל]]. לאחר מכן עבדה ב[[משרד עורכי דין]] בוושינגטון. ב-1991 עברה לעבוד כמרצה למשפטים ב[[אוניברסיטת שיקגו]]. ב-1995 כיהנה כסגנית היועץ המשפטי של [[הבית הלבן]] בימי הנשיא [[ביל קלינטון]] וכן כסגנית ראש המועצה למדיניות הפנים.
קגן החלה את חייה המקצועיים בהתמחות כמזכירה לשופט [[אבנר מיקבה]] ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] ולשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, [[ת'ורגוד מרשל]]. לאחר מכן עבדה ב[[משרד עורכי דין]] בוושינגטון. ב-1991 עברה לעבוד כמרצה למשפטים ב[[אוניברסיטת שיקגו]]. ב-1995 כיהנה כסגנית היועץ המשפטי של [[הבית הלבן]] בימי הנשיא [[ביל קלינטון]] וכן כסגנית ראש המועצה למדיניות הפנים.


בשנת 1999 חזרה לאקדמיה, כמרצה ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ובשנת 2001 הפכה ל[[פרופסור מן המניין]]. בשנת 2003 מונתה למשרת [[דיקן|דיקנית]] בית הספר למשפטים של האוניברסיטה, על ידי נשיא האוניברסיטה [[לורנס סאמרס]], לימים היועץ הכלכלי הראשי של אובמה. בכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בהיותה בתפקיד פעלה למנוע מנציגי [[צבא ארצות הברית]] גישה מלאה למתקני האוניברסיטה בירידי תעסוקה, בשל [[אל תשאל, אל תספר|מדיניות הצבא שלא לגייס הומוסקסואלים מוצהרים]]. במרץ 2009 מינה אותה ברק אובמה ל[[פרקליט המדינה של ארצות הברית|פרקליטת המדינה של ארצות הברית]] (Solicitor general). מועמדותה אושרה על ידי הסנאט ברוב של 31–61, ובכך הייתה לאישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה, הנחשב השלישי בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקאי.
בשנת 1999 חזרה לאקדמיה כמרצה ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ובשנת 2001 מונתה ל[[פרופסור מן המניין]]. בשנת 2003 מונתה למשרת [[דיקן|דיקנית]] בית הספר למשפטים של האוניברסיטה, על ידי נשיא האוניברסיטה [[לורנס סאמרס]], לימים היועץ הכלכלי הראשי של אובמה. בכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בהיותה בתפקיד פעלה למנוע מנציגי [[צבא ארצות הברית]] גישה מלאה למתקני האוניברסיטה ב[[יריד תעסוקה|ירידי תעסוקה]], בשל [[אל תשאל, אל תספר|מדיניות הצבא שלא לגייס הומוסקסואלים מוצהרים]].


במרץ 2009 מינה אותה ברק אובמה ל[[פרקליט המדינה של ארצות הברית|פרקליטת המדינה של ארצות הברית]] (Solicitor general). מועמדותה אושרה על ידי הסנאט ברוב של 31–61, ובכך הייתה לאישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה, הנחשב השלישי בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקאי.
ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט [[ג'ון פול סטיבנס]] בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-[[5 באוגוסט]] אותה שנה ברוב של 37–63. קגן נכנסה לתפקידה ב-[[7 באוגוסט]]. נכון ל-2010 קגן היא אחת משלושה שופטים [[יהדות ארצות הברית|יהודים]] המכהנים בבית המשפט.


ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט [[ג'ון פול סטיבנס]] בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-[[5 באוגוסט]] אותה שנה ברוב של 37–63. קגן נכנסה לתפקידה ב-[[7 באוגוסט]]. מתחילת כהונתה ועד ספטמבר 2020 (מועד פטירתה של השופטת [[רות ביידר גינסבורג]]), קגן הייתה אחת משני שופטים [[יהדות ארצות הברית|יהודים]] שכיהנו במקביל בבית המשפט העליון.
קגן אינה נשואה, ואין לה ילדים.{{הערה|1=[http://www.nytimes.com/2010/05/16/fashion/16noticed.html נ"י טיימס], 14 במאי 2010}}

קגן אינה נשואה, ואין לה ילדים.{{הערה|[http://www.nytimes.com/2010/05/16/fashion/16noticed.html ניו יורק טיימס], 14 במאי 2010}}


==עמדותיה==
==עמדותיה==
[[קובץ:President Barack Obama meets with Solicitor General Elena Kagan in the Oval Office.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קגן בפגישה עם הנשיא [[ברק אובמה]], אפריל 2010]]
[[קובץ:President Barack Obama meets with Solicitor General Elena Kagan in the Oval Office.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קגן בפגישה עם הנשיא [[ברק אובמה]], אפריל 2010]]
קגן נחשבת לבעלת זיקה ל[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]] ולבעלת [[אג'נדה|סדר יום]] ליברלי. עם זאת, לאורך הקריירה עשתה מאמץ שלא להיתפס כחסידת אידאולוגיה מסוימת, ובתקופת ממשל [[ג'ורג' ו' בוש]] נמנעה מלמתוח ביקורת על מדיניות "המלחמה נגד הטרור". תמיכתה בשופטים הדוגלים ב[[אקטיביזם שיפוטי]], כמו גם העדר ניסיונה כשופטת, עמדו במרכז הביקורת כלפיה מצד רפובליקאים. במהלך טקס הענקת "פרס גרובר למשפט" ל[[נשיא בית המשפט העליון]] לשעבר [[אהרן ברק]] קגן כינתה את ברק "הגיבור המשפטי שלי, השופט שקידם הכי הרבה את הדמוקרטיה, זכויות אדם, תפקיד החוק, וצדק".{{הערה|[http://www.hlrecord.org/2.4463/distinguished-israeli-jurist-receives-2006-justice-prize-1.578536 עיתון בית הספר למשפטים של אוני' הארוורד (אנגלית)], רבקה אגול, 26 בספטמבר 2006}}: במהלך ה[[שימוע]]ים שלה בוועדה המשפטית ב[[סנאט]] הצהיר ה[[סנאטור]] [[ג'ף סשנס]] כי "קגן הייתה מתמחה של השופטים מיקבה ומרשל, וגם כינתה את השופט הישראלי אהרן ברק שהוגדר כשופט הכי אקטיביסט בעולם כגיבור שלה. אלו שופטים שאינם מתכחשים לאקטיביות שלהם, ומבקרים בגלוי את הרעיון ששופט אינו יותר מבורר נייטרלי"{{הערה|{{הארץ|נטשה מוזגוביה|אלנה קייגן, המועמדת של הנשיא אובמה לשופטת בביהמ"ש העליון, עונה לביקורות|1.1209239|29 ביוני 2010}}}}{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=aXcKeB7uuZ4 תחילת השימועים בסנאט], וידאו, 28 ביוני 2010}}
קגן נחשבת לבעלת זיקה ל[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]] ולבעלת [[אג'נדה|סדר יום]] ליברלי. עם זאת, לאורך הקריירה עשתה מאמץ שלא להיתפס כחסידת אידאולוגיה מסוימת, ובתקופת ממשל [[ג'ורג' ו' בוש]] נמנעה מלמתוח ביקורת על מדיניות "המלחמה נגד הטרור". תמיכתה בשופטים הדוגלים ב[[אקטיביזם שיפוטי]], כמו גם העדר ניסיונה כשופטת, עמדו במרכז הביקורת כלפיה מצד רפובליקאים. במהלך טקס הענקת "פרס גרובר למשפט" ל[[נשיא בית המשפט העליון|נשיא בית המשפט העליון של ישראל]] לשעבר [[אהרן ברק]] כינתה קגן את ברק "הגיבור המשפטי שלי, השופט שקידם הכי הרבה את הדמוקרטיה, זכויות האדם, תפקיד החוק, והצדק".{{הערה|[http://www.hlrecord.org/2.4463/distinguished-israeli-jurist-receives-2006-justice-prize-1.578536 עיתון בית הספר למשפטים של אוני' הארוורד (אנגלית)], רבקה אגול, 26 בספטמבר 2006}} במהלך ה[[שימוע]]ים שלה ב[[ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית|וועדת המשפט של הסנאט]] הצהיר ה[[סנאטור]] [[ג'ף סשנס]] כי "קגן הייתה מתמחה של השופטים מיקבה ומרשל, וגם כינתה את השופט הישראלי אהרן ברק שהוגדר כשופט הכי אקטיביסט בעולם כגיבור שלה. אלו שופטים שאינם מתכחשים לאקטיביות שלהם, ומבקרים בגלוי את הרעיון ששופט אינו יותר מבורר נייטרלי"{{הערה|{{הארץ|נטשה מוזגוביה|אלנה קייגן, המועמדת של הנשיא אובמה לשופטת בביהמ"ש העליון, עונה לביקורות|1.1209239|29 ביוני 2010}}}}{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=aXcKeB7uuZ4 תחילת השימועים בסנאט], וידאו, 28 ביוני 2010}}


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
שורה 51: שורה 53:
* [http://ballotpedia.org/Elena_Kagan ביוגרפיה], באתר Ballotpedia
* [http://ballotpedia.org/Elena_Kagan ביוגרפיה], באתר Ballotpedia
* [http://www.ontheissues.org/Elena_Kagan.htm עמדות וציטוטים], באתר OnTheIssues
* [http://www.ontheissues.org/Elena_Kagan.htm עמדות וציטוטים], באתר OnTheIssues
* {{בריטניקה}}


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
שורה 60: שורה 63:


{{מיון רגיל:קגן, אלנה}}
{{מיון רגיל:קגן, אלנה}}
[[קטגוריה:יהודים שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:יהודים פקידי ממשל בארצות הברית]]
[[קטגוריה:פרקליטי המדינה של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:ניו יורק: אישים]]
[[קטגוריה:ניו יורק: אישים]]
[[קטגוריה:שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:סגל בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד]]
[[קטגוריה:שופטים יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:משפטנים אמריקאים]]
[[קטגוריה:משפטנים יהודים]]
[[קטגוריה:סגל בית הספר הרווארד למשפטים]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת שיקגו]]
[[קטגוריה:סגל הבית הלבן]]
[[קטגוריה:סגל הבית הלבן]]
[[קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת פרינסטון]]
[[קטגוריה:מנהלים יהודים]]
[[קטגוריה:פרקליטי המדינה של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:מנהלות אמריקאיות]]
[[קטגוריה:מנהלות אמריקאיות]]
[[קטגוריה:שופטות]]
[[קטגוריה:שופטות בתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:עורכות דין אמריקאיות]]
[[קטגוריה:יהודים שופטי בתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:בוגרי בית הספר הרווארד למשפטים]]
[[קטגוריה:עורכות דין יהודיות אמריקאיות]]
[[קטגוריה:נשיאות ביל קלינטון: אישים]]
[[קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת פרינסטון]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פרינסטון]]
[[קטגוריה:בוגרות בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד]]
[[קטגוריה:בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד]]
[[קטגוריה:יהודים שהופיעו ברשימת טיים 100]]
[[קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100]]
[[קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1960]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1960]]
[[קטגוריה:סגל בית הספר למשפטים באוניברסיטת שיקגו]]

גרסה אחרונה מ־17:28, 17 ביוני 2024

אלנה קגן
Elena Kagan
לידה 28 באפריל 1960 (בת 64)
מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
שופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית
7 באוגוסט 2010 – מכהנת
(14 שנים)
תחת נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס
נשיא ממנה ברק אובמה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלנה קגן (בהגייה אמריקאית: קייגן; באנגלית: Elena Kagan; נולדה ב-28 באפריל 1960) היא משפטנית יהודייה-אמריקאית, המכהנת מאז אוגוסט 2010 כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית. היא מונתה על ידי הנשיא ברק אובמה. קודם לכן הייתה פרקליטת המדינה של ארצות הברית, ולפני כן פרופסור ודיקנית בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קגן נולדה למשפחה יהודית ממוצא רוסי באפר וסט סייד בניו יורק, ארצות הברית, כבת השנייה מבין שלושת ילדיהם של רוברט קגן, עורך דין, וגלוריה גיטלמן-קגן, מורה בבית ספר יסודי. בגיל 12 רצתה לחגוג בת מצווה כמו הבנים – בקריאה מהתורה בתוך בית הכנסת בבוקר יום שבת, אולם הדבר לא התאפשר אז בבית הכנסת לינקולן סקוור האורתודוקסי-מודרני שאליו השתייכה משפחתה. עקב העקשנות שלה, התקיים לבסוף הטקס במתכונת דומה אך שונה (בתוך בית הכנסת, אך בערב שישי וקריאה ממגילת רות) מבר מצווה, וסלל את הדרך לבנות אחרות בעקבותיה.[1] כיום היא מזוהה עם היהדות הקונסרבטיבית.[2]

למדה בבית הספר התיכון שליד מכללת הנטר. בהמשך למדה באוניברסיטת פרינסטון, שם קיבלה תואר ראשון בהיסטוריה ב-1981. עבודת הגמר שלה הייתה בנושא התנועה הסוציאליסטית בניו יורק. בתקופת לימודיה ערכה את עמוד מאמרי הדעה בעיתון הסטודנטים ה"דיילי פרינסטוניאן". קגן סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה וקיבלה פרס - מלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד, שם הוענק לה תואר מוסמך בפילוסופיה ב-1983. לאחר מכן למדה משפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד וסיימה בהצטיינות יתרה ב-1986.

קגן החלה את חייה המקצועיים בהתמחות כמזכירה לשופט אבנר מיקבה בוושינגטון ולשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ת'ורגוד מרשל. לאחר מכן עבדה במשרד עורכי דין בוושינגטון. ב-1991 עברה לעבוד כמרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו. ב-1995 כיהנה כסגנית היועץ המשפטי של הבית הלבן בימי הנשיא ביל קלינטון וכן כסגנית ראש המועצה למדיניות הפנים.

בשנת 1999 חזרה לאקדמיה כמרצה באוניברסיטת הרווארד, ובשנת 2001 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנת 2003 מונתה למשרת דיקנית בית הספר למשפטים של האוניברסיטה, על ידי נשיא האוניברסיטה לורנס סאמרס, לימים היועץ הכלכלי הראשי של אובמה. בכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בהיותה בתפקיד פעלה למנוע מנציגי צבא ארצות הברית גישה מלאה למתקני האוניברסיטה בירידי תעסוקה, בשל מדיניות הצבא שלא לגייס הומוסקסואלים מוצהרים.

במרץ 2009 מינה אותה ברק אובמה לפרקליטת המדינה של ארצות הברית (Solicitor general). מועמדותה אושרה על ידי הסנאט ברוב של 31–61, ובכך הייתה לאישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה, הנחשב השלישי בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקאי.

ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט ג'ון פול סטיבנס בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-5 באוגוסט אותה שנה ברוב של 37–63. קגן נכנסה לתפקידה ב-7 באוגוסט. מתחילת כהונתה ועד ספטמבר 2020 (מועד פטירתה של השופטת רות ביידר גינסבורג), קגן הייתה אחת משני שופטים יהודים שכיהנו במקביל בבית המשפט העליון.

קגן אינה נשואה, ואין לה ילדים.[3]

קגן בפגישה עם הנשיא ברק אובמה, אפריל 2010

קגן נחשבת לבעלת זיקה למפלגה הדמוקרטית ולבעלת סדר יום ליברלי. עם זאת, לאורך הקריירה עשתה מאמץ שלא להיתפס כחסידת אידאולוגיה מסוימת, ובתקופת ממשל ג'ורג' ו' בוש נמנעה מלמתוח ביקורת על מדיניות "המלחמה נגד הטרור". תמיכתה בשופטים הדוגלים באקטיביזם שיפוטי, כמו גם העדר ניסיונה כשופטת, עמדו במרכז הביקורת כלפיה מצד רפובליקאים. במהלך טקס הענקת "פרס גרובר למשפט" לנשיא בית המשפט העליון של ישראל לשעבר אהרן ברק כינתה קגן את ברק "הגיבור המשפטי שלי, השופט שקידם הכי הרבה את הדמוקרטיה, זכויות האדם, תפקיד החוק, והצדק".[4] במהלך השימועים שלה בוועדת המשפט של הסנאט הצהיר הסנאטור ג'ף סשנס כי "קגן הייתה מתמחה של השופטים מיקבה ומרשל, וגם כינתה את השופט הישראלי אהרן ברק שהוגדר כשופט הכי אקטיביסט בעולם כגיבור שלה. אלו שופטים שאינם מתכחשים לאקטיביות שלהם, ומבקרים בגלוי את הרעיון ששופט אינו יותר מבורר נייטרלי"[5][6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלנה קגן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]