יוסי וקסמן – הבדלי גרסאות

יוסי וקסמן
	יוסי וקסמן
לידה	30 בינואר 1959 (בן 65); יפו
מדינה	ישראל
מקום מגורים	עין הוד
עיסוק	סופר, צייר ומעצב
	www.yossiwaxman.com

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־13:47, 8 בספטמבר 2024

יוסי וקסמן (נולד ב-30 בינואר 1959) הוא סופר, צייר ומעצב ישראלי.

ביוגרפיה

וקסמן נולד ביפו, בן בכור להורים שהם דור שמיני בארץ ישראל^[1]. בגיל 7 עבר לירושלים ובה גדל. את שירותו הצבאי עשה במודיעין שדה בסיני. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, והוא בוגר בהצטיינות במחלקות לעיצוב גרפי וּוידאו-ארט באקדמיה בצלאל.

וקסמן חי עם בן זוגו בכפר האמנים עין הוד. הוא חבר הכפר, נמנה עם ועדת השיפוט האמנותי, ומציג באופן קבוע בגלריה המרכזית של הכפר. אחותו היא השחקנית ענת וקסמן.

יצירה ספרותית

וקסמן החל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית. כתיבתו מתאפיינת בהומור, לעיתים על גבול הסוריאליזם, ודמויותיו חריגות ושקועות בעליבות חברתית. בתחילת דרכו כסופר פרסם וקסמן שני ספרי ילדים, "ספר המכשפות השלם" ו"ספר הערפדים השלם" (הוצאת כנרת, 1995).

"אלכסנדריה יקירתי" (הוצאת כתר, 1998), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים הומוסקסואליים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים באלכסנדריה ובחיפה. ד"ר ירון פלג כתב על הספר בספרו "דרך גבר": ”אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד אנתרופולוגי, ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית”.^[2]

"אל נא תאמר לי שלום" (הוצאת כתר, 1999), הוא רומן טרגי המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, ספרדייה ילידת היישוב הישן בירושלים.

"ויהי סיפור" (הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2002), הרומן השלישי של וקסמן, המשקף בתיאורים כביכול אבסורדיים את החברה הישראלית על ריבוי פניה. יורם מלצר כתב עליו: ”אפשר לקרוא את הספר כתמונת-מצב ביקורתית, בוודאי כסאטירה שנונה”.^[3]

"לִיבְּשֶׁן" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2004), זכה עוד לפני הופעתו בפרס אקו"ם לכתב יד המוגש בעילום שם, וכן במענק מטעם הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי הספר. הרומן מספר את סיפור אהבתם של זקנה ניצולת השואה וגבר צעיר הגר בשכנותה. חבר השופטים של פרס אקו"ם (חיים באר, סביון ליברכט ואלי הירש) כתב על הספר: ”בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח וקסמן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור”.^[4] "ליבשן" גם נבחר בין 400 היצירות הישראליות האהובות על אנשי תרבות במגזין "Time Out תל אביב", וכך כתבה עליו הבמאית והמוזיקאית זהר וגנר: ”ריגשה אותי ההסתכלות של גבר צעיר על אישה בת 80 כעל אישה... פתאום לקרוא ספר על אישה בת 80 שהיא נשית, גנדרנית ונחשקת הותיר תחושה מאוד חזקה אצלי”.

"השחקנית – מלודרמה בשלוש מערכות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2007) מספר את סיפור אהבתם-שנאתם של המספר ואחותו, ומבוסס על יחסי הסופר עם אחותו, השחקנית ענת וקסמן. בתוך כך הוא עוסק בתיאטרון וביחסים שבינו לבין החיים. המבקרים שיבחו את הספר:

”קשה שלא להישבות בקסם כתיבתו המשוחררת מכל עול, כלל וחוק של וקסמן. קשה שלא להתאהב בעל כורחך ב'ילדים הנוראים' האלה, גיבוריו... קשה להיגמל מהקריאה במונולוג הסדו-מזוכיסטי של שנאה, כאב ואהבה פרוורטית נכזבת... כי 'השחקנית' כתוב על פי רוב בתנופה נהדרת”.

”גיבורי 'תיאטרון החיים' של יוסי וקסמן בספרו זה, כמו גם בספריו הקודמים, מעלים באוב כמקורות השראה אפשריים את פליני ופאזוליני האיטלקיים ואת ז'אן ז'נה הצרפתי. את זרקוריו הוא מכוון דווקא אל הקצוות הביזאריים של הסקאלה האנושית... ההומור של וקסמן הוא שחור מטבעו. אם על פי ספריו הקודמים אפשר היה לדמיין אותו כיורשו של חנוך לוין, הרי שב'השחקנית' הוקמה ללוין מצבה של ממש... בהצגת החיים כגרוטסקא במקרה הטוב וכקומדיה מקאברית במקרה הפחות טוב”.^[5]

"תולדות האמנות" (הוצאת חרגול, 2015) עוסק בהיסטוריה של כפר האמנים עין הוד, ובחיי גיבור בן דמות המחבר (צייר הנמצא בזוגיות ארוכת שנים עם גבר) לאחר השרפה בכרמל בשנת 2010. הספר נערך על ידי המשורר אלי הירש וזכה לביקורות חיוביות בעיתונות.^[6]

"אסתר של הסיגריות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2018) :” "זהו סיפור על קללות משפחתיות שעוברות בירושה, על כוחה של אימהוּת, על תשוקות שאינן כבות ועל רצונות סותרים שהם כולם אותו הרצון האחד ששום כוח לא יכחיד: לחיות"”^[7].

"מרוב תשוקה" (הוצאת פרדס הוצאה לאור, 2020) :”"דויד הוא גבר תל-אביבי דו-מיני גרוש טרי כבן 50 ואב לשניים. הוא אינו מאושר. בחיפוש אחר תשוקה, הוא פוגש את שלומי ויחד הם יוצאים למסע אחר הכוח שיאפשר להם להמשיך ולגלגל את חייהם"^[8]”

"ואלוהים הרג את הכלה" (הוצאת קתרזיס ספרים, 2022) : ״ואלוהים הרג את הכלה״ מלווה שלושה דורות של נשים יוצאות דופן בנות משפחה אחת בירושלים. שושנה הציירת שבורחת אל מיסיון הנוצרים מהשידוך העקום שלה, נעימה החוזרת בתשובה שנאבקת במחלת הסרטן ובדרך אל הקבר מתענגת על רומן אהבים אסור עם האונקולוג שלה, ופרד, אושיית האינסטגרם, שלא מבינה למה בשנת 2019 עוד יש בכלל טעם בחתונה, גם אם בת זוגה ממש רוצה. הדורות מתחלפים, האתגרים משתנים, אבל הפטריארכיה היא אותה הפטריארכיה. בתכסיסים, בהומור, באומנות ואף במוות הן מנסות להשיג שליטה על חייהן ולברוח מגורלן הבנאלי ה(כמעט) ידוע מראש.
"כמו הליצן מהשיר של פורים": (הוצאת קתרזיס ספרים, 2024): כמו הליצן מהשיר של פורים הוא אודיסאה ליצנית־גרוטסקית, שממנה עולה סיפורו של הסינדרום הישראלי המוביל לטביעה ברחמים עצמיים, באהבת המוות ובהתקרבנוּת. סינדרום של קולקטיב, שלא פעם לוקה בעיוורון אל מול מציאות שאינה מתיישרת עם הנרטיב שהמציא לעצמו. בעיר המחולקת לשתיים – עיר עילית מטופחת ושולטת, ועיר תחתית מוזנחת ונשלטת – חי גבר צעיר המובל על ידי כוחות בראשו, שאותם הוא מכנה "הדודים היהודים". בלי שירצה בכך הוא רוצח אישה זקנה – ניצולת שואה המסתירה סוד נורא – וזו מתנחלת במוחו עד שזהותה נמהלת בשלו: הוא לובש את בגדיה, משחק רֶמיקוּבּ עם חברותיה הקשישות, וממשיך במסע ההרג שהחל בעל כורחו.

עיצוב ואיור

וקסמן הוא בעליו של משרד לעיצוב בשם שפירא-וקסמן. בין עבודות המשרד - עיצוב ביתנים תדמיתיים עבור חברות כמו טבע, נען, אי.סי. איי טלקום ואלביט. עוד עוסק המשרד בעיצוב אריזות (ד"ר פישר, מטע, גולדפרוסט ועוד), עטיפות תקליטים (יהודה פוליקר, הראלה בר, שם טוב לוי, תלמה אליגון ועוד) וספרים - בהם "שירי רחל" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, שזכה בפרס "חתך הזהב" של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל, סדרת "קולות" של הוצאת דביר, וכל כתבי זיגמונד פרויד, אף הם בהוצאת דביר.

לקריאה נוספת

רנה ורבין, סבתא גנובה. העיר, 12 באוגוסט 2004

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסי וקסמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של יוסי וקסמן

יוסי וקסמן, ברשת החברתית פייסבוק

יוסי וקסמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
יוסי וקסמן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
הספרים של יוסי וקסמן, באתר "סימניה"
יוסי וקסמן, ליבשן - פרק ראשון מהספר, באתר ynet, 11 באוגוסט 2004
ננו שבתאי, אמנות חיה ובועטת, באתר ynet, 7 ביוני 2010
גילי איזיקוביץ, דווקא השריפה בכרמל הדליקה אצל יוסי וקסמן מחדש את הרצון לכתוב, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
יואב בירנברג, "אני וענת שתי קוקיות, אני המעריץ הכי גדול שלה", באתר "ידיעות אחרונות", 11 באוגוסט 2018
מירית קושניר-סטרומצה, פיפ שואו מהחיים: האמן יוסי וקסמן מזמין את כולם להתכופף ולהציץ, באתר mynet‏ נתניה, 21 באוקטובר 2018
יוני ליבנה, "אסתר של הסיגריות:" בגבולות הטעם הרע, באתר ynet, 27 באוקטובר 2018
תקציר ופרק מתוך 'השחקנית'
יוסי וקסמן, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
ליאור סורוקה, יוסי וקסמן: "אנחנו אספסוף גלותי, כאוטי, מסורתי ומטומטם", באתר הארץ, 5 ביולי 2020
קרן דותן, ביקורת על "מרוב תשוקה": לכתוב על גבי הרעש, באתר ישראל היום, אוגוסט 2020
דורון בראונשטיין, יוסי וקסמן: "האמנות שלי אמוציונלית, דרמטית, חובקת כל." בבלוג "חי תרבות", 6 בפברואר 2021
אלפרד כהן, "קלוז־אפ עצבני" על "ואלוהים הרג את הכלה, באתר "מעלה", מרץ 2023.

הערות שוליים

^ וצאצא של שניאור זלמן מלאדי. עמוד זה מספר 2926 בספר הצאצאים
^ ירון פלג, דרך גבר. הוצאת שופרא, 2003, עמ' 39-41
^ יורם מלצר, הרומן חי ובועט. מעריב ספרות, 8 במרץ 2002
^ "ליבשן" באתר ידיעות ספרים
^ ענת לויט, משחק החיים, גלובס, 6 באוגוסט 2007
^ עמרי הרצוג, יוסי וקסמן מנתץ את הפומפוזיות של עולם האמנות, באתר הארץ, 6 ביולי 2015
^ אתר האינטרנט הרשמי של יוסי וקסמן
^ בלוג משהו לקרוא, "מרוב תשוקה" מאת יוסי וקסמן: פרולוג ופרק ראשון, באתר הארץ, 24 ביולי 2020

[1] וצאצא של שניאור זלמן מלאדי. עמוד זה מספר 2926 בספר הצאצאים

[2] ירון פלג, דרך גבר. הוצאת שופרא, 2003, עמ' 39-41

[3] יורם מלצר, הרומן חי ובועט. מעריב ספרות, 8 במרץ 2002

[4] "ליבשן" באתר ידיעות ספרים

[5] ענת לויט, משחק החיים, גלובס, 6 באוגוסט 2007

[6] עמרי הרצוג, יוסי וקסמן מנתץ את הפומפוזיות של עולם האמנות, באתר הארץ, 6 ביולי 2015

[7] אתר האינטרנט הרשמי של יוסי וקסמן

[8] בלוג משהו לקרוא, "מרוב תשוקה" מאת יוסי וקסמן: פרולוג ופרק ראשון, באתר הארץ, 24 ביולי 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{אישיות
-[[קובץ:YossiWaxman.jpg|שמאל|ממוזער|200px|יוסי וקסמן]]
+|תמונה=[[קובץ:YossiWaxman.jpg|200px|יוסי וקסמן]]
-'''יוסי וקסמן''' (נולד ב-[[1959]]) הוא [[סופר]], [[צייר]] ו[[מעצב]] [[ישראל]]י.
+|תאריך לידה=[[30 בינואר]] [[1959]]
+|מקום לידה=[[יפו]]
+|עיסוק=[[סופר]], [[צייר]] ו[[מעצב]]
+|מדינה=[[ישראל]]
+|כיתוב=יוסי וקסמן}}
+'''יוסי וקסמן''' (נולד ב-[[30 בינואר]] [[1959]]) הוא [[סופר]], [[צייר]] ו[[מעצב]] [[ישראל]]י.
 ==ביוגרפיה==
-וקסמן נולד ב[[יפו]], בן בכור להורים שהם דור שמיני ב[[ארץ ישראל]]. בגיל 7 עבר ל[[ירושלים]] ובה גדל. את [[שירות בצה"ל|שירותו הצבאי]] עשה ב[[חיל המודיעין|מודיעין שדה]] ב[[סיני]]. למד [[פילוסופיה]] ו[[תולדות האמנות]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]], והוא בוגר בהצטיינות במחלקות ל[[עיצוב גרפי]] וּ[[וידאו-ארט]] ב[[בצלאל|אקדמיה בצלאל]].
+וקסמן נולד ב[[יפו]], בן בכור להורים שהם דור שמיני ב[[ארץ ישראל]]{{הערה|וצאצא של [[שניאור זלמן מלאדי]]. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29063&pgnum=395 עמוד זה] מספר 2926 בספר הצאצאים}}. בגיל 7 עבר ל[[ירושלים]] ובה גדל. את [[שירות בצה"ל|שירותו הצבאי]] עשה ב[[חיל המודיעין|מודיעין שדה]] ב[[סיני]]. למד [[פילוסופיה]] ו[[תולדות האמנות]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]], והוא בוגר בהצטיינות במחלקות ל[[עיצוב גרפי]] וּ[[וידאו-ארט]] ב[[בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים|אקדמיה בצלאל]].
-וקסמן חי עם בן זוגו בכפר האמנים [[עין הוד]]. הוא חבר הכפר, נמנה עם ועדת השיפוט האמנותי, ומציג באופן קבוע ב[[גלריה]] המרכזית של הכפר.
+וקסמן חי עם בן זוגו בכפר האמנים [[עין הוד]]. הוא חבר הכפר, נמנה עם ועדת השיפוט האמנותי, ומציג באופן קבוע ב[[גלריה]] המרכזית של הכפר. אחותו היא השחקנית [[ענת וקסמן]].
 ===יצירה ספרותית===
 וקסמן החל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית. כתיבתו מתאפיינת ב[[הומור]], לעיתים על גבול ה[[סוריאליזם]], ודמויותיו חריגות ושקועות בעליבות חברתית. בתחילת דרכו כסופר פרסם וקסמן שני [[ספרות ילדים|ספרי ילדים]], "'''ספר המכשפות השלם'''" ו"'''ספר הערפדים השלם'''" ([[הוצאת כנרת]], [[1995]]).
-ספרו הראשון למבוגרים, "'''אלכסנדריה יקירתי'''" ([[כתר ספרים|הוצאת כתר]], [[1998]]), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים [[הומוסקסואל]]יים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים ב[[אלכסנדריה]] וב[[חיפה]]. ד"ר ירון פלג כתב על הספר בספרו "דרך גבר": {{ציטוטון|אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]], ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית}}{{הערה|ירון פלג, דרך גבר. [[הוצאת שופרא]], [[2003]], עמ' 39-41}}.
+* "'''אלכסנדריה יקירתי'''" ([[כתר ספרים|הוצאת כתר]], [[1998]]), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים [[הומוסקסואל]]יים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים ב[[אלכסנדריה]] וב[[חיפה]]. ד"ר [[ירון פלג]] כתב על הספר בספרו "דרך גבר": {{ציטוטון|אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]], ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית}}.{{הערה|ירון פלג, דרך גבר. [[הוצאת שופרא]], [[2003]], עמ' 39-41}}
-ספרו השני, "'''אל נא תאמר לי שלום'''" (הוצאת כתר, [[1999]]), הוא [[רומן]] [[טרגי]] המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, [[מזרחים|ספרדייה]] ילידת [[היישוב הישן]] ב[[ירושלים]].
+* "'''אל נא תאמר לי שלום'''" (הוצאת כתר, [[1999]]), הוא [[רומן]] [[טרגי]] המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, [[מזרחים|ספרדייה]] ילידת [[היישוב הישן]] ב[[ירושלים]].
-ב-[[2002]] יצא לאור "'''ויהי סיפור'''" (הוצאת [[ידיעות ספרים|ידיעות אחרונות - ספרי חמד]]), הרומן השלישי של וקסמן, המשקף בתיאורים כביכול [[אבסורד]]יים את החברה הישראלית על ריבוי פניה. [[יורם מלצר]] כתב עליו: {{ציטוטון|אפשר לקרוא את הספר כתמונת-מצב ביקורתית, בוודאי כ[[סאטירה]] שנונה}}.{{הערה|יורם מלצר, הרומן חי ובועט. [[מעריב]] ספרות, 8 במרץ 2002}}
+* "'''ויהי סיפור'''" (הוצאת [[ידיעות ספרים|ידיעות אחרונות - ספרי חמד]], [[2002]]), הרומן השלישי של וקסמן, המשקף בתיאורים כביכול [[אבסורד]]יים את החברה הישראלית על ריבוי פניה. [[יורם מלצר]] כתב עליו: {{ציטוטון|אפשר לקרוא את הספר כתמונת-מצב ביקורתית, בוודאי כ[[סאטירה]] שנונה}}.{{הערה|יורם מלצר, הרומן חי ובועט. [[מעריב]] ספרות, 8 במרץ 2002}}
-ספרו הרביעי, "'''לִיבְּשֶׁן'''" ([[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[2004]]), זכה עוד לפני הופעתו ב[[פרס אקו"ם]] לכתב יד המוגש בעילום שם, וכן במענק מטעם [[קרן הקולנוע הישראלי|הקרן לקולנוע ישראלי]] לפיתוח [[תסריט]] על-פי הספר. הרומן מספר את סיפור אהבתם של זקנה [[ניצול השואה|ניצולת השואה]] וגבר צעיר הגר בשכנותה. חבר השופטים של פרס אקו"ם ([[חיים באר]], [[סביון ליברכט]] ו[[אלי הירש]]) כתב על הספר: {{ציטוטון|בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח וקסמן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור}}.{{הערה|1=[http://www.ybook.co.il/htmls/%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A9%D7%9F.aspx?c0=14570&bsp=13484 "ליבשן"] באתר [[ידיעות ספרים]]}} "ליבשן" גם נבחר בין 400 היצירות הישראליות האהובות על אנשי תרבות במגזין "[[Time Out תל אביב]]", וכך כתבה עליו הבמאית והמוזיקאית [[זהר וגנר]]: {{ציטוטון|ריגשה אותי ההסתכלות של גבר צעיר על אישה בת 80 כעל אישה... פתאום לקרוא ספר על אישה בת 80 שהיא נשית, גנדרנית ונחשקת הותיר תחושה מאוד חזקה אצלי}}.
+* "'''לִיבְּשֶׁן'''" ([[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[2004]]), זכה עוד לפני הופעתו ב[[פרס אקו"ם]] לכתב יד המוגש בעילום שם, וכן במענק מטעם [[קרן הקולנוע הישראלי|הקרן לקולנוע ישראלי]] לפיתוח [[תסריט]] על-פי הספר. הרומן מספר את סיפור אהבתם של זקנה [[ניצול השואה|ניצולת השואה]] וגבר צעיר הגר בשכנותה. חבר השופטים של פרס אקו"ם ([[חיים באר]], [[סביון ליברכט]] ו[[אלי הירש]]) כתב על הספר: {{ציטוטון|בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח וקסמן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור}}.{{הערה|1=[http://www.ybook.co.il/htmls/%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A9%D7%9F.aspx?c0=14570&bsp=13484 "ליבשן"] באתר [[ידיעות ספרים]]}} "ליבשן" גם נבחר בין 400 היצירות הישראליות האהובות על אנשי תרבות במגזין "[[Time Out תל אביב]]", וכך כתבה עליו הבמאית והמוזיקאית [[זהר וגנר]]: {{ציטוטון|ריגשה אותי ההסתכלות של גבר צעיר על אישה בת 80 כעל אישה... פתאום לקרוא ספר על אישה בת 80 שהיא נשית, גנדרנית ונחשקת הותיר תחושה מאוד חזקה אצלי}}.
-הספר החמישי, "'''השחקנית – מלודרמה בשלוש מערכות'''" (הוצאת ידיעות אחרונות, [[2007]]) מספר את סיפור אהבתם-שנאתם של המספר ואחותו, ומבוסס על יחסי הסופר עם אחותו, השחקנית [[ענת וקסמן]]. בתוך כך הוא עוסק ב[[תיאטרון]] וביחסים שבינו לבין החיים. המבקרים שיבחו את הספר:
+* "'''השחקנית – מלודרמה בשלוש מערכות'''" (הוצאת ידיעות אחרונות, [[2007]]) מספר את סיפור אהבתם-שנאתם של המספר ואחותו, ומבוסס על יחסי הסופר עם אחותו, השחקנית [[ענת וקסמן]]. בתוך כך הוא עוסק ב[[תיאטרון]] וביחסים שבינו לבין החיים. המבקרים שיבחו את הספר:
 :{{ציטוטון|קשה שלא להישבות בקסם כתיבתו המשוחררת מכל עול, כלל וחוק של וקסמן. קשה שלא להתאהב בעל כורחך ב'ילדים הנוראים' האלה, גיבוריו... קשה להיגמל מהקריאה במונולוג ה[[סאדו-מזוכיזם|סדו-מזוכיסטי]] של שנאה, כאב ואהבה פרוורטית נכזבת... כי 'השחקנית' כתוב על פי רוב בתנופה נהדרת}}.
-:{{ציטוטון|גיבורי 'תיאטרון החיים' של יוסי וקסמן בספרו זה, כמו גם בספריו הקודמים, מעלים באוב כמקורות השראה אפשריים את [[פדריקו פליני|פליני]] ו[[פייר פאולו פאזוליני|פאזוליני]] האיטלקיים ואת [[ז'אן ז'נה]] הצרפתי. את זרקוריו הוא מכוון דווקא אל הקצוות הביזאריים של הסקאלה האנושית... ההומור של וקסמן הוא [[הומור שחור|שחור]] מטבעו. אם על פי ספריו הקודמים אפשר היה לדמיין אותו כיורשו של [[חנוך לוין]], הרי שב'השחקנית' הוקמה ללוין מצבה של ממש... בהצגת החיים כגרוטסקא במקרה הטוב וכקומדיה מקאברית במקרה הפחות טוב}}{{הערה|1=ענת לויט, [http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=92&itemID=5817#post5817 משחק החיים], [[גלובס]], 6 באוגוסט 2007}}.
+:{{ציטוטון|גיבורי 'תיאטרון החיים' של יוסי וקסמן בספרו זה, כמו גם בספריו הקודמים, מעלים באוב כמקורות השראה אפשריים את [[פדריקו פליני|פליני]] ו[[פייר פאולו פאזוליני|פאזוליני]] האיטלקיים ואת [[ז'אן ז'נה]] הצרפתי. את זרקוריו הוא מכוון דווקא אל הקצוות הביזאריים של הסקאלה האנושית... ההומור של וקסמן הוא [[הומור שחור|שחור]] מטבעו. אם על פי ספריו הקודמים אפשר היה לדמיין אותו כיורשו של [[חנוך לוין]], הרי שב'השחקנית' הוקמה ללוין מצבה של ממש... בהצגת החיים כגרוטסקא במקרה הטוב וכקומדיה מקאברית במקרה הפחות טוב}}.{{הערה|1=[[ענת לויט]], [http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=92&itemID=5817#post5817 משחק החיים], [[גלובס]], 6 באוגוסט 2007}}
-ספרו השישי, "'''תולדות האמנות'''" ([[חרגול הוצאה לאור|הוצאת חרגול]], 2015) עוסק בהיסטוריה של כפר האמנים [[עין הוד]], ובחיי גיבור בן דמות המחבר (צייר הנמצא בזוגיות ארוכת שנים עם גבר) לאחר [[השריפה בכרמל (2010)|השריפה בכרמל בשנת 2010]]. הספר נערך על ידי המשורר [[אלי הירש]] וזכה לביקורות חיוביות בעיתונות.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = עמרי הרצוג|כתובת = http://www.haaretz.co.il/literature/prose/.premium-1.2671920|כותרת = יוסי וקסמן מנתץ את הפומפוזיות של עולם האמנות|אתר = הארץ|תאריך = 6 ביולי 2015}}}}
+* "'''תולדות האמנות'''" ([[חרגול הוצאה לאור|הוצאת חרגול]], 2015) עוסק בהיסטוריה של כפר האמנים [[עין הוד]], ובחיי גיבור בן דמות המחבר (צייר הנמצא בזוגיות ארוכת שנים עם גבר) לאחר [[השרפה בכרמל (2010)|השרפה בכרמל בשנת 2010]]. הספר נערך על ידי המשורר [[אלי הירש]] וזכה לביקורות חיוביות בעיתונות.{{הערה|{{הארץ|עמרי הרצוג|יוסי וקסמן מנתץ את הפומפוזיות של עולם האמנות|0000017f-e1f8-d7b2-a77f-e3ffd4510000|6 ביולי 2015}}}}
+*"'''אסתר של הסיגריות'''" (הוצאת ידיעות אחרונות, [[2018]]) :{{ציטוטון| "זהו סיפור על קללות משפחתיות שעוברות בירושה, על כוחה של אימהוּת, על תשוקות שאינן כבות ועל רצונות סותרים שהם כולם אותו הרצון האחד ששום כוח לא יכחיד: לחיות"}}{{הערה|1={{אתר רשמי|http://www.yossiwaxman.com}}}}.
+*"'''מרוב תשוקה'''" (הוצאת [[פרדס הוצאה לאור]], [[2020]]) :{{ציטוטון|"דויד הוא גבר תל-אביבי דו-מיני גרוש טרי כבן 50 ואב לשניים. הוא אינו מאושר. בחיפוש אחר תשוקה, הוא פוגש את שלומי ויחד הם יוצאים למסע אחר הכוח שיאפשר להם להמשיך ולגלגל את חייהם"{{הערה|{{הארץ|בלוג משהו לקרוא|"מרוב תשוקה" מאת יוסי וקסמן: פרולוג ופרק ראשון|1.9015348|24 ביולי 2020|מנויים=לא}}}}}}
+*"'''ואלוהים הרג את הכלה'''" (הוצאת [[קתרזיס ספרים]], [[2022]]) : ״ואלוהים הרג את הכלה״ מלווה שלושה דורות של נשים יוצאות דופן בנות משפחה אחת בירושלים. שושנה הציירת שבורחת אל מיסיון הנוצרים מהשידוך העקום שלה, נעימה החוזרת בתשובה שנאבקת במחלת הסרטן ובדרך אל הקבר מתענגת על רומן אהבים אסור עם האונקולוג שלה, ופרד, אושיית האינסטגרם, שלא מבינה למה בשנת 2019 עוד יש בכלל טעם בחתונה, גם אם בת זוגה ממש רוצה. הדורות מתחלפים, האתגרים משתנים, אבל הפטריארכיה היא אותה הפטריארכיה. בתכסיסים, בהומור, באומנות ואף במוות הן מנסות להשיג שליטה על חייהן ולברוח מגורלן הבנאלי ה(כמעט) ידוע מראש.
+*'''"כמו הליצן מהשיר של פורים"''': (הוצאת [[קתרזיס ספרים]], [[2022|2024]]): '''כמו הליצן מהשיר של פורים''' הוא אודיסאה ליצנית־גרוטסקית, שממנה עולה סיפורו של הסינדרום הישראלי המוביל לטביעה ברחמים עצמיים, באהבת המוות ובהתקרבנוּת. סינדרום של קולקטיב, שלא פעם לוקה בעיוורון אל מול מציאות שאינה מתיישרת עם הנרטיב שהמציא לעצמו. בעיר המחולקת לשתיים – עיר עילית מטופחת ושולטת, ועיר תחתית מוזנחת ונשלטת – חי גבר צעיר המובל על ידי כוחות בראשו, שאותם הוא מכנה "הדודים היהודים". בלי שירצה בכך הוא רוצח אישה זקנה – ניצולת שואה המסתירה סוד נורא – וזו מתנחלת במוחו עד שזהותה נמהלת בשלו: הוא לובש את בגדיה, משחק רֶמיקוּבּ עם חברותיה הקשישות, וממשיך במסע ההרג שהחל בעל כורחו.
 ===עיצוב ואיור===
@@ שורה 32: / שורה 45: @@
 {{ויקישיתוף בשורה}}
 * {{אתר רשמי|http://www.yossiwaxman.com}}
+{{רשתות חברתיות}}
 * {{לקסיקון הספרות|00447}}
+* {{לקסיקון הקשרים||יוסי וקסמן|וקסמן-יוסי}}
+* {{סימניה|1259}}
 * {{ynet|יוסי וקסמן|ליבשן - פרק ראשון מהספר|2956494|11 באוגוסט 2004}}
-* [http://www.text.org.il/index.php?book=0701063 תקציר ופרק מתוך 'השחקנית']
-* [http://www.keter-books.co.il/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%A1%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%94+%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%AA%D7%99/ על 'אלכסנדריה יקירתי'] באתר הבית של [[הוצאת כתר]]
-* [http://www.ybook.co.il/htmls/product.aspx?c0=14500&bsp=13484 על 'ויהי סיפור'] באתר הבית של [[ידיעות ספרים]]
 * {{ynet|[[ננו שבתאי]]|אמנות חיה ובועטת|3897879|7 ביוני 2010}}
 * {{הארץ|גילי איזיקוביץ|דווקא השריפה בכרמל הדליקה אצל יוסי וקסמן מחדש את הרצון לכתוב|1.2693896|30 ביולי 2015}}
+* {{ידיעות אחרונות|יואב בירנברג|"אני וענת שתי קוקיות, אני המעריץ הכי גדול שלה"|5326746|11 באוגוסט 2018}}
-* [http://www.haptiliya.com/#!yossi-waxman/cwhm יוסי וקסמן / הצילו (נובלה בארבעה חלקים)] באתר הפתיליה.
+* {{mynet2|נתניה|מירית קושניר-סטרומצה|פיפ שואו מהחיים: האמן יוסי וקסמן מזמין את כולם להתכופף ולהציץ|article/פיפ-שואו-מהחיים-האמן-יוסי-וקסמן-מזמין-את-כולם-להתכופף-ולהציץ-320226|21 באוקטובר 2018}}
-* [http://www.shap-wax.com שפירא-וקסמן], משרד העיצוב
+* {{ynet|יוני ליבנה|"אסתר של הסיגריות:" בגבולות הטעם הרע|5378676|27 באוקטובר 2018}}
+* [http://www.text.org.il/index.php?book=0701063 תקציר ופרק מתוך 'השחקנית']
 * {{סופרים קוראים|tCkf3almWOM}}
+* {{הארץ|ליאור סורוקה|יוסי וקסמן: "אנחנו אספסוף גלותי, כאוטי, מסורתי ומטומטם"|1.8970954|5 ביולי 2020}}
+* קרן דותן, [https://www.israelhayom.co.il/article/790371 ביקורת על "מרוב תשוקה": לכתוב על גבי הרעש], באתר [[ישראל היום]], אוגוסט 2020
+* [[דורון בראונשטיין]], [https://chaitarbut.wordpress.com/2021/02/06/%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%99-%d7%95%d7%a7%d7%a1%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%90%d7%99-%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%94%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%97-%d7%9e%d7%90%d7%94%d7%91-%d7%a6%d7%a2/ יוסי וקסמן: "האמנות שלי אמוציונלית, דרמטית, חובקת כל."] בבלוג "חי תרבות", 6 בפברואר 2021
+* אלפרד כהן, "[https://maala.co.il/%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%96%D6%BE%D7%90%D7%A4-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%A0%D7%99/ קלוז־אפ עצבני]" על "ואלוהים הרג את הכלה, באתר "[https://maala.co.il/ מעלה]", מרץ 2023.
 == הערות שוליים ==
 {{הערות שוליים}}
+{{בקרת זהויות}}
 {{מיון רגיל: וקסמן, יוסי}}
 [[קטגוריה:סופרים להט"בים ישראלים]]
+[[קטגוריה:ציירים ישראלים]]
+[[קטגוריה:מעצבים ישראלים]]
+[[קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים]]
+[[קטגוריה:בוגרי בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב]]
+[[קטגוריה:עין הוד: אישים]]
+[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1959]]